תינוק המריבה, בית המשפט והאפיפיור

מה זה?

(נכתב בתשובה ליובל רבינוביץ, 26/04/05 1:33)

גם תנין חלצו שד החזיקו גוריהם

רמי נוי (יום שלישי, 26/04/2005 שעה 7:45)
בתשובה ליובל רבינוביץ

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

עיינתי בפסק הדין הארוך ואני דבק בעמדתי. ''הרצחת וגם ירשת'' - זה מה שקרה כאן. פרק הזמן הארוך שחלף מאז הלידה הפך למכריע. בעקבות פרק הזמן הזה, הפך התינוק ל''בעל צרכים מיוחדים'' , ולכן נדרשו ההורים הבולוגיים ל''מסוגלות הורית'' מעל הממוצע.

השופט חשין הביא במקום אחר משפט נמלץ המסכם את דעתי בנושא :
''משפט הטבע הוא, שאם ואב מן הטבע יחזיקו בבנם, יגדלו אותו, יאהבו אותו וידאגו למחסורו עד אם גדל והיה לאיש. זה יצר הקיום וההישרדות שבנו - ''קול הדם'', ערגת-קדומים של אם לילדה - ומשותף הוא לאדם לחיה ולעוף. ''גם תנין (תנים - מ' ח') חלצו שד היניקו גוריהם'' (איכה ד' ג') ... קשר זה חזק הוא מכל-חזק, והוא מעבר לחברה, לדת ולמדינה ... משפט המדינה לא יצר את זכויות ההורים כלפי ילדיהם וכלפי העולם כולו. משפט המדינה בא אל-המוכן, אומר הוא להגן על אינסטינקט מולד שבנו, והופך הוא ''אינטרס'' של הורים ל''זכות'' על-פי דין, לזכויות של הורים להחזיק בילדיהם.

_new_

תפארת המליצה, לקרוא ולהתפעם....

רמי נוי (יום שלישי, 26/04/2005 שעה 7:52)
בתשובה לרמי נוי

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

לא יכולתי להתאפק מלהביא לכם את תפארת מליצתו של השופט חשין. לעניות דעתי מגיע לו פרס ישראל לשירה על פסקי הדין שלו:

בפרשת פלונית החליט בית המשפט (בדיון נוסף) כי הָאֵם קיפחה את זכותה לילדהּ, כי ''קול הדם'' - נדם, ובהחליטו כך הורה על ניתוק הילד מאימו ועל אימוצו בידי המשפחה שהחזיקה בו. אכן, קול הדם קול חזק הוא; קול הוא המתגלגל מקצֵה הארץ ועד קצהָ, קול מחריש אוזניים הוא; הוא החזק בקולות. ובאומרנו כי קול הדם - קול מחריש אוזניים הוא, כי החזק בקולות הוא, אין אנו מתכוונים לעוצמת הקול המכה בעור התוף, לעוצמת הדציבלים שמפיק הקול. כוונתנו היא לעוצמתו הפנימית של הקול, לאותה ערגת-קדומים של אם ואב לילדם, למשיכת-הלבבות שאין לה תיכלה, זו ערגה וזו משיכה הממלאות ליבו של אדם עד-כלות. שלא כמותו, קול שאינו נשמע, קול מגומגם, קול שנשתתק - כל אלה אין כוחם כקול דם. וכשם שיש וקול הדם נשמע - ונדם, יש שקול הדם לא נשמע כלל מתחילתו. ''קול הדם'', קרא, אינטרס המבקש לקבל את הגנת המשפט, להיעטף בזכות בת-פועל משפטי.

_new_

מהות הגישה שלך מעוררת עצבות

סתם אחד (יום שלישי, 26/04/2005 שעה 11:26)
בתשובה לרמי נוי

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

מהתגובות שלך בפתיל הזה עולות מסקנות עצובות:
1. למדינה אין זכות או חובה להתערב לטובת הילד המוזנח, הלא רצוי.
2. לכאורה האינסטינקט המולד הוא גם ערגה לטפל בילד אבל זה לא חשוב מספיק מול הצורך הקדום של ההורים.
3. אסור למדינה להתערב בענייני המשפחה, משמע השרות למען הילד הוא מוסד שלא ראוי שיתקיים.
4. משרד הרווחה הוא מיותר - צריך להשאיר את הכל לאינסטינקט המולד ולערגת קדומים.....

כאשר זה בא מאדם כמוך, שתומך במדיניות רווחה נרחבת, זה קצת מפתיע.... ומאד עצוב.

_new_

ממש לא נכון

רמי נוי (יום שלישי, 26/04/2005 שעה 13:07)
בתשובה לסתם אחד

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

בוודאי שיש למדינה זכות להתערב במקרים חריגים.

מה שקרה כאן הוא כדלקמן.

ברגע שלאב נודע שהוא אב, הוא לא הסכים לאימוץ.

האם התחרטה וטענה שההחלטה לאמץ נבעה מכך שנודע לה שהיא בהריון בחודש השמיני והיתה בלחץ.

שלוש ערכאות פסקו כי התינוק יועבר להוריו הביולוגית.

פסיכולוגים פסקו כי להורים הביולוגים ''מסוגלות הורית'' לגדל את התינוק.
אולם, מכיוון שחלף זמן כה רב , כמעט שנתיים, בהליכים משפטיים, פסק בית המפשט כי התינוק הינו ''בעל צרכים מיוחדים'' ותינוק במצוקה.

לכן פסק כי לא יועבר להוריו הביולוגיים.
אם היתה התביעה מתבררת לפני שנה וחצי, היה מועבר להוריו.

לזאת קראתי ''הרצחת וגם ישרת''

_new_

עמדתך כבר נקבעה לפני שקראת את פסק הדין

סתם אחד (יום שלישי, 26/04/2005 שעה 16:31)
בתשובה לרמי נוי

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

הבעיה העיקרית שלך נובעת ממה שאתה קורא ''מקרים חריגים''. הרי כבר קודם טענת ''בולשיט טובת הילד''. לאחר שקראת את פסק הדין ''נימוקיך'' רק נעשו יותר ''מתוחכמים''.

יש לי גם תחושה שאתה מתנגד למהותו של החוק שעל פיו עובד השירות למען הילד בתהליכי האימוץ. לשם כך הרי גייסת את האינסטיהקט המולד של ההורים רק באופן חלקי.

בהרכב המחוזי היתה שופטת שכבר גרמה נזקים לילד בגלל נימוקים דומים לשלך. וגם הפעם טובת ההורים הביולוגיים היתה בראש דאגותיה במקום טובת הילד.

_new_

אין ספק שחשין הוא משורר מחונן

ישרא-טק (יום שלישי, 26/04/2005 שעה 11:51)
בתשובה לרמי נוי

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

בחסותה של תורה. אבל היכן הוא קבע שבמקרה שלפנינו טובת הילד היא להישאר אצל הוריו הביולוגים?

הרי התנה המשורר וכתב:
''יגדלו אותו'' - והאם הרי לא גידלה.
''ידאגו למחסורו'' - והאם הרי לא דאגה.
''ערגת-קדומים של אם לילדה'' - והאם הרי לא ערגה במרבית מהזמן עד שהתחרטה.
''לזכויות של הורים להחזיק בילדיהם'' - אף אחד לא מערער על זכות זו. אלא שבמקרה דנן האם ויתרה ויצרה כבר מציאות חדשה. אז למה לטלטל את הילד?

ולא שאני מביע עמדה אישית כי אני לא בטוח מה היה טוב יותר לילד. אבל אני מסיק זאת מהכרעת הדין.

_new_