פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
שקיעת המערב?
הרהורים בלי כחל ושרק / ישראל בר-ניר (שבת, 11/11/2006 שעה 10:46)


שקיעת המערב?

ד''ר ישראל בר-ניר



''מותן של ציביליזציות נגרם ע''י התאבדות ולא ע''י רצח'' (Civilizations die from suicide, not murder). דבריו אלה של ההיסטוריון האנגלי ארנולד טוינבי (Arnold J. Toynbee) מהמאה שעברה, נאמרו על העבר. די במבט קצר בלבד על המתרחש בימינו על מנת להבחין שדבריו אלה של טוינבי ישימים גם היום. לא קשה להגיע למסקנה שחלק ניכר ממה שאנו מכנים העולם המערבי לא ישרוד למאה הבאה, ושחלק מארצות המערב ייעלם עוד הרבה קודם. הגיאוגרפיה לא תשתנה. על המפה ימשיכו להופיע שמות כמו ''הולנד'' או ''איטליה'', אבל זה לא יהיה זה. זה יהיה כמו באיסטנבול. יש שם מבנה מפואר מהתקופה הביזנטית שהוא היום אתר תיירות מבוקש ביותר, המכונה כנסיית ''איה סופיה'' (Ayasofya). אלא שהוא לא כנסיה. המבנה הזה הוא היום מוזיאון (Ayasofya Museum). בתקופה הביזנטית הוא היה כנסיה בשם Hagia Sophia (כנסית החוכמה הקדושה). בין השנים 1453 ו-‏1935 לספירה הוא שימש כמסגד.

מהתחזית השחורה הזאת משתמע כאילו אני צופה שהמערב יובס במלחמת התרבויות המתנהלת בינו לבין עולם האיסלאם, אבל זה לא כך. המלחמה וסיכויי המערב לעמוד בה הם נושא לדיון בפני עצמו ואכתוב עליו בנפרד. הבעיה בפניה ניצב המערב כלל לא קשורה למלחמה, והתחזית שבקטע הפתיחה לא היתה שונה גם אם לא היתה מלחמה, אם האיסלאם היה באמת דת של שלום, חזון ישעיהו לפיו לא ישא גוי אל גוי חרב כבר היה מתגשם כבר בימינו. הבעיה טמונה במספר הקסם 2.1. את המספר הזה (בהעדר מונח עברי הולם, לי לפחות לא ידוע) אכנה בשם ''מקדם השימור'' (באנגלית Replacement fertility rate). כדי שהחברה תשמר את גודלה, שיעור הפוריות – מספר הלידות הממוצע לכל אשה חייב – לעמוד על 2.1. עם מספר לידות ממוצע של 2.1 לכל אשה, האוכלוסיה לא תגדל ולא תפחת אלא תשמור על גודל קבוע. להלן מספר דוגמאות של המצב בתחום הזה היום: ארה''ב 2.07, אירלנד 1.87, ניו זילנד 1.79, אוסטרליה 1.76, קנדה 1.5, גרמניה ואוסטריה 1.3, רוסיה ואיטליה 1.2, וספרד 1.1. לשם השוואה, בקצה השני נמצאות סומליה עם 6.91, ניג'ר עם 6.83, אפגניסטאן עם 6.78 ותימן עם 6.75.

המספרים מדברים בעד עצמם. ארה''ב, למשל, נמצאת כמעט על גבול שימור גודל האוכלוסיה, בעוד ששיעור הפוריות בספרד הוא כמעט מחצית ממקדם השימור. למספרים האלה יש מצד אחד משמעות כלכלית כי מספר לידות הנמוך ביחד עם הגידול בתוחלת החיים המאפיין את העידן המודרני יוצר לחץ תקציבי עתידי שאין לו כיסוי. תחשיבים זהירים מראים שתוך פחות מ-‏25 שנה (בשנת 2030) סך כל ההוצאות על הביטוח הלאומי והביטוחים הרפואיים הנלווים אליו יהוו כ-‏60 אחוזים מהתקציב הפדרלי בארה''ב. אם זה לא ילווה בהעלאה דרסטית של המסים, זה יפגע קשות ביכולתה של ממשלת ארה''ב לממן פעילויות אחרות. בארצות אחרות, בהן גודל האוכלוסיה יורד באופן קבוע המצב ודאי יותר חמור. אבל מעבר לצד הכלכלי יש פה עניין קיומי טהור. אם במגמה הזאת לא יחול שינוי דרסטי, מספר התושבים שיחיה באירופה בשנת 2050 יהיה בכ-‏100 מיליון פחות מאשר היום. כדאי לציין בהקשר הזה את העובדה שהערך 2.07 של מקדם השימור בארה''ב הוא ממוצע ארצי. הוא משתנה באופן משמעותי בין המדינות השונות. בבחירות לנשיאות של 2004 בין המדינות ה''כחולות'' (אלו שהצביעו בעד קרי) נמנו 16 המדינות בעלות שיעור הפריון הנמוך ביותר בארה''ב, בעוד שבין המדינות ה''אדומות'' (מצביעי בוש) נמנו 26 המדינות בעלות שיעורי הפריון הגבוהים ביותר. אם המגמה הזאת לא תשתנה, ב 2050 יהיו כ 50 מיליון יותר מצביעים מהמדינות ה''אדומות''.

הבעיה כפי שאנחנו רואים היא הדמוגרפיה (It’s the Demography, Stupid). לא רק מדינת ישראל ניצבת בפני אתגר דמוגרפי. בצורה כזאת או אחרת, השד הדמוגרפי מהווה בעיה אוניברסלית. הדרך היחידה בה ניתן לעצור את השד הדמוגרפי ולמנוע את העלמותן של אוכלוסיות המערב היא באמצעות הגירה. הגירה מאסיבית, חוקית או לא חוקית, תמנע את היווצרות החוסר בשל ירידת הפוריות, ובאותו זמן גם תשפר את היחס בין האוכלוסיה העובדת לבין האוכלוסיה המבוגרת שיצאה ממעגל העבודה. הגירה מאסיבית פותרת בעיה אחת, אבל בו זמנית היא יוצרת בעיה אחרת, חמורה לא פחות. חברה שתקלוט כמויות גדולות של מהגרים זרים שאין להם שום דבר משותף עם המסורת וההיסטוריה של החברה הקולטת, לא תוכל לשמור על אופיה האתני והלאומי. בתחום הזה, לארצות המערב שהן ביסודן ארצות הגירה – ארה''ב, אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד וגם ישראל לצורך העניין, יש יתרון על ארצות אירופה שאין להן מסורת של קליטת מהגרים זרים במספרים גדולים. ההגירה המאסיבית מהווה בעיה גם בארה''ב, אבל שם המשקל היחסי של אוכלוסית המהגרים הרבה יותר קטן מאשר באירופה. גם אם אוכלוסית המהגרים תגיע ל-‏100 מליון לקראת המחצית השניה של המאה, כפי שחוזים, זה לא יהיה יותר מאשר רבע מכלל האוכלוסיה, ומאחר והרוב המכריע של האוכלוסיה הזאת מורכב מיוצאי ארצות אמריקה הלטינית זה סיפור שונה לחלוטין מזה של אירופה בה אוכלוסית המהגרים היא מוסלמית ערבית בעיקרה. למרות ההבדלים בין ארצות אירופה, אורח החיים וערכי היסוד של החברה האירופית הם ביסודם חילוניים ומתבססים על שוויון זכויות לכל, כולל נשים. אלה דברים העומדים בסתירה מוחלטת לכל מה שהאיסלאם מטיף לו, ונכון להיום אוכלוסית המהגרים המוסלמית/ערבית (גם אלה שהם כבר דור שני ושלישי) אינה מראה כל נכונות לאמץ את ערכי החברה המערבית (ראה ''צרפתים בני דת מוחמד'', פא''צ, 14 במאי, 2003).

החברה המערבית היא חברה פתוחה, שהסובלנות היא אחד המאפיינים שלה. החברה המוסלמית/ערבית היא בדיוק ההיפך וחוסר סובלנות הוא אחד המאפיינים העיקריים שלה (ה''פאתווה'' שהוצאה על הסופר סלמאן ראשדי, הרצח של במאי סרטים הולנדי ש''הרגיז'' את הציבור המוסלמי, התגובות על הקריקטורות הדניות ולאחרונה התגובות על התבטאותו של האפיפיור, הן כמה מהדוגמאות לחוסר הסובלנות הזה). החברה המערבית המנסה להתייחס בסובלנות לחוסר הסובלנות של הקהילה המוסלמית המתגוררת בתוכה, מגלה מהר שבאופן פרדוקסלי סובלנות לחוסר סובלנות מביאה לאיבוד הסובלנות. צנזורה (ממוסדת ומרצון) מופעלת למניעת פירסומים שעשויים להראות כ''פוגעים'' בעיני המגזר המוסלמי, הצגות תיאטרון ואופרות מורדות מהבמה על מנת ''לא להעליב'' את המיגזר המוסלמי, ונחקקים חוקים המאפשרים העמדה לדין של מי שלא מוכן להשלים עם חוסר הסובלנות המוסלמית.

ההגירה המאסיבית מארצות האיסלאם הערבי לאירופה, לה אנחנו עדים היום, תפתור אולי את הצד הקיומי בכך שגודל האוכלוסיה באירופה יישאר בעינו, אבל ספק רב אם מבנה האוכלוסיה של ארצות אירופה בסוף המאה יזכיר במשהו את האוכלוסיה של היום. סביר להניח שגורלם של חלקים גדולים מארצות אירופה לא יהיה שונה מזה של הכנסיות הנוצריות מהתקופה הביזנטית באיסטנבול. ישאר השם בלבד.

הדברים המובאים כאן מתבססים בחלקם על שני מאמרים שהתפרסמו במהדורה האלקטרונית של הוול סטריט ג'ורנל. האחד בשם It's the Demography, Stupid, התפרסם ב-‏4 בינואר, 2006), והשני בשם Principled Immigration, התפרסם ב-‏31 במאי, 2006.

למה קונספירציה?

עברו כבר 11 שנים מהרצח של יצחק רבין המנוח, ונושא ה''קונספירציה'' עדיין ממשיך לתפוס מקום בכותרות. ''מעריב'' מה 4 בנובמבר, 2006 מביא סקירה של הנושא. בניגוד לעבר, בו כל כתבה מהסוג הזה היתה לא יותר מאשר השתלחות לשונית חסרת מעצורים בכל מי שהעיז להטיל ספק בגירסה הרשמית, הכתבה הפעם היתה מתונה בתוכן ובסגנון, והציגה את הרקע לספקות בצורה רציונלית. עדיין חסר הרבה, כי הכתבה נמנעת לחלוטין מלעסוק בשאלה של למה ומדוע, ומסתפקת בגישה של ''אנחנו נציג כאן את העובדות ואתם [ציבור הקוראים] תסיקו לבד את המסקנות''. הבעיה היא ש''הצגת העובדות'' במאמר של ''מעריב'' היא מאוד שטחית וישנם בה הרבה ''חורים''. קורא שאיננו מכיר את הנושא יתקשה להבין מה הן ההשגות והמימצאים שיש לשני החוקרים המוזכרים בכתבה על הגירסא הרשמית ועל מה הם מסתמכים.

ברצוני להקדים ולאמר שאין לי כל כוונה לפתוח כאן בדיון על שאלות כגון ''האם היתה קונספירציה?'', או ''מי רצח את רבין?'', או ''מי הרוויח מהרצח של רבין?'' וכיוצא באלה. אלו שאלות לגיטימיות שמצדיקות דיון בפני עצמו. לא אכחיש גם שיש לי דעה משלי על הנושא, אבל לא נראה לי שניתן לנהל כאן, או בכל פורום אחר, דיון רציונלי על הנושא. השאלה עליה אני רוצה להרחיב את הדיבור היא מה גורם לכך שכל כך הרבה אנשים ''קונים'' את סיפור הקונספירציה? מדוע כל כך הרבה אנשים מתייחסים באי אמון לגירסה הרשמית?

התשובות המקובלות כמו ''זו המצאה של הימין'', או ''אלו פנטסיות של 'שונאי שמאל' חולנים'', או ''סתם פרנואידים שאין להם מה לעשות'' וכדומה, מספקות במקרה הטוב את הגרויים של השמאלני המצוי, אבל הן מתעלמות מהמציאות שלא מדובר בקבוצה קטנה של תמהונים אלא בציבור רחב, ויתרה מזאת, שחלק לא מבוטל מהציבור הזה הוא שמאלי למהדרין בדעותיו. הכתבה ב''מעריב'' היא הפעם הראשונה בה נתקלתי בנסיון להתמודד עם הנושא לגופו של עניין, בלי היסטריה ובלי להזדקק למבול של כינויי גנאי ונאצה. זה צעד ראשון. צעד קטן בלבד, אבל צעד בכיוון הנכון. זה עוד ייקח זמן, אבל יבוא יום בו הרוחות יירגעו קצת, ואנשים יתחילו להתמודד עם השאלות לגופו של עניין. אז אולי ניתן יהיה להחליט אם באמת היתה כאן קונספירציה או שזה סתם שיגעון של כמה תמהונים.

לגופו של עניין. נתחיל מפרשה דומה שארעה בארץ אחרת. רצח קנדי בארה''ב. למרות שאין זהות בין המקרים (אף פעם אין זהות מלאה), יש הרבה מן המשותף לשני הארועים. עד היום יש בארה''ב ציבור גדול שאיננו ''קונה'' את הגירסה הרשמית, והנושא חוזר לחדשות לעתים מזומנות מבלי להביא להתפרצויות ההיסטריות להן אנו עדים בארץ. זה לא מפני שהזמן שחלף הגליד את הפצע. גם בארה''ב, כמעט מהרגע הראשון היו חילוקי דעות עמוקים לגבי מה שהתרחש באותו יום מר ונמהר בדאלאס, טקסס (מי יכול היה לשער אז, ב-‏1962, שאני אגיע באחרית ימי לגור כאן...). אבל זה אף פעם לא הפך לכלי ניגוח בעזרתו מחנה פוליטי אחד ניסה לבסס את שליטחו. למדתי את הנושא הזה ביסודיות, ואני חייב לאמר שאני בהחלט מבין ללבם של הספקנים. יש יותר מדי קצוות פתוחים (loose ends) והיו צריכים לקרות יותר מדי נסים ונפלאות כדי שהגירסה הרשמית אכן תזכה לאמוני. סילוקו המהיר של הרוצח מהבמה לפני שאפשר היה לחקור אותו, לא תרם הרבה להסרת הספקות של הציבור ב''כשרות'' החקירה. צריך מידה גדולה מאוד של אמון כדי לקנות את הסיפור על כך שאיזה פושע סוג ג' התרגש מהרצח במידה כזאת שהביאה אותו לקחת אקדח, ללכת למטה המשטרה ובנוכחות עשרות שוטרים ועדים אחרים לירות ברוצח. זה נראה יותר כנסיון השתקה מכוון מאשר כתגובת צער ספונטנית. גורם אחר שתרם רבות לתחושה בציבור שעובדים עליו בעיניים היה מעטה הסודיות, החשאיות בה התנהלו הדברים. היתה ועדת חקירה. הופק דו''ח של כמה כרכים עבים. גם אם היתה הצדקה מסויימת לקיום דיוני הוועדה (או לפחות חלק מהם) בדלתיים סגורות, מדוע מצאו לנכון להסתיר מהציבור את הדו''ח הסופי? בזמנו הטענה הרשמית היתה ש''זה נעשה לבקשת המשפחה''. בשנות ה-‏90, כ-‏30 שנה אחרי הרצח, הדו''ח הזה נחשף לציבור, והיום אפשר לקרוא אותו במלואו במרבית הספריות הציבוריות (זה מאמץ לא מבוטל – מדובר בהרבה אלפי עמודים של טקסט). אין בדו''ח הזה אפילו מילה אחת שמצדיקה את הסודיות בה הוא נשמר 30 שנה. מסך סודיות שאיננו במקומו רק מעורר את הרושם שיש מה להסתיר. מעבר לסודיות שלא במקומה, הדו''ח המלא משאיר שורה שלמה של שאלות ללא תשובה. כמו בארץ, ועדת חקירה כזאת מורכבת מ''אנשי ציבור''. המושג ''אנשי ציבור'' מכסה בדרך כלל צרוף של פוליטיקאים ושופטים. ''אנשי ציבור'' אינם בהכרח ''אנשי מקצוע'' ומידת הבנתם בנושא אותו הם אמורים לחקור, אם היא בכלל קיימת, מוגבלת למדי. לציבור לא נותרת ברירה אלא לסמוך על שיקול דעתם של חברי הוועדה, ולהאמין שאת החסר בידע ממלאים באמצעות הזמנת עדים מומחים להופיע בפני הוועדה ולתת את חוות דעתם. כמו הבדיחה על כך שגמל הוא סוס שתוכנן ע''י ועדה, כך גם גם במקרה רצח קנדי. צריך להאמין שביום הרצח חוקי הפיסיקה עברו רוויזיה זמנית שאיפשרה לכדור הקטלני לנוע במין מסלול פתלתל שלא קיימת שום נוסחה מתימטית שיכולה לתאר אותו. הציבור האמריקאי איננו נחשב לחכם במיוחד, אבל הוא גם לא כל כך טיפש.

גם בארץ, מסך הסודיות המיותר היווה קרקע פוריה לצמיחת תיאוריות הקונספירציה. בארץ הסודיות היא עניין של מסורת. יש בישראל איזו נטיה חולנית לשמור דברים בסוד. ''זכותו של הציבור לדעת'' היא אחד מכלבי השמירה של משטר דמוקרטי, אבל במדינת ישראל יש ''אבא'' ששומר על כך שהזכות הזאת לא תנוצל על מנת לחשוף את הציבור למידע אותו הוא ''לא בשל'' לדעת. זה כאילו שהידיעה של משהו שהשני איננו יודע מקנה לך יתרון, משייכת אותך למעמד ה''מיוחסים'' – אלה שזכאים לדעת. ''אני יודע, משמע אני IN''.

אין זה משנה מה הנושא בו מדובר, בכל פעם שיש ועדת חקירה, הדו''ח שהיא מפיקה מכיל חלקים חסויים, חלקים שיש לשמור אותם בסוד, חלקים שהציבור איננו ''בשל'' לדעת אותם. זו גישה שחלה לא רק על ועדות חקירה. זו גישה שנתקלים בה כמעט בכל תחום פעילות ציבורי בארץ. זו גישה שעליה נבנה הסינדרום של ''מה שרואים מכאן לא רואים משם''. לציבור הרחב, ל''עמך'', אפשר לאמר ''אתה לא יודע את הכל, תשאיר לנו, אלה שנמצאים בסוד העניינים, את קבלת ההחלטות''. אנשי התקשורת מנצלים את חוסר הידע של הציבור כדי להתחזות למומחים ויודעי כל גם כאשר מהם נמנעה הגישה למידע החסוי.

בעקבות רצח רבין מונתה ועדת חקירה. הוועדה חקרה וגבתה עדויות ובסופו של דבר הפיקה דו''ח. בהתאם ל''מסורת'', רק חלק מהדו''ח הובא לידיעת הציבור. חלק ממנו נותר חסוי. למה? כובע. ההחלטה על החיסיון התקבלה ע''י ועדת שרים מיוחדת שמונתה לצורך זה (לא ועדת החקירה עצמה החליטה על כך). בוועדת השרים הזאת היו שני חברים. אחד מהם היה יוסי שריד (אינני זוכר היום מי היה השני). במרוצת השנים החלק החסוי הגיע גם הוא לידיעת הציבור ועד היום לא נמצא אחד שיכול להסביר מה היו הנימוקים לחיסיון, ומה היה שם שהצדיק אותו. בשנים הראשונות אחרי הרצח הסודיות הזאת ספקה ''פרנסה'' להרבה קשקשנים. לפחות בשלושה מפגשים בהם הייתי נוכח, המרצה התרברב בכך שהיתה לו גישה לחלק החסוי של הדו''ח והצדיק על סמך זה כל מיני תיזות שהוא פתח. לאף אחד מהשומעים לא היתה יכולת לבדוק אם היה ממש בדבריו. במקביל, אי אפשר היה למנוע את התחושה ש''כנראה יש מה להסתיר''. זה הדבר הכי טבעי. זה בכלל לא קשור לימין או שמאל. למי שאחוז בפאניקה וחרדה בשל האמונה ששורה של מחתרות מהימין רק ממתינות לאות מיגאל עמיר כדי לבצע את הרצח הבא, לא נותר זמן לשאול את עצמו מה יכול להיות כל כך סודי בדו''ח שלאחר המוות שנכתב בידי הרופאים, או מדוע צילומי הרנטגן שנעשו הם בחזקת סוד מדינה. אבל כשנרגעים קצת מההיסטריה, השאלות עולות מעצמן.

אלמנט שלא היה קיים בפרשת רצח קנדי, ש''שיחק'' תפקיד מכריע בארץ, הוא הצד הפוליטי – השימוש שנעשה ברצח ע''י מחנה השמאל כדי לחסל את היריב. אדם המעיז להשמיע בפרהסיה ספק קל שבקלים בנכונות הגירסה הרשמית מוקע מיד על עמוד הקלון. התגובה ההיסטרית לכל הרהור כפירה כזה, חוסר הנכונות להתמודד עם השאלות לגופו של עניין, והפיכת כל הנושא לכלי ניגוח פוליטי, כל אלה רק מחזקים את התחושה שהדברים אינם כפי שהם נראים במבט שטחי, שאכן יש מה להסתיר. בשפה פשוטה קוראים לזה קונספירציה.

מי מנהל את המדינה?

למדינת ישראל יש ממשלה. הממשלה מורכבת משרים, ויש לה גם ראש. בנוסף לכך יש לממשלה גם מזכיר. מזכיר – תפקידו לרשום את הפרוטוקולים של הדיונים, מזכיר – תפקידו להביא לידיעת השרים את סדר היום והנושאים שיעמדו לדיון, מזכיר – תפקידו לוודא שהשרים יודעים על קיום ומועד הישיבות, ובשעת הצורך להזכיר להם על כך, בשעת הצורך, תפקידו של המזכיר הוא לספק לשרים חומר רקע על הנושאים העומדים לדיון. למרות שבדרך כלל ישיבות הממשלה מתקיימות רק אחת לשבוע, יש ברשימת העיסוקים המפורטת לעיל די והותר תעסוקה למלא את סדר יומו של מזכיר הממשלה. אינני יודע אם יש יותר ממאה ישראלים שיודעים מי הוא מזכיר הממשלה, או שבכלל שמעו על התפקיד הזה.

זה לא תמיד ככה. בהרבה מקרים מאחורי התואר ''מזכיר'' מסתתרת מציאות בה לבעל התואר יש כוח וסמכויות מעל ומעבר. אינני יודע למה אנשים נרתעים מהשימוש בתוארים כמו מנהל או מנכ''ל, מנהיג, נשיא, ראש או יו''ר, אבל זאת המציאות בחיים. סטאלין היה המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ברוסיה. הוא לא היה נשיא, או ראש וגם לא ראש הממשלה. גם בשאר המשטרים במזרח אירופה, לפני התמוטטות האימפריה הרוסית, המצב היה דומה. היו שם לפעמים נשיאים ו/או ראשי ממשלה אבל הכוח היה בידי המזכיר. הנשיא ו/או ראש הממשלה היה תפקיד סמלי, אלא אם כן הוא נשא גם את התואר מזכיר. שר החוץ בארה''ב הוא ''מזכיר המדינה'' (בארה''ב אין בכלל שרים). גם בישראל קיים סידור כזה – העומד בראש ההסתדרות הוא המזכיר הכללי. הוא זה שעל פיו ישק דבר. אבל להסתדרות אין ''ראש'' או מנהל, גם אין לה יו''ר או נשיא, כך שאפשר לראות את התואר כעניין סמנטי בלבד.

לא כך הדבר בממשלה. לממשלה יש ראש ולממשלה יש שרים שלהם נתנה הסמכות להחליט ולבצע. מזכיר הממשלה הוא לא יותר מאשר פקיד ממונה (בלשון עממית הייתי אומר ''פקיד מושתן'' – אני מקווה שיובל לא יצנזר אותי כאן), לבלר ותו לא. והנה לפתע אותו לבלר – השררה עלתה לראשו. לפתע, אותו לבלר ממונה נוטל לעצמו את הסמכות לפסוק בענייני מדיניות ולפסול החלטות שלהתקבלו ע''י השרים כאשר הן לא נראות לו.

ב''ידיעות אחרונות'' מה 5 בנובמבר, 2006, מסופר על דיון בנושא מסויים שהתקיים בממשלה, שבסיומו התקיימה הצבעה בה התקבלה תוצאה תיקו: ארבעה שרים תמכו בהצעה וארבעה שרים התנגדו. תוצאה כזו למעשה מסירה את הנושא מסדר היום וגונזת אותו, כך מסביר העיתון. לכאורה כאן היה צריך להיות סוף הסיפור. ולא היא. מה שקרה הוא, כך מדווח העיתון, ''מזכיר הממשלה מימון הגיע נזעם, וביקש לבטל את ההצבעה ולדחותה למועד אחר. ההצבעה אכן בוטלה ונדחתה, כנראה לשבוע הבא''. סביר להניח שמזכיר הממשלה פעל כפי שפעל בהנחה שבישיבה הבאה בה ישתתפו שרים נוספים, יהיה סיכוי שההצעה אכן תתקבל. אבל ללא כל קשר לנושא עליו התקיימה ההצבעה, מי נתן למזכיר הממשלה סמכות לבטל החלטה של הממשלה שהתקבלה בהצבעה כדין? מאיפה הוא לקח את החוצפה הזאת?

במאמרים קודמים (פא''צ 17 בינואר, 2006, ופא''צ 30 באפריל, 2006) תארתי התנהגות דומה של היועץ המשפטי הנוטל לעצמו סמכויות שאין לו, ומרשה לעצמו להכתיב לראש הממשלה מה לעשות, את מי למנות ולאיזה תפקיד. עכשיו הנגע מתפשט ופונקציונר נוסף החליט להצטרף לחגיגה. בשביל מה נחוצה ממשלה, עם שרים וכל ההוצאות הכרוכות בהחזקת המשרדים שלהם, כאשר קומץ של פקידים יכול לנהל את העסק במקומם?

הבחירות שהיו

אי אפשר שלא לאמר מספר מלים על הארוע בה' הידיעה של השבוע – בחירות הביניים בארה''ב והמהפך הדמוקרטי. אחרי 12 שנות ''גלות'', המפלגה הדמוקרטית חזרה לשלוט בקונגרס. בסנט יהיה להם רוב דחוק, של 1 בלבד, אבל זה מספיק. בכך התאמתו כל התחזיות. התופעה שמפלגתו של הנשיא מאבדת מכוחה בבחירות ביניים היא כמעט מסורת בארה''ב. מערכת הבחירות הפעם היתה מהארסיות ביותר בתולדות ארה''ב וההוצאות הכספיות הכרוכות בתעמולת הבחירות היו מעל ומעבר לכל מה שהיה מקובל בעבר בבחירות ביניים. למרות הניצחון המרשים של הדמוקרטים, לא צריך להסיק את המסקנות הלא נכונות ממנו. ראשית, הניצחון הדמוקרטי איננו נובע ישירות מהמלחמה בעיראק. יש מידה רבה של אי שביעות רצון ממה שקורה שם, במיוחד מהעובדה שלא מצליחים להגיע להכרעה (מזכיר קצת את מלחמת לבנון?), וזה בהחלט תרם. אבל זה לא היה הגורם המכריע שהשפיע על הבחירות. דווקא באותם מחוזות בחירה בהם המלחמה היתה הנושא המרכזי הדמוקרטים הפסידו – במיוחד בולט נצחונו של ג'ו ליברמן שהודח ע''י המפלגה הדמוקרטית על רקע תמיכתו במלחמה. הוא התמודד כמועמד בלתי תלוי וניצח בגדול. אינדיקטור שני הוא שיעורי הגיוס לכוחות המזויינים. כל הזרועות – הצבא, הצי, חיל האוויר והמארינס לא מתקשות למלא את מכסות הגיוס השנתיות שלהן. על הרקע של כלכלה משגשגת, בה האבטלה נמוכה והביקוש לעובדים הוא גבוה, זה אומר משהו. בניגוד להערה המטופשת של ג'ון קרי, שהתחרה עם בוש על הנשיאות ב-‏2004, ש''רק מטומטמים שאינם מצליחים בלימודים מתגייסים'', המציאות היא שאין בין כל המשרתים היום אף אחד שאין לו השכלה תיכונית ושבקרב הקצונה הזוטרה (ועל אחת כמה וכמה הבכירה), יותר מ-‏98 אחוזים הם בעלי השכלה אקדמאית. אחד הסימפטומים הראשונים של תקופת וייטנאם היה הסרוב לשרת וההשתמטות. לא רואים את זה היום. משקל מכריע בניצחון הדמוקרטי היה לגילויי השחיתות שזכו לכותרות ובהם הרפובליקנים ''הצטיינו'' במיוחד. זו כנראה תופעה בלתי נמנעת של שלטון מתמשך.

שאלה מעניינת היא מה יהיה. צריך לזכור שיטת המשטר כאן מאפשרת לנשיא לשלוט ולנהל את המדינה גם ללא תמיכת הקונגרס. זה הרבה יותר קשה, והקונגרס יכול להאכיל אותו הרבה מרורים, אבל הוא יכול להסתדר. מאחר והרוב הדמוקרטי רחוק מאוד משני השלישים הנדרשים כדי לבטל ווטו של הנשיא, הקונגרס יהיה מנוע מחקיקה שבאמת לא תראה לנשיא. על מנת להבטיח את נצחונם, הדמוקרטים הציגו בהרבה מחוזות מועמדים חדשים הרחוקים מאוד בדעותיהם הפוליטיות מאלו של האגף הרדיקלי. זה ימנע מננסי פלוסי, היו''ר החדשה של בית הנבחרים לנקוט בצעדים קיצוניים. מנקודת מבטם של הדמוקרטים גם לא כל כך ישתלם ללכת עם הנשיא ''ראש בראש''. נקודת הכובד עכשיו עברה לבחירות לנשיאות שתתקיימנה בעוד שנתיים. לנשיא בוש אין מה להפסיד כי הוא לא יעמוד לבחירה. הדמוקרטים רק יכולים להפסיד אם יווצר הרושם שהם פועלים רק כדי לפגוע ביכולת הנשיא לנהל את המדינה. קרוב לוודאי שהם ימצאו את הדרך לפעול בשיתוף פעולה במשך השנתיים הקרובות. הצעד הראשון כבר נעשה ע''י הנשיא. פיטוריו של ראמספלד הם רמז ברור לדמוקרטים שהוא מוכן לבוא לקראתם.

דבר אחרון, קראתי שלאולמרט יש תוכניות לבוא לבקר כאן בשבוע הבא. לו זה היה בידי הייתי מייעץ לו, אם הוא לא מוכן משיקולי פנים לבטל את הביקור, שיקדיש את זמנו לסיור ביילוסטון או באחד הפארקים האחרים במערב ארה''ב, ושידיר את רגליו מוושינגטון. בתקופה הנוכחית מה שעומד בראש מעייניו של בוש זו ההתארגנות למציאת בסיס לפעולה משותפת עם קונגרס עויין, קונגרס שמידת אהדתו לישראל איננה מה שהיא היתה בעבר. הדבר האחרון שמעניין היום את בוש זה אולמרט והבעיות שלו. האמריקאים הם מנומסים, ואם הוא יתעקש הם יקבלו אותו, אבל זה לא ישנה את העובדה שעבורם הוא היום מיטרד. החילופים בצוות של בוש מצביעים על מגמת חזרה לצוות של בוש האבא – שר הביטחון החדש כיהן כראש סוכנות הביון המרכזית בתקופת בוש האבא, וגם ג'ימי בייקר מראה סימני פעילות.

''בסך הכל, הצלחה''

כשהתבוננתי על אחת מתוכניות מבט השבוע (6 בנובמבר, 2006), המראות של שדרות, התושבים העוזבים כי נמאסה עליהם המקלחת היומית של הקסאמים, והמפעלים הנוטשים ועוברים למרכז הארץ, שכנעו אותי סופית. הצדק עם ידידי מהשדרה המרכזית של השמאל, הידיד שעינו צופיה למרחוק, סיפורה של ההתנתקות הוא באמת סיפור הצלחה.

סיבה לגאווה?

תארו לעצמכם שחברי תנועת ''כל מה שטבעי הוא לגיטימי'' (If it is Natural, Do It) היו נערכים באופן הפגנתי לאורך רחוב בן יהודה (זה יכול להיות גם רחוב מרכזי אחר) בירושלים, ובאופן הפגנתי היו משלשלים את המכנסיים ומחרבנים בפרהסיא. מה רע בכך? הרי מדובר באחד הצרכים הביולוגיים היסודיים של האדם. בכל זאת, גם אם נתעלם מהסירחון, האם זה משהו שצריך להתגאות בו?




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


שקיעת המערב?
א. פרקש (שבת, 11/11/2006 שעה 11:15) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המערב לעולם לא ישקע, הוא תמיד נע מערבה.....

אם תשים לב ה''ציוויליזציות'' בתרבות האדם המוכרת לנו נעה תמיד מערבה כשרשרת קלפים הנופלת וממשיכה להפיל הלאה - מתרבויות שוּמר ואכד, אשור ובבל אל יוון, רומי, אירפה המערבית, ארה''ב ועכשיו השמש העולה על סין.... ומי יודע מה הלאה....

אולי באמת המשיח מחכה עד שהקלפים יבואו שוב מערבה עד למזרח התיכון כדי לגאול את ישראל?
_new_ הוספת תגובה



למה קונספירציה ?
א. פרקש (שבת, 11/11/2006 שעה 11:33) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

קונספירציה היא בעקרון צורך נפשי של המחזיקים בה
כדי להתנקות בעצמם וללכלך את היריב הפוליטי.
בעניין רצח רבין גם השמאל הקיצוני וגם הימין הקיצוני מפתח תיאוריות וביטויים שמתרחקים מהאמת ההיסטורית ומייחסים את האירוע לקבוצות קהל רחבות יותר מאשר האירוע בפועל.

הימין הקיצוני רוצה להתנקות מהרצח ע''י הטלת האשמה על האחר, ובמקרה הזה זה השב''כ 'השמאלני' ששיחק לידי אינטרסנטים פוליטיים מהשמאל. ואילו השמאל הקיצוני והפחות הקיצוני ממשיך להאשים את ''ההתלהמות הפוליטית'' של מחנה הימין, ובעיקר דמויות פוליטיות אקטואליות, ומטיל את האשמה ב''אווירת הרצח'' שיצר הימין.

הימין רוצה להתנקות מלכלוך שלא דבק בו והשמאל רוצה להדביק את הלכלוך בימין בכוח. הכל משיקולים פוליטיים אקטואליים גם כן.

כמובן ששני הצדדים הללו טועים ובגדול. ודווקא משום נטייתם לא להתמודד עם האמת, הם מנציחים את הפילוג והשיטנה ההדדית. יצחק רבין נרצח על בן עוולה אחד (ואולי עוד אחד או שניים ידעו על זה מלכתחילה, דבר שאני מפקפק בו, אם כי המקורבת לו היתה צריכה לחשוד בו) ולא ע''י כל הימין או כל השמאל. אווירת ההסתה שהיתה ברחוב הישראלי לא היתה מתוצרת צד אחד בלבד. ובודאי למפלגה שבשלטון יש את הכוח ''להעצים'' את הפילוג ע''י מעשה/החלטה וגם על ידי העדר מעשה. כמו גם תגובת הימין במפגני הרחוב שלו שהיו באמת חריפים אבל במסגרת החוק והמקובל (כמו למשל ההפגנות נגד ''שרון הרוצח'' כעשר שנים לפני כן).

גם זה וגם זה לא היוו את המצית שהצית את הרוצח. להערכתי הרוצח היה עושה את אשר עשה בכל מצב. שהרי הוא החליט על כך יותר משנה לפני שהוא ביצע את הרצח. למעשה כבר עם פרוץ הידיעה על הסכמות אוסלו ב-‏1993 הוא חשב שהפתרון הוא רצח. אז מה נאמר אז? שלממשלה אסור לקבל החלטה (גם היא על בסיס כיפוף הדמוקרטיה בכנף המיצובישי) פוליטית בענייני שלום ושטחים כי זה יכול לגרום להתעוררות רוצח?
_new_ הוספת תגובה



מי מנהל את המדינה?
א. פרקש (שבת, 11/11/2006 שעה 11:38) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ובכל זאת נתת תשובה - מזכיר הממשלה.

אם כי אינני בטוח בכך, או בעצם שזו התשובה המלאה. גם במצב של כאוס (וזה עדיין לא המצב למזלנו, יש איזה 'עכבר' שלוקח הובלה (בעיקר גם מאינטרסים אישיים). בכל זאת הממשלה מתפקדת, לא הכי טוב, אבל מתפקדת. אנחנו יכולים בינתיים לראות רק את 'הקצפת' שמשקפת את האמת - אישורים ראשוניים לתקציב השנתי. היא גם מקבלת החלטות - שיקום הצפון למשל, פרוייקט שכבר מתגלגל גם אם מתעוררים בו באורח טיבעי בעיות פה ושם.
_new_ הוספת תגובה



הבחירות שהיו
א. פרקש (שבת, 11/11/2006 שעה 12:00) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הבחירות שהיו היו והן לא משפיעות על ישראל לרעה. בניגוד לך אינני מוצא את בתי הקונגרס הנבחרים כיותר ''אנטי ישראלים'' מהקודמים. גם לרפובליקאים וגם לדמוקרטים חשוב קודם כל האינטרס לא אמריקה. ומה לעשות ששניהם רואים בביטחון ישראל אינטרס אמריקאי?

ההרכב של הנציגים הדמוקרטיים דווקא נוח לישראל. מלבד זה שמספר היהודים עלה (ומה לעשות שכולם תומכי ישראל?) הרי גם מספרם של הנציגים השמרניים במפלגה הדמוקרטית עלה. ננסי פלוסי הליברלית סן פרנציסקואית מבינהם דווקא תומכת ישראל. לדעת הסכסוך הישראלי פלסטיני אינו נובע מהכיבוש אלא מעצם קיומה של ישראל (אני מקווה שקצת שמאלנים יתאכזבו לדעת את זה). זה מטבע לשון חשובה מאוד בהסברה הישראלית. מבחינת ישראל בד''א נשיא בסוף כהונתו השניה חלש יותר ולכן לוחץ פחות על ישראל לויתורים. במקרה שלנו יכולה להיות תמיכה דמוקרטית מבוקרת למהלכים אמריקאים שילחצו על ישראל לוותר לפלסטינים ו'להתקדם' עוד מדרגה אל הלא-נודע. מה שברור הוא שישראל תוכל לכפות ויתורים פלסטיניים אמיתיים בתמורה על כל התקדמות כזו, ובתנאי שההנהגה הישראלית תעמוד על כך. כי יש לנו בכל זאת שני בתי קונגרס וממשל אחד אודים את ישראל. לכל היותר הפלסטינים יפחדו ולא ויפוצצו שוה (תרתי משמע) את כל ההסכמים. וצריכים לקחת את זה בחשבון.
_new_ הוספת תגובה



אתה מתרשם יותר מדי מהפגנות חיצוניות
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 6:37)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''לדבר לא עולה כסף''. לננסי פלוסי יש רקורד הצבעות לא כל כך מרשים בבית הנבחרים בנושאים הקשורים בישראל. ההופעה שלה לפני AIPAC לא אומרת שום דבר, כי כמעט כל פוליטיקאי בוושינגטון עושה את זה. גם הציבור היהודי במחוז הבחירה שלה (כמו מרבית היהודים תושבי קליפורניה) איננו ידוע באהדה מיוחדת לישראל.

יש בין הדמוקרטים ''גרעין קשה'' של שונאי ישראל. משקלם ניכר, ולמרות שלא ברור אם הם שונאים את ישראל בגלל שבוש תומך בה או שהם שונאים את בוש בגלל תמיכתו בישראל הם יוכלו לגרום הרבה נזק. יו''ר וועדת ההקצבות של בית הנבחרים הוא אחד מהם, ויש לו השפעה מכרעת בכל מה שקשור לסיוע החוץ.
_new_ הוספת תגובה



להיפך, לננסי פלוסי עבר מרשים של הצבעות בעד ישראל
א. פרקש (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 20:37)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ממה שאני יודע בעניין השטחים היא די מאוזנת. היא אומרת שלא הכיבוש הוא שורש הרע והסכסוך אלא עובדה שאין הערבים מכירים בזכות קיומה של מדינת ישראל. מטרת הפלסטינים היא להשמיד את ישראל ולפיכך מדיניות היד הקשה של ישראל נכונה. http://www.sourcewatch.org/index.php?title=Nancy_Pel...

ביולי 2006 היא איימה להחרים את נאום נשיא עיראק בקונגרס האמריקאי כי הוא האשים את ישראל בתוקפנות נגד לבנון.

ברשימת ההצבעות הפרלמנטריות של פלוסי אנחנו רואים אותה תומכת נלהבת בשלום גלובלי, פיתוח אזורי, אקולוגיה וכו' אבל כשזה בה לעניין הצבעות נגד ישראל היא תומכת בישראל http://www.vote-smart.org/issue_rating_category.php?... [המינוס חיובי והפלוס שלילי בענייני המזרח התיכון מבחינת ישראל].

וכמובן היא שתומכת רצינית בישראל בעניין האיראני, בהצבעות ובנאומים, http://www.vote-smart.org/speech_detail.php?speech_i... . והינה עוד כמה מילים שמסבירים את קירבתה לישראל, מלבד זה שחתנה הוא יהודי ונכדתה נהנית ללכת מדי פעם לבית כנסת ולשירי שירי חג בעברית http://njdc.typepad.com/njdcs_blog/2006/11/for_pelos...

אבל איך אנחנו אומרים... פוליטיקה היא פוליטיקה. עכשיו עולים למגרש שתי קבוצות משופצרות ונראה איך הם משחקים בעניין ישראל. עין חדה תבחין בטיב השחקנים כבר מהתחלה.
_new_ הוספת תגובה



פרקש, כדאי שתבין איך עובד כאן המכניזם הפוליטי
ישראל בר-ניר (יום שני, 13/11/2006 שעה 6:26)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בדוגמאות שהבאת היא שוחה עם הזרם ותו לא. מאחר ומדובר בעיקר בהצבעות הצהרתיות בלבד זה שייך למה שמכונה ''לדבר לא עולה כסף''.

מה שקובע זה התקציב, הסיוע הישיר לישראל והוצאות לסיוע נוסף במקרי חרום. כאן הרקורד שלה פחות מרשים. וגם עכשיו עצם זה שהיא משתפת עם המיועד לכהן כיו''ר וועדת ההקצבות של בית הנבחרים הוא סימן רע מאוד. בתוקף מעמדה היא יכלה למנוע את המינוי שלו, אבל זה היה מחייב אותה להתעמת אם חוגים רדיקליים במפלגה ולפעילויות שהן יותר מדבורים ריקים.
_new_ הוספת תגובה



פרקש, כדאי שתבין איך עובד כאן המכניזם הפוליטי
א. פרקש (יום שני, 13/11/2006 שעה 7:21)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הרקורד שלה עד עכשיו בעניין ישראל הוא טוב+. צריך להתאזר בסבלנות ולראות. הגברת היא פוליטיקאית מצויה שתדע כבר לשחות נכון עם הזרם והזרם הוא בינתיים בעד ישראל. אל תשכח שעכשיו היא מייצגת פורמלית של המפלגה שלה שהיא מפלגה של יהודים (המפלגה זכתה באחוז גבוה של מצביעים בקרב היהודים, ובנוסף יהודים מצביעים באחוזים גבוהים יותר מהאוכלוסיה ולכן משקלם היחסי גבוה מאוכלוסיות אחרות, ובנוסף - חלקם בתורמים למפלגה הוא גבוה).

גם היא מה שהיא (1) וגם תפקידה (2) וגם הכוחות המשפיעים על המפלגה (3) וגם מציאת מכנה משותף (4) עם הבית הלבן במדיניות מזרח תיכונית / עיראקית / איראנית / פלסטינית, וגם הבחירות לנשיאות ב-‏2008 (5) מראים שרוב הסיכויים שהיא אישית תהיה פרו-ישראלית, אם לא לוהטת אז 'פרווה' מינימום, ותנסה לסלול את הדרך למועמד/ת דמוקרטי, קרוב לודאי הילרי קלינטון. דרך אגב, גם הילרי עצמה עברה תהליך דומה של תמיכה בישראל (וגם אצלה כמדומני התגלתה הנקודה היהודית - סבא מקס רוזנברג).

(הערה: מסתבר שגם ללאורה בוש יש נקודה יהודית בעברה וכמובן מדליין אולברייט ועוד כמה קנדידטים לנשיאות ולבתי הקונגרס. אולי זו לא תעודת ביטוח לישראל, אבל זה בכל זאת משפיע איכשהו על עמדותיהם של החבר'ה)
_new_ הוספת תגובה



פרקש, בארה''ב של היום
ישראל בר-ניר (יום שלישי, 14/11/2006 שעה 0:38)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הזהות: יהודי = אוהד ישראל כבר מזמן חדלה להיות מובנת מאליה.

יהודים נמצאים בראש מרבית הארגונים והגופים האנטי ישראליים כאן. כל היוזמות האנטי ישראליות החל מגינויים וכלה בדרישות להפסיק את ההשקעות הכלכליות וכל צורה אחרת של שיתוף פעולה כלכלי עם ישראל, מכילות מספר גדול יהודים העומדים מאחוריהן. כך שנוכחות של מספר גדול יחסי של יהודים בקונגרס לא אומרת כלום. רובם עושים מה שמכונה bend over backward (קצת קשה לתרגם את זה לעברית בלי לאבד את המשמעות), כדי להראות ''נייטרליים''. ליברמן הוא חריג במובן הזה כי הוא לא מפחד להיות מזוהה כאוהד ישראל, אין הרבה כמוהו. מטעמי מסורתיים הציבור היהודי ממשיך להצביע ברובו עבור הדמוקרטים למרות גילויים אנטישמיים שמאפיינים את האגף הרדיקלי של המפלגה, גילויים שבאו לידי ביטוי רציני במערכת הבחירות האחרונה.

הילרי קלינטון רחוקה מאוד מלהיות אוהדת ישראל. במקרה הטוב אפשר לתאר אותה כ''נייטרלית קרה''. כשהיא בקרה באזור היא ישבה על הבמה כשאשתו של ערפאת נשאה (באנגלית!) נאום אנטישמי קיצוני (היא דברה על הרעלת בארות והפצת נגיף האיידס בקרב האוכלוסיה הערבית בידי ישראל). הילרי לא רק ששתקה, היא מחאה לה כפיים וחיבקה אותה בסוף הנאום.
_new_ הוספת תגובה



ישראל, בארה''ב של היום ושל אתמול
א. פרקש (יום שלישי, 14/11/2006 שעה 9:32)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא טענתי ש'יהודי' היא ערובה לנאמנות לישראל. ופלוסי בכלל לא יהודיה.....

טענתי שמתקיימים בה מספר מרכיבים (ומניתי 5) שמבטיחים לנו בסיכוי גבוה שהיא עצמה תמשיך להיות פרו-ישראלית אל-דנטה לפחות. נראה מה ימים יגידו.

צריך גם לזכור שגם אם יש יהודים באמריקה שפועלים נ ג ד ישראל עם לב יהודי חם שחושב שישראל צריכה להיות שונה מכל המדינות, או שפועלים נגדה כי הם רואים בתנועה הלאומית הציונות חולי חברתי, הרי שכל היהודים שנבחרו לבתי הקונגרס עד היום היו נאמנים גם לאינטרסים של ישראל, ששיקפו בעינהם גם את האינטרס האמריקאי. כלומר, הרקורד בקונגרסים עד היום היה חיובי. הגדלת הייצוג היהודי לאחר הבחירות רק ישקף את המגמה הזאת הלאה (לפחות לפי היכרות והתבטאויות של אותם נבחרים, ומצעי מפלגותיהם בעניין המזה''ת/ישראל).

גילויים אנטישמיים יש גם באגפים הקיצוניים של הרפובליקנים, והעובדה שאותם אגפים קיצוניים גם אצל הדמוקרטים לא מיוצגים כ מ ע ט בקונגרסים מעידה על כך שהם מיעוט ושהם לא מתרחבים.

הילרי קלינטון עברה מהפך מאז הטעות שעשתה עם סוהא והקפידה להדגיש ולהפגין את זה מאז. אפשר לומר שהיה לה ליקוי מאורות באותו אירוע, ודווקא הוא שהכריח אותה אח''כ להיות יותר פרו ישראלית אקטיבית.
_new_ הוספת תגובה



סיבה לגאווה?
א. פרקש (שבת, 11/11/2006 שעה 12:08) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין סיבה לגאווה, אבל גם להיפך אין להשוות את התנועה ההומו-לסביתץ לשלשלת מסריחה ברחובה של עיר. צריך להיזהר מן הקיצוניות, מכאן ומכאן.

לדעתי ההתעקשות הראשונית של ''בית פתוח'' לצעוד ברחובה ההומה של עיר שבעיקר דתיים גרים משני צידו של אותו רחוב היא טעות אומללה רק להם. הם צריכים להבין את הרגישות בישרושלים והיו צריכים להימנע בכלל מלצעות דווקא ברחובות העיר ההומים והצפופים בדתיים. אם הם רוצים לצעוד שם, הם מיוזמתם היו עושים בחוכמה אם היו צועדים ברחובות הפתוחים של קריית הממשלה, ואז הסערה אולי היתה קטנה יותר ושוכחת מהר.

חוץ מזה עדיין אינני מבין מה כל כך טוב להם שהם צועדים כמוקיונים ברחובות הערים בעולם ומצהירים דווקא על מיניותם? מה הם רוצים לומר? ובמה גאוותם בדיוק?

האם אנחנו היינו מעיזים לארגן מצעדים רק של החרמנים על 'בלונדיניות וטיפשות' או 'שחרחרות ומענטזות' (אין כאן כוונה לפגוע במישהי אלא רק להדגיש את האפסיות של מטבעות לשון שחוקות) ? הפגנות על רקע מין הן מוזרות ביותר, מה עוד שהיום החברה הישראלית כבר מקבלת את קיומם של ההומו-לסביות באופן סביר וראוי.
_new_ הוספת תגובה



בכוונה בחרתי להשוואה
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 6:28)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דוגמא קיצונית. הרעיון הוא שלא כל מה שעושים בחדר המיטות ראוי ושווה להפגנה בפרהסיא.
_new_ הוספת תגובה



קונספירציה שמונספירציה
עמיש (שבת, 11/11/2006 שעה 15:52) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כבר נטחן עד זוב דם.

_new_ הוספת תגובה



יתרונות ביטול גיוס החובה
theWatcher (שבת, 11/11/2006 שעה 16:07) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

העדר תופעת הסרבנות באמריקה נעוץ לא בהבדל בין מלחמת ויאטנם למלחמת עיראק אלא בשינוי המצב החוקי בארה''ב בשלהי מלחמת ויאטנם בימי ריצ'ארד ניקסון בוטל גיוס החובה בארה''ב. הגיוס לצבא אינו עוד חובה של כל אזרח אלא רק עוד עבודה, זאת עבודה שחורה אבל מישהו צריך לעשות אותה תמורת התשלום הראוי כמובן. כלומר פרופיל המתגייס הוא או מורעל חדור תעמולה, או מאותגר כלכלית חדור בצע כסף ודאי לא מישהו שיסרב מפני שזה שפונה לגיוס פונה אליו מרצונו החופשי. ייתכן שזהו גם פתרון עבור ישראל, גם ימנע את מלחמות הגיוס עם החרדים ואת תחושת הקיפוח של המתגייסים וגם יעצור את תופעת הסרבנות, מי שיתגייס זה יהיה בשביל עבודה ובארץ עם יותר מרבע מליון מובטלים חיילים לא יהיה חסר. ואם יהיה חסר תמיד אפשר לגייס אסירים, במקום שרוצחים, גנבים, סוחרי סמים אנסים ושאר חולירות יישבו בנחת ויהנו מארוחות חינם ניתן לשלוח אותם לקו הקדמי לשלם על פשעיהם מה שגם ילמד אותם משמעת מהי.
_new_ הוספת תגובה



תסלח לי, אבל אין לך צל של מושג
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 6:47)
בתשובה לtheWatcher
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''פרופיל המתגייס הוא או מורעל חדור תעמולה, או מאותגר כלכלית חדור בצע כסף'' --- שטות ממדרגה ראשונה.

אם כבר מדברים על תעמולה ושטיפת מוח, המגמה השלטת בתיקשורת הליברלית ובאקדמיה היא בדיוק בכיוון ההפוך. הם מנסים בכל כוחם למנוע את ההתנדבות לצבא. בהרבה אוניברסיטאות סרבו להרשות לגייסים של הכוחות המזויינים כניסה לשטח הקמפוס, וביטלו את תוכניות להכשרת קציני מילואים. היה צורך באיום של סגירת הברז התקציבי הממשלתי כדי לכופף אותם.

בכלכלה משגשגת כמו היום עם אבטלה מהנמוכות ביותר שהיו בשנים האחרונות, איזה אתגר כלכלי יוכלו הכוחות המזויינים להציע? הרי הם אף לא יוכלו להתחרות בשוק האזרחי.

שרות בצבא איננו בשום פנים בחזקת ''עוד עבודה''. המשמעת והדרישות הן ללא כל השוואה לחיים האזרחיים, שלא לדבר על שרות ביחידות כמו המארינס ששם זו קריעת תחת לשמה.
_new_ הוספת תגובה



תסלח לי, אבל אין לך צל של מושג
א. פרקש (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 19:59)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל בכל זאת פרופיל המגוייסים לצבא האמריקאי בשנים האחרונות השתפר. בניגוד לרושם כאילו רק הענייים והלא משיכים מתדפקים על לשכות הגיוס איננו נכון. ישנם מתנדבים איכותיים ומגוון המתנדבים מאפפשר לעשות סינון וגיוס הטובים מבין המתייצבים.
_new_ הוספת תגובה



זאת תגובה לדברים שלי?
ישראל בר-ניר (יום שני, 13/11/2006 שעה 6:27)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



זאת תגובה לדברים שלי?
א. פרקש (יום שני, 13/11/2006 שעה 7:24)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זו תגובה ל''אסירים ופושעים'' של-theWatcher........
_new_ הוספת תגובה



אנחנו לא חלק מהסיפור
אליצור סגל (שבת, 11/11/2006 שעה 19:20) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
ישראל, ישראל אינה חלק מהסיפור. הילודה יהודית הולכת ועולה. בעשרים השנים האחרונות היא עלתה מ2.1 ל2.9 ולפי כל הסימנים היא תמשיך לעלות. גם ההגירה אינה הגירה זו עליה - חזרה הביתה. במענין הוא שהעולים מישרים קו עם היהודים הותקים והילודה שלהם עולה. בעפרה הקבר ממש ניכר. משפחות צרפתיות שעלו עם שני ישלים או שלושה המסתכלו סביב ראו שהממוצע הוא שישה או שמנה ילדים למשפחה ופועלות בהתאם.
לעומת זאת אצל הערבים המצב הפוך מספר הילדים שלהם ירד לארבעה למשפחה והוא במגמת ירידה מהירה. הם גם מהגרים החוצה במספרים גדולים.
כך שבמדינת ישראל אין היום ולא תהיה בעיה דמוגרפית בעתיד. יש לה בעיה בטחונית עם אולוסיה המנסה להשמיד האוכלוסיה היהודית אבל זה סיפור אחר.
באשר לבחירות בארה''ב - נדמה לי שהן מפריכות את הנסיום לבנות דמוגרפיה אדומה עבור ארה''ב עובדה שהדמוקרטים נצחו.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



תגיד אליצור
עמיש (שבת, 11/11/2006 שעה 19:34)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם במזוזות שאתה כותב אתה עושה כאלה שגיאות?
_new_ הוספת תגובה



תגיד אליצור
אליצור סגל (שבת, 11/11/2006 שעה 19:49)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
ב''ה לא. וגם אם הייתי עושה המגיהים שלי היו עולים עליהן. כאן אני קצת מתפרק מהמשמעת הקפדנית. זה טוב לגוף ולנפש. ובכלל טוב לזכור שגם אני בן אדם העלול לטעות למרות שאני כמובן צודק תמיד.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



תגיד אליצור
עמיש (שבת, 11/11/2006 שעה 19:51)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לי זה נראה כמו זלזול בקוראים, אבל אולי זה לא.
_new_ הוספת תגובה



תגיד אליצור
אליצור סגל (שבת, 11/11/2006 שעה 19:58)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
היות ואני צודק תמיד עשית שגיאות כתב היא הדרך שלי להזכיר לעצמי שבכל זאת אינני א-להים
אליצור
_new_ הוספת תגובה



את זה יכולתי להגיד לך
עמיש (שבת, 11/11/2006 שעה 20:34)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם בלי כל הסיפור
_new_ הוספת תגובה



אנחנו לא חלק מהסיפור
ע.צופיה (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 6:07)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הייתי אומר שאתה קצת אופטימי מדי בנושאים האלו.
אך מנגד,קצת אופטימיות מעולם לא הזיקה.
_new_ הוספת תגובה



אליצור, ברוך הבא
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 6:53)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לאור ההעדרות הממושכת שלך כבר חשבתי שאתה יושב בקלבוש. מה קרה? מזוז וויתר לך, או שעשית ''עיסקת טעון''?

אני מת מסקרנות לשמוע פרטים על חוויותיך בבית המשפט.
_new_ הוספת תגובה



סיקור על המשפט כאן
אליצור סגל (יום שני, 13/11/2006 שעה 14:27)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
סיקור על המשפט שלי כאן
אליצור
_new_ הוספת תגובה



אליצור, תודה על העידכון
ישראל בר-ניר (יום שלישי, 14/11/2006 שעה 0:22)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה זה בדיוק ''גישור פלילי''? אם הכוונה היא שאתה תתנצל והוא יסלח לך בתמורה, אני מקווה בכל לבי שלא תסכים.

אנא, אל תשכח לעדכן אותנו במועד כדי שלא נצטרך לדאוג לךלשווא.
_new_ הוספת תגובה



אליצור, תודה על העידכון
אליצור סגל (יום שלישי, 14/11/2006 שעה 11:10)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
גם לי לא ברור מה זה
מן הסתם עו''ד כן יודע מה זה אולי(?).
בכל מקרה אני לא מתכוין להתנצל.
לכל היותר תתכן התנצלות על כך שלא פעל נגד חילול שבת וגילוי עריות בצה''ל.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



אליצור, תודה על העידכון
א. פרקש (יום שלישי, 14/11/2006 שעה 13:18)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

התהליך המזורז הזה ביוזמת המשטרה והפרקליטות הוא מאוד מוזר ותבוע בו ריח חזק של פופוליזם. ולא צריך להסכים או לא להסכים לדבריו של סגל. אבל במקום בו רבים שותקים מן הראוי שיתנו לרוצים לצעוק את צעקתם במה, כל עוד הם לא קוראים במפורש להפר חוק.

חופש הביטוי הוא חלק מזכויות האדם והמשטרה/פרקליטות היו חייבים לנקוט במשנה זהירות כשהם בוחרים להם מקרים לטיפול. זה נראה לי מוזר עוד יותר לאחר שרק לאחרונה סגרה הפרקליטות טיוטות כיתבי אישום נגד חברי כנסת ערבים שהתבטאו בצורה גזענית נגד ישראל והטיפו בארצות אוייב להמשך המלחמה נגד ישראל. למרות שאותם חברי כנסת הציגו ותמכו באינטרס של מדינות ורשויות אוייב (סוריה, לבנון והרש''פ) שמולם מתקיים עדיין 'מצב מלחמה', ושכל אמירה כזו פוגעת בישראל בשמה, בנכסיה ובאזרחיה, הרי בסופו של דבר החליטו מי שהחליטו שלא ראוי להגיש נגדם כתב אישום.

אז מה היתה הסיבה שהם נלחמים נגדך ב'כל התותחים' שלהם על אימירות שנאמרות יום יום בעיתונינו, ברחובותינו ובבתינו? יתכן שזו החלטה פוליטית קרה להילחם ולהרתיע אנשי ימין 'קיצוניים' (קיצוניות היא עניין יחסי) לקראת התנגשות חדשה במדיניות הנסיגה המתוכננת מתי שהוא לאחר שענן האבק של מתוצאות ועדת הבדיקה ללבנון יפורסמו.
_new_ הוספת תגובה



גישור פלילי
דוד פלד (יום שלישי, 14/11/2006 שעה 12:15)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זוהי מעין בוררות לכל דבר, לפני בורר מוסכם, עו''ד, שפסק הבוררות שלו, כולל העונש, מובא לאישרור שופט.

פרוצדורה שהתחילה לפעול לאחרונה בעבירות יחסית קלות, שנועדה להקל על העומס של השופטים. הפרוצדורה נועדה במקורה לטיפול בעבריינים צעירים, המגיעים למשפט שנתים אחרי ביצוע העבירה ואם מישהו חשב על שיקום, שישכח.
_new_ הוספת תגובה



גישור פלילי
ישראל בר-ניר (יום שלישי, 14/11/2006 שעה 18:29)
בתשובה לדוד פלד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שוב, תודה על ההבהרה.

שאלות.
האם פסק דינו של הבורר מחייב (האם צריך להתחייב מראש לקבל את הפסיקה שלו)?
האם חובה להסכים לתהליך?
מי בוחר את הבורר?
_new_ הוספת תגובה



גישור פלילי
דוד פלד (יום רביעי, 15/11/2006 שעה 8:28)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מצטער ישראל, הידע שלי בנושא אינו מקצועי דיו כדי שאוכל לענות לך בנושאים הטכניים.

בגישור ''הרגיל'' הצדדים בוחרים מסכימים ביניהם על המגשר. ''גישור'', בניגוד ל''בוררות'' מתחיל מנקודת מוצא שונה לחלוטין. המגשר אמור לגרום לכל צד להגדיר ל ע צ מ ו תחילה היטב מה האינטרס החיוני לו, המניע אותו בסכסוך עם יריבו. כאשר ההמניעים הסמויים צפים על פני השטח לדוגמה: ''לא מעניין אותי הכסף. העיקר שיסבול''; או ''אני רוצה לשקם את גאוותי הפגועה''. המגשר אמור לעזור להפוך את הטענות הרגשיות לטענות רציונאליות שלהן יש מחיר, קרי: התפשרות. בשלב הבא מנסה המגשר לגשר בין המניעים המנוגדים ולמצוא את הסולם המתאים עבור כל אחד מהיריבים.

ההסכם בין הצדדים בתהליך גישור הוא בעל תוקף כבתהליך בוררות. לצדדים, לאחר שהסכימו בינהם להצעות המגשר אים זכות ערעור לאחר שאושררו ע''י שופט.

בגישור פלילי לנוער עבריין המטרה היא בראש ובראשונה שיקום. לכך מסכימה גם המערכת האוכפת.

עד כאן ידיעתי השטחית מגעת.
_new_ הוספת תגובה



ברשותך,מספר הערות
ע.צופיה (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 6:29) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1.מותן של ציויליזציות.לצד ''מקדם''הילודה'' אינך מציין את ''תוחלת החיים'' במלזיה וניגריה לעומת ''רמת הפוריות''שם.
יש מגמה ברורה של ירידה בילודה בארצות אפריקה,אסיה ודרא''מ.בסין אפילו ננקטות סנקציות חוקיות כנגד ה''מפירים''.
טוינבי אמנם כתב ציוילזציות,אך כנראה התכוון לאימפריות. האימפריה הרומית ממשיכת דרכה של האימפריה היונית-הלניסטית גועה במאה ה-‏5 אך ''הציויליזציה המערבית'' ממשיכה להתקיים עד ימינו. זה נכון גם לגבי התרבות הסינית וההודית.(תרבויות המזרח שהשפיעו על המזה''ת).
יש לזכור,כי בניגוד לעבר,שכל ציויליזציה הסתגרה או נסגרה ב''תחום מושב'' גיאוגרפי ולכן ההשפעות ההדדיות היו קטנות, כיום יש פתיחות מירבית וההשפעה ההדדית היא עצומה.לכן הדמיון של ''העתיד'' ל''עבר'' יהיה קטן יותר.
2.מזכיר הממשלה. אינך מזכיר כי יוזם ההצעה ביקש בטרם כינוס השרים המדובר לבטלו עקב העדרות של מספר שרים.אינך מזכיר כי מזכיר הממשלה ביקש מראש את יו''ר ועדת השרים לעניני חקיקה להמנע מהצבעה מאחר והצבעה (כנראה) לא הייתה על סדר היום ולכן מספר שרים נעדרים מהישיבה.(כל זאת כתוב בידיעה,אך אתה,כהרגלך,קורא או מצטט רק את השורה הראשונה,בהנחה שה''פראיירים'' לא יטרחו לקרוא אותה).מי שביצע מחטף הוא יו''ר הישיבה השר שיטרית,כנראה ממניעים אישיים.
3.קאסמים על שדרות. מספר פעמים הבעתי דעתי בפורום זה,כי התנהגות הממשלות בענין זה מחפירה.
זה אינו משנה את דעתי כי ההתנתקות היתה מוצדקת ומחוייבת מציאות וגוש קטיף (כישובים רבים אחרים)היה נטל על כתפינו .
קאסמים היו לפני ההתנתקות וישנם אחרי לכן הקשר הוא בדמיונך הפורה בלבד.
_new_ הוספת תגובה



אתה טועה בגדול
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 7:15)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''יש מגמה ברורה של ירידה בילודה בארצות אפריקה,אסיה ודרא''מ.בסין אפילו ננקטות סנקציות חוקיות כנגד ה'מפירים'.'' המגמה היא הפוכה. ברוב הארצות האלו המאפיין הוא גידול אוכלוסיה שלא ניתן לשלוט עליו, דבר הגורם להנצחת הפיגור הכלכלי (זה כולל גם את מצריים שכנתינו). בסין במיוחד הסנקציות נגד ה''מפירים'' הן נגד משפחות שמביאות לעולם יותר מילד אחד. משפחות כאלו נענשות בחומרה מיוחדת.

לא אכנס אתך לוויכוח אם טוינבי התכוון לאימפריות או לציוויליזציות. הדוגמא שהבאתי ממחישה את זה טוב, איסטנבול (קודם לכן קונסטנטינופול) המשיכה להיות הבירה של אימפריה עד לסוף מלחמת העולם הראשונה. רק שבמקום האימפריה הרומית המזרחית (ביזנץ) זו היתה האימפריה העותומנית. המסגרת נשמרה בשינויים מזעריים בלבד, התוכן השתנה לחלוטין.

מה שאתה כותב על התנהגותו של מזכיר הממשלה, יכול לשמש במקרה הטוב כ''נסיבות מקילות'' להתנהגות שאיננה במקומה. ההחלטה התקבלה כחוק גם אם היו כאלה שרצו ו/או בקשו לדחות את ההצבעה. משהתקבלה ההחלטה יש לה תוקף כמו לכל החלטת ממשלה אחרת, ולמזכיר אין שום סמכות לבטל אותה בהבל פיו.

לא ברור לי מה אתה רוצה ממני בנושא הקסאמים על שדרות (אגב קסאמים ולא קאסמים, תשאל את יובל). הרי בפרוש כתבתי שקבלתי את דעתך שזה סיפור הצלחה. ''גוש קטיף (כישובים רבים אחרים) היה נטל על כתפינו''. זה בהחלט נכון, אבל גם שדרות היא נטל שצה''ל לא מצליח להרים אותו (למה אינך קורא לילד בשמו? מדוע ההכללה ''ישובים אחרים''?)

בכל מקרה, העיקר שדפקנו את נתניהו, בשביל זה לבד שווה היה לספוג את כל הקסאמים.
_new_ הוספת תגובה



אתה טועה בגדול
ע.צופיה (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 7:32)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''מגמה ברורה של ירידה בילודה''אינו סותר ''גידול אוכלוסיה שלא ניתן לשלוט עליו''.
איסטנבול הנפלאה היא דוגמה לנקודת החיכוך בעבר ובהווה לציויליזציה המערבית והמזרחית,אך בהחלט אינה מבשרת את קץ אחת מהן.
מזכיר הממשלה דרש לבטל את ההחלטה כי נתקבלה בניגוד לכל נוהל קיים ונגועה בחוסר הגינות צבורי.
ההחלטה ממילא היתה עוברת לאישור הממשלה ושם איני יודע מה היה עולה בגורלה.
בנושא הקסאמים: אני פשוט לא רוצה שתצטרף לשדרה המרכזית...,אלא תשאר בסימטאות הימין ואתה דוקא רוצה לעבור לשמאל.
מי יקטרג לנו?
_new_ הוספת תגובה



למרות הקאסמים
דוד סיון (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 8:16)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כנס שדרות לחברה מיסודו של אלוף (מיל.) עוזי דיין בשבוע שעבר משך רבים וטובים במשך יומים. לא שמעתי אף אחד מאלו שבעיית הקאסמים הפריעה לו להשתתף. בין המשתתפים
הללו היו עו''ד יעקב נאמן, הנגיד, ראש אגף תקציבים ועוד
ועוד.

קימות עוד שתי עובדות יסודיות בקשר לקאסמים שנורים מן הרצועה:
1. קאסמים נופלים בכל האזור (נגב מערבי) לא רק בשדרות.
2. ראש העיריה, אלי מויאל מעוניין לחמם את האווירה הפוליטית (הוא רוצה להגיע לכנסת). הוא כמובן השתמש בבמת הכנס להדגיש את נושא הקאסמים. לעומתו ראשי רשויות אחרות(כולל קיבוצים בעוטף עזה) מעדיפים להתנהל ללא התקשורת... התקשורת משתפת פעולה.

-----

לא מזכיר הממשלה ביטל את ההחלטה. הוא רק ביקש:
''מזכיר הממשלה מימון הגיע נזעם, וביקש לבטל את ההצבעה ולדחותה למועד אחר. ההצבעה אכן בוטלה ונדחתה כנראה לשבוע הבא'' (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3323980,00.h...).
_new_ הוספת תגובה



למרות הקאסמים
ע.צופיה (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 9:03)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בלי קשר למה שאתה כותב ועם קשר,בעית הקאסמים הופכת מענין טקטי לענין אסטרטגי והכל באשמתנו.אי מתן תגובה הולמת בעבר הרחוק,בעבר הקרוב ובהווה יגבו מאיתנו מחיר מדיני כבד וחבל.
_new_ הוספת תגובה



הקאסמים והתקשורת
דוד סיון (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 10:25)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בסך הכל רציתי להרחיב את המבט על העובדות ומשמעותן:
לא כל כך מהר עוזב אדם את ביתו, אפילו אם ביתו נמצא
בשדרות ''מוכת הקאסמים''...

לא עסקתי במשמעות האסטרטגיות של בעית הקאסמים.
_new_ הוספת תגובה



בגלל הקאסמים
א. פרקש (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 20:55)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כנראה שמי מבין באי הכנס שהדגיש וזעק יותר את עניין הקסאמים גם נפגע מהם הכי הרבה. זה מדד אמין. ואלי מויאל בכל זאת חוטף אותה יותר מכולם. הפלסטינים מתמקדים בשיגור למטרות גדולות - ערים - וכבר לכמה מהם יכולים להגיע?

בעניין התקשורת אתה צודק היא משתפת פעולה. אבל את זה לנו הימנים אסור לחשוף (-:
_new_ הוספת תגובה



בגלל הקאסמים
דוד סיון (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 22:08)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני חושב שאתה טועה. אין לך דרך לדעת.
_new_ הוספת תגובה



בגלל הקאסמים
א. פרקש (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 22:46)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למה אין לי דרך לדעת?

העיתונות לא מדווחת?
בסך הכל רוב רובם של הקאסמים נופלים על שדרות, מיעוטם בשטח הקיבוצים/דרום אשקלון.
_new_ הוספת תגובה



בגלל הקאסמים
דוד סיון (יום שני, 13/11/2006 שעה 8:39)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא נכון לטעון שרוב הקאסמים נופלים על שדרות.

1. יש ישובים אחרים מאות מטרים משדרות וסביר להניח
שגם אם אתה צודק ושרוב הקאסמים מכוונים לשדרות רבים מהם נופלים מחוץ לשדרות.

2. התקשורת משתפת פעולה עם מבקשי אי-פרסום נפילות.
_new_ הוספת תגובה



בגלל הקאסמים
א. פרקש (יום שני, 13/11/2006 שעה 12:40)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הקאסמים מכוונים אל שדרות ונופלים על שדרות או סביבתה הקרובה. זו עובדה. לפי התקשורת אפשר היה לדעת טוב מאוד עד לאחרונה. לפני כמה חודשים התקשורת שינתה את דפוסי הדיווח אבל עדיין אפשר היה לדעת היכן נפלו הקאסמים בגלל שלא מפסיקים לדבר על זה ולכתוב על זה ברמה היומית. בחודש האחרון ישנה מגמה לדווח עוד פחות בגלל הצלחתם של הפלסטינים לייצר קאסמים מדוייקים יותר.

חוץ מזה ביולי-אוגוסט כשעשיתי מילואים בקריה יצא לי לקרוא כמה דוח''ות וסטטיסטיקות די מדוייקים על ירי הקאסמים בשנים האחרונות ולפי מיטב זיכרוני אני קובע נכון את אשר אני קובע.

זה אינו אומר שאינני רוגז על ירי לכל מקום אחר בישראל. מבחינתי קאסם אחד הוא יותר מדי.
_new_ הוספת תגובה



ברשותך,מספר הערות
א. פרקש (יום שני, 20/11/2006 שעה 7:27)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היינו בעזה ושיגרו עלינו קסאמים. יצאנו מעזה וממשיכים לשגר עלינו קסאמים. אז היכן פה בדיוק ההישג הגדול של ההתנתקות?

כוחות צה''ל תוקפים ומסתובבים קרקעית ברצועת עזה כמו שהיה לפני כן, מבחינה מדינים ההתנתקות הוכחה ככישלון והיא מסמלת רק ייאוש ומצוקה של ישראל מהמצב וחוסר יכולתה לפתור את הבעיה, לא בדרך מדינית ולא בדרך צבאית. בקיצור, יותר משהתנתקות היתה מהלך טוב היא מותג המבטא חוסר כישרון ויכולת של ישראל להתמודד עם האיום הפלסטיני על קיומה. ישראל יצרה תהליך אסטרטגי חדש שבו הפלסטינים יכולים לנהל מו''ם לצד טרור, וטרור אוחר הסכמים, כדי להשיג את יעדיהם ללא צורך שהם ישלמו ממש בתמורה (נניח קבלת זכות קיומה של ישראל, ויתור על זכות השיבה, פירוק ארגוני הטרור) ויסכימו לשלום של זה לצד זה.
_new_ הוספת תגובה



ברשותך,מספר הערות
ע.צופיה (יום שני, 20/11/2006 שעה 7:56)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ההתנתקות לא באה לפתור את בעיית הקסאמים. כידוע לך לא שוגרו קסאמים לגוש קטיף(אלא פגזי מרגמה).ההתנתקות היתה אמורה להיות שלב בתהליך של הסכם כלשהוא עם הרשות הפלשתינאית.לצערי וכנראה לצער רבים, השלב הבא טרם החל(ולא כל כך ידוע מתי יחל)בגלל בחישות של גורמי חוץ שונים ובעיקר איראן .כנראה שלא יהי מנוס מפעולה צבאית מסיבית ברצועה,אך יתכן שגם אילו היה קיים גוש קטיף,פעולה כזו היתה נדרשת.להזכירך,המנהרות פעלו במלוא הקצב גם כאשר שלטנו בקו פילדלפיה.
_new_ הוספת תגובה



ברשותך,מספר הערות
א. פרקש (יום שני, 20/11/2006 שעה 9:02)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כידוע לך שלא טענתי שההתנתקות באה לפתור את בעיית הקסאמים וכידוע לך שלא טענתי שקסאמים שוגרו על גוש קטיף (פשוט טכנית זה קשה לשגר מנקודה על נקודה קרובה).

ההתנתקות לא היתה אמורה להיות שלב בשום הסכם כי לא היו שיחות מדיניות עם הרש''פ מ-‏2001. וכל גישוש או העברת מסר אינו בדיוק שיח פוליטי.

לא טענתי כלום לעניין ציר פילדלפי. אבל אם העלאת את הבעיה הרי שקל יותר לאתר מנהרות במקום שצה''י נמצא מאשר מחוץ לטווח הפיקוח הקבוע של הצבא. למיטב ידיעתי היו גם מספר מקרים ששיירות נשק נכסו לרצועה על משאיות דרך פרצות בחומה ובהעלמת עין של גורמי צבא (=משטרה) מצריים מקומיים.
_new_ הוספת תגובה



ברשותך,מספר הערות
ע.צופיה (יום שני, 20/11/2006 שעה 20:46)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כתבת:''היינו בעזה ושיגרו עלינו קסאמים,יצאנו מעזה וממשיכים לשגר עלינו קסאמים,אז היכו פה בדיוק ההישג של ההתנתקות?''
אני הבנתי ממשפט זה שאתה קושר את הקסאמים להתנתקות.
_new_ הוספת תגובה



ברשותך,מספר הערות
Israeli101 (יום שני, 20/11/2006 שעה 20:45)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אי יכולת לפתור את 'הבעיה' ''לא בדרך מדינית ולא בדרך צבאית''.

לזה בדיוק חותרים אויבינו בנפש. ''הפיתרון'' היחידי
לדידם - היתמוססות ישראל! ואותם 'יפי נפש' מהשמאל - הוזים בהקיץ - גורמי חורבן.

כמה פעמים בהיסטוריה נהנה העם היהודי משלום בר קיימה
לאורך תקופה ארוכה? - נִספר בבודדת!

למרות, ואף על פי שאומות רבות ניסו להחריב ולמוסס
אותנו, נותרנו(למגינת ליבם ) וכך גם הפעם. היכן
אותם אימפריות שרצו לכלות אותנו? היתמוססו ונרקבו
לאבדון בדפי ההיסטוריה.
_new_ הוספת תגובה



מזכיר הממשלה: או הערה קטנה על מה שבדקתי
דוד פלד (יום שני, 13/11/2006 שעה 17:23) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מזכיר הממשלה אמור לבצע מטלות טכניות, כמו זימון ישיבות ממשלה הכוללים את הנושאים שיידונו, סיכום הנאמר בישיבה והפצת הסיכומים למשתתפים.

1. כל מי שהשתתף בדיונים כלשהם יודע לייחס לסיכומי הישיבות את ערכן הסגולי; ומזכיר ממשלה נבון וודאי שעושה זאת. היו מזכירי ממשלה שבסיכומים תיקנו נתונים שנראו להם שגויים (בלי ליידע את 'השוגה'). היה מי שהצביע בישיבה לפי הנחיות שר, שהשאיר לו פתק לפני שעזב עם הנחיות מה אמורה להיות הצבעתו (אם משה יצביע כך, אצביע כך ולא...).

2. סיכום הדיון מועבר לחתימת רה''מ לפני ההפצה, החותם עליו בין שאר אלפי המסמכים המוגשים לחתימתו.

3. דו''ח מבקר המדינה 53 ב' (2003), המתייחס לכל ממשלות ישראל ב-‏30 השנה שקדמו לדו''ח, מדווח על כך ששרים באים לישיבות בלי שקראו חומר על נושאי הדיון, ועוד כהנה וכהנה. אין מעקב אחרי החלטות שהתקבלו (אלא אם רה''מ מתענין בהם אישית והמזכיר מזכיר לו) ועוד ועוד. המתעניין מוזמן לקרוא את הדו''ח המצמרר הזה באתר מבקר המדינה.

במצב עניינים כזה מזכיר הממשלה מוצא עצמו בעמדת כוח שלא תתואר.

נוסיף לכך עוד פן נוסף. הבר, מי שהיה מזכירו של רבין, סיפר על ההפתעה שאחזה בו לנוכח העוצמה הנתונה בידי מי שאינו אלא מזכירו של רה''מ בסיפור דלהלן:

פנו אליו מכפר דרוזי אחד וביקשו את מעורבתו בזרוז מע''צ לסלילת 300 מ' של כביש שיקל מאד על תושבי הכפר. הוא הבטיח שידבר עם הנוגעים בדבר, הרים טלפון אחד ושכח מהעניין. לימים התלווה לרבין לביקור באותו כפר והם התקבלו בכבוד רב. הכביש האמור שטבע שנים בביורוקרטיה, נסלל פחות מחודש לאחר הפניה...

אגב, מקריאת חומר מקביל מעוללות הבית הלבן לא שוכנעתי ששם ''למנהל הסגל'' בבית הלבן, ולא רק למזכיר המסכם ישיבות, אין עוצמה גדולה פי כמה.
_new_ הוספת תגובה



תודה על ההבהרות
ישראל בר-ניר (יום שלישי, 14/11/2006 שעה 0:11)
בתשובה לדוד פלד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה ממחיש יפה כמה גדול הכוח המעשי של הביורוקרטים שבניגוד לפוליטיקאים נבחרים אינם חייבים להשקיע זמן ומאמץ בהשגת כותרות בתקשורת.

הסדרה הקומית האנגלית Yes Minister המחישה את זה בצורה יוצאת מן הכלל.

בארה''ב אין תפקיד של ''מזכיר'' בבית הלבן. יש ''ראש מטה'' (Chief of Staff) שהכוח שלו עצום. למעשה אף אחד לא יכול להפגש עם הנשיא בלי לתאם זאת מראש אתו. אבל בניגוד לישראל, ראש המטה נושא באחריות. ראש המטה של ניקסון הלך לבית הסוהר בעקבות פרשת ווטרגייט, ולא מזמן ראש המטה של דיק צ'ייני (סגן הנשיא) נאלץ להתפטר והוא יועמד לדין בשל הדלפות של חומר חסוי.
_new_ הוספת תגובה



המלצה על ספר
דוד פלד (יום שלישי, 14/11/2006 שעה 12:04)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

James Q. Wilson, Bureacracy:What Govrernmental Agencues Do, and Why They Do It, Basic Books, 2000

הספר נכתב ע''י פרופ' אמריטוס לסוציולוגיה/פוליטיקה ב-UCLA
_new_ הוספת תגובה



תודה על ההבהרות
א. פרקש (יום שלישי, 14/11/2006 שעה 13:21)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראש המטה של ניקסון נשא באחריות פלילית כי הוא היה גם מעורב במעשה הפלילי עצמו. אם הוא לא היה מעורב בפריצה לווטרגייט הוא לא היה עומד לדין, כ'ראש מטה' או כ'מזכיר', ולא חשוב מהי מוטת סמכותו הפורמלית.
_new_ הוספת תגובה



דמוגרפיה
הצופה מהצד (יום ראשון, 19/11/2006 שעה 2:10) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

צמצום כמות האוכלוסיה במערב כשלעצמה אינה אסון. האסון הוא הנסיון למנוע את ירידת הכמות ע''י יבוא מהגרים מוסלמים.
שום אסון לא יקרה לצרפת את אוכלוסיתה בשנת 2050 תהיה כמו 1950, שזה פחות מאשר היום. יהיה עומס זמני על הביטוח הלאומי, אך בהחלט יתכן שהדור הצעיר הקטן יחזור עם התבגרותו לשיעור הולדה מאוזן. פחות תושבים זה פחות זיהום ויותר שטחים פתוחים.
אם אירופה תשלים עם קיצוץ קצבאות זקנה לאותם אזרחים שגידלו פחות משני ילדים, הכל יהיה בסדר. וזה גם צודק: מי שגדל פחות ילדים יכול היה לחסוך יותר כסף לימי זקנתו.
האסון הוא בהבאת ה''תחליף המוסלמי'' לילדים שלא נולדו.
_new_ הוספת תגובה



דמוגרפיה
א. פרקש (יום ראשון, 19/11/2006 שעה 14:27)
בתשובה להצופה מהצד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האם אתה מבטא כאן שנאה למוסלמי באשר הוא מוסלמי? האם אין זכות למוסלמים לחיות כרצונם באירופה בדרכם שלהם?
מילא ליהודי אסור. אבל למוסלמי?!
_new_ הוספת תגובה



דמוגרפיה
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 19/11/2006 שעה 19:28)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם הם רוצים ''לחיות בדרכם שלהם'', מה הם מחפשים באירופה? בשביל זה הם יכולים להשאר בבית.
_new_ הוספת תגובה



דמוגרפיה
ע.צופיה (יום שני, 20/11/2006 שעה 5:58)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

את זה אתה יכול להגיד גם על יהודים.
_new_ הוספת תגובה



דמוגרפיה
ישראל בר-ניר (יום שני, 20/11/2006 שעה 6:19)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עקרונית אתה צודק, אבל מאחר והיהודים אף פעם לא ניסו לכפות את אורח חייהם ואת מנהגיהם על הסביבה, זה לא בדיוק אותו הדבר.

איפה, לדעתך, נמצא ה''בית'' ממנו היהודים פולשים לאירופה?

להגיד אפשר הכל. אבל צריך גם מינימום של היגיון כשמשווים בין מצבים.
_new_ הוספת תגובה



לא בדיוק
א. פרקש (יום שני, 20/11/2006 שעה 7:12)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האירופאים מתנגדים לכך שמוסלמים יילכו בחוצות ערי אירופה לבושים בגאלביות, תרבושים, רעלות.... כמו שבעבר הם זרקו אבנים על יהודים שהסתובבו עם שריימל וקאפוטה. זה מראה על אי בשלות שלהם לקלוט בתוכם אנשים שונים מהם מבחינה תרבותית.

אבל לא זאת הבעיה בקריטית בכלל....

הבעיה הרצינית, שהמוסלמים בניגוד ליהודים, מקיימים פעילות חברתית פוליטית עניפה במישורים שונים. המישור החשוב והרציני והמאיים ביותר הוא - בניית רשתות ותאי טרור באירופה:
* הקיצונים שבהם פועלים, מדברים ומכריזים על כיבוש אירופה והרחבת שליטת האסלאם על העולם. אבל הם לא רק מדברים אלא גם מקימים בפועל תאי טרור מסוגים שונים (לוחמים, ספקי ציוד, הנהגה, חינוך ודוקטרינה), שגם פעלו ויצרו כבר טרור ופיגועים. חלקם גם נעצר.
_new_ הוספת תגובה



בהחלט לא בדיוק
ישראל בר-ניר (יום שני, 20/11/2006 שעה 8:28)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

התופעה של יהודים בשטריימל וקפוטה היתה מוגבלת לעיירות קטנות במזרח אירופה וגם שם הם היו מיעוט. במקורו הלבוש הזה התפתח מלבוש שהנוצרים כפו על היהודים כדי שנתן יהיה לזהות אותם. זו לא היתה צורת לבוש שהיהודים הביאו עמם והתעקשו לשמור עליה.
_new_ הוספת תגובה



דמוגרפיה
ע.צופיה (יום שני, 20/11/2006 שעה 7:47)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היהודים לא ניסו לכפות את דתם על אחרים בגלל שתמיד(או כמעט תמיד-עיין ערך אדומים)היו חלשים ומעטים ביחס לסביבתם.בנסיבות אחרות יתכן שהיו נוהגים אחרת.דת היא סוג של כוחניות וכוחניות תמיד רוצה להתפשט,אם נותנים לה.
אם נסתכל אחורה נראה כי המוסלמים ועממים ''דומים'' הובאו לאירופה ככוח עבודה זול לביצוע מטלות שהילידים כבר בחלו בהם.נכון להיום ,המוסלמים,(וגם בעלי דתות אחרות)בסך הכל רוצים לנהוג לפי דתם. זה צורם לאירופאים וגם מדאיגה אותם הבעיה הדמוגרפית לכן ''מנסים'' עתה ל''הפטר'' מהם בדרכים ''אלגנטיות''.
לענין-מספיק לי שאני צודק עקרונית.
_new_ הוספת תגובה



דמוגרפיה
א. פרקש (יום שני, 20/11/2006 שעה 7:00)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הם רק עושים בגופם את המהפיכה השקטה, בעיניים של מנהיגים ואנשי רוח של האסלאם הקיצוני. אני בטוח שמלבד העובדה הבסיסית שרבים מהמוסלמים הם קנאים דתיים, פונדמנטליסטיים, רובם בכל זאת לא קיצוניים ממש, והם הגיעו לאירופה ר ק כדי לחיות טוב יותר. הארגונים הקיצוניים מנצלים את השוליים של הקהילות המוסלמיות כדי להתבסס באירופה וכדי לייצר רשת ותאים של ארגוני טרור אסלאמיים. וזה מה ששובר לאירופאים את הראש.

אחת הדרכים שהאירופאים חושבים שהיא נכונה כדי להתמודד עם התופעה הזאת היא איסור הופעה בציבור עם סמלים דתיים, ומטרת האירופאים היא לנסות ולפרום את הסגירות החברתית של המוסלמים. אבל הצעד הזה, כמו איסור רעלות בבתי ספר בצרפת, רק הניע גל מוסלמי קיצוני אנטי אירופאי ו'חימם' את האווירה.
_new_ הוספת תגובה



הבעיה היא שכל נושא הרעלה הוא הונאה
ישראל בר-ניר (יום שני, 20/11/2006 שעה 8:34)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ושהאירופאים קונים את הלוקש. המוסלמים מספרים שהרעלה היא מעין סמל דתי, ושאיסור הרעלה הוא פגיעה בחופש הדת. זה שקר. אין לרעלה שום קשר לדת, ולמיטב ידיעתי אין בשום מקום בקוראן או בהלכה המוסלמית מיצווה להשתמש ברעלה. הרעלה היא סמל לנחיתות האישה (חזי בטח יגיד שזה מובן מאליו) ולעובדת היותה הרכוש של בעלה או אביה לפני הנישואין. הפמיניסטיות היו צריכות להיות בראש המאבק לאיסור הרעלה, אבל הן מעדיפות לשתוק.
_new_ הוספת תגובה



הבעיה היא שכל נושא הרעלה הוא הונאה
א. פרקש (יום שני, 20/11/2006 שעה 9:10)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה צודק שהרעלה אינה מצווה מהקוראן (כמו גם מילת בנות) אבל היא מצווה מהחדית' (מעין תלמוד אסלאמי) ורק חלקים באסלאם מקיימים אותו.
המוסלמים באירופה חוששים מהתפקרות הדור הצעיר שלהם ולכן הופכים יותר ויותר לפונדמנטליסטים דתיים (וצריך להפריד את זה מהמונח 'קיצונים' שהוא מונח פוליטי המבטא איום על המערב) וכופים על אנשיהם בחוק פנימי ובחינוך נוקשה מצוות על מצוות שונות, כולל הרעלה (בנוסף לסיבות שאתה מנית). כל עוד קיום כל מצווה כזו אינו מנוגד לחוק המקומי, אין למוסלמים ולא צריך שתהא, כל מגבלה מקומית על המגמה הזאת.
_new_ הוספת תגובה



זה הרבה יותר מאשר ציות לחוק או נוהג
ישראל בר-ניר (יום שלישי, 21/11/2006 שעה 1:15)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בעידן של היום, אחד הכלים למלחמה בטרור הוא נשיאת מסמך מזהה עם תמונה. נשים מוסלמיות מתעקשות להצטלם עם הרעלה (בארה''ב אחת זכתה במשפט כשהיא תבעה לאפשר לה להוציא רשיון נהיגה בו לא רואים את הפנים שלה).
לוויתור בנושא הרעלה יכולות להיות השלכות בטחוניות חמורות ביותר.
_new_ הוספת תגובה



זה הרבה יותר מאשר ציות לחוק או נוהג
ישראל בר-ניר (יום שלישי, 21/11/2006 שעה 1:25)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה יכול להשוות את זה במובן מסויים לנעשה אצלנו. לפני הרבה שנים שמשתי כמזכיר וועדת קלפי בבחירות לכנסת. באזור בו הייתי נמצאת ישיבה. החבר'ה האלה באים להצביע עם המעילים והכובעים השחורים ועם הפאות והציציות, והם נראים כולם אותו הדבר (בייחוד הצעירים). אין שום דרך לזהות אותם, גם לא בעזרת תעודת זהות. אין לי מושג אם וכמה הונאות היו שם.

יותר מאוחר, בארה''ב, פגשתי שחור אחד כזה שספר לי שאצלם זה נוהג קבוע לשלוח את תעודות הזהות לארץ כדי שמי שהוא יצביע במקומם (יש הרבה חרדים בברוקלין עם אזרחות ישראלית). כששאלתי אותו אם זה לא מפריע לו שזאת רמאות, הוא צחק ואמר שלרמות את המדינה הציונית זאת ''מיצווה''.
_new_ הוספת תגובה



זה הרבה יותר מאשר ציות לחוק או נוהג
Israeli101 (יום שלישי, 21/11/2006 שעה 8:26)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''שלרמות את המדינה הציונית(בקלפיות) זאת ''מיצווה''.

מכיוון שרבים לא דתים/חרדים עושים דומה - נוצר
ביטול אלקטוראלי הדדי.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי