מקורות הסאוב, הקריסה, הדרת הכשרונות וחוסר היעילות בישראל

המאמר הוגש לפרסום בתאריך 31.1.2007

על יסודות הסאוב, הפשיעה הכלכלית והחברתית והדרת בעלי כשרון ותרומה בונה מדריסת רגל במרחב הכוח והמשאבים של הליבה ההגמונית הציונית.

א. כולנו ראינו כיצד קצב, אדם ריק, נתן מופע של זעם עשוקי הארץ, על מנת לנסות ולחמוק מנתינת דין מיידית, ולהשאר במעמד נשיא המדינה, הגם שבמסגרת ניבצרות. מה מקומו בהדרת והזחת המזרחים ההיסטורית?

האדונים האשכנזים, אלה שהיו להם ואסאלים חסרי צלם אנוש במעברות, שלמדו לרצות יפה את האדונים האשכנזים, לדבר באזניהם דיבורים יפים וחביבים, לעיתים קרובות לא קידמו את המוכשרים במזרחים, אלא את חלאות האדם ומשתפי הפעולה שביניהם, המש''תפים עם הניחשול. דומה שקצב הוא מסוג בעלי השררה והיד הרמה, משתפי הפעולה עם דיכוי מפא''י ההיסטורית בקרב העולים במעברות, אדם שאף את נאום הזעם קרא מן הנייר. האם כתב נאום מימיו? או שכותב הנאומים שלו, גוץ שמנמן בעל תווי פנים גסים שעבר איזה קורס בארה''ב כתב לו אותו? את הגנתו המשפטית היקרה, שני עורכי דין מהיקרים בישראל, הוא מממן מכספי משלם המיסים ומכספי גניבותיו. ועדיין לא הסביר מדוע תהיה קונספירציה חובקת מדינה נגד אפס אפסיים חסר כל כישורים, כשרון ואופי. האיש חסר הכישורים והכשרון היגיע למרומים בגלל המגמה לקדם לעיתים לצמרת הממשל את הירודים שבין המזרחים, ומכיוון שלא היה לו דבר לומר, ושום רעיון לקדם, או דבר בעל ערך לעשות, שגל כמו שפן וגנב בעווית להפגת שממונו הקיומי. עכשו מאבקו במצח נחושה להגן על ניבלותו, מפיג את שממונו, ולכן אינו שופך דמעה. איש שכולו פוזות ריקות וגינונים, והוא מחליף את גינוני ופוזת הממלכתיות בפוזת זעם העשוקים, אף שנהנה מכל טוב הארץ שלא בדין ומעל באמון ככפוי שד.

---

ב. ומה מקום פרשת הנשיא בכלל השחיתות הנחשפת כיום בישראל? יש להבין שבמשך 1800 שנות גלות תחת השפלות ורדיפות וקיום באוש בגטאות מצחינים, תוך בידוד והסתגרות בדת שהתאבנה להלכות אין ספור, לא מן הנמנע שהתפתחו בחלק מהיהודים, בבחינת אימוץ גישות שרדניות, גם נוכלות וחוסר מוסר, השלובים בפוליטיקת שתדלנות כלפי הרשויות ושנור המכוון כלפי תקיפים ונגידים במסגרת קיום רופף. לעיתים השתרשו גם עקרונות סאוב עתיקים, שכבר נביאי ישראל הגדולים יצאו נגדם (נאמר במקורות: ''בגלל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים''). סאוב זה, המוצא מחדש את ביטויו והולך ומתעצם בישראל כיום מביא לריב נוכלים, כאשר זה אומר מפא''י גנבים, וזה אומר, הליכוד גנבים, וכמובן, שניהם צודקים. במערב יש בקרות חברתיות, שאף היהודים עצמם אימצו, כנגד השחיתות הזאת. שהרי האדם במערב מזה שנים רבות אומר כלפי היהודי ''חשדהו'' ובוחן אותו, ולכן היהודי משתדל להזים זאת, ולגלות מצויינות. בישראל אין בקרות כאלה, שהרי ישראל מתכסה באיצטלת ''מדינת היהודים'' ואף ניכסה לעצמה את כספי השילומים של השואה בהתיצבה בשם ''העם היהודי'' כולו, ולכן הנוכלות בישראל היא לרבים דרך חיים.

צריך להבין גם שיהודים רבים, עקב תחושת מעמדם הרופף בגלות, הרגישו מעין חידלון או אפסות קיומית, ולכן ניסו להקיף עצמם בכל מחיר בנכסים, הפכו למגלמי רוח של קפיטליזם דורסני במיוחד, שכבר מרקס המוקדם כתב עליו (''לשאלת היהודים'' 1844; ''המשפחה הקדושה'', 1845), אולי במגמה ''להראות'' לאחרים שיש להם כוח ולא אפסות אונטולוגית. ובמאמר מוסגר, אנשי ימין ואף כמה מרקסיסטים יהודים או ציונים, ביטאו קובלנה מבוססת רגשות פגועים כנגד הדברים הללו, אלא שניתוחו זה של מרקס הינו חד ומצטייר כקולע, קולע בפרט למגמות שהתעצמו באופן המעורטל והבוטה ביותר במדינה הציונית, כך שדווקא ניתוחים פרטיקולריים אלה של מרקס המוקדם עשויים להוות נקודת מוצא חזקה לביקורת מתקנת הרלוונטית להפליא למציאות הקשה והמוזרה מבחינה השוואתית שהתהוותה בישראל, בהשלמה לניתוחיו הכלליים יותר ב''קפיטל''. יש להתייצב מול ביקורת זאת באומץ מעצב, ולא לנקוט בעמדה מכחישה, צדקנית ומאשימה הטובלת במקווה טוהרה של רטוריקת שגב ריק. ובתולדות המדינה, יתכן שדווקא זה פשר חמדנותה של מפא''י ההיסטורית ואנשיה להשתלט על נכסים ובפרט העצמת מדיניות קולוניאליסטית חמסנית במיוחד כלפי העם הפלשתינאי בחסות האימפריאליזם הבריטי.

הפתרון הוא בסיסי הבטחה והשקט שבקיום מופנם ובוטח יותר פנימית, המעוגן בקבלת עקרונות מוסריים ויצרניים חדורי אוטונומיה אישית, כתחליף לקליקות, רישות והתגודדות בחבורות ביזה, הנפוצים בישראל. העקרונות העתיקים והנחשלים שעליהם הושתתו מקטעים של הקיום היהודי התלוש בחלקו, והעצמת השחיתות והפשיעה הכלכלית בישראל כיום, יוצרים תחושת אי הלימה עם המציאות סביבך, יוצרים תחושת אפסות קיומית ואונטולוגית. ולנגוד זאת, הדרך שנבחרה היתה להשכיח, לעמעם ולהדחיק את ההליכה המתריסה כנגד המציאות על ידי התגודדות בחבורות כוחניות למטרות צבירת עוצמה תוך גיבוש מערכות הדרה והזחה מכוח כלכלי וחברתי-מדיני ומקניינים ומשיתוף בנכסים מטריאליים וחברתיים, עליהם חולשת הליבה ההגמונית הציונית והפריפריה שלה, המאופיינות ביוזורפאטיביות (נצלנות) יתר. ההדרה היא מזכויות אזרח וקניין קרקעי שיושמה הן כלפי הפלשתינאים בתקופת הישוב והן ביחס לשארית הפליטה של הטיהור האתני של 1948 בגבולות הקו הירוק (בתקופת הממשל הצבאי הבן-גוריוני ואף כיום); ומערכות הדרה והזחה חמקניות יותר ממעגלי הכוח, ההשפעה והפיננסים נאכפות ביד רמה ובדקדקנות על 80% ויותר מיהודי פלשתין כיום, ומתחדדות לדורסנות מתעמרת וגלויה בצד האפל, המשלים והמקורבן של ההוויה הישראלית – בשטחים הכבושים בגדה ובחבל עזה, כאשר בין היתר 40% ממרחב החמס הקרקעי של המתנחלים הוא קניינם של פלשתינאים ספציפיים. קליקות הדרה כאלה, שאינן מתחשבות באיכות הסגולית של הפרט וברוחניות כלשהי, קיימות בכל תחומי החיים בישראל, ומפא''י ההיסטורית לא היתה בעיקרה אלא קליקה כזאת.

יש להבין כי מפא''י ההיסטורית היתה במידה רבה קליקה לצבירת כוח וממון, ושם המשחק כאן היה גיבוש כוח למטרת ביזה וניכוס, בפרט ניכוס אדמה ערבית במסגרת סיסמאות ''כיבוש הארץ'' והשבקת הפלשתינאים מעבודה (''כיבוש העבודה''). בחסות אנשי מופת לכאורה ורטוריקנים ''בעלי עקרונות'', מצאו את מקומם, כרגיל במקרים אלה, נוכלים רבים, שניצלו את דמויות היצוג המרהיבות וה''חינוכיות'' למטרת כיסוי גניבת כספים וצבירת נכסים שלא בדין.

והרי מראשית הדברים לא היה מדובר על רוחניות, אלא על מלקוח נכסים ענק לשרות ''הפועל היהודי'' כביכול, תוך הדרת הפועל הערבי; וזכורים הביריונים שנהגו בתקופת הישוב לחבוט במקלות בפועלים ערבים ולהפוך דוכני פירות וירקות של מוכרי תוצרת פלשתינאים, ואם מדובר בנכסים, הרי שמלכתחילה לא היו בלמים רוחניים לצבירת נכסים בדרכי נוכלות, נטיה שהיתה שרירה ממילא.

מאידך, הפאשיזם היהודי של הימין, ברית הביריונים, אבא אחימאייר ודומיהם, נתן מעין תחליף עוצמתי לעוצמה הפנימית הרוחנית שבגישות חדורות מוסר העבודה והמוסר האישי שבמערב, והיווה משקל נגד כוחני לרפיפות ותחושת חוסר הבסיסיות שבמציאות פוליטיקת העיירה היהודית והשתדלנות שבגולה. בראשו עמדו אנשים שיכורי העוצמה שבמשיחיות מדינית, וזו הוותה להם תחליף לנוכלות היהודית המסורתית, שנועדה לספק בסיסי איתנות באמצעות נכלים. לכן, פעלו כאן אנשים הגונים למדי מבחינה פיננסית, תכופות בעלי אורח חיים אסקטי (מתנזר משהו) בדומה לפאשיסטים רבים בצרפת, ספרד ודרום אמריקה.

אלא, שמסביבם החלה להתקבץ אוכלוסיה מזרחית שחסרה לעיתים בסיסים אתיים, אנשים שחלקם באופן מסורתי, אבותיהם, באדמיניסטרצייה בארצות ערב, השתלבו במנגנוני שלטון מושחתים, כמקובל באימפריה העותומנית. המזרחים הללו נידחו מכוח וממון על ידי הקליקה הסגורה של מפא''י, וחשו את האפשרויות לנוכלות ממון, הטמונה בהסתודדות עם אבירי הימין הפאשיסטי, שיספק להם אליבי של טוהר מידות. וכך, בצד אחרוני ''ההגונים'' של הפאשיזם היהודי מסוג בני בגין, עוזי לנדאו ואחרים, החלו להתגודד בסביבתם גם פראי אדם וגנבים קשים (שיוצגו במרכז הליכוד למשל), שאף חסרו את גינוני התרבות שהיו לנוכלים היהודים והוואסלים המזרחים של האדונים ממפא''י ההיסטורית. אלה, בחסות הימין, התברגו באדמיניסטרציית המדינה, כשרבים ממנה, הם מזרחים חסרי השכלה ואתיקה שהוצנחו לבסיסי הכוח עקב התערותם לבסיסי הפאשיזם היהודי האשכנזי במקורו.

ואילו שוב, מהצד השמאלי של המפה, אף כאן היו מזרחים רבים חסרי כל אתיקה, שהפכו לווסאלים של האדונים האשכנזים והמפא''יניקים בתקופת המעברות והעלייה המזרחית ההמונית. אלה סיגלו גינוני התרפסות וריצוי האדונים האשכנזים, דיכאו והשליטו טרור על אחיהם המזרחיים חסרי הכל במעברות וערי הפיתוח (זה היה למעשה תפקידם) והפכו למזרחים ''מבוייתים'' היודעים לאמר את המילים החביבות והנכונות לאזני האדונים האשכנזים. אף אלה התברגו לצמתי כוח ואדמיניסטרציה, מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.

התוצאה – מדינה בה הנכלים ללא מוצא שורים בכל. ניתן לדבר על סימביוזה של הנוכלות היהודית המסורתית עם השחיתות המזרחית, שהפכה את ישראל לא רק למדינה המושחתת ביותר במערב, אלא למדינה ברברית גרועה בהרבה מהאפלות שבמדינות העולם השלישי – שם יש לפחות תרבות נוצרית קתולית, בודהיסטית או מוסלמית. שהרי מבחינת סחר הסמים למשל, ישראל לא נופלת בהרבה מקולומביה (זאב רוזנשטיין למשל הוגדר על ידי הפ.בי. איי. בבקשת ההסגרה כאחד מגדולי סוחרי הסמים בעולם), אלא שבקולומביה ברוני הסמים מאמינים לפחות במריה ובשילוש הקדוש, ואילו כאן אין להם אלוהים, ורשע, עושק, ברבריות מעורטלת, נישול ונידלון עם אומלל תוך התעמרות בו, שוררים בכל. לא פלא שהצבא ניגף בכל מערכותיו שהרי הסאוב גורר גם חוסר יעילות וכשל הרוח בעלת התושייה.

---

ג. עד כמה שקשה לי העניין כבן הלאום היהודי, ניתן גם כך לראות את הדברים:

הסופר ש''י עגנון, יהודי דגול בן ארצי, פולין, מביא באחד מספריו היפים את הדימוי של ''נערה תמה ממשפחה נוצרית טובה, שבהלכה בסביבות השוק, ניטפלו עליה בהמוניהם הרוכלים והקבצנים היהודים''. בדו''חות של משרד המושבות הבריטי, המביאים הערכות לגבי תכנית ''אוגנדה'' של הרצל, מובאות התנגדויות של המתיישבים הלבנים לקליטת מהגרים יהודים באוגנדה, תוך תאור קשה של המושבה שתוצף אז ברוכלים יהודים צואים בהמוניהם, מהזן הנפוץ ברובע ווייטצ'אפל שבלונדון. דומה שהסחבקיזם, הסמוכיזם וגסות הרוח ה''דוגרית'' והבוטה הנפוצים בישראל, שאותם העלתה הציונות על נס במסגרת פרוייקט האדם הציוני החדש בבית מדרשם של חזונאי ''יהדות השרירים'', הפסיכיאטר הכריזמטור מקס נורדאו, ה''טולסטויאני'' א.ד. גורדון ואחרים, אינם הניגוד לתרבות הרוכלים הצואים והנטפלים אלא גילגול צורה שלהם. בעידן הציוני נוספה לרבים מהם היסטריה פרועה ותזזיתיות ממאירה (עליה עמד למשל המלחין מיקיס תאודוראקיס, בדבריו מלפני שלוש שנים) עקב המצב הנזיל שבמלחמת הכל-בכל של חבורות האוחזות זה בצווארו ומוצצות זה את דמו של זה, תוך היווצרות והתפרקות ללא הרף של קואליציות התגודדות-ביזה, ללא המשען של שילטון ואדמיניסטרצייה יציבים, אחראים, הגונים ויעילים/מיומנים. מצטייר תכופות שהמדינה הציונית, מבחינה שלטונית, אינה אלא מעין סחבה צואה, ואת זה אנו רואים כיום, כאשר ראשי השלטון במדינת הרוכלים והשנוררים נגררים לבתי המשפט עקב רמייה ושחיתות.

החזות השתנתה אמנם, מצח הנחושה של הקבצנים והרוכלים ששאבו בתפוצה תעצומות בקרבת צחנת השוק והמונו, הפכו כאן למצח נחושה בכל מקום, עקב יציקת בסיסי ביטחה שמקורם בממון שדוד, ובשנורראי של דולרים ויורו ממדינות חוץ. עם הרוגע שבהימלטות מהמצב החרוף של הרוכל, יש גם זמן לחקיינות, וכך אנשים מסוגו, היטב למדו להסוות את טיבם, להתחזות למה שהם לא. אם כן, איש ה''מערכת'' הישראלי מהזן השכיח, אף שהוא שקרן מועד, רוכל מדמנה נטפל כספחת בכל ישותו, נוהג כאן כמלך בגדוד, דובר בביטחה, עקב הזרמת וניקוז הכספים והכוח אליו ולבני סוגו, תוך מניעתם מרוב האוכלוסיה – ובפרט הדרה ממשאבים קפדנית ועיקשת-כפייתית כלפי בעלי הכשרון, בעלי התושייה האינטלקטואלית/יוצרת והחריצות, אנשים תוססים המפרים את סביבתם וחורגים ממונופוליזם הבינוניות הממאירה. ראה מחקר המצביע באופן אינדיקטיבי על מגמה זאת: בעלי דעה חריגה מושתקים בגסות רוח. זאת מצד המערכות והמוסדות הקורסים והכושלים/מסורבלים ברובם של ליבת ההגמונייה הציונית – מערכות ביזה, מעילות ענק¹למשל, מעילה אופיינית של 350 מליון שקל מתקציב משרד החינוך, כשהידיעה על כך התפרסמה תוך הצנעה בעיתונות (משרד החינוך חשף הונאות תקציביות ב-‏350 מ' שקל), והנושא כלל לא הועלה לסדר היום, כשההעדפה במדיה היא להבלטת סריחות סנסציונית של בכירים מפורסמים, ולא לפשיעה כלכלית וסאוב ברמה המערכתית ובמישור היום יומי והקיומי השוטף, לרוב בדרגים בינוניים ומטה. זאת הגם שדווקא כאן, במישור המערכתי והיום יומי נגרם בעיקרו הנזק, ההדרדרות והסבל לאוכלוסיה, בהיקף גדול לאין שיעור מעניינים מסוג העטים היקרים שקיבל אולמרט או מהנחה של 20% ברכישת בית מידידיו בעלי ההון. וכך, אף ששיעור תקציב המדינה מכלל התמ''ג הוא מהגבוהים, אם לא הגבוה בעולם, הרי שקיים פחת ענק בהחזר לציבור, עקב מכת המעילות והגניבות הענקית באדמיניסטרציה ובממשל. שעל כן, אין תמורה למיסינו, בניגוד בוטה למדינות סקנדינביה למשל שאף שם המיסוי גבוה. נושא מעילות הענק מסביר למשל מדוע אין חינוך בישראל, אף שתקציב החינוך בישראל הוא מהגבוהים במערב יחסית לתמ''ג – מדוע תלמידי ישראל מדורגים במקומות ה-‏33 וה-‏36 בעולם במתימטיקה ובמדעים, וגרוע מכך בהבנת הנקרא, ומדוע כל האוניברסיטאות בישראל דורגו ב-‏2006 על ידי מוסף ה''טיימס'' מתחת למקום ה-‏119 בעולם. זאת אף ששכר הלימוד לסטודנט הישראלי הוא מהגבוהים בעולם (במדינות אירופה כגון גרמניה, צרפת, איטליה וארצות סקנדינביה הלימוד באוניברסיטאות ובפוליטכניונים הוא חינם). ''השקעת משאבים רבים וקיבלת זבל (חרא) כתמורה'' הינו מוטו קבוע של החוויה הישראלית – אלא אם כן הינך מהעשירון העליון או איש המרכז או הפריפריה של ליבת ההגמוניה הציונית. או אז השקעתך, אף זעירה וחסרת ערך, ממונפת עשרות מונים בכוח מיקומך בלב המאפליה של העושק הציוני. בישראל, לפחות במגזר היהודי על נכבדיו ובעלי התפקידים בעדה, חל חוק היפוך הערך – הערך מוזרם לחסר הערך, ובעל הערך מושבק ומודר מערך ומשאבים., חמס והתעמרות, מערכות צפידות ומסורבלות להפליא, שוחקות, מתישות ומזליגות זמן ומשאבים בעצימות ובדרכים נפתלות – אף שלעיתים הן עוטות על עצמן מעטה סביבתי כמו-חדשני, ואנשיהם ברובד החיצוני הפתוח והזמין לציבור מיומנים/אמונים על גישה יחצ''נית המקנה תחושת סבירות לאבסורדים חסרי קבילות.

בעווית נטפלים הרוכלים הצואים לערביי עזה ושטחי הגדה, מכרכרים סביבם בשיגעון, טובחים ופורעים בהם, לעיתים מתנחלים בבתיהם ונחלותיהם תוך שירת קבצנים בגרון ניחר וכירכורי שיגעון עיוועים²תכופות תועמלנות ומכחישנות הימין המשיחי אינן אלא אוסף בדותות היסטריות, חלק אינטגראלי אך בוטה ובולט של תרבות השקר בארץ חמדת. לשם מה? הצד הכלכלי, כרגיל בעולמנו, הוא כאן בעל אפקט מכריע, הגם שמוסתר בקפידה. שכן המלל המבאיש הזה ''מגבה'' הפקעת נדל''ן בקנה מידה ענק מתושבי השטחים הפלשתינים כאשר בין היתר, מנסה רטוריקה היסטרית המתיזה שנאה ללהג על כך שהיהדות כולה על כל רעיונותיה הנרחבים, אינה אלא משפט יחיד: ''הכה את זה שאתה בא לשדוד את אדמותיו במקל גדול – זו התורה כולה על רגל אחת''... זו היתה בדיוק תורתם של שבטים נחשלים ואטאויסטיים. אלא ששם הסיפור כאן הוא במידה מכרעת עשיית כסף גדול מצד סוחרי נדל''ן ולעיתים בשרות אינטרסים של הון וכלכלת הסמים, שעניינם לשבץ יהודים בכלכלת הסמים האיזורית, על-ידי יישובם בגדה.
''נער הגבעות'' הודה: ביצעתי 300 עסקאות סמים
הסתננו מירדן דרך ים המלח עם 14 קילו הירואין
נעצרו ''גדולי סוחרי הסמים בגדה'', בני 17 ו-‏18
ובהקשר כלכלת הסמים האיזורית:
כלכלת הסמים האיזורית ודווח ה-CIA
השר דיכטר בארה''ב אודות היצף הסמים האיזורי

אנשים בעלי לב בעולם פשוט מתנגדים לזוועת הנדל''ן, ההתעמרות והפשעים הללו – שהרי גניבת והפקעת הנדל''ן רחבת ההיקף והאינטרסים של הסחר הגדול בסמים, ''מחייבים'' דיכוי, התעמרות ורצח של בעלי הנכסים הקרקעיים הללו – תושבי השטחים הפלשתינים.
מעשי נבלה מסואבים כאלה, אכן יוצקים שמן על גלגלי האנטישמים, ומביאים אותם לשכנע את דעת הקהל הרציונלי והנאור בעולם – שישראל נושאת חלאות אנוש מהקשים בעולמנו. כיהודי, אין לי כל חשק לפגוש שוב, אני, משפחתי, קרובי וידידי, את הזעם הרצחני האנטישמי, בגלל מעשי התעוב של הנבלים חסרי הגבולות בקרב עמנו, המעוררים את זעמו הקטלני של ''הגוי הישר כסרגל שאצלו אין חוכמות'', ומביאים לו את ''הסעיף'' לראש (נבלים מסוג הקאפואים ומשתפי הפעולה היהודים הרבים עם הנאצים, שבדומה לתאוותנות לממון קל וכוחניות הביבים של בעלי תורת המקל הגדול כיום, הזדהו עם הצורר, לבשו מגפיים שחורים ופרטי לבוש נאציים בגטו וורשה ובגטאות אחרים – ראו תעוד בנושא בהוצאת קיבוץ לוחמי הגטאות ואונ' חיפה). תאוות הבצע והפרע לשמם של בעלי תורת המקל הגדול נחשפת בשלבה הראשוני, בטרם למדה להסוות את עצמה במלל צדקני, בסרטים דוקומנטריים משנות ה-‏80 למשל, כגון תעוד הפקעת אדמות בסילואן, ירושלים המזרחית. בסרטים אלה ניתן לצפות במחזות זוועה, כגון, טירה של פלשתיני אציל נפש, שמשפחתו ישבה שם מאות שנים, שהופקעה ברמייה על-ידי עמותת-פרע: הפלשתיני עדיין ממשיך להתגורר שם (ומצהיר שיהיה בביתו עד מותו, כבני משפחתו לפניו במשך מאות שנים), אך בחדרים אחרים ובחצר כבר מתגודדים ומכרכרים בפראות טיפוסים אנושיים ביזריים ודוחים עד כדי קבס, בעלי זקני פרע, תוך מעין שירה-יבבה בגרון ניחר, במשהו שנראה כמו סגידה למולך הדמים. באותה תקופה אולמרט, החשוד כיום במעשי שחיתות, גיבה את הפקעת הקרקעות הללו. גם שרון, המפקיע הגדול, נחשד בערוב ימיו כקשור בעסקות שוחד וכמתגודד עם נוכלי הימורים., כאלה שמנדלי מתאר בספר הקבצנים. הם נטפלים גם למיטב שבעם היהודי, שבאיוולת פטריוטית פותו להתיישב כאן, חומסים את יצרנותם תוך מרור חייהם. במקומות רבים בישראל כיום שוררת תרבות של מאכערים זריזים ומושחתים, וברוב הנישות בישראל – תרבות ההיטפלות של הרוכלים והשנוררים.

1. נוכח תופעת העוז, חוזק היד ומצח הנחושה בהם בעלי הכוח והמאחז במרחב ההגמוניה הציונית מגוננים על אחוזות גזילתם וחזקתם תוך זריקת רפש במוחים על חוזק היד החמסני הזה (והתקפת הזעם הקצוב של הנשיא קצב אופיינית לדפוס זה, כמו גם פרע הכפשתו, הוא ומקורביו, את הנשים חושפות מעלליו), נוכח אלה, יש שיאמרו, נכון, אבל ''כל הכבוד'' לתעוזה, להתנגדות, גם זה מעיד על כוח. אבל כבר הראינו למעלה, שאין כאן לא תעוזה ולא כוח, אלא פשוט, תופעת המצח נחושה של הרוכלים והקבצנים הנטפלים, תופעה מוכרת היטב.
   
   
2. אבל כאן מתגלה עוד תכונה אופיינית מאד של אלה: האנרכיה הנוראה בנישמתם, הבלגן הקשה במוחם, אי הסדר וחוסר האירגון ושיבושי המערכות והכאוס המאפיינים את כל התנהלותם, אותם ראינו ספציפית בתפקוד צה''ל במלחמת לבנון השנייה, וכללית, ברבות ממערכות המדינה.
   
   אז למה, אם הם כאלה, מדוע הם משליכים על אחרים את התכונות האפייניות להם באופן המובהק ביותר?
   
   תשובה: כי אמנותם הצואה היא חילוף תפקידים וירטואלי וחקיינות. על האחר, תכופות האחר היצרני שמעמלו הם ניזונים, הם משליכים מטינופתם, ולעצמם הם מאצילים/משייכים את תכונותיו, אותן תכונות המהוות כל מה שהם לא.
   
   
3. ואשר להאשמה הרווחת ב''אנטישמיות'' כלפי כל ביקורת המבליטה את הסגוליות הביזרית-משהו, את הממד הפרטיקולרי, הלא אוניברסאלי, היחודני והמינון הגבוה יחסית של תופעות הסאוב-רמיסה-הצרה חסרות הגבולות הללו באופן כה מוקפד ושיילוקיסטי (כפי ששייקספיר זיהה, אף שכלל לא היה אנטישמי) – הקפדנות להצר, למנף חמסנות, להדיר ממשאבים, לגרוע ולגדום חיים וחיות באותה דקדקנות בה סוחר הסמים שוקל כל עשירית מיליגרם הרואין: אשר לזעקת השבר המתריסה ''הו, אנטישמיות'' כלפי כל ביקורת הקולעת לראש המסמר, הרי שאמנותם הגדולה המרכזית של הקבצנים הצואים והרוכלים הניטפלים היא האמנות לעורר מאוס וגועל בזולת. למען יעתיר עליהם כסף או טובין אחרים, על מנת לחוש שהוא מרוחק מהם, בבחינת הודייה לאלים או נניח, לייזוס הטוב, על שלא עשו אותו כמותם. בעידן הציוני נוספה לאמנות לעורר גועל ומאוס, גם היכולת לעורר אימה וטרור.

ומה הם עושים למעשה, כאשר הם זועקים בקול גדול ''אנטישמיות'' על כל גבעה רמה, כנגד המצביעים על פשעיהם הקשים, פשעי הנוולות? שוב, הם מבליטים לעין כל את המאוס שבהם, כקבצן החושף לראווה את מומיו הדוחים.

אלא שבמקרה זה, המודרני, כאן, אחרים, השואפים לחוש בריחוק מהם וכל הקשור בם, משליכים להם מטבע וירטואלי, בדמות גינוי ה''אנטישמי'' שמחה על הנוולות. והאחרים הללו כורכים אותם ואת איש המחאה שהצביעה על הכיעור והנוולות (והרי נביאי ישראל הגדולים היו הראשונים בכך, לא כן?), כורכים את שתי הישויות (הנוולות לעומת ההצבעה עליה) בחבילה אחת, ומתרחקים משתיהן כאחת. הרי אוהבים להדחיק שקיים בעולמנו גם כיעור וניוול נשמה. זהו הפרוטוטיפ הבסיסי של ההתקרנפות העצימה הרווחת כאן.

הדחקה והכחשה זאת, הינה הגמביט של הקבצן והרוכל הצואה. וכיום, היא גם הגמביט והטריק העיקרי של זה המוקיע את חשיפת ניוולותו כ''אנטישמיות'' – כיום, דרך להטיל טרור בנישמת רבים, הסולדים מן הנוולות, תוך השתקת מחאתם הטיבעית, האנושית והספונטית. וכך למשל, כל אוליגארך רוסי שבזז מליארדים ב''שעת הכושר'' של חילופי המאורות של השלטון במדינות חבר העמים, כל מאפיונר במערב, בעלי קרבה דלה ככל שתהיה ללאום היהודי, כל פושע מלחמה ציוני או מגבה הפשעים כנגד האנושות המתרחשים בפלשתין, פוצחים באופן מתוזמן ומתוזמר היטב בזעקה ''אנטישמי'' (או משהו בדומה לכך, כמו במקרה הנשיא קצב), או פוצחים ברטוריקת שגב מטיפה ו''מזועזעת'' אודות ''אנטישמיות ושואה'' כלפי מנהיגי ההתנגדות של העם המנושל והנדרס וכן כלפי בעלי הנפש והמצפון שמנסים לעשות מה שמחייב צלם האנוש שבנו – עם הגעת רגע הגשת החשבון, באותו ביטחון רהב עצמי נוטף זעם לא-קדוש ומצח נחושה השוררים עד השנייה האחרונה ממש.

---

ד. השחיתות והפשיעה הכלכלית בישראל הינן במימדי ענק, חרף המכחישנות המקורנפת והשמנונית המנסה עדיין לעמעם את הדברים, כגון יואל מרקוס, אחד מבכירי העיתונאים בישראל, שבמאמר שכתב לאחרונה ליהג (בדומה ''לכולם אשמים'' של גולדה מאיר בעקבות פאשלות מלחמת יום כיפור): האויבים הכי גדולים שלנו בעת הזאת הם אנחנו... אנחנו נגד עצמנו. ...או-קיי. לא הכל 18 קאראט... יש לנו לוזרים, יש לנו פשלונרים, לא הכל דופק כמו שעון שווייצי... עם כל הכבוד לביקורת הציבורית על המחדלים ועל השחיתות, עם כל ההערכה לרדיפה אחר טוהר מידות, לדחף להעניש את האשמים ולמאמרים חוצבי הלהבות בתקשורת – מתבקשת קריאה מהלב: למען השם...

אלא שישראל רחוקה מאד מאד לא רק משוייצריה אלא אינה דומה למערב ולבעיותיו המבניות כמחוללי ''תחושת שחיתות'', אלא הולכת ונידמית יותר ויותר למושחתות שבמדינות העולם השלישי מבחינה זאת. בשום מדינה מערבית לא דבקים בנשיא חשדות עבירות כלכליות ואין הוא מאנס נשים, הבנקים הגדולים והסולידיים אינם מרמים את הציבור (כפי שהיה בפרשת הרצת מניות הבנקים ב-‏1982), לא מלבינים כספי מאפייה (פרשת בנק הפועלים), ולא גובים עמלות ענק ומעניקים אשראי רק לקבוצה הגמונית קטנה, כאשר 80% מהלווים נידחים ונאלצים ללוות אשראי בשוק האפור בריבית קצוצה, דבר המכניס עסקים רבים לטורים גבוהים, ומקדם לכשעצמו נוכלות והונאה. בשום מדינה מערבית אין תופעה דומה לכך שצמרת המיסוי כולה נחקרת על פשיעה חמורה, וחלק מאנשיה מושמים כבר בשלב זה במאסר ומאסר בית, ובשום מדינה מערבית אין פער כזה בין העשירון העליון לשאר העשירונים, כאשר המשק ברובו קרטליסטי, ואין אכיפה של חוקים אנטי קרטליסטים, כפי שחשף בין היתר ד''ר דוד תדמור, ראש הרשות לאכיפת הגבלים עסקיים לשעבר, בשורה של מאמרים ב''הארץ''.

ואם מדובר ב''הפרטה'' - בשום מדינה מערבית לא מכרו נכסים של מיליארדים במחירים מגוחכים לקומץ מקורבים לשילטון תוך קומבינות פוליטיות ששלמונים בצידם. בשום מדינה מערבית אין היקפים כאלה של סחר בעובדים זרים וסחר בנשים, תוך התעמרות וגרוש מצד הרשות העוסקת בעובדים זרים, למטרת תחלופה המכניסה לכשעצמה רווחי ענק לסוחרי עבדים חסרי מצפון. בשום מדינה מערבית, לא זורקים רימוני רסס ומבצעים פיגועי פשע כלפי חלק ניכר מראשי הערים והמועצות המקומיות, ובשום מדינה מערבית אלימות בני נוער אינה הגבוהה ביותר בעולם, ושום מדינה מערבית אינה משמשת כמוקד עולמי אליו מזרימים כספים למטרות ניסויים אכזריים ביותר ועודפים בחיות מעבדה, ללא פיקוח וריסון כפי שחשף דו''ח מבקר המדינה. ובשום מדינה מערבית אין מצב בו 20% מהאוכלוסייה רעבים, והפנסיות מגוחכות, כאשר זקנים ברבבותיהם נאלצים לנבור בפחי זבל למצוא פת לחם.

בשום מדינה מערבית גם לא גזלו את כספי הפיצויים של קרבנות השואה ויורשיהם כפי שעשו בישראל, ולא מקלים כך את זכר השואה, כאשר אף שר ואישיות ממלכתית לא נכחו בלווית שמעון ויזנטל, חרף הרטוריקה הנשגבת המגייסת כספי עתק. אף מדינה מערבית וגם אף מדינת עולם שלישי לא נהנית משנור ענק של סיוע חוץ כמו ישראל. ועוד רב. בישראל עדיין אין, בניגוד לכל עיר סבירה במערב או אף במזרח אירופה, רכבת תחתית, הכבישים פקוקים יתר על המידה, וזאת עקב אי השקעת כספי משלם המיסים בתשתיות תעבורה הולמות (אבל כן, יש תחליף זול: מסע פירסום אודות ''נהיגה זהירה''. וזאת כשמחקרים מראים, שרק לאחר שיפור תשתית הכבישים, משתפרים הן הבטיחות והן כמובן זרימת ויעילות התעבורה). אבל הצמרת הכלכלית והאדמיניסטרטיבית – לרשותה עומדים מסוקים ומנחות מסוקים, מרחפים להם ומשפילים מבט בנכמרות על הפקקים למטה, בעמק הבכא הזה, במדמנת ישראל-של-מטה. הנקודה היא שחרף מיסוי ענק, וחרף כספי סיוע החוץ, המלוות, הבונדס, אגרות החוב הממשלתיות והמגבית, אין תמורה למיסינו (שוב, בניגוד למדינות סקנדינביה למשל, שגם בהם המיסוי גבוה ובניגוד לכל מדינה מערבית אחרת), וזאת, בגלל אדמיניסטרציה מושחתת, המעבירה ככל הסביר כספי עתק לבנקים שוויצריים (במאמר באקונומיסט שפורסם לאחרונה, עולה, כי הברחת כספי סיוע החוץ לבנקים שוויצריים היא פרקטיקה רווחת במדינות מושחתות).

---

ה. בשנתיים האחרונות התפרסם חומר רב על כך שבישראל הבנקים הונו את קרבנות השואה ויורשיהם בדיוק בנושא הפיצויים, וכך גם הממשלה. דווקא ישראל, המציגה עצמה כמדינת שארית הפליטה – ועל כן היה לה העוז לתבוע מממשלת קונרד אדנאאואר 3 מיליארד מארק פיצויים (בזמנו - הון עתק), דווקא בה הופקרו רבים מקורבנות השואה – שלא לדבר על חסידי אומות העולם – לעוני חרוף. למותר לציין כי ניתן היה לעשות שימוש חלופי (מצד נותני כספי השילומים, כגון ממשלת גרמניה והבנקים השוויצריים והאנגלים, במקרה של ''החשבונות הרדומים''), אולי עדיף בהרבה, בכספי השילומים שממשלת ישראל תבעה לעצמה – כגון ממון קליטת קורבנות השואה ויורשיהם במדינות המערב אחר המלחמה, וכן תמיכה בהגירת יהודים למדינות המערב ותמיכה בקיומם הסביר בפולין ומדינות חבר העמים, במקום הפקרתם לחיים חרופים בישראל, ומימון ממשלת זדון, פשעי מלחמה ואוונטוריזם צבאי מסוג מלחמת סיני, מלחמת לבנון הראשונה והשנייה ועוד רב.

ורואים אנו כיצד אקלים השחיתות והפשיעה מתעצם כבר בלב ליבו של הממסד, ועוד בדמות המגלמת יותר מכל את הממלכתיות הישראלית. ככל הידוע לי, לא שמעתי על פרשה דומה בארץ מערבית כלשהי, ב-‏200 השנה האחרונות. גם לא היה במערב תקדים לכך, שהבנקים הגדולים עסקו בהונאת הציבור, וכל ראשי הבנקים הודחו, כפי שהיה בישראל בפרשת הרצת מניות הבנקים ב-‏1982. היעלה על דעתכם שה-Bank of England או ה-Deutsche Bank יעסקו בהונאת הציבור? או שהבנק הגדול ביותר במדינה מערבית כלשהי, יתפס בהלבנת כספי אנשי עסקים מפוקפקים, כמו שראינו כאן עם בנק הפועלים? הרי הבנקים הגדולים הם היסוד החשוב ביותר לאמון ולבסיס המערכת הכלכלית כולה.

האם מדינה כצרפת היתה בקלות דעת מפקירה את אזרחיה לירי רקטות באיזורים נרחבים, אף אם הדבר היה למטרת לוחמה ב''טרוריסטים''? התרגלנו כאן כבר לדברים, ואנו מורגלים בהדרגה לדברים שבכל מקום סביר הם בבחינת ''לא יעלה על הדעת''.

זאת שלא לדבר על דברים ביזריים בעליל, שטרם נשמע כדוגמתם, כגון, פולחן המוות של העסקת כמעט גדוד שלם של לוחמי חי''ר בחיפוש תוך זחילה בחול בשמש הלוהטת ומול צלפים, חיפוש אחר כמה פיסות עור זעירות של 2 חיילים שהתפוצצו על ידי מטען חבלה בפתחת רפיח בשלהי שנת 2005 (ב''פעולה'' הזאת של ליקוט פיסות עור מתות, נהרגו 2 לוחמים מאש צלפים); או פשיטה תוך טרור, הרג אזרחים והחרבת גשרים ותחנות כוח של עיר שלמה (עזה), למטרת החזרת חייל שנשבה בפעולת קומנדו של ההתנגדות הפלשתינית, שלא לדבר על יזימת מלחמה הרפתקנית וכושלת עקב שני חיילים שנשבו, תוך הפקרת חלק ניכר מתושבי ישראל למכות רקטות וטילים.

---

בשולי הדברים: והפעם – מערכת הביטחון, קצה הקרחון. ספור אילוסטרצייה

מנכ''ל התעשייה האוירית – שוחד, מרמה, הפרת אמונים (המנכ''ל המיתולוגי של התעשייה האווירית נחקר במשטרה ונאסרה עליו הכניסה לחברה. עובדיה הררי, המשנה למנכ''ל, ימלא את מקומו).

משרד הביטחון מתנגד לפניית האו''ם במסגרת לוחמת הקהיליה הבינ''ל בשחיתות – מתנגד לאיסור מתן שוחד בעסקאות נשק (ראו סירטון וידאו מרתק. יש להמתין מספר שניות).

הצמיחה ופאר היצוא הביטחוני – למשל: עסקת שוחד ענקית עם הודו (20 מיליון דולר לשר ההגנה ההודי תמורת עסקה עם ישראל?).

איש עסקים אמריקני מבעלי חברת ענק המוכרת זה שנים רבות ציוד רב לצה''ל, מממן מודעת תמיכה בעילום שם (תחת חתימת רב) באחד מראשי המערכת, אלוף בצה''ל. דובר צה''ל: ''המיליונר היה ממממני המודעה'' (המיליונר מנהל עסקים עם צה''ל כבעלים של חברת-ענק המוכרת לצבא ציוד רב

הרופא הבכיר ביותר במשרד הביטחון – שוחד (חשד: הרופא הבכיר של משרד הביטחון קיבל שוחד).

מערכת שמוזרם לה כסף ציבורי, ‏45 מליארד שקל ויותר?...

אנשים בתוך המערכת, אף בוגרי סיירת מטכ''ל – מספרים על שחיתויות גדולות וקטנות יותר. ויש שחיתויות ענק.

אגב, מהמעט שמתפרסם, בסוף נובמבר 2006 דווח בגל''צ על עשרות קצינים ששכרו דירות בשדרות, בקבוצות של 2 או 3 , ודווחו על שכ''ד גבוה פי 2 או 3 (בקומבינה עם בעל הבית) ואת היתר, שלשלו לכיסם. זה ''בקטנה'' – קומבינות מסוג זה נפוצות מאד. ו''בגדולה''? משכורות הקבע, ההטבות, הגניבות הקומבינות, פנסיות הגימלאים – כל אלה גורמים ל''אי ספיקה'' במטלות קצה, בהוצאה לפועל של מבצעים. שם, ברמה החשובה ביותר – שם אין כסף. בחטיבה של גל הירש נאמר לחיילים כל הזמן ''אין כסף'' ולחסוך. אף על פי שהצבא בעל תקציב אדיר. ברור גם שיוצרים אתוסים של יושר בשביל להצדיק את הזרמת הכספים הענקית. וגם מפארים את הפשלות, לטובת מבצעיהם, שיגיעו אחר כך למשרות רמות בשוק האזרחי ובכל דרגי האדמיניסטרציה והממשל.

---

1. למשל, מעילה אופיינית של 350 מליון שקל מתקציב משרד החינוך, כשהידיעה על כך התפרסמה תוך הצנעה בעיתונות (משרד החינוך חשף הונאות תקציביות ב-‏350 מ' שקל), והנושא כלל לא הועלה לסדר היום, כשההעדפה במדיה היא להבלטת סריחות סנסציונית של בכירים מפורסמים, ולא לפשיעה כלכלית וסאוב ברמה המערכתית ובמישור היום יומי והקיומי השוטף, לרוב בדרגים בינוניים ומטה. זאת הגם שדווקא כאן, במישור המערכתי והיום יומי נגרם בעיקרו הנזק, ההדרדרות והסבל לאוכלוסיה, בהיקף גדול לאין שיעור מעניינים מסוג העטים היקרים שקיבל אולמרט או מהנחה של 20% ברכישת בית מידידיו בעלי ההון. וכך, אף ששיעור תקציב המדינה מכלל התמ''ג הוא מהגבוהים, אם לא הגבוה בעולם, הרי שקיים פחת ענק בהחזר לציבור, עקב מכת המעילות והגניבות הענקית באדמיניסטרציה ובממשל. שעל כן, אין תמורה למיסינו, בניגוד בוטה למדינות סקנדינביה למשל שאף שם המיסוי גבוה. נושא מעילות הענק מסביר למשל מדוע אין חינוך בישראל, אף שתקציב החינוך בישראל הוא מהגבוהים במערב יחסית לתמ''ג – מדוע תלמידי ישראל מדורגים במקומות ה-‏33 וה-‏36 בעולם במתימטיקה ובמדעים, וגרוע מכך בהבנת הנקרא, ומדוע כל האוניברסיטאות בישראל דורגו ב-‏2006 על ידי מוסף ה''טיימס'' מתחת למקום ה-‏119 בעולם. זאת אף ששכר הלימוד לסטודנט הישראלי הוא מהגבוהים בעולם (במדינות אירופה כגון גרמניה, צרפת, איטליה וארצות סקנדינביה הלימוד באוניברסיטאות ובפוליטכניונים הוא חינם). ''השקעת משאבים רבים וקיבלת זבל (חרא) כתמורה'' הינו מוטו קבוע של החוויה הישראלית – אלא אם כן הינך מהעשירון העליון או איש המרכז או הפריפריה של ליבת ההגמוניה הציונית. או אז השקעתך, אף זעירה וחסרת ערך, ממונפת עשרות מונים בכוח מיקומך בלב המאפליה של העושק הציוני. בישראל, לפחות במגזר היהודי על נכבדיו ובעלי התפקידים בעדה, חל חוק היפוך הערך – הערך מוזרם לחסר הערך, ובעל הערך מושבק ומודר מערך ומשאבים.
   
   
2. תכופות תועמלנות ומכחישנות הימין המשיחי אינן אלא אוסף בדותות היסטריות, חלק אינטגראלי אך בוטה ובולט של תרבות השקר בארץ חמדת. לשם מה? הצד הכלכלי, כרגיל בעולמנו, הוא כאן בעל אפקט מכריע, הגם שמוסתר בקפידה. שכן המלל המבאיש הזה ''מגבה'' הפקעת נדל''ן בקנה מידה ענק מתושבי השטחים הפלשתינים כאשר בין היתר, מנסה רטוריקה היסטרית המתיזה שנאה ללהג על כך שהיהדות כולה על כל רעיונותיה הנרחבים, אינה אלא משפט יחיד: ''הכה את זה שאתה בא לשדוד את אדמותיו במקל גדול – זו התורה כולה על רגל אחת''... זו היתה בדיוק תורתם של שבטים נחשלים ואטאויסטיים. אלא ששם הסיפור כאן הוא במידה מכרעת עשיית כסף גדול מצד סוחרי נדל''ן ולעיתים בשרות אינטרסים של הון וכלכלת הסמים, שעניינם לשבץ יהודים בכלכלת הסמים האיזורית, על-ידי יישובם בגדה.
   ''נער הגבעות'' הודה: ביצעתי 300 עסקאות סמים
   הסתננו מירדן דרך ים המלח עם 14 קילו הירואין
   נעצרו ''גדולי סוחרי הסמים בגדה'', בני 17 ו-‏18
   ובהקשר כלכלת הסמים האיזורית:
   כלכלת הסמים האיזורית ודווח ה-CIA
   השר דיכטר בארה''ב אודות היצף הסמים האיזורי
   
   אנשים בעלי לב בעולם פשוט מתנגדים לזוועת הנדל''ן, ההתעמרות והפשעים הללו – שהרי גניבת והפקעת הנדל''ן רחבת ההיקף והאינטרסים של הסחר הגדול בסמים, ''מחייבים'' דיכוי, התעמרות ורצח של בעלי הנכסים הקרקעיים הללו – תושבי השטחים הפלשתינים.
   מעשי נבלה מסואבים כאלה, אכן יוצקים שמן על גלגלי האנטישמים, ומביאים אותם לשכנע את דעת הקהל הרציונלי והנאור בעולם – שישראל נושאת חלאות אנוש מהקשים בעולמנו. כיהודי, אין לי כל חשק לפגוש שוב, אני, משפחתי, קרובי וידידי, את הזעם הרצחני האנטישמי, בגלל מעשי התעוב של הנבלים חסרי הגבולות בקרב עמנו, המעוררים את זעמו הקטלני של ''הגוי הישר כסרגל שאצלו אין חוכמות'', ומביאים לו את ''הסעיף'' לראש (נבלים מסוג הקאפואים ומשתפי הפעולה היהודים הרבים עם הנאצים, שבדומה לתאוותנות לממון קל וכוחניות הביבים של בעלי תורת המקל הגדול כיום, הזדהו עם הצורר, לבשו מגפיים שחורים ופרטי לבוש נאציים בגטו וורשה ובגטאות אחרים – ראו תעוד בנושא בהוצאת קיבוץ לוחמי הגטאות ואונ' חיפה). תאוות הבצע והפרע לשמם של בעלי תורת המקל הגדול נחשפת בשלבה הראשוני, בטרם למדה להסוות את עצמה במלל צדקני, בסרטים דוקומנטריים משנות ה-‏80 למשל, כגון תעוד הפקעת אדמות בסילואן, ירושלים המזרחית. בסרטים אלה ניתן לצפות במחזות זוועה, כגון, טירה של פלשתיני אציל נפש, שמשפחתו ישבה שם מאות שנים, שהופקעה ברמייה על-ידי עמותת-פרע: הפלשתיני עדיין ממשיך להתגורר שם (ומצהיר שיהיה בביתו עד מותו, כבני משפחתו לפניו במשך מאות שנים), אך בחדרים אחרים ובחצר כבר מתגודדים ומכרכרים בפראות טיפוסים אנושיים ביזריים ודוחים עד כדי קבס, בעלי זקני פרע, תוך מעין שירה-יבבה בגרון ניחר, במשהו שנראה כמו סגידה למולך הדמים. באותה תקופה אולמרט, החשוד כיום במעשי שחיתות, גיבה את הפקעת הקרקעות הללו. גם שרון, המפקיע הגדול, נחשד בערוב ימיו כקשור בעסקות שוחד וכמתגודד עם נוכלי הימורים.

---