  
  
  
|
  פיל סגול / טור אישי | |||||
| מיכאל שרון ז''ל (יום רביעי, 10/07/2002 שעה 19:44) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  ברכות להולדתו של הפיל |
|||
|
|||
מי ייתן ויצעד בדרכי היער מבלי להרעיד יותר מידי את השבילים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לרפי: פילים הם במהותם חיות עדינות. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| כן, אבל מה הסגולה בסגול? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| סגול כנוגה הירח בג'ונגל, וכלהט סיריוס הבוהק . וחוץ |
|||
|
|||
מזה, כמה צבעים כבר נשארו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כן, אבל מה הסגולה בסגול? |
|||
|
|||
ׁמה את אוהבת סקס גם אני אוהבת | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גאווה במורשת היסטורית היא נקודת מפתח |
|||
|
|||
לדעתי, אל לנו להצטמצם לחיוב הגאווה במורשת ההיסטורית לכוחות הצבא בלבד. גאווה זו חייבת להיות נחלת הכלל, ומקיפה את כל שכבות הציבור - עד כמה שהדבר אפשרי במדינה דמוקרטית, שבה אין אפשרות לאינדוקטרינציה ערכית מוחלטת. לאוייבינו - חיילים ואזרחים כאחד - ישנה מודעות היסטורית עמוקה, גם אם איננה מבוססת תמיד על ידיעה כפשוטה. לא לחינם מדברים מנהיגיהם של דוגמאות מן העבר, הן לכשלונות והן להצלחות (בעיקר תקדים כיבושי מוחמד). תודעה היסטורית זו, אורך-הרוח התרבותי (כלשון הביטוי הבדואי: ''נקמתי אחרי 40 שנה - ומיהרתי) - נוטע באוייבינו את היכולת להביט על השלב הנוכחי בסכסוך כעל פסיק בהיסטוריה, בעוד שרובנו כאן בישראל מעוניינים בסיפוק מיידי, אנו נגועים בקוצר-רוח תזזיתי בנוסח שלום/גדר/מלחמה עכשיו, ואילו כל מה שקרה לפני שנתיים, לא כל שכן 2000 שנה - נחשב לגרוטאה עתיקה ועבשה, שלא רק שלא ניתן ללמוד ממנה דבר - אלא גם מטרידה ומפריעה להתקדמות כלפי העתיד. [ואני מצטרף לברכות על הטור החדש]. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למר אריה פרלמן: הלוואי ורבים היו מבינים זאת. |
|||
|
|||
דהיינו, בין השאר שסגידה לטכנולוגיה אינה הכל. ובוודאי שפיתוח טכנולוגיה והגברת יעילות, הינם בין השאר פונקציה של אורך רוח וגישה רב שלבית, המוכוונת כלפי העתיד, תוך הבנה שעומדים לרשותינו משאבים רוחניים גדולים שהתפתחו בעבר כתשובה לאתגרי העבר. בנייה משמעותית הינה פונקציה של יכולת עמידות לאורך זמן. ועמידות זאת מתאפשרת על ידי מורשת היסטורית של אמת. אחרת, כל מה שנשאר לפיתוח טכנולוגי הינו מאמץ חד שלבי של איתור נישות מזדמנות. או פיתוח ''פילים'' לבנים'' שעיקרם -ריכוז משאבים בזבזני, וסופם - חדלון. שכן, מורשת הינה גם מידת ביטחה ביכולת לעמוד ביצירתיות ובאפקטיביות באתגרים. בהיעדר ביטחה שקטה כזאת (ואין הכוונה לרהב ריק) מתפתחות מגמות היסטריות המקצינות את גישותינו הן לכוון מחדלי והן לכוון כשל העוצמה. דהיינו, הסתמכות על הרהב ואמונה עוורת בחריזמה של הסמכותן, לבדן, במנותק מהיענות לדרישות המציאות. ודחיית היצירתיות, התושייה והתבונה החייה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשרון: מורשת היסטורית |
|||
|
|||
בני אדם אינם מבינים את המהות של מאבקי אדם אדם משום שהם לא אפשרו לאינטלקטואלים נגישות לחומר האמפירי. התוצאה: לא פותחו מושגים ותיאוריות בנושא, ואנשים חושבים עליהם בכלים מניפולטיביים. לפיכך התקבע הנוהג להשתמש במורשת היסטורית לצרכים אידיאולוגיים. מורשת היסטורית היתה לאמצעי לשטיפת מוח ולפיכך לגורם מנטרל יצירתיות שהיא כל כך חיונית להצלחה במאבקי אדם אדם, כפי שכתבת. זה אחד הפרדוכסים הגדולים של התרבות בציוויליזציה הנוכחית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: לא תמיד אתה נזקק לחומר אמפירי רב להבנה כוללת |
|||
|
|||
מכיוון שבמציאות יש דמיון מבנה בין מערכות מתחומים שונים, ומכיוון שהנסיון בתחום אחד יכול, בשילוב עם ידע נוסף לחול על תחומים נוספים. אך בעיקר, משום שחשיבת עומק יכולה לבנות סצינת מצב ולשחזרו על סמך מיעוט נתונים ישירים, תוך היסקים מדוייקים בהקמת נדבכי הסצינה הזאת (מתודה שאני מכנה ''רקונסטרוקציית מצב''). דוגמא מובהקת לכך היה איינשטיין, שאמר שאינו נזקק כלל למחקר אמפירי, משום שמוחו הוא מעין מעבדה המחוללת ''ניסויים שבדמיון''. ועם זאת, הקיף בתאוריות שלו מ- 1905 (תורת היחסות הפרטית, האפקט הפוטו אלקטרי וכד') וכן בתורת היחסות הכללית, באקטים כמעט טהורים של החשיבה, הוא כאדם יחיד בעל מוח ער, הרבה יותר מידע מצבא רב של מאות ואלפי חוקרים אמפיריים אחרים שאספו מידע בעמל נמלים. זאת, באופן מדוייק, קפדני, ואלגנטי, חסר הכללות מפליגות בתחילת התהליך, אך תוך הכללות מדהימות הגם שמדוייקות להפליא, בסופו של תהליך הבנייה התיאורטי (עד היום, כעבור 90 שנה אף ממצא אמפירי לא הפריך את התאוריות המדוייקות האלה בשום נקודה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למיכאל: אינשטיין התבסס על מידע אמפירי שנצבר |
|||
|
|||
באלפיים וחמש מאות שנות המחקר הפסיקלי. לעומת זה בתחום מלחמות האדם באדם יש חמש אלפים שנים של אנטי-מחקר והצטברות של מיתוסים ודעות קדומות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: מאבקי א-א אזרחיים, שלטון, והעלמת מידע מובנית |
|||
|
|||
אכן נכונה הטענה שבתחום מלחמות אדם-אדם קיימת הדחקה והעלמת מידע שיטתית.זאת בעיקר כלפי תחום מלחמות אדם-אדם האזרחיות. הקיום האזרחי המאורגן על ידי המדינה, דהיינו קבוצות השליטה, נתפס משחר ימיו כנתון למכנים משותפים של סולידריות בין אישית. זאת בדומה למאפייה, שטיפחה את האתוס לפיו מאבקי הדמים בין אנשים וכנופיות סולקו מן העולם עם השלטת משמעת הברזל של העריצים. אך עם כינון שלטון חזק ועריץ (ראה חוקי חמורבי), מאבקי אדם-אדם אזרחיים לא נעלמו אלא הועלמו. שהרי זו התרסה בפני חבורות השליטה להצביע על כישלה בשיכוך מאבקים אלה ועל הקטל האזרחי המתרחש כל העת. מול העריצות הקדומה, היה זה עם ישראל העתיק שלראשונה בציויליזציה האנושית, פותחה בו מסורת ''חתרנית'' ניתן לאמר, של הצבעה על בוטותם עוולותיהם, ואופיים הברברי של מאבקי אדם-אדם האזרחיים: נתן הנביא מתריס בפני דוד, השליט האדיר, בפסגת הישגיו ''אתה האיש''. ישעיהו, ירמיהו ונביאים אחרים זועקים בפני העם ולנוכח השלטון על ניבלויות מאבקי אדם-אדם קשים מנשוא ועל עורלת הלב והאטימות. דבר זה הינו ללא תקדים בדברי הימים. חכמינו אף מקשרים ברבריות וניוולות במאבקי א-א עם כשל כללי ברוח האדם וכוחו להתיצב מול אתגרים (אובדן יצירתיות ותושיה - ראה מאמרי והתייחסות למאבקי א-א ברבריים ) בקבעם שבגלל פרשת קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים. מערכות צבאיות מציבות בעיה מיוחדת, מכיוון שהצבא ניתפס כפסגת בסיסי הסולידריות התוך חברתית, הנלחם את מלחמת העם כולו כנגד גורם חיצוני, דהיינו - שרוי בהיעדר מוחלט של מאבקי א-א פנימיים. מכאן, שהצבא והמערכת הצבאית, שעיני כולם נישאות אליהם כמופת של הסולידריות החברתית, ''מחוייב'' ביתר שאת להעלמה והדחקה, המביאים, עקב הכללת גישה זאת למעגלים אחרים, למדיניות של ערפול כללי ובלימת זרימת מידע חופשי. הדבר מתגלה למשל בפרשת מי הקישון, בה התבטאה גישה לקויה לעדכון מידע, וקבעון עקב אי הטמעת אינפורמציה, שהביא מצידו לאטימות נוספת ביחס ללוחמים שנפגעו. והסתרה בכל מחיר של המחדל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל: אתה עורך הכללות מן ההיסטוריה |
|||
|
|||
ואני מפרש את את ההיסטוריה על פי אבני היסוד של ההתנהגות: השאיפה לביטחון, עקרון השרידות והמאמץ לנטרל איומים. כשתסכים לאבני היסוד שהצעתי או תציע אבני יסוד חלופיים שאקבל, נוכל להתקדם הלאה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי- רדוקציוניזם. בתחומים שונים יש קונסטרוקציות |
|||
|
|||
אירגון אוטונומיות. לכאורה, טענתך שעלינו להבין את אבני היסוד להבנת המיכלולים הבנויים מהם, מצלצלת נכונה. שהרי בהיסטוריה פועלים אנשים, ועלינו להבין את כללי היסוד של התנהגותם, ואף אנשים אלה נקבעים על ידי כללי היסוד של החומר והקוסמולוגיה עצמן. אך אין זה אלא רדוקציוניזם העשוי להיות שרירותי. כך, איני בטוח שהדבר אמנם כך: למשל מבנה ארכיטקטוני בנוי מאטומים. אך האם עלינו לרדת לרמת חלקיקים אלמנטריים, על מנת להיות ארכיטקט טוב? או שבארכיטקטורה פועלים כללי פורמצייה ומורפולוגיה (הווצרות מבנים על פי כללים מסווימים) שאין להם כל נגיעה (אורטוגונליות) לפיסיקה של חלקיקים אלמנטריים? ואם קיימת נגיעה כזאת, היא עקיפה בלבד? (שהרי כל מערכת דומה באספקטים מסוימים לכל מערכת אחרת, באותה מידה שאדם דומה לפיל, מהבחינה שלשניהם שתי אוזניים, או למריצה, שכן גם מריצה נעה תוך ניצול החיכוך על הארץ). כללי האירגון והגיבוש של מבנים והמורפולוגיה שלהם, עשויים להיות לחלוטין זרים ואורטוגונליים לכללי חלקיקי החומר האלמנטרים, או היסודות המרכיבים. לכן, מדובר בטענה המצלצלת על פניו הגיונית, אך בפועל בתחומים שונים צצים כללי קונסטרוקצייה אוטונומיים. כך למשל, במלחמת המפרץ בה הפסיכולוגים היציעו לנו ''להביע רגשות ללא חשש'' - דבר ששיקע את כל עם ישראל במלל אין סופי, עד שהערתי באירונייה לחברתי שכנראה לבני אנוש יש צורך מובנה להניע את שרירי הלסת בשיעור מסויים, והדיבור אינו אלא עילה לכך. הפסיכולוגים עצמם שאלו שנים לאחר מכן את השאלה, אם פסיכולוגיה של עם היא זהה לפסיכולוגיה של פרט. אורי, אני האדם האחרון שנוטה למדר תחומי דיון זה מזה, שכן גישתי היא רב תחומית. בפסיכולוגיה קוגניטיבית ובמדעים קוגניטיביים שהינם תחומי, תרומתי היתה והינה משמעותית. עם זאת, איני רדוקציוניסט, שכן הגישה הרדוקציוניסטית מתעלמת ממידע חשוב ופורה. ואילו גישתך היא מה שמקובל לכנות ''רדוקציוניזם''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: הבנת ההשרדות -אכן לזכות גישתך - מביאה |
|||
|
|||
לגישה עמוקה ויסודית לבעיות חיים רבות. אני שם לב שהתחלת הסבר סיבתי לנושא מסויים מנקודת המוצא של השרדות, מביאה להבנות סיבתיות עמוקות. זאת בניגוד להסברי שטח, בהם נקודת המוצא סמוכה לעניין שכביכול מוסבר. דוגמה להסבר שטח: הבעתי פעם התפעלות ממיומנות משחק הכדור של דולפין. פניתי בשאלת תם לאשת שיחי המזדמנת דאז: - מדהים. איך הוא יכול לעשות כל זאת? - מה זאת אומרת? הרי לימדו אותו. אבל זהו הסבר שטח, שכן אותה הדרכה לפינגווין, לא תתן תוצאות דומות. הסבר העומק כאן, המבחין בין שני המקרים, הוא: לדולפין כישורים מוחיים עיליים, כישורי למידה וכישורי קואורדינציה גבוהים מאד. דוגמא להסבר שטח אחר: למה שמעון נהג כפי שנהג? משום שהוא כעס. זהו הסבר שטח. הסבר עומק מתייחס לפונקציית ההתנהגות המסויימת הזאת, מה היה ההגיון שבה. זאת בעוד ''כעס'' כהסבר בלעדי עשוי להראות כקפריזה, שביטוייה אינו מביא לדבר ממשי. זהו הסבר שטח במישור רכילותי, למעשה. שכן השאלה היא, מה היתה המטרה הממשית והתכלית של גילויי הכעס. הסבר כזה כבר אינו הסבר שטח, אלא, מתקדם אחורה, לכווני מנגנונים סיבתיים וטלאולוגים (הבנות אודות תכליות) בסיסיים יותר. כך, השרדות, גורמיה ותת המטרות שהיא מציבה כדרך אליה, אכן, עשוייה להוביל, תכופות, להסברי עומק פוריים ביותר. על כן יש להוקיר את האוריינטציה שפיתח והבליט אורי מילשטיין, שהינה כה פשוטה ומובנת מאליה לאחר שהוצגה, אך עשוייה במישורי הסבר שונים, בפרט פסיכולוגיים/התנהגותיים (היתה לי הערב שיחה עם אם גרושה, מורה, חניכת בני עקיבא, מסביב לבעייה התנהגותית או הטייה התנהגותית מסויימת של בנה הגדול, ומצאתי עצמי נזקק להסבר ''השרדותי'' כנקודת מוצא בסיסית בניתוח מוכוון המלצות ושינוי נקודת מבט) להתגלות כפורייה להפליא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למיכאל: על הרדוקציוניזם |
|||
|
|||
נניח שהיתה לנו תפיסה אלוהית והיינו מבינים את פרטי התהליך שבין קוורקים לבין מבנה היקום על כל אירועי השער וההתפצלויות שבדרך, אז כולנו היינו רדוקציוניסטים. הרדוקציוניזם יוצר בעיה בגלל ההבנה המועטת יש לנו על שלבי המעבר מפיסיקה לכימיה, מכימיה לביולוגיה, מביולוגיה לסוציולוגיה וכו'. כדי לא לוותר על טיפול בנושאים רלונטיים, בגלל העדר ידיעה, ויתרנו על דרישת הרדוקציוניזם, לפחות דחינו אותה לעתיד הרחוק. אבל אנחנו משלמים על כך מחיר מסויים ההולך וגדל בטווח הארוך. אפילו על פי הדוגמא שנתת: ראוי לאדריכל להבין את המבנה היסודי של החומר אם הוא לוקח בחשבון אסונות כרעידות אדמה, כפגיעה של גרמים שמימיים וכו'. אם החשיבה שלך מבקשת להגיע לדקות גרגרים מקסימלית אין לך ברירה אלא ללכת בדרך הרדוקציונית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: על תכונות נוספות הצצות בעקבות אירגון החומר |
|||
|
|||
איני בטוח שדבריך תקפים. שכו, נכון, יש אמנם תכונות ברמה אלמנטרית וראשונית של הווצרות החומר (המתוארות למשל בכימיה באמצעות טבלת היסודות של מנדלייב, המתבססת על תכונות ברמת האטום הבודד). בהמשך, החומר מתארגן על ידי הטבע או מאורגן מעשה אדם ברמות גבוהות יותר. אז צצות בו תכונות נוספות emergent properties שאינן נובעות ישירות מהרמה האלמנטרית. למשל, בארכיטקטורה, כפי שנרמז בדבריך אודות רעידות אדמה, חשוב הנושא של עמידות המבנה, המותנה הן בחוזק החומרים, והן בצורת אירגון המבנה עצמו. אשר לחוזק חומרים,הרי שכאן: עומדות לרשות הארכיטקט טבלאות, פרי מדידות, ואין הוא חייב לרדת לרמה האטומית. זאת כשם ששימוש בנשק, מחייב הבנת תכונות הרובה ומבנהו למשל; אך אין החייל (או מתכנן הרובה המסויים) חייב לרדת לרמה האטומית, כדי ללכת את כל הדרך מרמת חלקיקים אלמנטרים, ועד תרכובות אורגניות מסובכות (המרכיבות את גזע העץ למשל) כדי להבין את נושא המשקל הסגולי של כת הרובה וחוזק לכידותה - במטרה לעשות שימוש בכת הרובה המשולבת בכלל רכיבי הכלי. כך נושא כמו צמיגות פני השטח - לחץ פני השטח של נוזל (למשל מים או נפט). גם כאן אין צורך לרדת בהכרח לרמה האטומית, שכן התכונות כאן צצות עקב אינטרקציה של החומר עם המבנה המוקנה לו: צמיגות פני השטח של מים (הלחץ שמפעילה השיכבה העליונה, הקובעת למשל אם פתית קורנפלקס יצוף או ישקע) , הינה אחרת בכוס או בצלחת מרק. המבנה, המורפולוגיה, קובע את התכונה. ממש כשם שהיית אומר שעלינו להבין את חוקי החשמל האלמנטרים, ולשם כך עלינו לרדת לרמת אטומים ואלקטרונים כדי להבין שהסטת המתג תביא להדלקת אור. אך ברמת המתכנן עיקר מה שצריך כאן בתכנון השלטר (המפסק) הינו הנושא של יצירת מעגל חשמלי והפסקתו עקב מגע או ניתוקו, וכן הנושא של חומרים והולכה חשמלית, בידוד חשמלי ואולי הארקה. כך, תכונות חשובות צצות למשל בעקבות המורפולוגיה (עיצוב פני השטח של חומר) ללא צורך לרדת לרמה האלמנטרית, כמו בדוגמת צמיגות פני השטח של נוזל שהבאתי. ''תכונות צצות'' נוספות כרוכות גם בצפיפות ומבנה גרעיני של חומרים שונים היוצרים את אופי המרקם (טקסטורה) של משטח חומר נתון, וקובעים את מקדם החיכוך הכללי שלו. כך, אופי המרקם קובע את ההבדל במקדם החיכוך בין נייר טישו ונייר זכוכית, ולכן את השימושים הנבדלים בהם, שוב, ללא צורך לרדת לרמה האטומית. התכונות והשימוש הפונקציונלי בשולחן למשל, נקבעים בעיקר על פי עיצובו המסויים כמשטח תמיכה מוגבה. שוב, בתכנון ובשימוש אין צורך לדון בשאלות הקשורות במבנה האטום, האלקטרונים והפוזיטרונים, בתכונות ''מוזרות'' strangeness למשל של חלקיקים אלמנטרים, ובשאר היסודות המופלאים המהווים את עולם החלקיקים האלמנטריים. כך, גם ברמת הבנת תהליכים היסטוריים וחברתיים - כאן למשל צצות תכונות נוספות פרי מבנה המערכות המורכבות והפונקציות אותן הם באות לשרת, תוך אינטרקציות ומערכות משוב בין מערכות ורכיבים, שוב, ללא צורך לרדת לרמת יסודות החומר והאנרגייה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הגישה שלך, ד''ר מילשטיין, מזכירה את טוכמן |
|||
|
|||
היא טענה כידוע שהאדם למד מעט מאוד - אם בכלל, מנסיונו בתחום המדיניות/האסטרטגיה. בדומה מאוד למה שטענת עכשיו: ''אנטי-מחקר''. מסתבר שלא רק הישראלים בטוחים שהם יודעים הכל ושם ימציאו את הגלגל ונא לא לבלבל את המוח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ברברה טוכמן הצביעה על תופעה. אני סבור שמצאתי |
|||
|
|||
לה הסבר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל, אנא ממך |
|||
|
|||
איינשטיין לא היה פיסיקאי ניסיוני, אבל כל העבודות שאותן ציינת התבססו על מחקרים אמפיריים מאותה תקופה, שאף אחד לא ידע להסביר את התוצאות שלהם באמצעות התיאוריות המקובלות. הוא השתמש הרבה ב''ניסויי חשיבה'' על מנת להסביר את התיאוריות שפיתח, אבל נקודת המוצא שלו היתה תמיד ניסויים שבוצעו במעבדה (ע''י אחרים), ושהביאו לתוצואת שאף אחד לא ציפה להן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל: כפי שהצביע על כך תומס קון בספרו ''המבנה |
|||
|
|||
של המהפכות המדעיות'', תופעת אינשטיין, איננה ביטוי רק לתהליך של הצטברות ידע, כפי שניתן להבין מתגובתך, אלא תופעה מהפכנית. היא לוקחת בחשבון את הניסויים האמפירים שנעשו לפניו ובזמנו ושקון מכנה ''פתרון חידות'', אך עושה גם קפיצה קוונטית מעבר לכל מה שניתן להתקדם על בסיסם של אותם ניסויים. בכך היא פתחה פתח לסדרת ניסויים אמפריים חדשים ולפיתוחים טכנולוגיים חדשים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, המהפכה החשיבתית של איינשטיין |
|||
|
|||
היתה פחות מהפכנית ממה שנוטים לייחס לו. עמדתו הבסיסית נשענה על ההנחה שאי אפשר לכופף את המציאות כדי שתתאים לתיאוריה (זה מזכיר לך מה שהוא מימינו אלה?), ושאם תוצאותיו של ניסוי עומדות בסתירה לתיאוריה אז התיאוריה היא זו שצריכה ''ריענון''. זו היתה הייחודיות שלו. בסוף המאה ה 19 ובעשור הראשון של המאה ה 20 עדיין היו רבים שהססו לשבור מוסכמות ולהודות שתיאוריות שהיו מקובלות במשך מאות שנים הן שגויות. מקובל לחשוב שאצל מדענים, ובפרט במדעים המדוייקים, לא ייתכן שתיאוריה הסותרת את המציאות תחזיק מעמד, אבל גם כאן נתקלים ב''מנטליות של אוסלו'' לעתים הרבה יותר קרובות ממה שידוע. היה ליסנקו ברוסיה בשנות השלושים והארבעים, ועוד היום יש מדענים שמנסים ליצור את התהליך של פיצוץ מימני בטמפרטורת החדר (Cold Fusion). יש עוד הרבה דוגמאות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל: לעיתים גם הנחות יסוד ''שגויות'' מובילות להשגת |
|||
|
|||
ידע אמפירי חדש, שאינו צפוי על פי פרדיגמות קיימות. דוגמא מובהקת לכך הינן הנחותיו הלמרקיאניות של הסטליניסט הדוגמטי ליסנקו, אודות שינויים בדור יחיד. עד כמה שהדבר מפתיע, הוא הישיג תוצאות וידע אמפירי תקף ומעניין, שמדענים האמונים על הפרדיגמה הדרויניסטית באופן בלעדי לא היו צפויים להשיג. בשנים האחרונות, אגב, נמצא ידע אמפירי חדש התואם דווקא את הלמרקיאניזם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: ספרו של תומס קוהן (1962) הינו לדעתי ספר |
|||
|
|||
מרושע, שכן הוא עוסק בתהליכים הסוציולוגים, לכאורה, בה קהילייה מדעית עוברת ממחקר פרדיגמתי למהפכה מדעית, תוך שינוי הפרדיגמה ה''תיקנית''. תהליך זה, של מהפכה מדעית, מתואר למעשה כתהליך חברתי/כוחני בעיקרו. כמעט ולא מובלט כאן היסוד שהדגיש קארל פופר, של הפרכת תאוריות קיימות, ודחייתן או שינויין בעקבות ההפרכה, אלא להיפך, מודגש דווקא גורם ההתמדה הסוציולוגי שמאפשר לתאוריות מופרכות ''להשרד'', חרף הפרכות חוזרות ונשנות, עד ''שאי אפשר יותר'', ו''לא נעים'' ו''מביך''. גישתו של קוהן איפשרה גישות פוסט מודרניסטיות וקונבנציונליסטיות בפילוסופיית המדע, שטענו למשל כי תורת הקוונטים היא אוסף של קונוונציות לשוניות, הרגלי דיבור אודות העולם. אם הכל הולך, כל עוד התהליכים החברתיים בקהילייה המדעית מאפשרים זאת, למה לא? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל: כל דבר שבני אדם עוסקים בו הוא גם |
|||
|
|||
סוציולוגי. מן הסינדרום הסוציולוגי לא ניתן להתחמק. אבל הדגש אצל קון לא היו ההיבטים הסוצילוגיים אלא הקוגניטיביים והיצירתיים של המפעל המדעי בהתפתחותו. רשעות לא מצאתי אצלו, אולי משום שאני רשע לא פחות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: התחמקות? תלוי לאיזה היבט אתה נותן קדימות. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל: ''היבט סוציולוגי'' הוא קבוצה חלקית של |
|||
|
|||
היבט מערכתי. בכל מערכת, לא דווקא אינושית ולא דווקא ביולוגית יש שדות ויחסי הגומלין בין השדות יוצרים את התוצאה הסופית. לפיכך ניתן לדבר על ''הסוציולוגיה של החומר''. מכאן שגם ''בהיבט הסוציולוגי'' קון דיבר לענין לא פחות מפופר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: הישג אנושי בעל משמעות מתגבר על ה''סוציולוגיה'' |
|||
|
|||
סבורתני שתאוריה מבריקה המסבירה באופן אלגנטי את רוב הבעיות המובהקות הלא פתורות בתחום (כגון הקטסטרופה של הגוף השחור, במקרה של תורת היחסות הפרטית); זורקת לפח ''פילים לבנים'' שהוצבו אד- הוק (כגון הנחת קיום ה''אתר'' כמתווך), ומציבה, עם זאת, עקרונות מתודולגיים כגון עקרון ''תחום האינווריאנטיות''; ועם זאת הינה מדוייקת להפליא, ברמת אנליזה דקה (fine-grained analysis ) , אך שלא גוררת סירבול מערך ההכללות - תאוריה כזאת פועלת, אם להשתמש בלשון בוטה, כדינמיט. תאוריה כזאת ''מתגברת'' על עכבות סוציולוגיות, שכן מדען ורבים מיצורי האנוש, אף אם פיתחו עם השנים מידה של ציניות, מתגלים כסנטימנטליים ללא תקנה, נוכח הישג אנושי בעל משמעות . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למיכאל: אתה צודק בטווח הארוך. אך לא כאשר |
|||
|
|||
התיאוריה המבריקה הוצגה לראשונה וסכנה את מעמדם של המדענים הוותיקים והממוסדים. וראה לענין זה את מקרהו של אינשטיין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: מרכיב השרידות עשוי לקזז עצמו, ונשאר ''ההישג'' |
|||
|
|||
שכן יתכן שאיינשטיין והתאורייה שבנה עשויים לסכן את מעמדם של מקצת העובדים המדעיים, אך איום לא פחות מזה, עשוי להיות מוצג מצד מדענים אחרים שינגחו אותם, סביב ההתעלמות מתורת אינשטיין. זאת, תוך יחוס דוגמתיות המנוגדת לערכי המחקר לאותם חוקרים, ולעצמם - מעמד של אינטלקטואלים פתוחים המשקפים ונושאים על כתפיהם את ערכי הקהילייה המדעית, ברוחה האמיתית. העניין לעיתים קצת יותר מורכב, שכן דווקא מדענים מהוללים שמעמדם מובטח, עשויים להרשות לעצמם את ''המותרות'' של פתיחות והתפעלות מהישג, ולהוביל פעם נוספת את הקהילייה כולה. יוצא שנושא השרידות מורכב במקרה זה, הכיווניות בו אינה ברורה, וסביר שניתן לראות בו גורם המקזז עצמו עקב השפעות והשפעות מנוגדות - ולכן גורם זניח. מה נשאר? עצם ההישג, והוא אשר אמרתי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נושא התצפית הישירה - וודאי שאינשטיין השתמש בידע |
|||
|
|||
ניסיוני שהצטבר עד זמן בניית התאורייה. שהרי התאוריות - כמו האפקט הפוטו אלקטרי, או קביעת cכאינווריאנט (גורם קבוע) אוניברסאלי -מתבססות על ידע ניסיוני, כגון ניסוי מיכלסון-מורלי. אבל נעשה כאן שימוש בגאומטריה לא אויקלידית למשל, שאינה לכשעצמה אמפירית - אלא שהיא תואמת לעולם, ולכן טובה להגדיר את ''התנהגותם'' של גופים פיזיקליים במרחב חלל/זמן. איינשטיין הרחיב את היקף הידע האמפירי (למשל ניבויו מה קורה למסה נתונה הנעה במהירויות גבוהות הקרובות למהירות האור). זאת, בלי לערוך בעצמו ניסויים נוספים. הדבר נעשה לא בגלל השגת ידע אמפירי נוסף ותצפית ישירה - שהרי לא יכול היה בזמנו לצפות בגופים הנעים במהירות קרובה למהירות האור (כיום מתאפשר הדבר, באמצעות מאיצי חלקיקים) , אלא עקב אירגון מחדש של הידע הניסיוני הקיים. בדומה, ציינתי בתגובתי לאורי שאנו יכולים להשיג ידע אודות מערכות וסביבת הפעולה האנושית, ללא תצפית ישירה וללא איסוף ידע ישיר. זאת בהתבסס על ידע אודות מערכות אחרות, שהינו, תחת אילוצים והרחבות נוספות, תקף גם עבור מערכות שלא אספנו מידע ישיר אודותם. זאת עקב ''כלל המערכות הכלליות'' general system theory לפיו קיים דמיון מבנה בין מערכות בתחומים שונים. דרך נוספת להשגת ידע ללא תצפית ישירה היא מתודת ''רקונסטרוקציית המצב'' שהזכרתי אותה. וכמובן, הדרך העיקרית - אנו כיצורים אנושיים נמצאים בעולם הניסיוני בראש וראשונה, וכל הזמן אנו עורכים תצפיות בנעשה סביבתנו, ומארגנים נסיון זה, תוך הצבת הכללות ושינוי הכללות אלה בעקבות מידע נוסף. ידע זה ישים לגבי תחומים אודותם יש לנו ידע ישיר מועט, אך בעזרת הניסיון הכללי שלנו, וחוקיו שגיבשנו, ובעזרת ידע אנקדוטי בעיקרו מהמערכות ה''חסויות'', אנו יכולים לבנות תמונת מצב מדוייקת למדי על חוקיה, ללא תצפית ישירה. במתודה זו אגב נוקטים מרבית בעלי האוריינטציה הפילוסופית, שגם הכללותיהם מתייחסות ברובם לעולם הניסיוני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השאלה, מיכאל איזה ''גסות גרגרים'' אתה עוסק? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדעתי חוקר, בניגוד לעיתים לאיש נהול, חייב להיות |
|||
|
|||
רוב משך ההתמודדות עם מערך הבעיות המורכב, ברמת fine-grained analysis | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: נושא המכלול והפרטים אינו בהכרח עניין של |
|||
|
|||
גסות גרגירים, דהיינו השאלה באיזו סקלה אתה בוחן את השדה שלפניך. המכלול, בניגוד לפרטיו, מאופיין, פרט להבדל בסקלה, ביחידנות uniqueness, uniformity, connectedness, הניתנת לאפיון מדוייק והפועלת באופן עצמאי. (עסקתי בנושא זה בפרוטרוט בעבודות מחקריות). זאת אף שבפועל אכן יש מתאם חיובי בין רמת הגלובליות (לוקלי/פרטני או המכלול המורכב מהפרטים) וגודל הגרגירים - המכלול ניתן לעיבוד המוכוון לגודל גרגירים עבה יותר, בסקלה גסה יותר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל - דברים כדרבנות . יש להבחין מדוע תהליכים ביו |
|||
|
|||
קרטיים של יצירת מסות מתרחשים. פרקינסון היה כמדומני הראשון שהסביר כיצד ביוקרטיה צומחת וככל שהיא גדלה, היכולות שלה פוחתות עקב הקידום לדרגת אי היכולת. צבא הוא קודם כל ארגון ביוקרטי! וככזה, כל קללות וכלכלות הביוקרטיה חלים עליו וביתר שאת, כי עקב העדר הדמוקרטיה, הנכונות לבקר את הממונים , שרבים מהם בדרגתאי היכולת שלהם, נמוכה מאד. בכל המקרים, גם בתנ''ך, גם הדוגמאות שהבאת, ההצלחות מבחינת רעיונות מקוריים, אסטרטגיה בלתי קונבניונלית, נבעו מעצם היות הכח הלוחם לא כוח קונבנציונלי, לא פורמלי. אבל - כאן ניתן ללמוד מהרומאים. בתחילת האמפריה שלהם הם היו גאוני האסטרטגיה. בהמשך , מלחמת חניבעל למשל, או במלחמתם בפרתים שבו הם נחלו מפלות, הם התבססו על יכולות הנדסיות מרשימות, על מסות, על ביוקרטיה. במלחמה ממושכת, למסה ולביוקרטיה יש יתרון. במלחמת בזק, יש להם חיסרון. מה שמציל את צה''ל ואת המדינה, הינו צבא המילואים וזרם הרעיונות המקוריים כל כך שזורמים לצה''ל מבחוץ (לא מצבא הקבע). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אירגון גדול אינו בהכרח בלתי יעיל. ראה חברת |
|||
|
|||
מיקרוסופט למשל. אלא שייעול אירגון גדול מהווה אתגר גדול יותר. נפוליאון למשל הקים את רוב המוסדות השוררים כיום בצרפת ששרדו היטב מאז כמעט ללא שינוי והינם יעילים למדי, והפך את צבא האספסוף של המהפכה לאירגון יעיל. איננו חייבים לזהות אירגון בלתי פורמלי עם ברק ויצירתיות. צבאו של בליזריוס המצביא הביזנטיני היה מאורגן ופורמלי, ואם זאת הצטיין ביוזמה ותושייה. כאלה היו גם הצבאות הרומיים של יוליוס קיסר, במלחמתו בבריטניה ובגליה, בהם הביס לוחמים ברברים בלתי פורמלים באירגונם שעלו על צבאו במספרם בהרבה. גם הצבאות הגרמניים במלחמת העולם השנייה היו בבחינת אירגונים ביורוקרטים יעילים להפליא. מאידך, אלה הכושלים להפוך מסות לאירגון יעיל, ומחוללים כאוס כל אימת שהם מפעילים יחידות גדולות יחסית, מתרפקים על הקוטן בבחינת ''צבא קטן וחכם''. ''קטן'' אינו בהכרח זריז, לא בהכרח יעיל, ובוודאי לא גורר אוטומטית חכמה, הגם שקל יותר לארגן מסות קטנות. ספרו של פרקינסון הוא ספר פופוליסטי אמריקני בסגנון ''איך להרוויח מליון דולר אם רק תרצה מספיק''. לא הרווחת מליון דולר? סימן שרצית אבל לא באמת רצית מספיק. האירגון הביורוקרטי בכל זאת יעיל להפליא? סימן שהאירגון לא מספיק ביורוקרטי, וגם לא קראו שם את ספרו. הגדרת ביורוקרטיה על פי מאקס וובר: אירגון היררכי המממש עקרונות רציונליים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון -המשפט שלך, לוגית, חייב להיות נכון, אבל לגופו |
|||
|
|||
של עניין. באם אתה מתיחס למיקרוסופט ניתן גם להתיחס לחברת י.ב.מ לצורך השוואה היות והן מאותה משפחה וי.ב.מ מורכבת יותר ועם וותק הסטורי שניתן להקיש לגביו. מיקרוסופט חברה צעירה. שתי החברות התפצלו למספר חברות בת המנוהלות באופן עצמאי (כלכלית, ניהולית, מקומות שיווק ועד). יש בעלי מניות משותפים, יש מועצת מנהלים הדואגת לתיאום וחלוקת עבודה ולהשגת יתרון לגודל. בנושא התפרסמו מאות עם לא אלפי ספרים שחלקם סותרים זה את זה. ברור הוא שללא ביוקרטיה במובן הובריאני, לא היתה מתקיימת שום מדינה או חברה מודרנית. (הביוקרטיה במובן החיובי איפיינה את אשור, בבל, מצרים ובמיוחד את רומא). שלמה המלך, על מנת ליצב את שלטונו, חילק את ממלכתו ל12 והקים ביוקרטיה. כן גם משה רבינו בעצת יתרו. אבל נחזור לגודל - נעשו בדיקות רבות בנושא, והמושג תמותת שליטה מוכר לך. ככל שכמות האנשים הכפיפים לך גדלה, וככל שכמות המידע הזורם אליך שונה ורב,ככל שאתה עוסק במרחב גדול יותר של נושאים הארגון וההנהלה מאבדים יכולת שליטה והבנה על המתרחש. לכן הוטבע המושג - מוצרי ליבה, ליבת העסק וכדומה , אשר המסר מאחורי מושג הליבה, מלשון לב, הינו יש להתמקד בקו מוצרים שבו יש לארגון יתרון יחסי. ארגון גדול שממוקד סביב מוצר ליבה אחד או שנים זהו סיפור אחד. ארגון גדול המתבזר על מגוון מוצרים, מגוון תהליכים טכנולוגים, מגוון שווקים זהו סיפור שונה לחלוטין וחייב להתארגן באופן שונה לחלוטין. הוא חייב להתפצל למפעלי בת עם מתן אוטונומיה רבה לכל תת ארגון שלו. האם לכך אתה מסכים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כן. ריבוי מידע הזורם אליך, אכן מחייב ביזור. |
|||
|
|||
דוגמה מובהקת לכשל הסמכותנות, של היעדר ביזור תוך ניהול ממורכז (פרסונלי או בעזרת ''מטבחון'') הינו האדמיראל יממוטו היפני במלחמת העולם השנייה. כשליו בניהול מערכות ימיות גדולות באוקיינוס השקט, לעיתים תוך יתרון מספרי, ידועים היטב, חרף הכבוד שמעוררת הדמות. אגב, גם הקונספציה של מוצר ליבה, דהיינו התמקדות הניהול, אינה פותרת מבעייתיות ההצפה בעודף מידע, ככל שמתרבים המחלקות והענפים שתחתך. השאלה שדנים בה לרוב בעניין זה, הינה, עד כמה מנהל יכול לעסוק באופן לוקלי בפרטי פרטים. שכן אם ירתום את תושייתו ומיומנותו לטיפול במוקדי בעיות ספציפיים (תוך התעלמות מאחרים), הרי עובר פרק זמן בו הניהול הגלובאלי אינו מתופעל. הפתרון השגור נוכח עודף מידע הינו ''הרפפת'' הקשב לפרטים (והדרישה למידע פרטני), תוך עיסוק ב''תמונה הגדולה''. כאן, כשל השליטה עשוי לנבוע מכך שאתה מקבל בהכרח אינפורמציה כוללת סלקטיבית שמציגים לפניך, המוטית בגלל נטיות ושאיפות כאלה ואחרות של הגורם הכפוף. בנוסף, כפי שכתבתי בספרי אודות ''חלוקת קשב'' הדן גם בשאלת הזיקות והכשלים הכרוכים בדיסוסיאציה (נתק) בין תנופה הוליסטית וראייה פרטנית, הרי שהזנחת פרטים מסויימים עשוייה להתגלות כקריטית. כאן, אין תחליף לאינטואיציות פרי הנסיון המצטבר של המנהל, העשוי בבחינת רב-אמן, או מחלק קשב בעל אינטליגנציה סימולטנית טבעית גבוהה לאתר ולגלות נקודות רגישות להתמקדות, תוך תאום עם ראייה גלובלית ומוקדי בעייה אחרים (ראה הפרק האחרון בספרי אודות גישה אינטגרטיבית-מערכתית. ספרי אגב הוצנע במידת מה מהקהל הרחב, אך רבים וטובים, כולל אנשי מערכת וניהול בכירים קראו אותו). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון, באם אתה עוסק בנושא אז אוסיף לך נתונים: |
|||
|
|||
תהליך קבלת ההחלטות של כל אדם משתנה בין שעות היום (בוקר צהרים, ערב , לילה), מצבו הגופני, רעב או שבע, צריך ללכת לשירותים, מצבו בבית (האשה או הבעל ממררים את החיים, מצב הילדים, הדחפים המיניים), וכן מצב הסביבה או מעגל ההתיחסות שבקרבו הוא חי. למשל - אנשי הי-טק כשלו כולם בהערכת השוק, אנשי ביטחון חושבים על פי מערכת ציפיות די מוגדרת. מצבה של המדינה משפיע מאד (מצבה הכלכלי, גיאופוליטי, ביטחון-מלחמה או שלום). בקיצור - קשה מאד לכמת תהליך החלטה רצונלי! האם אני צודק? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא. ניתן לכמת האפקטיביות הפוטנציאלית של ההחלטה |
|||
|
|||
אתה מתווה מודל מטימטי של כאוס. זה מבטא רפיון מסויים של אנשי מדעי החברה ליצור מודלים אפקטיביים בעלי כושר ניבוי. הניבויים והאקסטפולציות כשלו. לכן באה התרצנות: עתה מדובר כבר על מערך כאוטי בעל מורכבות כמעט אין סופית. אני סבור שניתן לזהות מגמות עיקריות. ניתן לבנות מודלים לא לינאריים (ואי שימוש ברגרסיות רב משתניות לינאריות), תוך הסתמכות על מתודות אינטגרטיביות ומערכתיות סימולטניות כאלה שהתוויתי בספרי, או האיזומורפיות (שוות מבנה) להן. הדבר יאפשר כימות. המושג ''רציונליות'' הינו אכן בעייתי בהקשר זה, וחייב להיות מקוזז על ידי הצגת המרחב הפרגמטי של קבלת ההחלטות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כימות אפשרי, quantitative approaches to management |
|||
|
|||
הספר המפורסם של levin + rubin + stinson וכן הספר making desion של Irving + mannועוד ספרים. גם אני פיתחתי מודל של כימות בנושא Cost of ownership עלות הבעלות בעת שמתחבטים איזו טכנולוגיה לבחור, אבל עקב אכילס הינו בהצבת הפרמטרים לשקלול המבוססים על הערכה אישית או קבוצתית. האם יש לך פתרון לכך? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| cost of ownership ? אנא הבהר. האם הכוונה לקניית |
|||
|
|||
טכנולוגיה, להגנה על הזכויות עליה, להיעדר יכולת ליצור נרחב של פרי הפיתוח, נוכח אפשרות של העברת בעלות (חלקית?) ושאלות של ''אדישות'' תמורה נוכח האפשרות החילופית? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון, כוונתי לעלות הבעלות הכולל את כל מרכיבי |
|||
|
|||
הרכישה של טכנולוגיה. מחיר הקניה, בטכנולוגיה מרכבת הינו מחיר ושלי לסך כל העלויות הישירות והעקיפות. למשל - רכשת טכנולוגיה וציוד cnc or dnc ליצירת טכנולוגיה של העברת נתונים על גבי סיבים אופטיים. מיר הקניה X. אתן רק כמה נקודות כי המודל רחב ומסועף. מחיר ההתקנה , הכנת התשתיות, ההדרכה והכשרת כוח אדם. מי הם קבלני המשנה וספקי העזר (הקשרים לאחור) ומה המחיר שהם דורשים. מה עלות הרשיונות, עמלות, מיסים הנדרשים. אחר בוחנים את אורך חיי המוצר / טכנולוגיה כמה יעלה לתחזק אותה לאורך חיי המוצר. אחר בוחנים את עלויות המכירה / שיווק בהתאם לשווקים. אחר בוחנים את הרגישות של הטכנולוגיה ביחס למתחרים פוטנציאלים (ביחס לסכנת העתקה וביחס למוצרים קימים בשוק). כמה יעלה למנוע תחרות זו.כאן נכנס בחשבון גם עלות הפטנטים ומה האפקטיביות שלהם. מול כל זה - שמים את הרווח הפוטנציאלי מול הרווח הודאי (חוזים ביד). היחס בינהם מראה לך את מקדם הסיכון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן: הדבר היחיד שהציל את צה''ל היה הפיגור |
|||
|
|||
הטכנולוגי של העולם הערבי-מוסלמי. פיגור זה גם הולך ונעלם וגם נעשה חסר משמעות בכפר הגלובלי שבו ניתן לקנות הכל. לכן תהליך קריסתו המתמדת של צה''ל נעשה קריטי מאוד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי מילשטיין: נשק אינו הגורם היחיד. |
|||
|
|||
מה עם הרמה האישית של חיילי ארצות ערב? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשחור תלתלים: איכות החיילים הערבים עלתה |
|||
|
|||
מאוד מאז מלחמת ששת הימים. יש אף טענה שאיכות החי''ר המצרי והסורי עולה על איכות החי''ר הישראלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מלשטיין על מנת להתווכח - תן פרמטרים להשוואה לגבי |
|||
|
|||
איכות חיר מצרי/ סורי / ישראלי, אחרת אלו דברים בעלמא. אני מוטרד מאד מהטיעון שלך לגבי השכלתם הבלתי מספקת של קציני צה''ל. על פי קריאתי את העתונות ושיחה עם חברים, מכרים , אני הרי מזמן לא עושה מילואים, תחושתי הינה שרמת ההשכלה שלהם בעליה מתמדת: מעודדים צעירים ללמוד באוניברסיטה ודוחים להם גיוס. יש יחידות רבות של בעלי I.Q גבוה הזוכים ללימודים גבוהים (תלפיות ועוד..). קצינים חייבים לעבור אוניברסיטה כתנאי לקידום. בכירים נשלחים לפו''מ וללימודים באנגליה ובארצות הברית. כך שאיני מבין למה את המתכוון? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מילשטיין - מזמין אתך לדו-קרב של כבוד! אני מוחה!! |
|||
|
|||
לא נכון. דוקא מבחינה טכנולוגית, ומי כמוך יודע זאת, במלחמת השחרור, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, לא היה לנו יתרון טכנולוגי ממשי, אם בכלל. דוקא כיום יש לנו יתרון טכנולוגי, שמעט מימנו סיפרתי לך באופן אישי בדואל (פרסמו כבר מעט על לוין הריגול הבא, ומעט על מרכב סימן 5 ויש הרבה מעבר לכך). לבטח קראת את ספרו של קיסינג'ר על אסטרטגיה הגרעינית ומדוע הוא דגל בהכנסת נשק גרעיני טקטי , פצצות נאוטרון ואחר, לרמת מפקדי השטח בניגוד לגישה והדוקטרינה הרוסית , של המשטר הקומינסטי, שבה היה הכל ממורכז. אותם שיקולים והסברים שלו אפיינו ומאפינים את צה''ל. האינטליגנציה של האנשים בשטח. היכולת לגמישות מחשבה. לדעת מתי לקבל החלטה גם בניגוד להוראות הקבע. במלחמת יום הכיפור נצחו המפקדים בשטח ולא המטה (אני ישבתי באום חשיבה, יחד עם פואד (שר הביטחון, טליק, גונן גורודיש). בחמ''ל לא השכילו לנווט את הקרבות בזמן אמת. האדם הישראלי הוא זה שנצח בקרבות ישראל. הטכנולוגיה הינה גם תוצאה ישירה של המוח המקורי של הישראלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן: כל מה שכתבת נכון אבל לא מדוייק |
|||
|
|||
העשירון הטכנולוגי העליון של ישראל הגדיל אכן את הפער בינו לבין המקבילים לו במדינות ערב. התוצאה: פיתוחים טכנולוגיים שאין למדינות ערב סיכוי להתקרב אליהם. לעומת זאת הרמה של ''האדם הישראלי'' ירדה והרמה של ''האדם הערבי'' עלתה. כך שבעוד שבשדה הפיתוח יש לנו עליונות, בשדה הקרב העליונות הצטמצמה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מילשטיין -מפנה אותך לפרסומים של פר' אליהו קנובסקי |
|||
|
|||
גם באם אתה צודק לגבי עליית רמתו של האדם הממוצע בארצות ערב, יש מחקרים רבים והחלוץ בהם הינו פרופסור אליהו קנובסקי, שחזה עוד מיד עם האמברגו הנפט הגדול, לאחר ששת הימים שהאמברגו וכספי הנפט לא ישפרו מהותית את המצב של מדינות ערב, והוא צדק ב 100%. הבעיה הינה תרבותית, אופן ניהול הביוקרטיה, הפרוטקציוניזם, החמולתיות ועוד. כל מדינות ערב וליתר הרחבה, כל מדינות האיסלאם, לא מצליחות להתרומם ולהשתוות לעולם המערבי, גם כאשר הכסף אינו במחסור. מכאן, נגזרת ישירה , הינו תהליך קבלת ההחלטות של החיל, המפקד בשטח, של בגנרל ושל כל בעל תפקיד בלאום הערבי. בעוד מדינת ישראל עברה סדרת מהפכים שלטוניים, החלפת תפיסות חיים, התמודדה עם מגוון בעיות בהצלחה רבה או פחותה (בעיית העדות, הסבסוד,עיירות הפיתוח, בחירת אנשים לתפקידי מפתח בצבא ובחברות הממשלתיות (מבעלי הפנקס האדום) והרשימה ארוכה, במדניות ערב, תהליכי המערביות נבלמים. דוקא איראן הינה הכי דמוקרטית מבין כולן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן: כשל העוצמה. נכון ויפה, אך גם מילשטיין צודק |
|||
|
|||
דבריו של פרופ' קנובסקי לוקים בכשל העוצמה, דהיינו הסתמכות על מצב ברגע נתון, כבסיס לאקסטרופלציה עתידית, תוך הצגת מציאות מסויימת (העליונות האירגונית הישראלית/מערבית מול הנחיתות הערבית במימד זה) כהכרחית המציאות וכמתמידה. יש כאן התבשמות עצמית מגורמי עוצמה, המעודדת ''שב ועל תעשה. אלה יפעלו מעצמן בכל מצב ותחת כל תרחיש שיתפתח''). מאידך, המציאות והסביבה המורכבת משתנים וכפופים לתהליכי התפתחות שונים. כך אורי, וגם עבדכם הנאמן, מצביעים על גורמי חולשה פוטנציאליים שיכולים לצמוח וגם צומחים למימדים המסכלים את ציפיותנו. המציאות היא דינמית, וכשל העוצמה הוא סטגננטי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון, פר' קנובסקי ולא אני לא הזכרנו את ההתבשמות ה |
|||
|
|||
עצמית ואת שב ואל תעשה. סך הכל אני מתמודד עם הטיעון של מלשטיין בנוגע לשיפור רמת הפרט. אני מציין שיש עוד מימדים, כמו ביוקרטיה במובן החיובי, כמו כלכלה ומשק חופשי, כמו בעיית המעמדות וההזדהות או אי הזדהות שי שלפרט עם מפקדיו, עם הארגון שבתוכו הוא פועל ועוד. אנא - אל תכניס מילים שלא הכנסתי לצורך בניית טיעון נגדי. די יש לי את אדון ניסים החרדי שתוקף את דברי כמסריחים בעוד אני מביא אסמכתות משולחן ערוך או מהתלמוד . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האמת שהיתפעלתי מגישתך הרב מימדית ורציתי לשבחה |
|||
|
|||
אך, הבחנתי כאן לאחר מכן גם בבעייתיות אפשרית (כשל העוצמה וסגננטיות המוכוונת למציאת גורמי עוצמה בהווה), שאיני אגב, בטוח אם היא אכן כזאת במקרה זה, אך בכל מקרה, ראוי לשים לב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן: מצד שני כשבודקים את תפקוד הערבים |
|||
|
|||
במלחמות, מאז מלחמת ששת הימים, תפקודם הלך והשתפר. השואה בין תפקוד הקומנדו הסורי לתפקוד הצנחנים הישראלים בקרב עין זחלתא במלחמת לבנון, שהוא הקרב המרכזי באותה מלחמה, מלמדת כי הסורים תפקדו טוב יותר. בסופו של דבר אנחנו נכשלנו באותה מלחמה והסורים השתלטו על כל לבנון כתוצאה מאותה מלחמה. כדאי לשאול את פרופ' פרופ' קנובסקי איך מסביר את ההתפתחות הזאת ואיך היא מתיישבת עם התזות שלו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קנובסקי הינו כלכלן שהתמחה בכלכלת ערב והיה יועץ |
|||
|
|||
הפנטגון, עשה עליה לפני כ 30 שנה והרצה בבר אילן וכן במכון שילוח במקביל להמשך עבודתו בארה''ב. כן יש לו סדרת מאמרים מאלפת על ערביי השטחים. הוא חלק מלכתחילה על האופציה של שלום עם הפלשתינאים חבל מאד היה שבילין ומרעיו לא קראו את תחזיותיו אשר התממשו. לגופה של הדוגמא שנתתת- אתה מתיחס לפרט, לאירוע כזה או אחר. ממך למדתי על לא מעט כשלונות של מלחמת השחרור ואחרים. למרות כל הכשלונות בקרב זה או אחר, היכן נמצאת מדינת ישראל בהשוואה ל 48 והיכן נמצאות 22 מדינות ערב? זו השאלה. מקבל לחלוטין את גישתך שאל לנו לשקוט על השמרים ולרוץ קדימה (כדברי עליסה - על מנת להשאר במקום אנו צריכים לרוץ) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לראובן: יש לישראל עליונות טכנולוגית על המדינות |
|||
|
|||
הערביות והמוסלמיות. על כך אין ויכוח. עליונות זאת היא ההסבר לא רק להישגים שהשיגה ישראל בהשוואה לערבים אלא גם להישגיה של שוויץ ושל אירלנד. אבל המשמעות של עליונות טכנולוגית השתנתה בכפר הגלובלי מחד גיסא, ומאידך גיסא, אם נובס בשדה הקרב לא תעזור לנו עליונות טכנולוגית. קרב עין זחלתא אינו מקרה בודד אלא הוא מבטא את יכולתו של צה''ל במלחמת לבנון - המלחמה הסדירה האחרונה שלנו ועל פי אותה מלחמה יש לבחון את יחסי הכוחות. במלחמות הזעירות מפלותינו היו גדולות עוד יותר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: אם נובס בשדה הקרב, שום דבר לא יעזור. |
|||
|
|||
אבל אולי לא נובס בשדה הקרב כל זמן שתישמר עליונותנו הטכנולוגית, המותנית בעליונותנו האירגונית במערכות רבות, ועדיפותנו במשאבי היצירתיות והתבונה המורכבת? דומה שגם במצבים קשים, אלה באים תכופות לביטוי בשדה הקרב - לעיתים באופן בלתי צפוי - ומכריעים מצב בלתי אפשרי לכאורה - לטובתנו, כמו קרבות השריון בגולן, במלחמת יום כיפור, בהם ניתפסנו במצב הפתעה שהביא לנחיתות אסטרטגית ובגודל הכוחות. גישה זאת הוצגה כרגע על ידי מר ראובן גרפיט, תוך ניתוח עומק רב משתני, ודומה שיש בה מידה רבה של תבונה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין סיבה שלא נובס בשדה הקרב |
|||
|
|||
שדא הקרב מובנה ממספר גדול מאוד של דברים אולם בסופו של דבר מי שכובש את השטח כובש אותו בנוכחותו. זאת אומרת כוחות חי''ר ושריון. אומנם השריון שלנו טוב יותר אולם בסופו של דבר היום השיריון המיצרי מתקדם למדי, הם עושים תרגילים עם האמריקאים ויודעים להלחם לא רע בכלל. כוחות החי''ר שלנו לפי גם מה שאני מכיר אינם משתווים לכוחות הקומנדו של חלק ממדינות ערב. בתור אחד שהיה בחי''ר (ולא היה חוזר על זה שנית) ראיתי את כמות הטעויות שמבצע החי''ר בזמן תרגילים. למזלי חלק מתפקידי היה לדמות אויב בתרגילים קטנים וגדולים יותר. אני יכול לציין שבתור אויב אם היה לי נשק אמיתי הייתי הורג כמויות לא קטנות של אנשי חי''ר ישראלים. השיטה נוראית, האיכות נמוכה (גם של הטובים יחסית) איכת הניווט נוראית,(טוב שהיום הם כבר משתמשים באמצעים אחרים) מפקד פלוגה שלי הלך לאיבוד בלבנון בדרך חזרה ממארב. (כנ''ל במסע הכומתה שלנו). סמלים בתרגילים הכניסו אותנו לשדות מוקשים. או במילים אחרות ממה שאני ניתקלתי בו בזמן שירותי בסדיר המצב אצלנו לא טוב. הסיבה שעד היום ניצחנו היא בעיקר כי מצבם שלהם היה עוד פחות טוב. שיטת הצבא שדומה לשיטה לאחר מכן באזרחות שבה רק מי שבדרגע גבוהה יותר מבין ומי שמיתחת ראוי שישתוק גם אם הוא רואה שהכול הולך עקום , היא השיטה הקיימת במירב המקומות, מקומות מעתים בלבד ניתקלתי בהם נישאל האיש הפשוט מה דעתו היכן יש וניתן לשפר, מה הוא צריך או דרוש לו על מנת שהוא יהפוך לאיש תקיפה טוב יותר. כמות התרגילים שנעשו בשת''ף אם כוחות אחרים הייתה מינימלית בר שבזמן מלחמה אמור להיות במשך רוב הזמן. יתכן ואני טועה ובמקומות אחרים זה לא כך, אולם מה שהיה במקומות שבהם אני הייתי גרם לי לחשוש מאוד מהמלחמה הבאה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרועי ולמיכאל: בשמרנותו צה''ל הוא איום על ישראל |
|||
|
|||
השריון של צה''ל גילה עליונות על השריון של המצרים והסורים במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון. את העליונות הזאת ניתן לייחס לעליונות הטכנולוגית הישראלית שנדונה לעיל. אבל השריון הישראל קרס מול חי''ר עם נשק נ''ט בשתי המלחמות: בעיקר בחזית המצרית במלחמת יום הכיפורים ומול הקומנדו הסורי במלחמת לבנון. גם באינתיפאדה הנוכחית, שבה השריון לא מככב, הצליחו מחבלים בשיטות של לוחמה זעירה לפגוע בשריון שלנו. מכאן מסקנה שבקרב היבשה אין לצה''ל יותר יתרון ובטווח הארוך היתרון נוטה לטובת הערבים משום שהצבאות שלהם ממושמעים יותר, הם משקיעים בחי''ר אימונים רבים יותר, והמפקדים הבכירים שלהם מבינים יותר את תורת המערכה. אנחנו מקווים כי חיל האוויר יטה את הכף לטובתנו ומשקיעים בו הון רב. במלחמת יום הכיפורים תקווה זאת היתה משענת קנה רצוץ ובמלחמת לבנון חלק ניכן מן הנפגעים על הקרקע היו מן הטייסים שלנו. מסקנה: צה''ל לא רק שאינו מבטיח היום את קיומה של מדינת ישראל אלא שבשמרנותו הוא מהווה את אחד האיומים לקיומה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מסכים אם כל מילה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מילשטיין - אם הזכרת את מלמת לבנון, בוא נבחן את |
|||
|
|||
ההישגים הטכנולוגיים כמו השמדת מעל 100 מטוסים סוריים מול 0 שלנו. השמדת תחנות המכ''ם שלהם. השמדת דיויזיית שריון T72. על פי ראש ממשלת לבנון היו לסורים כ 10000 נפגעים, ולנו באותה עת רק נפגעים בודדים מהצבא הסורי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן: הסורים ניצחו אסטרטגית בלבנון |
|||
|
|||
לטכנולוגיה הישראלית היו במלחמת לבנון הישגים בלוחמת ל''א (לחימה אלקטרונית). צריך להניח שבמלחמה הבאה ישתמש האויב באותו אמצעי נגדנו. לעומת זאת בקרב היבשה מנעו מאתנו הסורים להשיג את היעד גם בגזרה המזרחית וגם בגזרה המרכזית - להגיע לכביש ביירות דמשק. עבור המכות שקיבלו לא שלמו הסורים מחיר אסטרטגי. עבור המכות שקיבלנו שלמנו מחיר יקר ואנחנו עדיין משלמים. הסורים השתלטו על לבנון ועדיין שולטים בה. אנחנו ברחנו מלבנון בשני שלבים, אנחנו בתהליך בריחה מיש''ע והחברה שלנו הולכת ומתפוררת. הבריחות שלנו הן גם מאיץ וגם סמפטום להתפוררות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''הבריחה '' מלבנון - זה ענין של שרידות! |
|||
|
|||
היציאה מלבנון, למרות שיש לי ביקורת חריפה על האופן של היציאה, אי הייתי בעד היציאה בסוף השבוע הראשון ולבטח בסוף החודש הראשון של המלחמה. בזמנו, כאשר רפול היה רמטכ''ל ושמיר היה ראש ממשלה,ואנו ישבנו בעזה, וניא כמילומניק בחמ''ל פיקוד דרום, חישבתי את העלות של השהות בעזה. המחיר היהבסדר גודל יותר מהסיוע האמריקאי: שכר אנשי קבע (היה צורך בצבא גדול יותר), שכר המילואמניקים,הוצאות שוטפות של הצבא, בלאי אדיר לציוד ומול כל זה, בטור הרווח היה אפס. הישג תאורטי שניתן היה להשיגו, כפי שאמנם הושג, על ידי גבול ביטחון. ההשג המדומה של הערבים ''מהבריחה'' מעזה לא ניתן היה לממשו, מה עוד ששלטנט על מספר ברזים כלכליים וכן גם על המים, חשמל ותעסוקה. מצב דומה בלבנון: לא השגנו דבר משהות צה''ל בלבנון. אז וגם היום יכולנו לפגוע בראשי החזבוללה ולא העזנו (כאשר העזנו המחיר ששילמנו היה כה יקר שהוחלט שלא לחזור עליו). מבחינת חיי אדם, וחיסכון כספי והיכולת להפנות כוחות איכותיים ליש''ע היו קרדינלים להשגת הניצחון על הפלשתינאים. כן, אני מכיר את הטעון שהבריחה היא אשר הביאה את האינטיפאדה, הרשה לי לפקפק כי הם אגרו נשק, מזון, יכולות מתחילת השיבה הביתה של 70000 אנשי הפתאח מתוניס. מי כמוך יודע שיש מלחמה ויש קרבות. השאלה מי מנצח במלחמה הכוללת גם את הצד הפוליטי, הכלכלי ועוד. אנו הרוחנו מהיציאה מלבנון, שאל את ישובי הצפון! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מוטב מאוחר, מאשר אף פעם לא |
|||
|
|||
ובכן, מיכאל, אמנם באיחור - אך בכל זאת: ברכות לרגל הופעת הפיל הסגול, שהינו חייה ואצילית, אך אבוי למי שעומד בדרכו ומרגיז אותו בשנאת חינם לשווא... פילים סגולים אינם נבהלין מסמרטוטים אדומים, אינם מתקפלין ממבטים אפורים, אינם יכולים להינגס על ידי כרישים שחורים, אינם מאיימין על גמלים צהובים, אינם מרסקין או משבחין עגלי זהב, אינם מגביהין אל שמי התכלת וכמובן - אינם נסין מאבירים לבנים. לעיתים הם נהנים מטורקיז קטן, לקראת השקיעה בסוואנה הצבעונית. שיהיה במזל טוב, ובתקווה שטור זה ייהפך לטור שבועי עם מסות מבריקות ומחכימות כדברים שרשמת פה. שלך בהוקרה אלכס | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאלכס: המבט האפור, שהינו במהות חכמה ונבונות צרופה |
|||
|
|||
שקולה, מדודה ומתונה הקשובה לעולם כפי שהוא במגוונו המרהיב - עשה זאת שוב, בתובנותיו. תודה. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי