  
  
  
|
 |
|
||
  לא מעשה פרטי |
|||
|
|||
1. אחד העם (1891):''עתה הנה עזבתי את הארץ משאת נפשי, עזבתי בלב נשבר ורוח נכאה... עד כמה מוכרחים אנו להיזהר לבלתי עורר עלינו חמת עם הארץ על ידי מעשים מגונים,... ומה עושים אחינו בארץ ישראל? ... מתהלכים עם הערביים באיבה ואכזריות, משיגים גבולם שלא בצדק, מכים אותם בחרפה בלי כל סיבה מספקת, ומתפארים עוד כי כן יעשו, ואיש אין אשר יעמוד בפרץ ויעצור בעד הנטייה הבזויה והמסוכנת הזאת (http://benyehuda.org/ginzburg/Gnz019.html). אחד העם במפורש מדבר על הכלל ולא על מקרה פרטי. מי שטוען שמדובר על התרשמות סופר על מקרה אחד טועה ומטעה. 2. הביקור של אחד העם בא כ-5 שנים אחרי תקרית יהודיה שמתוארת באתר יזכור (http://www.izkor.gov.il/izkor82.asp?t=505810) במסגרת סיפור מותה של רחל חדד. סיפור מותה הוא דוגמה ברורה שהבעיה קיימת לפני שנוסד השומר. מתיישבי פתח תקווה מחזיקים בשטחים שבני אבו קישק ותושבי יהודיה טוענים לחזקה בהם ועל הרקע הזה מתפתח עימות אלים: ''שומרי המושבה ובראשם סנדר חדד ויהודה ראב ארבו להם, הפליאו את מכותיהם ולקחו את העדר. אלו לא אנשי ''השומר'' בני העלייה השניה ----- בקיצור, אחד העם אולי לא ידע על מותה של רחל חדד אבל מזהה תופעה, לא מקרה פרטי, שקיימת ובולטת בזמן ביקורו. העיקר היא קיימת לפני העלייה השניה וקיימת גם היום. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי