  
  
  
|
 |
|
||
  טובת הקטין |
|||
|
|||
אין ביננו אדם היודע מהי טובת הקטין היום או בעתיד. ולם אני מסכימה מאוד עם עמדותיהן של שולמית אלוני וטל רבינוביץ. היה כאן מחדל של שרותי הרווחה ואף אחד לא יעמוד לדין על כך היה כאן אי צדק מאחר ולכל אם המוסרת ילדה לאימוץ נאמר שיש לה 6 חודשים להתחרט. לכן ילדים אינם נמסרים לאימוץ מיידי. אם הילד גוייר כהלכה - אינני מבינה מי יכל לקבל על עצמו את הזכות לגיירו. היהדות שלא כמו הנצרות, אינה מחייבת בטבילה בלבד, אלא בגיור מדעת. גם עריכת טקס ברית המילה אינו הופך לגיור. דבר אחד ידע הילד בהגיעו לגיל 18 - הוריו הביולוגים נאבקו למענו והמדינה כשלה. ילדים מאומצים תמיד מחפשים את שורשיהם ותמיד חיים בתחושת החמצה. מה שאולי טוב לילד כרגע אינו קשור עם תחושת ההחמצה שהוא עשוי לחוש בבגרותו. והעיקר - מה הן הזכויות של ההורה הביולוגי? על השאלה הזו אין מענה כלל. המחוקק קובע שהוא ''כאילו'' יודע מה טובת הילד. אף אחד אינו יודע מה היא. אשר להורים המאמצים: גם הורים במשפחות אמנה מתקשרים לילדים מאוד והם יודעים היטב כי זהו קשר זמני למרות שאהבה גדולה יכולה להיווצר שם. זהו כשל גדול של שרותי הרווחה ומערכת בית המשפט העליון. בעבודתי עם אלפי נשים נפגשתי עם עשרות נשים בוגרות שנמסרו לאמנה או אימוץ. כולן, ללא יוצא מן הכלל, הרגישו תחושת בגידה ונידוי על כך שנמסרו לגורם אחר. אפילו במקרה שהאימוץ היה לבת משפחה ערירית ואמידה שאהבה אותה מאוד. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| טובת הקטין |
|||
|
|||
> „אין ביננו אדם היודע מהי טובת הקטין היום או בעתיד. ולכן אני מסכימה מאוד עם עמדותיהן של שולמית אלוני וטל רבינוביץ.” אני לא בטוח שהבנתי. אם איש אינו יכול לדעת, הכיצד פסקתן בצורה כה חדה שיש להעבירו מהמשפחה היחידה אותה הוא הכיר אי פעם למשפחה אחרת? >„היה כאן מחדל של שרותי הרווחה ואף אחד לא יעמוד לדין על כך.” אולי, למרות שאני לא בטוח שמישהו מהמעורבים האשים במשהו את שירותי הרווחה. אולי את מוכנה לפרט מה בדיוק היה המחדל שלהם? שירותי הרווחה לא היה הגורם שהחליט אצל מי ישאר הילד. >„לכל אם המוסרת ילדה לאימוץ נאמר שיש לה 6 חודשים להתחרט.” את בטוחה? משום שאם זה כך – יש לחדול מיידית מהמדיניות הזו. המידע הזה אינו נכון. מה שנכון הוא ששופט רשאי להפוך את ההחלטה בחודשים הראשונים לאימוץ. בחוק לא מדובר על זכותה של האם להתחרט. >„מה הן הזכויות של ההורה הביולוגי?” להורה הביולוגי יש זכות גדולה לגדל את הילד שלו. עם זאת, מקובל עלינו להוציא ילדים ממשפחות בהן הם חשופים לאלימות או להתעללות. מכאן שהזכות הזו אינה נטולת גבולות. דעתי היא שהורה שמסר ביודעין את ילדו לאחר איבד את הזכות לגדלו. אני סבור שהסיכוי שהורה כזה יהיה בלתי תפקודי הוא גבוה, וצריך מצב חריג מאד כדי להוציא ילד ממשפחה בה הוא גדל מאז לידתו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האב לא מסר ביודעין את תינוקו לאיש |
|||
|
|||
ברגע נודע לו על כך שהוא אב, התנגד לאימוץ ודרש לגדלו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האב לא מסר ביודעין את תינוקו לאיש |
|||
|
|||
האב לא מסר בכלל את תינוקו ביודעין או שלא ביודעין לאף אחד. אבל הוא הכניס את חברתו להריון וברח ממנה (והוא ידע גם ידע שהיא בהריון, למרות כל מיני ריחשושים שכאילו הוא לא ידע). וגם אם לא ידע, הרי התינוק נמסר כבר לאימוץ בשל אי יכולתה ואי רצונה של אימו או סבתו לטפל בו. בימ''ש בהכרעה הראשונה לא יכול היה להמתין עם הפסיקה וקבע לילד הורים מאמצים. מרגע זה הסיפור מסתיים, כי תינוקות לא מטלטלין כאחד החפצים. זכותו של התינוק וחובת בתי המשפט לתת לתינוק בית חם וזה מה שהם עשו. לבוא כמה חודשים אח''כ עם סיפורים 'ידעתי', 'לא יכולתי' וכו' טובים לסופר שוליים בחברת ההוצאה לאור של ''ידיעות אחרונות'', אבל לא בבימ''ש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דעתו של העצלן |
|||
|
|||
טובת הילד היא בבסיס החקיקה של הכנסת בנושא והחוק הוא שמנחה את בתי המשפט. זה שאת חושבת שהמחוקק לא יכול לדעת, לא משנה את רוח החוק ואת מהותו, על פיהן צריך לנהוג בית המשפט. נכון מידי פעם שוגים שופטים בנושא האימוץ, אבל מי שמפרש את החוק על פי דעה שמתנגדת לרוח החוק ומהותו, עושה את הטעות שאת וטל עושות כעת. כך עשה אחד השופטים שהיו מעורבים בפרשה הנוכחית, וכמה מפליא, לא בפעם הראשונה. כדאי לך לקרוא את, ועל (תגובה 58278), חוק האימוץ לפני שאת מביעה עמדה חזקה שמבוססת על זכות החרטה. מי שקרא את פסק הדין (http://62.90.71.124/Files/05/770/003/a10/05003770.a1...) לא יכול להתלונן על שהזכויות של ההורים הביולוגיים לא נלקחו בחשבון. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי