השד הדמוגרפי

לו הייתי פלשתיני הייתי מציע לערפאת להפסיק את הטרור. הודנא ושקט ארוכי שנים שרק פנטזיונרים מהסוג של יוסי ביילין ושמעון פרס יכולים לדמיין. הפסקת טרור שתחסוך דם משני הצדדים, הישראלי והערבי ושקט יבוא על הארץ כמעט כחזון אחרית הימים. אבל רק כמעט. לא, אל תטעו, אינני נאיבי ומעלה על דעתי להציע להם לעשות שלום עם ישראל תוך זניחת חלומם למדינה פלשתינית מהנהר ועד הים. השלום מבחינתם צריך להיות צעד אסטרטגי שיביא להשמדת ישראל. לו הייתי פלשתיני לא הייתי צריך סבלנות רבה מדי, עוד 20 שנות המתנה מהיום (לפי התחזיות האופטימיות) , וחלומם של הפלשתינים יתגשם אפילו ללא יריית כדור אחת.

החלק הקשה בדרך להגשמת החלום הפלשתיני הוא בשיכנוע של דור תוניס קצרי הסבלנות ואת ערפאת בראשם, להיות בבחינת משה שלא זכה להגיע אל הארץ המובטחת. מנקודת ראייה לאומית, דור ההמשך ירוויחו הרבה יותר מאשר כל אינתיפדה או הסכם שלום יצליחו להשיג בעבורם.

לפני כ 30 שנה צפה ערפאת שהרחם של האישה הערבייה תנצח את טנקי המרכבה החדישים ביותר של צה''ל, ונבואתו קרובה מתמיד להתגשמות. לולא היה נחפז למלחמה מפאת קוצר סבלנותו, גילו ומצבו הבריאותי, היה מניח גם הוא לנתוני הילודה לעשות את שלהם בשקט וכאמור, לנצח את ישראל ללא שימוש ולו בקלצ'ניקוב אחד. לפי נתוני השנתון הסטטיסטי לישראל 2003 של הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה ניתן לראות כי שיעור הלידות הכולל במגזר המוסלמי בקרב ערביי ישראל הוא כמעט פי שניים מהשיעור במגזר היהודי ועומד על 4.58 לידות לאישה בממוצע (לעומת 2.64 במגזר היהודי). בלבנון, סוריה ומצרים אגב, שם הלידות אינן משמשות ככלי במאבק נגד היהודים, עומד שיעור הפריון בממוצע על 2.5 ילדים לאישה בלבד – כמעט זהה לממוצע העולמי. נתון מעודד יש לומר בהקשר הנ''ל הוא העובדה שלאורך השנים רואים ירידה משמעותית בשיעור הפריון מממוצע של 9.23 ילדים לאישה בתחילת שנות השישים ועד המצב כיום שמסתמן כהתייצבות, אם כי עדיין מדובר על מספר יותר מכפול מאשר בעולם המערבי.

המשמעות של נתונים אלה באה בדמותם של מחקרים מדעיים בנושא דוגמת זה של פרופ' ארנון סופר, גיאוגרף מאוניברסיטת חיפה שפירסם בשנת 2002 מחקר בנושא הדמוגרפיה של ארץ ישראל. סופר חישב ומצא שבשנת 2020 יחיו בין הירדן לים 42% יהודים ו-‏58% ערבים ו''אחרים''. נתונים אלו של סופר עוד נחשבים אופטימיים יחסית למחקר שביצע בשנת 2002 הדמוגרף פרופ' סרג'יו דה-לה-פרגולה ביוזמת המכון ליהדות בת-זמננו והסוכנות היהודית. במחקרו של פרופ' דה-לה-פרגולה נמצא כי לפי התחזיות אחוז היהודים בישראל שעומד כיום על 78% צפוי לרדת בשנת 2050 עד לרמה של 26%-35%. לפי המחקר, גם היפרדות מערביי יש''ע תצליח להרחיק רק במעט את הקץ ואחוז היהודים צפוי לרדת עד 65% בלבד. משמעות הדבר – 42 חברי כנסת ערבים בכנסת ישראל שעל פיהם יישק כל דבר במדינה היהודית.
חשוב לציין, שאלמלא גל העלייה הגדול של יהודי בריה''מ לשעבר מתחילת שנות התשעים, גל שספק אם יהיה עוד כדוגמתו בעתיד, כבר היום אחוז היהודים אפילו במצב של היפרדות מהפלשתינים היה עלול לעמוד על 67% בלבד!

השבוע התראיין אהוד אולמרט, מקורבו של ראש הממשלה, לנחום ברנע בידיעות אחרונות. בראיון ה''הארה'' הביע אולמרט את דאגתו מפני האצת ההתקדמות הדמוגרפית הערבית עד למצב עתידי קרוב של רוב ערבי ממערב לירדן ואולי אף לשאיפה פלשתינית להתאקלם כאזרחי ישראל ולגבור עליה מבפנים. אולמרט קרא לציבור להתעורר מהתרדמה, אך מי שהתעורר מאוחר הוא דווקא אהוד אולמרט שרק אחרי 36 שנים של ותק בהנהגת המדינה הצליח להתעורר מהתרדמת המוחית והאידיאולוגית ולהיבהל מפניה המפחידים של המציאות.

אלא שבמקום לעשות את הצעד הגדול אל מעבר להרי החושך בדרך להארה השלמה, עושה לעצמו אולמרט חיים קלים כשהוא חושב כיצד לעבור את הגבעה שלפניו ולא את ההר שמאחוריה. אולמרט כמו רבים בישראל שחששם הוא אמיתי וכן מהסכנה הדמוגרפית, בוחר להיתקע בשלב של הפרידה מהפלשתינים ולהיתלות עליהם כאילו מצא את הישועה לכל תחלואי המדינה. בכך, הם משחקים לידיהם של הערבים שמקדמים את העניין הפלשתיני לחזית המאבק, מרדימים את ישראל ומסיחים את דעתה מהבעיה העיקרית שלה – ערביי ישראל.

כפי שכתבתי קודם, האומץ הנדרש לקום ולעשות מעשה אינו דבר פשוט כלל וכלל. הוא מצריך יכולת ראייה ארוכת טווח, תעצומות אידיאולוגיות גדולות מאד ונכונות להשמיע עמדות שאינן מתיישרות לימינם של סקרי סוף השבוע העכשוויים.

כשלב ראשון בדרך לפתרון יש לרענן את הנחת יסוד העיקרית שעומדת בבסיס כל דבר והיא של היותנו המדינה היהודית היחידה בעולם. להנחת יסוד זו יש לתת תוקף של עליונות חוקתית ושלאורה נתווה את המדיניות הלאומית. בנוסף, יש להכפיף את כל דרכיהם של מוסדות השלטון והחוק לעקרון המדינה היהודית.
אינני מדבר על מדינה יהודית במובן של התנהלות המדינה לפי חוקי הדת ואינני נכנס לתחום חיקוק חוקים בעלי ציביון דתי. מושג המדינה היהודית מטרתו להצביע על הזהות לאומית הייחודית של המדינה שיש לעגנה כיסוד לכל, החל מהשמת הזהות היהודית כעמוד האש שלפיו תונהג המדינה וכלה חקיקת חוקים שמטרתם שמירה על הרוב היהודי בארץ ישראל.

בהתנגשות בין עיקרון הדמוקרטיה לעקרון המדינה היהודית חייבת לנצח המדינה היהודית, שכן בניגוד לדמוקרטיה שהיא האמצעי לניהול פנימי תקין של המדינה, עקרון המדינה היהודית הוא האמצעי העיקרי להבטחת המשך הקיום שלנו באזור, שהוא המטרה הנעלה ביותר מבחינתנו. בלתי נמנע יהיה לחלל את עקרון הדמוקרטיה שקיבל אצלנו במרוצת השנים מעמד קדושה ושיוביל בעוד זמן קצר להפיכת המדינה היהודית למדינה דו-לאומית עם רוב ערבי.

בג''צ נדרש לעניין הסתירה בין היותה של המדינה יהודית לדמוקרטית בפסק דין 11280/02 ''ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש- עשרה נגד עזמי בשארה'' מיום 15.5.2003:

• '' מהם המאפיינים ה''גרעיניים'' המעצבים את הגדרת המינימום של היות מדינת ישראל מדינה יהודית? [ ... ] עומדת זכותו של כל יהודי לעלות למדינת ישראל, בה יהוו היהודים רוב; עברית היא שפתה הרשמית המרכזית של המדינה ועיקר חגיה וסמליה משקפים את תקומתו הלאומית של העם היהודי; מורשת ישראל היא מרכיב מרכזי במורשתה הדתית והתרבותית. ''

בהגדרתו זו, מכיר בג''צ בייחודיותה של ישראל כמדינה יהודית ובחשיבות השמירה על הרוב היהודי בה, תוך שימת דגש על אופיה היהודי לא רק באופן תיאורטי אלא גם הלכה למעשה.

לפיכך, החקיקה אשר תשמור על זהותה היהודית של המדינה תצטרך להתעמת במישור הבינלאומי עם מוסכמות דמוקרטיות כלל עולמיות שאינן מתירות להבדיל אדם אחד מאחר רק לפי דתו. מבחינתנו עדיף עימות שכזה, חמור ככל שיהיה, על פני המשך התרדמה הלאומית וחוסר המעש אל מול האיום הדמוגרפי.

כבר כיום מופיעים בספר החוקים של מדינת ישראל חוקים אשר מפלים על רקע דתי ושנועדו לשמר את המדינה היהודית. ככזה הוא חוק השבות אותו הגדירו השופט אהרון ברק כ''מפתח מיוחד לכניסה לבית שניתן לבני העם היהודי'' בבג''צ קעדאן (בג''ץ 6698/95, עאדל קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח').

דוגמה נוספת לאפלייה על רקע דתי שמעוגנת בחוקי המדינה ניתן למצוא בכתב האמנה בין ממשלת ישראל לקק''ל שנחתם ב (28 בנובמבר 1961) ולפיו:

• ''למן היווסדה לפני יובל ומעלה, פעלה הקרן הקיימת לישראל ברכישת מקרקעים בארץ ישראל והעברתם לבעלות העם, בהכשרת מקרקעים וייעורם, בהחכרת מקרקעים להתישבות ולשכון ובהנהלת משק מקרקעיה. העקרון היסודי של הקרן הקיימת לישראל הוא כי המקרקעים לא יימכרו אלה יישארו בבעלות העם [היהודי] וימסרו בחכירה בלבד.''

הנה לפנינו דוגמא שרירה להפלייה על רקע אתני בין יהודים לבני שאר הדתות שמטרתה היא שמירה על חלק מירבי של אדמות המדינה בבעלות יהודית.


למרות כל אלה, ברור היום שהחוקים הקיימים אין בהם די בכדי לשמור על הרוב היהודי במדינה, אותו רוב שהשופט ברק פירש כ''מרכיב גרעיני'' בהגדרתה של המדינה כמדינה יהודית. לשם כך דרושים היום חוקים תומכים נוספים שיקלו על הבעיה הדמוגרפית, ואולם אותה חקיקה אמיצה שהפגינו מנהיגי המדינה לפני חמישה עשורים ויותר אינה קיימת אצל הפוליטיקאים היום.
קצרה היריעה מלפרט את שלל הרעיונות לשיפור המאזן הדמוגרפי, ואולם אפרט מעט מהם על מנת להוכיח כי מי שמחפש עשייה ידיו יכולות להתמלא עבודה תוך זמן קצר ושאינני מדבר באוויר:

• יש לחוקק חוקים אשר יעודדו הגברת ילודה יהודית והורדת שיעור הפריון המוסלמי. בשנת 2002 כונסה ה''מועצה הציבורית לדמוגרפיה'' על ידי שר העבודה והרווחה דאז שלמה בניזרי, לאחר הפסקת פעילות של 5 שנים. מן הניתוח הראשוני של הוועדה בכינוס שנערך שנה לאחר מכן עלתה המסקנה כי צריך לחזק את הסיוע לילד השלישי והרביעי בכל משפחה דבר שיוביל להגדלת הרוב היהודי ושיעודד משפחות בעלות יכולת כלכלית ומספר ילדים נמוך להעלות את הפריון.



• יש להקטין בחקיקה את מידת ההשפעה של האזרחים הערביים בבחירות לכנסת. אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות שלילת זכות ההשתתפות בבחירות של כל אדם שלא מילא את חובתו למדינה בשירות לאומי או צבאי. מהלך שכזה אמנם יחליש את כוחן של הסיעות החרדיות אך בד בבד יאפס את כוחן הפרלמנטרי של המפלגות הערביות. אחת ההשפעות של מהלך שכזה תיתכן בדמותה של דרישה ערבית להשתתף בשירות לאומי למען הקהילה- דבר שיש לעודדו ללא קשר למאבק הדמוגרפי.



• יש לעגן בחוק את מידת השפעתם של חברי הכנסת הערביים בהצבעות הרות גורל על עתיד המדינה וזאת על ידי דרישת רוב יהודי בהצבעות בכנסת שהשפעתן על עתיד המדינה היהודית גדולה. בצורה שכזאת לא תתאפשר אי פעם בעתיד חזרה על האבסורד של ממשלת רבין בו הלכה המדינה היהודית להסכמי אוסלו כאשר החלטת הממשלה ואישור הכנסת עברו רק על סמך הישענותו של ראש הממשלה על רוב דחוק של חברי כנסת ערביים.



• יש לעודד הגירה של ערביי ישראל אל מחוץ לגבולות המדינה תוך מתן תמריצים ומענקים כספיים, ותוך מתן עזרה בקליטת המהגרים בארצות היעד. כמו כן יש לאמץ את התקדים שקבע שר הפנים אלי ישי בספטמבר 2002 לראשונה מאז קום המדינה, כאשר שלל את האזרחות של ואהב אבו קישאק, ערבי ישראלי, שהואשם במעורבות בתיכנון פיגוע ובכוונה לפגע בעצמו. יש להחיל את תקדים שלילת האזרחות על כל מי שימצא תומך במדינת אויב או באירגון טרור.



• כל דרישה ערבית לויתור טריטוריאלי ביש''ע צריכה להיענות על ידי דרישה ישראלית מנגד לחילופי אוכלוסין מלאים של יהודי יש''ע בערביי ישראל ביחס שיעביר את רוב ערביי ישראל למדינות ערב. שלילת דרישה זו על ידי הערבים תוביל מיידית לשלילת הדרישה לויתורים טריטוריאליים.

חשוב להבהיר שאין בכל ההצעות האלה בשביל לבטל את הדמוקרטיה, אלא רק לגמד את עוצמתה ואת כוחה אל מול קדושת העיקרון של קיום המדינה כיהודית וכבעלת רוב יהודי.

רעיונות אם כן, לא חסרים. מה שדרוש במדינת ישראל של ימינו הוא מנהיג אמיץ שמוכן ללכת את כל כברת הדרך מתחילתה ועד סופה. פתרונות נוסח ההארה הפנימית שהיכתה באולמרט השבוע יש בשפע, אך אלו לא יושיעו אותנו מהצרה הערבית אלא רק ידחו את הקץ לדורות הבאים אחרינו שיאלצו להתמודד עם ירושה כבדה פי כמה מזו שאנו יכולים לפתור היום. מי שמתעסק יתר על המידה בנושא הפלשתיני איננו אמיץ אלא מוג לב שפוחד להתעמת עם הבעיה האמיתית. אנו הדור אשר נדרש לקבל את ההחלטות הגורליות ועלינו לשים את הטיפול במאזן הדמוגרפי בראש סדר היום הציבורי, אחרת לנצח נאכל חרב, ולילדינו נוריש אבדון.