  
  
  
|
 |
|
||
  עברית היא שפתי מלידתי ובכל זאת |
|||
|
|||
אני לא שמעתי שהשפה העברית היתה שפה מתה שן מעולם לא ערכו לה הלוויה והיא לא נקברה. תמיד יהודים דיברו עברית לצד שפות מקומיות. האידיש למשל נולדה במרחב הגרמאני של אירופה בראשית ימי הביניים דווקא אצל היהודים שהיגרו משם מזרחה והחיו את קהילות מזרח אירופה (שבחלקן גרו יהודים עוד לפחות מהמאה הראשונה לספירה, ומדובר ביהודים ולאו דווקא במתגיירים עלא-דה-שמאטה-שלמה-זנד). מעניין שבמאה ה-17 וה-18 יהודי גרמניה דיברו עברית בינהם ביום-יום, כי בגרמניה הם בכלל לא נזקקו לאידיש, שכן היתה להם ''אידיש-מרצדס'' - השפה הגרמנית. העקרון של דיבור היידיש, דומה לתופעה שאין בנמצא ''משפחת אשכנזי'' בגרמניה (אלא אם הם היגרו אליה במאה ה-20), כי אלה שנקראו ''משפחת אשכנזי'' היו מהגרים יהודים שיצאו מגרמניה והתיישבו בקהילות ישראל בבולגריה, יוון, תורכיה, רומניה, יוגוסלביה והסביבה. יהודי המקום כינו אותם לפי ארץ מוצאם - אשכנז. באותו אופן היהודים שנדדו ממרכז אירופה למזרחה, בעיקר החל ממסע הצלב הראשון, דיברו בינהם בגרמנית ימי-ביניימית המתובלת במילים עבריות ובעברית והאידיש נכתבת באותיות עבריות. לכן המונח ''יהודים'' ברוסית הוא ''איבּריי'' (ולא מוטציה רוסית למילה 'יהודי') ששיקף את היותם של יהודי ימי הביניים שנדדו גם למרחב הרוסי דוברי וכותבי עברית. אינני כמובן צריך להזכיר לך שבמקביל בספרד חגגה העברית פריחה גדולה מהמאה ה-11 ועד המאה ה-15. יצירות אדירות של ספרות, שירה, לוגיקה ואמונה נכתבו לאורך הדורות ע''י מורי דרך של המחשבה העולמית באותה עת (הפילוסופיה, הספרות והמדעים בתקופה ההיא הובלו ע''י מלומדים מוסלמים, לאו דווקא ערבים, רבים מהם מספרד, בוכרה, פרס, מסופוטומיה, קווקז, צ'רקסיה, הממלכה העות'מנית. לצידם פעלה אליטה של מלומדים יהודים שתרמה גם היא לחשיבה הפילוסופית והמדעית אבל יותר מכל גם תיווכה ותרגמה בין המרחב האסלאמי למרחב הנוצרי). הקירבה הגבוהה של חכמי היהודים לחכמי האסלאם, יצרו גם שירה וספרות שנכתבה במקורה בערבית, כמו שיש הכותבים היום קודם באנגלית, ותורגמה מאוחר יותר לעברית. חלק מכיתבי הרמב''ם למשל כתובים בערבית. להזכירך גם שבבתי תלמוד במזרח אירופה למדו עברית עוד לפני הולדת הציונות. כבר מסוף המאה ה-18 תחילת המאה ה-19 החלו לצוץ תנועות של שיבת ציון, לפחות ברעיון. השפה הלטינית היא שפה מתה, כי אין עם הדובר אותה. ההתעוררות הלאומית של עמי אירופה וצפון אמריקה גרמו לכך שהלטינית ננטשה במאתיים האחרונות כשפת החוכמה והמדעים שלהם ואליטות האינטלקטואליות יצרו שפות גבוהות באנגלית, צרפתית, גרמנית וכו'. השפה העברית לא ממש מתה, כי יש והיה עם שדיבר אותה. אין עם לטיני, כמו שאין עם נוצרי. יש עם עברי כמו שיש שפה עברית. הנצרות היא רק דת שיכולים להצטרף אליה בני כל העמים ועדיין כל אחד יוותר בלאומיותו. היהדות היא דת של עם אחד וההצטרפות אל אמונתה משמעותה בהכרח הצטרפות גם לעם היהודי. ואין כאן שאלה של ''איך ומתי נולד העם היהודי?'' כי העם היהודי נולד לפני 3500 שנה ומאז הוא דובר עברית ומאמין בדת היהודית, וכמו שיהודים רבים בגדו ביהדותם או שיחקו איתה משחק כפול, כך היו רבים שעשו לשפת העברית. אבל העברית כמו היהדות תמיד המשיכו לחיות שמודוס הקיום של העם היהודי. ההישרדות של העם הזה לאורך תקופה כה ארוכה היתה בלתי אפשרית ללא האמונה האחת והשפה האחת. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| העברית לא היתה בשמוש רצוף ויום יומי |
|||
|
|||
במשך מאות שנים. היא כמובן הוסיפה להתקיים אך לא התפתחה כשפת יום יום אלא כשפה לשמוש דתי ורוחני בידי אליטה מצומצמת. העברית המקראית מוכרת לרבים מן הציבור הישראלי משום שהיא נלמדת במיוחד בבתי הספר. מי שלא לומד אותה בשעורים המיועדים לכך במשך תקופות זמן ארוכות, לא יכול להבין את התנך אם כי הוא יכול לזהות מילים רבות. ברוב גלויות ישראל שמשו שפות המקום כשפה העקרית, החל בארמית ויוונית וכלה באנגלית. הז'רגונים היהודיים שמשו כשפות יום יום אבל הם לא התפתחו לכוונים טכניים, מדעיים וארגוניים כנדרש מכל שפה. התעוררות העברית בתחילת המאה הקודמת הצריכה תוספת גדולה מאד של מילים וביטויים ועד היום יש תעשיה של מילים חדשות הנכנסות לשפה מדי יום. ולא אכנס לעניין האמונה, למיטב ידיעתי רוב היהודים הם חילוניים ולא מאמינים בכל ההבלים שאתה מטיף אליהם. אבל זה לא שייך לדיון הנוכחי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העברית לא היתה בשמוש רצוף ויום יומי |
|||
|
|||
ההתפתחות היתה בידי אליטה, כמו בכל שפה, אבל השמוש היה יומיומי בהקשר של נוסח התפלה והקריאה בתורה (וההפטרות), שהתקיימו בכל מקום שבו היתה קהלה יהודית. ודאי שזה לא כמו לקנות במכולת בעברית, או לגדף בעברית את העגלון שחתך אותך בכביש, אבל בהחלט משמר היטב את הידיעה הבסיסית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העברית לא היתה בשמוש רצוף ויום יומי |
|||
|
|||
היו לי כמה זקנים במשפחה שקראו בסידור ולא הבינו אף מילה. אבל בעקרון אתה צודק - היהודים שהתפללו שמרו על ידיעה בסיסית בעברית | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העברית לא היתה בשמוש רצוף ויום יומי |
|||
|
|||
התעוררות השפה העברית היתה בגלל התפתחות הדפוס לרמה שאפשר היה ליוצרו בתחומי הקהילה ולא נזקקו ליסוע כמה ימים לבית הדפוס היחיד במחוז ולשלם הרבה מזומנים בשביל פיצקלעך קטן. מתחילת המאה ה-19 אנחנו נחשפים יותר למקומה האמיתי של העברית בקהילות ישראל שהוא הרבה יותר מאשר אני קורא כאן בפורום. מסתבר שילדים רבים למדו עברית, גם בקהילות החרדיות שלכאורה נהוג לומר אצלנו שדיברו והתפללו רק באידיש. התעוררות השפה העברית באה לידי ביטוי גם בסופרים ובמשוררים עבריים שהחלו לצמוח מאותן קהילות - כמו משה מנדלסון [הנחשב לראש תנועת ההשכלה וייסד את כתב-העת העברי הידוע הראשון - \\''המאסף\\'' ב-1783], ר\\' משה חיים לוצאטו באיטליה, נפתלי הרץ וייזל בפולין-הולנד-גרמניה שהיה תלמידו של משה מנדלסון ומאבי תנועת ההשכלה בגרמניה במאה ה-18 [מה שלא ידוע לרבים הוא שיהודי גרמניה במאות ה-17-18 דיברו עברית בינהם ולא אידיש. האידיש שימשה את היהודים שהיגרו מהאזורים דוברי הגרמנית מזרחה כמה מאות שנים קודם], שלום הכהן בוינה בתחילת המאה ה-19 [ייסד את כתב העת בעברית \\''ביכורי העיתים\\''], ר\\' נחמן קרוכמל, יוסף פרל ויצחק ארטר אולי שני הסטיריקנים הראשונים בעברית בתחילת המאה ה-19 בגליציה, יצחק בר לוינזון-ריב\\''ל בתחילת - אמצע המאה ה-19 בליטא, המשוררים אד\\''ם הכהן לבנזון תחילת המאה ה-19 [אבי השירה השכלתנית והדרמטי כפי שבא לידי ביטוי במחזהו \\''אמת ואמונה\\''] ובנו מיכה יוסף לבנזון-מיכ\\''ל באמצע-סוף המאה ה-19, יהודה ליב גורדון שסיים לכתוב ב-1880, אברהם מאפו ועוד. מעניין שהציונות \\''הרגה\\'' קצת את העברית כדי לנכס את תחייתה לעצמה, כמו שהציונות \\''הרגה\\'' את הגלות, דילגה על התורה שבעל-פה והתחברה ישירות לתורה שבכתב שסימלה בעבורה יותר מכל את הישראלי השורשי, מלח הארץ החיבור הישיר לקרקע ארץ ישראל. זה בדיוק כמו שהתפיסה הנוצרית של חורבן וגלות שלמה של ישראל בשנת 70 תפסה את מקומה עם ההתעוררות הציונית. בודאי שהיו חורבן וגלות ב-70 אבל גרעין יהודי גדול נותר וחי בארץ למרות זאת כמעט באופן רציף עד התחדשות החזרה היהודית. אבל מבחינת הציונות היו אלה - החורבן-גלות הטוטאליים, מות העברית, הוזלת התלמוד והמשנה - רק מנייארות תעמולתיות שנועדו אולי לצייר את הציונות בצורה חדה וברורה של התחדשות הלאומיות היהודית בארץ ישראל, בעוד שלמעשה התורה שבעל-פה, גם זו שנכתבה בבל, גובשה בתקופת המשנה בארץ ישראל במרחבי טבריה וציפורי. מה זה אם לא האמא-של-הציונות? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
השאלה היא של תפוצת השמוש בעברית ומידת השמושיות ואלו היו מצומצמות ומוגבלות מאד. אין מחלוקת גם על כך שהיתה ספרות עברית גם בעת שבן יהודה רק התחיל את מפעלו וכמובן גם לפני כן השאלה היא איזו עברית. ברור כי תחייתה של העברית היא עניין של כמאה השנים האחרונות בהן נכנסה לשמוש יום יומי נרחב בכל תחומי החיים, החל משמושים דתיים וכלה בשמושים טכנולוגיים. כאן לא היה רק עניין של התפתחות טבעית אלא גם קפיצת מדרגה רצינית מאד שהפכה את ידיעת העברית לעניין הכרחי בכל תחומי החיים בישראל ובתרבות העברית שבאה בעקבותיה. בין אם הציונות ניכסה לעצמה את חידוש העברית ובין אם לאו, דבר אחד ברור - אילו לא היינו באים לארץ ומקימים ישוב יהודי ועברי, העברית היתה מתחסלת כמו היידיש או כמו שפות מתות רבות אחרות. לכל היותר היא היתה נשארת מעין ז'רגון מבחיל ומגעיל כמו שאנחנו שומעים בפי עובדיה יוסף או רבנים ''גדולים'' אחרים שהעברית שלהם צורמת כל אוזן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
העברית היתה נפוצה בכל רבדי הקהילות היהודיות, אבל השימוש היום יומי בה הלך והצטמצם ככל שקהילות היהודים נפתחו לסביבתן. עברית למדו ב''חיידר'' וכולם למדו ב''חיידר'' . סיפורי הרב המלמד עם מקל את ה-א'-ב' אינם מצומצמים רק לסוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20, אלא הם נכונים כל השנים אחורה. העובדה שהתפילות נאמרו בעברית ובארמית 'הכריחה' את היהודים ללמוד ולדעת עברית, לעיתים כשפה יחידה. כותבים יהודים כתבו בעברית הרבה לפני 'תחיית הלשון העברית' וקהילות היהודים הכירו את כתיבתם. קהילות היהודים מאשכנז דיברו עם קהילות היהודים בינהם ובמזרח ולהיפך, בעברית - השפה המשותפת. בגרמניה של המאות ה-17-18 דיברו היהודים עברית ו''יודנדויטש'' שהיא עברית מגורמנת, אחותה הצעירה של היידיש (שהפכה לשפת היהודים שהיגרו מגרמאניה מזרחה) במאות שממסע הצלב ועד המאה ה-18. עמוס איילון בספרו ''רקוויאם גרמני, יהודים בגרמניה לפני היטלר, 1743-1933'', כותב (עמ' 9): ''כשהגיע [משה מנדלסון] לברלין, ידע מנדלסון רק עברית ויודונדויטש, עגה גרמנית עתיקה מהולה בעברית. מקור הפועל נוצר על ידי חיבור סיומות גרמניות לפעלים עבריים. אוצר המילים הבסיסי והמצומצם של הידונדויטש איפשר רק חילופי דברים פשוטים ביותר. בפעמים הנדירות שבהן כתבו ביודנדויטש, היא נכתבה מימין לשמאל באותיות עבריות. לא-יהודים לעגו לדיאלקט הזה כהכלאה ברברית, כלחשושים יבבניים, 'שפה שצליליה לא נעימים לאוזן' (גיתה).'' בעמ' 26 הוא כותב: ''מן הראוי לציין שאפילו הגברים העניים ביותר (וגם חלק מהנשים) ידעו לא פעם קרוא וכתוב, אף כי בעברית בלבד''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
ביאליק כתב על לימוד העברית בחדר. המלמדים לא לימדו את העברית כשפה, אלא כאמצעי לקריאת ושינון ספרות הקודש. בוגרי החדר יכלו לקרא תפילות בעברית, אך לא הבינו את השפה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
אין כזה דבר להבין את מה אתה קורא אבל לא להבין את מה שאתה שומע!!!! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
אני מציע שתדבר עם אלפי ברי-המצווה ברחבי העולם, שחזן בית הכנסת מלמד אותם מספיק עברית כדי לקרא את ההפטרה ולהבין אותה, פחות או יותר. עברית הם לא יודעים, אבל הם יכולים לקרא את ההפטרה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
גם באמריקה ילדים יהודים לומדים עברית בימי ראשון. נכון שלא כולם ונכון שלא ברמה גבוהה, אבל זה רק מראה על מקומה וחשיבותה. יחד עם זאת לפני 300 ו-200 שנה העברית היתה שפה מדוברת ברמה הרבה יותר רחבה מאשר כיום באמריקה, מהרבה סיבות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מחלוקת על כך שהעברית היתה קיימת |
|||
|
|||
האם תוכל לציין מקורות לטענתך ש''לפני 300 ו-200 שנה העברית היתה שפה מדוברת ברמה הרבה יותר רחבה מאשר כיום באמריקה...''? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי