  
  
  
|
 |
|
||
  כבר ראינו אנטישמים |
|||
|
|||
מאמרו של מר שרון, הגם שהוא כתוב היטב, הוא בסופו של דבר מאמר גזעני פשטני. הוא שוטח נימות גזעניות ומקפיד תמיד לשלם מס-שפתיים נדרש, לאמור: אני לא מכליל אבל הרבה יהודים הם... ובכך מכליל ומרדד. אלא שיש לו בעיה: הרוב המכריע של אנשים שישמחו לאמץ את הנראטיב האנטישמי שלו חסרים את התיחכום הנדרש לקריאה מעמיקה של המאמרים שלו. כמה דוגמאות: „במשך 1800 שנות גלות תחת השפלות ורדיפות וקיום באוש בגטאות מצחינים, תוך בידוד והסתגרות בדת שהתאבנה להלכות אין ספור, לא מן הנמנע שהתפתחו בחלק מהיהודים, בבחינת אימוץ גישות שרדניות, גם נוכלות וחוסר מוסר”. „יהודים רבים ... הפכו למגלמי רוח של קפיטליזם דורסני במיוחד”. „בעווית נטפלים הרוכלים הצואים לערבים ... מתנחלים בבתיהם ונחלותיהם תוך שירת קבצנים בגרון ניחר וכירכורי שיגעון עיוועים” „תופעות הסאוב-רמיסה-הצרה חסרות הגבולות הללו באופן כה מוקפד ושיילוקיסטי (כפי ששייקספיר זיהה, אף שכלל לא היה אנטישמי)” האמת היא ששייקספיר כן היה אנטישמי, אך לא עד כדי כך כמו מר שרון. בכל הסוחר מונציה לא תמצא שנאת יהודים כמו זו שבמאמר דנן. המאמר הוא אוסף של אנקדוטות שמהן עולה שהשחיתות בישראל היא חלק אינטגרלי של האופי היהודי. אני לא מתלהב מהשחיתות הזו, אך לשחיתות יש שתי פנים. „בשום מדינה מערבית אין תופעה דומה לכך שצמרת המיסוי כולה נחקרת על פשיעה חמורה, וחלק מאנשיה מושמים כבר בשלב זה במאסר ומאסר בית”. האמת היא שגם במדינות אחרות, לא מערביות, אין משהו כזה. הדבר אפשרי משום שיש עדיין תהליכי בקרה הפועלים נגד השחיתות. כחלק מפעולתם הם גם חושפים את השחיתות ואז מופיע מר שרון וזועק ששחיתות כזו אפשרית רק אצלנו. עדיין לא אמרנו נואש. אנחנו נילחם בשחיתות למרות מי שמנסה לומר לנו, כמו מר שרון, שהיא טבועה בנו גנטית. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| איך דבריך מתיישבים עם הדברים הבאים: |
|||
|
|||
--- נקודת מוצא חזקה לביקורת מתקנת הרלוונטית להפליא למציאות הקשה והמוזרה מבחינה השוואתית שהתהוותה בישראל, בהשלמה לניתוחיו הכלליים יותר ב''קפיטל''. יש להתייצב מול ביקורת זאת באומץ מעצב, ולא לנקוט בעמדה מכחישה, צדקנית ומאשימה הטובלת במקווה טוהרה של רטוריקת שגב ריק. אין לתת פסקאות קטועות מדברי. אני מדבר במפורש על ''חלק מהיהודים'' ומה שאני אומר לגבי חלק זה, אני עומד מאחורי כל מלה. קרא מה שכתבתי בהמשך אודות ההאשמה ב''אנטישמיות''. לא אמרתי כלל שמדובר במשהו גינטי (איפוא אתה קורא זאת בדברי) אלא בדפוס תרבותי שהתפתח אצל חלק מהעם היהודי. יש לקרוא מאמר זה כמסכת אחת, ולא לדלות ממנו שברי פסוקים, שהרי זאת רמייה, שיטת סילוף מוכרת, השגורה לצערי בתרבות השקר הנפוצה בישראל, וכך מספרים לעם כאן שקרים פתולוגיים על האיסלאם למשל, תוך ערור רושם ואסוסיאציות שקריים בעליל. אין זה בבחינת ''הוצאת דברי מחוץ להקשר'' אלא זאת טכניקה לשקר ולהונות את הציבור, חלק מגישות תועמלניות שנפוצות כאן ומגבות את הסאוב הקשה. די למכחישנות. למשל, הפסקה כולה, בדברי המובאים כאן, היא: צריך להבין גם שיהודים רבים, עקב תחושת מעמדם הרופף בגלות, הרגישו מעין חידלון או אפסות קיומית, ולכן ניסו להקיף עצמם בכל מחיר בנכסים, הפכו למגלמי רוח של קפיטליזם דורסני במיוחד, שכבר מרקס המוקדם כתב עליו (''לשאלת היהודים'' 1844; ''המשפחה הקדושה'', 1845), אולי במגמה ''להראות'' לאחרים שיש להם כוח ולא אפסות אונטולוגית. ובמאמר מוסגר, אנשי ימין ואף כמה מרקסיסטים יהודים או ציונים, ביטאו קובלנה מבוססת רגשות פגועים כנגד הדברים הללו, אלא שניתוחו זה של מרקס הינו חד ומצטייר כקולע, קולע בפרט למגמות שהתעצמו באופן המעורטל והבוטה ביותר במדינה הציונית, כך שדווקא ניתוחים פרטיקולריים אלה של מרקס המוקדם עשויים להוות נקודת מוצא חזקה לביקורת מתקנת הרלוונטית להפליא למציאות הקשה והמוזרה מבחינה השוואתית שהתהוותה בישראל, בהשלמה לניתוחיו הכלליים יותר ב''קפיטל''. יש להתייצב מול ביקורת זאת באומץ מעצב, ולא לנקוט בעמדה מכחישה, צדקנית ומאשימה הטובלת במקווה טוהרה של רטוריקת שגב ריק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איך דבריך מתיישבים עם הדברים הבאים: |
|||
|
|||
המאמר כולו מונח לפנינו. האם עלי להעתיק את כל המאמר כדי להגיב? אני מצטט את אותם משפטים שאליהם אני רוצה להתייחס. אינני מביא דברים מחוץ להקשרם ואתה מוזמן לתקן את ההקשר אם נראה לך שסילפתי. גם אתה כותב: „הסופר ש''י עגנון, יהודי דגול בן ארצי, פולין, מביא באחד מספריו היפים את הדימוי של ''נערה תמה ממשפחה נוצרית טובה, שבהלכה בסביבות השוק, ניטפלו עליה בהמוניהם הרוכלים והקבצנים היהודים''”. האם אדרוש ממך להביא את כל הספר כדי להיות בטוח שאינך מוציא דברים מהקשרם? וכעת, אם יותר לי להמשיך להגיב לטענותיך מבלי שאצטרך לצטט את כל בסיס הנתונים של פא''צ: „לא אמרתי כלל שמדובר במשהו גינטי (איפוא אתה קורא זאת בדברי) אלא בדפוס תרבותי שהתפתח אצל חלק מהעם היהודי.” הנה כאן: „יש להבין שבמשך 1800 שנות גלות תחת השפלות ורדיפות וקיום באוש בגטאות מצחינים, תוך בידוד והסתגרות בדת שהתאבנה להלכות אין ספור, לא מן הנמנע שהתפתחו בחלק מהיהודים, בבחינת אימוץ גישות שרדניות, גם נוכלות וחוסר מוסר, השלובים בפוליטיקת שתדלנות כלפי הרשויות ושנור המכוון כלפי תקיפים ונגידים במסגרת קיום רופף.” היות שהקיום עליו אתה מדבר אינו קיים מזה שני דורות, אך ההתנהגות כן, הסקתי שהתכוונת להטבעה גנטית של 1800 שנה שלא נמחקה ב-60 שנה. אם אתה חושד במנגנון אחר, כדאי שתסביר אותו, משום שאני סבור שלא רק אני הסקתי זאת מדבריך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תצטרך אם כן להאשים באנטישמיות, אף קשה מזאת את ביאליק, אצ''ג וברנר |
|||
|
|||
וגם את משה, וגדולי הנביאים. דברי חיים ברנר, ביאליק ואצ''ג מיכאל שרון יום ו', 10/10/2003 שעה 14:12 הדברים אינם קלים באשר לבחירה ולסגוליות היהודית. אומר חיים ברנר: הרוח העברי? זה אינו כלום. הירושה הגדולה? אפס ותוהו. הנה זה מאות בשנים ישבנו וכתבנו ספרי פלפול ודרוש, שטות וגועל נפש. זה רוחנו. היגיעה השעה להעריך את עצמנו כהוגן. והערך - אינו גדול. והוא מוסיף ואומר באשר לכווניות ההיסטוריה היהודית ויחודיותה: מאות בשנים ירקו אלה (הגויים) המתועבים בפנינו, ואנחנו מחינו את הרוק. כל העמים עבדו ויצרו, להם ולדורות, ואנחנו ישבנו ביניהם על אדמת נכר וטיפלנו בשדים יודעים מה. לעם היהודי אבדו החושים האנושיים העיקריים אולי לנצח. אנחנו רצים כעכברים ממקום למקום, איננו מתערים בשום מקום, בשום מקום לא רוצים בנו ואולי בצדק. תמיד התחטאנו לפני ה', נתנו כסף לרוצחינו ורצנו ממקום למקום.. תמיד ובכל מקום טבחו אותנו, ואנו עיפשנו את האויר בדמנו השפוך... היהודי הוא ברייה שאינה מסוגלת למלא בעצמה אף צורך מצרכיה ההכרחיים... נעדרת כל רגש אהבה לאיזה מקום שהוא בכדור הארץ, הברייה שאינה יודעת משום עבודה אנושית. אכן, ברנר גם כופר מטבע הדברים ב''אתה בחרתנו: הייתי מוחק מן הסידור של העברי בן הדור את ה''אתה בחרתנו'' בכל צורה שהיא... הייתי מגרד ומוחק את הפסוקים הלאומיים המזוייפים עד לבלי השאיר זכר, כי הגאוה הלאומית הריקה וההתפארות היהדותית מחוסרת התוכן לא תרפא את השבר והמליצות הלאומיות המזוייפות לא תועלנה כלום. ואומר אורי צבי גרינברג: בתכלית הפשטות ובתכלית הגועל, הקרוא לשמחות בחצרות הפריצים, מפליא לרקד ריקודים של קדושה להנאת הפריץ הגוי. הוא, היהודי המטורף המנגן ''ניגונים נפלאים לכבוד הפוגרומים ולהוד הטבחים/ ולכל באי עולם: טיטוסים, פטליורים, מזמר אני את הזמר הנפלא: הוי, בואו אלי, שהשמחה במעוני; ערכתי שולחני מבשרי ודמי לכם וליהוה על אדמת הסלוים. היש אלוהים לן שטוב הוא מטיטוס ומני סולדטים על מפתני גבולות? אם ישנו - הוא בכין, הוא פחדן וטוב לו, כלסבא חולה, המחבוא בין עבים/מאימת פוגרומים בעיירות ישראל/מה שיך: אלוה? הי, בכין ופחדן יהוה שלנו על אדמת הסלוים ועושה לו ביצה מבכיו שבכנען. וביאליק בעיר ההרגה (אם עדיין לא התייגעתם): מנוסת עכברים נסו ומחבא פשפשים החבאו/וימותו מות כלבים שם באשר נמצאו. חלליכם חללי חינם/לא ידענו למה מתם ועל מי מתם ואין טעם למותכם כמו אין טעם לחייכם. חציר תלוש העם - ואם יש לתלוש תקווה? ועל בכיים ונאקתם אומר ביאליק: ככה תאנוק אומה אשר אבדה אבדה. פצעיכם נאמנים אבל תפילתכם רמייה. אל תצטרף אליהם ביללתם, אומר אלוהים למשורר ''יחללו לבדם צרתם - ואתה אל תחללנה. וכאשר פשטתם יד תפשוטו, וכאשר שנוררתם תשנוררו''. וב''אכן חציר העם'' אומר ביאליק על האופי הלאומי: הוא לא יקום אם לא יעירנו השוט/הוא לא יקום אם לא יקימנו השוד. נערך לפי כתבה ב''הארץ'' תרבות וספרות, 10 אוקטובר 2003 , בעז ערפלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שייקספיר ושיילוק |
|||
|
|||
שיילוק ושיקספיר ב''עסקת'' ההלוואה ששילוק רוקם, כלל אין מדובר בתאוות בצע ולא מדובר בריבית, אלא בתאוות דמים ונקם. שיילוק אינו תובע כסף, אלא ליטרת בשר מאיזור ליבו של הלווה. כוונתו של שיילוק מוסברת היטב: נקמת דמים, על שעושים בחברה ההיא דהומניזצייה שלו (''וכי אם ידקרוני, לא אכאב''?). בכך דומה שיילוק לדמויות אחרות השואפות נקם עקב תחושת עוול שנגרם להם, ונגררות לסאוב ולרשע צפיד ונוקשה, כגון הגיבן המרושע ריצ`רד השלישי (''הטבע קיפד אותי ומעל בי, בהפכו אותי לגיבן, ועל כן אנקום בכול האנשים השאננים הרווים עונג בחייהם''). שייקספיר לא היה אנטישמי, אלא מתבונן חד עין המזהה דפוסים ומאפיינים התנהגותיים ותרבותיים שונים באופן מדהים, ומביא אותם לידיעת הקהל. כך, למרות מקבט, אין הוא אנטי סקוטי, למרות דמון איש אתונה, המיזנטרופ, אין הוא אנטי יווני, ולמרות שיילוק, אין הוא אנטי שמי. עסקת הדמים שרוקם שיילוק (עקירת הבשר ורצח, באם לא יוחזר לו החוב בדיוק במועד הנקוב), מהווה גישה המצפה שאדם אחר יעשה טעות קטנה שבקטנות, ימעד לשנייה מעידה קלה ביותר, בשביל לגבות ממנו מחיר ענק. זוהי גישה המנוגדת לכל מה שאנושי ומהווה תפקוד מוחי גבוה, שכן הפעולה האנושית הגבוהה, טיבה שהיא מתקנת את עצמה ולומדת מטעויות. הגישה שאומרת: שגיאה קטנה אחת וגמרת - היא גישה שאינה רואה בפעולה האנושית רצף של פעולות ולימוד מהם, אלא רואה בפעולה האנושית משהו בדיד ודיכוטומי: רק כך או כך, שחור או לבן. אכן, כך גם מאפיין קפקא בסיפורו ''הרופא הכפרי'' את הלוגיקה של סביבת עריצות ורשע: ''עשית טעות קטנה אחת, ושוב אין לדבר תקנה עולמית''. משהוא מהגישה הזאת קיים בכבישי ישראל, שניתן להגדירם כ''כבישים זועמים'': מספיק שאינך מבחין בתמרור קטן המראה לך שכאן עליך לפנות (ותמרורי הכביש המבולבלים בישראל היא פרשה לכשעצמה), ועליך לנסוע עשרות קילומטרים עד שתוכל לעשות סיבוב פרסה, או לפנות אחורה בדרך אחרת. נוקשות חסרת אנושיות זאת כלל אינה קיימת בכבישי המערב: באנגליה למשל, כל כמה קילומטר יש מעין ככר קטנה, roundabout . גם בנתיבים עירוניים אין לאורך קילומטרים פניית U (כביכול, למען זרימת התנועה, אך זוהי נוקשות צפידה המותזת בצדקתנות כמו-עניינית, שהרי פניית U אפשרית תתבצע ממילא בנקודה בה יש פנייה שמאלה; וכן, רובם של נתיבים אלה פקוקים ממילא, תוצר אי השקעת מיסינו בתשתיות התעבורה, ומה שיבוש כבר יצמח כאן מכמה שברירי שניה נוספים?). למותר לציין כי באף נתיב עירוני באירופה או בארה''ב לא פגשתי תופעה דומה. אך נשוב לשייקספיר: למעשה, מראה כאן המחזאי הגדול גם את הכשל של גישת עין-תחת-עין הצרה: ''הוצאת לי עין אחת, ואני אוציא לך שני עיניים''. סופו של שיילוק, שאין הוא יכול לבצע את זממו, שכן אם ישפוך דם, הוא צפוי להוצאה להורג תחת החוק. עצם עיסקת הדמים הזאת, מציגה אותו כמוקצה ובן-מוות בעיני חוק המדינה, המתנגד לשפיכת דם תחת הסדר הטוב האזרחי. שייקספיר אינו אנטישמי כאמור, וכך, בתו בעלת המידות של שיילוק נישאת לאציל נוצרי ומתנצרת, וכל רכושו של שיילוק, שמוצא מחוץ לחוק, עובר אליה מתוך בחירתו (אל דאגה: היא אוהבת את אביה ותדאג לו כל ימיו). אם תרצו, זהו מחזה בעל מסר נוצרי, המראה את עדיפותו של עקרון הרחמים והסליחה לחוטאים הנוצרי, על חוק עין תחת עין היהודי. כל הצופה במחזה, דמותו של שיילוק מצטיירת בעליל כדמות מעוררת רחמים וחמלה אמיתית, פתטית, אף אם שלמה עם עצמה, כמעין דינוזאור הדוגל בעקרונות עתיקים שאינם מותאמים לסביבה דינמית וצומחת, - סביבה בה יש מקום גבוה לעקרון האהבה (תחת עקרון השנאה והנקם), לחן, למידות טובות, ולדינמיקה כלכלית. מעין אינדיאני נוקשה שהולך עד הסוף עם עקרונות נוקשים ועתיקים המביאים אותו לאבסורדים צורמים. לבסוף שיילוק אמנם זוכה לחמלה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דברים נוספים וחלק מדיאלוג עם אוהד קמין |
|||
|
|||
-- מדובר בניוון מוחי קשה ויצרי בזיזה והרסנות ונטייה למעין ריקודי טרוף של טקסי קרבנות למולך, שהתפתחו בחלק מהעם היהודי במשך 1800 שנה של חיי רדיפות קשים ושהייה מעופשת בגטאות מצחינים. 1800 שנה של ניוון גדל והולך, של טרוף המתפשט ביותר ויותר חדרים בנשמה, של שנאה נוראה לכל מה שחי, ורצון איון והשמדת כל מה שנכון. הניוון הנורא הזה לא התפתח במשך 150 שנה, גם לא במשך 300 שנה. 1800 שנה! חלק מעמינו נעשו גדולי הרוח תוך התמודדות עם נסיבות בלתי קבילות, אבל יש גם חלק אחר, שנעשו הנבלים המטורפים, הצפידים, המאובנים והקשים ביותר בעולמנו או ביקום הזה כולו, על גלגוליו נניח. החלאה הגדולה ביותר שניתן בכלל להעלות על הדעת, מול גדולי הרוח, ובתווך, סתם עמך, חלקם סובלים מידי מטורפי הרשע והחלאתיות. זאת ישראל. תאורי אנשים כשיילוק מצד שייקספיר (''הסוחר מוונציה''), או פייגין מצד צ`רלס דיקנס (''אוליבר טוויסט''), אינם מקרה ולא ''אנטישמיות חסרת סיבה''. כל העולם התחתון בגרמנייה מאז סוף המאה ה-18 היו יהודים. כל פרשת שחיתות גדולה במערב, מאז אמצע המאה ה-19, בראשה עמדו ועומדים יהודים, כפי שהיצביע על כך ההיסטוריון הדגול פרופ` יעקב טלמון בספרו ''עידן האלימות''. הקאפואים היהודים ומשתפי הפעולה היהודים הרבים עם הצורר בזמן השואה, תוך הזדהות עם הנאצים, ולבישת מגפים שחורים ופרטי לבוש נאציים בגטו וורשא ובגטאות אחרים על ידי משתפי פעולה יהודים (קרא תעוד בהוצאת קיבוץ לוחמי הגטאות ואוניברסיטת חיפה) הינם אף הם טיפוסים אופייניים של מנווני חלאה מעמינו. האוכלוסיה כאן היא בי-פולרית מיכאל שרון (יום חמישי, 08/06/2006 שעה 1:39) דהיינו, קוטב מצומצם של אנשים גבוהים מאד ביכולתם המוחית, במעלותיהם המוסריות, ובאנושיותם. ובקוטב השני, חלאות אנוש מהקשים ביותר בעולמנו, חקיינים שבתרגילי נוכלות, ובאמביצייה אדירה לכוח וממון הינם חסרי גבולות, בעלי כשרון בינוני אמנם, אך מתבססים על חקיינות של אמצעי שרידה שפיתחו אחרים. מדובר כאן בניוון קשה ביותר שהתפתח בגטאות ובתנאים לא תנאים של ביזוי במשך 1800 שנות גלות, אצל אנשים שלא שמרו על יושרה ולא עסקו למשל בלימוד תורה, אלא הסיקו את המסקנות המתבקשות: דופקים אותי? אהיה רב-אמן בדפיקת הזולת, בכל דרך אפשרית, ללא גבולות, וללא שמץ של חמלה, רחמים ואנושיות כלשהי. על כך כבר אמר הפילוסוף היהודי-אנגלי הגדול והמדינאי פרופ` ישעיהו ברלין: בממוצע, היהודים אינם טובים יותר ואינם גרועים יותר מעמים אחרים, אך בשני המקרים (זה של הטוב, וזה של הרוע), הם מגזימים. שוב אנו רואים את אותה בי-פולריות (דו קוטביות) כאשר הממוצע הינו ערך מקוזז משני הצדדים הנוגדים. דומה שהגאונים היהודיים משמשים כעלה תאנה לחלאות האנוש בעמנו. האוכלוסיה היהודית בכללותה, נמצאה בשנות ה-50 כבעלת IQ ממוצע של 101, בדומה לערבים. ה-IQ הממוצע של עמים אחרים, כפי שנמצא במחקר מקיף של פרופ` לין מאירלנד, שפורסם לפני כשלושה חדשים: גרמנים והולנדים -107 פולנים -106 אנגלים - 100 צרפתים ואירלנדים -99 איטלקים -98 רוסים - 95 סרבים - 87 יש לזכור שהבדלים אלו, הניראים זעירים, מתייחסים לערך הממוצע עבור אוכלוסיה של מיליונים, ועל כן ההבדלים בין אנשים רבים בעמים אלה ברמת ה-IQ הינם גדולים. מה פרוש דו-קוטבי (ביפולרי) ברשימתי למעלה מיכאל שרון (שבת, 17/06/2006 שעה 8:35) ברשימתי זאת היצעתי את ההנחה שככל הסביר, מבחינת ווקטור מסויים (או איפיון מורכב מסויים שאני מתארו בכמה מרכיביו, בשני ערכיו: גאונות רוח בקצה האחד וסאוב בקצה השני) האוכלוסיה היהודית היא בי-פולרית (דו קוטבית). דהיינו האוכלוסיה היהודית (כמו כל אוכלוסיה) נמצאת על רצף, ואני מדבר כאן על שני קצוות הסקאלה הזאת ,או שני הקטבים - למשל, לשם דוגמא - 10 אחוז בקצה האחד ו-15% בקצה השני. ואיני מדבר על חלוקה לשני חצאים. אני מדבר על קטבי הסקאלה. בי-פולרי זה דו-קטבי בעברית וגראפית הדבר דומה למישור שבקצותיו 2 גבעות קטנות. למי שלא הבין מהי בי-פולריות: תרשים מיכאל שרון (שבת, 17/06/2006 שעה 9:49) שלום אוהד, לא יצאתי כנגד ''היהודי'', וכתבתי לא מעט ובהרחבה רבה אודות התפקיד הגדול המתסיס והיוזם כלכלית, מדעית ותרבותית של הרוח היהודית בהיסטוריה. אך עם זאת, אני יוצא כאן, אולי לראשונה, כנגד הגישה הכוללנית, המתעלמת לחלוטין מכך שבקרב העם היהודי היו גם פושעים קשים, ובמינון אישי גדוש, דבר שהוא אחד מסיבות האנטישמיות. והרי ברשימה זאת שאתה מאזכר כתבתי שבקרב העם היהודי נימצאים הן גדולי הרוח, אך מצויים גם פושעים קשים, ובתווך, סתם עמך הסובלים מהפושעים הללו. אימרה יהודית עממית ברוסיה אמרה בערך כך: הברונשטיינים והזימנייבים עושים את כל הצרות, ואילו הרבינוביצ`ים והליברמנים משלמים את המחיר, מנחת זרועו של הגוי שיצא מגדרו בשל כך''. אין טעם בגישה המכחישה מכל וכל קיומם של חלאות אדם יהודיים, שהיגיעו לעמדות פשע רמות. מה שאתה עושה כאן, ואינטלקטואלים רבים אחרים, הוא מחד, ברגע שהדיון נסוב על ''יהודים'' באופן כולל לפאר ולהציג את תרומת הרוח היהודית (דבר שאף אני עשיתי, ובעוצמה לא קטנה), ובמשנהו של אותו רגע, לדבר על השחיתות הקשה בישראל (או על הקאפואים היהודים, חלאות מסוג חיים משה רומקובסקי, ''מלך היהודים מגטו לודג`), שהינה במינונים גבוהים יותר מאשר במערב, ובנישות רבות. מי אחראים לשחיתות הזאת, צ`רקסים? וכי יהודים לא היו גם מראשי מנגנון ההשמדה הסטליניסטי? בספר תעודי חשוב שיצא בישראל אודות הגולאגים נמצאתי למד שכל ראשי הגולאגים, אבל כולם היו יהודים. אז מה, אתה דובר לרגע דבר אחד, הצובע את כלל היהודים באור נפלא, ומציגם תמיד כקורבנות, וברגע אחר תדבר על חלאות אדם יהודיים, ראשי המקדמים של גישה קולקטיביסטית מסואבת ברוח אלסוורת טוהי, ברומן הרעיונות הנהדר כמעיין המתגבר (שנכתב על ידי הסופרת והפילוסופית איין ראנד, מייסדת הגישה האובייקטיביסטית-ליברטריאנית)? הכיר בכך שאיין ראנד היתה יהודיה - אליס רוזנבאום (וכן קארל פופר, איינשטיין, ליזה מייטנר, אדמירל רקובר, פרויד, אנרי ברגסון, ד''ר יונה סלק, שפינוזה, גולדווין ומאייר מהוליווד, מייסדי תעשיית הטקסטיל בלודג`, ישוע וכל שליחיו, משה, הגאון מוילנה, הבעש''ט, אברהם ורבים אחרים) אך גם טיפוסים מסוגו של אלסוורת טוהי, ועוד החשובים שבהם, אף הם יהודים. אינטגרציה משמעותה לא לקפוץ מקונספט לקונספט הסותר אותו לכאורה, אלא לאחדם ביחד. יש לשים קץ למצב בו גדולי האינטלקטואלים בעם היהודי, מתוך נטייתם להגן על עמם, יסוככו גם על גדולי הפושעים בקרב עמינו. __________ שלום מר שרון אני מודה לך על התייחסותך הרצינית והענינית למכתבי. אני מעוניין לציין כי בסה''כ אני מסכים עם מה שכתבת בו; אינני בעד עיסקאות חבילה בשום תחום וגם לא בעד הכללות גורפות ולא עניניות. אך מה שרציתי להסב את תשומת הלב אליו הוא כוחו העצום של הגניוס היהודי בהסטוריה – וכוח, כמו כל כוח, יכול להיות מופעל לכיוונים מנוגדים. אני מתרשם מהידע הכללי שלך שאתה מכיר צדדים שליליים רבים של היהודי, אך רצוני להדגיש שמדובר ביהודי אשר אינו מקיים את הצו היהודי האידאי האמיתי. מזה שנים רבות שבהן אני עוסק בחקירת האידאה היהודית – ומה שגיליתי הוא שהיהדות מייצגת לא רק תרומה גדולה לאנושות – אלא שכנראה גם את הפתרון לבעיותיה העתידיות. זה עשוי להישמע מופרך ואני מודע לכך, אך אין אני חושב לשכנע בתמליל קצר כל-כך משהו שעומקו גדול ביותר והוא מרוצף בעובדות רבות בעלות אופי פילוסופי. אין ראנד, אגב, הוגת דעות יהודיה גדולה, ספגה ביקורת רבה על שיטתה, שאותה למדתי לעומק מזה שנים רבות. אשמח להחליף עמך מידע בנושא אם יהיה לך ענין. כיום אני מתרכז בהגות הקושרת את אין ראנד ליהדות ואת שניהם לעתיד התרבות. ושוב, אני מכיר, לדאבוני בעובדת ''תרומתם'' השלילית של יהודים רבים לאנושות – אך, לדעתי, הם אינם מייצגים כלל אלא יוצא מן הכלל – אף כי הוא עצום במידתו והיקפו. בברכה אוהד קמין | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דברים נוספים וחלק מדיאלוג עם אוהד קמין |
|||
|
|||
המחקר של פרופ. לין מאירלנד נראה לי אבסורדי לכאורה, בעיקר בשל חוסר האמינות המובנה במבחני ה-IQ, אך לפני שאגיב לעומק – היכן ניתן למצוא את המחקר הזה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דברים נוספים וחלק מדיאלוג עם אוהד קמין |
|||
|
|||
המספרים המובאים נעים בין 87 (סרבים) ל 107 (גרמנים והולנדים), כש''האוכלוסיה היהודית'' (מה זה?) עומדת על 101. סטיית התקן של מבחני IQ עומדת כמדומני על 15. אם כן, מהו ההבדל בין האוכלוסיות הנ''ל? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רגע. אם תשווה ממוצעי 2 מדגמים בני 18 איש כל אחד |
|||
|
|||
הרי שההבדל בין ממוצע של 104 ו-108 יכול להיות מקרי בסבירות העולה על 5%, למעשה בסבירות רבה הרבה יותר. יש לזכור שסטיית התקן משקפת את השונות מסביב לממוצע של קבוצת ערכים. כאשר השונות גבוהה מאד, הערך הממוצע רחוק מלייצג את האוכלוסיה, למשל כאשר הערכים הם 5, 3, 8, 4, 18 21 34 15, אז הערך הממוצע, נניח 16 (לא חישבתי) לא מייצג כלום, שהרי לא ניתן ללמוד ממנו על הערכים הספציפיים. מאידך, כאשר המדגמים הם גבוהים יחסית, נניח בני 1000 אנשים כל מדגם, הרי שההפרש הזה של 4 בין 108 ו-104 - הסבירות שהוא התקבל עקב מקריות הינה פחות מ1% ועל כן ההבדל הזה הוא קרוב לוודאי אמיתי, משקף בסבירות מאד גבוהה מציאות אמיתית של הבדל אמיתי, דהיינו הבדל מובהק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| להלן כולל הערות. הערכים המדוייקים מובאים בטבלה |
|||
|
|||
ציטטתי מזכרון והיו אי דיוקים קטנים בדברי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| IQ |
|||
|
|||
יש לי קצת פקפוק לגבי 'כשרותם' של מבחני IQ. קיימים מספר סוגים של אינטליגנציה, והמבחנים מודדים חלק מהם. חמור מכך - במבחנים שאני מכיר ניתן לשפר תוצאות של החלק הנמדד ע''י הכשרה ואימון. להבנתי, IQ אמור לשלב את יכולתו של אדם לצבור ידע או לרכוש מיומנות. יש לי ספק אם נער העובד כרוכל בשוק ולא היה יום בבי''ס, חריף ומבריק ככל שיהיה, יוכל להשיג תוצאות טובות במבחני ה-IQ הנהוגים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| להלן כולל הערות. הערכים המדוייקים מובאים בטבלה |
|||
|
|||
לא הבנתי. איפה בדיוק המחקר? הקישור שהבאת מציג את המסקנות באנגלית, אבל זה אינו המחקר עצמו. לאחר חיפוש קצר באינטרנט גיליתי שספרו IQ and the Wealth of Nations מוצע למכירה בכתובת http://www.amazon.com/dp/027597510X?tag=vdare&ca... , כך שלמעשה ה„מאמר” אינו נגיש (אלא אם אני טועה ואתה מדבר על מקור אחר). ספר זה מצטרף לאלפי פרסומים במשך השנים שמטרתם היתה להוכיח איזו שהיא חלוקה החביבה על הכותב. לפני 200 שנה בדקו ומצאו שמוחותיהם של כושים קטנים מאלה של לבנים ו„הוכיחו” בכך את עליונות הגזע הלבן. לאחר מכן מצא מישהו שבעצם – מוחותיהם של כושים גדולים מאלה של לבנים ושוב מצא מישהו שזה מוכיח את עליונות הגזע הלבן. מבחני IQ מחוץ לקונטקסט התרבותי שלהם הם הבל מוחלט. בבחינות IQ, כמו במבחנים פסיכומטריים באוניברסיטה, נבדק המרחק האסוציאטיבי בין הבודק והנבדק. ככל שתשובותיו של הנבדק תואמות יותר לציפיותיו של הבודק, הוא נחשב אינטליגנטי יותר. להעמקה בסוגיה אני ממליץ בחום על ספרו של סטיבן גולד ”The Mismeasure of Man“, שהופיע גם בעברית בשם „אין מידה לאדם”. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הבלים. כל בחינות הכניסה לאוניברסיאות |
|||
|
|||
כגון ה-GRA בארה''ב ובמקביל, בישראל, מבוססים על מבחני IQ כפי שהם ניבנים בפרינסטון ובניו ג'רסי. IQ הינו מבחן מכובד מאד ומוכר שנים רבות, ונעשו מחקרים דמוגרפים רבים על ידי חוקרים ידועים אודות IQ ממוצע של אוכלוסיות. LYNN חוקר מכובד, הוא ההיפוך הגמור של גזענים המטיפים בהיסטריה צווחנית ל''עליונות הגזע הלבן'', כיוון שהוא מצא ופירסם בהרחבה כי בני המזרח הרחוק, יפנים וסינים, עולים ב-IQ שלהם על קאוקזים (לבנים) באופן משמעותי מאד. ניסיונך לכרוך יחד על דרך האסוסיאצייה מבחני IQ עם מחקר זבל של ''חוקרים'' פסידו מדעיים, בעלי עמדות ביזריות וצווחניות, הוא בבחינת הונאת הקוראים כאן, למרות שבוודאי אינך מתכוון לכך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טעות: GRE ולא GRA |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| הבלים. כל בחינות הכניסה לאוניברסיאות |
|||
|
|||
חסוך מאיתנו את הציונים שלך. אין הונאה לא מכוונה. אם אני עוסק בהונאה, היה סמוך ובטוח שאני מתכוון להונות. אחרת זו טעות ולא הונאה. עם זאת, נראה לי שהטעות כאן היא שלך. כל מה שביקשתי הוא היכן ניתן למצוא את ה„מחקר” האמור ואתה עונה לי בשטויות לעוסות. אכן, כל מבחני הכניסה לאוניברסיטאות מבוססים על טעות קונצפטואלית שאולי אכתוב עליה פעם. אלפרד בינה פיתח לראשונה ב-1904 את מבחני האינטליגנציה במטרה ברורה ומוגבלת: לאתר ילדים הזקוקים לשיעורים מוגברים. לכל גיל היתה משימה שיש לעמוד בה, וילדים שפיגרו בלימודיהם לא היו יכולים לעמוד במשימת הגיל ונזקקו להדרכה. בשנת 1912 קבע שטרן את השיטה המקובלת של חלוקת הגיל המנטלי בגיל הכרונולוגי וכך באה לעולם סקלת ה-IQ המוכרת. בשל היותה גודל מדיד החלו להשתמש בה לכל מיני צרכים, שלא היה להם דבר וחצי דבר עם המשימה המקורית עבורה פותחו. הם לא התאימו מעולם ועדיין אינם מתאימים. אדם חכם בן תרבות אחרת תמיד ייראה לא אינטליגנטי במבחן מקומי. האוניברסיטאות באופן מובהק מכוונות לבינוניות כאשר הן משתמשות במבחנים האלה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני נגרר לעניין שאינו ענייני שהוא חלוקת קשב והאדם הבודד ומדידת |
|||
|
|||
כישוריו, ולא עיסוק בקבוצות אתניות - דבר שהוא ההפך הגמור מגישתי האינדיוידואלית, המדברת על הבדלים אינדיוידואלים. אבל, אם הנושא עולה ועלי לנסות לספק תשובות בתחום ה-IQ שכלל אינו ענייני, ואני מעדיף את הנושא החלוצי שפיתחתי - חלוקת קשב, או אינטליגנציה טיבעית וחשיבה סימולטנית, (אף שלמטרת הגילוי הנאות, נמצאתי כבעל IQ העולה על 145), אציין כי לין כלל לא מדד מנת משכל של יהודים. במחקרי אוכלוסייה אחרים נמצא בשנות ה-50 כי מנת המשכל הממוצעת של יהודים היא 101 וכך גם ערבים. עוד על עבודות לין וממצאים נוספים שלו (החומר שמצאתי בזמנו, כשהועלה הנושא הזה, קשה לי כרגע למצאו, אף שהחומר שלי מסודר ויש לי מנוע חיפוש טוב ב-desktop עבור החומר במחשבי. מצאתי חלק. חפש ב-google עוד ממצאים של לין: His conclusions are that the East Asians (Chinese, Japanese and Koreans) have the highest mean IQ at 105. These are followed by the Europeans (IQ 100). Some way below these are the Inuit (Eskimos) (IQ 91), South East Asians (IQ 87), Native American Indians (IQ 87), Pacific Islanders (IQ 85), South Asians and North Africans (IQ 84). Well below these come the sub-Saharan Africans (IQ 67) followed by the Australian Aborigines (IQ 62). The least intelligent races are the Bushmen of the Kalahari desert together with the Pygmies of the Congo rain forests (IQ 54 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני נגרר לעניין שאינו ענייני שהוא חלוקת קשב והאדם הבודד ומדידת |
|||
|
|||
נפלא. אתה מכוון אותי לאתר האישי של לין, בו הוא כותב על עצמו שהוא חוקר מכובד. בסך הכל ביקשתי מראה מקום למאמר רלוונטי, לא ליחסי ציבור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא לא. נדמה לי שבאתר שלו, ברשימת פרסומיו, תוכל למצוא את הקישור |
|||
|
|||
שאתה מחפש | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| להלן מאמר שלו בנושא, כולל טבלאות |
|||
|
|||
עשיתי עבורך את העבודה. אתה יודע למנף עניינים, תוך רתימת עבודת אחרים, באמצעות פרובוקציות... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מאמר על מחקרו החדש ב-Times |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליובל ולבן -יעקב ויובב: מה באמת משקף ה-IQ |
|||
|
|||
יובל, גישתך נכונה למדי בעניין ההקשר התרבותי cultural dependency וגם התייחסתי לכך במכתבי למעלה http://www.faz.co.il/reply?id=4118&rep=92920&... אם הצורות הגאומטריות, המבנים והמושגים או המילים במבחן אינם שכיחים בעולמו המעשי והתרבותי של הנבדק, והוא משתמש במבנים אחרים, הדבר יוריד את ציונו במבחן, ומאידך, במבחן אינטליגנצייה שנבנה תוך התאמה לתת התרבות, הסלנג והמבנים של שחורים אמריקנים צעירים בניו יורק (כדוגמא) השתפרו ציוניהם פלאים. לתפיסתי, יתכנו שינויים דרמטיים אצל אותו אדם, למשל, פיזיקאי גרעין שקבל לפני 10 שנים ציון 140 במבחן IQ, הרי אם הוא מתמחה ואף פתח מיומנות גבוהה במבנים סיקליים ומורכבים ובמשוואות וניתוחים מורכבים ולא לינאריים, הרי אף אם הוא גאון פורץ דרך בתחומו, ציונו במבחן מנת משכל עשוי דווקא לרדת באופן דרמטי, כי מבנים חדשים ומסוג שונה שגורים בשלב זה יותר בעולמו התודעתי. כך גם לגבי רופאים וכד', המטען התרבותי האישי עשוי להשתנות, ולעיתים, עם השגת מיומנות גבוהה ועיסוק בתכנים מורכבים, דווקא אז חלה ירידה. לעומת זאת מבחן חלוקת הקשב שלי, יגלה עלייה, ככל שהמורכבות המוחית עולה. לכן ציינתי במכתבי שלמבחן IQ מגבלות רבות, מה שמביא אותנו להערת בן יעקב. מתי זה כן עובד? כשמדובר בהבדלים גדולים, למשל, מפגר בשכלו תמיד יהיה בעל IQ נמוך, אם יקרה בדרכך עובד חסר יעילות שעושה שגיאות מטומטמות וגורמות נזק וטירדה ועצבים, עובד בלי ראש, תופס דברים בצורה אידיוטית ולא מבין מה נאמר במהות, וקצת איטי, תמיד תגלה אצלו IQ נמוך יחסית. הגם שההפך לא נובע, דהיינו שעובד יעיל, תמיד תמצא אצלו IQ גבוה. ב-IQ ניכרים לעין ההבדלים הגדולים. קראו את הרשימה המעניינת מה באמת משקף ה-IQ ועל ההבדל בינו לחלוקת קשב | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אויבירסיטה בלי SAT |
|||
|
|||
בארה''ב התחילה מגמה באונבירסיטאות להתעלם מבחינות ה SAT כדרישות קבלה לתואר ראשון (GRE זה לתואר שני). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הקישור לרשימה ''ההבדל בין IQ לחלוקת קשב'' |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי