|
פרקש, זו הפעם הראשונה שיש לי ויכוח עימכה | |||
|
|||
אני מחשיב אותכה לאחד החברים הרציניים כאן. דוקא הטענה כי המגמה בימינו להרחיב את הכתיב המלא של השפה, כדי לעשות אותה מדוייקת יותר, היא אשר מחייבת כתיבה כפי שאני מציע. כתיבת ''ה'' בסוף מילה, לציון שהכוונה לזכר, היא צורך חיוני לחידוד הדיוק בהעברת המסר, ע''י השפה העברית. קיצור השפה מיועד לחסוך מילים ולא הברות. כאשר אתה מחסיר אות ''ה'' אינכה יכול לדעת אם לקרוא את זה ''הלכת'' או ''הלכתה''. אני לא מכיר בשפה העברית תקדים אחר שאותיות אשר נהגות, אינן גם נכתבות... | |||
_new_ |
ויש חשיבות למספר הפעמים? | |||
|
|||
אני לא יודע מבחינת הרצינות, אבל מי שכתב את ההודעה אליה התייחסת הוא מיכאל שרון ולא פרקש. לעניין האותיות הנהגות מבלי להיכתב: רוּחַ, לוּחַ ותַפּוּחַ נכתבים כאילו יש להגותם רוּחָה, לוּחָה ותַפּוּחָה, אבל ההגיה הנכונה היא, כמובן, רוּאַח, לוּאַח ותַפּוּאַח. | |||
_new_ |
יובל, פה זה עניין של התפתחות הדיבור. | |||
|
|||
אני נוטה לטשוב כי ה ''א'' שנוספה במקרים הללו, היא רק מעין חצי תנועה של פתח או קמץ, ולכן לא ראו צורך לכתוב ''א''. המקרים שאני מדברים עליהם לא שייכים לקטגוריה זו. פה מדובר על מבנה בסיסי של השפה העברית, אשר שובש במכוון. אגב, אני לא שולל את האפשרות להמשיך ולהשתמש בנוהג זה כאשר הכוונה גם לזכר וגם לנקבה. השמטת ה ''ה'' בכתיב מלא, כאשר ברור לחלוטין כי הכוונה לזכר, הינה טעות ! | |||
_new_ |
מה עניין המיכאל לפרקש ?????????????????????????????????? | |||
|
|||
_new_ |
פאקש תרגע, זה באמת לא קשור אליכה. | |||
|
|||
אני לא יודע מה היתה הסיבה לטעות... יש לציין כי לא היה ויכוח ביננו, עד עכשו... | |||
_new_ |
חאזי, עד עכשיו? למה כוונתך? | |||
|
|||
_new_ |
אתה מתעלם מדבר מרכזי - ההקשר | |||
|
|||
מילים אינן מופיעות במבודד, אלא ברצף, ויוצרות שדה סמנטי מסויים. הדבר מאפשר למשל לפענח אם ''ממך'' זה בזכר או בנקבה. למה להאריך את המילה, וליצור עמימות והכבדה בגלל שורשים חילופיים (למשל: להכות; מכות; ''פצוע ממכה'') כאשר ניתן לנצל למטרה הבנת הפרוש המדוייק את ההקשר? וזאת בדיוק עושה העברית, שהינה שפה יעילה במיוחד. דומה שכל הצעתך, מקורה בקושי מחשבתי שלך להתמקד ביותר מדבר אחד. אתה רואה לפני מחשבתך רק מילים בודדות, ונישמט מקישבך באותו זמן שמילים אינן מופיעות במבודד, וקיים הרצף וההקשר. דומה שהרפורמה הלשונית הזאת מקורה במחדל מחשבתי וקוגניטיבי שלך, לשלב בחשיבתך מספר דברים בו זמנית ולראות את התמונה הכללית: מגמת הקיצור - הבאתי דוגמאות שמגמה זו חלה גם על קיצור מספר ההברות במילה; מאפיינים יחודיים של העברית; וההסתמכות על ההקשר להתרת רב משמעות. דומה שליקוי אישי אינו ממש יכול להוות בסיס והנמקה לתקפות רפורמה לשונית שמציעים. בפרט כשזו צורמת, מטבע הדברים, בזרותה ומופרכותה ומקוממת את כל האינטואיציות הלשוניות רבות השנים שנוצרו בכולנו כדוברי עיברית, כשקלטנו והיטמענו עמוק את מבני העל ואת המגמות המטא-תחביריות המובלעות בשפה זו. | |||
_new_ |
מיכאל, מדובר בתיקון שיבוש ולא רפורמה | |||
|
|||
השמטת ''ה'' אשר היה בכתיב חסר, הושרש במכוון או בטעות. יש לזה הצדקה אם מדובר בכתבים ספרותיים אשר התכוונו לזכר ולנקבה כאחד. אין לזה כל הצדקה כאשר מדובר בכתיבה יום יומית. השפה העברית מכבידה על הקורא גם בכפילויות רובות אחרות, שיש צורך ''לפענח'' אותן בזמן הקריאה. אין כל צורך או הגיון להוסיף גם את אי הידיעה אם הכוונה לזכר או לנקבה. אגב, צורת הכתיבה שלכה מכבידה על הקורא בפורום. היא מתאימה לכתיבה בעיתון, אשר מטרתה למלא עמודים. אינה מתאימה לפורום, אשר מטרתו להביע רעיונות בתמצית. | |||
_new_ |
ניסיתי לקרב נושא מורכב להבנתך. | |||
|
|||
לגישתי, ניתן במקרים רבים לפשט נושאים מורכבים, ולהביאם להבנת אנשים החסרים כלים טכניים או הרגלי חשיבה מורכבת המושתתת על כמה רבדים, שיש לראותם בו-זמנית ולעומק. אם תקרא את מאמרי, ואיני רוצה להתהדר, אך במאמר אחד שלי בן שני עמודים תמצא תכופות יותר רעיונות, עומק וכיווני מחשבה שונים המתגבשים למבנה אחד, מאשר אחרים יעשו זאת בעמודים רבים, תוך חזרה בווריאציות רבות על רעיון יחיד (למשל הספר רב העמודים ''הלם העתיד'' של אלוין טופלר, וכותבים אמריקנים וישראלים רבים). ועם זאת פיתחתי גישות ושיטות המאפשרות להביא זאת לקורא באופן בהיר, קולח ומובן. | |||
_new_ |
מיכאל, עכשו יותר טוב | |||
|
|||
אני מודע ''לצורך'' בכתיבה רבת מילים למלא ספר או עמודי עיתון. אין זו אשמתכה. כך נוהגים מרבית הכותבים ''הכבדים''. אני לא מבין את העקשנות להשאיר שיבוש בשפה, רק בגלל ההרגל. ראשית, אני כרגע לא מדבר על ''לחייב'' בכתיבה כפי שאני כותב. קודם כל, יש להבהיר כי זו לא שגיאה טעות לכתוב כך, אלא אפילו רצוי. | |||
_new_ |
לא שיבוש ולא בטיח | |||
|
|||
אחת הטכניקות שבהן נוקטים כשרוצים לדעת מה מקורם של כללים בשפה היא השוואה בין שפות קרובות. בוא נראה מה קורה בערבית. בערבית: אתה אכלת – أنتَ اكلتَ את אכלת – أنتِ اكلتِ השרש א.כ.ל. הוא ا.ك.ل (כשמצרפים את האותיות: اكل ועם האות ת' בסוף (ت): اكلت. מעל האות ת' יכולה לבוא התנועה تَ (קו קטן מעל האות הנהגה אָ). מתחת לאות: تِ (קו קטן מתחת לאות שהגייתו אִ). „אתה אכלת” בערבית נכתב أنتَ اكلتَ ונהגה אַנְתָ אַכַּלְתָ „את אכלת” בערבית נכתב أنتِ اكلتِ ונהגה אַנְתִ אַכַּלְתִ איש אינו חולם להוסיף לערבית את האות ה' לציון הפועל של הזכר או את האות י' לציון הפועל של הנקבה. בדרך כלל גם משמיטים את הניקוד, אלא אם הוא חשוב להבנה. בדיוק כמו בעברית. | |||
_new_ |
יובל, השפה הערבית נכתבת תמיד בכתיב חסר. | |||
|
|||
הפתעתה אותי בידע שלכה בערבית. השפה הערבית הינה שפה מאובנת, מאז ראשית האיסלם. היא נכתבת תמיד בכתיב חסר. לא כך המצב בשפה העברית. אין שם אקדמיה אשר ''מוסמכת'' לחדש או לפסוק בחילוקי דיעות. אגב, אחד הדברים הטפשיים בכתיבת השפה הערבית, הינו הדמיון הרב בכתיבת האותיות. הבדל בצורת אותיות רבות מהוה רק נקודה זעירה מעל או מתחת לאות. (דבר אשר זהה לניקוד האותיות בשפה העברית, ולא קביעת האות עצמה). | |||
_new_ |
סיכום ומסקנות | |||
|
|||
הבנתי: בשפה הערבית זה כך משום שהיא שפה טיפשית. בשפה העברית זה כך בגלל שהפמיניסטיות השתלטו עליה. אני מרים ידיים. | |||
_new_ |
תיקון: הקיצור אינו של הברות אלא של אותיות כתובות | |||
|
|||
מגמת הקיצור אינה כלל רלוונטית להגייה, לפונטיקה, אלא לכתיבה. המגמה היא לצמצם ככל האפשר את מספר האותיות המסמנות את הדיבור. בעברית מקראית באה מגמת קיצור זאת לביטוי אף מועצם יותר כאשר תכופות הושמטו הי' וה-ו' - אדוני = אדנ (ממצאים ארכאולוגים) או ירושלים =ירשלם (או ירושלם). | |||
_new_ |
הערה: ככל שעולה מספר האותיות, כך עולה הסבירות לשורשים חלופיים | |||
|
|||
ולהכבדה נוספת על מערכת העיבוד. העברית נוטה לצמצם ככל שניתן עומס מנטלי mental load או את כמות האינפורמצייה information load הלא נחוצה והממסכת (masking . או במונחי תורת האינפורמציה - לצמצם את רמת האי וודאות ומספר הפשרים האלטרנטיביים עבור מצבור או ''סל'' נתון של מידע המוצג ויזואלית. | |||
_new_ |
העברית הינה שפה אשר העומס המנטלי בה רב | |||
|
|||
אני לא חושב שקיימת עוד שפה אשר העומס המנטלי על הקורא הינו כל כך רב. לעומת זאת, העומס המנטלי הינו נמוך בכתיבת השפה, בהשואה לאנגלית למשל. המיעוט בעומס המנטלי בכתיבה הינו תוצאה ישירה של כתיבה כפי שנהגה. עובדה זו מחייבת דוקא את שיטת הכתיבה שלי... | |||
_new_ |
אבל באנגלית חלק מהאותיות הם vowels | |||
|
|||
ואילו בעברית לא מנוקדת כאשר אינך יכול לכתוב את האותיות כפי שהן נהגו - אתה מוסיף רב משמעות ועומס מנטלי ככל שאתה מאריך את המילה (דבר שממילא אינו מסלק רב משמעות בהגייה, אך מוסיף רב משמעות במשמעות). למשל לשיטתך איך תבדיל במשמעות בין ניפצעתי ממכה - I have been wounded by you ניפצעתי ממכה - I have been wounded by a blow אך הדבר אינו קיים כאשר אתה מקצר רק להכרחי: ניפצעתי ממך ניפצעתי ממכה ואם תאמר כי ב''נפצעתי ממך'' אין לדעת אם מדובר בזכר או בנקבה, הרי הדבר הזה קיים גם באנגלית I was wounded by you ומין מבצע הפעולה מפוענח על פי ההקשר. | |||
_new_ |
הערה: כנראה אוריינטצייה ראשונית חשובה יותר ממין | |||
|
|||
ולכן בשפות שונות אין מצייני מין (כגון אנגלית, שאף היא שפה יעילה). יש היררכיה של חשיבויות, מה חשוב יותר לדעת בשלב מוקדם. וכך, מרכזי יותר לדעת מייד ש''ניפצעתי מ-Blow '' ולא שאני מאשים אותך בפציעתי - ''ממך''. וזה חשוב יותר לדעת בשלב מוקדם למטרת מידע ראשוני (ההולך ומתפתח עם המשך זרימת המידע) יותר מאשר חשוב לדעת אם You זה זכר או נקבה. | |||
_new_ |
שרון, יש עוד שיקול : הנדירות של ''אי הוודאות'' | |||
|
|||
המצב שבו מופיעה המילה ''ממכה'' במשמעות blow הינו נדיר, לעומת המצבים אשר מופיעה ''ממכה'' במשמעות by you. לרוב אפשר להבחין בכך די בקלות. לעומת זאת, אין אפשרות בכלל להבחין אם המדובר בזכר או בנקבה, בכתיבה המקובלת, אלא אם מדובר בקריאת בטקסט ארוך, אשר ממנו ניתן להבחין בכך. זה בהחלט חסרון רציני, במצב הקיים. | |||
_new_ |
אתה מתעלם מדבר מרכזי - ההקשר | |||
|
|||
אני חייב לציין לזכות חזי עניין אחד: המבנה הלשוני שהוא מבקש להחדיר אמנם צורם בצורתו ולא נראה נחוץ. למרות האמור לעיל, מצאתי במקורות גם כתיבה כזו. היא ארכאית ומוזרה, אך מופיעה אפילו בתנ''ך. עם זאת – גם שם היא נדירה. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |