  
  
  
|
 |
|
||
  על ''פטי'' הרכבי וחזונו |
|||
|
|||
''פטי'' הרכבי ז''ל היה,לדעתי,אחד ההגונים שבקהל אלופי צ.ה.ל.במהלך התכתבות אתו בשנות השמונים למדתי שביקורתו כוונה בעיקרה נגד העם הישראלי, שהצבא הוא חלק בתוכו.יש המכנים אותו ''נביא זעם'' אך לדעתי היה ''נביא אמת'' בעל כושר מצויין לקרוא כתובות על הקיר | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ''פטי'' הרכבי וספריו משנות ה- 60 בנושא ''עמדת הערבים'' |
|||
|
|||
ובנושא ''מלחמה גרעינית'' ונושאי אסטרטגיה, היה האורים ותומים שלי לפני שרותי הצבאי. בשרותי הצבאי אמנם פגשתי אותו, אדם שקט ועמוק ונעים מאד. אז, בראשית שנות ה- 70 היה כבר בעיצומה של תפנית מניציות להכרה בזכויות העם האחר. השורה התחתונה כאן היתה לגישתו, שהעובדה שנגרם להם עוול (ולכן אינם אוהדים אותנו במיוחד, כפי שהוצג בספריו על עמדות הערבים) - עובדה זאת לא חייבת לגרום להמשכת והעמקת עוול זה עוד יותר. מתקופה זאת הציג גישות כמו אלה אודות איוולת הרהב של בר כוכבא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד על פטי הרכבי. |
|||
|
|||
לק''י מיכאל מ שרון אינו מבין כלל את פטי הרכבי. הוא בשום שלב לא הגיע להכרה בזכויות האחר. הוא פשוט הגיע למסקנה שאין לנו שום סכוי לעמוד מול העולם הערבי ולכן עלינו לפייסו בנכסים שבידינו. כאשר שאלנו אותו מה יהיה אם הפיוס יכשל ואם הערבים לא יסתפקו במה שיקבלו? הוא השיב שהיות וממילא אין לנו שום סכוי הרי עלינו לנהל את הגסיסה של מדינת ישראל באופו שיגרם לנו מינימום סבל כמו שמטפלין בחולה סופני בסמי הרגעה ובתרופות שינה עד שהוא נרדם וישן שינה נעימה לנצח. כנראה שמהו מעין זה הדריך את יוזמי אוסלו נרדים את העם ונוביל אותו בשקט ובנעימים למותו הידוע ממימלא מראש. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אליצור: אתה מדבר על הרכבי באחרית ימיו. אבל היה |
|||
|
|||
שלב קצת יותר מוקדם שבו שהוא התחזה להומניסט אולי כדי להתקדם באוניברסיטה ולמכור יותר טוב את ספריו שהרי רוב קוני הספרים הם הומניסטים. בחוג המשפחה הוא לא צריך היה להעמיד פנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד משהו על פטי |
|||
|
|||
לק''י אורי חזרתי עכשיו הביתה ונכנסתי לפורום ואני רואה שבמשך היום הנושא התפתח. אני חושב שאתה טועה שהוא התחזה כדי למכור ספרים. מעמדו היה מובטח בלי קשר למכירת הספרים שלו ואני גם חושב שהוא לא קיבל מהם תמלוגים כך שאחת היה לו אם מכר אם מכר אלף או אלפים ספרים. בכל מקרה טווח הקונים שלו היה די מצומצם. לעומת זאת הוא היה מאוד מודאג לגבי המשך קיומה של מדינת ישראל. באשר לזכויות האחר אני חושב שהוא לא הובן. קשה היה לו לקבל כמו להרב חילוניים את הצורך הסוביקטיבי של יהודי להיות מחובר לשילה לחברון ולשכם ולהר הבית. אלו קשרים שאינם נמדדים בשיקולי עלות תועלת רגילים. לכן כדי לאזן את השיקול הזה הוא העלה את השיקול של זכויות האחר שגם הוא אינו נמדד בשקולי עלות תועלת רגילים. צריך גם להוסיף שבאופן אישי הוא היה אדם מאוד נעים גם כאשר לא הסכמת איתו והוא חשב שאתה מוביל לדרך ללא מוצא. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אליצור: עבור ספריו הוא קיבל תמלוגים, אבל |
|||
|
|||
מעבר לתמלוגים יהושפט ביקש להתאים את עצמו ל'פוליטיקל קורט' של ישראל. אחרי מלחמת ששת הימים הפוליטיקל קורט בישראל היה לשבת שבעה על זכויות הפלסטינים. אשר למעמדו, באחת השיחות בינינו הוא סיפר לי שמאוד התקשה להתקבל לאוניברסיטה ולהקדם בה ולקבל דרגת פרופסור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אליצור, צא מתמימותך! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אליצור ולקובי מיכאל: תמימות ודמוקרטיה |
|||
|
|||
אנשי קבוצות השררה בישראל, ולא רק בה, מנצלים את תמימותו של רוב הציבור כדי להשרות אווירה, שבסך הכל ולמרות כל הליקויים, את רוב זמנם ומחשבתם הם מקדישים לטוב הכלל. ולא היא! את רוב זמנם ומחשבתם מקדישים מקדישים אנשי ''האליטות'', בכל מגזרי החיים, לאינטרסים הפרטיים שלהם. בגלל תמימותו בוחר בהם רוב הציבור שוב ושוב כדי ובכך אומר: נצלוני! הדברים אמורים לא רק לאליצור סגל, אלא גם לקובי מיכאל ולאמונתו ביושרם וברצונם הטוב של ראשי מערכת הביטחון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי:על תמימות שכבר איננה |
|||
|
|||
קרום בתולי התמימות שלי בותק זה מכבר. כמי שעוסק כבר שנים לא מעטות בסוציולוגיה (בפוליטיקה) של ארגונים, הן בפן האקדמי/מחקרי והן בפרקטיקה של החיים, נראה כי עובדות החיים הבסיסיות כבר די נהירות לי. גם אתה במאמץ שלך להנחיל אמת אחרת, מעולם לא פעלת מטעמים אלטרואיסטייים. בכלל וככלל אינני מאמין באלטרואיזם. האלטרואיזם (לכאורה) הוא סוג של צורך שנועד בראש ובראשונה לספק איזשהו צורך או מוטיבציה ולכן האלטרואיזם הוא רק ביטוי נוסף של מוטיבציה אגואיסטית. אין בכך כדי לסמא עיניים ולהתעלם משינויים שכן מתרחשים. קשה לי להסכין עם קביעתך הקטיגורית לגבי איוולותם של כל בני הדור הנוכחי וקודמיהם, והרי לא סביר שהתבונה האסטרטגית לא מצאה נחלה אצל איש מבין רבים כל כך במערכת. ככלל וכעיקר אני תמיד מעדיף להתייחס לנושא ולעיקרון ולא לאיש ואת ההתרחשויות אני תמיד מנסה להבין בהקשר. כקונסטרוקטוביסט (לעת מצוא) אני משתדל למעט בכוחן של אמיתות מוחלטות ומגה-תיאוריות, המסוגלות או מתיימרות להסביר את העולם והמורכבות האנושית באמצעות שני משתנים אולטימטיביים. נראה שמשתנים הסבריים - גם אם כוחם פחות ממשתנים סיבתיים - בהקשרים נתונים, אמינים יותר בהסבר של תופעות חברתיות. הדגש להקשר הוא אולי אחד מהקווים המבחינים בגישתנו (גם אם לפעמים אנו מגיעים לאותן מסקנות). לעניין זה, הייתי מבקש להשכיל ולקרוא את הניתוח שלך ובו ההיגיון שקושר בין התיאוריה של המלחמה האינטנסיבית לבין המלחמה המוגבלת-העימות הנוכחי. מה אפשר היה לעשות אחרת? מדוע מה שנעשה הוא בחזקת איוולת (אליבא דעמדתך)? איזה סוג של לקח או תובנה ממשנתו של קלאוזוביץ או אחר ניתן להחיל על המציאות הנוכחית? לעיתים מקננת בי התחושה כי אתה מבקש להרוג את השומר ולא בהכרח לאכול מהענבים, אך למרות התחושה, ההקלקה הראשונה שלי בכל כניסה לפורום מובילה תמיד אל התייחסות שלך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קובי: להיפטר מן אנטי-אינטלקטואליזם |
|||
|
|||
אתה צודק בהחלט שבני הדורות הקודמים לא היו טפשים יותר מבני הדור הנוכחי ואולי ההיפך הוא הנכון. בדרך כלל חכמה וטפשות נמדדות במצב בבנק ואולי גם במספר הפרסומים ובסטטוס החברתי. על פי קריטריונים אלה בני הדורות הקודמים היו נפילים וגם רבים מבני הדור הנוכחי, אהוד ברק לדוגמא. אני אינני מיצג איש בוודאי לא את בני דורי. ממני גם לא תקבל תשובות איך לחסל את מפעילי המתאבדים או איך לקשור בין קלאוזביץ לבין ישראל טל. את זה אגב, יכולת להבין מן המאמר לעיל. תרומתי הצנועה, שאותה לצערי מעטים מאוד מסוגלים להבין ועל פי שאלותיך, אתה נמנה עליהם היא זאת: המערכת הצבאית היא אנטי-אינטלקטואלית במבנה הבסיסי שלה (אף מקצת מאנשיה הם אינטלקטואלים). קביעה זאת נכונה גם בישראל גם ארה''ב וגם במצרים. ישנם הבדלים בתחומים אחרים בין מערכות אלה אך לא בנושא האינטלקטואליזם. לאור זאת, אני טוען את הטענה המרכזית הבאה: אם נרתום את מערכת הביטחון ותת מערכותיה לאינטלקטואליות האנושית השיטתית נוכל לשפר לאין ערוך את ביצועיה בכל התחומים. אז לא נהיה זקוקים לא לקלאוזוביץ ולא לישראל טל. הצעתי גם לשלם רתימה זאת יש להקים את ''הרשות החמישית החושבת''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי על מה אפשר היה לעשות אחרת. |
|||
|
|||
לק''י קובי אני מסכים איתך שלפעמים אורי מקרין יאוש מהיכולת לשנות. אבל בענין השאלה מה אפשר היה לעשות אחרת יש לי כמה תשובות למרות שאינני מומחה צבאי. למטה כמה קלומטרים מתחת לעפרה בהמשך הכביש נמצא בואשי על חרמיה - נחל השודדים בנין המשטרה התורכית או בנין המשטרה הבריטית כפי שנהו לפעמים לכנותו. הבנין העזוב נתפס על ידי צה''ל והוקם בו מחסום לפני מספר חודשים התמקם צלף על הרכס ממול לבנין וצלף בשני החיילים שעמדו במחסום. מפקד המחסום רץ מיד החוצה ונורה בראשו יתר החילים יצאו אחד אחד החוצה וכולם נורו ונהרגו. בסך הכול נהרגו עשרה חיילים וכן מספר אזרחים ונפצעו עוד כעשרה נוספי מכוחות החילוץ ביניהם קב''ט המועצה האזורית בנימין שנפצע פונה והיום הוא בריא ושלם. הצלף עזב את המקום ללא פגע ועד היום לא נתפס. כתוצאה ממקרה זה חל שינוי אסטרטגי מרחיק לכת - צה''ל פינה כמעט את כל המחסומים ביש''ע. ועזב את התחנת המשטרה בואדי חרמיה. התחנה היום מאויישת בידי חברת שמירה של המועצה ומתכונים להפוך אותה למוזיאון לזכרם של כל נרצחי בנימין. כל השינויים מרחיקי הלכת האלו ברמה האסטרגית חלו בגלל טעותו של מפקד המחסום ששילם עליה בחייו הוא וכל אנשיו. כיצד יתכן שהוא מוציא שני חילים לואדי הנשלט מכל הכיונים מהרכסים שמסביב מבלי להוצאי חייל אות שני חיילים לרכס השולט? האם בשביל להבין ענין כזה פשוט צריך ללמוד בבית הספר הגבוה לפיקוד ומטה או איפה שלא יהיה? זה דבר שכל רועה צאן מבין בחושיו הבסיסים. לדעתי הצרוף של תקלות מבצעיות בלתי הכרחיות כאלו הוא ששחק אותנו בלי הרף. צריך גם להוסיף שבמקום לא היו אזרחים אשצריך להגן עליהם וגם לא רכוש שצריך לשמור עליו כל הכשלים היו של הצבא בלבד. אדרבה מערכת התגובה האזרחית פעלה לאין שיעור יותר טוב ממערכת התגובה הצבאית. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי ולאליצור: לאחר מקרה המחסום צריך היה |
|||
|
|||
להדיח לפחות את הרמטכ''ל ואת אלוף פיקוד המרכז ולהחיל מייד ברפורמה בצה''ל. אבל במערכת כולם קשורים בכולם וכולם מגוננים על כולם, שהרי תפקודו של צה''ל בדרום לבנון ובעיקר אופן בריחתו צריכים היו להוכיח כי צה''ל אינו מתפקד כצבא של ממש אלא כאוסף של אווילים עם הרמטכ''ל לשעבר וראש הממשלה אהוד ברק בראש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאליצור: השאלה אינה פשוטה. אני מבין היטב את |
|||
|
|||
אורח מחשבת הרכבי, ומנסה לחשוב באופן נטול פניות ומעבר לסנטימנטים והתיפיפות נפש. השאלה היא: כיצד נישרוד במרחב זה כעבור 50 שנה, ויש תמיד לשאול בדיוק שאלה זאת. לא מדובר בהכרח בפיוס, ובוודאי שאין להמר על נכסים אסטרטגיים שבידינו. ובוודאי שיש לפעול בגישה הבריטית של חתירה לשלום לאחר ניצחון מוחץ, ולא שנייה לפני כן, ובוודאי שלא בעקבות כשלוננו באנטיפאדה הראשונה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למיכאל: הכשל השמאלני -הומניסטי בנושא המלחמה |
|||
|
|||
הרכבי לא הבין שלא המוסר מנצח במלחמה אלא איכותו של הצבא. שותפים לו תשעים ותשעה אחוזים מן השמאלנים על כדור הארץ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדוע בכל זאת ניצחו כמעט אך ורק צבאות שהיה מאחוריהם |
|||
|
|||
בסיס אתי מוצק? ואילו צבאות של גורמי עריצות הובסו על ידי כוח קטן בהרבה - ראה מלחמת הפרסים ביוונים, תבוסות בריה''מ מידי פינלנד, תבוסת הפונים בעלי אמצעי הלחימה המשוכללים והפיקוד הטוב בידי הרפובליקה הרומית, תבוסת הברברים בגליה ובבריטניה מידי יוליוס קיסר, תבוסת הפדרציה מידי לינקולן, הגרמנים, בעלי העדיפות המספרית והצבאית המוחצת, בידי בריטניה בקרבות ימיים וכך ברוב ההיסטוריה המתורבתת? אין מנוס אלא להסיק שקיים קשר בין מוסר ובין המצאתיות וגורמי יתרון צבאי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: מוסר אינו רטוריקה מוסרנית ורשימת קניות |
|||
|
|||
מבולבלת בנוסח קודים צהלנים-יחצניים למיניהם. בפרוייקט בלטרון, בו מופיעה פריסת שריון מרהיבה, מופיעה גם כתובת מבולבלת ומכבירת מלל-שגב של איזה מחבר קודים, המותירה מעין מסך עירפול מילולי, וקשה להזכר בה דקותיים לאחר שהצצת בה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל: מוסר הוא סגנון שרידות! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל: מה הבסיס האתי המוצק של הבבלים |
|||
|
|||
בימי חורבן בית ראשון ושל הרומאים בימי חורבן בית שני? מה הבסיס האתי המוצק של ההונים בימי אטילה ושל המונגולים בימי ג'ינגיס חאן? ובעיקר- מה הבסיס האתי המוצק של גרמניה הנאצית במלחמתה בצרפת בשנת 1940? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: יריבי המונגולים ויריבי ההונים היו באותה |
|||
|
|||
תקופה במצב של פרור הסדר החברתי ובמצב של פרור (אנומיה) מוסרית. העובדה הפשוטה היא שבליזריוס, המצביא הביזנטיני, הביס בנקל את ההונים וזרה אותם לכל רוח, עם צבא קטן בן 10 עד 30 אלף חיילים בתקופה שונה מבחינה זאת. צרפת היתה ב- 1940 במצב של אנומיה מוסרית, ופלגנות אזרחית. אנגליה לא היתה במצב זה, אלא נהפוך הוא, ולכן התוצאה השונה. דווקא דוגמא זו ממחישה את טענתי היטב: הצבא הצרפתי נחשב לצבא החזק ביותר באירופה באותה תקופה, בעוד הצבא האנגלי היה קטן יחסית וללא אימון רב. אשר לרומי בשנת 60 לספירה, אין לאמר שהיתה נעדרת בסיס מוסרי, שכן היתה בעיצומה של פריחה תרבותית רב תחומית (המשך התקופה האוגוסטינית). דוגמה זו מטעה גם בכך שרומי היתה אימפריה גדולה, מול יהודה הקטנה. אבל בנוסף אתה שוכח גם את הנקודה שבאותה תקופה רבו ביהודה מעשי עוולה (''פרשת קמצא ובר קמצא'' בעטיים, על פי חכמינו, חרבה ירושלים) מה שלא מעיד על חוסן מוסרי. ובנוסף שררה ביהודה מלחמת אחים ובריונות כנופיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למיכאל: המונגולים תקפו את האימפריה המוסלמית |
|||
|
|||
שהיתה אז בתקופת הזהב שלה והכריעוה. לצרפת היו בעיות ב- 1940 דווקא שמשום מוסריות יתר שהביאו לתחושות אנטי מיליטריסטיות ולחוסר מוכנות לקראת המלחמה. בניגוד לקביעתך, אותם דברים אמורים לגבי בריטניה באותה תקופה. שהרי כוח המשלוח הבריטי נכשל בקרבות בצרפת וברח לאנגליה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: פציפיזם יתר הינו ביטוי של הדחקה, ומגמה בכוון |
|||
|
|||
המנוגד לבחינת תהליכים ממשיים במציאות, כפי שטענתי באחד הדיונים כאן, לפני מספר שבועות. מכיוון שהדחקה הינה מנוגדת לחקר האמת, ובהתבסס על טעוני ב''פיל סגול'' האחרון לפיו חקר האמת נמצא ביחס ישר לרמת המוסר, הרי שפציפיזם-יתר אינו יכול להיות תכופות מוסרי. המחשה לחוסר המוסריות של פציפיזם יתר הינם אותם אינטלקטואלים צרפתים משנות הכיבוש בעלי המגמה הפציפיסטית, ששיתפו פעולה עם הנאצים. לכן, צרפת ב- 1940 היתה רחוקה מלהיות חברה בעלת רמת מוסר גבוהה. הבסת 350 אלף חיילי חיל המישלוח הבריטי בצרפת בידי השריון הגרמני בעל ההיקף הגדול, ותוך סיוע אווירי של אלפי מטוסי קרב ההפצצה של הלוופטוואפה, כנראה לא היה עניין גדול במיוחד. אך דיברתי על טווחי זמן נרחבים ולא סיטואציות נקודתיות בזמן. גרמנייה הובסה על ידי הבריטים בים, הן ב- 1940 והן במשלוחי האספקה לצבאו של רומל באפריקה, כאשר הצי הבריטי טיבע ב- 42 ו-43 כ- 90% מנפח האספקה הגרמנית. אשר לאיסלאם בזמן ההתקפה המונגולית, האם לא שררה שם עריצות? גם הבסת מאות אלפי החיילים הפרסים על ידי קומץ יוונים ארעה בתקופת תור הזהב של פרס, ששרר בה משטר עריץ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל: כשאתה מדבר על מוסר אתה מתכוון בעצם |
|||
|
|||
לצורות התנהגות המתאימות להגנה על שרידותה של המערכת במובן הרחב והעמוק של הנושא. אם זאת כוונתך אני מסכים איתך במאה אחוז. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר שרון: הערה לגבי בריטניה |
|||
|
|||
מבלי להיכנס להערכותיך בנוגע לצבא הצרפתי ולצבא הבריטי, אני הייתי מציע להתייחס להיבט נוסף: היטלר ימ''ש ראה בבריטניה גזע שווה-ערך לגרמנים, בניגוד לצרפת. ישנן הערכות לפיהן הוא לא רצה לכבוש את בריטניה או לשלוט עליה (שוב: מתוך כבוד נדיר ביותר לגזע ''שווה-ערך''), אלא רק להכניע/להחליש/לדחוק אותה על-מנת שלא תפריע לו לשלוט בשאר אירופה והעולם. ייתכן שזאת היתה אחת מהסיבות שהלוחמה נגד בריטניה לא התנהלה באותה הצורה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר פרלמן: שמעתי כי התפרסמו עדויות על כך כי בניגוד |
|||
|
|||
לרטוריקה הנאצית, הרי היטלר ימ''ש, שראה באנגלים את המסוכנים שבאויבי גרמניה, התכוון לבצע רצח גדל מימדים של חוגי האליטות והאינטליגנציה הבריטיים. וכן לכונן שם משטר דיכוי כבד, בניגוד לצרפת או סקנדינביה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כיבוש גרמני בבריטניה |
|||
|
|||
קיימת רשימה של הגסטאפו במיסגרת התיכנון המוקדם למבצע ''אריה הים'' ב- 1940,הפלישה לבריטניה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל. היא מונה כ- 150,000 שמות - צ'רצ'יל, משפחת המלוכה, כל המעמד הפוליטי והאינטלקטואלי, וכן יהודים, כולל חיים וייצמן. כן נשקלה העברת מאות אלפי גברים בריטיים לעבודת כפיה ביבשת. כיבוש גרמני בבריטניה, לו התקים, בהחלט לא היה פיקניק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גרמניה הנאצית לא פלשה לבריטניה במלחמת |
|||
|
|||
העולם השניה, לא מסיבות אידיאולוגיות אלא בגלל מגבלות צבאיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל הרשה לי לסתור את התאוריה שלך |
|||
|
|||
הדוגמאות הרבות שהבאת לכך שניצחו בעלי הבסיס האתי הם מטעות ביותר. כל אימפריה שקמה והביאה איתה תרבות שהשפיעה על העולם המערבי תמיד תצוייר כאתית לאחר נצחונה. מספר דוגמאות שהבאת: מלחמת היוונים בפרסים - היוונים הביאו את התרבות ההלנית לאירופה שהיוותה בסיס לתרבות הרומאית ובכך בסיס לתרבות המערבית של ימינו. לכן בוודאי תצוייר נצחונם כנצחון ה''טוב'' על ה''רע''. הנצחונות שהיו בתחילת המאה החמישית לפה''ס עצרו את האימפריה הפרסית מלהתפשט לאירופה. באם זה לא היה קורה בוודאי התרבות האירופאית היתה מושפעת מאד מהתרבות הפרסית המזרחית ובכך היתה נוצרת עד היום השפעה רבה לתרבות זו. ולכן מיכאל שרון של עולם מקביל זה היה בעל ערכים מוסריים שונים לגמרי והיה מביא את נצחון הפרסים כדוגמא לויכוח זהה אך הפוך באותו עולם מקביל. בנוסף נכון שהיוונים עצרו את האימפריה הפרסית מלהתפשט לאירופה אך אלכסנדר מוקדון בעל התרבות הלא הלנית והאתית הוא זה שכבש את המזרח ובכך הכניס אותו למערב. איזה בסיס מוסרי היה לו בדיוק? הוא בסך הכל ניצח ולכן השפיע עד היום על התרבות המערבית. בדומה לכך הרומאים - באם קרתגו היתה מנצחת את המלחמות הפוניות אולי היינו בעלי תרבות קרתגנית עד היום ומהללים אותה כמוסרית. לגבי בלזריוס - הוא לא ניצח את ההונים אלא את הגותים. ההונים נעלמו מהעולם באמצע המאה החמישית. בלזריוס פעל בתחילת המאה השביעית. ואגב בליזריוס שהיה מצביא של הממלכה המושחתת והאכזרית ביזנטיון החריב את ממלכת האוסטרוגותית באיטליה בדיוק כשהחלה לקבל עצמה את תרבות הרומאים והנצרות. למעשה בכך מנע בליזריוס המצביא או יותר נכון מלכו יוסטיניאנוס את המערב מעושר תרבותי שהיה יכול לקבל מהטמעות הממלכות הגותיות. כיום לא נוכל לדעת כי הממלכות הגותיות הושמדו אז. ברה''מ לא הובסה ע''י פינלנד נהפוך הוא פינלנד היא זו שהובסה ונאלצה לחתום על תנאים גרועים משהוצעו לה לפני תקיפתה. אומנם היא הצליחה עם 100000 איש לעכב צבא גדול ממנה בהרבה, אבל איני רואה למה שייכת כאן מוסריות. על פי אותו משל ניתן לטעון שגרמניה הביסה את בעלות הברית בכך שבשנה האחרונה של המלחמה עמדה ביחסי כוחותשל 1 ל 4 במזרח ו 1 ל 15 במערב לא כולל החזית האיטלקית. והחזיקה מעמד שנה שלמה (לא 5 חודשים כמו הפינים) ולכן אולי גרמניה היא מוסרית. מדינות שתוקפים את אדמתן בדרך כלל נלחמות טוב יותר. איך אתה מסביר את נפילת האימפריה הרומית בידי ממלכות ברבריות? לגבי הקרבות הימיים שגרמניה בעלת הצי הגדול לכאורה הובסה ע''י בריטניה - לגרמניה היה צי זעיר אל מול בריטניה ואם זאת הצליחה גרמניה כמעט לשתק ולהכריע את גרמניה במלחמת צוללות באטלנטי. גרמניה עצמה נלחמה במלחמת העולם השניה מעל ומעבר ליכולתה הכמותית טכנולוגית לעומת שאר הצבאות. ואם זאת לא היה לה שום בסיס מוסרי, לא רק על פי דעת חוקרים מערביים של היום, אלא על פי דעת הגרמנים עצמם שנלחמו, לא היתה התלהבות גדולה מצד הגרמנים במלחמה (להבדיל ממלחמת העולם הראשונה) אבל כולם ידעו שעליהם לעשות הכל בשביל ה''פדרלנד'' בקיצור אוכל לתת עוד דוגמאות רבות סותרות ואחרות. אבל בוודאי אין ראיה היסטורית לכך שמוסריות היא גורם לנצחונות צבאיים. לסיכום הסטוריה באופן כללי מהללת את המנצחים שעיצבו את התרבות העכשווית של ההסטוריונים, אבל כשלמדים את הפרטים המציאות נראית הרבה פעמים אחרת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גישתך כאו היא רלטיביזם של ''מוסר מנצחים''. אבל |
|||
|
|||
האם למשל ניצחונם של הפרתים את האימפריה הרומית בתקופת הקיסר אדרינוס מוצג כביטוי של מוסר או צדק, בניגוד לניצחונות היסטוריים אחרים? מדוע לא? הרי הרומים מעולם לא הביסו את הפרתים אלא הובסו על ידם, ואף על פי כן ''מוסר המנצחים'' לא קובע את תפיסתנו הערכית/מוסרית לגבי ניצחונות אלה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בוודאי שלא |
|||
|
|||
מי זוכר כיום את נצחונם של הפרתים על הרומאים? ההיסטוריונים המערביים של היום הם בעלי תרבות שמבוססת על התרבות הרומאית ולכן לא משנה מה קרה בדיוק איתה, הית תמיד תזכר כמהוללת ומשובחת. הרלטביזם שאני מציין הוא לאו שווקא של המנצחים בכל קרב. אלא של שמנצחים שהורישו מורשת תרבותית שמשפיעה עד היום. זה לגבי הבטוריה עתיקה. לגבי הסטוריה מודרנית הרלטביזם הוא ההתבוננות בעיניים מערביות. הדוגמא הטובה ביותר ביא אולי הדוגמא שהבאת לפני כשציינת את ''נצחונם'' של הפינים על ברה''מ. כשברה''מ תקפה את פינלנד העולם המערבי כולו צודד בפינלנד. גרמניה בדיוק כבשה את פולין ואירופה נכנסה לזיצקריג (מלחמה מזויפת) והפלישה של ברה''מ לפינלנד נראתה כעוד מדינה טוטליטרית תוקפת מדינה קטנה ועצמאית. בריטניה וצרפת אפילו חשבו לשלוח משלחות צבאיות לעזרת הפינים (קוצר ראות מדהים בפני עצמו, פינלנד היתה אויבתם פחות משנתיים לאחר מכן)לכן העתונים וההסטוריונים של התקופה היללו את קרבות הגבורה של הפינים, ועל כך שהחזיקו מעמד 5 חודשים מול אויב חזק יותר. עובדה שגם אתה ואני בטוח שרוב מי שקרא על כך זוכר את הפינים כמנצחים ודבורים וכו. האמת שונה הפינים הובסו, המלחמה עצמה פרצה לאחר שהסובייטים הציעו תיקוני גבול מהפינים שהיו סבירים יחסית לתקופה המדוברת ונועדו להגנה על גבולן הצופית במקרה של התקפה גרמנית (מה שבפועל קרה). מדינות אירופאיות אחרות הסכימו לכך בקלות במצבים דומים (צ'כוסלובקיה, רומניה) זה היה שטחים תמורת שלום, אך פינלנד התנגדה והמלחמה פרצה. בסטדנדרטים של היום אפשר אפילו לומר שפינלנד היתה התוקפנית (זאת היתה ציניות). לעומת זאת אף אחד לא זוכר את מלחמת הגבורה של הגרמנים והיפנים כי הם היו ה''רעים'' והם גם הפסידו. לעולם עד היום ככלל לא מפריע שבעלות הברית החריבו ערים שלמות בגרמניה ויפן. הדבר היחיד שמפריע להם היום הם פצצות האטום וזאת בגלל תרבות האנטי לוחמה גרעינית שפשתה מאז. לאף אחד לא הפריע שבהפצצות ערים שונות ביפן הושמדו ערים שלמות ונהרגו מספר רב יותר של תושבים באותם ערים, מהערים המופצצות בפצצות האטום. דוגמא נוספת של רלטביזם של מנצחים הוא נצחון ברה''מ על גרמניה. סטלין ביצע את הפשעים נגד האנושות מהחמורים ביותר. אולם עד מותו נצחון ברה''מ היה מהולל ובכל פה. איזו הצדקה מוסרית התיתה לו בדיוק? כשוא גרש עמים שלמים ורצח מיליונים? לעומת זאת לאחר מותו ובתקופת המחמה הקרה גומד חלקם של הסובייטים במלחמה ובעלות הברית דאגו להדגיש את נורמנדי כקרב החשבו ביותר. זאת למרות שתרומת הסובייטים היתה מכרעת. ודוב אוכל להביא עוד ועוד דוגמאות. העקרון הוא להזהר מהסטוריה שטחית שמהללת את מנחילי התרבות העכשווית, או הבוחנת דבעיניים מערביות | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורן: רוב ההיסטוריה הצבאית נכתבה לשם צרכים |
|||
|
|||
אידיאולוגיים, דהיינו שלטוניים. את זה הרי אמר כבר דה סקס לפני מאתיים שנה וגם קלאוזביץ ואת דבריהם הבאתי במאמר הראשי של פתיל זה. רוב הדברים שנכתבו על ידי ישראלים על מלחמת העצמאות שלנו, לדוגמא, נועדו לצרכי המשך שלטונו של הזרם הפוליטי שבראשו עמד בן גוריון. הצגתי בפורום זה שתי דוגמאות: פיברוק הטבח בדיר יאסין והתעלמות בריחת רבין משדה הקרב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בעניין מנצחים ומובסים |
|||
|
|||
ספר משעשע אך בה בעת מאתגר חשיבתית הוא ספרו של שמעון צבר ''ספר תורת המפלות והתבוסות השלם''. התיזה המרכזית בספר היא שתבוסה צבאית תמיד עדיפה על ניצחון ושתי דוגמאות מפרסמות הן יפן וגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה. הספר שזור בדוגמאות מהעולם העתיק ועד ימינו ומנסה להעמיד שורת עקרונות והסברים לתיזה המרכזית. מומלץ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קובי: לא בטוח שהגרמנים והיפנים היו מסכימים |
|||
|
|||
עם הוגה הדעות האטרטגי שמעון צבר, בוודאי לא המשפחות השכולות בארצותיהם שמספרם גדול בהרבה מהמשפחות השכולות במדינות המנצחות ארצות הברית ובריטניה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל - לא המוסר במובן של צדק הוא הכוח אלא |
|||
|
|||
מלחמת חוסר הברירה, ההגנה על הבית. התיחסתי כמה פעמים לנושא מוסר בטבע והתנהגות בעלי חיים, ושוב אקח דוגמה מתחום זה. לכל מי שיש כלב ולו קטנטן, תראו שכאשר הוא בביתו, ינבח ויגלה אומץ רוח כנגד זרים וכלבים גדולים יותר וכלב גדול ומאיים יהסס לתקוף כלב או להגיב כנגד כלב המצוי בביתו. ההגנה על הטריטוריה מעניקה עוצמה רבה לכל בעלי החיים, בין שהם בעלי כנף, זוחלים או יונקים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לראובן: מה צודק יותר מלהגן על חרויות קניין מפני |
|||
|
|||
בזיזה? ועל ביתך מפני השואף לנפנפך משם? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל - אתה צודק, אבל ''המוסר'' כמושג אינו נושא |
|||
|
|||
הדיון של מילשטין. הגדרת ''מוסר'' הינה מצד אחד תחושה סוביקטיבית ומצד שני, הגדרה יבשה של מחוקקים כפי שהגדירו אותו בספר החוקים. לצורך הדיון '' כיבושי האיסלאם'' היו במטרה ''המוסרית'' של הפצת האמונה באללה כנגד ''הכופרים'' שאותם יש להשמיד או להמיר את דתם. כן גם האינקויזציה הקתולית מטרתה היתה בשם ''המוסר '' לגאול את ...ולהראות להם את ה''אמת'' וכן כל המיסיונרים אשר חירפו נפשם בשם ''המוסר הנוצרי''. וכן אנו שבנו למולדת העתיקה, לבית שלנו ולכן נלחמנו כפי שנלחמנו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן, תודה לך. אנא ראה הניתוח ב''פיל סגול'' החדש |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי : אתה צודק, במלחמה המוסר תמיד מפסיד |
|||
|
|||
ולגבי ''איכותו של הצבא'' , אצצט עבורך בית אחד משירו של ברכט ''גנרל הטנק שלך'' .... ''גנרל, האדם יצור מועיל הוא. יכול לטוס, יכול להרוג. אבל יש בו פגם : הוא יכול לחשוב.'' _____________________________ | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרפי: איכות צבא תלויה יותר באיכות אנשי הצבא |
|||
|
|||
החושבים מאשר באיכות אמצעי הלחימה. היום יש לנו אמל''ח מתקדם ומפקדים בלתי חושבים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנליזה דיסקורסיבית מול פריסת היערכות מרחבית |
|||
|
|||
בעיית היסוד של הפיקוד הצה''לי היא מידה של היעדר תושייה טקטית בזמן אמת. וכן מידה של היעדר תושייה אסטרטגית בזמן אמת. העדר תושייה זאת מכוסה לאורך ולרוחב בקווים צפופים של מעין הנחיות מקדימות מדוקדקות (המנוסחות באופן המטעה ''קווי מסגרת'') של ידע תורתי, המוצג מצד יחידים גאונים העומדים בפרץ. למשל: ''המפתח להגן על מרחב העורף הישראלי הוא שליטה על גב ההר באחת משתי הצורות. האחת להיות שם. השנייה: להגיע לשם לפני כל כוח צבאי משמעותי אחר''. בנימין עמידרור, ראש ענף תורת לחימה, חטיבת תורה והדרכה, אג''ם (צוטט במוסף הארץ, 2 אוגוסט, 2002 ). הבעיה בהנחיות מקדימות אלה הינו בהיותן מעין וורבליזציה בעלת אופי של אנליזה מעין-פילוסופית, כתחליף לתושייה ופריסת מצב מרחבית. מדובר בניתוח דיסקורסיבי-סריאלי (דבר עוקב את מישנהו). אין זאת חשיבה צבאית של מפקד טוב. אצל מפקד טוב ואסטרטג טוב לא צצה וורבליזציה דיסקורסיבית בבואו לפתור מצב-בעיה טקטי או אסטרטגי בזמן אמת. איזו חשיבה צבאית עדיפה כאן? בניית מעין מפה מחשבתית (מפה קוגניטיבית) בה שדה האפשרויות נתון בו-זמנית. משהוא בנוסח: 1) גב ההר הינו בנסיבות הספציפיות אבסולוט (נתון ראשוני ומוחלט) של שליטה מרחבית וניתוב שליטה כזאת, והשולט בו מצמצם את מרחב הפעולה של האויב. 2) קיימת תנועת אויב לעבר אבסולוט זה (גב ההר). יש מייד להקדים ולתפוס רכסים שולטים (וגם כאן יש להגדיר טופוגרפית נקודות מפתח בגב ההר). מדובר בתהליך הכרתי נפרס ובשטף, שאינו יכול להיות מוכנס למיטת סדום של וורבליזציה דיסקורסיבית דיכוטומית (קיימות שתי אפשרויות- --). המשך יבוא (אולי) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל: אינטלקטואליזציות של סיטואציות |
|||
|
|||
מקובל עלי מאוד הניתוח שלך. בתיאוריה שלי אני מכנה זאת כך: המפקד הטוב מסוגל לעשות אינטלקטואליזציות של סיטואציות: המפקד הקרבי - בתחום הטקטי, והמצביא - בתחום האסטרטגי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, ומה אינו אינטלקטואליזציה? הרי יש כאן אולי |
|||
|
|||
ניפנוף במילים כלליות, כלליות עד כדי כך, שאדם יכול להצמיד מילה כללית כזאת לכל ידע חדש ולנכסו ל''הגותו''. זוהי אגב שיטה סובייטית של הוגים יקירי המשטר, שהיצמידו לעצמם כסימן היכר אישי ו''רעיוני'' איזה מושג כללי מאד ש''הגו'' ששימש כתו היכר, והיצמידוהו לפרי עמלם האינטלקטואלי של אחרים, שאלימות המשטר ניכסה מהם את עבודתם והעבירה לרשות אותם בעלי מילה/תו היכר כללי שנימנו על חביבי משטר המדכאים והמנכסים.. מה פשוט יותר מלהצמיד את מילת המפתח הכללית מאד ''הישרדות'' לכל פעולה אנושית ? הרי זאת מילת ''גג'' היכולה לשמש כגג כללי מאד תחתיו אפשר לכנס ידע מכל סוג, אפילו מבלי לטרוח להוכיח את הקשר הישיר בין ידע וקוריוזים שהמחבר מביא וכד' ובין ''השרדות''. הדבר דומה לאומר את האמירה הכללית שכל דבר בעולם זה בעצם ''עצמים'' (או אובייקטים), ומופיע כמגלה דבר מדהים, שכן, נכון, כל דבר הוא אכן ''עצם''. ואחר כותב ספרים המכילים ידע רב, אנקדוטות וקוריוזים, ודוגמאות רבות לכך שכל דבר הוא בעצם ''עצם'' או אובייקט. ולעיתים מובא ידע בספר, המעניין לכשעצמו, אך חסר שייכות לעניין הטענה שכל דבר הוא ''עצם''; אך ידע המובא תחת הגג הכללי הזה הנושא את הכותרת ''כל דבר בעצם עצם'', ו''כל תהליך ותופעה (מוסר, תרבות וכד') הינו *סיגנון* של העצם המסויים'' (*סיגנון*- עוד אמירה כללית מאד שאינה אומרת למעשה דבר, אלא מצמידה את המילה ''סגנון'' לכל תהליך ותופעה. מה נעשה כאן למעשה? הדבקת מילה או שתיים ''מוכרות'' לכל ידע, או לידע חדש ומעניין. בנוסף, יש מעין המגלים את אמריקה בנוסח, מה יש פה להתפלסף? מה, לא ברור שהחזקים טורפים את החלשים וזה כל הסיפור? והאחרים מהנהנים: כמה נכון! סוף סוף יפי הנפש למיניהם (וסתם אחרים שגם להם מודבק לצורך העניין הכינוי ''יפי נפש'' או כל כינוי מגנה מזדמן אחר הרווח אצל החבר'ה באותו זמן), סוף סוף אלה יבינו באמת ''במה המדובר בעולמנו האכזר''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למיכאל: מלים ומושגים: למושג יש עומק תיאורטי |
|||
|
|||
בעוד שהמסומן של מלה היא אחת ממשמעויותיה, המוסמן של מושג היא תיאוריה. לפיכך ההבדל בין מלה למושג הוא שלמושג יש עומק תיאורטי. ברור שכל אחד יכול להשתמש במלה ''שרידות'' כרצונו והרי היה למלה זאת שימוש לפני פרסום ספרי ''תורת הביטחון הכללית - עקרון השרידות'' בשנת 1991. אבל למושג שרידות יש עומק תיאורטי. אותם דברים, להבדיל, לגבי המלה ''יחסות'' והמושג האיינשטייני ''יחסות'', המלה הלם, והמושג הרפואי פסיכיאטרי ''הלם''. עד שפרסמתי את ספרי ''עקרון השרידות'' ב- 1991 מעטים בישראל השתמשו במלה שרידות או הישרדות. מאז כל זב ומצורע משתמש בה כאילו היא מבטאת איזה רעיון גדול שלו. לשימוש של רובם אין עומק תיאורטי. אבל ''חכמת התרבות'' היא, שיש זליגה מן התיאוריה ליום יום, ויותר ויותר אנשים, גם משונאי ומחרימי המובהקים ביותר, משתמשים במושגים שפתחתי עם מעט עומק תיאורטי וכך ''המנוול והשקרן ההוא'' משתלט על מחשבתם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: אם תרמת להפצת המודעות שלא כל דיבור רם |
|||
|
|||
על ''שליחות'', ולא כל ססמת שגב מבטאת דבר ה' חיים, אלא שאנשים פועלים תכופות לשרות שרידותם האישית - דבר העשוי גם להתפתח לסאוב בשם השגב - הרי יפה פעלת לשיפור ותיקון. הגישה הפרטיקולרית של כסת''ת (כיסוי ת-) נפוצה עוד משנות השמונים המאוחרות, דומני. כשלמדתי טה-קוון-דו בשנות ה- 80 , היה קיים בהרצליה גם ''מכון דניס להשרדות'' ששילב יסודות מגוונים מאומנויות לחימה שונות. אך אם תרמת להבנת מקור הכסת''ת וכיוצא בזה, הרי זה משובח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל: תהיה בריא! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מילשטיין - עם כל הכבוד לביקורת שלך, אני יודע |
|||
|
|||
שבצבא יה הרבה מאד אנשים בעלי יכולת חשיבה גבוהה ביותר. צה''ל קולט ומשקיע בגאונים, באנשים בעלי רמה אינטליגנטית גבוהה מאד. אני יודע להעריך אנשים כאלה.נפגשתי לא פעם עימם, האמן לי, צה''ל מודע לנושא! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לראובן: צה''ל משקיע בגאונים בתחום הטכנולוגי, |
|||
|
|||
לא בתחום האסטרטגי והטקטי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: גם במקרה זה פועל סוג של כשל קוגניטיבי |
|||
|
|||
הנה עוד חיבור למאמר בעניין הכשלים הקוגניטיביים. אסימילציה מוטה של מידע ועיבוד מוטה של מידע הם שני ביטויים של מנגנון קוגניטיבי, המייצר כשל תפישתי. בני-אנוש נוטים לקלוט מהמציאות מידע סלקטיבי, שיש בו כדי לאושש דעות ואמונות קיימות. במקרים בהם בכל זאת נקלט גם מידע סותר מתרחשת הטייה של עיבוד המידע. שני המנגנונים נועדו למנוע דיסוננס קוגניטיבי. במקרה שלך, אתה מסרב בשיטתיות לקלוט מידע הסותר את אמונותיך ביחס לצה''ל ובמקרה ונקלט מידע שכזה, הוא מעובד באופן מוטה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי: הצלחותיו האדירות של צה''ל בשלושים |
|||
|
|||
השנים האחרונות, ואם תרצה לשיטתך, הצלחותיו ההיסטוריות, שאין להן אח ורע, בשנתיים האחרונות, הן ביסוס לקוגניציות המזהירות שלך, לסגירותי הקוגניטיבית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מילשטיין - הרבה במודיעין, תלפיות, |
|||
|
|||
עתודאים, לימודי חוץ במכללות הארה''ב ובאנגליה, חובה של לימודים אקדמאים כתנאי לקידום צבאי, ח''א משלב בקורס הטייס לימודים אקדמים, פו''מ ועוד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן: הבסיס של כל צבא וגם של צה''ל הוא דרג |
|||
|
|||
המפקדים הקרביים. מהם צומחים המצביאים. המפקדים הקרביים בצה''ל לרבות המצביאים הם חסרי עומק צבאי. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי