  
  
  
|
 |
|
||
  תצטרך אם כן להאשים באנטישמיות, אף קשה מזאת את ביאליק, אצ''ג וברנר |
|||
|
|||
וגם את משה, וגדולי הנביאים. דברי חיים ברנר, ביאליק ואצ''ג מיכאל שרון יום ו', 10/10/2003 שעה 14:12 הדברים אינם קלים באשר לבחירה ולסגוליות היהודית. אומר חיים ברנר: הרוח העברי? זה אינו כלום. הירושה הגדולה? אפס ותוהו. הנה זה מאות בשנים ישבנו וכתבנו ספרי פלפול ודרוש, שטות וגועל נפש. זה רוחנו. היגיעה השעה להעריך את עצמנו כהוגן. והערך - אינו גדול. והוא מוסיף ואומר באשר לכווניות ההיסטוריה היהודית ויחודיותה: מאות בשנים ירקו אלה (הגויים) המתועבים בפנינו, ואנחנו מחינו את הרוק. כל העמים עבדו ויצרו, להם ולדורות, ואנחנו ישבנו ביניהם על אדמת נכר וטיפלנו בשדים יודעים מה. לעם היהודי אבדו החושים האנושיים העיקריים אולי לנצח. אנחנו רצים כעכברים ממקום למקום, איננו מתערים בשום מקום, בשום מקום לא רוצים בנו ואולי בצדק. תמיד התחטאנו לפני ה', נתנו כסף לרוצחינו ורצנו ממקום למקום.. תמיד ובכל מקום טבחו אותנו, ואנו עיפשנו את האויר בדמנו השפוך... היהודי הוא ברייה שאינה מסוגלת למלא בעצמה אף צורך מצרכיה ההכרחיים... נעדרת כל רגש אהבה לאיזה מקום שהוא בכדור הארץ, הברייה שאינה יודעת משום עבודה אנושית. אכן, ברנר גם כופר מטבע הדברים ב''אתה בחרתנו: הייתי מוחק מן הסידור של העברי בן הדור את ה''אתה בחרתנו'' בכל צורה שהיא... הייתי מגרד ומוחק את הפסוקים הלאומיים המזוייפים עד לבלי השאיר זכר, כי הגאוה הלאומית הריקה וההתפארות היהדותית מחוסרת התוכן לא תרפא את השבר והמליצות הלאומיות המזוייפות לא תועלנה כלום. ואומר אורי צבי גרינברג: בתכלית הפשטות ובתכלית הגועל, הקרוא לשמחות בחצרות הפריצים, מפליא לרקד ריקודים של קדושה להנאת הפריץ הגוי. הוא, היהודי המטורף המנגן ''ניגונים נפלאים לכבוד הפוגרומים ולהוד הטבחים/ ולכל באי עולם: טיטוסים, פטליורים, מזמר אני את הזמר הנפלא: הוי, בואו אלי, שהשמחה במעוני; ערכתי שולחני מבשרי ודמי לכם וליהוה על אדמת הסלוים. היש אלוהים לן שטוב הוא מטיטוס ומני סולדטים על מפתני גבולות? אם ישנו - הוא בכין, הוא פחדן וטוב לו, כלסבא חולה, המחבוא בין עבים/מאימת פוגרומים בעיירות ישראל/מה שיך: אלוה? הי, בכין ופחדן יהוה שלנו על אדמת הסלוים ועושה לו ביצה מבכיו שבכנען. וביאליק בעיר ההרגה (אם עדיין לא התייגעתם): מנוסת עכברים נסו ומחבא פשפשים החבאו/וימותו מות כלבים שם באשר נמצאו. חלליכם חללי חינם/לא ידענו למה מתם ועל מי מתם ואין טעם למותכם כמו אין טעם לחייכם. חציר תלוש העם - ואם יש לתלוש תקווה? ועל בכיים ונאקתם אומר ביאליק: ככה תאנוק אומה אשר אבדה אבדה. פצעיכם נאמנים אבל תפילתכם רמייה. אל תצטרף אליהם ביללתם, אומר אלוהים למשורר ''יחללו לבדם צרתם - ואתה אל תחללנה. וכאשר פשטתם יד תפשוטו, וכאשר שנוררתם תשנוררו''. וב''אכן חציר העם'' אומר ביאליק על האופי הלאומי: הוא לא יקום אם לא יעירנו השוט/הוא לא יקום אם לא יקימנו השוד. נערך לפי כתבה ב''הארץ'' תרבות וספרות, 10 אוקטובר 2003 , בעז ערפלי. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי