פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לאלכסנדר מאן, 23/06/06 21:37)
http://www.faz.co.il/thread?rep=79291
אני חייב לומר שאתה מבטא היטב
א. פרקש (שבת, 24/06/2006 שעה 9:24)
בתשובה לאלכסנדר מאן

את מהות הסכסוך בו אנחנו נמצאים במזרח התיכון הערבי. כמובן שישנם רבדים נוספים לסכסוך, למשל:

* התיזמון - מימושו של התהליך הציוני - בניית בית לאומי לעם היהודי בא''י במאה ה-‏20 ה''מתעורר''. יש לשער שאם הציונות היתה נולדת מאה שנים קודם לכן, נניח עם כיבושו של נפליאון את א''י כי אז הציונות היתה נמנעת ממרבית החיכוכים הנוכחיים.

* משחק על כל הקופה - המזה''ת היה מגרש משחקים ריק מלאומיות ומגבולות התחילת המאה והם הוגדרו במהלכה בשרירותיות תוך יצירת עממים חדשים ובאופן מלאכותי. עד היום תופעה זו באה לידי ביטוי בהתפוררות הדבק הפנימי של ה''עם העיראקי'', שהפיצול שלו מוכתב ע''י הדת, או בסוריה של כת עלאווית זעירה שולטת על רוב סוני ומיעוטים אתניים אחרים (יוונים נוצרים, דרוזים, אשורים, כורדים) שמרביתם מדוכאים. ישנו גם מתח בין השלטון לבין זרמים מוסלמיים סוניים שמעת לעת פורצים לפני השטח, כמו באירוע חיסול ה'אחים המוסלמים' בחמה ב-‏1981. תהליכים דומים קרו גם בצפון אפריקה.

* טוב שאתה הקפדת לציין שהסכסוך הוא בין מוסלמים לאחרים (במקרה שלנו יהודים). כי בראייה ארוכת טווח בכל זאת יש ליהודים שותפים להמשך המאבק והם כל אלה שאינם מוסלמים במזה''ת. למשל: המיעוטים הנוצריים. גם הנוצרים הערבים בישראל מרגישים עצמם מאויימים ע''י המוסלמים, ועל סדר היום למשל מדובר בעניין ראייתם את הפתרון לבעיית פלסטין.

נוצרים בד''כ נמנעים מלדוש בפומבי בעניינים אלה. אבל כשהמעטים מתבטאים בהם הם מציגים עמדה פלסטינית קיצונית (למשל ח''כ עזמי בשארה) - שבה אין למדינת ישראל זכות קיום ויש מקום להקים במקומה את ''מדינת כל אזרחיה'' - כלומר מדינה ערבית נוספת עם מיעוט יהודי גדול בה. אין אצלם מקום לפשרה, ואפילו זמנית בטקטיקת השלבים, של ''שתי מדינות לשני עמים''.

אבל כשהנוצרים הפשוטים מתבטאים בצינעה, בשיחה אישית עם מכרים, הם מביעים סלידה ואי שותפות דרך עם הקו המוסלמי הזה. והרבה מהם מעדיפים באמת שישראל היהודית תהיה חזקה ויציבה כדי שתוכל להגן עליהם מפני המוסלמים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79300
התיזמון?
דוד סיון (שבת, 24/06/2006 שעה 11:21)
בתשובה לא. פרקש

רעיון מעניין לבחון את השאלה אילו התנועה הציונית היתה
מתארגנת כ-‏100 שנה קודם (הציונות כבר היתה קיימת גם
אז). אולי תנסה לכתוב מאמר שמבסס תיזה כזו.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79314
התיזמון?
א. פרקש (שבת, 24/06/2006 שעה 15:57)
בתשובה לדוד סיון

זה רעיון יפה אבל אני לא אוהב את שאלות ה''מה היה קורה אילו'' האלה. כי הן שאלות ללא תשובות ברורות וודאיות ואפשר לשחק איתן בלי סוף.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79308
עקרון המציאות VS עקרון החלום
אלכסנדר מאן (שבת, 24/06/2006 שעה 13:20)
בתשובה לא. פרקש

אכן מעניין לשמוע מה אומרים ערבים נוצרים מאחורי הקלעים: הזדמנות נדירה לחשיפה מסוג זה קיבלתי לפני מספר שבועות, ודומה כי יש הרבה מן האמת בתיאורך את תגובתם-שלא-לפרסום, כתוצאה מפחד ורתיעה הנובעים מאלימות המצוייה במגזר המוסלמי. זו אולי הסיבה שמנהיגים ערבים-נוצרים אוחזים בלאומניות-יתר בבואם לדבר על הדברים המשותפים בינם לבין הערבים המוסלמים.
הצרה היא, ככל הנראה, שעמישראל בתחפושתו האקדמאית מתקשה לעכל את העובדה שסכסוך זה אינו פתיר, וכי על החרב בלבד נועד לחיות באיזור מדונים זה. זוהי אולי הסיבה לפריחתן של תנועות חילוניות בעלות ניחוח פסוידו-דתי כגון ''שלום עכשיו'', אשר מנסים להתגבר על מציאות קשה באמצעות ארטיקולאציה-מפצה, בבחינת השבעת המציאות בדברים הטובים שיכולים להתרחש מאחורי הפינה, ''אם רק נבצע כך וכך'', שפירושו אנחנו, אנחנו, ועוד פעם אנחנו, הנדרשים לדבר מסויים (כאשר הצד השני לא נדרש לשום דבר, בעצם).

זאת ועוד: אלו הן גם תוצאות המפגש בין שתי תרבויות שונות לגמרי, שפירושו תרבות ישראלית-יהודית ודמוקרטית, אשר מכבדת זכויות נשים ואשר עוסקת בביקורת עצמית רצינית ומושקעת – לבין חברה מוסלמית שהביקורת הפנימית זרה לה, ושהמבקר אותה מסתכן בנפשו. למותר לציין כי על זכויות נשים אין כלל מה לדבר בהקשר אחרון זה.
מפגש זה בין תרבות שעוסקת בביקורת עצמית (אזרחיה היהודים של מדינת ישראל) לבין חברה שמאשימה את כל גורם אחר מחוץ לבקר את עצמה (התרבות המוסלמית בכללותה) – אינו מפגש סימטרי, כיאה לדברים המתרחשים בסכסוך זה.

כידוע לך, אני בעד נסיגה משטחי כיבושי 67, וזאת מסיבות תועלתניות גרידא, ללא מוסר נביאים סכיצואידים או הזיות על נמרים האמורים לגור עם כבשים. זה לא רק שלא מעניין אותי, אלא אף דוחה אותי. התנאי היחידי לנסיגה מסוג זה היא הרתעה דרושה ושמירה על מוראל גבוה, אולם ברור שגם מצב זה לא יביא לשום שלום מיוחל, אלא לקטנה מבין רעות שונות שרובצות לפתחה של ישראל. הווה לומר: ''לא להיות שם'' הוא העיקרון המנחה את תפישתי, אשר למעשה לא השתנתה במאומה בשנים האחרונות, להוציא את אכזבתי הקשה מהנראטיב העלוב והחבוט שהשמאל הישראלי מוציא כל פעם מתוכו, כאשר הוא מיילל על בעיות מוסרניות שלשיטתן ''אנחנו אשמים''.
http://www.faz.co.il/thread?rep=79315
עקרון המציאות VS עקרון החלום
א. פרקש (שבת, 24/06/2006 שעה 16:22)
בתשובה לאלכסנדר מאן

כמו שאמרת הבעיה העיקרית שלנו היא איך ישראל נערכת להמשך המאבק לצד המשך בניית המדינה, פיתוחה וקידומה. וכאן אנחנו נכנסים לעניינים כבדים ומשמעותיים שאין בהם הסכמה לאומית ברורה. לא בטוח שנכון יהיה לחזור באופן מלא לקווי 67' ובכך לתגמל את הטרור, כמו שלא ברור עד כמה אי נסיגתנו המלאה היא שתדרבן אותו. על זה נסוב וייסוב הויכוח הטקטי בין ימין לשמאל. ''לא להיות שם'' משמעותו לא להיות במזרח התיכון. ישראל צריכה להתוות לעצמה יעדיו לאומיים ברורים המקובלים על המרכז ושולי המתונים מימין ומשמאל ולפיהם לפעול עם תוכנית עבודה מסודרת.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.