מדוע מגיע כסף ל''ארגוני השמאל''?

החלטת הכנסת להקים ועדת חקירה לבדיקת מקורות המימון של עמותות המכונות ''ארגוני השמאל'' גרמה לסערה רבה במדינתנו ועוררה אף הדים רבים בחו''ל (הכנסת אישרה לדון...).
מבלי להיכנס למערבולת הפוליטית רצוי לברר ולהבהיר מספר דברים.

ראשית, מדוע ארגוני שמאל?
החלוקה ל''שמאל'' ו''ימין'', המסמנת את קצות המפה הפוליטית, שונה ממדינה למדינה. במדינת ישראל כל מי שנוטה יותר להיענות לדרישות הפלשתינאים מוגדר כ''שמאל'' כל מי שמתנגד לדרישות הפלשתינאים נחשב ל''ימין''.

העמותות שהועדה הפרלמנטארית אמורה לחקור עוסקות בנושאים המועילים יותר לצד הפלשתינאי לכן הגדרתן כ''שמאל'' נכונה. השאלה היא האם עמותה שמטרתה היא ניטראלית, לכאורה, כגון ''השגחה'' על המעבר במחסומים או מניעת עינויים או הריסת בתים היא גם בעלת שאיפות פוליטיות. הרי במחסום עוברים אנשים רבים עם השקפות פוליטיות שונות או לעינויים חשופים כולם.

אם, על פי מטרותיה, אין לעמותה שאיפות פוליטיות אז מדוע ''שמאל''?
אולי בגלל סוג הגופים הנחקרים והסוג שאינו נחקר.

אדם שלא מתעמק בפעילות העמותות המדוברות, כגון ''שוברים שתיקה'', ''יש דין'', ''מחסום וואטש'', ''הועד נגד עינויים'', ''רופאים למען זכויות אזרח'', ''האגודה לזכויות האזרח'' ועוד כהנה וכהנה עשרות עמותות, מקבל את הרושם שבעצם מדובר באנשים טובים שמקדישים הרבה מזמנם הפנוי והלא-פנוי למען מטרות אנושיות שהם מאמינים בהם.

אך האמת שונה לחלוטין. ''האגודה לזכויות האזרח'', למשל, במאזנה לשנת 2009 מראה כי סעיף ההוצאות שלה היה כ-‏8 מיליון ש''ח שהם כ-‏650,000 ש''ח לחודש. מאחר ואופי פעילותה היא העסקה של בעלי מקצועות שונים (עורכי-דין, יחסי-ציבור, תחקירנים וכדומה) מסתבר שיש לא מעט אנשים שמתפרנסים טוב מאוד מטיפול, לכאורה התנדבותי, ב''שמירת זכויות האזרח''. זה נכון גם לגבי עמותות אחרות.

מישהו העריך את מחזורם השנתי של ''ארגוני השמאל'' ב-‏40 מיליון דולר לשנה. תעשיה גדולה מאוד המפרנסת אנשים רבים.
לכן עולה השאלה מאין מגיעים הסכומים האדירים האלה.

חלק קטן יחסית מגיע מתרומות של ישראלים. אך עיקר הכסף מגיע מתרומות בחו''ל.
הנה כמה דוגמאות (מימון זר – המכון לאסטרטגיה ציונית):

''בצלם'' - ''להיאבק נגד הפרות זכויות אדם בשטחים... לשנות את מדיניותה של ממשלת ישראל בשטחים''. תקציב 2007: כ-‏8 מיליון ש''ח. תרומות עיקריות: האיחוד האירופי-‏120,000 אירו, הולנד-‏101,000 אירו, נורווגיה- 280,000 ש''ח ועוד.
''האגודה לזכויות האזרח בישראל'' - ''להגן על זכויות האזרח בישראל ובשטחים הנתונים בפועל בשליטתה ובכל מקום בו הפגיעה בזכויות נעשית על ידי רשויות ישראליות''. תקציב, 2007 כ-‏10 מיליון ₪. תרומות עיקריות: בלגיה- 280,000 ש''ח, האיחוד האירופי- 90,000 ש''ח, בריטניה- 270,000 ש''ח, קרן החדשה לישראל - 1.9 מיליון ש''ח, קרן פורד - 423,000 ש''ח.
''הועד הישראלי כנגד הריסת בתים'' - ''להיאבק כנגד הריסת בתים''. תקציב 2006: 2.2 מיליון ש''ח. תרומות: האיחוד האירופי - 423,000 אירו.
''הועד הציבורי כנגד עינוים בישראל'' - ''להגן עליהם מפני עינויים והתעללויות שנוקטות רשויות האכיפה והחקירה הישראליות''. תקציב 2007: 3.3 מיליון ש''ח. תרומות: האיחוד האירופי - 655,000 ש''ח, בריטניה - 119,000ש''ח, נורווגיה 445.000 ש''ח, קרן האו''ם - 335,000 ש''ח.
''המוקד להגנת הפרט'' - ''לסייע לפלשתינאים הנמצאים תחת הכיבוש הישראלי הפוגע פגיעה קשה ומתמשכת בזכויותיהם''. תקציב2007: 5.8 מיליון ₪. תרומות: נורווגיה - 909,000 ש''ח, בריטניה - 697,000 ש''ח, האיחוד האירופי - 433,000 ש''ח, הולנד - 1,000,000 ש''ח.
''שלום עכשיו'' - ''זכותה של ישראל לגבולות בטוחים... זכותם של הפלשתינאים להגדרה עצמית''. תקציב 2007: 5.4 מיליון ש''ח. תרומות: נורבגיה 994,000 ש''ח, בריטניה- 751,000 ש''ח, גרמניה-‏341,000 ש''ח.

במחקר שערכה עמותת ''אם תרצו'', דו''ח: כך עובר הכסף הערבי לשמאל הישראלי, התגלה כי כ-‏35 מיליון יורו מועברים מדי שנה על ידי מדינות אירופיות, ומדינות מזרח תיכוניות לשורת עמותות פלשתינאיות למטרות פילנתרופיות. העמותות הנ''ל העבירו מתוך הסכום הזה כ-‏3.5 מיליון $ ל''ארגוני השמאל'' הישראליים (להבדיל מארגונים מיסודם של ערבים-ישראליים) שחלקן הוזכרו לעיל.

יוסי גורביץ' מראשי הפעילים ב''ארגוני השמאל'' מודה בפוסט שכתב כי אכן הארגונים נמצאים בקשר פיננסי עם עמותת ''NCD'' שבבעלות ובניהול פלשתינאי (עלילת הדם החדשה של ''אם תרצו). העמותה הנ''ל היא הקשר לעמותות-אב פלשתינאיות שחלק מתקציבן מגיע אפילו מאירן.

לטענת מר גורביץ' העמותה הפלשתינאית היא רק מסלקה לקבלת כספים מארצות באיחוד האירופאי.
צריך להיות הרבה יותר מתמים בכדי להאמין שעמותה בבעלות ובניהול פלשתינאי תעביר כסף לעמותה ישראלית שאינה מזדהה עם אינטרסים פלשתינאים.

קיים פרט נוסף שכדאי מאוד לשים אליו לב.
מאז קום המדינה ועד שנת 1967 המדינות האירופאיות שבהן זכתה מדינת ישראל לאהדה הרבה יותר היו מדינות בהנהגת מפלגות סוציאליסטיות והמדינות שלא אהדו את מדינת ישראל היו בעלות הנהגה ימנית. די אם נביא כדוגמה את צרפת של דה-גול הימני לעומת צרפת שלפניו בהנהגה סוציאליסטית או ספרד ופורטוגל שלא קיימו יחסים דיפלומטים עם מדינת ישראל כאשר היו תחת משטר דיקטטורי-ימני.

בשנים שלאחר מלחמת שת הימים חל מהפך ומפלגות השמאל התרחקו ממדינת ישראל, עד כדי הטלת ספק בצורך בקיום עצמאי לעם היהודי. לעומת זאת, מפלגות ימין הן התומכות הגדולות של מדינת ישראל באירופה (ע''ע ברלוסקוני).

כאשר מעיינים בטיעוני מפלגות, ארגונים ואישי שמאל באירופה מגלים מיד כי החומר שמהווה בסיס לטיעוניהם כנגד מדינת ישראל הוא אותו החומר שמפרסמים ''ארגוני השמאל'' (אלה שהוזכרו לעיל ועוד עשרות נוספים) בארץ ובחו''ל.

פה נסגר המעגל. כספים שמגיעים, בעיקר, מאירופה המערבית מממנים ארגונים שונים שמטרתם העיקרית והיחידה היא חיפוש ואיתור פגמים, אמתיים ולכאורה, במעשי ממשלות ישראל, בעיקר ביהודה, שומרון ורצועת עזה, וכמובן כנגד התושבים הפלשתינאים החיים שם. אין כל אזכור על מעשי הפלשתינאים כלפי היהודים החיים בארץ וכמובן אין כל אזכור על מעשי הפלשתינאים כלפי בני עמם.

החומרים שמתגלים על ידי הארגונים הללו, מבלי לטרוח רבות באמיתותם מועברים מידית לתקשורת העולמית ומשמשים כבסיס לתעמולה אנטי ישראלית, להטלת חרמות על מוסדות ישראליים, להגשת תביעות כנגד אישים ישראלים וכנושאים מרכזיים בכנסים שונים שהשמצת מדינת ישראל היא מטרתם העיקרית.

לכן אני בהחלט תומך בכל חקירה שהיא, בין אם היא פרלמנטארית ובין אם היא מנוהלת על ידי גורמים אחרים שמטרתה היא חשיפת המניעים האמיתיים של התמיכה הכספית הגורפת שמדינות מסוימות באירופה נותנות לארגונים מסוימים עם מטרות מוגדרות מראש.

אישים רבים מתחו ביקורת קשה על ההחלטה למנות ועדת חקירה פרלמנטארית לבדיקת דרכי המימון של ''ארגוני השמאל''. ביניהם יו''ר הכנסת, ריבלין והשרים מרידור, בגין ואיתן (מרידור ל''הארץ''..., ריבלין נגד...).

ראוי להזכיר לחברים הנכבדים כי במשטר דמוקרטי קיימת רק דרך אחת להשפיע על דרכה של המשלה. הדרך שעוברת בבחירות לכנסת, בהקמת קואליציה ובבחירת ממשלה. כל דרך אחרת, דוגמת הדרך שבה נוקטים ''ארגוני השמאל'' היא דרך אנטי דמוקרטית בעליל ובסופו של דבר תוביל להרס המשטר הדמוקרטי.
המשטר הדמוקרטי, למרות שלעיתים הוא נדמה כגוף רכרוכי, חייב לעיתים מזומנות לחשוף את שיניו כלפי החותרים תחתיו.

---