ראשית היה מבנה תעשייתי קל שתוכנן לפני כמה עשרות שנים על ידי החתום מטה, וגם שימש את המזמין בהתאם ליעודו כמה עשרות שנים...
לימים, החליט המזמין לתבוע את חברת הביטוח שביטחה את המבנה על נזקים שנטען על ידו כי קרו למבנה בעקבות סופת שלגים שפקדה את ראש פינה בפברואר 1992, [כך כתב בתצהירו], ולמחבר מאמר זה יש מסמך מטעם השרות המטאורולוגי שליד משרד התחבורה הקובע כי לא ממש היתה אז סופה...
המזמין הגיש תביעה נגד חברת הביטוח והסתמך בה על חוות דעת מקצועית של שמאי י' יגן - חוות דעת שהוכנה באוגוסט 1993 לגבי האירוע מפברואר 1992 [שנה וחצי לאחר האירוע כפי בנטען שהיה]. חוות דעת זו הסתמכה על
שיחזור מאוחר של עובדות, ולא ברור איך שוחזרה הסופה שלא היתה... ואיך שוחזר שלג שנערם כביכול על הגג בגובה 1 מ' (!) – מי ראה את השלג ומי מדד אותו, והאמנם בעלי המבנה ראו שלג בגובה שכזה וברשלנותם לא הסירו אותו מהגג, שהרי הם האחראים לאחזקתו, או שמא לא היה שלג בעל עצמה עד כדי כך ואולי לא היה בכלל... מכל מקום, מחוות הדעת האמורה לא למדים דבר על המקורות כמו גם לא דבר וחצי דבר על מדידות כלשהן...
לא זה המקום להתייחס לגופה של חוות הדעת אשר היוותה בסיס לתביעת המזמין נגד חברת הביטוח כי הרי
התוצאה הסופית כפי שנפסק בבית המשפט מדברת בעד עצמה.
אך אי אפשר שלא להעלות תמיהה:
- כיצד ועל סמך מה מתייחס שמאי כללי ורכב [לא שמאי מקרקעין], ליציבותו הסטטית של מבנה ולסיבות קריסה [שלא היתה] כולל הצעת פתרונות הנדסיים שהם בגדר מומחיותו של מהנדס רשוי, ולא של שמאי רכב?
להבהיר: החתום על המסמך בו מדובר אינו שמאי מקרקעין ואינו מהנדס או אדריכל.
לאור האמור לעיל, הוגשה תביעה כספית - ת''א 1492/94 יוסי ב''ב נגד חברת הביטוח, וחברת הביטוח הגישה תביעת צד ג' נגד המהנדס אברהם בן עזרא מתכנן המבנה - מחבר מאמר זה.
לו נותרתי כנתבע בהליך ההוכחות, לא רק שהייתי מוכיח שלא קרתה שום סופה, ולא נערם שלג כנטען, ושהמבנה יכל לעמוד ועמד בפועל בסופות אמיתיות ובשלגים, אלא גם הייתי מעיד כי
ביקרתי בתוקף תפקידי במבנה לאחר ''האירוע'', לשם הכנת תוכניות עדכניות, ביקור המתועד כדבעי, ובביקור זה - עמד המבנה יציב וללא רבב, ולא עלה כלל הרעיון באותו מעמד שהמבנה נפגע מסופה או משלג... סביר להניח כי לו נותרתי בתביעה, התוצאה היתה אחרת ממה שהיתה.
אלא שבמפתיע, התביעה נגדי נמחקה בהסכמה ביום 4/7/1996 והתובע ב''ב קיבל את עיקר מבוקשו מחברת הביטוח.
חברת הביטוח פתחה בתביעה חדשה נגדי, ת''א 62523/96 סהר נגד א' בן עזרא, תביעה שלצורך הוכחתה נזקקו התובעים לחוות דעת ''מקצועיות'' של מהנדסים שניסו בדרכים לא דרכים ותוך טעויות והטעיות, כולל חישוב לא נכון של העומסים, כולל שימוש בתקנים בצורה שגויה, כולל הכללת עומסים שלא היו כלל בתכנון והומצאו לצורך התאמת החישוב למטרה, ועוד - מבלי לראות ולבחון כלל את המבנה על תלו אלא מתוך בדיקת חלקיו המפורקים והכללת השערות לא נכונות, חמורות לא פחות מבדיית הסופה שבראשית מאמר זה...
ובינתיים, בעצם כבר בשנת 1992 או סמוך לאחר מכן,
אותו מבנה שבגינו קיבל המזמין כספים מחברת הביטוח - הומר במבנה אחר, שונה במהותו מהמבנה המקורי, והמשפט - המשיך להתנהל בקצב הידוע במקומותינו.
מונה גם מגשר, המהנדס גיבור שמעון מחיפה, אשר זימן את מר ב''ב ואותי לפגישת הבהרה. אני הגעתי לפגישה מצוייד במסמכים הדרושים, והבהרתי את השגותי.
ב''ב לא בא...
בתאריך 29/3/2005 ניתן פסק דין בת''א 62523/96 האמור, על ידי נשיא בית משפט השלום בחיפה. בפסק דין זה החליט השופט, לאחר שבדק את חוות הדעת והטענות של הצדדים, כי דין התביעה להידחות, מפני ''שאין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים למעשה או מחדל כלשהו של הנתבע''.
על פסק דין זה, שניתן בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, לא הוגש ערעור.
משמעות פסק הדין היא שהטענות לפיהן המבנה קרס כתוצאה מפגם בתכנון ו/או בפיקוח ההנדסי,
אינן נכונות.
ואוסיף בשולי פסק הדין:
א. המבנה כלל לא קרס; הוא נבדק על ידי משרדי באתר ונמצא תקין [ואף לא נטען בפני כי אינו תקין] - אחרי המועד בו כאילו קרס.
ב. בשנים מאז המבנה תוכנן והוקם ועד 1991 ארעו סופות באזור שבו עמד המבנה ועובדה זו לא שנויה במחלוקת, גם אי אפשר שהיא תהיה שנויה במחלוקת כי הסופות מתועדות בשירות המטאורולוגי. [הסופות ארעו במועדים: מאי 1986, מרץ 1987, פברואר 1988, דצמבר 1988].
ג. בזמן הנטען כי בו היתה סופה שגרמה כביכול לקריסת המבנה - לא היתה סופה אלא רק רוחות בדרגה 6 בסולם בופור בעוד סופה היא דרגה 10 לפחות.
סופה של הטרדה
האם לזה כיוונו חכמים
