  
  
  
|
  תינוק המריבה, בית המשפט והאפיפיור | |||||||
| טל רבינוביץ' (יום שישי, 22/04/2005 שעה 7:00) | |||||||
|
|||||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  הפע את מפגינה בורות |
|||
|
|||
אני לא מכירה את כל פרטי המקרה שקראת לו ''תינוק המריבה'' אבל המאמר שלך מראה שאת לא מבינה כלל את נושא האימוץ. בעצם השחצנות שלך על עמדת בתי המשפט אין לה על מה שתסמוך. אם תבדקי תמצאי שבתהליכים הקשורים להוצאת ילדים מהבית והאימוץ בישראל מאד מאד מתחשבים בצד הביולוגי, לפעמים על חשבון ההורים המאמצים. אחד הביטויים המבהקים הוא בהתמשכות התהליך הפורמלי ''לרעת הילד'', שבנתיים לא יודע לאן הוא שייך; שבנתיים לא מרכיב את הזהות שלו. מה את יודעת על אימוץ פתוח? היית פעם ''המאמצת'' באימוץ פתוח? אני לא חסידה של פנינה רוזנבלום או סמדר שיר אבל אני בהחלט מבינה משהו על החשש של הורים מאמצים שהאימוץ ''יפתח''. אני גידלתי ילדה באימוץ פתוח וראיתי איך זה פגע בטובת הילדה (שלא לדבר על טובת יתר המעורבים בצד המאמץ). המאמר שלך מתלהט, אבל מגלה מעט הבנה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| צודקת הכותבת |
|||
|
|||
זהו מקרה קלסי של ''הרצחת וגם ירשת''. היו חייבים להעביר את התינוק להוריו הביולוגיים ברגע שדרשו זאת, היות והאב לא הסכים מעולם לאימוץ והאם חזרה בה במסגרת הזמן הקבועה בחוק. ההורים המאמצים השכילו לסחוב את הפרשה בדיונים אין קץ בבתי המשפ, עד שלאחר שנתיים, כבר היתה ''טובת הילד'' מחייבת כאילו שהילד ישאר אצלם. לפי ההגיון העקום הזה של בית המשפט, חטיפת ילדי תימן שעליה התלוננו הורי הילדים ( שכנראה נפטרו ברובם אבל לא זו הנקודה) , היתה מוצדקת!! -שהרי ''טובת הילד'' מחייבת שילד יגדל אצל הורים אשכנזיים מבוססים בתל אביב ולא אצל תימנים עניים מרודים בפחון!! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| צודקת הכותבת? |
|||
|
|||
בסדר, הבנו שקראת כחסיד שוטה את מה שכתבה שולמית אלוני. באיזו חטיפה מדובר? אני מבין בפרפראזה על מה שאמרת שכנראה שלא היתה חטיפה אבל „זו לא הנקודה”. אני לא מבין גדול באימוץ ילדים, ואינני יודע מה בדיוק אומר החוק. עם זאת - לתת לאם לגדל ילד אחרי שהצהירה שהיא מוותרת עליו, נראה לי במבט ראשון לא סביר. אתה היית רוצה לגדול אצל אם כזו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אז ככה |
|||
|
|||
לא קראתי מה שאמרה שולמית אלוני כך שאינני יודע במה מדובר כזכור לך האשימו אנשים בני העדה התימנית שעלו במרבד הקסמים כי ילדיהם נחטפו מהם ונמסרו לאשכנזים כביכול בשל ''טובת הילד'' . כל פרשת הפושע עוזי משולם היתה קשורה לעניין הזה. כמעט כל אזרח ממוצא תימני שפגשתי מאמין עדיין בתיאורית הקשר הזו, למרות שועדת חקירה ממלכתית פסלה אותה. ההגיון של ביהמ''ש העליון מתיישב לדעתי עם החטיפה כביכול של אותם ילדים שנעלמו. ובאשר לילד הנדון. החוק במדינת ישראל מאפשר לאם לחזור בה מהסכמתה לאימוץ תוך זמן מסויים מאז ההסכמה. האם חזרה בה מהסכמתה לאימוץ בתוך מסגרת הזמן הנדונה, ועל כך אין עוררין. לולי החזיקו הורים המאמצים בתינוק זמן רב כל כך, לא היה בית המשפט העליון פוסק ל''טובת הילד''. ראה יובל - שיקול ''טובת הילד'' אינו השיקול המכריע. גם להורים עניים, חולים, עבריינים , לא מוסריים, מותר לגדל את ילדם. מותר להם גם ללדת 14 ילדים בתנאי עוני וחוסר תשומת לב. לפי שיקול ''טובת הילד'' היתה יכולה המדינה לקחת ילדים מהוריהם הביולוגיים ולמסור אותם לאימוץ לזוגות אמידים ומשכילים המשתוקקים לילד. הפעם, לעניות דעתי, צודקת טל רבינוביץ' שאני חלוק עליה במרבית המקרים. אינני מבין את פסיקת בית המשפט העליון בנקודה זו, ואני סבור , בכל הכבוד לשופטים, שהם טעו. שבת שלום | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדוע להפגין בורות? |
|||
|
|||
כתבת (רמי): ''ראה יובל - שיקול ''טובת הילד'' אינו השיקול המכריע. גם להורים עניים, חולים, עבריינים , לא מוסריים, מותר לגדל את ילדם. מותר להם גם ללדת 14 ילדים בתנאי עוני וחוסר תשומת לב''. מי שכותב את שני המשפטים הללו אינו מבין דבר בנושא האימוץ בישראל. כמו כותבת המאמר פולטים עמדות ללא ביסוס מינימלי. העיקרון המרכזי בכל נושא הוצאת הילדים מביתם הביולוגי ומסירתם לאימוץ הוא ''טובת הילד''. לשירותי הרווחה (השירות למען הילד) יש על פי החוק סמכות להוציא ילדים מביתם וכל שלב בפרוצדורה עד האימוץ נבדק במערכת המשפטית - בכל שלב טובת הילד היא השיקול המרכזי. אם ההורים גם חולים גם עבריינים וגם לא מטפלים כראוי בילדיהם (למשל מכים אותם, מכבים סיגריות על עורם, לא נותנים להם לאכול ועוד)- יש סכנה לפגיעה ''בטובת הילד'' - מתחיל תהליך של הוצאת הילד מהבית. הילדים הללו הם המאגר שממנו אפשר לאמץ, אם ההורים הביולוגיים לא מצליחים לגרום (כולל באמצעים משפטיים) למערכת לשנות את החלטתה. לפעמים כדאי לברר דברים לפני שמסבירים בתנוחה של מומחה (''ראה יובל - '') מה שלא מבינים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בולשיט!!! עקרון ''טובת הילד'' |
|||
|
|||
בא לידי ביטוי רק במקרים קיצוניים ביותר, כפי שתארת אותם, של התעללות םיזית או הזנחה חמורה. בכל מקרה אחר עקרון ההורות הביולוגית גובר, וטוב שכך | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בולשיט!!! |
|||
|
|||
תכתוב בולשיט כמה פעמים שתרצה, זה לא יעזור. הנושא היה מקרים קיצוניים של פעולת רשויות החוק בנושא אימוץ. מי שכמוך כותב, בהקשר הזה ש''טובת הילד'' הוא לא שיקול מכריע אינו מבין את הנושא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בולשיט!!! מקרה של ויתור על ילד |
|||
|
|||
הוא תמיד מקרה קיצוני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אז כנראה שרוחה של שולה |
|||
|
|||
שורה עליך. וחג שמח לך ולכל אנשי הפורום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ברונה קרולין |
|||
|
|||
ברונה קרולין הוחזרה להוריה הביולוגיים לא משיקולים של טובת הילד ולא משום שהיה מדובר על מדינה זרה. ברונה קרולין נחטפה מהוריה הביולוגיים ואומצה בתום לב על ידי זוג שלא היה מודע לאי־חוקיות האימוץ. אין שום קשר למה שאירע לתינוק המריבה, שאומץ כדין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תינוק המריבה - להלן הנתונים |
|||
|
|||
במהלך קריאת המאמר עלתה במוחי שאלה: כיצד איפשר בית המשפט עבירה על החוק? על פי המחַברת שמורה לאם הביולוגית הזכות להתחרט בששת החודשים הראשונים לאימוץ. למרות שזה נראה לי קצת תמוה, הרי חוק הוא חוק וגם על בית המשפט לכבדו. טרחתי ומצאתי את חוק האימוץ: http://www.zooloo.co.il/law/readlaw.asp?mid=7144 . להלן החלקים הרלוונטיים: תקופת מבחן: 6. לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם היה המאומץ סמוך על שולחן המאמץ לפחות ששה חדשים לפני מתן הצו; סייגים להסכמת ההורים: 10. לפי בקשת הורה רשאי בית משפט לפסול הסכמתו שניתנה לפני לידת המאומץ או שהושגה באמצעים פסולים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו כל עוד לא ניתן צו האימוץ. כלומר: אין לאם הביולוגית זכות אוטומטית לשנות את דעתה. אם היא משנה את דעתה לפני שניתן צו אימוץ (כלומר: בששת החודשים הראשונים), *רשאי* בית המשפט להיענות לבקשתה. אם נסכם את הידוע בפרשה זו, כולל ענייני בעד ונגד: האם, נוצריה שהגיעה לארץ על פי חוק השבות (כנראה שאמה יהודיה), הרתה מחוץ לנישואין. בעת ההריון פנתה לגורמי הרווחה, הודיעה שלא ידוע לה מיהו האב וכמו כן שאינה מסוגלת לגדל את הילד. היא ביקשה שהילד יגדל כיהודי. לאחר שנולד הילד, הוא נמסר למשפחה יהודית דתית. האב הוא חולה דיאליזה, והרופא המייעץ לשירותי הרווחה המליץ לאפשר את האימוץ למרות מחלת האב. חודשיים וחצי לאחר מסירת הילד לאימוץ, התחרטה האם. בעצת עורך־דין ביקשה מהאב הביולוגי להתגורר אתה ולבקש את החזרת הילד. הרב הראשי האשכנזי, יונה מצגר, פסק שאם הליך הגיור הושלם – אין להחזיר את הילד, ואם טרם הושלם – יש להחזירו להוריו הביולוגיים. אינני יודע אם לפסיקה זו היה משקל כלשהו בהחלטות שהתקבלו. בית המשפט המחוזי פסק לטובת ההורים הביולוגיים. השבוע הפך בית המשפט העליון את ההחלטה ופסק לטובת ההורים המאמצים. כל מי שמחפש בסיפור הזה דיכוטומיה של מלאכים מול נבלים צפוי לאכזבה. יש פנים לכאן ולכאן. למרות שבתחילה היה לי רושם שמן הדין להחזיר את הילד להוריו הביולוגיים, שיניתי את דעתי. האם הביולוגית מצטיירת כאן כאופורטוניסטית ושקרנית, והקשר בין ההורים הביולוגיים נראה בלתי יציב. מן הצד השני – מחלת האב המאמץ תקצר, מן הסתם, את חייו. לפחות הוא נהג ביושר ולא הסתיר את דבר מחלתו. הטענה העיקרית שלי נגד בית המשפט היא שההליך ארך זמן רב מדי. לא מובן לי איזו אמת חדשה התגלתה בשנה האחרונה. התמשכות ההליכים היתה עלולה לגרום לכך שסבלו של התינוק היה רב יותר לו היה בית המשפט פוסק אחרת, אך היה צורך לקצר את ההליך כדי שבית המשפט יהיה חופשי להחליט גם הפוך. ודאי שהתהליך הממושך גרם סבל ומתח מיותרים לכל המעורבים. פסק הדין לא פורסם עדיין באתר של בית המשפט העליון, ויתכן גם שלא יפורסם. בדרך כלל כולל הפירסום את שמות המעורבים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פסק הדין פורסם |
|||
|
|||
פסק הדין התפרסם במלואו, תוך השמטת שמות המעורבים: http://62.90.71.124/Files/05/770/003/a10/05003770.a1... (יש גם גירסת PDF בכתובת http://62.90.71.124/Files/05/770/003/a10/05003770.a1... ). כדאי לקחת נשימה עמוקה. פסק הדין משתרע על 108 עמודים, והוא מפורט מאד. לאחר עיון בפסק הדין ברצוני להדגיש כמה נקודות. 1. בשום שלב לא הוצג בנימוקי שופט כלשהו העניין הדתי. בכרוניקה היבשה צויין שהאם הביולוגית אינה יהודיה, האב הביולוגי הוא יהודי והאם הביולוגית ביקשה שבנה יגדל כיהודי. 2. בניגוד למה שחשבתי קודם, האם הביולוגית לא אמרה שהיא אינה יודעת מי האב, אלא שאינה מסכימה לגלות את זהותו. בעניין יחיד זה הצדק עם מר גדעון ספירו בטור השיטנה השבועי שלו ( דיון 2787 ). 3. נעשו נסיונות חוזרים ונשנים על ידי השירות למען הילד לשכנע את האם הביולוגית לגדל את הילד בעצמה. לצורך זה היא הוזמנה שבועיים לפני הלידה לשיחה, אך לא הגיעה. יומיים לאחר הלידה נפגשה איתה עורכת דין של השירות למען הילד וקבעה לה פגישה עם עובדת סוציאלית של השירות. הפגישה נעשתה 6 ימים לאחר הלידה, אליה הגיעה האם הביולוגית יחד עם אמה, שהתרעמה על הסחבת וביקשה לזרז את העניינים היות שבתה אינה מסוגלת לגדל את הילד. האם הביולוגית עצמה הודיעה לשירות למען הילד שבכוונתה לנסוע לחו''ל. למחרת אותה פגישה זומנה פעם נוספת לשיחה עם פקידת סעד, בה חזרה על עמדתה ולאחר יום נוסף חתמה על מסמכי המסירה לאימוץ. עניין זה עומד בניגוד לטענתו המרושעת של מר ספירו שלקראת הלידה „נציגי משרד הרווחה החתימו אותה על מסמך בו היא מוותרת על תינוקה למען מסירתו לאימוץ”. כמה מאמצים יש, לכל הרוחות, להשקיע כדי לשכנע את האם המופרעת הזו לגדל את תינוקה? כמה אטימות צריך כדי לאמלל את התינוק הזה ולהחזירו למשפחה לא פונקציונלית? אז יפה שהיא התחרטה. נחמד מצד האב הביולוגי להודיע שאם הם יזכו במשפט הוא יסכים להתגורר עם האם לצורך גידול הילד, ואף הגדיל לעשות והודיע שהוא מסכים לגדל את הילד אפילו אצל אמו שלו (של האב הביולוגי), למרות שהוא לא מוכן להודיע להוריו על כך שהסידור הזה עומד על הפרק לפני שיזכה בילד. בשורה התחתונה – על בית המשפט נגזר לבחור בין משפחה מוזרה שהודיעה שהיא מוותרת על הילד, אבל מתחרטת חרטה על תנאי לבין משפחה נורמטיבית. גם לאחר קריאת דעת המיעוט של השופטת איילה פרוקצ'יה (שיש להחזיר את הילד להוריו הביולוגיים), אני מוצא את העניין פשוט משחשבתי, וסבור שנעשה כאן צדק גם עם הילד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם תנין חלצו שד החזיקו גוריהם |
|||
|
|||
עיינתי בפסק הדין הארוך ואני דבק בעמדתי. ''הרצחת וגם ירשת'' - זה מה שקרה כאן. פרק הזמן הארוך שחלף מאז הלידה הפך למכריע. בעקבות פרק הזמן הזה, הפך התינוק ל''בעל צרכים מיוחדים'' , ולכן נדרשו ההורים הבולוגיים ל''מסוגלות הורית'' מעל הממוצע. השופט חשין הביא במקום אחר משפט נמלץ המסכם את דעתי בנושא : ''משפט הטבע הוא, שאם ואב מן הטבע יחזיקו בבנם, יגדלו אותו, יאהבו אותו וידאגו למחסורו עד אם גדל והיה לאיש. זה יצר הקיום וההישרדות שבנו - ''קול הדם'', ערגת-קדומים של אם לילדה - ומשותף הוא לאדם לחיה ולעוף. ''גם תנין (תנים - מ' ח') חלצו שד היניקו גוריהם'' (איכה ד' ג') ... קשר זה חזק הוא מכל-חזק, והוא מעבר לחברה, לדת ולמדינה ... משפט המדינה לא יצר את זכויות ההורים כלפי ילדיהם וכלפי העולם כולו. משפט המדינה בא אל-המוכן, אומר הוא להגן על אינסטינקט מולד שבנו, והופך הוא ''אינטרס'' של הורים ל''זכות'' על-פי דין, לזכויות של הורים להחזיק בילדיהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תפארת המליצה, לקרוא ולהתפעם.... |
|||
|
|||
לא יכולתי להתאפק מלהביא לכם את תפארת מליצתו של השופט חשין. לעניות דעתי מגיע לו פרס ישראל לשירה על פסקי הדין שלו: בפרשת פלונית החליט בית המשפט (בדיון נוסף) כי הָאֵם קיפחה את זכותה לילדהּ, כי ''קול הדם'' - נדם, ובהחליטו כך הורה על ניתוק הילד מאימו ועל אימוצו בידי המשפחה שהחזיקה בו. אכן, קול הדם קול חזק הוא; קול הוא המתגלגל מקצֵה הארץ ועד קצהָ, קול מחריש אוזניים הוא; הוא החזק בקולות. ובאומרנו כי קול הדם - קול מחריש אוזניים הוא, כי החזק בקולות הוא, אין אנו מתכוונים לעוצמת הקול המכה בעור התוף, לעוצמת הדציבלים שמפיק הקול. כוונתנו היא לעוצמתו הפנימית של הקול, לאותה ערגת-קדומים של אם ואב לילדם, למשיכת-הלבבות שאין לה תיכלה, זו ערגה וזו משיכה הממלאות ליבו של אדם עד-כלות. שלא כמותו, קול שאינו נשמע, קול מגומגם, קול שנשתתק - כל אלה אין כוחם כקול דם. וכשם שיש וקול הדם נשמע - ונדם, יש שקול הדם לא נשמע כלל מתחילתו. ''קול הדם'', קרא, אינטרס המבקש לקבל את הגנת המשפט, להיעטף בזכות בת-פועל משפטי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מהות הגישה שלך מעוררת עצבות |
|||
|
|||
מהתגובות שלך בפתיל הזה עולות מסקנות עצובות: 1. למדינה אין זכות או חובה להתערב לטובת הילד המוזנח, הלא רצוי. 2. לכאורה האינסטינקט המולד הוא גם ערגה לטפל בילד אבל זה לא חשוב מספיק מול הצורך הקדום של ההורים. 3. אסור למדינה להתערב בענייני המשפחה, משמע השרות למען הילד הוא מוסד שלא ראוי שיתקיים. 4. משרד הרווחה הוא מיותר - צריך להשאיר את הכל לאינסטינקט המולד ולערגת קדומים..... כאשר זה בא מאדם כמוך, שתומך במדיניות רווחה נרחבת, זה קצת מפתיע.... ומאד עצוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ממש לא נכון |
|||
|
|||
בוודאי שיש למדינה זכות להתערב במקרים חריגים. מה שקרה כאן הוא כדלקמן. ברגע שלאב נודע שהוא אב, הוא לא הסכים לאימוץ. האם התחרטה וטענה שההחלטה לאמץ נבעה מכך שנודע לה שהיא בהריון בחודש השמיני והיתה בלחץ. שלוש ערכאות פסקו כי התינוק יועבר להוריו הביולוגית. פסיכולוגים פסקו כי להורים הביולוגים ''מסוגלות הורית'' לגדל את התינוק. אולם, מכיוון שחלף זמן כה רב , כמעט שנתיים, בהליכים משפטיים, פסק בית המפשט כי התינוק הינו ''בעל צרכים מיוחדים'' ותינוק במצוקה. לכן פסק כי לא יועבר להוריו הביולוגיים. אם היתה התביעה מתבררת לפני שנה וחצי, היה מועבר להוריו. לזאת קראתי ''הרצחת וגם ישרת'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עמדתך כבר נקבעה לפני שקראת את פסק הדין |
|||
|
|||
הבעיה העיקרית שלך נובעת ממה שאתה קורא ''מקרים חריגים''. הרי כבר קודם טענת ''בולשיט טובת הילד''. לאחר שקראת את פסק הדין ''נימוקיך'' רק נעשו יותר ''מתוחכמים''. יש לי גם תחושה שאתה מתנגד למהותו של החוק שעל פיו עובד השירות למען הילד בתהליכי האימוץ. לשם כך הרי גייסת את האינסטיהקט המולד של ההורים רק באופן חלקי. בהרכב המחוזי היתה שופטת שכבר גרמה נזקים לילד בגלל נימוקים דומים לשלך. וגם הפעם טובת ההורים הביולוגיים היתה בראש דאגותיה במקום טובת הילד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין ספק שחשין הוא משורר מחונן |
|||
|
|||
בחסותה של תורה. אבל היכן הוא קבע שבמקרה שלפנינו טובת הילד היא להישאר אצל הוריו הביולוגים? הרי התנה המשורר וכתב: ''יגדלו אותו'' - והאם הרי לא גידלה. ''ידאגו למחסורו'' - והאם הרי לא דאגה. ''ערגת-קדומים של אם לילדה'' - והאם הרי לא ערגה במרבית מהזמן עד שהתחרטה. ''לזכויות של הורים להחזיק בילדיהם'' - אף אחד לא מערער על זכות זו. אלא שבמקרה דנן האם ויתרה ויצרה כבר מציאות חדשה. אז למה לטלטל את הילד? ולא שאני מביע עמדה אישית כי אני לא בטוח מה היה טוב יותר לילד. אבל אני מסיק זאת מהכרעת הדין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טעות בידך חשין קבע שהתינוק ישאר |
|||
|
|||
אצל המאמצים. פשוט מצאה חן בעיני כתיבתו המיוחדת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לכן שאלתי: היכן הוא קבע? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה שאלת? מי אמר שהוא קבע שהתינוק יוחזר להוריו? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מוזר |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| טובת הקטין |
|||
|
|||
אין ביננו אדם היודע מהי טובת הקטין היום או בעתיד. ולם אני מסכימה מאוד עם עמדותיהן של שולמית אלוני וטל רבינוביץ. היה כאן מחדל של שרותי הרווחה ואף אחד לא יעמוד לדין על כך היה כאן אי צדק מאחר ולכל אם המוסרת ילדה לאימוץ נאמר שיש לה 6 חודשים להתחרט. לכן ילדים אינם נמסרים לאימוץ מיידי. אם הילד גוייר כהלכה - אינני מבינה מי יכל לקבל על עצמו את הזכות לגיירו. היהדות שלא כמו הנצרות, אינה מחייבת בטבילה בלבד, אלא בגיור מדעת. גם עריכת טקס ברית המילה אינו הופך לגיור. דבר אחד ידע הילד בהגיעו לגיל 18 - הוריו הביולוגים נאבקו למענו והמדינה כשלה. ילדים מאומצים תמיד מחפשים את שורשיהם ותמיד חיים בתחושת החמצה. מה שאולי טוב לילד כרגע אינו קשור עם תחושת ההחמצה שהוא עשוי לחוש בבגרותו. והעיקר - מה הן הזכויות של ההורה הביולוגי? על השאלה הזו אין מענה כלל. המחוקק קובע שהוא ''כאילו'' יודע מה טובת הילד. אף אחד אינו יודע מה היא. אשר להורים המאמצים: גם הורים במשפחות אמנה מתקשרים לילדים מאוד והם יודעים היטב כי זהו קשר זמני למרות שאהבה גדולה יכולה להיווצר שם. זהו כשל גדול של שרותי הרווחה ומערכת בית המשפט העליון. בעבודתי עם אלפי נשים נפגשתי עם עשרות נשים בוגרות שנמסרו לאמנה או אימוץ. כולן, ללא יוצא מן הכלל, הרגישו תחושת בגידה ונידוי על כך שנמסרו לגורם אחר. אפילו במקרה שהאימוץ היה לבת משפחה ערירית ואמידה שאהבה אותה מאוד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טובת הקטין |
|||
|
|||
> „אין ביננו אדם היודע מהי טובת הקטין היום או בעתיד. ולכן אני מסכימה מאוד עם עמדותיהן של שולמית אלוני וטל רבינוביץ.” אני לא בטוח שהבנתי. אם איש אינו יכול לדעת, הכיצד פסקתן בצורה כה חדה שיש להעבירו מהמשפחה היחידה אותה הוא הכיר אי פעם למשפחה אחרת? >„היה כאן מחדל של שרותי הרווחה ואף אחד לא יעמוד לדין על כך.” אולי, למרות שאני לא בטוח שמישהו מהמעורבים האשים במשהו את שירותי הרווחה. אולי את מוכנה לפרט מה בדיוק היה המחדל שלהם? שירותי הרווחה לא היה הגורם שהחליט אצל מי ישאר הילד. >„לכל אם המוסרת ילדה לאימוץ נאמר שיש לה 6 חודשים להתחרט.” את בטוחה? משום שאם זה כך – יש לחדול מיידית מהמדיניות הזו. המידע הזה אינו נכון. מה שנכון הוא ששופט רשאי להפוך את ההחלטה בחודשים הראשונים לאימוץ. בחוק לא מדובר על זכותה של האם להתחרט. >„מה הן הזכויות של ההורה הביולוגי?” להורה הביולוגי יש זכות גדולה לגדל את הילד שלו. עם זאת, מקובל עלינו להוציא ילדים ממשפחות בהן הם חשופים לאלימות או להתעללות. מכאן שהזכות הזו אינה נטולת גבולות. דעתי היא שהורה שמסר ביודעין את ילדו לאחר איבד את הזכות לגדלו. אני סבור שהסיכוי שהורה כזה יהיה בלתי תפקודי הוא גבוה, וצריך מצב חריג מאד כדי להוציא ילד ממשפחה בה הוא גדל מאז לידתו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האב לא מסר ביודעין את תינוקו לאיש |
|||
|
|||
ברגע נודע לו על כך שהוא אב, התנגד לאימוץ ודרש לגדלו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האב לא מסר ביודעין את תינוקו לאיש |
|||
|
|||
האב לא מסר בכלל את תינוקו ביודעין או שלא ביודעין לאף אחד. אבל הוא הכניס את חברתו להריון וברח ממנה (והוא ידע גם ידע שהיא בהריון, למרות כל מיני ריחשושים שכאילו הוא לא ידע). וגם אם לא ידע, הרי התינוק נמסר כבר לאימוץ בשל אי יכולתה ואי רצונה של אימו או סבתו לטפל בו. בימ''ש בהכרעה הראשונה לא יכול היה להמתין עם הפסיקה וקבע לילד הורים מאמצים. מרגע זה הסיפור מסתיים, כי תינוקות לא מטלטלין כאחד החפצים. זכותו של התינוק וחובת בתי המשפט לתת לתינוק בית חם וזה מה שהם עשו. לבוא כמה חודשים אח''כ עם סיפורים 'ידעתי', 'לא יכולתי' וכו' טובים לסופר שוליים בחברת ההוצאה לאור של ''ידיעות אחרונות'', אבל לא בבימ''ש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דעתו של העצלן |
|||
|
|||
טובת הילד היא בבסיס החקיקה של הכנסת בנושא והחוק הוא שמנחה את בתי המשפט. זה שאת חושבת שהמחוקק לא יכול לדעת, לא משנה את רוח החוק ואת מהותו, על פיהן צריך לנהוג בית המשפט. נכון מידי פעם שוגים שופטים בנושא האימוץ, אבל מי שמפרש את החוק על פי דעה שמתנגדת לרוח החוק ומהותו, עושה את הטעות שאת וטל עושות כעת. כך עשה אחד השופטים שהיו מעורבים בפרשה הנוכחית, וכמה מפליא, לא בפעם הראשונה. כדאי לך לקרוא את, ועל (תגובה 58278), חוק האימוץ לפני שאת מביעה עמדה חזקה שמבוססת על זכות החרטה. מי שקרא את פסק הדין (http://62.90.71.124/Files/05/770/003/a10/05003770.a1...) לא יכול להתלונן על שהזכויות של ההורים הביולוגיים לא נלקחו בחשבון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
הפרשה מסרבת לגווע: http://www.nrg.co.il/online/1/ART/928/422.html | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
אכן המאבק לא תם ולבי עם ההורים הביולוגיים שנגזל להם בנם. אני מקווה כי הם ימשיכו במאבקם עד שיוחזר להם הילד ושיעמדו להם הכוחות. ידוע לי כי הם שבורים. האם הביולוגית עדיין רואה את בנה במרכז קשר והאב נכון לעכשיו לא רואה אותו (מאז פסק הדין האחרון). אני רק מקווה שמצבו הנפשי יציב וכי הוא עומד בנתק. לאחר שהאם הביולוגית תלד (בעוד כשלושה שבועות), היא תגיע לביקור בנה עם אחותו הצעירה... ומה היא תגיד לו אז? מה יגידו לו ההורים המאמצים שכל כך רוצים בטובתו? מה יגידו אנשי הרווחה שלקחו לעצמם את הדרור להחליט על טובת הילד?! העתירה של האם הביולוגית שוחררה מהקפאה ויש להזכיר כי היא הוגשה חודשיים לאחר האימוץ. כפי שכבר טענתי בעבר - לא הייתי מוותרת לו הייתי במקומה של האם הביולוגית והייתי עושה הכל על מנת שבני יידע שנלחמתי עליו (אפילו אם מדובר במאבק שהוא כנגד כל הסיכויים). זוהי טובת הילד האמיתית: לדעת שהוא רצוי! את זה עושים ההורים הביולוגים בדלות אמצעים ובחוסר אהדה תקשורתית... שלא לדבר על חוסרים אחרים... מה תאמר על החלטת בית המשפט שאוסרת על ההורים הביולוגיים להתראיין (איסור פירסום) בעוד שלהורים המאמצים מותר להתראיין? מה ההגיון המשפטי והציבורי מאחורי החלטה מפלה שכזו? מצורף קישור למאמר אחר שכתבתי: ''לו הייתי האם הביולוגית...'' http://www.nfc.co.il/blog/tal-r/ חשבתי לצאת במאמר נפרד בעקבות כתבה שפורסמה ביום שישי האחרון בידיעות אחרונות על ילדי יונדף שנחטפו לפני כשלושים שנים, אך אגיב במסגרת זו: הסיפור בקווים כלליים למי שלא קרא: דובי ומנחם יונדף נחטפו על ידי אמם מבית האב בברלין והוברחו לישראל. בית המשפט הורה להחזירם לגרמניה: מדינת ישראל הכריחה את הילדים לחזור לאדמת גרמניה: ''זרקו אותנו מהארץ'' אומר היום מנחם יונדף האח הבכור. האם הדבר נעשה בשם ''טובת הילד?'' בוודאי שלא. הכנסת יצאה כנגד החלטת בית המשפט להחזיר ילדים לגרמניה בניגוד לרצונם ובניגוד לרצון האם אך בית המשפט סבר אחרת. לדעתי ההחלטה השיפוטית לא תאמה את טובת הילד וזאת אף הובע בכתבה מפי הילדים עצמם. לפי דעתי ההחלטה השיפוטית במקרה הזה לא תאמה את טובת הילד. האם יכול להיות שבית המשפט משתמש בטעון טובת הילד במקרים מסוימים בלבד? או שמא בית המשפט לא השכיל לרדת לעמקם של דברים ולהבין את הסוגייה של טובת הילד? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
אינני מכיר את מקרה יונדף, אך כמו במקרה של ברונה קרולין, אם ילד נחטף שלא כדין – יש להחזירו, אפילו אם החוטף מוכיח באותות ובמופתים שהסביבה החדשה היא עשירה ותומכת יותר. נכון שבמקרה קרולין הילד נחטף אל מחוץ למשפחתו ובמקרה יונדף הוא נחטף על ידי אמו, אך אם יש משבר במשפחה צריך בית המשפט לפסוק על סמך נתונים אחרים ולא על פי מי הצליח לחטוף את הילד. בהקשר זה כדאי להזכיר גם את מקרה יוסל'ה שוחמאכר, שנחטף בשנת 1960 על ידי סבו כדי שיקבל חינוך חרדי ונמצא על ידי המוסד כעבור שנתיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
יפה מאוד דרשת... את הדין: על פי הראיות המשפטיות על פי החוק... ולא על פי ''טובת הילד''. בדיוק מה שלא קרה עם תינוק המריבה שכן שיקול ''טובת הילד'' היה מעל לכל... האם נסיק מכך כי לפעמים החוק הוא שמכתיב פסקי דין ובמקרים מסויימים ''טובת הילד'' (מושג מעורפל לכל הדיעות) היא שמכריעה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
במקרה של תינוק המריבה לא היתה סתירה בין טובת הילד לבין החוק, כפי שפירטתי לעיל. המשפחה הביולוגית היא משפחה מוזרה ולא יציבה, ואהבתם לילד היא על תנאי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
ליובל, א. על סמך מה אתה קובע שאהבתם לילד היא על תנאי? האם אתה מכיר אותם באופן אישי? שמעת אותם? מה זה משפחה מוזרה ולא יציבה? ב. כבר כתבתי בעבר כי כל תהליך האימוץ נעשה שלא כדין ואין צורך לחזור על הדברים. ג. על סמך מה אתה קובע שבמקרה תינוק המריבה לא הייתה סתירה בין טובת הילד לבין החוק? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
הנה מה שכתבתי למעלה, בתגובה 58369: נעשו נסיונות חוזרים ונשנים על ידי השירות למען הילד לשכנע את האם הביולוגית לגדל את הילד בעצמה. לצורך זה היא הוזמנה שבועיים לפני הלידה לשיחה, אך לא הגיעה. יומיים לאחר הלידה נפגשה איתה עורכת דין של השירות למען הילד וקבעה לה פגישה עם עובדת סוציאלית של השירות. הפגישה נעשתה 6 ימים לאחר הלידה, אליה הגיעה האם הביולוגית יחד עם אמה, שהתרעמה על הסחבת וביקשה לזרז את העניינים היות שבתה אינה מסוגלת לגדל את הילד. האם הביולוגית עצמה הודיעה לשירות למען הילד שבכוונתה לנסוע לחו''ל. למחרת אותה פגישה זומנה פעם נוספת לשיחה עם פקידת סעד, בה חזרה על עמדתה ולאחר יום נוסף חתמה על מסמכי המסירה לאימוץ. והנה מה שלא כתבתי: האב אמר שהוא מוכן שהילד יגדל אצל סבו וסבתו, כלומר: הוריו של הבעל, אבל היות שהוריו אינם יודעים שיש להם נכד, הוא יספר להם על כך רק אם בית המשפט יפסוק לטובתו. אז האם התחרטה והאב התחרט והכל פשוט נפלא. הילד נמצא כעת אצל מישהו שלא התחרט ולא יתחרט. נראה לי ממש לא מסובך לדעת מה טובת הילד במקרה הזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
כל המאורעות שאתה מביא אינם מעידים על שום דבר מהותי בקשר לאחריותה של האם הביולוגית וליציבות נפשה. היעדרות מהפגישה שבועיים לפני הלידה היא לא יוצאת דופן. מיותר להרחיב. מה שאמרה אמה של האם הביולוגית לא שייך לבתה שהיא אישיות אחרת. הכוונה לסוע לחו''ל אינה מעידה על כלום. לכן המצג שאתה מביא אינו מוכיח את מה שאתה טוען. לגבי האב: גישתו של האב לגלות להוריו רק אם יפסק לטובתו נועדה למניעת צער מהוריו. לכן אין קשר בין האירועים שאתה מתאר לבין מסקנותיך. אתה לוקח מתוך כתבי הדין של בית המשפט כזה ראה וקדש... ובכן זה חלק מהתמונה זה לא כל המכלול ואם כל זאת - אינך מוכיח כלום. חוץ מזה לא התייחסת לשאלותיי האחרות. אני מצטערת להניח כי גם אתה כמו רוב הציבור מולך שולל, בעיקר אחר התקשורת וגם אחר בית המשפט. אין חובה לאמץ את פסיקתו של בית המשפט ואפשר להשיג על פסיקתו בצורה ביקורתית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
סליחה? האם ביקשה להיפטר מפרי בטנה, משום שהיא מתכננת נסיעה לחו''ל. לאחר נסיונות חוזרים ונשנים לשכנעה לגדל את הילד שלה, הוא הועבר למשפחה נורמלית. מה לא ברור? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
יובל, אני חושבת שמיצינו... אתה בשלך, מתעקש לראות ולפרש את הדברים בצורה שבה אתה מביע אותם ולא מתייחס לשאר הנקודות שהעלתי. אם לדעתך בית המשפט פעל כשורה - (תוך שאתה מתעלם מעובדות) ומתעקש לכן כי טובת הילד מוצתה כאן כהלכה בפסיקת בית המשפט - לא נותר לי אלא לקבוע שאתה מפספס ושהלוואי ואתה צודק. מעולם לא טענתי כי אני יודעת מהי טובת הילד... טענותיי היו על אופן התנהלות בית המשפט שיצר את המצע הנכון שיאפשר לו לטעון כעבור שנתיים טעון כל כך שמנוני שקוראים לו ''טובת הילד''. מצטערת, אבל לא מדובר בהורים מתעללים, נרקומנים, מטורפים וכו' שמסכנים את חיי הילד אלא בהורים שרוצים אותו ונלחמים להשיבו אליהם מתוך אהבה אליו. אהדת הציבור להורים המאמצים היא תולדה של הפליה מכוונת מראש וגם אתה הלכת שולל. אינך יודע דבר על הליכים ומהלכים של הרווחה שמחפשת את האמהות החלשות המהוות טרף קל לשכנוע בדבר מסירת הילד לאימוץ ואינך יודע דבר על התנהלות פקידות סעד שכותבות דוחות מטעם. רק השבוע הופעתי בפני קהל בהרצאה שבסופה קם אדם וסיפר על היותו משפחה אומנה לילדה שלא רואה את אימא שלה רק משום שהעובדת הסוציאלית מונעת ממנה את טיפוח הקשר ולא מאפשרת לה לבקר את בתה... בעוד ימים יכתב בדו''ח לבית המשפט שהאימא לא מתעניינת בבת שלה ואנשים כמוך יטענו שהיא מוזרה ולא ראוייה. ורק השבוע הופעתי בפני חוקרים וותיקים בתחום האלימות במשפחה שנאלצים להתמודד גם עם דוחות שיקריים של עובדות רווחה על אמהות... מעניין שבדיקה פשוטה מגלה אמיתות אחרות לגמריי... מאחר שלא השבת ולא התמודדת עם שאלות שהעלתי - אני מניחה כאמור שמיצינו. אם תרצה לקבל מידע באופן ישיר מהמשפחה הביולוגית (שכאמור נחסמת על ידי בית המשפט ולא נותנים להביא את דברה החוצה) - תגלה מציאות קשה שאולי אינך רוצה לדעת אותה - אני יודעת שתמצא את הדרך ואני יכולה לסייע בכך... השאלה היא כמובן: האם אתה רוצה?! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
טל, אני באמת לא מבין היכן לא עניתי. הנה השאלות שלך: על סמך מה אתה קובע שאהבתם לילד היא על תנאי? האם אתה מכיר אותם באופן אישי? שמעת אותם? מה זה משפחה מוזרה ולא יציבה? על סמך מה אתה קובע שבמקרה תינוק המריבה לא הייתה סתירה בין טובת הילד לבין החוק? וכעת לתשובות: זו אחר זו. על סמך מה אתה קובע שאהבתם לילד היא על תנאי? אני סבור שעל השאלה המסויימת הזו עניתי. האם אתה מכיר אותם באופן אישי? לא. שמעת אותם? לא. מה זה משפחה מוזרה ולא יציבה? משפחה מוזרה ולא יציבה היא משפחה שבה האם לא מודיעה לאב על אבהותו, עד אחרי שהיא נפטרת מהילד, ואז מתחרטת ומודיעה לו. משפחה מוזרה ולא יציבה היא זו שבה האב מבקש את הילד מההורים המאמצים כדי שהסבא והסבתא שלו, שאינם יודעים על קיומו, יגדלו אותו. על סמך מה אתה קובע שבמקרה תינוק המריבה לא הייתה סתירה בין טובת הילד לבין החוק? אני חושב שגם על זה עניתי. אודה לך אם תצביעי על שאלות שנותרו פתוחות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
יובל, תשובותיך אינן מעידות על משפחה שלא ראויה לגדל את ילדם. ברוח זו יש עוד עשרות אלפי משפחות שלא ראויות... ובנוגע לשאלותיי האחרות, אני חוזרת ושואלת: ''לאחר שהאם הביולוגית תלד (בעוד כשלושה שבועות), היא תגיע לביקור בנה עם אחותו הצעירה... ומה היא תגיד לו אז? מה יגידו לו ההורים המאמצים שכל כך רוצים בטובתו? מה יגידו אנשי הרווחה שלקחו לעצמם את הדרור להחליט על טובת הילד?!'' והאם לדעתך ''טובת הילד'' מוצתה כאן בחשיבה לטווח הארוך? ואם תשובתך לא ברורה לך - כיצד לדעתך חש בית המשפט? ואם גם בית המשפט אינו יכול לדעת אז...? האם אתה באמת חושב ש''טובת הילד'' עמדה כאן? האם אתה באמת סבור שבכלל ''טובת הילד'' עומדת לעיני כל אלה שמוציאים ילדים מביתם למשפחות אומנה, לאימוץ ולמוסדות? האם שמעת על ועדת גילת שחקרה ובדקה את הנושא הזה... וכיצד נקברו כל מסקנותיה ופוטרו אנשים מסויימים? האם אתה יודע שמהשירות למען הילד זרקו עובדת סוציאלית אחת שהייתה לטובת ההורים הביולוגיים ורצתה להתריע בפני המהלכים שקרו שם? שוב, יובל... מקורותיי בשלב זה הם אינם לפרסום וכך גם אני בעלת מחוייבות לאנשים נוספים, אך אם אתה רוצה לשמוע דברים ממקור ראשון במקום להסתמך על דוחות פסיכולוגיים וכאלה של הרווחה... אוכל לסייע ואולי אף תרצה להתגייס. עוד אני רוצה להפנות אותך למאמר אחר שכתבתי בנושא שלא פורסם כאן: ''מבחן גורלי'' - על הקלות הבלתי נסבלת שבה קובעים מסוגלות הורית, כשרות הורית ועוד... (כדי שלא אחזור על דברים שכבר כתבתי) אינני יודעת מהו יחסך למקצועות כמו פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית וכל התחום הזה של בריאות הנפש אך בוודאי תלמד על דעותיי מהמאמר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
> לאחר שהאם הביולוגית תלד (בעוד כשלושה שבועות), היא תגיע לביקור בנה עם אחותו הצעירה... ומה היא תגיד לו אז? אינני יודע על מה יש לדבר. ודאי לא עם ילד שעדיין לא מדבר, אבל אני מניח ששאלתך היא עקרונית. אני מאמין שהיא לא תגיד לו שום דבר אף פעם, ואינני חושב שצריך להיות קשר בין ההורים הביולוגיים לבין בנם. אימוץ פתוח הוא רעיון שאינו נראה לי. שאלה קשה יותר היא מה הם יגידו לבתם בעתיד: שיש לה אח באיזה שהוא מקום, ושהם ויתרו עליו לטובת משפחה שרצתה בו, והתחרטו לאחר מכן? אולי עדיף שלא יאמרו דבר. > מה יגידו לו ההורים המאמצים שכל כך רוצים בטובתו? אינני יודע מה בדיוק אומרים לילדים מאומצים, אך המקרה שלו אינו שונה מזה של כל ילד מאומץ אחר. > מה יגידו אנשי הרווחה שלקחו לעצמם את הדרור להחליט על טובת הילד?! הם לא „לקחו לעצמם דרור”. זה תפקידם. > והאם לדעתך ''טובת הילד'' מוצתה כאן בחשיבה לטווח הארוך? ואם תשובתך לא ברורה לך - כיצד לדעתך חש בית המשפט? ואם גם בית המשפט אינו יכול לדעת אז...? שוב ושוב: כן. אני סבור שבמקרים רבים מונצחות עוולות שונות על ידי בית המשפט. הצמד ברק/בייניש אינו נראה לי כלל, אבל הפעם, במקרה, הגיע בית המשפט העליון להחלטה הנראית לי סבירה, צודקת ומעל הכל – תואמת את האינטרסים של הילד ושל הציבור. > האם אתה באמת חושב ש''טובת הילד'' עמדה כאן? האם אתה באמת סבור שבכלל ''טובת הילד'' עומדת לעיני כל אלה שמוציאים ילדים מביתם למשפחות אומנה, לאימוץ ולמוסדות? כן. > האם שמעת על ועדת גילת שחקרה ובדקה את הנושא הזה... וכיצד נקברו כל מסקנותיה ופוטרו אנשים מסויימים? לא, ואשמח אם תפרטי. > האם אתה יודע שמהשירות למען הילד זרקו עובדת סוציאלית אחת שהייתה לטובת ההורים הביולוגיים ורצתה להתריע בפני המהלכים שקרו שם? לא, ואשמח אם תפרטי. אקרא גם את המאמר הנוסף שלך. גילוי נאות: אשתי היא עובדת סוציאלית. היא אינה עוסקת בסוגיות אימוץ, אך רציתי בכל זאת לומר את העובדה המסויימת הזו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
יובל, תשובותיך ב''כן ולא'' אינן מנומקות, חבל, אבל נניח להן לעת עתה. מתשובותייך אני מסיקה שאתה (כמו רוב הציבור) יודע מעט מאוד על ה''תעשייה'' הזו של הרווחה המוציאה ילדים מהבית. גם עובדות סוציאליות בלשכות אינן יודעות מה מתרחש בד' אמותיו של הקורס שמכשיר את פקידות הסעד אשר מקבלות את הכוח להוציא ילדים מהבית. גילוי נאות מצדי (בהומור): יש לי חברות שהן עובדות סוציאליות ואין לי ספק שהן משוכנעות שהן עושות את הדבר הנכון... ולא אפרט בשלב זה. באוניב' באר שבע יושבת פרופ' ורד סלונים שכתבה לאחרונה מאמר לכתב העת ''חברה ורווחה'' הדן בסוגיית הוצאת ילדים מהבית - מאמר שאינו מחמיא לרשויות הרווחה. אשלח אותו אליך. היא לא היחידה שיוצאת כנגד ''שואה'' זו. אני משתמשת במילה ''שואה'' ומכניסה אותה למרכאות משום שבציטוט מדובר, ציטוט מפי נשים שילדיהם נלקחו מהם ובזו התחושה הן חיות את חייהן. באם תרצה להעמיק את הידע (ולא דרך מה שמפורסם בתקשורת או בפרוטוקולים של בתי המשפט - כבר אמרתי כי אוכל לסייע בכך). בנוגע לתינוק המריבה: השופטת רוטשילד שחתמה על הוצאת הילד לאימוץ (וכבר ידוע כי המהלכים היו לא כשרים מבחינת החוק) ואחר כך התחרטה (מעניין למה?) ופסקה להחזיר את הילד להוריו הביולוגיים, עתה משהופשרה התביעה שהייתה מוקפאת... יצאה באופן תמוה ל...''חופשה''... שמא נשאל מדוע? האם יש לכך קשר ישיר לתביעה שהופשרה? להמשך הדיונים? ... כנראה שלא נדע, כי המערכת הזו כל כך משומנת וכל כך הרמטית תפורה שבאמת אין להורים החלשים סיכוי כנגדה ואלפי ילדים יגזלו מהוריהם, אלפי אמהות תאבדנה שפיות, אלפי אבות יהלכו אבלים אבל למוסדות המדינה ולשכיריה - תהיה פרנסה. זו התמצית ובמסגרת זו אינני יכולה להוכיח או לפרט מעבר לכך, אך ניתן לעשות זאת בדרכים אחרות (אם תרצה להקדיש לכך זמן). רק אציין לסיום כי מי שלא רוצה לדעת... לא ידע וימשיך להצדיק את בעלי הכוח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שופטים, כמוך, הם בני אדם |
|||
|
|||
כמו בני אדם גם השופטים טועים, לא רק השופטת רוטשילד. כמו אותה שופטת שהזכרתי בתגובה קודמת. אבל היא לא נעלמה אלא קודמה למחוזי. בהרכב המחוזי היתה שופטת שכבר גרמה נזקים לילד בגלל נימוקים דומים לשלך. וגם הפעם טובת ההורים הביולוגיים היתה בראש דאגותיה במקום טובת הילד (תגובה 58385). למרות שאינך יודעת מספיק את כותבת כאילו את אלוהים בעצמו. אבל האמת קצת אחרת ומה לעשות יותר מאוזנת. על פי עצתך את מוכנה ''ללמד''. האם גם תהיי מוכנה ללמוד? אם הנסיון הקצר שלנו הוא אינדיקציה אני בספק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
אני מבין שאת מתייחסת למאמרם של ורד סלונים־נבו ויצחק לנדר: „האם טובת הילד יכולה להתקיים בנפרד מטובת המשפחה? מחשבות והמלצות לשינוי” ברבעון חברה ורווחה מדצמבר 2004. קראתי את המאמר. הנגיעה בנושא שבו אנו עוסקים כאן היא מאד שולית. המחברים יוצאים, כמוך, נגד תהליך האיבחון של הכשירות ההורית המשמש כיום, אך אינם מציעים משהו במקומו. הם קוראים לפיתוח כלי איבחון חדשים. אינני אומר זאת בביקורת. מי שמצביע על בעיה אינו חייב תמיד להצביע גם על פתרון. הם דנים באריכות בהחלטות של פקידי סעד ומערכת הרווחה להעביר ילדים למשפחות אומנה ולפנימיות, וסבורים שיש לשתף ככל האפשר את ההורים והסביבה המשפחתית/חברתית הן בתהליך קבלת ההחלטות והן בניסיונות השיקום בתוך המשפחה. הם מדברים על כך שבצורה שבה מתנהלים הדברים כיום אין ניצול נכון של המשאבים החברתיים העומדים לרשות המשפחה, ועל כך שמתרכזים בהצלת הילד בצורה הפיזית במקום לשקם את היחסים. הם מצביעים על כך שרק במקרים ספורים יש סכנה ממשית לילד אם ההורים לא יהיו שותפים להחלטות, ועל כך שרוב מקרי ההוצאה מהבית הם בשל הזנחה. הם מצביעים על כמה תכניות לטיפול משפחתי וקהילתי שהופעלו במידות שונות של הצלחה ברחבי העולם. מבחינתם, התייחסות הממסד הפוליטי בשנים האחרונות עומדת בסימן של שיפור לעומת העבר. הם מתייחסים באופן חיובי לועדת גילת שבדקה את הנושא. סיכום מאד כללי של המלצות הועדה ניתן למצוא כאן: http://www.nfc.co.il/archive/001-D-38565-00.html?tag... הכל נראה סביר, הגיוני ולא קשור לעניין שעומד כאן על הפרק. כאן לא היתה החלטה של המערכת להוציא ילד מהבית. להיפך: היה ניסיון לשכנע את האם לגדל את פרי בטנה. לאחר שהיא הקיאה את הילד ככלי אין חפץ בו, היא ניסתה להפעיל את המערכת כדי שתוציא עבורה את הילד ממשפחה תפקודית. המערכת אמרה „לא!”, ובצדק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד סיבוב |
|||
|
|||
לא היה כל נסיון לשכנע את האימא הביולוגית להשאיר את בנה אלא להפך - הפעלת לחץ עליה כדי שתמסור אותו לאימוץ! ומדובר במנגנון משומן שיודע את מלאכתו ואף נעזר (כשצריך) במניפולציות משפטיות כפי שקרה בתיק הזה, בשקרים כלפי התקשורת, בהשתקת גורמים שצריך להשתיקם ועוד שיטות דמוקרטיות שכאלה. ''הקיאה ככלי אין חפץ בו'' - דמגוגיה שמחטיאה את מה שבאמת קרה, לא רק מחטיאה אלא מסלפת. המערכת אמרה ''לא'' - בניגוד לחוק ועל כבר כבר דנו מספיק. צדק?... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אמת |
|||
|
|||
סוף סוף מישהו במדינה הזאת קם ואומר את האמת בפנים!!! ששרותי הרווחה ובתי המשפט הם הגורמים העיקריים לכך שהילד לא יגדל עם משפחתו הטבעית שזהו דבר אלמנטרי בקיום האנושות! בושה למדינת ישראל שמשפט כה גורלי אורך למעלה משנתיים!!! עדיין יש לכם זמן לתקן את הטעות הנוראה שעשיתם. אל תתנו לילד לשלם על טעויות שלכם!! יום יבוא, הוא יהיה לאדם בוגר ולא יסלח לעולם על העוול הנורא שנגרם לו. אני, כאיש קטן בחברה מבקש ודורש מכל הגורמים הנוגעים בדבר לבחון שוב את הראיות בתיק כי לילד יש את הזכות והחובה שהצדק יעשה. לא מפרידים בין הורים וילדיהם וכמובן לא בין אחים. בצעקה גדולה יוחזר הילד לאלתר להוריו הביולוגיים!!! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האימוץ |
|||
|
|||
כל הכבוד לך אני מעריכה את הכתבה שלך ומזדהה איתך כאחת שהמדינה לקחה ממני ילדה לאימוץ לפני 27 שנה במקום לתמוך ולעזור. שהיום אני רואה לאחר פתיחת תיק האימוץ של הילדה כמה הסבל והכאב שלה ושלי הוא גדול מאוד. כמו שאמרת עדיף שהילדים יגדלו עם ההורים הביולוגים. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי