המתאבק המיילל

פתגם ידוע אומר, שמי שלא יכול לסבול חום של תנור שלא יכנס למטבח.
לפני שנים נהגתי לצפות בטלוויזיה בקרבות היאבקות. זאת היתה, כמובן, הצגה גדולה לצופים. אחד הקטעים שאהבתי לראות זה מתאבק העולה לזירה, חוטף מכות, ועל כל מכה שחוטף עושה הבעות של מסכן לקהל.
דחילק, החלטת לעלות לזירה – אז מה אתה מיילל?

הפלסטינים בעזה מזכירים לי את אותו מתאבק.
הם ממש, אבל ממש לא מוכרחים להמשיך ''להתנגד לכיבוש'' מתוך רצועת עזה אחרי שישראל כבר יצאה ממנה.
זאת בחירה שלהם. וכמו כל דבר בחיים לבחירות שאנשים עושים יש מחיר. במיוחד כשהבחירה היתה מטומטמת.

התגברות תופעת ירי הטילים מעזה יוצרת מצב ממש לא טוב עבורנו.
כמות הקסאמים שאנו חוטפים גדולה מכמות פעולות הסיכול המוצלחות. בדרך, למרות המאמץ להימנעות, אנו פוגעים מדי פעם באזרחים פלסטיניים.
במקביל, ישובי הסביבה הישראליים, ובמיוחד שדרות, ממשיכים לספוג קסאמים על בסיס קבוע ואף מתגבר.
הממונים על ביטחוננו נראים יותר מתמיד חסרי אונים ואובדי עצות.
הם רוצים להפסיק את הירי על ישראל אך מבלי להרוג בדרך הרבה אזרחים פלסטינים ומבלי לכבוש מחדש את רצועת עזה.

הנחת העבודה של כולנו צריכה להיות:

א. הטרור יופעל ככל שניתן מתוך אזורי אוכלוסיה.

ב. הטרור רק ילך ויגבר.

כבר עכשיו אנו במצב בו לפעמים משוגרים עשרות קסאמים ביום. ואחרי קסאמים מחכים בתור טילים קטלניים יותר ולטווח רחוק יותר.

צריך לחשוב על רעיונות חדשים. משהו יותר יעיל מלירות פגזים על שטחים ריקים.
חוליות משגרי קסאמים המאותרות בזמן אמת – יחוסלו. כפי שקרה עד עכשיו.

לרוע המזל, בשיטות של היום אנו לא מצליחים לתת מענה לכמות גדולה של חוליות פועלות בו זמנית והימצאותם באזורי אוכלוסיה.
במקרה שהחוליה ביצעה את זממה והסתלקה (מה שקורה ברוב המקרים) אני מציע לנקוט בהליך חדש:

בשלב הראשון מפעילים פצצה המפזרת צבע על אזור השיגור. כן, צבע.
חשוב מאד לוודא שהצבע אינו רעיל!!! כשהם יופעלו הפלסטינים מייד יטענו שזאת לוחמה כימית, והאו''ם, בזריזות מיוחדת השמורה רק לענייני פלסטינים, ינסה לשלוח מיידית פקחים וחוקרים.

תוך כחצי שעה מפצצת הצבע מגיע השלב השני: פצצת עשן או גז מדמיע.
זה אומר למתגוררים ספוגי הצבע שהם חייבים להתרחק מהמקום מייד לטווח של 100 מטרים לפחות.

שלב שלישי: תוך 10 דקות מביצוע השלב השני - פצצה אמיתית. תמיד נוכל לטעון שהסתתרו שם מחבלים שסירבו להתפנות.

חשוב ביותר להודיע מההתחלה על השיטה, וחשוב ליישם אותה באופן ודאי.
זה ימנע אפשרות של רעיונות פלסטיניים לא להתפנות באופן הפגנתי ולעשות ''נו, נראה אתכם מעיזים''. אסור שתהיה להם אי-ודאות בקשר למחיר.

להלן היתרונות לכל הצדדים:
יתרון לישראל:
כעת גם חוליות קסאם זריזות במיוחד אינם יכולים למנוע את מחיר השיגור.
המשוואה בינינו לבינם מקבלת תפנית חיובית מבחינתנו.

יתרונות לפלסטינים:
לאוכלוסיה הפלסטינית יש התרעה מספקת להסתלק מהאזור. לא סיפור גדול לזוז 100 מטרים. להזיז את הרכוש זאת קצת בעיה ולהזיז את הבית זאת בכלל בעיה. אבל ככה זה כשעושים בחירה מטומטמת.
כעת, אזרחים שרואים חוליית קסאם מגיעה יודעים את הנוהל. הם רק צריכים לבחור: לגרש את החוליה למקום אחר, או לאפשר לה לירות ומייד אח''כ להזמין הובלה לרהיטים שלהם. גם ענף ההובלות בעזה יפרח מחדש ויצמצם במידת מה את האבטלה שם.

מבחינת יורי הקסאמים הם מקבלים אישור צבעוני לפעילותם במסגרת ''ההתנגדות לכיבוש''. חשוב למחבלים להראות את זה לממנים החיצוניים שלהם כ''קבלה'' ישראלית על התשלום.

טענות אפשריות של ''חפים מפשע'' שמיקום פצצות הצבע אינו תואם למיקום החוליות?
הם יתקשו להוכיח את זה. ואם זה מפריע להם באמת אז שיסמנו לנו את המיקום הנכון כדי שלא נטעה.
מבחינתנו חשוב רק להראות התאמה מספרית בין כמות הקסאמים לכמות סימוני הצבע ומה שבא בעקבותיו.
10 קסאמים ביום?
10 פצצות צבע ביום. וכל מה שמשתמע מכך.

---