  
  
  
|
  כפילות ותחכום בעברית | |||||
| אברהם בן-עזרא (שבת, 24/07/2010 שעה 21:00) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
יש לפחות שפה אחת שיש בה 6000 שנים של כתיבה ! הסינית . שלא כך העברית . יש לפחות שתי שפות שמתוחכמות באופן אחר . הלטינית וההונגרית . השפה האנגלית למשל רחבה ועמוקה מהעברית לפחות פי שלוש . ובענין הדוגמאות של רשי רשי נולד לפחות 1500 שנה אחרי כתיבת התורה אבל אולי 2000 . אופן הדיבור בתקופת כתיבת התורה שונה מאד מאופן הדיבור של העברית בזמנו של רשי וכמובן בזמננו אנו . יש מקום גם לסברה כי הכתוב היה ברור וחד משמעי בעת הכתיבה לכותב ולקהל . הפרשנות הכפולה קיימת כי בעברית יש עוד מילים שהן כפולות משמעות לדבר ולהיפוכו . בכל זאת בשעת אמירתן ברורה הכוונה . למשל ההטיות של ש-ר-ש או ה-ל-מ ועוד . | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
העברית היא היחידה בעולם שמי שחי כיום מבין בקלות ואף משתמש בדיבור במטבעות לשון מלפני אלפי שנים. הסינית אפילו לא קרובה לזה. סיני כיום לא יבין את שנכתב לפני אלפי שנים. ואילו בעברית, בלשון מדוברת אתה קורא לבררך אחי, וזה מהתורה. כל גם אלפי מטבעות לשון במשמשים בעברית ספרותית בת ימינו ובעברית מדוברת בת ימינו. בכך ייחודה של העברית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
אינני מבין מדוע אתה מפחית מערכה של השפה הסינית . בערוץ המדע הוצג סלע עליו נחרט בסינית שיר שנכתב לפני כ-6000 שנה , למרות שצורת האותיות עברה שינויים , בעיקר לכוון הפחתת קוים , כל סיני הקורא היום מנדרינית יכול לקרוא את השיר ולהבין אותו . גם השפה הלטינית שהיא לפחות בת 2700 שנה מובנת היום כמו אז . השפה העברית שהייתה למעשה שפה מתה עד לפני כמאה וחמישים שנה נעשתה שוב חיה בזכות ההתחדשות של הלאומיות היהודית . השפה הלטינית מובנת גם היום לכל אינטלקטואל ברומניה , ספרד , צרפת , איטליה ופורטוגל . מה שמבדיל בין העברית ללטינית הוא העדר העם הלטיני . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
אני לא שמעתי שהשפה העברית היתה שפה מתה שן מעולם לא ערכו לה הלוויה והיא לא נקברה. תמיד יהודים דיברו עברית לצד שפות מקומיות. האידיש למשל נולדה במרחב הגרמאני של אירופה בראשית ימי הביניים דווקא אצל היהודים שהיגרו משם מזרחה והחיו את קהילות מזרח אירופה (שבחלקן גרו יהודים עוד לפחות מהמאה הראשונה לספירה, ומדובר ביהודים ולאו דווקא במתגיירים עלא-דה-שמאטה-שלמה-זנד). מעניין שבמאה ה-17 וה-18 יהודי גרמניה דיברו עברית בינהם ביום-יום, כי בגרמניה הם בכלל לא נזקקו לאידיש, שכן היתה להם ''אידיש-מרצדס'' - השפה הגרמנית. העקרון של דיבור היידיש, דומה לתופעה שאין בנמצא ''משפחת אשכנזי'' בגרמניה (אלא אם הם היגרו אליה במאה ה-20), כי אלה שנקראו ''משפחת אשכנזי'' היו מהגרים יהודים שיצאו מגרמניה והתיישבו בקהילות ישראל בבולגריה, יוון, תורכיה, רומניה, יוגוסלביה והסביבה. יהודי המקום כינו אותם לפי ארץ מוצאם - אשכנז. באותו אופן היהודים שנדדו ממרכז אירופה למזרחה, בעיקר החל ממסע הצלב הראשון, דיברו בינהם בגרמנית ימי-ביניימית המתובלת במילים עבריות ובעברית והאידיש נכתבת באותיות עבריות. לכן המונח ''יהודים'' ברוסית הוא ''איבּריי'' (ולא מוטציה רוסית למילה 'יהודי') ששיקף את היותם של יהודי ימי הביניים שנדדו גם למרחב הרוסי דוברי וכותבי עברית. אינני כמובן צריך להזכיר לך שבמקביל בספרד חגגה העברית פריחה גדולה מהמאה ה-11 ועד המאה ה-15. יצירות אדירות של ספרות, שירה, לוגיקה ואמונה נכתבו לאורך הדורות ע''י מורי דרך של המחשבה העולמית באותה עת (הפילוסופיה, הספרות והמדעים בתקופה ההיא הובלו ע''י מלומדים מוסלמים, לאו דווקא ערבים, רבים מהם מספרד, בוכרה, פרס, מסופוטומיה, קווקז, צ'רקסיה, הממלכה העות'מנית. לצידם פעלה אליטה של מלומדים יהודים שתרמה גם היא לחשיבה הפילוסופית והמדעית אבל יותר מכל גם תיווכה ותרגמה בין המרחב האסלאמי למרחב הנוצרי). הקירבה הגבוהה של חכמי היהודים לחכמי האסלאם, יצרו גם שירה וספרות שנכתבה במקורה בערבית, כמו שיש הכותבים היום קודם באנגלית, ותורגמה מאוחר יותר לעברית. חלק מכיתבי הרמב''ם למשל כתובים בערבית. להזכירך גם שבבתי תלמוד במזרח אירופה למדו עברית עוד לפני הולדת הציונות. כבר מסוף המאה ה-18 תחילת המאה ה-19 החלו לצוץ תנועות של שיבת ציון, לפחות ברעיון. השפה הלטינית היא שפה מתה, כי אין עם הדובר אותה. ההתעוררות הלאומית של עמי אירופה וצפון אמריקה גרמו לכך שהלטינית ננטשה במאתיים האחרונות כשפת החוכמה והמדעים שלהם ואליטות האינטלקטואליות יצרו שפות גבוהות באנגלית, צרפתית, גרמנית וכו'. השפה העברית לא ממש מתה, כי יש והיה עם שדיבר אותה. אין עם לטיני, כמו שאין עם נוצרי. יש עם עברי כמו שיש שפה עברית. הנצרות היא רק דת שיכולים להצטרף אליה בני כל העמים ועדיין כל אחד יוותר בלאומיותו. היהדות היא דת של עם אחד וההצטרפות אל אמונתה משמעותה בהכרח הצטרפות גם לעם היהודי. ואין כאן שאלה של ''איך ומתי נולד העם היהודי?'' כי העם היהודי נולד לפני 3500 שנה ומאז הוא דובר עברית ומאמין בדת היהודית, וכמו שיהודים רבים בגדו ביהדותם או שיחקו איתה משחק כפול, כך היו רבים שעשו לשפת העברית. אבל העברית כמו היהדות תמיד המשיכו לחיות שמודוס הקיום של העם היהודי. ההישרדות של העם הזה לאורך תקופה כה ארוכה היתה בלתי אפשרית ללא האמונה האחת והשפה האחת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העברית לא היתה בשמוש רצוף ויום יומי |
|||
|
|||
במשך מאות שנים. היא כמובן הוסיפה להתקיים אך לא התפתחה כשפת יום יום אלא כשפה לשמוש דתי ורוחני בידי אליטה מצומצמת. העברית המקראית מוכרת לרבים מן הציבור הישראלי משום שהיא נלמדת במיוחד בבתי הספר. מי שלא לומד אותה בשעורים המיועדים לכך במשך תקופות זמן ארוכות, לא יכול להבין את התנך אם כי הוא יכול לזהות מילים רבות. ברוב גלויות ישראל שמשו שפות המקום כשפה העקרית, החל בארמית ויוונית וכלה באנגלית. הז'רגונים היהודיים שמשו כשפות יום יום אבל הם לא התפתחו לכוונים טכניים, מדעיים וארגוניים כנדרש מכל שפה. התעוררות העברית בתחילת המאה הקודמת הצריכה תוספת גדולה מאד של מילים וביטויים ועד היום יש תעשיה של מילים חדשות הנכנסות לשפה מדי יום. ולא אכנס לעניין האמונה, למיטב ידיעתי רוב היהודים הם חילוניים ולא מאמינים בכל ההבלים שאתה מטיף אליהם. אבל זה לא שייך לדיון הנוכחי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העברית לא היתה בשמוש רצוף ויום יומי |
|||
|
|||
ההתפתחות היתה בידי אליטה, כמו בכל שפה, אבל השמוש היה יומיומי בהקשר של נוסח התפלה והקריאה בתורה (וההפטרות), שהתקיימו בכל מקום שבו היתה קהלה יהודית. ודאי שזה לא כמו לקנות במכולת בעברית, או לגדף בעברית את העגלון שחתך אותך בכביש, אבל בהחלט משמר היטב את הידיעה הבסיסית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העברית לא היתה בשמוש רצוף ויום יומי |
|||
|
|||
היו לי כמה זקנים במשפחה שקראו בסידור ולא הבינו אף מילה. אבל בעקרון אתה צודק - היהודים שהתפללו שמרו על ידיעה בסיסית בעברית | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העברית לא היתה בשמוש רצוף ויום יומי |
|||
|
|||
התעוררות השפה העברית היתה בגלל התפתחות הדפוס לרמה שאפשר היה ליוצרו בתחומי הקהילה ולא נזקקו ליסוע כמה ימים לבית הדפוס היחיד במחוז ולשלם הרבה מזומנים בשביל פיצקלעך קטן. מתחילת המאה ה-19 אנחנו נחשפים יותר למקומה האמיתי של העברית בקהילות ישראל שהוא הרבה יותר מאשר אני קורא כאן בפורום. מסתבר שילדים רבים למדו עברית, גם בקהילות החרדיות שלכאורה נהוג לומר אצלנו שדיברו והתפללו רק באידיש. התעוררות השפה העברית באה לידי ביטוי גם בסופרים ובמשוררים עבריים שהחלו לצמוח מאותן קהילות - כמו משה מנדלסון [הנחשב לראש תנועת ההשכלה וייסד את כתב-העת העברי הידוע הראשון - \\''המאסף\\'' ב-1783], ר\\' משה חיים לוצאטו באיטליה, נפתלי הרץ וייזל בפולין-הולנד-גרמניה שהיה תלמידו של משה מנדלסון ומאבי תנועת ההשכלה בגרמניה במאה ה-18 [מה שלא ידוע לרבים הוא שיהודי גרמניה במאות ה-17-18 דיברו עברית בינהם ולא אידיש. האידיש שימשה את היהודים שהיגרו מהאזורים דוברי הגרמנית מזרחה כמה מאות שנים קודם], שלום הכהן בוינה בתחילת המאה ה-19 [ייסד את כתב העת בעברית \\''ביכורי העיתים\\''], ר\\' נחמן קרוכמל, יוסף פרל ויצחק ארטר אולי שני הסטיריקנים הראשונים בעברית בתחילת המאה ה-19 בגליציה, יצחק בר לוינזון-ריב\\''ל בתחילת - אמצע המאה ה-19 בליטא, המשוררים אד\\''ם הכהן לבנזון תחילת המאה ה-19 [אבי השירה השכלתנית והדרמטי כפי שבא לידי ביטוי במחזהו \\''אמת ואמונה\\''] ובנו מיכה יוסף לבנזון-מיכ\\''ל באמצע-סוף המאה ה-19, יהודה ליב גורדון שסיים לכתוב ב-1880, אברהם מאפו ועוד. מעניין שהציונות \\''הרגה\\'' קצת את העברית כדי לנכס את תחייתה לעצמה, כמו שהציונות \\''הרגה\\'' את הגלות, דילגה על התורה שבעל-פה והתחברה ישירות לתורה שבכתב שסימלה בעבורה יותר מכל את הישראלי השורשי, מלח הארץ החיבור הישיר לקרקע ארץ ישראל. זה בדיוק כמו שהתפיסה הנוצרית של חורבן וגלות שלמה של ישראל בשנת 70 תפסה את מקומה עם ההתעוררות הציונית. בודאי שהיו חורבן וגלות ב-70 אבל גרעין יהודי גדול נותר וחי בארץ למרות זאת כמעט באופן רציף עד התחדשות החזרה היהודית. אבל מבחינת הציונות היו אלה - החורבן-גלות הטוטאליים, מות העברית, הוזלת התלמוד והמשנה - רק מנייארות תעמולתיות שנועדו אולי לצייר את הציונות בצורה חדה וברורה של התחדשות הלאומיות היהודית בארץ ישראל, בעוד שלמעשה התורה שבעל-פה, גם זו שנכתבה בבל, גובשה בתקופת המשנה בארץ ישראל במרחבי טבריה וציפורי. מה זה אם לא האמא-של-הציונות? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
השאלה היא של תפוצת השמוש בעברית ומידת השמושיות ואלו היו מצומצמות ומוגבלות מאד. אין מחלוקת גם על כך שהיתה ספרות עברית גם בעת שבן יהודה רק התחיל את מפעלו וכמובן גם לפני כן השאלה היא איזו עברית. ברור כי תחייתה של העברית היא עניין של כמאה השנים האחרונות בהן נכנסה לשמוש יום יומי נרחב בכל תחומי החיים, החל משמושים דתיים וכלה בשמושים טכנולוגיים. כאן לא היה רק עניין של התפתחות טבעית אלא גם קפיצת מדרגה רצינית מאד שהפכה את ידיעת העברית לעניין הכרחי בכל תחומי החיים בישראל ובתרבות העברית שבאה בעקבותיה. בין אם הציונות ניכסה לעצמה את חידוש העברית ובין אם לאו, דבר אחד ברור - אילו לא היינו באים לארץ ומקימים ישוב יהודי ועברי, העברית היתה מתחסלת כמו היידיש או כמו שפות מתות רבות אחרות. לכל היותר היא היתה נשארת מעין ז'רגון מבחיל ומגעיל כמו שאנחנו שומעים בפי עובדיה יוסף או רבנים ''גדולים'' אחרים שהעברית שלהם צורמת כל אוזן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
העברית היתה נפוצה בכל רבדי הקהילות היהודיות, אבל השימוש היום יומי בה הלך והצטמצם ככל שקהילות היהודים נפתחו לסביבתן. עברית למדו ב''חיידר'' וכולם למדו ב''חיידר'' . סיפורי הרב המלמד עם מקל את ה-א'-ב' אינם מצומצמים רק לסוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20, אלא הם נכונים כל השנים אחורה. העובדה שהתפילות נאמרו בעברית ובארמית 'הכריחה' את היהודים ללמוד ולדעת עברית, לעיתים כשפה יחידה. כותבים יהודים כתבו בעברית הרבה לפני 'תחיית הלשון העברית' וקהילות היהודים הכירו את כתיבתם. קהילות היהודים מאשכנז דיברו עם קהילות היהודים בינהם ובמזרח ולהיפך, בעברית - השפה המשותפת. בגרמניה של המאות ה-17-18 דיברו היהודים עברית ו''יודנדויטש'' שהיא עברית מגורמנת, אחותה הצעירה של היידיש (שהפכה לשפת היהודים שהיגרו מגרמאניה מזרחה) במאות שממסע הצלב ועד המאה ה-18. עמוס איילון בספרו ''רקוויאם גרמני, יהודים בגרמניה לפני היטלר, 1743-1933'', כותב (עמ' 9): ''כשהגיע [משה מנדלסון] לברלין, ידע מנדלסון רק עברית ויודונדויטש, עגה גרמנית עתיקה מהולה בעברית. מקור הפועל נוצר על ידי חיבור סיומות גרמניות לפעלים עבריים. אוצר המילים הבסיסי והמצומצם של הידונדויטש איפשר רק חילופי דברים פשוטים ביותר. בפעמים הנדירות שבהן כתבו ביודנדויטש, היא נכתבה מימין לשמאל באותיות עבריות. לא-יהודים לעגו לדיאלקט הזה כהכלאה ברברית, כלחשושים יבבניים, 'שפה שצליליה לא נעימים לאוזן' (גיתה).'' בעמ' 26 הוא כותב: ''מן הראוי לציין שאפילו הגברים העניים ביותר (וגם חלק מהנשים) ידעו לא פעם קרוא וכתוב, אף כי בעברית בלבד''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
ביאליק כתב על לימוד העברית בחדר. המלמדים לא לימדו את העברית כשפה, אלא כאמצעי לקריאת ושינון ספרות הקודש. בוגרי החדר יכלו לקרא תפילות בעברית, אך לא הבינו את השפה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
אין כזה דבר להבין את מה אתה קורא אבל לא להבין את מה שאתה שומע!!!! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
אני מציע שתדבר עם אלפי ברי-המצווה ברחבי העולם, שחזן בית הכנסת מלמד אותם מספיק עברית כדי לקרא את ההפטרה ולהבין אותה, פחות או יותר. עברית הם לא יודעים, אבל הם יכולים לקרא את ההפטרה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
גם באמריקה ילדים יהודים לומדים עברית בימי ראשון. נכון שלא כולם ונכון שלא ברמה גבוהה, אבל זה רק מראה על מקומה וחשיבותה. יחד עם זאת לפני 300 ו-200 שנה העברית היתה שפה מדוברת ברמה הרבה יותר רחבה מאשר כיום באמריקה, מהרבה סיבות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
האם תוכל לציין מקורות לטענתך ש''לפני 300 ו-200 שנה העברית היתה שפה מדוברת ברמה הרבה יותר רחבה מאשר כיום באמריקה...''? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
שפה שאין עם שדובר אותה היא שפה מתה. הלטינית מתה לפני למעלה מאלף שנים, והשפות האיטלקית, הצרפתית, הספרדית והרומנית הן נכדותיה. עד למאה ה-18 נשמרה הלטינית כשפת המלומדים באוניברסיטאות, ורוב העבודות הגדולות כסומה מתימטיקה, סומה תיאולוגיה וסומה פילוסופיה נכתבו בה. עד לפני כ-90 שנה היא היתה שפת חובה כחלק ממה שנקרא אז ''חינוך קלאסי'', באוניברסיטאות, יחד עם היוונית העתיקה, אך היום אבד עליהן הכלח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
עברית דוּברה בעם ישראל לאורך כל הדורות ברמה כזאת או אחרת. יהדות ספרד פרחה בעברית, יהדות גרמניה דיברה עברית בתוכה במאות ה-18-17 בשעה שהיו יהודים שבקושי דיברו גרמנית, הפריחה העברית החלה במרכז ובמזרח אירופה במאה ה-18 ולא בתחילת המאה ה-20. הלטינית אינה דוגמה טובה משום שהלטינית לא ייצגה עם אלא תרבות, שפה בינ\\''ל, משהו כמו הארמית של סוף ימי בית שני והמאות הראשונות לספירה במזרח הקדום. העובדה שהשפה הלטינית היתה בשימוש באקדמיה לדבריך עד למאה ה-18 [לידיעתי המשיכו בה גם לתוך המאה ה-19 וההתנתקות ממנה לא היתה המהלך חד ואחד אלא הדרגתי], הרי שבעניין העברית היא תמיד היתה בשימוש עוד לפני שאליעזר בן יהודה \\'החייה\\' אותה. הצלחתו של בן יהודה היתה בכך שהוא השפיע, זרז וקבע שהעברית תהיה השפה העיקרית בה ידברו היהודים בארץ ישראל והוא מיסד את הארגונים שליוו את התהליך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
העברית לא דוברה לאורך כל הדורות. יהודה הלוי כתב את שיריו בערבית, ממנה תורגמו לעברית רק ב-150 השנים האחרונות. כך גם עם ספריו של הרמב''ם. נכון שהיו נסיונות להחיות את השפה העברית במאה שקדמה לבן יהודה. הסיבה שאנו מסוגלים להבין את השפה המקראית היא בגלל שהשפה הייתה שפה מתה כ-1500 שנים. בניגוד לשפות אחרות, היא לא התפתחה ולא השתנתה. השפה הארמית, אותה דוברים קהילות נוצריות בעירק, סוריה ולבנון, כן התפתחה, ומשום כך קשה לדובר ארמית מודרנית להבין את הארמית של ספר דניאל, למשל. על הלטינית כשפה אקדמאית כתבתי. זנים של הלטינית כשפה חיה השתנו במרוצת הדורות והפכו לשפות אותן אנו מכירים כיום כצרפתית, ספרדית, איטלקית ורומנית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה בטוח שריה''ל כתב בערבית? |
|||
|
|||
למיטב זכרוני הוא כתב את השירים בעברית | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה בטוח שריה''ל כתב בערבית? |
|||
|
|||
מהמבוא לשירת יהודה הלוי שהוכן ע''י ד''ר א. הרכבי ב-1903, מסתבר שריה''ל כתב כ-1000 שירים, רובם ''שירי חול'' (בערבית) ומקצתם ''שירי קודש'', בעברית. חלק משירי הקודש לא שרדו במקורם, והרכבי ואחרים השתמשו בתרגומים כדי להחזירם לשפה העברית. ראה http://www.hebrewbooks.org/43088 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה בטוח שריה''ל כתב בערבית? |
|||
|
|||
אני מבין אם כך ששירי הקדש נכתבו בעברית. בהוצאה שיש לי (מחברות לספרות 1958) לא כתוב שזה תרגומים | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה בטוח שריה''ל כתב בערבית? |
|||
|
|||
זו לא יושרה, מקודם אמרת כי הלוי כתב בערבית והנה אתה מודה כי הוא כתב בעברית. העברים מעולם לא הייתה שפה מתה, תמיד חלק מהתרבות היהודית היה בעברית, בכל דור, גם אם העיקר היה בשפות אחרות כדוגמת זמנו של הרמב''ם אשר כתב את רוב כתביו בערבית אך ידע עברית דיבר עברית וגם כתב חלק לא מבוטל מכתביו בעברית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה בטוח שריה''ל כתב בערבית? |
|||
|
|||
כתבתי שאת ''שירי החול'' הוא כתב בערבית, ואת שירי הקודש בעברית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה בטוח שריה''ל כתב בערבית? |
|||
|
|||
מדבריך שלך אתה צריך להסיק שעברית לא היתה שפה מתה..... . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העברית היא שפה שדיברו אותה לאורך כל הגלות |
|||
|
|||
תמיד למדו אותה ובהרבה נקודות זמן ומקום גם דיברו אותה. אכן כתבתי שחלק נכתב מכתבי יהודה הלוי נכתבו בערבית. אבל, רוב הספרות והשירה מהמאה ה-9 ועד לגירוש ספרד נכתבו בעברית. יהודה הלוי כתב ספרי פיוט, שירה, פרוזה והגות בעברית. יהודה הלוי כתב מאות יצירות בעברית, ובתוכן 750 שירים. אבל את סיפרי הפילוסופיה וההגות, כמו ''הכוזרי'' למשל, הוא כתב בערבית יהודית, שהיא מאין 'יידיש', כלומר ערבית מתובלת במילים ובמונחים עבריים הנרשמים באותיות עבריות. צריך לזכור שהערבית בספרד היתה כמו אנגלית בארה''ב, היא הקרינה לקהל קוראים גדול הרבה יותר, וסיפרי המחשבה כוונו גם לאוכלוסיה הלא-יהודית. הסיבה שיהודים מסוגלים היו לדבר עברית עם ההתעוררות הציונית היתה רק בגלל שהיא נלמדה בכל קהילות ישראל ברמה כזאת או אחרת, בעיקר לינוקות (גיל 3 ואל תוך בית ספר יסודי בימינו). הדיעה כאילו בן-יהודה הוא מחייה השפה העברית מובנת יותר כשאנחנו יודעים שהיא עדיין היתה חיה, כי אם היה היתה באמת מתה, אפילו אלוהים לא היה מחייה אותה. המיתוס ציוני שמספר על החייאת השפה יש מאין בא לשרת את מטרות הציונות – חזרה לשורשים, למולדת, לשפה וכו'. כמו שהציונות לא היתה צריכה להמציא מולדת אלא רק לחזור אליה, כך היא החזירה את עם ישראל לעברית. אבל כמו שאסור לנו לשכוח ולהשכיח שעם ישראל מעולם לא היה מנותק ממש ממולדתו ומשפתו ולו רק מעצם העובדה שיהודים אמרו כל בוקר, צהריים וערב בעברית: רְצֵה ה' אֱלהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבודָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ; בָּרוּךְ אַתָּה ה', גּואֵל יִשרָאֵל; רופֵא חולֵי עַמּו יִשרָאֵל; וְעַל זִקְנֵי עַמְּךָ בֵּית יִשרָאֵל; בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְנַחֵם צִיּון וּבונֵה יְרוּשָׁלָיִם; וְזִכְרון יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ; וְזִכְרון כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשרָאֵל; בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתו לְצִיּון; יְהִי רָצון שֶׁתָּשים עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְךָ בֵּית יִשרָאֵל. חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלום; תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ את כל גליותינו מארבע כנפות הארץ לארצנו; ברוך אתה י''י מקבץ נדחי עמו ישראל ועוד. לפי חוק אצבע אפשר לומר שרוב הפיוטים והשירה של חכמי ספרד נכתבו בעברית ורוב סיפרי הפילוסופיה וההגות הכללית נכתבו בערבית יהודית או בערבית. עוד כלל אצבע הוא שיותר עברית נכתבה ונקראה מאשר דוּברה, אבל אין זה אומר שלא היו כאלה שדיברו בה ביום יום (להוציא תפילות שנקראו ודוּברו יחדיו). סיפרי הדקדוק והעברית נכתבו רובם בעברית, אם כי ישנם כאלה שנכתבו בערבית יהודית. ספרים הופצו בעשרות ואולי במאות עותקים לכל רחבי התפוצה היהודית. יש ספרים שנכתבו בספרד מצאו את דרכם עד למזרח אירופה ולתימן, בדרך כלל ביחס ישיר למשקלו של הכותב. אנחנו רואים ויכוחים שנמשכו 300-200 שנה (4-5 דורות) לגבי פרשנויות מקרא או חידושים לשוניים בעברית בין אסכולות שונות. העברית התחדשה והתפתחה בתקופה הזאת ועשתה קפיצת דרך של כמה מאות שנים, הוגדרו חוקי דקדוק, ניקוד ותחביר, נוצרו חידושי לשון, חריזה ומשקל. כלומר העברית היתה שפה חיה. דוגמה לכותבי עברית: המאה ה-10 ---------- * שמואל הנגיד עסק בין היתר בשירה עברית ובחקר הלשון העברית. כתב את ספריו בעברית ובערבית. * חננאל בן חושיאל, פרשן תלמוד, תרגם מארמית לעברית. חבר את ספר ''המקצועות'' למשל על תמצית הלכות, דיני עבודה וממון בעברית. * מנחם בן סרוק בלשן חיבר מילון עברי-עברי (''המחברת'') ועברי-ארמי למקרא, הגדיר שורשים למילים עבריות (פיתח תיאוריה של מילים ב-3 אותיות, 2 אותיות ואות אחת לשורש). * דוּנָש בֵּן לָבְרָט משורר כתב בעברית. התנגד למנחם בן סרוק וכתב ספר ''תשובות דונש למנחם''. * יהודה אבן קריש מדקדק עברי מחלוצי הבלשנות של השפות השמיות. יצחק אבן מר שאול מורה לעברית. יונה אבן ג'נאח היה * תלמידו. * יונה אבן ג'נאח, המאה ה-11/10, משורר ולשונאי עברי. המאה ה-11 ------------ * יהודה חיוג', בלשן ופילולוג, קידם את חקר הדקדוק העברי. קבע ומיסד את עקרון 3 אותיות השורש (עד אז התייחסו לאות עד 7 אותיות כשורש). * שלמה בן יהודה אִבְּן גַבִּירוֹל כתב שירה אדירה בעברית. את ספר הפילוסופיה הבולט שלו ''מקור חיים'' כתב בערבית וערך את התרגום ללטינית ולעברית. היום נותר רק העותק בלטינית. את הספר ''תיקון מידות הנפש'' כתב בערבית. * יצחק בן רבי יהודה אבן גיאת , משורר, כתב פירושים למקרא וספרי לשון עברית. כתב 300 שירים בעברית. המאה ה-12 ------------ * רבנו תם, דקדקן, חיבר ספר ''ספר ההכרעות'' בו הגן על התאוריה של מנחם בן סרוק. * אברהם בן מאיר אִבּן עזרא (ראב''ע) כתב את רוב ספריו וישיריו בעברית. בין ספריו ספרי פרשנות לתורה, ספרי דקדוק עברי, ספרים על לוח השנה, ספרים באריתמטיקה, אסטרולוגיה. כתב ספר נגד התיאוריה הלשונית של דונש. רבי משה בן נחמן (רמב''ן), פירושי תורה. * רבי יוסף קימחי (רד''ק), דקדקן ופרשן, כתב את ספר ''המכלול'' על השפה העברית – ספר דקדוק ומילון המכונה ''ספר השורשים''. כתב את ''ספר הגלוי'' המגן על התיאוריה של דונש ותוקף את הרב תם. * שלמה בן אברהם בן פרחון, יליד אלג'יריה שהיגר לאיטליה, מילונאי ובלשן עברית, כתב את 'מחברת הערוך'' ספר מקיף את הלקסיקוגרפיה העברי של ימי הביניים בעברית שנועד עבור היהודים שישבו בעולם הנוצרי. הספר הזה זכה לתפוצה רבה יחסית, בעיקר בצרפת ובגרמניה. * משפחת אבן תיבון, המאות ה-13/12, משפחת מתרגמים מעברית ולעברית ידועה. המאה ה-13 -------------- * שלמה בן אדרת (הרשב''א) כתב בין היתר את ספר 'תשובות הרשב''א' שהוא ספר יסוד בפסיקת הלכה. כתב את '' תורת הבית'', ''בדק הבית'' ו-''משמרת הבית'' ועוד. יהודה אלחריזי כתב את שיריו בעברית. תרגם ספרות ושירה לעברית. תרגם ספרות עברית לערבית וללטינית. * שם טוב בן יוסף אבן פלקירה, פילוסוף, מתרגם ומשורר לעברית ומעברית. * אבא מרי הירחי, בספר ''מנחת קנאות'' הוא מרכז חליפות של מאות מכתבים במשך עשרות שנים, רובם בעברית, שנגעו לויכוח האם יש להתיר לימודי פילוסופיה יוונית במדרשי הלימוד. * מנחם המאירי, פרשן תלמוד כתב עברית 'גבוהה' וחיבורו המרכזי הוא פירושו לתלמוד - ''בית הבחירה''. המאה ה-14 ----------- * יוסף אבן כספי, פרשן, פילוסוף ובלשן עברי. * דון יצחק בן יהודה אַבְּרַבַּנְאֵל, בין היתר פילוסוף ופרשן מקרא שכתב בעברית. העברית הזאת התקיימה ביהדות גרמניה ואיטליה במאות ה-18-17, שם המשיכו משכילים לכתוב ולדבר בעברית.* * זמן ומרחב קודם של עברית היה בארץ ישראל עד המאה ה-6, ואז המרכז התפרק ועבר לבבל ולאיטליה בשל החמרה ברדיפות הביזנטים שגרמה לדילול הישוב היהודי בארץ ישראל לאורך המאות ה-6-7 עד הכיבוש הערבי. טבריה היתה מרכז ידוע של שירה וספרות עברית ואחד הפייטן הבולטים והאחרונים בה היה אליעזר בירבי קליר. העברית התחדשה בארץ ישראל בהיקף רחב עם התעוררות קהילת מקובלי צפת במאות ה-16 – 17, רובם צאצאי גולי ספרד ופורטוגל אך גם עולים מאשכנז. בין דוברי וכותבי העברית היו כמובן משה קורדובירו, בן לגולי ספרד; יצחק לוריא בן שלמה, שנולד בירושלים לאב אשכנזי ולאם ספרדיה; יוסף קארו, שלמה אלקבץ, חיים ויטאל, אליהו די וידאש, משה אלשייך, יעקב אבולעפיא, יעקב בירב – כולם דיברו וכתבו עברית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העברית דוברה לאורך כל הדורות |
|||
|
|||
בודאי שלא תמיד ע''י כל העם היהודי. אך כל היהודים למדו, כתבו ודיברו עברית כשקראו את התנ''ך והמשניות, שללא השפה הם לא היו יכולים לעשות זאת. בתקופות מסויימות שבא תחושות הלאומיות גברו בעם התרחב השימוש בעברית, ובזמנים אחרים כשדעכה מעט תחושת הלאומיות בעם היהודי אז ירד השימוש בעברית. משוררי ספרד כתבו ב'ערבית עברית' שהיא כתיבת ערבית באותיות עבריות עם הרבה מילים, מונחים ופעלים בעברית. מעין אידיש של תקופת ספרד. אין הכוונה כמובן ללאדינו שהיא ספרדית של ימי הבייים עם משקלים עבריים שנשתמרה ע''י גולי ספרד במרחבי תפוצתם. היו משוררים שכתבו בעיקר ב'ערבית עברית' והיו כאלה שכתבו יותר בעברית. היו גם כאלה שכתבו בערבית ובלטינית אבל זה המעט. בד''כ כל סופר ומשורר כתב בכמה אופנים. השפה העברית לא היתה מתה. זו הפקרות, בערות, רשלנות ושרלנטיות לטעון כך. ותסלח לי שאני לא עומד דום כשאתה מכריז ש''על הלטינית כשפה אקדמאית כתבתי''. יופי נחמה ! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העברית דוברה לאורך כל הדורות |
|||
|
|||
שפה חיה מתפתחת לאורך הדורות. העברית לא התפתחה, והשינויים המעטים בין 700 לספירה ו-1850 דומים מאד למה שעברה הלטינית באותה תקופה - הישתנקויות הגסיסה של שפה מתה. שים לב לשינויים המשמעותיים שעברה השפה האנגלית באותה תקופה, ותראה מה עובר על שפה חייה. עצם העובדה שאנו מסוגלים לקרא את התנ''ך ולהבינו מעיד על כך שלא הרבה השתנה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העברית דוברה לאורך כל הדורות |
|||
|
|||
אתה לא מסוגל לקרוא את התנ''ך ולכן גם אינך מבין דבר בו אלא אם כן תלמד את המפרשים | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העברית דוברה לאורך כל הדורות |
|||
|
|||
אתה ומפרשיך טועים ומטעים. ביום שבו תסביר לי מדוע השפה הכנענית היא ''שפת הקודש'',ומדוע לוח השנה של עובדי הכוכבים והמזלות מבבל הפך, בעוונותינו, ללוח השנה העברי, אז אדע שייתכן ואתה מבין קצת בהיסטוריית עם ישראל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגבי בן יהודה |
|||
|
|||
אשמח אם מישהו יתקן אותי. למעוט הבנתי, ''תחית'' השפה העברית, כולל תהליך חפוש מלים חדשות ממקור עברי במקום מונחים לועזיים כצורתם, החל עם עתוני וספרי תקופת ההשכלה העברית באירופה. אלא שהתהליך היה מדוקדק מאד, וכל מלה נשקלה בפלס. בן יהודה היה חסר סבלנות, והניח (במדה רבה של צדק), שזה נחמד וחשוב לשפה של אקדמאים, אבל לא יהפוך את העברית הזו לשפת דבור יומיומית. הוא העדיף חדושים פשוטים וקליטים, שאפשר להתחיל להשתמש בהם ברחוב מיד, גם אם מקורם אינו ברור די הצרך וגם אם המלים אינן יפות כמו ההברקות של ביאליק. אפשר לומר, שהוא דחף להחיאת עברית ''מדוברת'' לצד העברית ה''ספרותית''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגבי בן יהודה |
|||
|
|||
אני חושב שדבריך נכונים: ''בעת שהותו בפאריס הוא הגה תוכנית הקוראת להתחדשות לאומית יהודית המבוססת על חידוש השימוש בעברית, והוא החל לכתוב מאמרים ברוח זו בעיתונים עבריים'' (http://www.tau.ac.il/education/history/eliezer.html). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגבי בן יהודה |
|||
|
|||
תחיית השפה העברית היא לא בדיוק במובן של למצוא מילים חדשות שיגשרו על הפער שהיא היתה קצת רדומה כמה מאות שנים, אלא יותר במובן של להופכה שפה פעילה בחברה מגובשת של היהודים שהחלו לחזור לציון. בסך הכל מקובל עלי שהעברית לא ממש מתה, אלא היתה בעלפון. למדו אותה ודיברו אותה מעט מאוד אבל בהיקף שעדיין היתה מונשמת, עם קצב לב נמוך מאוד. חידוש העלייה המאסיבית לארץ ישראל, הביא לידי האפשרות הבלעדית שהיהודים יחדשו את השימוש בעברית כשפת לאום. בן יהודה היה פורץ דרך מבחינה זו, ואפשר לומר שהוא האיץ ותיעל את הישוב בארץ לחזור לעברית. יחד עם זאת רבים מן העולים לארץ כבר ידעו עברית שלמדו בחיידר ברמה שהם יכלו אפילו אחר כך להיות סופרים ומשוררים לאומיים. ביאליק לא למד עברית בגלל ציונות, אלא העברית שלמד בחיידר קירבה אותו והביאה אותו לדבר ציונות. כלומר, העברית לא צמחה מאפס כמו שאנחנו נוטים לחשוב, אלא היתה טבועה בנפש היהודי. הרחבת העברית, הגדרת מילים חדשות שימלאו צרכים אקטואליים, נעשו בכל דור כמעט. ישנן הרבה מילים שנכנסו לעברית מהרומית והיוונית במאות הראשונות לספירה, כולל בתלמוד ובמשנה. חידושי עברית רחבים היו בימי הביניים בין המאות ה-9 ל-13 בספרד. כפי שמציין איתן אדיר, העברית עברה מהפיכה בספרד וכניסה לכלכלי דקדוק שהיום מלמדים אותם בבתי הספר. באגן אירופה המרכזית היהודים דיברו עברית כשפת אם עיקרית במאות ה-16-18 ולצידה את היודנדויטש, גרמנית עילגת שזורה בעברית, לצרכי הקשר עם קהילות הנוצרים. רק עם האמנציפציה והכניסה המדורגת והבעייתית לחברות המקומיות הם דיברו ממש את השפות המקומיות כשפה עיקרית. בכל מקרה העברית לא היתה ממש מתה בטח אי אפשר לטעון זאת שהיתה מתה בצורה רציפה מגלות בית שני (והיתה גלות לצד הגלייה, בכל זאת) ועד ראשית הציונות. העניין הרבה יותר מורכב ומדהים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגבי בן יהודה |
|||
|
|||
''באגן אירופה המרכזית היהודים דיברו עברית כשפת אם עיקרית במאות ה-16-18'' - אך משום מה אין שום הוכחות לכך. אנא עזור לי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם הלטינית לא מתה |
|||
|
|||
ראשית יש לה לומדים רבים בכל העולם, בכל אוניברסיטה יש מחלקה שבה לומדים לטינית. שנית הותיקן משתמש בלטינית עד היום יש תחנות רדיו בלטינית ועתונות בלטינית יש ויקיפדיה בלטינית יש תרגומים של ספרים ללטינית (כולל הארי פוטר) ויש אפילו שירים של אלויס בלטינית כל הספרות העתיקה הלטינית קיימת, כולל תפילות וספרי תפילה וכו'. ממש כמו שהיתה העברית עד לפני כמאה שנה ואולי אפילו יותר מזה. ככה שאין לנו מה להתנשא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם הלטינית לא מתה |
|||
|
|||
יפה, ולפי הגיון זה ניתן גם להגיד שהשפה השומרית לא מתה, והשפה האשורית חיה ופורחת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם הלטינית לא מתה |
|||
|
|||
השאלה הקריטית היא האם דוברים אותה ולא אם לומדים אותה. עברית דוּברה לאורך הדורות בהרבה מקהילות ישראל ולעיתים היתה השפה הבלעדית שדוברה. לטינית מדוברת במספר קטן של כנסיות ע''י הכמרים / נזירים. אפשר לומר שהיא שפה הולכת ומתה, כי אין עם שדובר אותה. יש רק שכבה קטנה של אנשי דת, שגם הם הולכים וגומרים. מבחינה זאת גם היידיש בתהליך גוויעה. אומנם אנחנו מספידים אותה כבר כמה עשרות שנים ועדיין יש הדוברים אותה, בעיקר בארץ, אבל אין ספק שסופה כשפה מדוברת, קרובה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
זו טעות נפוצה לחשוב שלשון הקודש היא העברית של היום וכי ניתן להבין את הכתוב בתנ''ך ללא הפרשנות | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
הבנה ופרשנות הם שני דברים שונים. ילד דובר עברית יכול להבין את העברית המקראית שכן היא דומה וקרובה לעברית שאנחנו עכשיו כותבית אותה. רק בחלק קטן של המלל נדרשת פרשנות כדי להבין את הכתוב, אם כי רבים מדוברי העברית מבינים את המילים הבלתי מובהרות בכוחות הגיונם של עצמם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
כבר דנתי בכך במקומות אחרים יש מובנים שונים ולפעמים מנוגדים בין לשוןהקודש לעברית עכשווית ולכן כמעט כל הפרשנויות של התנ''ך הנובעות מעברית ולא מלשון הקודש הן שגויות | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
לדוגמא: ישנו המשורר שכותב במעריב, מנחם בן הטוען שהוא מסתמך על פרקי אבות כדי לקבוע שיש לשנוא את הרבנים... זה מופרך ואם לא היה מעציב כל-כך היינו מתפוצצים מצחוק כי מה שבאמת כתוב שכל אחד מצווה להתרחק ממשרה של כבוד לשמו, רדיפת תהילה, שלטון וכד' אבל אצל בן העברית היא צברית, דחילק | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
אבל לפי סגל, המשמעות של הרבה מילים הייתה שונה בזמן התנ''ך. כשהערתי לו על כך שהתורה מסבירה מדוע הארנבת אינה כשרה לאכילה בכך שהיא אמנם מעלה גירה אך אינה מפריסה פרסה (בעוד שבמציאות ארנבות ושפנים אינם מעלי גירה), ענה לי שהארנבת המקראית היתה חיה שונה מזו שאנו מכירים כיום. לפי סגל, בכל מקום בתורה בו אנו מוצאים טעויות, אנו הטועים, ולא התורה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
הוא צודק הרבה מהטועים גם מוצאים את הטעות שלהם ברבות הימים כשהם מחכימים | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
אך יתכן שאינו צודק. תרגום השבעים מתרגם את המילה ''ארנבת'' ומשתמש באותה מילה בה משתמשת היוונית המודרנית. הווה אומר: החיה אליה התכוונו אז היא אותה חיה שאנו מכירים היום כארנבת. אחרת היו חז''לינו מעירים למתרגמי התנ''ך דאז ומעמידים אותם על טעותם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
יתכן שהוא אינו צודק ויתכן שאתה אינך צודק. לכן שניכם צריכים להנות מהספק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| את רוב התנך אי אפשר לקרא בבטחון |
|||
|
|||
ללא ספר פרשנות צמוד. אנשים מבוגרים שלמדו בישראל יודעים לקרא בתנך כי הם למדו את זה במשך שנים ארוכות בבית הספר ולא רק משום שהם דוברי עברית. מי שלא למד תנך לא יוכל לקרא בו ולהבין אותו. יתכן והוא יקלוט פה ושם את תוכן הסיפור אבל לא מעבר לכך. רוב ספרי הפרשנות הם פשוטים, זמינים ושווים לכל נפש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| וגם ''לקשקש קישקוש'' ולהשאר בחיים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי