|
חמור כחול-לבן / טור שבועי | |||||
אריה פרלמן (יום רביעי, 13/11/2002 שעה 20:40) | |||||
הצגת המאמר בלבד |
מלוא כל הארץ כסילים - הסכנה לדמוקרטיה | |||
|
|||
שלום רב אריה, אני אחרוג ממנהגי ואתן תגובה שתחולק לנקודות, שתדבר ספציפית על דברים שכתבתם במאמר ובסדר הכרונולוגי שלהם. 1. אקטיביזם שיפוטי - דיברת על מושג האקטיביזם השיפוטי, וטענתי שהוא כופף הכל לבג''ץ, ובכן חבל מאוד שהשקעת כ''כ הרבה אנרגיה במאמר אך לא למדת את מה שצריך ללמוד לבחינת הבגרות באזרחות - שאקטיביזם שיפוטי זה בעצם החלטה תקדימית של בג''ץ, שמפרשת חוק בפרשנות חדשנית או בעצם יוצרת חוק חדש במקרה של לקונה ע''י פסיקה תקדימית. מושג האקטיביזם השיפוטי קיים בכל הדמוקרטיות המודרנית, והוא חלק מהחפיפה שיש בין שלושת הרשויות. 2. זכות העמידה - ובכן, הזכות שארגון יכול להיות מיוצג כאזרח בבג''ץ ניתנה כמדומני בבג''ץ ורסלר המפורסם, זוהי זכות הגיונית לחלוטין. ודי מטומטם לראות מערכות משפט שזה לא קרה בהם, כגון ''משפט הקופים'' שהיו צריכים לקחת מאמן פוטבול ולחכות שהוא יוכל להיות מורה מחליף לביולוגיה כדי שיהיה אפשר להתחיל במשפט. 3. במקום להגיב לכל הדוגמאות שנתת ל''חדירה קיצונית'' של בג''ץ לתחומי החיים אני אענה לכמה דוגמאות מייצגות: פרשת קעאדן - ובכן מדובר בתקנון גזעני, מכיוון שברור שהוא מיועד לערבים, שמשרד הביטחון *אף לא שולח להם צווי גיוס*, ואפילו החרדים המשתמטים מקבלים פטור רשמי משר הביטחון בגלל הסכם הסטטוס קוו הארור ועכשיו בכלל חוק טל המקולל. הפליק בישבן לילדים - אני לא רוצה לדעת איך גדלו הילדים שלך, אני רק יכול להגיד לך שאם הייתי מכיר אחד מהם הייתי דואג שיתבע אותך ומכי ילדים חסרי אונים שכמותך. בושה וחרפה. 3. חדירה לנושאים ביטחוניים - מצד אחד אין לך בעיה עם כך שיש פוליטיזציה לביטחון, מצד שני יש לך בעיה שיש משפטיזציה לביטחון? אני חושב שכוונותיך אינן טהורות. בכל מקרה - תגובה קונקרטית - בארה''ב, לפני כל הפצצה של מטוסים ההחלטה עוברת אישור של משפטנים. חוקי מלחמה, אמנת ז'נווה - כל המושגים האלה קיימים מסיבה מסויימת, כי ברגע שאין שום ביקורת משפטית על מה שקורה הגנרלים משתלטים על המדינה. ע''ע מלחמת לבנון, כפר קאסם וכ'. 4. הטענה שבית המשפט לא מייצג את העם היא פופוליזם לשמו. חבל שירדת לרמה שכזו, אולי אוויר הבחירות המנשב נכנס לך למוח. מצד אחד אתה מוחה על כך שבית המשפט לוקח סמכויות לא לו, מצד שני אתה רוצה שיהיו שופטים ממגזרך כדי שההחלטות יהיו יותר אובייקטיביות. כל הדיבורים של הש''סניקים על ''בית משפט לחוקה'' וכדומה, וההצעה של יולי תמיר בזמנו למנות לפי האחוז הסקטוריאלי לא רק שהם יובילו את מדינת ישראל לאסון, אלא הן שגויות מיסודן. לא ממנים אנשים לתפקידים שדורשים הכשרה משפטית ארוכת שנים כשכל השכלתם היא מכירת בטטות בשוק. בחירת השופטים נעשית בקפדנות רבה, והם צריכים להיות אנשים ישרים, בעלי שיעור קומה וללא משוא פנים. בארה''ב בבתי המשפט האזוריים יש בחירות לתפקיד השופט, אתה יודע מה זה יוצר? מקרים של פופוליזם זול, החלטות לא צודקות עוברות רק כי השופט רוצה למצוא חן בעיני הציבור כי הבחירות קרבות והוא רוצה לחמם לעצמו ת'כיסא. אם יהיה חרדי שתהיה לו מספיק השכלה משפטית ואמינות כדי להיות שופט בבית המשפט העליון, הוא יהיה. די לסיסמאות השווא הללו. 5. במקומך לא הייתי בוחר לצטט את עו''ד דרור חוטר-ישי, הוא כרגע מעורב בפלילים למיטב ידיעתך, והוא סולק בבושת פנים מתפקידו לאחר ליקויים בתפקיד. 6. אז הצגת את שוודיה, קנדה ואוסטרליה בתור דוגמאות - כל הכבוד, אני אציג לך את אנגליה ושוויץ. 7. לשים נציגי ציבור ואקדמיה בוועדה למינוי שופטים - איזה כיף, נשים כל אידיוט בוועדה, אולי גם פרופסור לפיזיקה שלא יודע כלום חוץ מאת תיאורית הקוונטים יחליט החלטות גורליות בנוגע לנושאים כמו משפט. 8. אז יש ביקורת מכל הקשת הפוליטית על בית המשפט העליון, זה טוב מאוד. בכל מערכת יש ליקויים. בכל דמוקרטיה יש מקום לביקורת על כולם. אך בסיס הטענה שלך, שיש לשנות את המבנה - היא קץ לדמוקרטיה הישראלית לטובת פופוליזם. | |||
_new_ |
מלוא כל הארץ כסילים - ורק חכם אחד | |||
|
|||
אענה גם אני, על כל נקודה בנפרד. 1) את ה'פרשנות היצירתית' של פרופ' אהרון ברק וחבריו, אנו חשים על בשרנו מזה זמן. דוגמא אחת ל'פרשנות יצירתית', היא הקביעה של אהרון ברק, לפיה ההגדרה ''מדינה יהודית ודמוקרטית'', היא למעשה 'מדינה דמוקרטית ודמוקרטית' - כי לשיטתו יש לפרש את התיבה ''יהודית'' ברנת הפשטה כה גבוהה - עד שתתלכד עם האופי הדמוקרטי של המדינה. יצירתי, מפולפל - נכון; אבל בתכלס', בלשון הדיוטות, זה נקרא: ''יהודית - יוק''. נכון, מאז שה'יצירתיות' הזו ספגה ביקורת רחבה מכל מיני 'כסילים' - הוא חזר בו ונזכר לפתע שלתיבה ''יהודית'' ישנן משמעויות מסורתיות-מורשתיות, של דת ומנהגים, וגם משמעויות לאומיות-ציוניות, של עברית, התיישבות ועליה. אך יש בכך על-מנת להמחיש את הבעיה. נכון שישנם מקרים של לקונה, שבהם אין ברירה אלא לחדש. אך הצרה היא שבית המשפט העליון נוקט חירות רבה מדי בפרשנות ובהמצאתיות - ובדרך כלל לטובת צד אחד. חקיקת חוק חדש הוא תמצית תפקידה של הרשות המחוקקת - לא השופטת. גם את זה צריך ללמוד בשיעורי אזרחות. בית המשפט העליון משתמש ביריעה רחבה ביותר של פרשנות ו''חקיקה שיפוטית'' - על-מנת לעצב את חיינו הציבוריים כרצונו, וזאת מבלי שיצטרך לתת את הדין לאף אחד. 2) זכות העמידה היא עניין הגיוני ביותר, מכיוון שבג''צ נועד להעניק סעד משפטי וצדק לאזרח שנפגע משרירות השלטון, ולא להוות במה להכרעות ערכיות ופוליטיות. דווקא הדוגמא שהבאת ממשפט הקופים היא טובה להוכחת הטיעון. רוב תושביה של מדינת דקוטה(?) בארצות-הברית, החליטו שלא יילמדו בבתי הספר הציבוריים - שממומנים מכספי המסים - דברים הנוגדים את הערכים של רוב בני החברה. והא ראיה - שהיו צריכים להביא פרובוקטור מחופש מבחוץ. המצב היה שונה, אילו היה הנתבע מורה מקומי, או שהורה חילוני מקומי היה עותר נגד מה שראה כפגיעה בחינוך ילדיו. 3) פרשת קעדאן. אני מאוד מעריך את יכולתך לבחון כליות ולב, לחדור לראשיהם של אנשים - ולקרוא את מחשבותיהם. לגופו של עניין - אני מסכים שככל הנראה לא היו תושבי קציר מעוניינים בתושבים ערבים. אבל כל עוד אין לכך הוכחה - אי אפשר לפסוק על-פי התרשמות ומחשבות. בג''צ טען שאין בחוק מנהל מקרקעי ישראל או בחוקים אחרים, 'תכליות מיוחדות' המורות על אפליה - ולפיכך טען שהוא פועל בשם 'תכליות כלליות של עקרונות השיטה' - שהם שיוויון. את העובדה הטורדנית שבחוק מעמדן של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית ישנה ''התיישבות יהודית'' - פטר בג''צ כ''חוק הצהרתי'' - שאין לו תוקף. ממש חגיגה: בכל פעם שיש חוק המפריע להשקפה הפוליטית - הוא הופך מיניה וביה ל''חוק הצהרתי'', ולא מחייב. כמו כן, לא הפריע לאידיליה גם החוק שבו כתוב כי מנהל מקרקעי ישראל אחראי ל''פרוייקטים לאומיים, כגון קליטת עליה, פיזור אוכלוסין והתיישבות חקלאית''. פיזור אוכלוסין והתיישבות חקלאית - התיישבות לא של סינים או הוטנטוטים, אלא של יהודים; ולא פיזור האוכלוסיה האינדיאנית בטקסס, כי אם פיזור האוכלוסיה היהודית בארץ-ישראל. וקציר משלב בתוכו את שני היעדים הלאומיים הללו, ובכך הוא תואם גם את החוק וגם את הציונות. מפעם לפעם, אנו שומעים את להקת השמאלנים התורנית, שבמתק שפתיים מעושה אומרת דברים כגון: ''מתנחלים אהובים ויקרים, אנשים ערכיים שכמותכם, מלח הארץ... בואו ליישב את הנגב, בואו ליישב את הגליל... אנו נאבד את הגליל... בעיות דמוגרפיות, הצילו''. כ-ו-ל-ם תומכים בהתיישבות יהודית בגליל ובנגב... פאר הציונות, חלוציות לשמה, ולא ''כיבוש אכזרי ומנשל של עם זר'' כמו ביהודה ושומרון... אך כאשר מגיע רגע האמת, והסוכנות היהודית מקימה יישוב יהודי בארץ-ישראל הקטנה, מתוך כוונה לאזן את המחסור הדמוגרפי בחבל ארץ רגיש כגון זה שנמצא בו קציר - קובע בג''צ שהקצאת קרקעות לשם התיישבות יהודית זו אפליה, ציונות=גזענות - וכל אותם חברי הלהקה דלעיל עונים אמן. ד''ר נ. זיו, שייצגה את העותרים, מחזקת את החשד שבני משפחת קעדאן לא היו אזרחים מסכנים שרק רצו לשפר את איכות חייהם ונדחו ברגל גזענית וגסה. הם יכלו לשפר את איכות חייהם - אילו רצו בכך, ביישוב השכן חריש, שהוקם על ידי מנהל מקרקעי ישראל, ויושבים בו יהודים וערבים רבים. אך גב' זיו אמרה בפירוש: ''העתירה מבוססת על טענה, כי אין מקום להמשך המדיניות שהייתה ציר מרכזי בציונות משך כמאה שנה, קרי: הקמת יישובים יהודיים לצורך יצירת חיץ גיאוגרפי בפני רצף של התיישבות ערבית''. אז תום לב אין כאן. דרך אגב, זמן לא רב לאחר שכפה בג''צ את קבלת משפחת קעדאן לקציר, הוא החליט לסרב, ובראיון לאיזה כתב-עת שולי, הוא כינה את ישראל 'מדינה נאצית', וזאת -כמה אירוני - דווקא לאחר שבג''צ הנאור פסק לטובתו. [תודה לאיציק בם, שסעיף זה נכתב בזכות סקירתו על בג''צ קעדאן] 4) תהיה לי בעיה מאוד חמורה אם תהיה ''פוליטיזציה של הביטחון'', כפי שקרה בחוות גלעד - שחיילי צה''ל שירתו את הפריימריז של פואד, או, אם ארחיק עדותי, נניח ששנינו נמחה בתוקף, אם יתברר שחיילי צה''ל מתקשרים ממשרדיהם לבוחרים פוטנציאליים - ומשמשים כמטה בחירות - לא משנה לאיזו מפלגה. זאת פוליטיזציה של הביטחון. מה שאני אמרתי הוא דבר שונה בתכלית: העובדה שהדרג המדיני הוא עליון על הדרג הצבאי, ושהאלופים ממונים על ידי פוליטיקאים - היא איננה מקובלת בארץ או בכל העולם כ''פוליטיזציה של הביטחון'' - וכך צריך להיות. דעתי מאוד לא נוחה מכך שבית המשפט מתערב בשאלה האם להחזיק את דיראני ועובייד אם לאו; האם לגרש 415 אנשי חמאס אם לאו; האם, במהלך לחימה, להרוס בתים שמבחינה מבצעית מהווים מחסה למחבלים אם לאו; ועוד. זוהי לא רק התערבות גסה בשיקולים מבצעיים, זה כבר גובל בטירוף, שעלול לעלות חלילה בחיי אדם. בארצות-הברית, אגב, לא מדקדקים בענייני אמנות ומשפטים, לא באפגניסטן, לא בעיראק, לא בגרנדה, לא בפנמה, וגם לא באמריקה גופא. ואם כבר כן מדקדקים - הרי שזה מתבצע בזמנים של שלום וביטחון, בתנאים גיאו-פוליטיים, אסטרטגיים, צבאיים, מדיניים ודמוגרפיים שונים לאין שיעור מאלה שלנו. דווקא כשהתקרבה ארצות-הברית למצבי חירום כשלנו - היא נהגה לפתע כמו ''יותר רפול מרפול'': מחסלת אנשי אל-קאעידה בתימן (ללא משפט - אוי ואבוי) או מוציאה להורג את טימותי מקוויי. מתי לאחרונה הוצא אצלנו להורג מחבל? האם ברגותי - שמעלליו חמורים יותר ממעללי מקוויי במספרים יחסיים לגודל האוכלוסיה - יראה אי פעם את עמוד התליה? אלף ש''ח טבין וטקילין תקבל ממני - אם כן. 5) אני לא טענתי ש''בית המשפט לא מייצג את העם'' - אלא דווקא בורג ואחרים. מעולם לא טענתי ששופטי בית המשפט העליון צריכים להיבחר על-ידי הציבור. זוהי שטות. אם קראת את המאמר, בוודאי ראית שלפי הצעתי, ישב שופט בדימוס כמשקיף בוועדה, על-מנת להביע את הערכתו לגבי הכשירות המקצועית של המועמד. כשם שישנו את מנגנון שירות המדינה, שבודק מינויי מנכ''לים, כך צריך להיות עם שופטים. אף אחד הרי לא מתרגש ממינויים פוליטיים של מנכ''לים ובכירים אחרים - כל עוד הם עומדים בקריטריונים מקצועיים. 6) עו''ד דרור חוטר-ישי אכן מעורב בפלילים, אך הבנתו בתחום המשפט איננה נופלת מזו של עו''ד יעקב רובין, גם הוא ראש לשכה בעבר, מה גם שביקורתו מגובה על-ידי שורה של מומחים אחרים. 7) הצגתי לא רק את שבדיה, קנדה, ואוסטרליה, אלא גם את ארצות-הברית, גרמניה וצרפת. המצב דומה מאוד גם בספרד, וביפן ישנה אף אפשרות לבוחרים לאשר או לדחות באופן ישיר את מינוי השופטים (שיטה שאינני דוגל בה). אני סבור ששבדיה איננה פחות נאורה מאנגליה, וגרמניה לא פחות דמוקרטית משווייץ. 8) שוב: לא קראת בעיון את מה שכתבתי. אם דעתך איננה נוחה ממינוי פרופסור לפיסיקה לוועדה למינוי שופטים - ניחא. כתבתי הרי שלא מדובר בתורה מסיני. יש לי הצעה טובה עוד יותר: אתה - נמרוד ברנע ואיש מלבדך - תמנה את שלושת החברים הנותרים בוועדה למינוי שופטים - ובלבד שלא יהיו שופטים מכהנים או בדימוס. תוכל למנות לשם או את מוישה מהמכולת השכונתית שלך, או את מזכ''ל העולם שמעון-שמעון פרס - רק שלא יחדור לשם חלילה איזה פרופ' צר אופקים לפיסיקת הקוואנטים. 9) אני שמח שהבחנת שישנה ביקורת על בית המשפט העליון מכל הקצוות האפשריים. כבר בכך ישנה משום התקדמות. אני לא חושב שכל מי שמציע לשנות את שיטת מינוי השופטים הוא לא מבין מה זה דמוקרטיה, שולל את הדמוקרטיה ורוצה בחורבנה, או אוויל כה משריש עד שהוא לא מסוגל להבין את תוצאות ביקורתו. אני גם לא חושב ששבדיה, ארה''ב, קנדה, ספרד, גרמניה, אוסטרליה, יפן וצרפת הן מדינות שבהן הגיע הקץ לדמוקרטיה. איך אמרת? די לסיסמאות הפופוליסטיות. | |||
_new_ |
תוספת | |||
|
|||
בעניין הכאת ילדים. אני לא יודע מאיזו סדרת מדע בידיוני הבאת את הכותרת המהדהדת: ''מכי ילדים שכמותך''. האם למדת בשיעורי אזרחות שמותר להטיל רפש בכל אדם, בכל זמן, כמעין תחביב לשעות הפנאי? לא דיברתי בעד הכאת ילדים, גם לא אמרתי שאני נוהג כך. להיפך: אמרתי שהיה עדיף לו עולמנו היה חף לחלוטין מכל סוג של מכות, גם פליקים. אבל אם נדמה לך שאצלי מנשב אוויר בחירות, אצלך כנראה לא מנשב די אוויר כלל, כיוון שקריאתך שטחית להחריד. אני דווקא חושב שזהו אסון, שבג''צ קבע כי גם 'פליק' הוא בגדר ''תקיפה'', כאילו מדובר חלילה וחס בעינויים בברזל מלובן, בכיבוי סיגריות או השד יודע מה התעללויות סאדיסטיות. במצב עניינים כזה, כל נער בן 14, 15 ויותר, שעומד על דעתו ומודע לסביבתו היטב - עלול לנצל לרעה את השיגעון הבג''צי הזה, ולסבך את הוריו בפלילים לא רק על 'פליק', אלא אף גרוע מכך: על שום דבר! די בכך שהנער החצוף יאיים בתלונת-שווא, וכבר יוכל לסחוט את הוריו ולהפוך את חייהם לגהינום. אני מניח שהצעד הבא יהיה קביעה שאם האמא מסרבת לקנות לילד שלה שוקולד ממולא-תות, ומתעקשת על שוקולד חלב ''רגיל'', זול יותר, יפנה הילד לבג''צ, בהסתמך על ''חוק זכויות חברתיות'', על ''חוק כבוד האדם וחירותו'', יטען ל''דיכוי'', ''אפליה'', ''נזקים נפשיים מצטברים'', וכבר אנו רואים את עו''ד אביגדור פלדמן מתראיין בפופוליטיקה, ונוזף בחנה מרעננה שלא קראה סיפור לדנה. הטירוף הזה, שהוא רק בתחילתו, למזלנו, עלול להידרדר לטירוף שאחז בוושינגטון הבירה, שבה גברים כבר מפחדים להסתכל על נשים, שמא חלילה יואשמו ב''הטרדה מינית'', ואף נשים לא מעטות החלו לחוש לא נוח מהמצב, כיוון שהגברים החלו להתייחס אליהן כאל מצורעות: לא להביט, לא להתקרב, לא להגיד מילה בודדת שאיננה הכרחית בהחלט, כי כל עיטוש ואיוושה עלולים להיחשב ל''הטרדה מינית''. | |||
_new_ |
זהו בהחלט תפקידה של הרשות השופטת | |||
|
|||
לקבוע תקדימים ולבצע אקטיביזם שיפוטי, ולא תפקידה של הרשות המחוקקת - וזאת, ע''פ חוק יסודות המשפט שקבוע שבמקרה של לקונה על בית המשפט לפסוק ע''פ עקרונות הצדק, החירות והשלום של המורשת היהודית. חוק זה, עבר בכנסת ישראל - הרשות המחוקקת, ונתן מנדט זה לרשות השופטת. | |||
_new_ |
אנומליה בדמוקרטיה | |||
|
|||
נושא אחד אינו זוכה להיתייחסות במאמרו של אריה או בתגובות עליו. הפרדת הרשויות היא מרכיב מרכזי של המערכת הדמוקרטית, אבל היא מכילה סתירה פנימית. בניגוד לרשויות המבצעת והמחוקקת, שנבחרות ע''י הציבור ועומדות לבחירה חוזרת תקופתית, הרשות השופטת מתמנית ובדרך כלל ללא מיגבלות זמן. יש לזה סיבות טובות, אבל ללא כל קשר לשיטה בה שופטים מתמנים לתפקידם, הרשות השופטת מהווה גוף חריג. גוף שהוא במהותו בלתי דמוקרטי בתוך המערכת הדמוקרטית. במרבית הדמוקרטיות המתוקנות של העולם המערבי קיימת מערכת של איזונים (Checks and balances) המסדירה את יחסי הגומלין בין שלושת הרשויות. איזונים כאלה מעוגנים בדרך כלל בחוקה (זה המצב בדרך כלל בעולם המערבי) או שהם נשענים על מסורת (זה המצב באנגליה למשל). העדרה של מערכת כזאת מהווה פתח לשחיתות והפקרות שבקלות יכולים להידרדר לאנרכיה. גם כשיש מערכת כזאת, ועל אחת כמה וכמה בהעדרה, דווקא האופי הלא דמוקרטי של הרשות השופטת מחייב מישנה זהירות כשבאים לקבוע את האופן בו השופטים מתמנים. כשהרשות השופטת ממנה את עצמה זה מונע כל אפשרות לבניית מערכת יחסי גומלין תקינה בין שלושת הרשויות. תאוות השילטון ויצר השררה הינם תכונות אנושיות שאף אחד לא מחוסן מפניהן, גם אם הוא שופט. התדמית שמנסים ליצור כאילו השופטים, או לפחות שופטי בג''ץ, הם מלאכי עליון ושהם תמיד יודעים להפעיל שיקול דעת ולהתעלות מעל נטיותיהם האישיות, היא תדמית מופרכת שאין לה כל אחיזה במציאות. בתקופת כהונתו של נשיא בית המשפט העליון הנוכחי, אהרון ברק, נפרצו כל הסכרים. תוך ניצול חוסר הבנה מצד הרשות המחוקקת וחוסר רצון להיכנס לעימותים, בית המשפט נטל לעצמו סמכויות על שבכוחן הוא מבטל חוקים שנחקקו ע''י הכנסת ללא כל בסיס חוקי, במקום לפסוק לפי החוק הוא מיסתמך על אמות מידה מוסריות שאין להן כל זכר בחוק, ומרשה לעצמו להיתערב בתיפקוד הממשלה כשזה תואם את השקפותיו הפוליטיות. אפשר לכתוב מגילה שלמה על הנושא (המדורים של יצחק יואב ודרור ימיני בעיתונות מלאים בדוגמאות מהחיים). אסתפק כאן במקרים ספורים להמחשת המצב האבסורדי. מקרה ראשון: שופטת בית המשפט העליון לשעבר, מרים בן פורת, החליטה משיקולים שלה לעזוב את כס המשפט וקיבלה על עצמה את תפקיד מבקר המדינה. כשהגיע זמנה לצאת לגימלאות התברר לה שהחוק מונע קבלת פנסיה פעמיים, ועליה לבחור בין זכויות הפנסיה של שופט לבין אלה של מבקר המדינה. הבעייה שהתעוררה היתה שלשופט, כמו למרבית האנשים שהתמסרו כל חייהם לשרות הציבור, מגיעה פנסיה של 70% ממשכורתו האחרונה, בעוד שלמבקר המדינה שזה מינוי לתקופה מוגבלת בלבד, מגיעה פנסיה של 100%. עד כאן זה פשוט. אבל מה? משכורתו של שופט עליון היא ''קצת'' יותר גבוהה מזו של מבקר המדינה. הגב' בן פורת החליטה שמגיע לה ליהנות משני העולמות וטענה שמגיעה לה פנסיה של 100% ממשכורתו של שופט עליון. נציב שירות המדינה התנגד והתעורר קצת רעש. מינו שופט אחר שיפסוק במחלוקת. בלי להיכנס לשאלה של מערכת היחסים וההכרויות בין השופטים, על אותו שופט הוטל לפסוק בנושא שיכול בהחלט להשפיע על תנאי הפנסיה שלו עצמו. אני משאיר לקוראים לנחש מה הוא החליט. מקרה שני: זמן קצר אחרי ששרון נכנס לתפקיד ראש הממשלה, הוא ניסה לנהל מגעים שונים עם ערפאת כדי לראות אם ניתן למצוא איזו שהיא דרך להגיע להפסקת אש ולחידוש המשא ומתן על הסדר. לצורך המגעים האלה הוא נעזר בבנו. מייד התעוררה ''סערה'' ציבורית: שחיתות, נפוטיזם, רק במושחתים שבמשטרים תיתכן נבלה כזאת ועוד כהנה וכהנה. בראש הצועקים היו יוסי שריד מ''מרץ'' וחבריו לסיעה שהדבר האחרון שמטריד אותם הוא סדרי שלטון תקין. מה שבאמת הדאיג אותם היה הסיכוי הקלוש שאולי באמת ייצא מזה מה שהוא ושרון יצליח להגיע להסדר. את זה הם לא היו מוכנים לבלוע בשום אופן וכדי למנוע זאת הם עתרו לבג''ץ. מתברר שאין שום מניעה חוקית לפעולותיו של שרון. אין שום חוק שאוסר זאת על ראש הממשלה, או על כל שר אחר לצורך העניין. התקשי''ר אוסר העסקתו בשכר של בן משפחה, אבל התקשי''ר איננו בדיוק חוק ומדובר בפירוש על ''העסקה בשכר''. במקום לדחות את העתירה על הסף (מה שהיה וודאי קורה לו ראש הממשלה היה מהצד ''הנכון'' של הקשת הפוליטית), בית המשפט החליט שיש לו הסמכות לדון בעתירה ואף לפסוק. מאחר ויש גבול עד כמה ניתן לכופף את החוק, גם בג''ץ לא יכול היה להתעלם מהעובדה שלא היתה כאן כל עבירה על החוק, ולכן הוא לא פסק חד משמעית נגד שרון. אבל פטור בלא כלום אי אפשר, ''לא ייעשה כך במקומנו'' החליטו שופטינו, והוציאו פסק דין של לא בשר ולא חלב: מאחר ובפיקוח נפש אנו עוסקים, הם קבעו, השימוש בשירותיו הטובים של הבן מותר אם הנסיבות באמת מצדיקות זאת. ומי יחליט מתי הנסיבות אכן מוצדקות? היועץ המשפטי. כלומר ''משפטיזציה'' של ניהול המדינה. עם כל הכבוד למר רובינשטיין (אם אינני טועה יש לו דרגת רב סרן בפרקליטות הצבאית) , ההכשרה שלו, וגם זו של נציגים אחרים במערכת המשפט איננה בדיוק מה שנידרש כדי לפסוק בענייני ביטחון. מיקרה שלישי: חוקים וחוקי יסוד. הרשות המחוקקת קיבלה מספר חוקים שהוגדרו כ''חוקי יסוד''. לחוקים אלה מעמד מיוחד בכך שהחלטה לשנות או לבטל אותם צריכה להתקבל ברוב של 61 מחברי הכנסת, בניגוד לחוקים ''רגילים'' שכדי לשנות או לבטל אותם מספיק רוב של חברי הכנסת הנוכחים בהצבעה (ראיתי שלפני מספר ימים התקבלה בכנסת איזו החלטה ברוב של 5 נגד 3!). נשיא בית המשפט העליון החליט שמעמדם המיוחד של חוקי היסוד הופך אותם לחוקי על, מה שלדעתו מקנה לבית המשפט את הסמכות לבטל חקיקה של הכנסת אם לדעתו היא סותרת את מה שנאמר בחוק יסוד. הוא לקח כאן דוגמא מהמצב בארה''ב. ההבדל הוא שבארה''ב זה כתוב במפורש בחוקה שגם קובעת סייגים ברורים למה שבית המשפט יכול או לא יכול לעשות בתחומים אלה, ובישראל זה כלל לא נאמר בשום חוק. זו פרשנות בלבד (לצורך העניין, אינני פוסל על הסף את הפרשנות הזאת, כי יש בזה היגיון מסויים), אבל כל מי שעבד פעם עם עורכי דין יודע שכאשר זה מגיע לפרשנות, הם ימצאו סימני כשרות גם בחזיר. מה שעושה את כל הנושא עוד יותר אבסורדי זאת העובדה שחוק יסוד יכול להיתקבל ברוב רגיל (למשל 5 נגד 3 כבדוגמא שהזכרתי למעלה) וזה לא יפגע במאומה במעמדו כ''חוק על''. לסיכום, אינני מתיימר להציג פיתרון לבעייתיות הנובעת מהאופי הלא דמוקרטי של הרשות השופטת, אבל זה נושא חשוב שיש לתת עליו את הדעת, ויפה שעה אחת קודם. | |||
_new_ |
במקרה של לקונה, | |||
|
|||
תפקידו של בית המשפט למלא את החסר. אבל כאן ישנן כמה בעיות: * האם אכן חסר? * עד כמה ממלאים את החסר? * על סמך מה? נראה לי, שבית המשפט העליון החליט, פחות או יותר, שישנה ''לקונה'' במקרים רבים מאוד, ואז הוא פוסק על פי עקרונות ה''חירות, הצדק והשלום'' של מורשת אהרון ברק. | |||
_new_ |
כדי להבין טוב מה זה בדיוק ''לאקונה'' | |||
|
|||
להלן הסיפור הבא. לפני שנים רבות, בעת נסיעת עסקים הגעתי לוושינגטון הבירה. כשנסעתי במכונית עם ידיד ישראלי שגר שנים רבות בעיר הזאת, הגענו לאחד הרחובות הראשיים בו היה תמרור No U Turn (אסור לעשות סיבוב פרסה). לתדהמתי זה היה בדיוק מה שידידי עשה כדי למצוא מקום חנייה. ''צבי, השתגעת? הרי זה אסור'' צעקתי עליו. הוא השיב לי בקור רוח ''לא כתוב בתמרור No U Turn for Zvi'' והמשיך לנהוג למקום החנייה. למי שלא שכח, כשפרצה שערוריית עמותות ברק, זו היתה למעשה הטענה העיקרית בפי המגינים עליו. היועץ המישפטי ''קנה'' את זה. מאחר וכל חוק ניתן לפרשנות, וגם המחוקק הכי חכם לא יכול לחשוב מראש על כל האפשרויות, תמיד תהיינה לאקונות. במצב בו אין הגדרה ברורה של יחסי הגומלין וחלוקת סמכויות בין הרשויות הוא פתח להפקרות מישפטית. | |||
_new_ |
האם אתה לא סבור שהבעיה אותה היטבת לתאר | |||
|
|||
נובעת מהעובדה שבמדינת ישראל אין חוקה רשמית. האקטיביזם השיפוטי הוא פועל יוצא מהצורך של הדמוקרטיה לפעול תחת קווים מנחים מוגדרים. על פי הצהרת העצמאות אנשי הוועדה המכוננת היו צריכים להסכים על חוקה ורק לאחר מכן להכריז על בחירות. במקום הם הכריזו על עצמם ככנסת ונמנעו מלכתוב חוקה למדינה. לדעתי עקב מעשה זה מהלך כינונה של המדינה מעולם לא הושלם. מסקנתי היא שאנחנו מדינת צללים כל עוד אין לנו חוקה. למרות שאני לא מסכים עם אופי החלטותיו של הבג''ץ ועם השקפת עולמו אני עדיין מבין את המניעים שלו באקטיביזם השיפוטי שרוצה לחלץ אותנו ממצב בלתי אפשרי זה ולהפוך אותנו למדינה ''נאורה''. בכל מקרה אילולא החלטותיהם השנויות במחלוקת לא היה מתעורר דיון ציבורי רציני בנושא זה ואני רוצה להאמין שנצא מחוזקים ממשבר ''חוקתי'' זה. קישורים: מידע נוסף על החלטות בג''ץ: http://classical-liberalism.virtualave.net/hebrew/ar... | |||
_new_ |
בניגוד לכינוי שבחרת לעצמך, | |||
|
|||
תוכן ההודעה דווקא שקול ומחושב. יש מידה מסויימת של צדק בדבריך, אכן, היעדרה של חוקה כתובה, מציבה את בית המשפט העליון בעמדה של מעין תחליף-חוקה. אבל עיקר הבעיה לא נובע מהיעדר חוקה: בארצות-הברית יש חוקה, וגם שם ישנה ביקורת חריפה על האקטיביזם השיפוטי. אחת מהפרשות הידועות ביותר בנושא זה היא המאבק בין בית המשפט העליון לבין הנשיא, בתקופת ה''ניו-דיל'': בית המשפט פסל רבים מחוקי ה''ניו-דיל'' כבלתי-חוקתיים, ולמעשה שיתק את הנשיא. הנשיא לא יכול היה להדיח את השופטים המכהנים (וטוב שכך: אין לאפשר הדחה קלה של שופטים) אבל הוא איים להוסיף שופטים (מתומכי ה''ניו-דיל''). בסופו של דבר, הוא אכן מימש את איומו, ולאחר שמתנגדיו פרשו לגימלאות - הוא העביר את מדיניותו. כאמור, הביקורת נגד האקטיביזם השיפוטי בארצות-הברית קיימת גם היום, ור' לצורףך העניין את ספריהם של השופטים פרופ' נונן ופרופ' בורק. אני מסכים איתך לחלוטין, שאילולא היה מתערב בג''צ בכל דבר ועניין - לא היה מתעורר ויכוח... זוהי מהות הויכוח. ההתנגשות איננה מקרית: פרופ' אהרון ברק, שחלק גדול משופטי בג''צ הם בצלמו, עוסק מזה שנים בקידום סדר יומו האידיאולוגי, באמצעות בג''צ. אליטות השמאל, שהשליטה במוקדי הכוח הולכת ונשמטת מידיהן - מתרכזת סביב בג''צ על-תקן של ''מבצר זכויות האדם'', כאשר המאבק הוא על זכויות האדם השמאלני לשלוט, ושלא יבלבלו לו את המוח. אנחנו נצא מחוזקים מהמשבר החוקתי הזה, ללא ספק. | |||
_new_ |
בעקבות ביקורת ציבורית מיתן השופט ברק | |||
|
|||
את התנהגותו ונדמה שעכשיו הוא מתון הרבה יותר בעת מתן פרשנויות משפטיות בנושאים שהם על סף הדיון משפטי-פוליטי. לדוגמה: הריסת בתי מחבלים בשטחים. עירנות וביקורת ציבורית יכולה למתן את נטיית החקיקה העצמאית (או עוקף חקיקה) הקיימת בביהמ''ש ופעילות חקיקה בכנסת יכולה לעצור אותה. | |||
_new_ |
חקיקה לא תעצור את האקטיביזם השיפוטי, | |||
|
|||
וגם לא טוב שכך ייעשה. בכל פעם שירצו שופטי בית המשפט העליון, הם יוכלו ''לפרש'' כרצונם כל חוק, להוסיף, לערוך ולשנות, במקום שבהם נדמה היה להם ש''המחוקק התכוון'', או ''התרשל'', וכן הלאה - ללא סוף. אני גם מסכים עקרונית שלבית המשפט העליון צריכה להיות סמכות לפסול חוקים, במידה שהם סותרים - על פי פרשנות סבירה - את החוקה (שאיננה קיימת אצלנו), או את חוקי היסוד (אבל רק לאחר שישוריינו כולם ברוב מיוחס). את עודף ההתערבות והפולשנות של בג''צ ניתן לפתור בשתי גישות: א) אם כבר מעורב בית המשפט ראשו ורובו במחלוקות פוליטיות - שתהיה ההתערבות לפחות מאוזנת יותר, ולא צפויה מראש, לטובת צד אחד; ב) אם רוצים, מצד אחד, להותיר בידי בית המשפט העליון את הסמכות העקרונית לפסול חוקים, תקנות וכו', אך מצד שני לא מעוניינים במעורבות-יתר - רק ערנות וביקורת מצד הציבור יענו על כך. אי לכך ובהתאם לזאת, כאשר הפרוטוקולים של הוועדה למינוי שופטים יהיו גלויים (כאמור, היום אין פרוטוקולים כלל, גם לא חסויים), וכאשר לא תהיה בידי נשיא בית המשפט העליון סמכות בלעדית לקבוע את הרכב השופטים, וכאשר המועמדים למינוי יצטרכו לעבור משוכה ציבורית, בדמות ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת - מצבנו יהיה טוב יותר, הרבה יותר. והשופטים - הם עדיין ימונו לכל החיים, ולא יצטרכו לרוץ בשוק הכרמל כל ארבע שנים (או ארבע פעמים בשנה). | |||
_new_ |
הויכוח בארה''ב הוא תחום ומתנהל תחת קווים ברורים | |||
|
|||
לא יתכן למשל דיון בעקירה של אנשים מבתיהם (בגלל זכות הקנין), ולא בשינוי נוהלי קבורה של דת מוכרת. הויכוח מתרכז בתחומים ''אפורים'' וגם אז על קצות האצבעות. האירוע המעצב הגדול ביותר בהיסטוריה של ארה''ב בנושא פסיקות בג''ץ הוא מלחמת האזרחים. כיום מודים חוקרים רבים שהמלחמה הזאת היתה ברובה כתוצאה מאקטיביזם שיפוטי והיה ניתן וראוי למנוע אותה (בראש וראשונה לטובת השחורים). קצת יותר סבלנות והשקעה בכיוון של תחיקה נכונה היתה מתגברת על העוול שנעשה לשחורים ומקדמת את שחרורם בלי להכניס אותם לגטאות לשנים רבות. אני תקווה שנתגבר על הבעיה שלנו באמצעות כינון חוקה בהסכמה אולם דברי ראש הממשלה אתמול לא נוטעות בי תקוות מרובות (''...אסור להתנגד לשוטרים...''בלה בלה). | |||
_new_ |
רוזוולט לא מימש את איומו | |||
|
|||
בניגוד למה שכתבת, רוזוולט לא הצליח להעביר בסנאט את החוק שלו, שקבע מינוי שופט-עמית על כל שופט עליון שעבר את גיל 70. הסנאטורים הדמוקרטיים תמכו בו רק בלב ולב, ומנהיג הרוב, הסנאטור ג'וזף ט. רובינסון מארקנסו, רק בגלל נאמנות מפלגתית והתיקווה שרוזוולט ימנה אותו, רובינסון, כשופט עליון בסיום הקאריירה שלו בסנאט. החוק התקדם ב-1938רק בעצלתיים, וכשרובינסון מת לפתע מהתקף לב במהלך הדיונים, ניצלו הסנאטורים את ההזדמנות ובאנחת הרווחה הסירו את הצעת החוק מסדר היום - לנצח. | |||
_new_ |
אינך מדייק | |||
|
|||
החלק העיקרי של איומו של רוזוולט כדי להתגבר על התנגדות בית הדין העליון לפעולותיו היה הגדלת מס' השופטים משיבעה לתישעה. את זה הוא כן הצליח להעביר, ומבחינה מעשית זה הביא לכל התוצאות בהן הוא רצה. | |||
_new_ |
אל תגזים. איננו ''מדינת צללים'' כלל | |||
|
|||
בכלל, המונח הזה הוא צללית של עצמו. אנחנו בכל זאת מדינה רגילה, רק כיהודים אנחנו עדיין, אולי, לא תופסים את זה. גם לא בדור השני, שלישי או רביעי. אולי משהו בגנים. השפעה של גלות ארוכה. קודם כל, מדינה לא חייבת חוקה. ויש מדינות דמוקרטיות ללא חוקה. בריטניה למשל. שנים, בחמש עשרה השנים האחרונות מתבצעת חקיקת חוקי יסוד, הבאים לעגן מוסכמות בנושאים ראשוניים, ההכרחיים בדמוקרטיה. כמו זכויות האדם, זכויות האזרח, קניין, סמכות רשויות וכו'. מהלך זה ממלא בחלקו את הפונקציה של החוקה, אך ללא הצהרות דקלרטיביות, כפי שישנן במגילת העצמאות, המשמשת גם היא בסיס לפרשנות חוקים. תהליך החוקה יקרום עור וגידים רק לאחר שהרבה מתחים חברתיים ידעכו. עד אז אפשר לחיות ע''פ החוקים הקיימים ואלה שיתווספו בהמשך הדרך. | |||
_new_ |
מערכת המשפט - כמחסום אחרון מפני הפיכתה של ישראל | |||
|
|||
לדיקטטורה פשיסטית. נתחיל בזה שדמוקרטיה אינה דיקטטורה של הרוב, והגוף היחידי היכול להגן על זכויותיהם של מיעוטים מפני דורסנותו של הרוב הוא בית המשפט. כאשר אחת משתי הרשויות האחרות מועלות בתפקידן, בין אם במזיד או בין שלא במזיד, אזי כאשר הרשות השופטת מבצעת את תפקידה, נראה כביכול שהיא פולשת לתחומים לא לה, ולא היא. במשטר דמוקרטי, כל הזרועות השלטוניות צריכות להיות מחויבות כתנאי בסיסי לקיומן, לערכי יסוד, הבאים לידי ביטוי בספר החוקים. ערכים אלה אינם שונים בהרבה במדינות הדמוקרטיות השונות הקיימות כיום, ובאים לידי ביטוי בחוקתה של כל מדינה. במדינת ישראל בה אין חוקה, באים חוקי היסוד למלא חלל זה. אם אחת הרשויות מפרה מחויבות זו, היא שומטת את הצידוק לקיומה, שכן יתכן והיא מקיימת את רצון רוב האזרחים בנקודת זמן כלשהי, אך רומסת את המיעוט, שוללת את זכויותיו, ומונעת ממנו את האפשרות להיות רוב בעתיד, ולכן זו לא דמוקרטיה. ישנן מס' זכויות בסיסיות לאזרח במדינה דמוקרטית, שהן אבסולוטיות, ואינן ניתנות לשלילה בכל מקרה, וזאת מעצם הגדרת היחסים בין אזרח חופשי למדינתו. כאשר אחת הרשויות חומסות את זכויותיו אלה, על מערכת המשפט שהיא אכן לא נבחרת, ולכן אינה כפופה לשיקולי רייטינג, לעמוד בפרץ, ולאזן את גחמתם של בעלי השררה מהרשויות האחרות. לכן, במערכת המשפט יכולים לשמש רק כאלה שמחויבותם הראשונית היא לדמוקרטיה, בעוד שבמערכות האחרות, תיאורטית (וגם מעשית) יכולים להשתתף גופים הרוצים לשנות את המשטר הדמוקרטי למשהו אחר. מכאן, ששיטת מינוי השופטים אכן צריכה לסנן, ולא לאפשר כניסה להיכל של כאלה המעוניינים להרוס אותו מבפנים. הבעיה העיקרית בחברה שלנו, שההסכמה שהייתה בעניין זכויות היסוד, ושבאה ליד ביטוי במגילת העצמאות, התפוגגה עם התחזקותן של אוכלוסיות שערכים אלה זרים להם, ומעוניינות לקעקע אותם. ונעבור לדוגמאות שהבאת: 1) במקרה קאעדאן, צדק בית המשפט כאשר שלל מהשלטונות את הזכות לקבל החלטות גזעניות ומפלות, במסווה של קריטריון אחר. הגזענות היא מחוץ לתחום במשטר דמוקרטי. נקודה. והסיבה לכך היא שגזענות ושלילת זכויות ממיעוט פוגעים ביסודות המשטר. אם מחר יחליטו הממשלה והכנסת כי כל מי שקומתו נמוכה מ 160 ס''מ, או משקלו מעל 120 ק''ג, או כל קריטריון הזוי אחר, אסור לו לטייל ברחוב בין השעות 2 ל 4 אחה''צ, האם גם אז החוק ייראה בעיניך ראוי ? 2) אלימות נגד ילדים. צדק כמובן בית המשפט שקבע בחוק, שלילדים עומדת זכות ההגנה מפני תקיפה של הוריהם או כל גורם אחר. ההחלטה היא גורפת על מנת להטמיע גם באוכלוסיות נחשלות את הנורמה שילדים ריבונים לגופם, ואין לאף אחד זכות לתקוף אותם. מה שבית המשפט שלל זה את זכותך לקבוע מה זה ''פליק ידידותי'' ומה זה הכאה רצחנית. הכלל הוא שזה אסור, ובפרקטיקה, ברור שכל מקרה נדון לגופו. על פי מה שקורה בחברה הישראלית, יש הרבה יותר ילדים מוכים מהורים שהוגשה נגדם תלונת שווא על הכאה. 3) בטחון - מערכת הבטחון היא המערכת הכוחנית ביותר במדינה ודורשת איזון. במשטר דמוקרטי, פעילות בטחונית לא יכולה להכשיר כל שרץ, ואין שום רע בכך שמערכת זו עומדת לביקורת שיפוטית של ערכי יסוד. הרי הממשלה והכנסת לא יעשו זאת, שכן מערכת הבטחון היא שלוחתם. כמובן שיכולה להיות ביקורת ספציפית על ההתערבות, כמו שיכולה להיות ביקורת הפווכה שמערכת המשפט מיישרת קו עם מערכת הביטחון בהרבה מקרים. בעיני, שני סוגי הביקורת לגיטימיים, אך לא שלילת עצם הזכות להתערב. נקודה נוספת העולה ממאמרך היא היא מטרתו, שאינה שיפור מערכת המשפט, אלא קיעקועה, והפיכתה לעוד זרוע שלטונית, שלהערכתך היום תשרת את מטרותיך, שכן יחד עם שותפיך הדתיים יש לך תחושה שהרוב איתך. עליך לקחת בחשבון שאותו רוב שבאמצעותו תדרוס היום את זכויותיהם של אחרים, מחר ידרוס את זכויותיך, כאשר לא יעלו בקנה אחד. ואיך הגעתי למסקנתי זו ? מסגנונך בלבד. אם היית ניגש בגישה אובייקטיבית לנושא, שמות התואר בהם אתה משתמש היו נייטרליים. אולם, הצבע הפוליטי שלך מתברר מתוך התיאור שאתה מצמיד לגולדשטיין (המנוח) ולעז א דין אל קאסם (ראש כנופיית וכו') . והרי אותו גולדשטיין שעשה מעשה קוזו אוקמוטו, ובכל מערכת צדק היה מוקע, אצלך זוכה לתואר המנוח. אמנם אתה טוען שאין אתה בא לקבוע מי הצדיק או הרשע כדבריך, אוולם ברור מסגנונך, מה היית מצפה ממערכת המשפט בעניין. בנושא זה טובה כמובן הכרעת בית המשפט הניצבת כזרקור באפילה היורדת עלינו. בתוך כל המאמר מצאתי 2 דברים שאני מסכים איתם. 1) פומביות הדיון בעניין בחירת שופטים, (כמובן ללא כל הצעותיך לשינוי ההרכבים הבוחרים) 2) בחירה אקראית של השופטים שישבו בבג''צ ספציפי. לסיכום : אם הממשלה והכנסת לא יחוקקו חוקים שאינם דמוקרטיים, ולא יעשו מעשים שיש בהם לקעקע את זכויות היסוד של האזרח במדינתו, לא יהיה צורך שהרשות השופטת תתערב במעשיהן. אמנם הרשות השופטת אינה נבחרת, אך ניתן לבקר אותה ואת החלטותיה, וכוחה נשאב מהאמון שהציבור רוחש לה. על אף צעקנותם של מגזרים מסויימים, רשות זו זוכה לאמונו של הציבור יותר מכל הרשויות האחרות, ולא בכדי. | |||
_new_ |
לרפי גטניו | |||
|
|||
מערכת המשפט, בדיוק כשם שהיא יכולה לשמש מחסום בפני דיקטטורה פאשיסטית, היא יכולה לשמש גם אמצעי להשלטת דיקטטורה ליברלית. אתה טוען שבג''צ מגן על זכויות המיעוט מפני שרירות הרוב - וזה מה שהוא אמור לעשות, אבל יוצא שבמקומותינו מגן בג''צ על שרירות המיעוט על חשבון זכויות הרוב. פסק דין קעדאן אסר על התיישבות יהודית בארץ-ישראל, ובכך כפה את דעותיו של מיעוט סהרורי על הרוב הציוני במדינה. פסק הדין לגבי הכאת ילדים - כפה השקפה לפיה פליק=עקירת ציפורניים, למיטב ידיעתי השקפה של מיעוט. השפה העברית והשפה הערבית הן שפות רשמיות במדינת ישראל, ועד כמה שידוע לי - העברית היא שפה רשמית ראשונה - והערבית שניה. לא מזמן פסק בג''צ ששתי השפות שוות, על סמך המצב ששרר ב- 1922... לי זה נראה לא רק פוגע בזכויותיו של הרוב, שהוא דובר עברית, אלא פוגע גם באינטליגנציה וגם בטעם הטוב. אעבור כעת לדוגמאות: 1) פסק דין קעדאן, שאליו התייחסתי בהרחבה בתגובתי לברנע, ניתן על בסיס רעוע ביותר. כמו כן, הוא אוסר באופן עקרוני על מדינת היהודים ליישב יהודים בארץ היהודים... כפי שציינתי במאמר, מטרה לאומית זו, של ''התיישבות צפופה של יהודים על אדמות מדינה'', היא עמדתו של הגוף הגזעני ביותר בתבל - הלא הוא חבר הלאומים. שוב - כמו בנושא הטרנספר - אני מוצא את עצמי במחנה אחד עם הגוף המתועב והנאלח הזה... 2) ההחלטה לגבי הכאת ילדים, כפי שציינת - היא אכן גורפת. היא אכן באה ''ללמד אוכלוסיות נחשלות'' מוסר מהו. אפילו לשיטתך - אין כאן ''הגנה על זכויות המיעוט'' - אלא מגאלומניה אישית של אהרון ברק: הוא יודע יותר טוב מרוב הציבור. ואם בפסיקות גורפות עסקינן, הבה נרכוש את מדבר סיני חזרה מהמצרים, כיוון שלא יהיה מקום לכל העבריינים הבאים בבתי הכלא שלנו: שתיית אלכוהול - גם כוסית - תיחשב לשכרות; טיול ברחוב - ייחשב לשוטטות; העתקה במבחן - תיחשב ''קבלת דבר במרמה''; ועוד כהנה וכהנה, כיד דמיונו הגורפת של כבוד השופט. 3) מערכת הביטחון. ''ערכי יסוד'' - בוודאי שצריכים להיות מוגנים בפני תירוצים ''ביטחוניים''. אבל השאלה האם להכניס צוות רפואי; להרוס בית; לגרש מחבל ומסית; להחזיר טרוריסט בכיר במעצר, ועוד שורה ארוכה של פעולות מבצעיות בעת קרב - צריכים לעמוד תחת שיקולו של המפקד. עם כל הכבוד לחוק ולמשפט, ולכבוד עץ הזית וחירותו - אי אפשר להילחם עם יועץ משפטי בטנק ועורך-דין על הצריח. אינני שולל את עצם הזכות להתערב - אבל בשכל, במידה, ובהיגיון. מטרתי היא שיפור מערכת המשפט - ובשום אופן לא קיעקועה. אין לי מטרה שמערכת המשפט תשרת את מטרותיי. היעד שלי הוא למנוע ממערכת המשפט לשרת צד אחד במערכת הפוליטית. זהו הבדל מהותי. אינני יכול להפוך את בג''צ לזרוע שלטונית - מכיוון שכך היא כבר כיום: היא אחת משלושת רשויות השלטון. יש לך טעות, או אי-הבנה, בנוגע לשמות התואר שאני משתמש בהם. ז''ל - זכרו לברכה - זהו תואר חיובי; ימ''ש - ימח שמו - זהו תואר שלילי; המנוח - זהו תואר אובייקטיבי, שבא לציין כי האדם המדובר איננו עוד בין החיים. אני הייתי מצפה ממערכת המשפט, שתחליט אחת מהשתיים: או שהיא מוחקת הן את ה''קדוש'' של גולדשטיין והן את ה''שאהיד'' של קסאם - או שתשאיר את שניהם על כנם. יש כאן מקרה ברור של איפה ואיפה - מדוע להתפלפל? אני מציע שלא תדאג יתר על המידה מפופוליזם ושאר מריעין בישין: השופטים שיתמנו, לא יעמדו לבחירות כל ארבע שנים, וגם לא כל שמונה. הם ימונו לכל חייהם - עד הגימלאות, עם אפשרות מאוד קשה להדחה (היום דרוש רוב של שבעה מתוך תשעה חברי הוועדה על-מנת להדיח). לכן - כאשר יעמוד המועמד בפני המינוי, הוא יצטרך לעבור לא רק ראיון אצל אהרון ברק - אלא גם את ההתבוננות, הבחינה והשיקול של הציבור הרחב, באמצעות ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת. לסיכום - גם אם ייושמו שני הדברים שעליהם הסכמנו - מצבנו כבר ישתפר. | |||
_new_ |
דמוקרטיה אינה שלטון הרוב בלבד | |||
|
|||
ועל כך אנחנו חלוקים. בעיני החלטות רוב הסותרות את ערכי היסוד אינן ראויות, גם אם רוב של 99%.9 יהיה בעדן, ויש להעבירן מן העולם. אם לכך אתה קורא דיקטטורה ליברלית, אני גאה לקבל את התואר הזה. מערכת המשפט אינה משרתת צד אחד בויכוח הפוליטי, ולראיה, הביקורת משמאל כלפי החלטות בית המשפט. היום, בית המשפט הוא המעוז האחרון של הדמוקרטיה המתגוננת מפני מחריביה, ואם הדמוקרטיה חשובה לך, אני מציע לך להימנע מליצור ברית פוליטית עם אלה שחרתו על דגלם להרוס את מערכת המשפט, ולהשית עלינו מערכת משפט אחרת, וזה לא מהיום. אם תנצחו בקרב הזה, אתה שאינך דתי, תהיה הקרבן הבא של השיטה הזאת. | |||
_new_ |
מהם ערכי יסוד, רפי גטניו? | |||
|
|||
הבעיה היא ששופטי בג''צ, הם אלו המכריעים מהם לדעתם ''ערכי יסוד'', או במקרים חמורים פחות, הם המחליטים בעד אילו ערכי יסוד יש להכריע, כאשר ישנה התנגשות. בעצמך אמרת, שגם אם רוב של 99% דוגל בעמדה מסויימת, יש ''להעבירה מן העולם'', אם היא נוגדת ''ערכי יסוד''. אז אין כאן ''הגנה על זכויות המיעוט מפני שרירות הרוב'', כי אם שרירות המיעוט המשפטי כנגד ערכיו וזכויותיו של הרוב. אני מבין את עמדתך, לפיה בג''צ הוא ''המעוז האחרון של הדמוקרטיה'', ולפנים משורת הדין - אני מוכן להאמין שאתה סבור כך בתום לב. אבל אתה הוא אתה. הבעיה היא שמחנה השמאל בארץ, בטוח לא ב99%, כי אם ב100%, שהוא הדמוקרטיה בהתגלמותה, וכי מי שאינו שמאלי, ממילא גם אינו דמוקרטי. אתה צודק בכך שישנה ביקורת, אפילו חריפה, על בית המשפט העליון מצד אנשי שמאל. אבל זה איננו מעיד על כך שבית המשפט העליון הוא ''אובייקטיבי''. זה מעיד על כך שבקרב מחנה השמאל, ישנם אנשים ישרים ואמיצים, שרואים לנגד עיניהם את הסכנה, והיא: אם ימשיך בג''צ לייצג בעיקר את מחנה השמאל (ולעתים קרובות: הקיצוני) בישראל, הוא עלול לשפוך את התינוק עם המים, ולגרום למשבר אמון חמור בקרב הציבור, משבר שהוא חמור למדי כבר היום (ר' דברי בורג). לכן, הם מטיפים בעד מיתון פולשנותו וחד-צדדיותו של בג''צ. ראה לדוגמא מקרה שקרה בכנסת, לא מזמן: 51 ח''כים מול 23, דחו את ההצעה להוציא את ההטפה לטרנספר לערביי יש''ע אל מחוץ לכנסת (פסילת מפלגות). אנשי מר''צ תמכו, מכיוון שכאן הם לקו באטימות נוראה והרת-אסון. לעומת זאת, ח''כ פרופ' יהודית נאות משינוי התנגדה, לא מפני שהיא תומכת בטרנספר, היא הרי שמאלנית לא פחות מנעמי חזן, להערכתי. היא התנגדה מפני שהבינה, שאי אפשר לחנוק ולסתום את דעותיו של חצי מהציבור (46% בעד טרנספר, ''הארץ'', 12/03/2002) בויכוח הפוליטי באמצעות חוקים דרקוניים, ואחר כך להיתמם ולטעון ש''זהו החוק''. ישנם אנשי שמאל הגונים ובלתי-אטומים, שמבינים את הסכנה שבחד-צדדיות של בג''צ, ולא מאשרים את ה''אובייקטיביות'' שלו. | |||
_new_ |
אריה פרלמן - ערכי יסוד -רשימה חלקית. | |||
|
|||
... ''מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה.'' ... ואם הקטע הזה מוכר לך מאיפשהו, אין פלא בכך, הרי מובאה זו היא חלק ממגילת העצמאות. בוא ונחלץ ממנה את ערכי היסוד, ונראה על מה ניתן להסכים, אם בכלל. 1) מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות. (אני מניח שלזה אין לך התנגדות) 2) תשקוד על פיתוח הארץ לטובת *כל תושביה*; (ערך יסוד לדעתי שלמיטב הבנתי כולל גם את הערבים אותם היית רוצה לטרנספר) 3 ) תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; (עם חזונם של נביאי ישראל תתווכח ? ) 4) תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; (ערך יסוד הכולל את זכותו של קעדן לרכוש בית בקציר, מחייב את כל הזכויות המדיניות לכל מי שמוגדר או יוגדר כאזרח במדינה, כולל לפלשתינאים אם תספח אותם) 5) תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; 6) תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; 7) ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. ( אני מניח שיש כאן הכפפת המדינה לחוקים הבינלאומיים, על מנת שנוכל להשתייך למשפחת העמים, ווזה כולל גם את אמנת ז'נבה הרביעית לדוגמא, או לאותה הצהרת הזכויות האוניברסלית שגדעון כה מרבה לדבר עליה,) 8 ) מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה. כמו שאתה רואה אריה, יש כאן רשימת ערכי יסוד, שכל פגיעה בהם, גם אם תיעשה על פי רוב, אין לה תוקף, ועל כך בית המשפט צריך לשמור בין שאר תפקידיו. אמנם מגילת העצמאות אינה חוקה, אך הנורמות שבה מקרינות על מדינת ישראל על הוויתה ועל מה שהיא. סטיה מעקרונות אלה, יהפכו את מדינת ישראל לדעתי ללא דמוקרטית. ישנם כמובן עוד ערכים כמו חופש הביטוי שהוא ערך יסוד, וכל פגיעה בו, גם באמצעות רוב, אינה לגיטימית. דוגמא טובה לכך היא עניין הטרנספר. כל עוד מדובר בהטפה ובהבעת דיעה, כל עוד אינה מטיפה לרצח במישרין, חופש הדיבור גובר, ויש לאפשר אותו. אולם אם הדיעה תהפוך חלילה לרוב, ומדינת ישראל תכניס חוקים המאפשרים טרנספר לספר החוקים, זה לא יהיה לגיטימי, שכן ספר החוקים הוא הוראות ביצוע, ואלה מתנגשים בשורה שלמה של ערכי יסוד שצויינו למעלה. במקרה זה ערך היסווד ''תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין'' ואמנת ז'נבה הרביעית, גוברים על דרך פוליטית גם אם היא נתמכת על ידי רוב האזרחים. כמו שאתה רואה, שום דבר לא אוטמטי, וכל מקרה לגופו. ניתן לבקר פסקי דין של בית המשפט, וניתן להגיד שהם אינם נכונים. אולם אין לקעקע את זכותו של בית המשפט לשמור על צלמה של המדינה, כי אין לנו מדינה אחרת. | |||
_new_ |
סכרת את פיו של הפרלמן | |||
|
|||
כבר יומיים אין לו מה לענות | |||
_new_ |
אוויל מחריש - לחכם ייחשב | |||
|
|||
עיכוב בתשובה איננו מעיד על חוסר תשובה. במקרה זה היה עליי לצאת למסע קצר בנבכי השלום הנבואי, וזה דרש זמן. | |||
_new_ |
ראוי שתחשוב לפני שאתה פותח פיך | |||
|
|||
_new_ |
רפי: על ערכי היסוד | |||
|
|||
1) קיבוץ גלויות - מוסכם עליי. 2) תשקוד על פיתוח הארץ לטובת *כל תושביה*. אין בעיה. את הערבים אזרחי ישראל אני לא ''רוצה'' לטרנספר. הייתי מאושר אילולא היו פה - אבל תכנית הטרנספר לא חלה עליהם - אלא על ערביי יש''ע. כמדומני שעד עתה כבר היית צריך להבחין בהבדל. שים לב, שהדגשת בהבלטה יתירה את *כל תושביה*. מכאן נובע - לפחות תיאורטית - שהערבים *תושבי* הארץ יהיו *תושבים* - אך לא *אזרחים*. המעמד של *תושב קבע* הוא מעמד שקיים בחוק הישראלי, ואם אתה רוצה להחיל אותו על ערביי ישראל - אני האחרון שאתנגד. 3) תהא מושתתה על עקרונות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. ואכן, מדוע שאתווכח עם נביאי ישראל? קטונתי. הנה, לדוגמא, ''נביא ישראל'' בשם ישעיהו. מכיר? פרק ס': ''יב כי-הגוי והממלכה אשר לא-יעבדוך, יאבדו; והגויים, חרוב יחרבו. יג כבוד הלבנון אלייך יבוא, ברוש תדהר ותאשור יחדיו--לפאר מקום מקדשי, ומקום רגליי אכבד. יד והלכו אלייך שחוח בני מענייך, והשתחוו על-כפות רגלייך כל-מנאצייך; וקראו לך עיר יהוה, ציון קדוש ישראל. טו תחת היותך עזובה ושנואה, ואין עובר; ושמתיך לגאון עולם, משוש דור ודור. טז וינקת חלב גויים, ושוד מלכים תינקי; וידעת, כי אני יהוה מושיעך, וגואלך, אביר יעקוב. יז תחת הנחושת אביא זהב, ותחת הברזל אביא כסף, ותחת העצים נחושת, ותחת האבנים ברזל; ושמתי פקודתך שלום, ונוגשייך צדקה. יח לא-יישמע עוד חמס בארצך, שוד ושבר בגבולייך; וקראת ישועה חומותייך, ושערייך תהילה.'' דומני שהמסר ברור: החרבת והשמדת כל הגויים - ואם יישארו חיים - הם יהיו שפופים וכנועים לרגלי ישראל - מעלים מס כבד, ואילו עם ישראל יושב לבטח. 4) תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; אין כאן שום סתירה לעקרון השיוויון. כזכור - החליט חבר הלאומים, ש''מבלי לפגוע בזכויות העדות הבלתי-יהודיות בפלשתינה (א''י) - תדאג ממשלת פלשתינה (א''י) להתיישבות צפופה של יהודים על הקרקע, כולל אדמות מדינה ואדמות בור שאינן נצרכות לצרכי ציבור''. עד כמה שיוויוניים אפשר להיות? יותר מהאפיפיור? 5) תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. בהחלט. ר' סעיף 6. 6) תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות; עד כמה שאני מבין - ואולי הבנתי מוגבלת - חופש הפולחן והדת של יהודים על הר הבית, לא נשמר, וכך גם בקבר יוסף (שאפילו על פי הסכמי ספטמבר השחור אמור להיות בשליטה ישראלית ), שלא לדבר על בית הכנסת העתיק ''שלום על ישראל'' ביריחו. אני מבין שהפקרת הר-הבית להשתוללות פורעי הוואקף (בשעתו חתמו 82 ח''כים, ואישים נכבדים רבים אחרים על עצומה המגנה בחריפות את הפשע הזה) - משתלבת עם ''שמירה על מקומות קדושים''. בכל מקרה, אני מצטרף בכל לב למחאתך על הפרת ערכי יסוד על-ידי מדינת ישראל. ייפתח הר הבית. 7) תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות אין כאן שום התחייבות לכבד אוטומטית אמנות בינלאומיות. כל אמנה מאושררת בנפרד על פי רצונה החופשי של כל מדינה ומדינה. על פי מיטב הבנתי, ישראל נמצאת באחד המקומות הטובים בעולם בשמירה על עקרונותיה של מגילת האו''ם. 8) התחייבות למלא אחר החלטה 181 ולדאוג לאחדותה הכלכלית של ארץ-ישראל. כאן נראה לי שבילבלת בין ערכי יסוד לבין הצהרת-שעה, שהיתה יפה לאותו הזמן. אבל גם אם אתה מתעקש על הסעיף הזה, האם אני מבין ממך שנמל התעופה בן-גוריון הוא שטח כבוש? לפי ההחלטה שאתה כה שש לכבד - זהו המצב. ומצד שני, אתה אמור להתנגד להקמתה של מדינה ערבית עצמאית בארץ-ישראל (כמו גם מדינה יהודית) - כי עצמאות כלכלית, נפרדת - אסור שתהיה לה. לי נראה סעיף 8 מיותר כאן. הוא לא מהווה עיקר בהצהרת העצמאות. אני מסכים איתך לחלוטין שפגיעה בערכי יסוד אין לה תוקף - אבל לא רק אם הכנסת מחליטה עליהם - אלא גם אם בית המשפט מחליט עליהם. אני גם מסכים איתך שאין לקעקע את סמכותו של בית המשפט לשמש כשומר צלמה של המדינה - אבל הצרה היא שכיום הוא שומר צלמו ושלטונו של השמאל. | |||
_new_ |
אמנם חבל על הזמן אבל בכל זאת מן הראוי להזכיר את | |||
|
|||
מאות המסגדים ההרוסים והחרבים שחוללו בידי ישראל והפכו למסעדות, פאבים, מוזיאונים או סתם חורבות. אבל באמת חבל על הזמן | |||
_new_ |
רק בירושלים הם הרסו 76 בתי כנסת. רק בירושלים | |||
|
|||
אז תתחיל לספור, אבל אל תדלג על בתי כנסת, לשם שינוי. | |||
_new_ |
כל עוד סופרים הכל אז אני בעסק | |||
|
|||
_new_ |
עצה ידידותית למי שזוכר | |||
|
|||
אין לי שום רצון להכביד עליך חלילה, לבזבז את זמנך או לכלות את משאביך. עוד תגיד שהימין הסהרורי מנסה להשמיד אותך על-ידי הוגעה. שמע נא: אל תבזבז זמן, אל תענה לי. אני גם לא מפחד ולא מתרגש מן הסוגיה כבדת המשקל, האם שווה בעיניך להגיב אם לאו. ההתלבטויות הקולניות שלך לא מרשימות אותי - למרות שאני משתדל מאוד. מה לעשות. בוודאי יש לך דברים טובים יותר לעשות בזמנך האיכותי. בברכת שלום, ברכה, והררי פנאי, אריה פרלמן. | |||
_new_ |
דיקטטורה שיפוטית - מפלטם של חסרי הרוב הפרלמנטרי | |||
|
|||
אריה, הדוגמאות שהבאת כולן יפות ונכונות, וכולן מקרים פרטיים של תופעה כללית: משהחל השמאל להבין, בשלהי שנות השמונים, כי עדנתו האלקטורלית מאחוריו, הוא החל לבסס לעצמו מערכות אלטרנטיביות לשליטה במדינה: המשפט, התקשורת, הכלכלה, הצבא ועוד - תוך ניסיון לנגוס באמצעותן מכוחו של הפרלמנט. כמובן שהוא עושה זאת בנימוקים כגון ''שלטון החוק'' (קרי, עליונות הרשות השיפוטית על הכנסת) או ''זכות הציבור לדעת'' (עליונות התקשורת על הכנסת). אבל העובדה המצערת היא שבדיוק בדרך הזו נסוגה הדמוקרטיה בישראל לשלטון דיקטטורי. כמה לינקים לחידוד הנקודה: תודה על מאמרך המעניין. | |||
_new_ |
מר פרלמן, אם כך לשיטתך תגיד ''היטלר המנוח''. לא ? | |||
|
|||
_new_ |
תם: לא הבנת מה כתבתי. | |||
|
|||
בהנחה שבאמת לא הבנת, ואתה אכן ''תם''. הצצתי שוב במאמר, ולא הבנתי מה הבעיה. היטלר הוא ימ''ש, יימח שמו ושם זכרו לעולם ועד אמן. הוא שטן וצורר שכמוהו לא היה בתולדות העולם. ישראל אלדד, למשל, הוא ז''ל. ישעיהו ליבוביץ', לדוגמא, הוא מנוח. יצחק רבין הוא מנוח, ומנחם בגין ודוד בן גוריון הם ז''ל. הכל עניין של השקפה. לא הפליתי, אגב, בין גולדשטיין לקסאם: את גולדשטיין כיניתי: ''המנוח'' (ואין בכך מחמאה, אלא ציון עובדה), ולקסאם לא הצמדתי שום כינוי. | |||
_new_ |
בייגין המנוח בודאי מרוצה מכך שאתה מצטער עליו | |||
|
|||
כמו על בן גוריון. כל חייו הוא רצה את זה המסכן והנה לעת בלותו היתה לו לעדנה | |||
_new_ |
לבייגין ז''ל לא איכפת, וגם לא לבן גוריון ז''ל. | |||
|
|||
אני לא כזה חשוב. כל ההסבר בא על-מנת להשיב לתהייתו-האשמתו של תם. | |||
_new_ |
עזר ויצמן כינה את בייגין בתאר ''המנוח'' עוד בחייו | |||
|
|||
_new_ |
אריה - על פי סולם ההגדרות שלך אני מבין | |||
|
|||
שאצלך יצחק רבין זצ''ל , ישעיהו ליבוביץ זצ''ל והרוצח הטובח הארור ברוך גולדשטיין , שלושתם עומדים אצלך באותה מדרגה, שכן עבורך שלושתם מנוחים. לדעתי סולם ההגדרות הזה מצביע על שיבוש חמור בסולם הערכים. | |||
_new_ |
ברוך גולדשטיין הוא מחבל מתאבד | |||
|
|||
ואמרתי זאת כבר בפורום לפני שבועות רבים. גם עז א-דין אל-קסאם הוא מחבל מתאבד. לא כל מחבל ורוצח ראוי לתואר ''ימ''ש'' - ששמור אצלי רק לצוררים בקנה מידה עולמי. כפי ששמת לב - לא הצמדתי לקסאם שום תואר, ואם תבדוק היטב, תראה שגם לז'בוטינסקי לא הצמדתי שום תואר. הסיבה לכך פשוטה: אנשים אלו אינם בחיים מזה למעלה מחצי מאה, והם הפכו לדמויות היסטוריות שעליהן לומדים בבית הספר, ב''תולדות המאה ה-20''. לעומת זאת, מנחם בגין, יצחק רבין, ישעיהו ליבוביץ' וברוך גולדשטיין, הם אנשים שהלכו מעימנו לפני עשר שנים או פחות, ולכן יש לציין את עובדת היותם מתים. החלוקה איננה מוחלטת, ואינני יודע היכן לשים את הגבול. עשרים שנה לאחר מותו של אדם? חמש-עשרה? שלושים? בכל מקרה, אין שום שיוויון ערכי בין שני אנשים שנקראים ''מנוח''. שלושת הקטגוריות שציינתי הן מאוד רחבות, בעיקר 'מנוח' ו'ז''ל', ובתוכן יש הרבה דרגות ביניים. ישעיהו ליבוביץ' הוא אחד מגדולי המסיתים האנטישמיים שקמו למדינת ישראל, ואילו ברוך גולדשטיין הוא רוצח מתועב. שני האנשים הללו איבדו בעיניי את זכותם להיקרא ''ז''ל''. אין זה אומר שדרגתם המוסרית שווה. אם ניקח לדוגמא את השירות הציבורי, ברור שגם מי שמעל מעילה חמורה בכספים, וגם מי שאנס ילדות - פסולים מלכהן כמנכ''ל. אבל העובדה שהן אונס והן מעילה הם פסולים, אין זה עדיין מעמיד אותם על אותו מישור מוסרי. | |||
_new_ |
אריה - ההבדל שצריך להיות ברור, ולצערי הוא איננו.. | |||
|
|||
אתה גוזר גזירה שווה (אם כי במדרגות שונות) בין ישעיהו ליבוביץ זצ''ל לבין הרוצח המתועב גולדשטיין. יש בכך עיווית מוסרי ממדרגה רשונה. הראשון, בגלל דיעותיו והתבטאויותיו, אתה מסיק שהוא אנטישמי ומסית. זכותך. על סמך אותן דעות והתבטאויות, בעיני הוא מענקי הרוח שקמו לעם היהודי. מאחר ואנו דנים בדיעותיו ושל אדם, ניתן לקבלן כדברי אלוהים חיים א לדחותן בשאט נפש, אך אין להוקיע את האדם עצמו כמכלול, גם אם אינך מסכים לדייעותיו. לעומתו, רוצח כמו גודשטיין, שבעיני כל אדם הגון, אין למצוא ולו נקודה זעירה של זכות, נמצא במקום אחר לגמרי, הרי הוא נטל חיים, שזה הפשע המחמור ביותר שיכול אדם לעשות. עצם הצבת שני אנשים אלה על אותה סקאלה גם אם במקומות שונים, מצביעה על עמדה ערכית פסולה. ואם נחזור לכינוי המנוח שפתח סטייה זו מהדיון, הרי שלפי הבנתי הוא נגזר מהמילה מנוחה. עצם השימוש בו מהווה עמדה בפני עצמה, שכן לדעתי, לרוצחים שפלים ובעיקר למורשתם אין ולא תהיה מנוחה גם לאחר מותם. לא להם ולא לזכרם. | |||
_new_ |
אני מציע להזכר בנאום הר הצופים של יצחק רבין | |||
|
|||
שבו כינה את הפילדמרשל עבד אל חכים עאמר בתאר ''המנוח''. | |||
_new_ |
עברית לא היתה הצד החזק של רבין המנוח | |||
|
|||
_new_ |
את נאומו של יצחק רבין הי''ד כתב מרדכי בר און | |||
|
|||
מעניין מה יהיה לך להגיד על העברית שלו. | |||
_new_ |
א-ב בהטייה לשמאל . . . | |||
|
|||
_new_ |
אם לייבוביץ' הוא בעיניך כזה ''גדול רוח'' | |||
|
|||
איך אתה מסביר שמרבית מכחישי השואה מביאים אותו כאסמכתא לטענותיהם? אתה יכול להצביע על תרומה אחת שלו לתרבות האנושית או היהודית מלבד ה''יודו נאצים''? זה שהוא עשה 7 או 8 דוקטורטים עדיין אינו מהווה עילה לראות בו גדול רוח. זה בסך הכל מראה על שטחיות כי באף אחד מהתחומים בהם השיג את התואר הוא לא עשה שום דבר מעבר לזה. בסך הכל היתה לו לשון חדה (בגלל זה אהבו אותו בשמאל למרות שהיה אדם דתי), וכן הצטיין בקטנוניות תהומית. | |||
_new_ |
מכחישי השואה אינם מהוים עבורי מדד להערכת פועלו | |||
|
|||
והגותו של איש זה או אחר. במקום להעריך את הישגיו האקדמאים ולקבוע אם הוא שטחי או לא (בכל זאת, זה לא תחום התמחותך), קרא את חלק מהגותו שהתפרסמה באתר לזכרו, ותתמודד עם טיעוניו. קישורים: ישעיהו ליבוביץ: http://www.leibowitz.co.il/ | |||
_new_ |
רפי - ההבדל ברור. | |||
|
|||
גנב ורוצח - שניהם עברו על החוק. אני מקווה שלא תחלוק על כך. זוהי איננה קביעה ערכית, אלא טכנית. שניהם חצו סף מסויים, שממנו והלאה הם מכונים ''עבריינים''. בבתי הסוהר שוכנים גם גנבים וגם אנסים וגם רוצחים. בעיניי, הן ברוך גולדשטיין והן פרופ' ישעיהו לייבוביץ' חצו קו מסויים, שממנו והלאה אין הם זכאים לתואר ''ז''ל''. איןזה מעיד על שיוויון מוסרי ביניהם. אני מקווה שעכשיו הבנת. לגופו של מינוח, אני מוכן לקבל את תקוותך שרוצחים לא יידעו מנוח לעולם. אבל גם אם עשיתי שימוש לא מדוייק במונח, הרי משעה שהבהרתי את משמעותו בעיניי - לכך צריך להתייחס. | |||
_new_ |
אינך צודק לגבי מקרה קעדאן | |||
|
|||
מדובר ביישוב קהילתי עם מטרות לאומיות מוגדרות והנתמך בסיוע כספי של הפדרציות הציוניות. הרעיון הציוני הוא הרעיון המאחד ומניע את החברה בישוב. דומה הדבר לקיבוץ שממיין ואינו מקבל דיירים חדשים לפי שיקולים פוליטיים-חברתיים-כלכליים שהוא הגדיר לעצמו ושתנועתו הגדירה לו. אם מחר תחליט הממשלה שרק אנשי תנועת כהנא יכולים מעתה להצטרף לקיבוצי השוה''צ, תקום זעקה בציבור והקיבוצים ייצאו למרד. אף קיבוץ לא יוכל לעמוד במגבלה זו. כאן ושם מדובר על רעיון משותף העומד לנגד המשתתפים הפרוייקט החברתי, ואין זה מוסרי לשבש את הרעיון הזה בחלטה פוליטית או משפטית שאינה מן העניין. בכלל לא מדובר כאן בגזענות. ***************************** הרשות השיפוטית היא כן רשות נבחרת. נבחרת ע''י חונטה פוליטית צרה הנבנית ע''פ מפתח מפלגתי (לעיתים זה גם השיקול שעימו משבצים את השופטים החברים בועדה). זה ניקרא במקומותינו - איזון. אי פתיחותה של אותה חונטה, יכולה לייצר בעתיד טיפין טיפין, שופטים בעלי שייכות ומחוייבות פוליטית של שמאל וימין, ואפילו שופטים מהשוליים הקיצוניים שם. תהליך איטי זה יכול לגרום להטיית המוצרים השיפוטיים לכיוון הפוליטי של 'ממוצע השופטים' המכהנים באותה עת. 'הממוצע' הזה אינו קבוע והוא יכול לנוע מעת לעת ע''פ תפיסותיהם הפוליטיות ונטיות ליבם המוסתרות. כס המשפט הוא משרה של בן אנוש וכל אנוש שונה מהשני. החלטות מתקבלות גם על בסיס אמונה חברתית-פוליטית של המקבלים אותן. זה טבע האדם. אצל אחד המסננת החברתית רחבת חריצים ואצל האחר צרת חריצים, אבל חריצים קיימים אצל כל בן אנוש. זהו תהליך לגיטימי אם הוא נעשה בתוך ''סטיית התקן'' החברתית הנוהגת באותה עת ובמידה וישנה בקרה ויכולת שיפוט בדיעבד של תהליכי השיפוט. במידה ומנגנוני הבקרה נסדרים (מנגנוני בקרה: ועדת מינויים, ביקורת המחוקק ואנשי מקצוע, ביקורת ציבורית, ביקורת עיתונות וכו'), ישנו חשש לפריצתם ולהטיית הדין על בסיס שיקולים פוליטיים שמחוץ ל''סטיית התקן'' המקובלת. לכן הביקורת לגיטימית וחיונית, לשמירה ולאיזון סבירים. אין לקרוא לתהליך התערבות שמניעי המשפט או נסיון להטות את הדין. | |||
_new_ |
גם אין בכלל ויכוח בנושא משמעות הדמוקרטיה | |||
|
|||
אם כי גם לדמוקרטיה ישנם סייגים המוגדרים בתוכה, כמו זכות צנעת הפרט, שמירה על חיסיון משפטי, סודיות בנושאי ביטחון. | |||
_new_ |
זו גזענות תפורה בתפרים גסים | |||
|
|||
שכל מטרתה להגביל רכישת בתים ע''י ערבים. אף אחד לא יכול למנוע ביקורת על פסקי דין, אבל מן הראוי גם לקרוא אותם לפני כן, ולא רק את הפרשנות המוטה של מי שאמון עליך. ולפי מיטב הבנתי , פסק הדין נותן העדפה לערך השוויון על ערכים אחרים בנושא של הקצאת קרקעות. ובעניין השוואתך את הקהילה לקבוץ. השווואה זו אינה עומדת, שכן קיבוץ הוא קהילה שבבסיה עומד רעיון אוניברסלי של שיוויון. והקהילה יכוולה לקבל לתחומה את הבאים בשעריה עלפי קבלתם או אי קבלתם את עקרונותיו. קהילה שהרעיון שבה הוא שהיא פתוחה ליהודים בלבד היא קהילה המבססת על רעיון גזעני, שכן כרטיס הקבלה הוא השתייכות לגזע, ולא קבלת רעיון כלשהו. זוהי גזענות במיטבה. הדבר היה דומה לו בארה''ב, הייתה מחליטה אחת המדינות או הערים או הקהילות שרכישת בתים בתחומה היא לנוצרים בלבד. אני מתאר לעצמי את צעקות האנטישמיות שהיית זועק (שוב- גם פה אני חושב שבר ניר היה מקדים אותך) אבל כרגיל, בסולם הערכים שלך, לך מותר לעשות מה שלאחרים אסור. יפה עשה בית המשפט העליון ששם סייג לגזענות. מספיק לנו עם הגזענות האפורה הקיימת (נסה לשכור דירה כערבי באזור יהודי), שאיתה הרבה יותר קשה להתמודד, שאיננו צריכים גם גזענות שתיכנס לספר החוקים. | |||
_new_ |
האם 'ערך השיוויון' הקיבוצי אינו מעיד על גזענות | |||
|
|||
בה הערבי אינו שווה, אינו יכול להיות שווה ואינו יכול כלל להיות חבר קיבוץ? | |||
_new_ |
האם אתה מכיר ערבי שרצה להתקבל קיבוץ כחבר | |||
|
|||
ולא התקבל בגלל שהוא ערבי ? | |||
_new_ |
כן. כמה כאלה. בעיקר קיבוץ השוה''צ אשר על הכרמל. | |||
|
|||
_new_ |
פרלמן - קראתי את מאמרך 3 פעמים, | |||
|
|||
היות שהוא רציני, מחייב מחשבה עמוקה ונוגעת באחד היסודות / האקסיומות של החברה בארץ. הדוגמאות שלך מצוינות וגורמות לפקפוק בטיב השיטה. יש להבדיל בין הביקורת העניינית לבין הקביעה שהשופטים נוטים שמאלה. לא פעם תקפתי את הגישה של חלוקה ''שמאל ימין'' היות ובניתוח מעמיק מדובר על מארג רחב של דעות וגישות של אנשים שלעיתים הם שמאל, לעתים ימין ולעתים קרובות יותר הקביעה הינה עניינית אך המתנגדים לה מיחסים או ''מקללים'' ואומרים אתה שמאלי/ ימני וכדומה. האם ניתן לאמר שאדם דתי / מאמין הינו ימני ואילו אפיקורס הוא שמאלי? האם ימני בנוגע לשטחים הינו ימני בנוגע לכלכלה ולבעית חברתיות? לגבי השיטה בארה''ב, הרי השופטים שם במושגים שלנו ''מושחתים / טפשים/ אינטרסנטים'' וכל זה למה? כי הם נבחרים הודות לנאמנותם הפוליטית והם חיבים לפעול במסגרת נאמנות זו. הרי במשך מעל 200 שנה שופטי הדרום פסקו אוטומטית כנגד הכושים בתביעה שצד אחד היה לבן! שופטים פטרו מעונשים או הטילו עונשים קלים על נבחרי הציבור , בנושא זה הרשימה ארוכה. מדיניות איפה ואיפה הינה חלק ממערכת החיים הפוליטית והשיפוטית בארה''ב. דוגמה בולטת ביותר הינה ההכרעה לגבי בחירתו של בוש על ידי בית המשפט העליון והחלוקה היתה באופן חד וחלק בהתאם לאופן בחירתם של השופטים. אלה שנבחרו על ידי הרפובליקנים תמכו בבוש ולהפך. כן גם לגבי נושא ההפלות ועוד. שלא נדבר על שופטי צרפת... בסך הכל, ניתן להתגאות בשופטי בית המשפט העליון אך מקובלת עלי גישתך שחובה וצריך שהמועמדים יעמדו למבחן הציבור, חובה של גילוי נאות של תהליך הבחירה רק יתרום. | |||
_new_ |
תודה ראובן. אני מסכים איתך | |||
|
|||
שההגדרה ''שמאל/ימין'' איננה מדוייקת. ליתר דיוק, מדובר במערכות ערכים שונות, לעתים מנוגדות, שהן רחבות הרבה יותר מחילוקי דעות פוליטיים. אבל הכל מנותב למאבק בין שני המחנות, בעיקר על-ידי מחנה השמאל, המשתמש בבג''צ כשכפ''ץ נגד הכרעות דמוקרטיות או השקפות של הרוב שהוא איננו חפץ ביקרן. כאשר אתה אומר: ''מבחן ציבורי וגילוי נאות'', למה אתה מתכוון? האם אתה סומך את ידיך על עיקרי הצעתי? | |||
_new_ |
רבות התלבטתי אם להגיב להודעה הדלוחה הזו של מר | |||
|
|||
פרלמן. ראשית מכיון שהיא ארכנית ומייגעת, ושנית משום שהיא ברובה מחזור של טענות משומשות ולעוסות עד לזרא, ובחלקה סתם שקרים, סילופים וחצאי אמיתות. ובכל זאת החלטתי להרים תרומה צנועה לדיון, אם כי אין בכוונתי להתעכב על כל נקודה אלא לציין דבר אחד חשוב. בית משפט, וכל בית משפט, שופט ומחליט על פי החוק. לא פחות ולא יותר, אם אין חוק, פוסק בית המשפט על פי הבנתו בעזרת היקשים ותקדימים. הדרך היחידה שיש בחברה דמוקרטית להשפיע על החלטות בית משפט הוא באמצעות חקיקה, אם רוצים לא למכור קרקעות למגזר אוכלוסיה, יכבדו המחוקקים ויחוקקו זאת במפורש. אם רוצים שהצבא יהיה חופשי להתעלל באזרחים, בבקשה לחוקק חוק בעניין. אחרת יוסיף בית המשפט לפסוק על פי החוקים שחוקקה הכנסת בצורה דמוקרטית. אלא מאי, רבים מהחכמים שמתנפלים על בית המשפט העליון יודעים היטב כי לעמדותיהם אין כל אחיזה בציבור והם מנסים לטשטש זאת בעזרת נפנופי ידיים, איומים וצווחות רמות. אם יש רוב לדעותיו של פרלמן ודומיו, מדוע אין רואים זאת בבית הנבחרים שלנו? אם זה מה שהם רוצים וחושבים, נראה אותם מעבירים זאת בהצבעה בכנסת. אבל הם יודעים שאין להם רוב והם מנסים להשליט את דעתם באמצעות טרור של צעקות ואיומים. זהו נסיון נואל של מיעוט קיצוני לכפות את השקפותיו המעוותות על מדינת ישראל באמצעים לא דמוקרטיים. תודה לכם על ההקשבה. | |||
_new_ |
למי שזוכר - בפועל אני מסכים לניתוח שלך, לגבי המצב | |||
|
|||
כיום. אבל אנחנו לא יכולים להימנע מלקחת את התסריט צעד אחד קדימה. ומה אם מחר או מחרתיים הכנסת כן תכניס חוקי נירנברג לספר החוקים ? וזה יהיה עם רוב, האם גם אז ראוי לכבד את החוקים האלה ? לדעתי באופן קטגורי - לא. ולכן תפקידו ומעמדו של בית המשפט בין השאר צריך להיות כזה שישים גבולות לרצונות הרוב, גם אם היום, הרוב מכבד את בית המשפט והחלטותיו, יותר משהוא מכבד את הכנסת , הממשלה והחלטותיהם. | |||
_new_ |
הדברים ברורים, אני גם לא שולל את האפשרות שזה | |||
|
|||
יקרה. יותר מדי דברים קרו שלא העלינו כלל על הדעת כי יוכלו לקרות. כרגע הטענה שלי היא כי מדובר כאן בהטלת אימה וטרור על השופטים על ידי מיעוט צעקני, המנסה להשליט את דעותיו בשיטות פסולות ונפסדות, מאחר ולא הצליח לעשות זאת בצורה דמוקרטית. | |||
_new_ |
מי שזוכר : 12 נקודות. | |||
|
|||
_new_ |
רות גביזון על תקדים קעדאן ועל ישובים ליהודים בלבד | |||
|
|||
''יש לברך אפוא על הצהרת בג''ץ בעניין קעדאן שלפיה מחויבת ישראל לעקרון אי-ההפליה בעניין זה. ברם, אינני מקבלת את הטענה המשתמעת מפסק הדין, שלפיה אין לכאורה בחוק הישראלי כלים המאפשרים למדינה להקים יישובים נפרדים ליהודים ולערבים ולאכוף את ההפרדה הזאת. את חובת אי-ההפליה נכון לממש גם כאן, כשמדובר ביישובים קטנים, באמצעות העיקרון ''נפרד אבל שווה'', שהוא העיקרון המועדף ממילא גם על רוב הערבים. הזכרתי קודם את היתרונות הצומחים לאדם מחיים בסביבה התרבותית שלו. במדינה רב-תרבותית, טוב להעניק יתרונות אלו לחלקים השונים בציבור באמצעות הבטחת סביבת מגורים שתשקף את התרבות השונה של הקבוצות השונות. בה בשעה יש להבטיח כי סביבות המגורים הנפרדות לא יחלישו בצורה חמורה מדי את הזהות האזרחית המשותפת''. | |||
_new_ |
זמן ארוך, כמעט שבע שניות תמימות, התלבטתי אם | |||
|
|||
לענות להודעתו של מר שזוכר, גם מפני שהיא קצרה וחסרת-תוכן, וגם מפני שהיא יבבנית ונדושה על כלות, ובחלקה סתם קישקושים, נהמות וחצאי-פיהוקים. ובכל זאת החלטתי להרים את הכפפה המעוכה, אם כי אין בדעתי להתעכב עליה יתר על המידה. בית משפט מחליט על פי הדין - ולא על פי הדיין. באמצעות ''פרשנות יצירתית'' ו''חקיקה שיפוטית'' אפשר להפוך כל חוק לצחוק. לעתים - אגב - ישנם נושאים שבית המשפט אל לו להתערב בהם, מכיוון שלא כל דבר ניתן ורצוי לפתור באמצעות כפיה שיפוטית שרירותית, של שחור או לבן. זה מה שחסידי אסכולת ה''הכל שפיט והכל בגי''צ'' לא מבינים. לגבי מכירת קרקעות והשימוש בהן - כבר קיימת חקיקה, אך בית המשפט התעלם ממנה, בתואנה הפנטסטית שמדובר ב''חוק הצהרתי'', שאיננו מחייב את כבוד השופט. כך שגם חקיקה לא תמיד עוזרת. אלא מאי? רבים מהחכמים ש''מגינים'' על בית המשפט העליון יודעים היטב שאין להשקפת עולמם אחיזה בציבור, ולכן במקום לקדם את דעותיהם בצורה הדמוקרטית המקובלת, שהיא גם ארוכה ומעייפת לעתים, הם כופים אותה באמצעות בית המשפט. קל ופשוט. כמו כן, ישנם כאלה מבין החכמים, שיודעים היטב שלטענות יש משקל ויש היגיון, אך הם פועלים במיטב המסורת השמאלנית אצלנו: אם הטיעון קצר - הרי הוא שטחי ודמגוגי; אם הטיעון ארוך - הרי הוא ''ארכני ומייגע''; אם הטיעון חדש - הרי הוא לא נכון, ואם הטיעון נכון - הרי ידוע שהוא כבר לא חדש... אם הטיעון מושמע בלחש - על-ידי מעטים - אין צורך להתייחס; אך אם הוא נשמע בנחישות, לאורך זמן, על-ידי רבים - אין צורך להתייחס, כי לעולם יהיה מדובר ב''התנפלות'', ''נפנופי ידיים'' ו''השקפות מעוותות''. עולם חדש, מופלא ונינוח. | |||
_new_ |
חקיין עלג ונלעג | |||
|
|||
_new_ |
חיקוי הוא צורת סאטירה מאוד מקובלת | |||
|
|||
ברוך השב(?) מארץ הירח. אם זה לא הצחיק אותך - אני לא אשם שאתה חסר חוש-הומור. | |||
_new_ |
מלוא כל הארץ משפט | |||
|
|||
אמנם גם אני הבעתי באייל הקורא התנגדות ל''פוטש השקט'' של אהרון ברק, אך תחושתי היא שיש כמה נקודות בהן הביקורת שלך אינה מקובלת עלי. א. מי יפסול חוקים שסותרים חוקי יסוד, אם לא בית המשפט? תרצה הכנסת, תשנה את חוקי היסוד ותתאים אותם לחקיקה. בית המשפט נדרש כאן, מחוסר ברירה, להתמודד עם ה''באלגן'' שיוצרת הכנסת. מדוע לא יוצאים כנגד הכנסת על כך שהיא מחוקקת חוקים הסותרים את חוקי היסוד, על כך שהנבחרים אינם משחקים ''בהתאם לכללי המשחק''? ב. איזה פסול יש בביטול אותה ''זכות עמידה''? אני רואה רק ברכה בהידוק הביקורת הציבורית, בין השאר על ידי מנגנון זה. ג. חינוך ילדים: זו הבנה שגוייה של פסק הדין, אני מצרף קישור לדיון באייל הקורא שמסביר את פסק הדין של השופטת בייניש. הקישור הוא לתחילת פתיל מסויים ויש לקוראו עד תומו. ד. כהנא מול ג'אברין: דיון נוסף באייל הקורא. שם השאלה הייתה טכנית בעיקרה. בל נשכח את תפקידו העיקרי של בית המשפט - לשמש ''טכנאי'' של החוק. ה. מצבות גולדשטיין ועז אדין אל-קסאם: האם קראת את פסקי הדין? אני יכול לנחש מספר סיבות שיובילו להחלטה כזו - זמן הכיתוב (בזמן ריבונות המדינה או לא) למשל. הבעיה עם המקרים הספציפיים היא שאנחנו רואים אותם בדרך כלל דרך הפריזמה הרגשית של התקשורת, לא דרך הפריזמה המשפטית היבשה. כיוון שבסופו של דבר, השופטים אינם פוסקים בחלל ריק - הם פוסקים על פי החוק והתקדימים המשפטיים, והם מנמקים זאת בספקי הדין. אי אפשר לטעון באופן גורף נגד בית המשפט בזמן שהוא בסך הכל מיישם את חוקי המדינה. זה כמו ילד השואל את הוריו ''למה ילדתם אותי''? אולי שורש הבעיה באמת טמון בביטול ''זכות העמידה'' שהפך את בג''ץ ל''כתובת אחרונה''. אם כן, יתכן ששופטי בג''ץ צריכים להפעיל יתר ביקורת ולדחות (או בביטוי עממי יותר ''לגלגל מכל המדרגות'') מראש הרבה יותר עתירות מאשר הם דוחים כרגע. כשאתה יוצא בסוף המאמר נגד אלו המזהירים מפוליטיזציה של בית המשפט ומביא כדוגמא את מערכת הביטחון אתה שוכח פרט אחד - הצבא איננו חלק מהפרדת הרשויות שכן הוא כפוף לרשות המבצעת, בעוד פוליטיזציה של הרשות השופטת תגרור אותנו לכיוון השני - עליונות של הרשות המבצעת (או המחוקקת) על הרשות השופטת. וכידוע אין פותרין עוול אחד בעוול אחר. מה הפיתרון? כיצד צריכים להתמנות שופטים? אינני יודע ואני מודה שאין באמתחתי הצעה מבריקה. קישורים: פס''ד בייניש - דיון באייל הקורא: http://www.haayal.co.il/thread.php3?rep=2159 פס''ד ג'אברין ופס''ד כהנא - דיון באייל הקורא: http://www.haayal.co.il/thread.php3?rep=70720 | |||
_new_ |
תשובה להצבי ישראל | |||
|
|||
א) בית המשפט העליון יפסול חוקים שסותרים חוקי יסוד. אבל, זאת רק לאחר התממשות מספר תנאים: 1) חוקי היסוד ישוריינו ברוב מיוחס, של שני-שלישים לפחות, כי זה מאוד מגוחך לפסול חוק על סמך חוק אחר, שניתן לתקן אותו ברוב של אחד מול אפס. העובדה שהחוק נקרא בחגיגיות-מה ''חוק יסוד'' - איננה מרגשת אותי מספיק על-מנת להקנות לו סמכות-על. 2) על-מנת להבטיח שפסילת תקנות וחוקים לא תתבצע על ידי צד אחד בלבד ולא תשרת כמנגנון-כפיה במסווה של ''משפט'' - יש לשנות את שיטת מינוי השופטים, על-מנת להבטיח שלא כל השופטים יהיו עשויים תמיד מעור אחד, וכדי שעורכי דין ואקדמאים בתחום המשפט - המבקרים גישה קיימת של בית המשפט - תהיה להם אפשרות להתמנות בעתיד לשופטים; אפשרות שלא קיימת כיום - כיוון שמועמד שאהרון ברק איננו חפץ ביקרו - לעולם לא ימונה. ב) הפסול בביטול זכות העמידה הוא יצירת אינפלציה של תיקים שונים ומשונים שמובאים לדיון בבג''צ. בג''צ צריך לבטל החלטות ממשלה וכנסת רק במקרים חריגים, ובעיקר במקרים שבהם נעשה עוול כלפי האזרח, החלש יחסית לרשות שלטונית, ולא לשמש כממשלת-על, נציבות שירות המדינה וכנסת גם יחד. ג) חינוך ילדים: אנא קרא את מאמרה של אוולין גורדון. אני עומד על הבנתי. ד) כהנא מול ג'בארין: הראשון זוכה ואז הורשע, והשני הורשע ואז זוכה. בדיוק הפוך. השופטים, במקרה ג'בארין, לא שימשו כ''טכנאים'' של החוק, אלא דווקא כ''אדריכלים''. רוב השופטים סמכו ידיהם על תוספת (''חקיקה שיפוטית'') שהוסיפו למה שלא היה כתוב בחוק - על-מנת לחלץ את ג'בארין איכשהו מהרשעה. הדבר שקוף, לדעתיץ ה) מצבת גולדשטיין ואל-קסאם. קראתי את רוב הטקסט של פסקי הדין. מקריאת פסקי הדין מתברר, שמצבת גולדשטיין נהרסה על-פי חוק מיוחד שנחקק בכנסת לצורך זה, שאסר על הקמת מצבות לרוצחים, מעבר למצבה הסטנדרטית על הקבר עצמו - כנהוג לגבי כל אדם. אצל אל-קסאם אכן לא היתה חריגה, לא היתה מצבה נוספת, או מתחם מיוחד, ולכן לא היה צורך להרוס שום דבר. מצד שני, אכן היה סביב למצבת גולדשטיין מתחם מיוחד שנועד לפאר את זכר הרוצח וגו' - והוא נהרס על פי החוק, בצדק. הבעיה היא שהכיתוב המשבח את הרוצח היה על המצבה הסטנדרטית עצמה, מצבה שמוסכם על כל השופטים כי כל אדם זכאי לה - גם רוצח. לכן, לא היה שום צל של בסיס בחוק לשנות את הכתוב על המצבה הרגילה עצמה-גופא. אולם, כאמור, הטקסט אצל גולדשטיין נמחק - ואצל קסאם - לא. ו) 'פוליטיזציה של הביטחון' - אני מסכים איתך שאין דימיון מוחלט בין המערכת הביטחונית לרשות השופטת. אכן מדובר בחלק מהרשות המבצעת מצד אחד - וברשות שלטונית עצמאית מצד שני. עם זאת, אני סבור שעדיין תקפה התמיהה מדוע ישנה בהלה כה גדולה כאשר מוצע לערב את ועדת חוק חוקה ומשפט בהליך מינוי השופטים, כאשר הליך מינוי הרמטכ''ל והאלופים - (וכן ראשי השב''כ והמוסד) - שאחראים ישירות על עצם קיומנו - לא מעורר כל דאגה והיסטריה, כאשר ''פוליטיקאים'' מטומטמים, מושחתים ואיומים - אחראים בלעדית על המינויים הללו. האות השביעית) ראה נא, אני מציע שנסיר את מסיכת הצביעות. מה פירוש ''פוסקים על פי החוק''? קח לדוגמא שופט שוביניסט, שלדעתו אישה היא לא הרבה יותר מאשר כלב, או ג'וק, ולעומת זאת, שופט ליברלי יותר. הראשון תמיד ימצא נימוקים של ''נסיבות'' ושלל ''שיקולים משפטיים'', ''פרשנות'' ושאר מריעין-בישין, בשביל לפטור גברים אנסים, מכים ומתעללים בעבודות שירות של שישה חודשים, או בקנס של 100 ש''ח, ולעומתו השופט השני, יפסוק חמש-עשרה שנות מאסר, עשר או עשרים - כדרך קבע. שניהם - ללא ספק - ''פוסקים על פי החוק''. אבל כל אחד מהם פועל על פי עולם הערכים שלו. והטענה שלי היא שרובם המוחלט של שופטי בית המשפט העליון מחזיקים בהשקפות ובערכים המייצגים מיעוט קיצוני, קטן ומנותק - והם כופים את השקפותיהם על הציבור באמצעות תרגילים מתרגילים שונים, החל מהיקש מן הפרט אל הכלל, עבור ב''פרשנות'' סיבובית, וכלה ב''תקדימים'' שונים ומשונים. אני מציע שלא תפחד מ''פוליטיזציה של המערכת השופטת''. השופטים, ימשיכו להתמנות לכל החיים - על הגימלאות. בכך תובטח חסינותם ועצמאותם. אבל לפי שהם מתמנים - יש לדעתי זכות וחובה לציבור (דרך ועדה של הכנסת) לבקר, לבדוק, לבחון ולברור את מי שינהלו במידה רבה את חייהם. | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |