החיילת, העיתונאי והחיסול הממוקד

שרותי הביטחון חשובים לנו, הם אמורים להגן עלינו מפני מרגלים מבחוץ, מרגלים מבפנים, בוגדים, התארגנויות עוינות ועוד כהנה ''רעות חולות'' שכל מטרתן לערער את קיומה התקין של המדינה.
מפאת החשיבות שיש למניעת המעשים המזיקים הללו נתנו לשרותי הביטחון סמכויות יתר.

הם יכולים לאסור אדם ולהחזיקו במאסר לתקופה מוקצבת לא ידיעת משפחתו, מכריו ועורך דינו, הם רשאים לבצע עינויים מסוימים באדם לשם שמיעת האמת. הם רשאים לקבל, ובדרך כלל מקבלים, צווים לאיסור פרסום ועוד אמצעים אחרים שאינם ניתנים לגורמי אכיפה אחרים וכל זאת לשם הגנה עלינו מפני אויבים מבחוץ ובוגדים מבפנים. בעבר אנשים נעלמו לזמן רב ורק לאחר השתדלויות רבות נרמז לקרוביהם כי הם עצורים אצל שרותי הביטחון לשם חקירה. כיום השקיפות רבה יותר, הן בגלל לחץ ציבורי מצטבר של שנים והן בגלל השתכללות אמצעי התקשורת.

בפרשה הביטחונית האחרונה, פרשת החיילת ענת קם, נוכחנו לדעת שלא ניתן להסתיר אותה מעיני הציבור למרות צו איסור הפרסום. אתרי האינטרנט הנגישים לכל אחד הפיצו את הסיפור, לא כל כך מדויק, עם הטיות לפי השקפת עולמו של המפרסם, אך הסך הכול העובדות הבסיסיות היו ידועות לכל מי שחפץ לדעת.

אם מישהו חשב ששרותי הביטחון נהנים מזכויות יתר של אמצעי חקירה ומניעה, הרי המקרה האחרון הוכיח כי יש להם פחות מדי זכויות חקירה. אילו היה באפשרותם לבצע תחקיר ''עמוק'' יותר והשגחה צמודה יותר יתכן שהיה נמנע מאותה חיילת מלגנוב אלפי מסמכים מסווגים מהצבא.

נאמר שמניעיה של החיילת ענת קם הם אידיאולוגיים. יתכן. לי נראה לפי הנסיבות שמניעיה הם יותר חומריים.
ענת קם שאפה להיות עיתונאית, כבר לפי גיוסה כתבה מאמרים לתקשורת ירושלמית מקומית. עם שחרורה החל להיות מועסקת ,כעיתונאית, באתר ''וואלה'' שהיה שייך לקונצרן עיתון ''הארץ''. האם מקרה הוא שהיא מסרה חלק מהמסמכים שנטלה ללא רשות מהצבא לעיתונאי בעיתון הארץ? אולי בגלל זה הועסקה באחת משלוחות העיתון?
האם בגלל זה העיתון ניסה להגן עליה ועל העיתונאי אורי בלאו שפרסם כתבות על סמך המסמכים החסויים?

ולעניין תפקודה של התקשורת.
אני יכול להבין את הפיתוי הגדול העומד בפני עיתונאי שנמסרים לידיו מאות מסמכים חסויים ואשר יכולים לתת לו תוכן לעשרות מאמרים. מנגד, אנו נותנים אמון רב בעיתונות ובעיתונאים כי, בסופו של דבר, הם עינינו ואוזנינו לעולם הרחב, מעילה באמון שלנו תשמיט את כל בסיס קיומה של התקשורת. האם השימוש ב''רכוש גנוב'' לשם דיווח הוא הוגן או מעילה באמון?
קשה לענות על השאלה. אמיתות רבות נתגלו לנו בעקבות ''רכוש גנוב'' שהגיע לידי העיתונאי, אך מנגד, נזקים עצומים עשויים להיגרם לנו כציבור עקב חשיפת ''רכוש גנוב''.

די אם נזכיר את מקרה ואנונו שגנב מסמכים ממקום עבודתו בכור האטומי בדימונה ומסר אותם לעיתונאי זר. אין ספק שבעיני העולם התגלו אמיתות רבות לגבי יכולתה הגרעינית של מדינת ישראל, אך לנו כציבור הישראלי זה גרם נזק רב.
לכן נדרש מעיתונאי, מעורך עיתון ומבעל עיתון לגלות, מעבר למחויבותו המקצועית, מחייבות ציבורית ולא לתת את ידו לפרסום דברים שעשויים לגרום נזק למדינה ולתושביה.
נכון, זה פיתוי שקשה לעמוד בו, אך יש כאלה שכן עמדו בו.

ולעניין צו איסור הפרסום.
אמצעי תקשורת ערביים, הן בארצותיהם והן בארצות אחרות, מפרסמים ידיעות רבות שהתקשורת העולמית אינה מתייחסת אליהן באמינות ולכן גם אינה מצטטת אותן. לעומת זאת אם ידיעה כזו מצוטטת בעיתון ישראלי, גם כאשר מצוין המקור, התקשורת העולמית רואה בכך סוג של אמינות ומפרסמת את הידיעה תוך הסתמכות על המקור הישראלי.
לכן, גם בעניין צו איסור הפרסום בפרשת החיילת ענת קם, אי פרסום הפרשה בתקשורת הישראלית בלם במידה ניכרת את הפרסום בתקשורת העולמית. מסיבה זו כן היה טעם בצו איסור הפרסום.
מידע אישי אציין כי אנשים רבים לא ידעו כלל על מה מדובר בפרשה זו.

ולעניין ''החיסול הממוקד''.
נאמר בפרשת החיילת ענת קם כי היא למדה, בתוקף תפקידה הצבאי, כי הצבא מבצע עבירה על החוק בעצם ביצוע ה''חיסול הממוקד''.
ראשית, הדבר אינו נכון כי אף אחד לא אסר על הצבא מלבצע זאת וחוץ מממשלת ישראל, לא קיים, לטעמי, גוף שיכול לאסור זאת.

הלוחמה הקיימת כיום בישראל וברחבי העולם היא לוחמה של ארגונים קטנים כנגד מדינות על ידי פגיעה במטרות אזרחיות ובסתם אזרחים. זאת בניגוד למלחמות קודמות שהיו בין צבאות וכנגד מטרות צבאיות. מדרך הטבע שלוחמה זו היא אכזרית יותר מאחר ואינה מבדילה בין ילד לקשיש ובין אישה לסתם עובר – אורח.

הלוחמים הללו שמצטיינים בפחדנות יתרה מתנהגים כאזרחים, חיים בין אזרחים ולמעשה האזרחים הם המחסה שבו הם מסתרים בין מעשה נבלה אחד לשני. לכן הלוחמה בהם גוררת קורבנות רבים חפים מפשע. אך הברירה היא בין הרג בני עמך או הרג בני עמו של הנבל. ובברירה זו ההחלטה היא פשוטה.
בשנים האחרונות פיתחו המדינות הלוחמות בארגונים אלו שיטות לוחמה הפוגעות בנבל עצמו ומונעות הרבה פגיעות בחפים מפשע. אך מנקודת היבט מסוימת זה נראה כמו רצח בדם קר או הוצאה להורג ולכן זה מקומם צבורים מסוימים.

בסיכומו של דבר עלינו לסמוך על שרותי הביטחון שלנו שידעו להתמודד עם אויבים מבחוץ ובוגדים מבית, על התקשורת שלנו שתדע לגלות אחריות ציבורית ולאומית ולא תיגרר אחר מקסמי הרייטינג ועל צבאנו שידע לבצע את החיסול הממוקד הראוי תוך הימנעות, במידת האפשר, בחפים מפשע.

---