| שנאת היופי הפיזי, אי אהבת היופי שבצלם האנוש הפיזי שבך ובאחרים ובטבע ובסביבה, שנאת הצורות הגשמיות היא אחת מאבות הסאוב הנפשי, ומקורה אנרכייה בנשמה, אף אם יש לך יכולת אנליטית לשזור דברים באיזה קו של פלפול ריק נעדר יצירתיות בונה.
ויזואליה אסטטית הינה מרחיבת דעת ומכווננת את המוח כלפי אירגון מרחבי מורכב, במקום אירגון קווי ומתח חד מוקדי. תחושת מצור תחושתי יוצרת צמצום קוגניטיבי, ואוכפת (זמנית) סוג של מוגבלות. אין כאן זחיחות, ואיני סבור שגישה רצינית מחייבת סלוק כל ויזואליה. המשפט ''הבל היופי'' הוא אולי אחד האסונות הגדולים ביותר של היהדות. שכן אסטתיקה מרחבית הינה אחת מאושיות האירגון המורכב. החומרה של קידוש אותיות תוך אירגון לינארי-קווי תורמת לעיתים ליצירת נכות קוגניטיבית כלפי תפקוד מוחי גבוה. מה לעשות, כנראה לא כל חכמינו היו חכמים, ובהיסטוריה של עמנו האיוולת הקולוסאלית היא לעיתים די שכיחה. |