העקירות והנישול הזוחל נמשכים

העובדות... מעידות על כוונת המדינה לספח את מירב השטחים ביהודה ושומרון... אם הרצח בדארפור נמשך כבר שנים ללא תגובה הולמת של ''העולם הנאור'', אפשר לצפות שתהליך הרבה יותר צמחוני כמו השתלטות על קרקעות פרטיות של פלשתינאים לא יגרום לשום תגובה כזאת. לכן זה נראה יותר פרקטי ויעיל להמשיך בשיטה הקיימת,...

שאלה של מוסר יהודי?

יש ציבור יהודי שעבורו ישוב הארץ וכיבושה הן מצוות יותר חשובות מזכויות היסוד של הפלשתינאים ביהודה ושומרון. בעיני הציבור הזה קיום המצוות הללו חשוב יותר משמירה על החוק – כמעט כל האמצעים כשרים. עבור הציבור הזה הזכויות לחיים, לחופש הקניין והפרנסה של הפלשתינאים לא קיימות. ראינו עדויות להפקעת שטחים פרטיים להקמת ישובים ומאחזים לא חוקיים, ראינו עדויות להריגת (הרעלת) עצי זית וראינו עדויות לכריתת עצי זית שפגעו בזכויות היסוד של הפלשתינאים. בהמשך שמענו עדויות על עקירות עצי זית על ידי אנשי מאחז בלתי חוקי שיושב על אדמות פרטיות של פלשתינאים (כריתת עצי זית וכיבוש הארץ).

בחלק מן המקרים, כך מסתבר, השתמשו בחוק העותמני כדי להפקיע קרקעות חקלאיות. אחר כך שמענו גם על השימוש בגדר ההפרדה במשולב עם חוק נכסי נפקדים כדי להפקיע קרקעות חקלאיות. בהמשך נראה עדויות שהשיטות הללו כנראה מקבלות ''הכשרה'' של בג''ץ. נציג כאן גם סיפור של עקירת עצי זית וגניבתם לקישוט דרך הכניסה למאחז בלתי חוקי שגם הוא יושב על אדמות פרטיות של פלשתינאים.

---

הנישול הזוחל

בדרום הר חברון קיימות כבר שנים קהילות כפריות שחלקן חיות בכפרים בנויים וחלקן במערות. עד ראשית שנות ה-‏80 חיו בני הקהילות מחקלאות מסורתית של פלחה וגידול צאן במרעה. באותן שנים קמו באזור ההתנחלויות כרמל, מעון, סוסיא ובית יתיר ויותר מאוחר גם חוות ומאחזים. באותם ימים ראשונים ידעו שני הצדדים להפיק תועלת אחד מהשני, כאשר אותם פלשתינאים עסקו בבניה ועבודות אחרות בהתנחלויות. אבל כפי שידוע לכל היחסים הללו הידרדרו.
חיי תושבי הכפר סוסיה אל קדימה החלו להשתנות לרעה כאשר התברר שהכפר שלהם יושב באתר העתיקות בקרבת הישוב סוסיא. הם פונו מהכפר והמקום הפך ל''גן לאומי'' והחלה מסכת נדודים על אדמתם הפרטית. לאחר הפינוי הם המשיכו לעבד את אדמותיהם הפרטיות ולרעות את הצאן. הם גם התיישבו מחדש כ-חצי ק''מ מכפרם המקורי. אלא שזה לא מצא חן בעיני ''מישהו''. לילה אחד העלו אותם על משאיות והובילו צפונה למרחק של כ-‏15 ק''מ והורו להם לרדת.

למרות המרחק ועמדת הרשות הם בחרו לחזור לאדמותיהם, באזור סוסיא, והקימו חושות ומערות, כל משפחה על אדמתה. ביולי 2001 שוב פונו התושבים הללו בעקבות רצח המתנחל יאיר הר סיני. הפינוי הפעם היה מלווה אלימות, חבלה ברכוש, השחתת שדות וכו'. למרות הנסיון המר שפרשנו עד עתה חלק מהתושבים הללו חזרו אל אדמותיהם והחל מאבק משפטי ארוך. בסתיו 2001 הוציא בג''ץ צו ביניים שאסר על הצבא, המנהל האזרחי או מועצה מקומית סוסיא, לפנות את המתיישבים או לעשות שינוי בשטח. בתאריך 26.9.2001 המצב המשפטי בשטח הוקפא (בג''ץ 7530/01). המשתמע שאותם מתיישבים שלא חזרו לא רשאים לחזור, ואלו שלא בנו בית או מחסה אינם רשאים לעשות זאת.

הרשויות מצאו דרך לעקוף את הצו בהכרזת חלק ניכר מהאדמות כשטחים צבאיים ובכך גרמו להרחקתם של המתיישבים מאדמתם שלהם. בסופו של דבר, על פי החוק העותמני, איבדו המשפחות שהורחקו את החזקה על אדמותיהם שהוכרזו שטח צבאי. בהמשך המדינה גם טענה שהמבנים בשאר השטחים הללו אינם חוקיים והיא מייעדת אותם להריסה. באמצעות פינוי והכרזת שטח צבאי נהפכו מבני המגורים על אדמתם של הפלשתינאים לבלתי חוקיים. הבג''ץ קבע שאכן הוקמו מבנים בלתי חוקיים אלא שבג''ץ ביקש מהרשויות לקבל בקשות לאישורי בניה בדיעבד והתחשב בצרכים הומניטריים אם ניתן לגבי אותם מתיישבים שבו לאחר צו הביניים (20.3.2003).

בחודש שעבר, 6.6.2007, סיים בית המשפט, הבג''ץ, את הדיון בנושא כאשר קבע שהעתירה מיצתה את עצמה. למרות שהעותרים לא הצליחו להכשיר את המבנים שהקימו הובטחה להם עוד תקופה של 75 יום מתאריך מתן פסק הדין בה יוכלו לנסות. עד אז , פסק בית המשפט, לא יבוצעו צווי ההריסה. הבג''ץ גם הוסיף כי אין אנו מביעים עמדה כאן בשאלת הפתרונות הראויים לגבי האוכלוסייה עליה נמנים העותרים (בג''ץ, 7530/01, פסק דין).

בדומה להתנהלות בשטחי התנחלויות אחרות (שאלה של מוסר יהודי?) גם מתיישבי ''סוסיה אל קדימה'' מורחקים מאדמתם. את מקומם ואדמתם מנצלים מתיישבים אחרים שהמדינה רוצה ביקרם. רשויות המדינה שוב ''הצליחו'' להרחיב את השטחים על חשבון הפלשתינאים. התהליך שהחל מספר שנים לאחר מלחמת ששת הימים נמשך את הפלשתינאים מפנים מאדמותיהם ובאורח פלא הן עוברות לרשות המדינה או מתנחלים בישובים סמוכים. באורח פלא שום גוף רשמי לא ממש מתחשב בצרכים התכנוניים של הפלשתינאים. הפעם מדובר במתיישבי ''סוסיה אל קדימה'' שהיו שם לפני בוא המתנחלים (הצילו את תושבי סוסיא הפלסטינים מגירוש).

התהליך שתואר כאן מתחבר לתהליך היותר כללי המתנהל ביהודה ושומרון, המתואר במסמך חדש שפורסם על ידי ''שלום עכשיו'' (ופרצת...): הרחבת התנחלויות הרחק אל מחוץ לתחומי השיפוט הרשמיים – הרחבה מתחת לשולחן. עוד כלי בחבילת הכלים להרחיב את השליטה הבלעדית של המדינה ואזרחיה על חשבון מתיישבים שאינם אזרחים – על חשבון הפלשתינאים.

---

אלימות נגד חיילים

שוב אנחנו שומעים על אלימות כלפי חיילים של מפירי חוק מבין המתנחלים (6 מתנחלים חשודים בתקיפת חיילים). בעבר כבר תיארנו כאן את האירוע בו הושלכו אבנים על חיילים שליוו ילדים פלשתינאים לביה''ס בסמוך לחוות מעון. להזכירכם חוות מעון היא חלק מהאזור ממנו ובתוכו פונו מתיישבי ''סוסיה אל קדימה'' מספר פעמים. סמוך לאותו אירוע נודע על ההמלצות של ח''כ אורי אריאל איך לסכל אכיפת חוק בנושא מאחזים (רשויות אכיפת החוק ושומרי החוק). אולי האלימים שעליהם מדווח בידיעה מסוף השבוע, שמעו אז או קראו את עצותיו של חה''כ ויישמו אותן.

---

עקירה וגניבה של עצי זית

כידוע החבלה במטעי הזיתים גם היא חלק ממסכת ההתנכלויות כלפי הפלשתינאים ביהודה ושומרון. בעבר כאשר נכתב כאן על כריתת עצי זית ועל הרעלת עצים אחרים הופיעו הכחשות וטענות בסגנון אין עקירות וכאילו הכריתה נעשית על ידי בעלי המטעים כדי להשביחם. אבל כעת יש ויש עדויות על עקירת עצים וגניבתם. לפני קרוב לשבועיים דווח לנו כי גורם במנהל האזרחי, טען שמתנחלים, מהמאחז הלא חוקי שיושב על אדמות פרטיות של פלשתינאים, עקרו כ-‏300 עצי זית של פלשתינאים ונטעו את חלקם בסמוך לשביל הגישה למאחז ובתוכו. למרות טענותיו של ראש המועצה האזורית בנימין שזה בכלל מטע של יהודים בחר המנהל האזרחי להציב אולטימטום למתנחלים כדי שיחזירו את העצים למקומם.

מספר ימים לאחר מכן קראנו שתושבי המאחז, עדי עד, החלו בעבודה להחזרת העצים למקומם המקורי. מר ולרשטיין חזר על טענותיו שהמטע שנעקר הוא של יהודים ושהמתנחלים החליטו להחזיר את העצים כדי ''... למנוע עימות עם כוחות הביטחון,...'' בתגובה מסרו מהמנהל האזרחי שהעקירה בוצעה במטע על קרקע פרטית של פלשתינאי (מתנחלים השיבו עצי זית שגנבו).

מסתבר שהוגשה תלונה במשטרה על עקירה וגניבת 300 עצים על ידי עו''ד מיכאל ספרד בשמו של בעל החלקה מוחמד מוקבל. הוא עצמו סיפר שהעצים ניטעו בשנת 1965 ולא מסתפק ב-‏120 העצים שהחזירו מתיישבי עדי עד. דווח גם על חשד שאנשי ביטחון ישראלים מעורבים בעקירת העצים. סיפור העקירה בחלקתו של מוקבל מזכיר לנו את אותן הוראות והנחיות שפורסמו בעבר איך להתנגד לפינוי מאחזים. הפירסום הזה העלה על פני השטח את העובדה שדרך ההתנכלות האלימה והחבלה ברכושם של פלשתינאים מקובלת לפחות על חלק מן המתנחלים (כריתת עצי זית וכיבוש הארץ).

בל נשכח שאחד הדברים הראשונים שעשתה המדינה לאחר מלחמת ששת הימים היה להפסיק את רישום הקרקעות שהחל בתקופת המנדט. למרות זאת, ואולי על אף זאת, יש פלשתינאים, כמו מוחמד מוקבל, שיכולים ומעיזים להציג מסמכי בעלות. האם זה מבטיח לו את האפשרות לעבד את אדמתו ולקטוף את פריה? האם זכות הקניין שלו תישמר?

---

סוף דבר

פעם ועוד פעם העובדות בשטח מעידות שהמדינה שואפת להשתלט על עוד ועוד שטחים של פלשתינאים. המדינה פועלת לפי אסטרטגיה די ברורה והמקרה של ''סוסיה אל קדימה'' הוא עוד דוגמה או עדות שזה כך והדו''ח של שלום עכשיו מציב בסיס עובדתי הרבה יותר רחב לאמירה הזאת. עם הזמן התהליך הזה פוגע בזכויות קניין, וזכויות אחרות, של עוד ועוד פלשתינאים; עוד ועוד שטחים חקלאיים ואחרים נלקחים מרשותם. בתחילה תחת הרושם שזו התנהלות זמנית אבל בסופו של דבר, אם גם לאחר שנים, מה שנלקח באופן זמני נלקח לתמיד.

בסופו של דבר האסטרטגיה של המדינה היא גם האסטרטגיה של המתנחלים. על הרקע הזה לא ברור מדוע המתנחלים פוגעים שוב ושוב בנציגי הרשות שמאפשרים את ההשתלטות; לא ברור מדוע הם מתלוננים על הרשות השופטת שבסופו של דבר מכשירה את האסטרטגיה. אולי אותם מתנחלים לא שלמים עם קצב היישום והנסיגות הזמניות.

גם המקרה של עקירת עצי הזית וגניבתם מאדמה פרטית הוא חלק מהאסטרטגיה הזאת. הוא מהווה עדות שלא מדובר בשכנות רעה. מדובר בתהליך שדוחק את הפלשתינאים לפינה ללא מוצא; תהליך שאפילו לא מבטיח להם שליטה ברכושם הפרטי. בעיני התהליך האסטרטגי הזה שבהדרגה לא משאיר לפלשתינאים זכויות קניין וזכויות להתקיים בכבוד הוא בעוכרנו.

---

אפילוג

בישראל פועלת הועדה לאיתור נכסים של נספי השואה שנרכשו כהשקעה או כהכנה לעלייה ארצה. ישנם גם אלו הפועלים להשבת רכוש ונכסים של יהודים בארצות אירופה. יש לא מעט בעיות באיתור הנכסים וחשבונות הבנק בארץ אך ישנן הערכות כי מדובר בשווי נכסים וחשבונות הבנק בגובה של יותר ממיליארד שקלים. לגבי שווי הנכסים באירופה ישנן הערכות שמדובר בכ-‏145 מיליארד דולרים (נכסי נספים). לרובנו אין ספק שצריך לפעול להשבת הרכוש לניצולי השואה או ליורשי הנספים.

איך כל זה, איך כל הפעילות להשבת נכסי הנספים, מסתדר עם פגיעה בזכויות הקניין של פלשתינאי?
איך זה מסתדר עם תהליך ההשתלטות על נכסים פרטיים של פלשתינאים?
האם ומה אנחנו עושים כדי להבטיח לפלשתינאים את שימור זכות הקניין כמו גם זכויות אדם אחרות?

---