פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
ככל העמים או עם לבדד
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום רביעי, 09/07/2003 שעה 23:05)


ככל העמים או עם לבדד


נסים ישעיהו



בשבוע שעבר דיברנו על חוקת התורה ובאופן טבעי, למרות שלא רמזנו לכך, רבים השליכו את הדברים על ההתנהגות היומיומית: שומרים את מצוות התורה או לא שומרים. אבל אנחנו התייחסנו לזווית ההתנהגות האנושית והמנהיגותית כפי שהן חקוקות בחוקת התורה כלומר, בטבע העולם כפי שהטביע בו בורא העולם ומנהיגו.

באותו טבע של העולם מוטבע גם הבידול בין ישראל לעמים – בדיוק ובמקביל – כשם שמוטבע בו הבידול בין קודש לחול ובין אור לחושך.

בפרשה הקודמת ראינו את חוקת התורה כפי שהיא (אמורה להיות) בעיני היהודי, 'עומק המושג וקוצר המשיג' זה מצב נתון שאינו מאפשר להבין הכל וחייבים ללמוד את חוקת התורה ולהתנהג בהתאם להנחיותיה כדי לא ליפול אל הפחתים האורבים בדרך.

כעת ננסה לראות כיצד הדברים מוארים בסיפור שמספרת לנו פרשת השבוע; חוקת התורה מזווית הראיה של גויים.

(במדבר כ''ב) [ב] וַיַּרְא בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמרִי: [ג] וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאד כִּי רַב-הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: [ד] וַיּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא:
בלק בן צפור חושש מאד מפני התקדימים שאירעו בסביבתו הקרובה; הוא ראה כי שכניו החזקים ניגפו לפני בני ישראל; הוא מודע לעובדה שכוחו הצבאי אינו ככוחם והוא מתמלא חרדה. מעניין שהתקדים האדומי, שם ישראל עקפו את ארץ אדום ולא תקפו, אינו מדבר אליו; הוא רואה אך ורק את כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמרִי:

מדוע בעצם? הרי אפילו לא שלחו אליו בקשת מעבר כפי ששלחו אל האחרים; אז ממה הוא פוחד?

קרובי משפחה

לאורך כל ההיסטוריה, מלחמות בין עמים הן דבר שבשיגרה; המואבים עצמם נלחמו כבר כמה פעמים ולא תמיד בהצלחה יתירה; גם קואליציות בין עמים היו והנן דבר שכיח כאשר שניים או יותר משתפים פעולה נגד אויב משותף. כאשר מזהים אויב פוטנציאלי חזק כפי שהצטיירו בני ישראל, בדרך כלל מנסים לרצות אותו כדי למזער את הנזק, אבל לא כך נוהג בלק:

[ה] וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ לִקְרא-לוֹ לֵאמר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי: [ו] וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר- תְּבָרֵךְ מְברָךְ וַאֲשֶׁר תָּאר יוּאָר:
מדוע הוא עושה זאת? למה הוא לא ממתין ב(חוסר) סבלנות ואפילו בחרדה, לפנייה שתגיע מהעם המפחיד הזה ולנסות לפייס אותו? אולי אפילו לתפוס יוזמה ולשלוח פריסת שלום, למה לא? סוף סוף הרי מדובר בקרובי משפחה, לא?!

(שמעוני): אמר לו [בלעם לבלק]: השווינו שנינו להיות כפויי טובה; שאילולא אברהם אביהם – לא היה בלק, שנאמר: (בראשית י''ט, כ''ט) וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹקִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכּר אֱלֹקִים אֶת-אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפךְ אֶת-הֶעָרִים אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט: ואילולא אברהם לא פלט לוט מסדום ואתה מבני בניו של לוט. ואילולא יעקב אביהם לא עמדתי אני בעולם, [לפי] שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב; שבתחלה כתיב: (שם, כ''ט, ט) וְרָחֵל בָּאָה עִם- הַצּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רעָה הִוא: ואילו היו לו בנים, היאך בתו רועה? ומשהלך יעקב לשם ניתנו לו בנים שנאמר וישמע את דברי בני לבן וגו', ואומר נחשתי ויברכני ה' בגללך, ואילולא אבותם אני ואתה לא עמדנו בעולם.
מעניין; מחפשים כל דרך לפגוע בנו למרות היותם קרובי משפחה של עם ישראל. ואולי לא 'למרות' אלא 'בגלל' היותם קרובי משפחה הם מחפשים כל דרך לפגוע בנו?

בני הדודים שלנו

משה רבנו קיבל הוראה לא להציק למואב (דברים ב, ט):

וַיּאמֶר ה' אֵלַי אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב וְאַל-תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי-לוֹט נָתַתִּי אֶת-עָר יְרֻשָּׁה:
בפרשה הקודמת ראינו כי הוראה דומה ניתנה למשה גם ביחס לאדום; כלומר, ההנחיה של הבורא יתברך היא להתחשב בקירבה המשפחתית ולהמנע מפגיעה בקרובי משפחה גם אם מצידם היחס אינו בדיוק משפחתי. מסתבר לומר שהנחיה זו עצמה מלמדת כי בטבע האדם, הדברים שונים.

בלק ובלעם הם קרובי משפחה ההולכים בדרך שונה מזו שמאפיינת את עם ישראל; הם ככל הגויים וקשה להם מאד עם ייחודו של עם ישראל. הם עושים כל מאמץ לפגוע בנו למרות שאובייקטיבית, אין להם שום סיבה לכך; אין סיבה אבל הם כבר ימציאו משהו; הם אינם יכולים להשלים עם העובדה שיש מי ששורשיו דומים לשלהם ומתנהג בדרך כה שונה. דומה כי את המניע יש לחפש בנבכי נפש האדם כפי שהטביע בו הבורא יתברך.

בלעם, לצערו הרב, כפוף להוראות ה' יתברך ואינו יכול לקלל את עם ישראל כי ה' לא מרשה:

(פרק כ''ג) [ח] מָה אֶקּב לֹא קַבּה אֵ-ל וּמָה אֶזְעם לֹא זָעַם ה': [ט] כִּי-מֵראשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: [י] מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקב וּמִסְפָּר אֶת-רבַע יִשְׂרָאֵל תָּמת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמהוּ:
(שמעוני) להודיעך שנאתו של אותו רשע שמתוך ברכותיו אתה יודע מחשבותיו; למה הוא דומה, לאדם שבא לקוץ את האילן; מי שאינו בקי קוצץ את הענפים, כל ענף וענף, ומתיגע; והפקח מגלה את השרשים וקוצץ. כך אמר אותו רשע, מה אני מקלל לכל שבט ושבט הרי אני הולך לשרשיהם וקוצץ; בא ליגע ומצאן קשים לכך נאמר כי מראש צורים. כי מראש צורים אלו האבות. ומגבעות אשורנו אלו האמהות.

בלעם ועמלק או בלעמלק



מהר מאד הם מגלים כי הדרך היחידה לפגוע ביהודים היא להניע את היהודים לפגוע בעצמם. איך אפשר? נורא פשוט; הרי אנחנו קרובי משפחה, לא? אז למה שתשמרו מרחק מאיתנו, הצטרפו אלינו וביחד נחגוג.

מה שמציק לבלעם זה מה שהוא אומר בברכותיו שהתכוונו להיות קללות: הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: את זה הוא לא יכול לסבול. הוא חייב למצוא עצה כיצד לפגוע ביהודים למרות הכל.

(פרק כ''ג) [יד] וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
בפרשה לא כתוב מה הייתה העצה, אבל מן ההמשך זה ברור:

(פרק כ''ד) [א] וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב: והדבר גורר בעקבותיו מגיפה קשה.
בספרים מובא הרמז לקשר בין בלעם לעמלק: שתי האותיות הראשונות בשם 'בלעם' עם שתי האותיות הראשונות בשם 'עמלק' יוצרות את השם בלעם; ושתי האותיות האחרונות של בלעם עם שתי האותיות האחרונות של עמלק, יוצרות את השם עמלק.

שניהם קרובי משפחה שלנו ועל כן הם הכי מסוכנים לעם ישראל. בשלב א' פועל בלעם הטוען כי לא צריכה להיות אבחנה בין עמים וכולם שווים (הוא זה שהמציא את הקוסמופוליטיזם). וכשזה לא מצליח, בא עמלק ומטיל ספק בעצם יחודו של עם ישראל. הוא נטפל לחלשים (ברוחם) שבינינו ומפתה אותם להאמין כי אמנם יש עמים שונים, אבל כולם שווים.

את זכר עמלק נצטווינו למחות כי טיעוניו מתקבלים לא רק על דעת יהודים חלשים ברוחם אלא גם על דעת עמי העולם וזה הופך להיות מסוכן ביותר ליהודים. מבלעם מתעלמים כי אפילו הגויים אינם מסכימים לקוסמופוליטיזם.

ובקרוב מאד תתקיים בנו ההבטחה: (דברים כח, י).
וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ:
ושיהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.



חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


אכן, ''גיהוץ'' יחודו של פרט ועם - בפרט עם בעל רוח יצירה יחודית
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 1:16) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המחולל תפנית ציויליזטורית גדולה (יציקת יסודות שונים לאחדות חדשה ומופלאה המנוגדת מהותית לברבריות המקרבנת הקדומה) - ביטול יחוד והשאה לתבנית אחידה של כו-לם הינה החטא הקדמון של ההתבהמות הקולקטיבית. ושל העריצות.

מול העדר האחיד קיים רועה העיוועים שיחודו לא ברוח, אלא ביכולת לחולל פעלולי פרע ודמים הפונים לרדיפת הסנסציות של יחידים שהפכו להמון מבוהם וחסר הנעה פנימית רוחנית, המפיג שממונו בגיריי חושיו הכהים.

אכן, הצבעת כאן, ישעיהו על דבר בעל חשיבות מכרעת בהתפתחות הציויליזיציה והרוח.
_new_ הוספת תגובה



הבהרות
אלכסנדר מאן (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 2:46) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ניסים שלום,

ממאמרך זה אני מסיק שאתה במידה זו או אחרת -

1. כופר בשוויון בין עמים, ואולי גם על ידי כך בשוויון האמור להתקיים בין בני אדם, ולו בבחינת שוויון הזדמנויות. האם העם היהודי נעלה על עמים אחרים? מדוע? במה נעלה העם היהודי בדיוק מהעמים האחרים? בכך שהוא נבחר? האם הדבר מעניק לו זכויות יתר, ואם כן - באיזה תחום בדיוק?

2. מחיית עמלק כמצווה, שנשמעת לי מוזרה ביותר בקונטקסט זה שהבאת; מהו חטאו הגדול של עמלק בסופו של דבר, לשיטתך? האם אתה ער לקרבתו המשפחתית הגדולה ל'עם הנבחר' האמור? האם זהו חטאו?
אני שואל זאת ברצינות ומתוך רצון להבין את ההגיון המנחה דבר בלתי נתפש זה, אשר אינו מועמד על ידך כאנאכרוניזם, שפירושו שזו היתה מישאלה של פעם, שהיום אינה רלבנטית ואינה תופשת (אולי כמו עין תחת עין וגו').

שים לב שאני שואל שאלות אלו מתוך רצון להבין את צורת המחשבה המנחה דברים אלו, וגם אם אפריורית לא אקבלם אשמח לשמוע בכל זאת הסבר לתופעה, היות והיא מסקרנת אותי - ולו בבחינת תשובה לדברים שד''ר אבשלום אליצור הביא לפירסום בפורום קולמוסנט.
_new_ הוספת תגובה



הבהרות
צבי צראי - דארמסלה (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 11:30)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הסובסטנציה הרוחנית החד פעמית המתגלמת בבריאה הנציונלית של עם ישראל.היוצרת תופעה מטא היסטורית, בחינת לוגוס אלוהי בתוככי המטריאליות האנושית.היא הסגולה היוצרת את הראשון בין השוים.עם האמון על המוסר המקראי והאלוהי והנלחם את מלחמת האדם בכל האנתיתזה למוסר זה.
_new_ הוספת תגובה



הבהרות
צבי צראי - דארמסלה (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 11:41)
בתשובה לצבי צראי - דארמסלה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

והיה ועמלק היה מודע לעמלקיותו הוא היה מאין עצמו.על מנת להציל את מהותו.מכאן הצווי להשמיד את עמלק הוא צווי תרפויטי לאדם לאלוהים ולתת האדם העמלקי.מסקנה הוא הביטוי הנעלה של רוח בן הבשר במלחמתו על קיום צוילטורי רוחני.
_new_ הוספת תגובה



הבהרות
צבי צראי - דארמסלה (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 14:42)
בתשובה לצבי צראי - דארמסלה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הנני כותב תחת השפעה של פטריות הזיה הגורמות לי לחוות חשיבה רציונלית

בתודה לסמצ'ו גאסטהאוס זאיון דארמסאלה
_new_ הוספת תגובה



כמה משלמים לך עבור החרבת האתר הזה?
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 16:38)
בתשובה לצבי צראי - דארמסלה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



וכמה משלמים לך עבור החרבת האתר הזה?
סתום אחר (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 16:44)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תגובה 32632
_new_ הוספת תגובה



כמה משלמים לך עבור החרבת האתר הזה?
צבי צראי - דארמסלה (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 16:45)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אחר הזהום שמותיר מכובדי
אין מה להחריב פה
_new_ הוספת תגובה



נו, בכל זאת כמה?
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 17:02)
בתשובה לצבי צראי - דארמסלה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''''השקעתך'' במונחים של זמן ועבודה הינה שירבוט של כמה שורות במקרה הפחות מוצלח ו''הארוך'' מבחינתך, להערכתי כ-‏30-40 שניות פר הודעה ''רחבה'', ו- 10-15 שניות פר הודעה של שורותיים.

כך, תחשיב הזמן וה''עבודה'' להערכתי עבור 15 הודעות ביום (עקומת הההודעות פר יום - התדירות - היא בגלים, פונקציה המתקרבת לפונקציית סינוס):

1) כולל קריאה קצרה ופעולות ''דרושות'' נוספות הדורשות בממוצע ביום ''מקסימלי'' - כולל הכנה מוקדמת- כשעת עבודה יומית בימי השקעה מירבית.

2) אני מניח שאתה מקבל סכום גלובאלי על ''הכנה'' ופרמיות לפי מספר ההודעות, ואולי נכלל בתחשיב הפרמיות ''קליעות מוצלחות'' -כאלה שבהם עונים לך, וכמות ה''תשובות''. ואיזה בונוס עבור ''יום מוצלח''.

פשוט סקרנות פשוטה, כמה ניתחב בכיסך, והאם ''זה'' הולך לפי חודש, לשבוע, או לביצוע ב''קבלנות''?
_new_ הוספת תגובה



נו, בכל זאת כמה?
סתום אחר (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 17:37)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם כך, אז כמה נתחב לכיסך עבור החרבת האתר הזה? כבר כמה ימים שאני שואל - תגובה 32686 . זה בטח הרבה יותר, לפי כמות ההשקעה שלך בהחרבת האתר. האם אורי מילשטיין למשל משלם לך פרמייה לפי מספר השורות בשיר, או פר-חרוז?
_new_ הוספת תגובה



רמאי כושל שכמותך: הרי כתבתי כאן כ-‏2000 רשימות
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 18:21)
בתשובה לסתום אחר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ומאמרים ויותר; רבים, רבים מהם איכותיים ביותר וחדשניים בגישתם.

3 השגות על איכות החומר, מתוך רבות כאן:

ואם מדובר בהשקעת ענק ובריכוז חומר שיש הסוברים שערכו לא יסולה בפז - עשויה להתפתח כוונה פלילית להצנעת החומר, למטרות ניכוס וספוח חלק ממנו לעבודת אחרים. הרי קניין אינטלקטואלי הינו המוצר היקר ביותר שקיים בכלל, ובסיס לכל דבר אחר סביבך.

ויש שינסו לא רק להכפיש אישית וליצור היצף של סביבת ''לכלוך'' מסביב לרשימותי (באמתלות המצלצלות ''צודקות'' -פוליטיות ואחרות), אלא גם לפגוע באתר עצמו ולגרום להשבקתו. שכן איזו סיבה יש ליצור היצף מסביב לאלכסנדר מאן במטרה להבריחו מכאן? את ההיצף מסביב למילשטיין היצלחת ''להסביר'' אך מה בנוגע להיצף סביב כותבים אחרים?

עיסקה סיבובית וגילגול ה''בוכתות''?

כמה רשימות ומאמרים מתוך 2000 .

תגובה 8378

דיון 861

דיון 632

דיון 547

דיון 552

דיון 960

דיון 702

דיון 595
_new_ הוספת תגובה



רמאי כושל שכמותך: הרי כתבתי כאן כ-‏2000 רשימות
סתום אחר (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 20:45)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אז מה, מיכאל, תספר לנו סוף-סוף ממה אתה מתפרנס או לא?
_new_ הוספת תגובה



אהיה sucker ואענה - וגם אין לי דבר להסתיר מקוראי:
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 21:57)
בתשובה לסתום אחר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נאמר לי בזמנו (בדומה לאנשים שחשפו פרשות שחיתות) כי לא אוכל להשיג יותר ''כל עבודה בארץ''.

ו''לטובתי'' - כדאי לי להגר מפה למנוע ''בושות'' מחבורת מושחתים ''אקדמאים'' שניכסו חלקים גדולים מעבודתי, וממה שהדוברים כינו ''המערכת''. אחרת ידאגו ל''השחיר'' אותי -''סמוך כבר עלינו'' ו''אין לך מושג עם מה אתה, פשפש קטן, מתעסק כאן'' (להלן: ''הצעת'' 1985). או לסרוגין, ליטול מהם כסף ולעבור קורס ב''עיתונות''...

ואפילוג מזמן אותו דיון ממש - הנשיא קצב: נגן על חושפי שחיתויות.

-- ומאז עבדתי בעבודות מזדמנות, כולל עוזר מחקר לפרופ' דוד נבון (חתן פרס ישראל) בשנים 92-95 , מרצה באגודה ליהדות הומניסטית-חילונית מיסוד השופט חיים כהן, מורה ביחידה לסיוע לסטודנטים עולים באוניברסיטת חיפה, ואף בעבודה פיזית מפרכת כסניטר ניקיון במוסד סעודי (אז שאלו אותי ב''מערכת'' ''מה אני מנסה להוכיח'' - ממש גורם לנו בושות - אבל רק רציתי להתפרנס).

וכיום, בשעת עבודתי על מספר מאמרים וספר, אני מתפרנס בצניעות למדי, מהכנסות מרכוש משפחתי - משפחתי הינה דור 6 ו-‏3 בארץ, ונחשבת לאמידה, מה שמכונה Old money בניגוד למתעשרים החדשים..
_new_ הוספת תגובה



לא חבל על הזמן?
נסים ישעיהו (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 18:47)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מיכאל, חבל על הזמן שלך. יותר מדי זמן מתבזבז על שטויות שאנשים כותבים וחבל; אפשר לנצל את הזמן בצורה מועילה יותר; הם לא שווים התייחסות ובטח לא כזו השקעה.

בברכה,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



אדם הבורבון - תסמונת שטוקלהם- ויום
צבי צראי -דארמסאלה (שבת, 12/07/2003 שעה 7:30)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כפור רוחני.

נאצה בולשביקית עתיקה זו לא תעזור לך והרוח החופשית סופה לנשוב.
הנסיון ליחס לי תוואת בצע קפיטליסטית נחותה. במקום להתתיחס אל פריצות הדרך המשמעותיות של הגותי.מלמדת על עולמך הרוחני .עולם המרוכז העצמו בלבד ללא יכולת בסיסת לצאת את קליפת האני ולהביט על מלוא התופעות של הקיום האנושי.
זהו במידה רבה סימן הכר של ההומו ציוניסמוס הישראלי.בפרשנותו הקלוקלת את הצווי המוסרי היהודי שמשמעו אוננות אינטלקטואלית המסרסת כל מחשבה חופשיה ומתבצרת בתוצרי מוחה הדלים.
אתה לכן יציר המערכת המסרסת שכוננה אותך.אדם חסר יכולות תקשורת מינמליות עם סביבתו, היוצר הגות המובנת רק לו, ללא יכולת אמיתית להשפיע על הרוח האנושית ,תמונת ראי של המפעל הציוני,הנמצא במלחמה מתמדת עם סביבתו הקרובה.
ברבריזציה אינטלקטואלית זו חוזקה עח ידי הטמעת המנטליות הבולשביקית בתוככי תודעתך.למרות שאתה מודע שהתנגדת אל הבולשבקיות המנטלית בצעירותך נראה שהיא השתלטה עליך ,עד כדי הזדהות מוחלטת עם השיטות והתמכרות קשה לעונג שהוצאת לשון הרע והכפשת כל הסובב אותך.
גם כאן יש תמונת ראי לתסמונת שטוקלהם רחבה יותר בו הופף עם המשועבדים היהודי שלאחר השואה לעם פרעונים ונוגשים פיזים תוך איון יכולתו הרוחנית.
כך שאתה מיצג את אלה שלא זכרו ולא ידעו ולא היו פתוחים מעולם למאפיזיקה ביקורתית, שתחלץ אותם מיום הכיפור הרוחני והמחשבתי בו הם מבוססים.

הזהות היהודית החדשה אותה אני מפתח בתנופה רבה באה לתת מענה רב תחומי אישי חברתי ופילוסופי לכל הבעיות של האדם החומה, שאתה מיצג. והגלומות בחלומך המסוכן על הוצרות אותה אומה אי הנשענת על עפר אפסים רוחני המגובה בירושה כלכלית ההולכת ונאכלת על ידי פארזיטיות קיומית.
_new_ הוספת תגובה



בכל זאת, כמה? עכשו כבר בשקלים ולא בדולרים?
מיכאל מ. שרון (שבת, 12/07/2003 שעה 7:43)
בתשובה לצבי צראי -דארמסאלה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



בכל זאת, כמה? עכשו כבר בשקלים ולא בדולרים?
צבי צראי -דארמסאלה (שבת, 12/07/2003 שעה 8:52)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני רואה שאני מחלק פנינים לחזירים
כזרתוסתרא אחזור אל ההרים.
_new_ הוספת תגובה



השטרות ניתחבים לכיס במעטפה מקופלת?
מיכאל מ. שרון (שבת, 12/07/2003 שעה 9:52)
בתשובה לצבי צראי -דארמסאלה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הכפשה *אישית* שהנ''ל היצליח ''להחדיר'' בינות לסבך המילים המעורפלות:

''מלמדת על עולמך הרוחני .עולם המרוכז העצמו בלבד ללא יכולת בסיסת לצאת את קליפת האני ''

''אדם חסר יכולות תקשורת מינמליות עם סביבתו''

''התמכרות קשה לעונג שהוצאת לשון הרע והכפשת כל הסובב אותך.''

_____________________

ובנוסף - הכפשה אישית תוך מצג לא מנומק של הקשר פוליטי. שרבוב ההקשר ה''בוליטי'' - במקרה זה, ההקשר המגונה מכל - פאשיזם - נועד לספק מעין לגיטימציה לההכפשה האישית:

יחוס פוליטי-אישיותי זה, שהינו מכוער במיוחד בארצם של קורבנות הפאשיזם הנאצי, משורבב אף הוא, ללא כל הנמקה מדוע מושא ההשמצה נושא בתכונות המיוחסות לו:

''האדם החומה, שאתה מיצג''

''הגלומות בחלומך המסוכן על הוצרות אותה אומה אי הנשענת על עפר אפסים רוחני''

''ללא יכולת בסיסת לצאת את קליפת האני ולהביט על מלוא התופעות של הקיום האנושי''

_________________________

יחד עם הפאשיזם מודבק למושמץ גם היפוכו הפוליטי - הבולשביזם. המכנה המשותף לשניהם הוא ששניהם כאחת אינם מצלצלים ממש טוב לאוזן...

''המנטליות הבולשביקית בתוככי תודעתך''
''נאצה בולשביקית עתיקה זו לא תעזור לך והרוח החופשית''
_new_ הוספת תגובה



הנה ההבהרות:
נסים ישעיהו (יום שישי, 11/07/2003 שעה 0:24)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שלום אלכסנדר.
בנושא זה כתבתי באריכות לפני כעשרה חודשים ברשימה לפרשת 'כי תבוא':
פא''צ: דיון 703
קטיף נט: http://www.katif.net/art.php?table=jew1&id=22
מחלקה ראשונה: http://www.nfc.co.il/archive/003-D-1416-00.html?tag=...

בפא''צ היה גם שיח מעניין מה שחסר באחרים.

אבל הנה, בקיצור, תגובתי להיום:
קצת צורם לי הניסוח שלך שאני(!) כביכול: ''כופר בשוויון בין עמים, ואולי גם על ידי כך בשוויון האמור להתקיים בין בני אדם''.

לא מדובר בדעה פרטית; זה מה שלמדתי השבוע מפרשת השבוע וכל אחד מוזמן להתמודד עם המסקנות ואף להציע אחרות. בהחלט ייתכנו דעות שונות וגם שיהיו כולן נכונות.

ולעצם העניין, אינני יודע מה אתה מכנה 'שוויון בין העמים' אבל בשום מקום לא טענתי שהעם היהודי 'נעלה על עמים אחרים' גם לא ידוע לי שהתורה טוענת כך; העם היהודי פשוט מיוחד; הוא מיוחד בכך שנבחר לייצג את הבורא יתברך פה בעולם הזה ולצורך משימה זו הוטלו עליו מטלות שעמים אחרים פטורים מהן. גם זכה לנצחיות שאינה נחלת עמים אחרים.
זכויות יתר – לא בדיוק. חובות יתר יהיה מדויק הרבה יותר.

אתה כותב: ''מחיית עמלק כמצווה, שנשמעת לי מוזרה ביותר בקונטקסט זה שהבאת; מהו חטאו הגדול של עמלק בסופו של דבר, לשיטתך? האם אתה ער לקרבתו המשפחתית הגדולה ל'עם הנבחר' האמור? האם זהו חטאו?
אני שואל זאת ברצינות ומתוך רצון להבין את ההגיון המנחה דבר בלתי נתפש זה, אשר אינו מועמד על ידך כאנאכרוניזם, שפירושו שזו היתה מישאלה של פעם, שהיום אינה רלבנטית ואינה תופשת (אולי כמו עין תחת עין וגו')''.

מחיית עמלק? היכן זה כתוב? ברשימה כתוב על 'מחיית זכר עמלק' ולא על מחיית עמלק. ולקרבה המשפחתית התייחסתי בגוף הרשימה.

ברשימה אליה מפנים הקישורים מוסבר כי עמלק זה הספק המכרסם בלבו של יהודי באמיתות הייחוד של עם ישראל; עמלק המקורי פעל לקעקע ייחוד זה ובכך ''זכה'' שנטייה זו תירשם על שמו לדורות.
זה לא אומר שאין עמלק פיזי שאותו יש למחות; אבל זה לגמרי לא משהו קבוע ומי שמחפש את עמלק כדי לקיים מצווה זו מחטיא את המטרה והופך את התורה לאנכרוניזם. לא צריכים לחפש את עמלק הפיזי כי זה מזדמן; לפעמים ישנו ולפעמים נעלם; פעם זה היה המן וחבורתו, לא מזמן זה היה היטלר וחבר מרעיו והיום זה ערפאת ושות'. מי שמנסה לפגוע ביהודים כי הם יהודים, מזהה את עצמו כעמלק ודינו להימחות.

מה שקיים תמיד, אצל כל יהודי, זה עמלק ברוחניות; 'קליפת עמלק' בלשון החסידות.

חשוב לציין כי, למיטב הכרתי, בדורות האחרונים, לגויים מצד עצמם אין כל כך את קליפת עמלק וכאשר היא מתגלה תמיד נמצא את היהודי ששתל אותה אצלם. כך זה בנושא העם הפלשתינאי שלא ידעו על קיומו עד שיהודים המציאו אותו, כך לגבי מדינה פלשתינאית שעד היום אינם רוצים בה ויהודים דוחפים אותם בכוח למשהו שאינם מעונינים בו וכך בעוד עניינים. והקרבה המשפחתית אכן מהווה גורם מכריע; כי אם לא יהודים היו ממציאים את זה, אף אחד לא היה מעלה בדעתו לקבל שטות כזאת.

וגם כאן, מי שחושב על מחייה פיזית, עושה לעצמו חיים קלים (או קשים, תלוי בזוית הראיה) כי זה לא ניתן לביצוע מעשי ולעניות דעתי גם ייחשב לעבירה חמורה ביותר אם חלילה יהיה ניסיון כזה.

אין בתורה משהו אנכרוניסטי; יש הרבה אי הבנות שמתורצות בתירוץ העלוב של אנאכרוניזם. התורה מצווה 'עין תחת עין' והכוונה לפיצוי כספי; כך זה בכל מקורות ישראל ומעולם לא הובעה דעה שונה בעניין עד לדורותינו אלה וכמובן, לא על ידי תלמידי חכמים אלא על ידי חכמים בעיני עצמם; אלה שעליהם אומר הנביא: ''חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו.''

לדברים שנכתבו בקולמוסנט לא התייחסתי כי אינני נוהג להתייחס לפגיעה ''בול'' לאחר שקודם יורים ואחר כך מסמנים עיגול סביב הפגיעה; עם כל הכבוד, היה ראוי להתאמץ קצת יותר ואולי כתוצאה לכתוב קצת פחות.

פעמיים מופיעה בתורה מחיית עמלק; בפעם הראשונה כתוב: [יד] וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה כְּתֹב זאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

בפעם השניה כתוב: [יט] וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל-איְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה'-אֱלֹקֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:

ה' אומר: 'מחה אמחה' ומשה מצווה אותנו 'תמחה' את זכר עמלק. ראשי התיבות של 'מחה אמחה תמחה' זה 'אמת'. הפך הספק שהוא ערעור על עצם קיומה של אמת.

עד כאן; התכוונתי לכתוב בקצרה ויצא מאמר שלם. נו, השאלות שלך היו מניע מספיק חזק לכך.

בברכה,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



ניסים: האם הקאפואים בעמנו הם הביטוי
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 11/07/2003 שעה 0:49)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המוקצן ביותר של ''קליפת עמלק'', בכך שלא רק שפעלו לכפור בתרומה היהודית היחודית בהיסטוריה, אלא בכך שפיזית ובאמצעות נגישות קשות ב''חסות'' הצורר ניסו להפוך את בני עמם למעין ערב רב מוכה אימה ולפגוע ולפורר את צלם האדם שביהודי ולאיין את רוחו?

''קליפות'' הקאפואים בעמנו:
תגובה 31152
תגובה 30387
תגובה 19222
_new_ הוספת תגובה



קליפת עמלק ומה שמעבר לה
נסים ישעיהו (יום שישי, 11/07/2003 שעה 14:37)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מיכאל, יתכן שאתה צודק ויתכן שמדובר במשהו יותר עמוק והרסני מקליפת עמלק. לענייננו, די בכך שיהודים פועלים נגד האינטרסים של בני עמם כדי שתתקומם בתוכנו כל נימה של רגש יהודי.

הבעיה שלנו היא בהעדר מוחלט או חלקי של מודעות יהודית; לכן רובנו מקבלים בשוויון נפש שיהודים מדברים או אף מתנהגים באנטישמיות, מה שלא היינו מוכנים לסבול משום גוי.

כפי שציינתי בתגובתי לאלכסנדר מאן בנושא אחר מעט, לא כל כך מצויים כיום גויים המערערים על מוסריותה או על ראשוניותה של היהדות; לעומת זאת בתוכנו ניתן למצוא מערערים כאלה בערמות, והם אלה המזינים את האנטישמיות לגווניה השונים.

תופעה זו אמורה להיעלם כאילו מעצמה ככל שתעמיק מודעותנו היהודית.

שבת שלום ומבורך,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



קליפת עמלק ומה שמעבר לה
אלכסנדר מאן (יום שישי, 11/07/2003 שעה 17:03)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

צר לי לחלוק עליך מן היסוד לדברים שכתבת בתגובה זו, אך פירוש המציאות באופן כה אוקולטי ובאופן כה רומנטי מהווה לשיטתי סכנה רבתי לישום תוצאות חשיבה זו בשטח.
הדיבור החוזר ונשנה על ''קליפת עמלק'' לא רק שמכיל בתוכו יסודות של היטהרות אפוקליפטית, אלא מהווה הכשרה מסויימת ל''טיפול'' ביהודים שמבקרים את המצב הקיים ''באופן אנטישמי'', ולגרום לכך ש''תופעה זו אמורה להיעלם כאילו מעצמה ככל שתעמיק מודעותנו היהודית''.

צר לי ניסים - אך החלת מושגים מסוג זה על גויים ו/או על יהודים ביקורתיים מעלה שאלות קשות, שמקורן בהשוואה לתופעות דומות שנפתחו בכוונות כלליות בשם זה, אשר הביטוי הגרמני Gleichschaltung הוא היאה להם, שמתכוון לכך שהחברה בכללותה אמורה לחשוב ולהתנהג באופן אחיד ואורגני, ללא מפלגות (ובל נשכח את השורש המצוי במונח זה, פ.ל.ג.) ודיעות שונות, כי אם מתוך הרמוניה שמקורה באחדות השורה.

לא בבית ספרנו הדמוקרטי, ניסים.
_new_ הוספת תגובה



קליפת עמלק - פגיעה במיטב המאגר הגינטי של הלאום
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 11/07/2003 שעה 18:24)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל ''השווייה'' כזאת הינה בדיוק אותו ביטול של צלם האנוש בבן-הלאום, עליו דיברתי, באמצעות דיכוי פנימי, נגישה, אוירת לינץ בגרון ניחר כלפי חלק מבני הלאום הנאמנים עוד יותר לצלם התכונות המובחרות שבאדם בן הלאום וכד'.

כשם שהצורר היטלר ימ''ש פנה לטבוח ולדכא באכזריות חלק מבני עמו, ועוד כנגד העילית המשובחת ביותר, האחראית ביותר, אצילת ההליכות ביותר, בעלת היושרה ויכולת המעשה הנאמנה ביותר לצלם האדם מהסדר הגבוה ביותר - בעקבות מרד הקולונל שטאופנברג ב-‏20 ביולי 44.

וכשם שסטלין פנה לטבוח 20 מיליון מבני האומה הרוסית, ועוד האינדיוידואלים המעולים שבהם.

כך גם יש בקרבנו קאפואים עד ימינו הקמים כנגד המיטב שבלאום היהודי, תוך ניסיון לפגוע במה שהיינו אומרים כיום ''מיטבו'', או, בלשון המדע המודרני, מיטב המאגר הגינטי שבו.
_new_ הוספת תגובה



אז נשארנו במחלוקת
נסים ישעיהו (שבת, 12/07/2003 שעה 22:50)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מזמן הבנתי שאינני יכול לשכנע את כולם או בכלל; כל שאני יכול הוא לכתוב את דברי.

מכאן ואילך פועלת הבחירה החופשית; אפשר לקרוא את דברי ואפשר להתעלם. אפשר לקרוא ולהתמודד ואפשר להתעקש לא להבין או להבין הפוך.

מצורף קישור להערה שנכתבה בשבוע שעבר: תגובה 32479

שבוע טוב ומבורך,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



מנגנון עמלק - הפרכת ה''תזה'' של אליצור
מיכאל מ. שרון (שבת, 12/07/2003 שעה 15:06)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

במאמרו הוא מביא שפע של סיפורי ''שנאות בין קרובים'' כניסיון ל''הדהים'' בעזרת הסנסציה. זאת כשהוא מייחס לתאוריית הרכילות'' שבנה גוון פרוידיאני -דבר מופרך מעיקרו, שכן פרויד מציג מנגנונים סיבתיים, ואליצור -סיפורי מעשיות העטופים במין סבך מדומה של מיסתורין: ''מדהים, מיסתורי - רצון ההשמדה הקטלני מתעורר כלפי הקרובים לנו מכל'' (תמיד כך? כל אח תאום -תאומים מונוזיגוטיים נניח - חפץ להשמיד את אחיו? האם אב יחפוץ, מבין בניו, להשמיד את זה הדומה לו מכל באופיו וגישתו, אלא ההיפך?).

גם אם אליצור מהמם את קישבנו הביקורתי בעזרת אוסף נרחב של אנקדוטות, קצת אנטישמים מנוולים (שאינם אגב קשורים כלל לנושא דיונו, אולי על דרך האסוסיאציה הרחוקה) וציטוטי ''שנאה'' מקראיים, עדיין הוא מציב כאן תזה.

תזה זאת אינה מציגה הסבר כלשהו, אלא הינה דסקריפטיבית (כך הם הדברים-התופעה). גישתו ניתלית-פרויד רואה את המערכות הנפשיות כמציגות קפריזות רגשיות ותפקודיות, למעשה

כך, ''קיימת שנאת דומה''. למה? פסיכולוגיית המעמקים, נו, לבירינת שכזה. אבל פרויד אינו לבירינת, ואליצור אינו פרויד, מה לעשות.

ואילו אני הצגתי כאן תזה חשובה באמת, המציגה את חשיבותו הביולוגית-אבולוציונית ואת המימד האוניברסאלי, המרכזי בחשיבותו של מערך ''חסימת עמלק''. האם הסיפור התנכ''י מציג סתם קפריזה מקרבנת של אל-דמים ועם פצוע-נפש כפי שאומר אליצור?

גישתי מדגישה שקומפלקס עמלק הינו היצוג הקוגניטיבי-רגשי של ההישמרות מפגיעה במאגר הגינטי של קבוצה אתנית מסויימת.

נטייה לפגיעה עצמית כזאת ברמה הקבוצה המורחבת אכן קיימת, כשם שבגוף האורגני האינדיוידואלי קיימת תחלואה אוטו-אימונולוגית.

התופעה הקבוצתית קיימת, והתבטאה הן בפגיעה במאגר הגינטי של העם הרוסי על ידי סטלין, הן ברצח הנרחב של האליטה המזרח גרמנית המצויינת בסגולותיה על ידי היטלר, כשמרד הקולונל שטאופנברג (מבצע וולקירי, 20 יולי 1944) משמש לה אמתלה. והן בתופעת הקאפואיזם היהודי.

נושא ה''דימיון'' בהקשר הישמרות מפגיעה במאגר גינטי:
****************************************************
ברור אגב ש''הדומים'' אך בעלי תכונות מרכזיות ירודות עשויים לעבור ולהסתנן מבעד ל-gating ולסף הסינון של מנגנון ההישמרות הגינטית.

מעניין אגב שמייד לאחר הצגת התזה הזאת, הוחדרה נאצה אישית כלפי כאן, שנועדה הן להעסיקני, והן לתעל את שימת הלב של הקוראים באתר הלאה מהתזה שהוצגה כאן, כנראה מצד גורם שזיהה מייד את הפוטנציאל המחקרי שבתזה זאת...

והניסיון להציף את הפתיל בהיצף של שטויות, למסך (mask לטשטש דבר בעל משמעות) ולהסיח שימת הלב מבקרי האתר.

אני מניח שהנושא של מחקר ופיתוח מדעי בסביבה בה נפוצה בזיזת יתר של קנינים אינטלקטואליים (נושא הגנה על זכויות קניין אינטלקטואלי הוגדר לפני מספר חודשים כיעד אסטרטגי של המשטרה, לאחר שמשרד הסחר האמריקני מיקם את ישראל בין המדינות בהם הפרה כזאת גבוהה במיוחד) נושא זה הינו חשוב בסוציולוגיה של המדע.

__________________

הסחת שימת הלב:

הרשימה למעלה, נושאת מטען סמנטי בולט של פוגענות מילולית - ולכן מושכת באופן אוטומטי הרבה שימת לב. היא הוצבה כאן לאחר רשימתי הקצרה *והממצה* בעניין המאגר הגינטי (כמובן, החמסן האינטלקטואלי, לאחר שהקונספט ברשותו, תמיד יכול להביאו עם אנקדוטות וסיפורים כיד אליצור...)

אגב, גניבת קניין אינטלקטואלי נעשית גם באמתלה של ''נחשלות פוליטית-תודעתית-רגשית'' של מציב הקונספט. אם בפועל אינו כזה, אין בעייה, ניתן לסדר את העניין...
_new_ הוספת תגובה



מאגר גנטי בשירות הציבור
אלכסנדר מאן (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 0:24)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למרות ביקורתך הרבה מסתבר כי אני מוצא את התיזה של אליצור בכל זאת מרתקת, ומגדירה בהתאם לכך כעבודת מחקר שבהחלט נשענת על מידע סביר וסולידי של התנהלות פסיכולוגיית המעמקים - אם כי אני אישית מזהה בדבריו נימה יונגאית יותר שלטעמי עדיפה, מסיבות שאיני מעוניין להכנס עליהם לדיון כרגע.

בכל האמור לביקורת שיטתית על עבודתו של אליצור, הריני להפנותך לביקורת מעניינת של הכותבת אנה בפורום קולמוסנט
אני חושב שבמקרה זה הצליחה אנה להעלות בעקיפין מספר תהיות שעלו גם אצלי למקרא החיבור הארוך, שלמרות כל זאת אני מקבל ומאמץ את רובו המכריע.

על רקע קריאת תגובתך זו אני חש עצמי כמחוייב להעלות שאלה אחת מכריעה: מהו ה''מטען הגנטי'' של ''עם'' לשיטתך? האינך רואה בעייה בשימוש במונחים מסוג זה, אשר אני מפקפק בקיומם?
הרי לפי מינוח זה המדובר בתפישת עולם אורגנית, שכפי שבוודאי ידוע לך ולרבים אחרים סיימה את תפקידה ההיסורי בשנת 45 של המאה הקודמת. האם אתה בדיעה אחרת?

אשמח לקבל תשובתך.
_new_ הוספת תגובה



מושג זה אז עוד לא היה קיים. אתה מערבב עם משהו אחר...
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 0:37)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



טענה נגדית
אלכסנדר מאן (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 0:52)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למיטב ידיעתי המושג הגנטי היה קיים (אולי בצורת סמיכות אחרת), ודיבורים רמים מאוד הופנו בכוון זה על ידי הוגי דיעות שאחר כך לא רצו לדעת דבר על כך. המפורסם שבהם נקרא האנס-קארל-פרדיננד גינתר מאוניברסטת יינה. הנ''ל אחראי להווצרות המושג ''גזע'', ''ברירה טבעית'' ''גנטיקה ועמים'', ''אויגניקה'' ועוד.

יחד עם זאת יתכן ולא הבנתי את משמעות הביטוי כפי שהשתמשת בו. אנא נסה להסבירו בשנית.
_new_ הוספת תגובה



אלכס, אתה מטעה את הקוראים עם הכנסת הנאצים בכל מקום לפי קריטריונ
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 1:42)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ים הברורים רק לך. סליחה, אבל מה קרה לך?

מדובר במושג נפוץ כיום בספרות המדעית.

genetic pool.

לקט מקרי של מאמרים מדעיים:

Does the Risk of Childhood Diabetes Mellitus Require Revision of the Guideline Values for Nitrate in Drinking Water?
Journal article by Harma J. Albering, Anton W. Ambergen, Danielle M.J. Curfs, Theo M.C.M. De Kok, Jos C.S. Kleinjans, H. Maarten Reeser, Simone G.J. Van Breda, Jan M.S. Van Maanen, Ingrid T.M. Vermeer, Bruce H.R. Wolffenbuttel; Environmental Health Perspectives, Vol. 108, 2000

להלן:

...mellitus has been found in several countries (25). The increase of 32% in 15 years cannot be explained by a change in the genetic pool of the general population; it could be suggested that environmental factors may play a role in this increase. Possible...

__________________________________________

FRANCE PRESSE (London), Dec. 24, 1997 (citing Zoologist Chen Dayuan of Beijing's Institute of Zoology); see also Panda Cloning Raises Debate in China, AGENCE FRANCE PRESSE, Oct. 31, 1997 (arguing that cloning could negatively affect the Panda's genetic pool).

___________________________________________

A Reconsideration of Altruism From an Evolutionary and Psychodynamic Perspective
Yakov Shapiro Caritas Health Group Edmonton, Alberta, Canada
Glen O. Gabbard Topeka Institute for Psychoanalysis and The Menninger Clinic, Topeka

להלן:

...bettering the chances of propagating his or her own genetic pool (as in kin selection), then all altruistic behavior...life to save her child is to assure propagation of her genetic pool! Neither would we assume that her motivations are limited...

_____________________________

On the relevance of John Rawls's theory of justice to welfare economics
Journal article by John A. Edgren; Review of Social Economy, Vol. 53, 1995

להלן:

...difference principle gives some weight to the principle of redress.(17) Rawls argues that this amounts to treating the genetic pool of abilities as a collective asset. A concept of justice so specified represents for Rawls a position...

___________________________

Searching for Order in Social Motivation
Journal article by Bernard Weiner; Psychological Inquiry, Vol. 7, 1996

להלן:

...Representation of a theory of social conduct. mate determinants of action (e.g., survival of the self, the species, or the genetic pool) can be applied to the contrasting social behaviors of helping and aggression. That is, help-giving and aggression...

________________________________

• Playing the Stockmarket in Tana Toraja
Journal article by Robyn Thompson; The Australian Journal of Anthropology, Vol. 11, 2000

להלן:

...their uselessness as anything other than the embodiment of supreme symbolic and sacred value. This exclusion from the genetic pool has ensured that they remain both rare and consequently highly valued. Other bulls are castrated, and this seems to...

_new_ הוספת תגובה



מנפלאות הגנטיקה
אלכסנדר מאן (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 1:52)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מיכאל,

אנא הסבר פעם נוספת את המושג האמור. ייתכן בהחלט שלא הבנתי ו/או ירדתי לסוף דעתך.
אני מכיר מושג *הדומה לו* מספרות נאצית, אשר עורכת ''הירארכייה של גנים'' לפי משפחות עמים וגזעים - אך יתכן כי אני שוגה בלקיחת נתון זה בנסיון פירושי את המושג ''מאגר גנטי''.

אשמח לשמוע הסבר מעט מפורט יותר, או אולי קישור למאמר בנושא.

בתודה מראש

אלכס
_new_ הוספת תגובה



אנא חפש בעצמך, אפילו בספר הקדמה
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 1:58)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כללית לשנה א' לביולוגיה.
_new_ הוספת תגובה



מה זה ''היררכיה של גנים''? יש אוסף של תכונות.
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 2:46)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כלומר הן נימצאות על סקלת דרוג נומינאלית (זה בצד זה - ואין שום ''היררכיה'').

ניתן תכונה או יכולת מסויימת לדרג על סקלה אורדינאלית או אינטרוואלית. למשל היכולת לרוץ - אתה יכול לדבר על יצוג גינטי של: יכולת טובה יותר לרוץ, פחות טובה, עוד פחות טובה ועוד פחות טובה - בדרוג 1 2 3 4 בהתאמה. אם מדובר בסקלה אורדינלית, אין משמעות ליחסים בין הספרות (4 לא גדולה פי 2 מהדרוג 2 אלא רק יותר גדולה מ- 2; ו-‏3 גדול מ- 2 וקטן מ-‏4 : 4>3>2>1).

על סקלה אינטרוואלית אין כבר מדובר ביחס סדר, אלא ביחס פרופורציונאלי. למשל האם מטבוליט מסויים ימצא בשיעור X (למשל, כללית פר מיליליטר באיזור מוחי רלוונטי) בממוצע באוכלוסיה (אם מדובר במאגר גינטי כללי של האוכלוסיה המסויימת) או בשיעור של בסביבת 30% ממנו בלבד באותה אוכלוסיה, או במאגר גינטי של אוכלוסיה אחרת. המושג ''גינטי'' מטעה במקצת, שכן כאן אין הבחנה בין הפנוטיפוס (מה שניצפה בפועל באוכלוסיה) ובין הגנוטיפוס (מה שנימצא ב''גנים''). למשל, אדם בעל פנוטיפוס של שיער שחור, עשוי לשאת מטען גינטי (הגנוטיפוס) של שיער בלונדיני, שיתבטא או לא יתבטא בדור הבא, תלוי בבן הזוג, ובמהו הגן (התכונה) הדומיננטי מהשניים .
_new_ הוספת תגובה



בחישוב סטטיסטי (שהינו מורכב למדי בגינטיקה)
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 3:02)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תוכל להסיק מהפנוטיפוס את הגנוטיפוס, כלומר נפוצות גן או תכונה מסויימת באוכלוסיה. הנקודה היא שבנסיבות מסויימות או בתת אוכלוסיות יהיה דיכוי של גן מסויים, ולכן הפנוטיפוס כשמדובר באוכלוסיה נרחבת, אינו שכיחות התכונה באוכלוסיה זו.
_new_ הוספת תגובה



ואולי נשיב את הדיון לפסים המקוריים שלו.
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 3:32)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מיכאל, למרות שמה שכתבת נכון, אינני חושב שזה עונה על השאלה.

לא קראתי את כל המאמר של מר אליצור (כמשה רבנו, המוזכר שם באריכות, תש כוחי לאחר שלחמתי בשני פרקים בלבד), אבל נראה לי שכאן לובש הדיון אופי נקודתי שאני יכול להצטרף אליו.

מר מאן מבקש להתמקד בהגדרה של 'מטען גנטי' של עם. האם יש או אין דבר כזה?
בתחילה ענית שיש מה שנקרא 'מאגר גנטי'. אף הבאת שפע של ציטטות שבהן קיים המושג 'מאגר גנטי'. ככל שהצלחתי לעקוב, לא דובר שם על עמים.

לאחר מכן הזכיר מר מאן את הספרות הנאצית שערכה דירוג הירארכי של גנים. הגנטיקה כבר היתה קיימת באותה תקופה, וגם החישובים האלגבריים הפשוטים של תכונות מנדליות מובהקות כבר היו ידועים. מה שלא היה ידוע הוא הבסיס המולקולרי של הגנטיקה, אך אין זה נראה חשוב לצורך הדיון.

מובן שכשדובר אז על 'הירארכיה' היתה הכוונה למשהו טוב לעומת משהו רע. בביולוגיה מודרנית דירוג כזה נחשב בדרך כלל לחובבני. הדבר שירת אז את מטרותיהם של המדרגים. הם לא היו הראשונים או האחרונים שעיוותו אמיתות מדעיות לצרכיהם.

ככל שאני מצליח להבין - לא ענית לו על הנקודות שהעלה. הבהרת בהמשך שיש הבדלים בין שכיחות של תכונה באוכלוסיה נתונה לבין שכיחות של גן באותה אוכלוסיה. לא הבנתי מדוע עלתה בכלל הנקודה הזו.

אז האם לעם יש מטען גנטי? האם יש גנים יהודיים? נראה שאין גנים מובהקים כאלה, כלומר - הנמצאים אצל כל היהודים ונעדרים מעמים אחרים. יש גנים ששכיחותם שונה בין עמים שונים. בקרב יהודים אפשר למצוא פיזור גנים שונה בקרב עדות שונות.

ההבדלים האלה יכולים להיות קוריוזים מעניינים, אך חשיבותם לעניינים מורכבים (חוכמה, היכולת לפתור בעיות וכדומה) היא - ככל הנראה - אפסית, שכן מדובר בתכונות רב-גורמיות, התלויות בגנים רבים ובמשתנים סביבתיים.

ניסיון לייחס תכונות ל'עם' הגיעו לקיצוניות הרבה ביותר, ככל הנראה, בפסיכואנליזה היונגיאנית, שהיא כולה אוסף של הבלים.
_new_ הוספת תגובה



מאגר גינטי של קבוצה אנושית, לעומת ספקולציות
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 4:20)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מלכתחילה השתמשתי במושג מאגר גינטי. ניתן לדבר על מאגר גינטי של קבוצה אנושית נתונה, בדיוק באותו אופן בו ניתן לדבר על סה''כ הנכסים הקרקעיים שבידיה. חלקם של נכסים אלה אינם ראויים ביותר למגורים אנושיים, וחלקם תואמים מאד מגורים בעלי איכות חיים גבוהה (אויר לא מזוהם, קרבה לים או נחל וכד'). חלק אחר מנכסים אלה טובים יותר לחקלאות (מסוגים מסויימים) מאשר חלקים אחרים. לכן, מבחינה מסויימת תוכל לדרג טיב של נכס קרקעי. וגם מ- 2 או 3 בחינות או N בחינות, תוכל לדרג באופן מיצרפי נכס קרקעי על ווקטור של תכונות (עם שקלול מתאים לכל תכונה).

אך גם, ניתן לפגוע באיכות הנכסים הקרקעיים (זיהום יתר, ויתור על שטח לטובת צד אחר והגברת הצפיפות).

באותה מידה, ניתן לדבר על כמות המשאבים התעשייתיים העומדים לרשות קבוצה אנושית מסויימת. שוב, מדובר במאגר pool שהינו הטרוגני. מאגר תעשייתי כזה אינו מה שאתה צופה בו ברגע מסויים (הפנוטיפוס התעשייתי, באנלוגיה, ומכאן רלוונטיות ההבחנה שעשיתי), שכן כלול בו גם הפוטנציאל התעשייתי שברגע נתון עדיין אינו ממומש. כך גם לגבי נכסים קרקעיים, שכן, ניתן להכשיר את האדמות, וגם כאן שונה הפנוטיפוס הקרקעי מהגנוטיפוס.

כך גם לגבי המאגר הגינטי ''הנמצא ברשות'' קבוצה אנושית מסויימת. ניתן לחבל בו ולהפחית את ערכו המצרפי (למשל על ידי חבלה סלקטיבית בפרטים בעלי תכונות גנוטיפיות גבוהות מבחינות מסויימות, למשל בעלי IQ או יצירתיות גבוהות) וכך אתה מפחית את כמות המשאבים הגינטיים החשובים (מבחינות מסויימות) העומדים לרשות אותה אוכלוסיה.
ועל כך בדיוק, על פגיעה כזאת, והנטייה הטבועה למניעתה על ידי ''מחסום עמלק'' הפסיכולוגי הנמצא אצל רבים באוכלוסיה *בקבוצה אנושית המגדירה עצמה ככזאת*, בדיוק על כך דיברתי כאן ברשימותי בתאוריה שהיצבתי, הרואה בסיפור עמלק התנכ''י משהו ממשי-אוניברסאלי בעל חשיבות למאגר הגינטי של קבוצות אנושיות. סביר גם שקבוצות אנושיות שהינן או הרואות עצמן בדין כבעלי יחודיות מסויימת, למשל מבחינת משאבי אנוש כלכליים, המצאתיים, תרבותיים וכד', יטו לשמור יותר על פרטים או תת- קבוצות (כשתת קבוצה כזו יכולה למשל להיות אף רוב רובה של האומה או הקבוצה, או אף כולה, כאסטרטגיה גלובלית-כללית) בהם נימצאים מאבי אנוש אלה בשיעור גבוה, ולמנוע פגיעה בנכסים הגינטיים האלה בתוך המאגר הכללי. הדבר עשוי להתבטא או לא להתבטא באמירות על יחוד ו''קבוצת סגולה'', פיתוח ''גאוות יחידה'' מוצהרת או לא, אך לא זה העניין הרלוונטי, אלא המהלכים הננקטים באופן פרגמטי. במקביל אמרתי כי אכן קיומן של מגמות פנימיות ההרסניות למאגר הגינטי - אף הם עניין ממשי הנוכח בהיסטוריה.

נושא המטען הגינטי (בנבדל ממאגר גינטי) של אומה או קבוצה אתנית הינו שאלה אמפירית הטעונה מחקר, שאין לפתרה באמצעות עמדות קדומות לכאן או לכאן. מהו ''מטען גינטי'' באופן כללי ? ניתן לדבר למשל על נטייה ממוצעת גבוהה יותר לחלות בסכרת של עם מסויים ביחס לעמים אחרים; כללית לגבי יהודים במערב נמצאה בשנות ה-‏50 מנת משכל ממוצעת של 102 IQ שהינה גבוהה יחסית לאומות אחרות (וגם אצל הערבים נמצאה מנת משכל גבוהה יחסית). וכן נמצאו קווים גינטיים אופיניים, במחקר שנערך בשנת 2000 בין יהודים לערבים פלשתינאים וערבים סורים. אך השאלה היא על מה הסתכלו החוקרים, אילו תכונות נבחנו במחקר הזה. אך אין זה העניין הרלוונטי והמוצק (מאגר משאבים של קבוצה אנושית) בו דנתי - אלא הזזתו לכיוון מאד ספקולטיבי.
_new_ הוספת תגובה



מאגר גינטי של קבוצה אנושית, לעומת ספקולציות
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 4:26)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל הדוגמאות אינן בנות השוואה.

כאשר יש בידי עם נכסים קרקעיים, אותם נכסים אינם מצויים ברשותו של עם אחר. לא כן תכונות.

ההבדלה הזו היא חשובה, משום שהחסמים בין עמים הם חדירים, ויש זרימה גנטית לכאן ולכאן.

הרשה לי לפקפק בתקפותם של המחקרים שאתה מצטט משנות ה-‏50. מבחני IQ סובלים מהטייה תרבותית ברורה מעצם טבעם. אם התוצאה היתה 102, כשהממוצע הוא 100, לא סביר שמדובר על הבדל מובהק, ודאי שלא על הבדל חשוב.
_new_ הוספת תגובה



ראשית, ההבדל מובהק משום שמדובר בקבוצות גדולות
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 5:33)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לכן, למרות שמדובר בהפרש נמוך לכאורה, הרי שהוא יציב ומובהק ברמת מובהקות גבוהה מאד. דהיינו שיצוג ערך ה-IQ הממוצע את הקבוצה אינו יכול להיות עניין של מקריות (בגלל גודל הקבוצה).

אשר לנכסים, גם לרשות עם אחד יכולים להיות נכסים קרקעיים מאותו סוג בדיוק כלעם אחר, ועדיין זה מצוי אצל זה, וזה אצל האחר. כך גם לגבי תכונות. יש גם נכסים קרקעיים שימצאו באיכות נמוכה יותר אצל עם אחד לעומת משנהו, ממש כמו נכסים גינטיים.
_new_ הוספת תגובה



ובכל זאת - חסר משמעות
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 14:19)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מיכאל, לא כל הבדל מובהק סטטיסטית הוא הבדל בעל חשיבות.

נניח שתצליח להוכיח שה-IQ היהודי הממוצע הוא 102, בעוד שהלא-יהודי עומד על 100, מה המשמעות המעשית של זה? ההבדל הוא כה זעיר, עד שאני יכול להתעלם ממנו לחלוטין כשאני פוגש אדם אחר, גם אם אני יודע את מוצאו.

זאת ועוד: כבר ציינתי בהודעה קודמת ש-IQ הוא מדד גרוע להשוואה בין אוכלוסיות, משום שהוא בעל הטיה תרבותית אפריורית. הוא שימש להשוואה בין אוכלוסיות בניגוד לכוונתו המקורית של מפתח המבחן, שמטרתו היתה לאתר ילדים הזקוקים לתיגבור בלימודיהם.

לעניין הנכסים - מדובר על נכסים קונקרטיים ולא על משהו 'מאותו סוג'. ספציפית - ניתן לומר שהויכוח על שליטה במזרח ירושלים הוא קונקרטי: או שמישהו מהצדדים הניצים ישלוט שם, או שתהיה פשרה כלשהי.

לא כן בתכונות אנושיות. אם צד אחד הוא 'חכם' (ותהא אשר תהא צורת הבדיקה של הגורם החמקמק הזה), אין זה מונע מהצד השני להיות 'חכם' אף הוא.
_new_ הוספת תגובה



אשר לעניין הזרימה הגינטית, מדובר ברגע נתון לגבי המאגר הגינטי
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 5:46)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כך למשל, מן הידועות הוא, בפרט לגבי זרים השוהים ביפן, כי היפנים אינם נוטים כלל לנישואי תערובת, עקב תחושת מצויינות אנושית כללית, שבני אירופה פגשו בה עוד לפני מאות שנים. כך, אין הם, מפאת אמונה מסורתית זאת ביחודיות היפנית (שגם פיתחוה בהשקעה מרובה במהלך הדורות בשיטות אימון שונות - ולכן מדובר גם בחשש מהשפעה תרבותית-ערכית), אין הם נוטים לראות בזרימה גינטית (ואף ערכית-תרבותית, בניבדל מזרימת ידע וטכנולוגיה) כלפיהם מקור לשיפור איכויות מאגר המשאבים האנושי, דהיינו המאגר הגינטי. מבחינתם, זרימה כזאת יכולה ברוב המיקרים רק להוריד איכויות.
_new_ הוספת תגובה



מהי המשמעות של 'רגע נתון'?
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 14:24)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נו, אז יפנים רבים הם גזענים. מה אתה רוצה שאעשה עם הנתון הזה?

אני מניח שרוב מגדלי הכלבים יסכימו אתי שעירוב גזעים משפר את הפרט. כלבי תערובת הם בדרך כלל פקחים ובריאים יותר מכלבים גזעיים.

פרמטרים אנושיים מונעים מאיתנו לבדוק תצפיות דומות באדם באותה איכות, אך בינתיים לא מצאתי עדות שמה שאתה אומר הוא סביר.

זאת ועוד: מובן לכל שיהודים במשך השנים קיבלו מטען גנטי מבחוץ, ויעידו על כך היטב ההבדלים הגופניים בין יהודים בני עדות שונות. מה, לדעתך, האסון שנגרם מכך?
_new_ הוספת תגובה



יובל אתה מערבב בין הנושא של משאבי אנוש ל''גזענות'' למרות שאין כל
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 19:11)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

רלוונטיות. בנושא משאבי אנוש ובניהול משאבי אנוש (נושא הנילמד למשל לתואר שני במנהל עסקים) קיים תכופות פוקוס על הבדלים אינדיוידואלים בסגנונות קוגניטיביים: פתיחות מול סגירות (רוקיץ, 1960 ); תלות שדה (וויטקין); אינטרוורטים מול אקסטרוורטים (אייזנק), גמישות מול סגירות ועוד. מדובר על הבדלים בין אישיים ביכולות קוגניטיביות ותפיסתיות ספציפיות המתאימות למטלות מסויימות.

הבאתי את הנושא של IQ רק משום שכאן נערכו בזמנו מחקרים נירחבים על הבדלים בין אוכלוסיות ויש בנמצא ממצאים בנושא. אכן בנושא מנת משכל קיימת משנות ה-‏60 (בפרט ביחס למחקריו של ג'נסן) הביקורת שהתקבלה באופן רחב, אודות ''תלות תרבות'' כפי שציינת. למשל אוכלוסיה שחורה הנשענת על תת תרבות מסויימת בארה''ב - מושגים מסויימים ומונחים במבחן מנת משכל הסטנדרטי אינם רווחים שם, וציוניהם ישתפרו פלאים אם מונחים אלה יוחלפו למונחים הרווחים בתת-התרבות שלהם.

אף אני היצבתי כחלק מפרוייקט נירחב שבצעתי בנושא הקשב, סגנון קוגניטיבי של יכולת לחלוקת קשב, ואף ביקרתי, כולל כאן באתר, את ההנחה שציון מנת מישכל כפי שהוא מושג במבחנים הניבנים בניו ג'רסי, משקף אינטליגנציה כללית במובן הרווח, כמו למשל יכולת לפיתרון בעיות מורכבות ורבי רכיבים, או המצאתיות למשל, כך שאתה מתפרץ לדלת פתוחה. ביקורת מסוג זה, לגבי השאלה, מה באמת מודד השאלון, קיימת עוד מתחילת שנות ה-‏70 (ולפני כן) תוך למשל הצבעה על כך שהארכיטקטים, הפיזיקאים, המתימטימטיקאים וכד' המעולים ביותר בתחומם בארה''ב, היצטיינו דווקא ביצירתיות גבוהה שנמדדה במבחני יצירתיות, בעוד כושר הניבוי של מבחן מנת משכל היה מוגבל לגבי הגבוהים ביותר בביצועיהם.
_new_ הוספת תגובה



יתכן שאני מחדד ולא מערבב
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 20:21)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הטיעון שלך הוא שיפנים אינם נוטים לנישואי תערובת בשל תחושת מצויינות ובשל תחושתם ש'זרימה גנטית' תוריד את האיכות שלהם.

אני טענתי שזו גזענות.

תשובתך היא שאין מדובר בגזענות, אלא ב'ניהול משאבי אנוש' ושלומדים זאת בלימודי תואר שני במנהל עסקים.

מדוע חשוב היכן לומדים זאת? הדבר מזכיר לי את הטיעון שהאסטרולוגיה היא נכונה, משום שיש אנשים הלומדים זאת באוניברסיטה.

פרט לכך שאתה מתעקש על מתן שם שונה, קשה יהיה למצוא הגדרה לגזענות שלא תכיל את הרעיון שעליו אתה מדבר. נראה לי שהגדרה מינימלית של גזענות היא גישה הרואה את השוני בין גזעי האדם כמצביע על הבדלים איכותיים היררכיים. זו נראית לי בדיוק הגישה היפנית.

הסיבה שרעיון כזה הוא שגוי אינה בשל חסם תיאורטי או עניין של תקינות פוליטית. להלכה יכול להתפתח מצב שבו גזע אחד יהיה מוצלח יותר בפרמטרים רב-גורמיים. הסיבה שזה לא קרה היא שגזעי האדם נפרדו זה מזה לפני כ-‏20,000 שנה בלבד, שהם הרף-עין אבולוציוני. העם היהודי קיים על פי מסורותיו כ-‏4,000 שנה, ועל פי עדויות ארכיאולוגיות כ-‏3,000 שנה, אם אני זוכר נכון.

יתכן שבעבר היו גזעי אדם שההפרשים ביניהם היו גדולים. נראה לי שזו הסיבה שהאדם הניאנדרטלי הושמד (על ידי אבותינו הקרו-מניונים, כמדומני).

את גישתך לעניין ה-IQ לא הבנתי כלל:
מחד אתה אומר שיש ממצאים, מאידך אתה מסכים אתי שהם אינם מצביעים על משהו רלוונטי לדיון. אז מדוע הבאת את הטיעון הזה מלכתחילה?
_new_ הוספת תגובה



מה, אתה מנסה למכור לי את הגזענות?
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 22:06)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל היא אינה מענינת אותי, שכן מה אעשה בעזרתה?

הגזענות מייחסת תכונות ל*קבוצות* אתניות ולאומיות, דהיינו לקבוצות גדולות. והיא חדורה דעות קדומות שלא ניבדקו מעולם מהן התכונות הללו.

אבל אני, כחוקר פסיכולוגי, עוסק באנשים בודדים, ובודק תכונות שונות כמו גם כישורים למטלות מסויימות (או היעדרן) אצל אנשים, *כל אחד בניפרד* בעזרת מבחנים פסיכולוגים - מבחני נייר ועיפרון, מבחני ביצוע ומדדים פיזיולוגים.

לא מעניין אותי אם אדם שייך לקבוצה כזאת או אחרת ומה אומרים עליה בארשת שנאה חמוצה, בטון כבד מתהומות נפש גזען, בזלזול או בחיבה: קבוצת הבחורים הטובים האשכנזים ו''אנשי שלומינו המצויינים''; קבוצת ''המזרחים'' ש''ברור לבחורים המצויינים בדיוק מיהם''; קבוצת ''הזונות ואנשי המאפייה'' הרוסיים; וכך הלאה, יחוסים גזעניים הנפוצים כל כך דווקא אצל אלה המנסים בכוח לגרד ולחשוף גזענות אצל אלה שאינם כאלה, בבחינת דחיית האשם הברור מגופם הם.

אתה אומר ''מה, לא ברור שהמזרחי הזה הינו ללא כל השוואה ''לבחור הלבן והטוב מאנשי שלומנו'' בתפקיד X ?

ואני אומר, ואמרתי מאז ראשית שנות ה-‏70 בבישנות מה ובצניעות ראוייה: סליחה, שום דבר לא ברור.

בואו ניבדוק את 2 האנשים הללו ישירות. בבקשה: רמת יצירתיות, גמישות, וכך הלאה, ולאחרונה, גם חלוקת קשב (לגזענים, אין לכם מה לדאוג ולהדביק לי את גזענותכם בתקווה שכך תצליחו להצניע את הכלי שבניתי...). וכן -ניבדוק ביצוע בפועל, על פי מדדים מוגדרים ומדוייקים.

ההכללה הגזענית היא במקרה הטוב כלי כהה ולא יעיל , ובמקרה המוצלח ביותר, בעל יכולת נמוכה להסבר השונות באוכלוסיה.

אתה מראה במחקר שהמזרחים ''אינם יכולים לדחות סיפוקים''? (נמוכים בדחיית סיפוקים; מחקר בתחילת שנות ה-‏70 ). ואני אמרתי אז, רגע, רגע. לא מזרחים ולא בטיח. פשוט דפוסי האינטרקצייה במשפחה. זה המשתנה הבסיסי המסביר את התופעה. ובניתי אז מבחן ''רציונליות הורים'' והראיתי בדיוק את זה. גם במשפחות אשכנזיות ולבנות למהדרין, גם שם, אם רציונליות ההורים נמוכה (כפי שאפיינתיה בדפוסי אינטרקציות שונים), אין דחיית סיפוקים.

אכן, הגזענות עשוייה להיות מפלטם של הלא יוצלחים, או חסרי היצירתיות והעקרים מחשבתית.

אבל מה גזעני בזה שבמחלקת המחקר ב- IBM למשל או במעבדות המחקר והפיתוח של Bell משתדלים לרכז פה ושם קבוצות אנשים בעלי נתונים מעולים מבחינת כישורי מחקר והמצאתיות, ולמנוע הדלדלות שיעורם על ידי חדירת אנשים בעלי נתונים פחות מוצלחים? מדובר במאגרי משאבים אנושיים.

אשר ליפנים, מה זאת אשמתי אם הם לוקים בשוביניזם ערכי ותרבותי, ורואים בחברתם מאגר של משאבי מצויינות? בהודעה האחרונה, כלל לא דיברתי על היפנים, אגב, ולא ברור לי למה נאחזת שוב ושוב ושוב בדוגמא זאת, בעוד איזכורי אותם היה אפיזודי וקצר ברשימה אחת גדולה, וברשימה האחרונה דיברתי על תכונות ומשאבי אנוש.

אשר לי, בדומה מעט לפיאז'ה, אני מאפיין דפוסים, תצורות ומבנים קוגניטיביים, בהם אנשים עשויים להיות שונים זה מזה (כשם שפיאז'ה הראה שוני בדפוסים כאלה בין שלבי התפתחות שונים - כשגישתו פותחה בהיותו עוזרו של בינה מפתח מבחני האינטליגנציה, כאשר שם לב שיש דפוסי טעויות השונים מאדם למישנהו).

ואחר שאיפיינתי דפוס מסויים, אני בודק בפועל לכל אדם בניפרד עד כמה דפוס זה מצוי או נעדר אצלו, באיזה חלק של הרצף הוא נימצא, בין קטביו של המשתנה הזה.
_new_ הוספת תגובה



אני לא מוכר דבר. גם לא קניתי את הסבריך.
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 23:03)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בוא נחזור להודעה שלך שפתחה את כל זה. אתה דיברת כמה פעמים על 'מאגר גנטי'. למעשה, היתה הודעה אחת שעסקה רק בכך: תגובה 32816 . גם אלכס וגם אני הקשינו כמה קושיות בעניין זה. אלכס שאל אותך על השימוש שהנאצים עשו במושג זה או במושג קרוב אליו. אני שאלתי אם נכון לדבר על 'מטען גנטי' של עמים.

אתה הבאת שתי דוגמאות שהקפיצו אותי: האחת - מבחני IQ שבהם הראו שיהודים הם קצת יותר חכמים מהממוצע (ובמאמר מוסגר אעיר שבאליס איילנד מצאו במבחני IQ שהיהודים הרבה יותר טיפשים מהאמריקאי הממוצע. הטיה תרבותית כבר אמרנו?). השניה - יפנים משתמשים בטיעונים די דומים כדי להסביר את רתיעתם מנישואי תערובת.

לדוגמא הראשונה אמרתי שנפלו בה שגיאות מתודולוגיות קשות. אתה המשכת והגנת על הדוגמא, ולבסוף אמרת שאכן אין ממש במבחני IQ לעניין זה.
לעניין הדוגמא השניה - אמרתי שמדובר בגזענות פשוטה. אתה אמרת שמדובר ב'ניהול משאבי אנוש', ובהודעה שלאחר מכן אמרת שב'ניהול משאבי אנוש' לא דיברת על היפנים. כאן כבר איבדתי את החוט המקשר לעניין משאבי האנוש.

בסופו של דבר הסברת שיש לבחון כל אדם לגופו. אני מסכים לחלוטין, אבל כאן אנחנו כבר זורקים לאשפה את עניין ה'מטען הגנטי' של עמים. זו היתה כוונתי מלכתחילה. אין סימוכין לכך שלעמים יש 'מטען גנטי' רלוונטי לבעיה שאתה מנסה לפתור כאן. ניתן לחקור זאת, כמובן. אני מניח שתעלה חרס בידך הן בשל העובדה שגזעי האדם הנפרדים נוצרו לא כל כך מזמן, הן בשל חדירותם של הגבולות בין העמים.
_new_ הוספת תגובה



אבל שים לב שהסתייגתי מכל עניין המטען הגינטי
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 0:30)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בתחתית הודעתי התייחסתי גם לזה, מכיוון שנישאלתי גם על כך, אך בחוסר עניין ברור, וכל עניין ה-IQ מופיע שם, יחד עם מחקר אחר שציטטתי, פשוט משום שרציתי להביא מהידע הקצר שלי בנושא, שכלל לא מעניין אותי בהקשר הנידון.

הרי כלל איני עוסק ב''מטען הגינטי של עם'' - מושג שהינו מעורפל, ובמרחב ההתייחסות הכרוך בדוגמות צהובות בדומה לפורנוגרפיה קשה אודות ''עליונות'', ושאר מונחי רהב ותעצומות מדומות, פרי מחשבה לא צלולה, כבדה ולא ממוקדת, רהב ותעצומות שלא יוצלחים מבחינות ברורות אוהבים לייחס לעצמם (כגון הנברן האובססיבי בעל פני העכבר הימלר ושאר נברנים/חטטנים ודקדקני מדידת שטויות ''אקדמאיים'' של ''תורת הגזע'' - ואיני אוהב במיוחד את גזע הנברנים, גם לא מ''כוחותינו''...) .

ואין זה אחריותי שאלכס עירבב ''מטען גינטי של גזע'' עם ''מאגר גינטי'' על כל האסוסיאציות שלו בנושא - שאין להם שום רלוונטיות לנושא ה''מאגר הגינטי'' בו דנתי בהרחבה, הלקוח מעולם תוכן בעל כוון שונה בתכלית...

התייחסתי פשוט למאגר המשאבים או התכונות והיכולות ברגע נתון, באותו אופן בו מדברים על כל משאב אחר. גם משאב - הדיון בו הינו לגבי רגע נתון. והרי נושאי כתיבתי במודלים כלכליים בפסיכולוגיה הינו בנושא משאבים, גבולותיהם, אופני הקצאתם, גיוס משאבים או בלימתו, וכך גם בספרי חלוקת קשב, כאשר פרופ' דניאל קהנמן בספרו Attention and effort הוא זה שב-‏1973 היציג את נושא המשאבים לפסיכולוגיה קוגניטיבית.

אין לי כמעט כל עניין (ואין גם רלוונטיות) בתחומי ניתוחי וביקורתי במידע האיזוטרי משהו שבתחום עיסוקו של אלכס בחשיבה הנאצית (אולי מוגזם לאמר, שהרי אני סקרן מטבעי), וגישתו לעיתים מזכירה לי במקצת את את אותם תלמידים שבבגרות באנגלית הכינו מראש בבית 3 או 4 חיבורים - כגון ''מצעד צה''ל'':

כך, כאשר החיבור במבחן הבגרות באנגלית היציג בראש הדף את המשפט : The ship arrived at the shore והניבחן התבקש לכתוב חיבור הממשיך את המשפט הנ''ל, הרי שהוא כתב,
The ship arrived at the shore
ובהמשך:
and the sailors immediately ran to the Zahal's parade
_new_ הוספת תגובה



באופן אישי, אגב, יש לי חיבה לדברים הבנויים בצורה מעולה,
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 1:28)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלגנטית, ובעלי תכונות מצויינות, וגם יפים, מה לעשות.

לכן, אני יכול להבין היטב בעלי כלב גיזעי כגון האסקי סיבירי, או חתול קסום, שסוגם הושבח באופן קפדני ובמשך תקופה ארוכה, מבחינת תכונות מועדפות, והם נהנים מכך שיש לידם יצור כמעט מושלם מבחינת העדפותיהם.

אבל הנושא של גזעים אנושיים טהורים הינו מופרך מעיקרו.

האם יש קשר בין מורפולוגיות של חלקי גוף ובין תכונות קוגניטיביות או מערכים רגשיים ואחרים? האם יופי מסוג מסויים, פרופורציות מסויימות, אופני ויסות מערכות שרירים מסויימות מייצגים התפתחות משולבת עם מערכות ותכונות נוספות, באופן שהינו פונקציונאלי מבחינה זו או אחרת?

כך למשל, האם ג'ינג'ים למשל הינם לרוב ''יותר פקחיים''? (הקשר אינו בהכרח מופרך מעיקרו, שכן השיער התפתח באותו שלב אמבריולוגי בו התפתחה מערכת העצבים המרכזית)? כל אלה הינם בעצם שאלות למחקר אמפירי וגם להצבת השערות ביולוגיות מענינות ובדיקתן.
_new_ הוספת תגובה



ליובל ומיכאל. אודות אמונה וביטחון
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 11:16)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עבור בן דורנו, שאינו שומר תורה ומצוות, המושג 'כפירה' איננו נחשב כחידוש. לדעתו, בוויכוח בין מאמינים לכופרים מוטלת חובת ההוכחה על מי שמאמין בבורא העולם. מן הראוי להבהיר שלא תמיד רווחה הנחה זו. המצב היה שונה לחלוטין.

במשך אלפי שנים, לאורך כל הדורות, תופעת ה'אתאיזם' היתה נדירה ביותר. כל עם בחר לו אלוקות או אלילות לפי טעמו. העולם היה רווי באמונות שונות ומשונות. מעולם לא שמענו בעבר ההיסטורי על אומה שחרטה על דגלה את 'האמונה' שאין כח עליון השולט בעולם. תמיד היתה קיימת אצל כל העם הנחת יסוד שאין לערער עליה: העולם לא נברא מעצמו, ויותר מכך, קיימת תורה המסבירה לשם מה העולם נברא ומהן חובות וזכויות הנבראים בו.

התפתחות הציוויליזציה הגבירה את הערצה להישגים חומריים ויצרה 'אקלים' מטריאליסטי. אוירה זו הביאה בעקבותיה להתפתחות הכפירה כשיטה. שיטה זו שימשה לביסוס רעיוני למצב הקיים. היא סיפקה רובד עיוני שמטרתו להצדיק את דרכי ההנהגה האנושית. לא ביום אחד נוצרה שיטה זו; ככל שהעולם המשיך להתקדם בתחום הטכנולוגי, שוכללה גם השיטה הרעיונית המעניקה בלעדיות למטריאליזם ולטבע ושוללת את הקיום של ההויה העל טבעית.

כאמור, התהליך לא היה פתאומי והוא כלל מספר שלבים. בתחילת דרכה של הכפירה, עדיין לא הוכחש קיומו של בורא העולם; טענת הכופרים היתה שאין תורה המחייבת את אופיו של אורח החיים של הנבראים, ואין השגחה אלוקית מפורטת ויחודית על מתרחש על פני הארץ. הם הפיצו את ההנחה שהאלוקים נמצא בשמים, גבוה מעל גבוה, והוא אינו מתעניין במעשיהם של בני האדם. הקובע עבור האדם הוא הטבע, שאמנם נברא בתחילתו ע''י האלקים, אך האלקים מניח לו להתנהל לבדו. כך נולד המטריאליזם.

ידיעת מציאות ה' נדחקה ע''י שיטה חומרנית זו לקרן זווית. אמנם מזמן לזמן הוציאו אותה מפינתה כדי לערוך טקסים דתיים ריקים מתוכן שנצרכו לתשלום מס שפתיים ללב שעדיין האמין בבורא. שלב זה של זריעת הכפירה עבר בהצלחה, ועתה הגיע השלב הבא והוא: ערעור האמונה באלוקים. כך נולד האתאיזם. מן הראוי להדגיש ששיטת הכפירה לא הצליחה להגשים את מטרתה הסופית. כל עוד מצוים בעולם אנשים חושבים, שלטון הכפירה נתון בסכנה. כל עוד שיש מי שישאל שאלות שהן בחלקן מביכות, ואף עשויות להוביל למסקנות לא רצויות, נצחון שיטת הכפירה איננו מובטח. כאן אנו מגיעים לשלב השלישי של השלטת שיטת הכפירה: השלטת הגישה של ''מי אומר שצריך לשאול שאלות''?

מן הראוי להדגיש ששיטה זו פועלת לאו דוקא בתחום הלוגי. היא פועלת רגשית, בעיקר ע''י לעג על מערכת האמונה וע''י ''הדבקת'' סטיגמות ותוויות בלתי אהודות נושאי דגלה של האמונה. הלעג והבוז שרוחשים האנשים לאורח החיים הדתי יוצרים חייץ רגשי ו''מחסנים'' את הכופרים מפני השפעה רוחנית. אילו הם היו ניגשים לבדיקת הנושא ללא דעות קדומות וללא חיץ וריחוק הם היו מתרשמים מהעושר הרעיוני ומהידע המבוסס והמוכח שיש להולכים בדרך האמונה, אולם הלעג, כאמור, הורס סיכוי זה.
_new_ הוספת תגובה



היהדות נוטה גם לשמר איכות נכסים קרקעיים
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 4:51)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למשל באמצעות ההוראה התנכ''ית על שנת שמיטה, שהינה יחידה במינה בעולם הקדום. הדבר מעיד על חוכמה גבוהה (בהשראת מקור תבונה עילאית מיסתורי? אין לפסול זאת על הסף) המכוונת למודעות לחשיבות שמירת יתרונות ונכסים לטווח הרחוק ומניעת ניצול יתר קצר טווח.
(כיום עקב פיתוח שיטות חקלאיות אפקטיביות של הפריית קרקע וידע מדעי, בטל כמובן צורך זה, ואולי עדיין כמוסה בו גישה כללית חכמה שהינה רב תכליתית Multi-purpose ?)

האם תבונה גבוהה זו קיימת לראשונה ביהדות לעומת הפגניות שקדמה לה?

כך גם עולה לגבי המנגנון הפסיכולוגי של ''מחסום עמלק'', המכוון לשמירה ארוכת טווח על נכסי המאגר הגינטי הכללי.

אבל בקיום הישראלי ננטשה במדה רבה חוכמה עתיקה זאת, לטובת ביצוע מחטפים קצרי טווח. תרבות ה''חפריות'' ו''עשיית המכה'', הצעדים החפוזים המביאים אולי לרווח או הקלה מיידית אך לשבר לאורך זמן, אלה נוכחים כאן בעוצמה רבה.

האם מאספקט מסויים ניתן לראות באלה את ''תרבות הקאפואיזם'' בנוסח ''מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו'' - דהיינו פגיעה עצמית במשאבים האנושיים והאחרים העומדים לרשות האומה לטובת ניצול יתר לטווח הקצר?
_new_ הוספת תגובה



''בהשראת מקור תבונה עילאית מיסתורי? ''
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 6:41)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הכתוב אומר, מיסתורין על גבי מיסתורין, בפי הנביא בלעם, מעט לאחר מכן, במדבר, כד', יז':

אראנו ולא עתה [איך אפשר לראות מישהו או משהו, כאשר הוא נמצא בזמן אחר?]

אשורנו, ולא קרוב

[אשורנו: אראה ואבחן אותו בחדות ובהירות. אשורנו - משורש ישר, שור. ראייה בהירה, ''ישרה'' ולא מוטה ומעוותת. אבל כיצד ניתן לראות אובייקט באופן חד ובהיר ו''מיושר'' אם אינך קרוב אליו?]

הדבר מהדהד כמו בחינת אובייקט הנמצא במרחק אלפי או מיליוני שנות אור מאיתנו:

''אראנו ולא עתה''. הדבר שאני רואה עכשו התרחש בפועל לפני מיליוני שנים.

''אשורנו ולא קרוב''.

מיליוני שנות אור ממני?

ובהמשך:

''דרך כוכב מיעקב''.

לא יאומן? אתה אמרת.

ניתן לראות כאן גם הדמייה ואנלוגיה ליקום בין מליארדי שנות האור. מרחב ההכרה האלהי.

תגובה 26912
_new_ הוספת תגובה



נסים, אני הייתי אומר כך:
אריה פרלמן (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 22:57) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''עם לבדד ישכון - ובגויים לא יתחשב - יתר על המידה''.

ייחודו של עם ישראל איננו מונע את חברותו במשפחת העמים.

לכל עם יש ייחוד משלו - גם אם איננו ''אלוהי'' ונובע מתוך ''בחירה'' וגו' וגו' - אבל אין מניעה מפני התחשבות הדדית ושיתוף פעולה (על בסיס תועלת הדדית, כמובן, ולא איוולת התאבדותית).
_new_ הוספת תגובה



שלום אריה.
נסים ישעיהו (יום שישי, 11/07/2003 שעה 0:32)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''יתחשב'' בפסוק זה מלשון חשבון, לא מלשון התחשבות וגם לא מלשון התחשבנות. כלומר יש שבעים אומות ועוד אחת, ישראל.

את זה לא ניתן לשנות ולא כדאי לנסות; כך קבע הקב''ה בעולמו וכך זה יישאר. גם אם בינתיים השבעים נהיו מאה ושבעים, עם ישראל נשאר בדד.

בברכה,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



היהדות מצוייה בסיטואציית קורבן פלגיאריסטית קלאסית
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 13/07/2003 שעה 6:19) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המושגים המתקדמים ביותר בתולדות האנושות, כגון שימור איכות הסביבה, שימור משאבים מרכזיים וזיקוקם תוך העדפת השיקול ארוך הטווח על השיקול קצר הטווח; דאגה לבעלי חיים (לא תחסום שור בדישו, ודוגמאות רבות נוספות); יום מנוחה וניתוץ מושג העבדות מסביב לשעון. דחיית הקירבון הקדום; מושג הביקורת החברתית - נביאי ישראל היו הראשונים בהיסטוריה שקראו תגר בפני המלכות וההמון בשם הצדק החברתי והביקורת הערכית; ועוד ועוד - כל אלה הוצבו לראשונה על ידי היהדות.

אחרים לקחו מלוא החופן עד היום, ואילו ליהדות הם מאצילים את שגיאותיהם הם. היהדות איפשרה להם להתעלות ולהתקדם, ואת נחשלותם הקודמת הם מדביקים ליהדות בתהליך דו כיווני בו הנוטל את המיטב מהזולת, מדביק לאותו זולת על דרך הפרוייקציה את משוגותיו הקודמים. כך, מיוחסת ליהדות על ידי ערבים ואנטישמים עמדות קירבון דמים (ראה מאמר אליצור, או התעמולה הפלשתינאית) בעוד היהודים היו דווקא אלה שדחו גישות דמים מקרבנות אלה לראשונה בהיסטוריה.

מנגנוני השימור (והשתכללות) לטווח ארוך היהודים - כגון מנגנון ''מחסום עמלק'' אותו זיהיתי במלוא משמעותו כאן, או מנגנון השמיטה, הופכים בפי המפלגיירים ש''הישאילו'' גישות אלה (כגון חסידי איכות הסביבה והנאורים למיניהם) לביטויי קוצר טווח ברבריים (והרי הם, המפלגיירים הם שנחלצו מהברבריות קצרת הטווח בעלת אימפולסיביות ניצול היתר וקירבון הדם בעזרת היהדות).

עם זאת, אכן במידה מסויימת עשוייה להיות נכונה הביקורת שהיהדות התאבנה במקצת בפורמליזם קר במרוצת הדורות, אך היהדות היתה דווקא הראשונה שביקרה את עצמה והשתכללה - כגון דברי הנביאים (''לגול את ערלת הלב'') או החסידות.

וכמובן, הנוצרים שרדפו את היהדות, דווקא משום שלקחו ממנה כה הרבה, עד שלראשונה, בשנת 2000 קרא האפיפיור ליהדות ''אחותנו הבחירה'' והיכיר בעוול הכבד שנעשה ליהדות.
_new_ הוספת תגובה



האיזכורים השונים של עמלק במקרא מציגים אותו
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 10:51) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כאספסוף פרוע הניזון על ביזה, קצר טווח וחסר משמעת פנימית (למשל, נפוץ בהמונו, וזולל ומתענג על השלל לאחר הפשיטה על צגלג בימי דוד). כאן מדובר איפוא במערך ישן וברברי המנוגד באופן קוטבי למונוטאיזם החדש. מול קוצר הטווח הזה מציב דוד בזמן הפשיטה על צקלג את עקרון האחריות ארוך הטווח: את השלל יחלוקו גם 200 הלוחמים הנשארים מאחור ולא רק ה-‏400 שתקפו ישירות את הגדוד העמלקי, שכן, ''ה' הוא שאחראי לניצחון הזה''. דהיינו אין כאן מלחמת כנופיה בוזזת במישניה, ואין כאן ה''עיקרון'' שהתמורה היא לפי עוצם היד הבוזזת. ה' מגבה כאן את העיקרון של האחריות והשימור ארוכי הטווח.

שמדובר בהנגדת עיקרון הביזה קצרת הטווח, המחטף מהיד לפה, ובעצם בחוסר האירגון המקרבן של הפגניזם הקדום, באותם מערכים ישנים, ודווקא בשיא סאובם עולה מהפסוק:

''כי ראשית גויים עמלק''. דהיינו ''ראשית'' מבחינת פרוטוטיפיות - גילום המערך הקדום באופן הטהור והמסואב ביותר.

הדבר עולה גם מהאיזכור של ''העם העייף ש''אינו ירא אלוהים'' בתשישותו בדברים ''יז. כלומר העקרון הפגני-בוזזני גובר כאשר עולה האנטרופיה אצל עם המונותאיזם, ועקרונותיו מתרופפים. עקרון השגת היתרונות באפס מחיר - סאובו האנושי של מערך הבזיזה קצרת הטווח מבוטא בכך שעמלק אינו נוהג לפי כללי משחק הוגנים כיאה למערכה קרבית, אלא מזנב בחלשים. דהיינו אין מדובר כאן בסדר ומשמעת ומערך מאורגן, אלא בביזיון צלם האדם בעצם, בשיפלות אנושית, ובמחטפים.

עמלק מגלם איפוא באופן הטהור והפרוע ביותר את מה שהמשמעת המונותאיסטית באה לנגוד.
_new_ הוספת תגובה



עמלק, המוצג למעשה כחסר עקרונות
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 11:17)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ובמעשה הפשיטה על צגלג בימי דוד אנשיו מוצגים כמעין צ'ונצ'ואים פרועים וחסרי אחריות הניזונים מביזה כלפי חלשים ללא השקעת מאמץ ארוך טווח כלשהו.

גם מעשה הזנוב בחלשים בעם ההולך במדבר ללא התיצבות למלחמה פנים אל פנים (''זינבו'' - תקפו אותך לא מקדימה, אלא מאחור בבחינת סכין בגבך), מוצג בגילגול צורה גם בברית החדשה בדמות יהודה איש קריות, איש חסר עקרונות המוכן למכור את היקר מכל בעבור חופן דינרים.

דמות עמלק זאת של צ'ונצ'ו בוזז ובוגדני מוצגת להפליא, גם בספרו הנפלא ובעל האמונה העמוקה של הסופר הבריטי-קתולי גריהם גרין ''העוז והתפארת'' - The power and the glory : חונטה מקסיקנית פרועה של אנשי אגרוף משתלטת על המדינה, ובהטיפה לאתאיזם מנסה להכרית את האמונה הדתית, רודפת ומבזה את כוהני הדת עד כלות, וגם מוציאה אותם להורג (כמו הפרקטיקה הפגנית ה''נאצית'').

כוהן דת אחד בורח ממלתעותיהם, ונודד בכפרים ובעיירות בחזקו בחרוף נפשו ובסכנת מוות את האמונה של צאן המרעית, תוך התחמקות מהקלגסים. אך דמות צ'ונצ'ו עמלקית, איש מגלגל לשון בלי הרף וחסר חוט שדרה נדבק-ניטפל אליו בעת מאבקו באימה ובתשישות ההולכת וגוברת, מתוך רצון להסגירו לשילטונות ולקבל את הכסף המוכרז על ראשו. והוא יודע זאת מלכתחילה, מזהה היטב את טיבו העמלקי-בוגדני של הניטפל, אך מקורבן על ידי הפורעים שידם גוברת באותה עת.
_new_ הוספת תגובה



רשעותו של עמלק
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 11:23)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

העולם נבהל ונחרד כאשר הוא שמע על גבורת ה` ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף. המלכים אמנם הבינו שה` העניש את המצרים על רשעתם. אולם, מאידך, הם ראו את כל מה שהתרחש במצרים ובים סוף גם כמאורע כללי הקשור לכל העולם. הם הבינו שהגבורה והנסים שהתחוללו מהווים סימן שאלקי ישראל הוא כל יכול. בשירת הים מתואר שהאומות נרתעו מאד, חיל ורעדה אחזום והן לא העיזו להלחם בבני ישראל.
רק אומה אחת העיזה לקפוץ לתוך האמבטיה הרותחת. רק בניה של אומה זו פקפקו בהשגחת ה` והעיזו לתקוף את בני ישראל, למרות שחלף זמן מועט בלבד מאז קריעת ים סוף. רק הם לגלגו על המתרחש ולא נחרדו מהמכות שספגו המצרים. אומה זו - שמה עמלק.

לכל אומה (לפני שבא סנחריב ובלבל את כל האומות) היו תכונות משלה. תכונות אלו כיוונו את צורת חייהם של בני האומה, את דרך התנהגותם ואת התייחסותם למתרחש בעולם. מצרים, בתקופה שבה ישבו שם בני ישראל כעבדים, היתה אומה אשר הודתה בקיומו של בורא-עולם. אולם, הם טעו וסברו שלאחר הבריאה, אין הקב''ה, כביכול, מתערב בנעשה בעולם שהוא ברא. אחת מהמטרות של עשרת המכות היתה להפריך טעות זו מקרב המצרים.

בד בבד חיזקו עשרת המכות גם את אמונתם של בני ישראל אשר במשך שהותם הארוכה במצרים הושפעו מדעה זו של המצרים. מובא בשם הרבי מקוצק שמטרת יציאת מצרים היתה לא רק להוציא את בני ישראל ממצרים, אלא גם ''להוציא את מצרים מבני ישראל'', כלומר, לבער את ההשפעה המצרית הקלוקלת מליבם. מלבד העונש שהמצרים קיבלו על רשעתם, הם גם נוכחו לדעת שללא רצון ה`, אין לטבע כל קיום. גם קריעת ים סוף המחישה את שלטונו הבלעדי של ה` על הטבע.

האומה המצרית הכירה בקיומו של בורא-עולם, הם הכחישו רק את רצונו להתערב בבריאה. לעומת זאת, בני העם העמלקי הכחישו לגמרי את קיומו של ה`. לדעתם, אין ח''ו שום כח עליון בעולם, והכל מתרחש במקרה. עמים אחרים נחרדו מקריעת ים סוף, ולעומתם עמלק הסביר שהיה זה אסון טבע בלבד. הרב הירש ממשיך וכותב שדעה זו היא שורש הרע בעולם. כלפי בעלי הדעה הסוברת שהכל מתרחש במקרה, אין דבר שימנע מהם מלבצע את רצונם, גם אם הוא רע מאד.

חז''ל מתארים את עמלק כלץ, אומה זו לעגה לכל האומות שחרדו ופחדו מה` לאחר קריעת ים סוף. היו אומות שהשפעת הנס של קריעת ים סוף עליהן היתה כה גדולה, עד שהן התחילו להסתכל על עצמם כנתונים תחת שלטונו של ה`. בא עמלק וקירר את ההשפעה. בני אומה זו הכריזו בכל העולם, ע''י העובדה שהם יצאו להלחם בבני ישראל, שאין ח''ו בעולם מלכות שמים והכל מקרה.

שתי תכונות אלו של עמלק מהוות את ההיפך הגמור מהתכונות הנדרשות לאדם או לעם השואפים לקבל את התורה. רק העניו מסוגל לבטל את רצונו מפני רצון בוראו; בעל גאוה אינו מסוגל לקבל על עצמו את מרותו של אחר.

בנוסף לכך, הכופר בקיומו של הקב''ה, כופר גם באפשרות לקיומה של דרישה שמימית מהאדם, להתעלות מעל תאוותיו ורצונותיו ולחיות חיים רוחניים. לכן, התנאי המוקדם לקבלת התורה - הן במדבר סיני והן בימי מרדכי ואסתר - היה למחות כל זכר לתכונות אלו של עמלק. לכן, לפני מתן תורה בהר סיני ולפני קבלת התורה מחדש בימי מרדכי ואסתר, ה` סובב שתהיינה מלחמות עם עמלק. הדבר מביא מחד למחיית עמלק ומאידך, הוא מחזק את לבו של עם ישראל להתרחק מתכונותיו של עמלק שמולו הוא נלחם.
_new_ הוספת תגובה



רשעותו של ישראל
להיות יהודי זה להיות שמאלני (יום שני, 14/07/2003 שעה 11:50)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''להוציא את מצרים מבני ישראל''

יש עוד דרך ארוכה עד שמצרים תצא מישראל.
_new_ הוספת תגובה



מלחמה בעמלק מדור לדור
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 12:34)
בתשובה ללהיות יהודי זה להיות שמאלני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מנהיגי ישראל העדיפו לכל אורך ההיסטוריה את דרך השלום על פני הגבורה המלחמתית. דרך זו מקובלת עלינו עוד מימי האבות; כאשר יעקב נפגש עם עשו הוא קיבל את פני אחיו ביד מושטת לשלום, ואכן, הוא לא התאכזב.

והנה, למרבית הפלא יחסו של מרדכי להמן היה מלכתחילה יחס עויין. סיסמתו של מרדכי היתה: ''ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה''. כל אנשי החצר הכירו את כוחו של המן, הם ידעו שהמלך העניק לו סמכות בלתי מוגבלת כראש השרים: ''וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן''; אך למרות כל זאת מרדכי נותר בשלו, הוא לא ייכנע! גם לאחר שנגזרה גזירת כליה על כל היהודים, גם לאחר שהיה ברור שהמן הוא אוייב מסוכן מאד, גם אז לא ניסה מרדכי להמתיק את הגזירה באמצעים דיפלומטיים; הוא המשיך להרגיז את המן בהראותו לעיני כל את חוסר כניעתו מפניו.

במבט שטחי נראה שהנהגה זו היתה בלתי אחראית. אולם לא מצאנו במקרא או בדברי חכמינו ביקורת כלשהי על מעשיו של מרדכי. לכן, ניתן להסיק שהיה מקום להנהגה זו של מרדכי. נסביר את שורשי הדברים:
המאבק שהתנהל בין מרדכי ואסתר ובין המן לא היה מאבק פוליטי. המן נקרא במגילת אסתר בשם: ''המן האגגי'', הוא היה נכדו של אגג מלך עמלק. עמלק הוא אויבו הנצחי של עם ישראל, הוא התגלמות הרע בעולם, ועליו נאמר: ''מלחמה לה` בעמלק מדור דור''.

במלחמה מול כוחות הרשע, הן הגשמיים והן הרוחניים, משתדל היהודי להמנע ככל האפשר מהתנגשות חזיתית. הוא מתרחק ממקומות בהם הוא עלול להתפתות לעבירה. הוא מעדיף לחיות בסביבה יהודית, שיש בה אפשרות ליצור חיי קהילה, ובדרך כלל הוא נמנע ממגורים במקום שבו הוא יהיה בודד באמונתו ודתו. בנוסף לכך, פעמים רבות הוא יתפשר ויוותר על פרטים שאינם עקרוניים וחיוניים, כדי למעט בחיכוכים עם הסביבה.

אולם ישנם אנשים בעם ישראל שניחונו בטבע מלחמתי, טבע שאינו נותן להם מנוח. הם מחפשים את האתגר ואת ההזדמנות לנצח את הרע בכל מקום אפשרי. הם אינם מוכנים להתפשר אפילו על קוצו של יוד. תכונה זו אופיינית לשבט בנימין, ולא במקרה. שבט בנימין זכה בזכייה מיוחדת: בית המקדש נבנה בחלקו. הוא נחשב כשבט שבורא העולם איווה מקום זה למושב לו. השכינה התארחה בנחלתו בדרך קבע, ואין פלא איפוא שאנשי שבט זה לא התפשרו ולא וויתרו על קוצו של יוד מיהדותם.

מרדכי היה ''איש ימיני'', מוצאו היה משבט בנימין, התייחסותו להמן שיקפה את דרכו של שבט זה. ההשגחה העליונה העמידה את מרדכי בראש המאבק, משום שבמאבק עם עמלק אין מקום לפשרות. מרדכי לא נכנע להמן, הוא הבין שאם משמים מינו אותו כמנהיג הדור, הרי זה משום שדרכו היא הדרך הרצויה בתקופה זו בשמים.
_new_ הוספת תגובה



אלה מנהיגך ישראל
להיות יהודי זה להיות שמאלני (יום שני, 14/07/2003 שעה 15:13)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא פלא שאנשי בנימין אחראים למעשה פלגש בגבעה ולמלחמת האזרחים בין בני ישראל.
_new_ הוספת תגובה



מנהיגות מהי ?
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 15:31)
בתשובה ללהיות יהודי זה להיות שמאלני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ענווה היא מידה טובה המכבדת את בעליה ומוסיפה קסם לאישיותו. אולם קיים תנאי עקרוני בתחום זה. על הענוה להיות כנה ואמיתית. אדם שאין בלבו שמץ של התנשאות, זוכה לאהדה בלתי מסוייגת מצד הסובבים אותו. אולם יש לדעת כיצד והיכן ניתן להשתמש במידה נעלה זו. אדם המנהל עסק, משרד או מוסד, אין באפשרותו להצטנע יתר על המידה; הוא חייב להראות כשרון ניהול. על אחת כמה וכמה, שמנהיג של עם חייב להוכיח כושר מנהיגות. בטחון עצמי הוא תנאי הכרחי להצלחה במשימה זו.

משה יצג את ישראל לפני פרעה, הוציא את היהודים ממצרים, עיצב את דמותו של עם ישראל והעביר לו את חוקתו האלוקית והנצחית, את התורה. התורה מגדירה את משה כסמל הענווה: ''והאיש משה ענו מאד, מכל האדם אשר על פני האדמה''.
גם לאחר שהוא נצטווה ע''י א-לוקים לגאול את בני ישראל, משה סירב לקבל על עצמו את השליחות, בנמקו: ''לא איש דברים אנכי, גם מתמול גם משלשום, גם מאז דברך אל עבדך; כי כבד פה וכבד לשון אנכי''. ה` הבטיח לו: ''אנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר'', אך למרות זאת לא נחה דעתו של משה עד שהוסכם שאהרן יתלווה אליו כדוברו. מאוחר יותר, כשמשה קיבל הוראה מא-לוקים ללכת לפרעה ולדרוש ממנו שישחרר את עם ישראל, שוב העלה משה את הטיעון שאינו מתאים לתפקיד: ''הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה, ואני ערל שפתים''.

מן הראוי להסביר את עומקם של הדברים. משה ידע את מגבלותיו. כשאמר: ''לא איש דברים אנכי'', לא היתה זו התחמקות מן הציווי, אלא העמדת הציווי האלוקי מול המציאות שהוא אמנם: ''כבד פה וכבד לשון''. משה ביקש מא-לוקים להורות לו כיצד להתגבר על המכשול הטבעי.

ומה בדבר כושר מנהיגות? כיצד הענו מכל אדם מסוגל להפוך למנהיג? מי שמודע לכך שהוא רק מבצע את שליחותו של ה` הכל יכול, אינו זקוק לגאווה כדי להיות מנהיג. את חוסנו ואת יכולתו לכוון את העם הוא יונק מכוח האמונה בשליחותו.

היכולת לחוש במגבלות הטבעיות גם כשכתר המנהיגות מוטל על כף המאזניים, איננה משימה קלה. במשימה זו מסוגל להצליח רק אדם שהצליח להתעלות מעל לרצונותיו הטבעיים ולהתמסר אך ורק למען המטרה המקודשת. ה` חפץ להפקיד את הגאולה בידי אדם שכל מגמתו הינה אך ורק למלא את השליחות השמימית המוטלת עליו.

המועמד המתאים ביותר לתפקיד הרה גורל זה היה משה, שניחן במידת הענווה יותר ''מכל האדם אשר על פני האדמה''.
_new_ הוספת תגובה



מנהיגות מהי ?
להיות יהודי זה להיות שמאלני (יום שני, 14/07/2003 שעה 15:51)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

והלואי והמתנחלים וצאצאיהם היה בהם כמידת משה,
שידע שהארץ היא הטפל ובנית עם מוסרי הוא העיקר.
_new_ הוספת תגובה



עיתוי הופעת עמלק: בזמן התפוררות והחלשות - שיסוע והעצמת האנטרופיה
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 12:35) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1) שמות, פרק י''ז:

וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים *וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם*:
(ב) *וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה* וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם משֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְהֹוָה:
(ג) *וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם* וַיָּלֶן הָעָם עַל משֶׁה וַיֹּאמֶר *לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי* וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא:
(ד) וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי:
(ה) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ:
(ו) הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן משֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ז) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְהֹוָה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְהֹוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:

ואז, בעיתוי זה מופיע עמלק:

(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.

________________________________

2) עיתוי הופעת עמלק הוא בעת התפוררות הרצון ותשישות המשאבים, בתקופת אנומיה (אובדן יסוד היושרה ואירגון והתפוררות ערכית).

דברים פרק כ''ה - עיתוי הופעת עמלק: וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.

ואז הוא מעצים את ההתפוררות, תוך תקיפה בוגדנית ''מאחור'' (וַיְזַנֵּב): וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים

(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
(יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:

_______________________________

3) שמואל א' פרק יד': עמלק הוא ''שוסהו'' של ישראל. שוסה - מלשון ''לשסע'' -לקרוע לגזרים, דהיינו -לפורר.

כך, שאול העולה למלוכה בעת שישראל מוכה על ידי אויביו מכל העברים, מצליח באחת להכות בהם ולפרוץ את החנק.

בפסוק לאחר מכן מאוזכר עמלק, אשר ניצל את מצב מצוקת האויב הסוגרת הזאת על מנת ''לשסע'' את ישראל.

כך, עמלק מופיע בעת חולשה נוראה וכאשר העם נחלש במאבקו, ואז הוא *מפורר ומשסע אותו*. לכן, כאן מדובר ''בהצלת ישראל מיד שוסהו'', שכן בעוד האויב אולי לוקח מס ומדכא (כדוגמת הפלישתים), הרי שעמלק מפורר לחלוטין, ופועל להשמדות צלם האנוש שבאדם:

וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ:
(מח) וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ

____________________________

4) שמואל א' פרק ל': עמלק הוא אספסוף פרוע של בוזזים החסר אירגון - שוב, יסוד האנטרופיה: וְהִנֵּה *נְטֻשִׁים* עַל פְנֵי כָל הָאָרֶץ

(טז) וַיֹּרִדֵהוּ וְהִנֵּה (העמלקים) נְטֻשִׁים עַל פְנֵי כָל הָאָרֶץ אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים בְּכָל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה:
______________________________

5) שמואל א' פרק ל': עמלק הוא חסר אחריות, *המנצל אנשים ניצול-יתר ואחר זורק לכלבים את אלה שנעזר בהם. זאת כאשר אלה נחלשים או חולים. דהיינו הוא חסר מוסר ואחריות וקוצר יתרונות לטווח הקצר, בבחינת ''סחוט וזרוק'':

(יא) וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל דָּוִד וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם:
(יב) וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו *כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת*:
(יג) וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי אַתָּה וְאֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי *וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי* הַיּוֹם שְׁלשָׁה:
(יד) אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי וְעַל אֲשֶׁר לִיהוּדָה וְעַל נֶגֶב כָּלֵב וְאֶת צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ:

__________________________________

6) עמלק מופיע, אם כן, בעת חולשה מול כוח עדיף או מצב קשה, והוא פועל לפורר ולקרוע לגזרים את צלם האדם.

את היסוד העמלקי אנו רואים אצל הקאפואים נוגשי עמם המפוררים אותו על ידי הטלת אימה ונגישות בחסות הצורר, בזמן הצרה הקשה ביותר שהתרגשה עליו.

מופע חלאות-עמלק בזמן המצוקה הנוראה:
את העמלקיזם אנו פוגשים אצל היטלר, כאשר בעת החלשות גרמניה במאבקה, פונה כנגד עמו הוא על מנת לשסעו לגזרים:

תחילה הוא פונה להשמדת האליטה המצויינת והנאצלת ביותר שלו באופן אכזרי ותוך ביזוי והשפלה, בעקבות מרד הקולונל שטאופנברג ב-‏20 ביולי 1944 .

לאחר מכן, בסביבות מרץ 1945 הוא מוציא פקודות להשמדת כל מערך התשתית התעשיתית והמודרנית של גרמניה (הרס תחנות הכוח במדינה, הרס מסילות הברזל, הסכרים הרס מפעלים וכד') והחזרתה לתקופת האבן.

גם סטלין פועל באופן עמלקי בהוציאו להורג 20 מיליון מבני עמו ובפגיעה במיטב שבהם, וזאת בעתוי בו בריה''מ נמצאת במצוקה מצד מתנגדיה, בשנות ה-‏30 וה-‏40 . לאחר הניצחון במלחמה, אכן נחלשת הפראות הסטיליניסטית-עמלקית כנגד בני עמו.
_new_ הוספת תגובה



הביטחון בה'
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 13:01)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בני ישראל לא לקחו עימם צידה בצאתם ממצרים. הם פעלו לפי הוראת הקב''ה בלי לדאוג את דאגת המחר הם יצאו למדבר, לעומת זאת העם התחמש בכלי נשק, ולא היה בכך כל פגם במידת האמונה. הכלל הוא שהעיסוק בהשתדלות טבעית אין בו סתירה כלשהי להסתמכות מוחלטת על הקב''ה. האדם אמנם חייב לבטוח בה` ולדעת שה` הוא המסובב את כל הסיבות, אך למרות כל זאת הוא חייב לפעול גם בדרך הטבעית, משום שרצון הבורא הוא שכך ינהג האדם.

כאשר עמלק התנכל לעם ישראל, אמר משה ליהושע (יז, ט): ''בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק''. התורה מבארת שהנצחון במלחמה זו הושג בדרך לא שגרתית (שם יא): ''והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק''. מובן שמערכות המוכרעות על ידי הרמת ידים או הורדתן הינן קשורות למהלך עליון, ואמנם המשנה מבארת את הדברים (ראש השנה, כט, א): ''וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים, ואם לאו, היו נופלים''. עזר מיוחד מיושב מרומים ניתן לישראל אם עיניהם וליבם נתונים לה`. לנוכח עובדה זו נשאלת השאלה: מדוע היה צריך יהושע לבחור אנשים ולצאת למלחמה? והרי הנצחון עמד להיות מושג בדרך ניסית? מכאן למדנו, שישראל היו חייבים לנקוט בדרכי הגנה והתקפה מקובלות, ורק לאחר מכן העניק להם הקב''ה את עזרתו ממרום.

אדם המאמין בה` ובוטח בו, יודע בבירור שלמרות שחובתו לעסוק עפ''י דרך הטבע בצרכי קיומו השונים, התוצאה אינה פועל ישיר של פרי מעשיו, אלא היא תלויה ברצון שמים בלבד. האדם הממלא את חובת השתדלותו כנדרש, נושא יחד עם זאת תפילה למרומים, ביודעו בבירור שהכל בידי שמים. מהלך מעשי זה מופיע גם הוא במשנה: ''לעולם ילמד אדם בנו אומנות נקיה וקלה, ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו... שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו''. שני מהלכים קיימים כאן, מעשי האדם והשתדלותו מחד, וברכת שמים המושפעת עליו מאידך.

ישראל עלו חמושים מארץ מצרים, נכונים לסכל כל התנכלות של אוייב. אולם כאשר הם הגיעו למצב של ''רפידים'', למצב שבו רפו ידיהם מן התורה, לא עזר הנשק שברשותם והוא לא היווה גורם הרתעה. עמלק בא להילחם בהם. ובאותה שעה קשה רק כאשר ישראל הסתכלו כלפי מעלה וכיוונו את ליבם לאביהם שבשמים, רק אז סייעו להם כלי זיינם לגבור על האויב. ללמדך שלא הנשק עוזר, ''אלא הכל לפי זכותו'', כדברי המשנה שהובאה לעיל.
_new_ הוספת תגובה



נראה שוב כמו יצירת היצף בסגנון חמקני
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 15:38)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



כבוד וענווה
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 15:44)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כיצד מאפיינת התורה את בגדי הכהונה? באלו תארים היא מכנה אותם? ''ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת''. מהו `כבוד` ומהי `תפארת`?

`כבוד` הוא הניגוד המוחלט ל`תפארת`. כבוד פירושו התנשאות, `תפארת` לעומת זאת מציינת את מידת הרחמנות והענווה. בחיים היומיומיים מי שנוהג בהנהגה של כבוד, אינו יכול להיראות ענו. אולם התורה מגלה שאצל הכהן הגדול הדבר יתכן בהחלט. כאשר מתבוננים בדמותו המיוחדת של אהרן, הכהן הראשון שנשא את כתר הכהונה הגדולה, מובנת דרך זו היטב. למרות כהונתו הרמה הוא טיפל בהשכנת שלום בין יריבים ובין איש לאשתו. לא היתה אצלו סתירה כלשהי בין `כבוד` ל`תפארת`.

על תקופה מאוחרת יותר אנו קוראים, שכאשר אחשורוש ערך סעודה מלכותית לכל תושבי שושן הבירה, הוא לבש את בגדי הכהונה, שהיו ברשותם של מלכי מדי ופרס, מאז שכבשו הבבלים את ירושלים. כוונת אחשורוש בעריכת סעודה זו היתה להציג את עצמו לפני העם כ''מלך עממי'', כמי שיונק את סמכותו ישר מהעם, ולכן, אינו משועבד לשרים ולאצילים. כדי להתקרב לעם הוא עשה משתה `לכל העם הנמצאים בשושן`. הוא חשב, איפוא, שבמקום ללבוש את בגדי המלכות המקובלים, בגדים שביטאו התנשאות וניתוק מהעם, הוא ילבש את בגדיו של אהרן הכהן, בגדים המקרינים לא רק סמכות, אלא גם ענווה, וע''י כך הוא יתקבל ברצון בקרב ההמונים.

אולם כוונתו ומעשיו לא נשאו פרי. הבגדים לא יכלו להסתיר את מה שהיה חבוי בתוככי נפשו. באמצע הסעודה הוא הפעיל באכזריות את מלוא סמכותו, כשציוה להרוג את ושתי המלכה על שהעזה להמרות את פיו. מן ה''עממיות'' לא נותר מאומה, והבגדים הללו היו בבחינת ''נזם זהב באף חזיר''!
_new_ הוספת תגובה



הבא ראיות לכך שתפארת הינה מידת הרחמים והענווה. לא די לחקות לשון
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 18:16)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חכמים, ועל כבודו להביא ראיות לדבריו, כפי שעושים חריפים ובקיאים ועוקרי הרים.
ויתן נא מר לכל דיכפין ראיות *מדוייקות*, דבר דבור על אופניו, ולא מעשה זדים, לשון כהות ועמימות הלובשת, מעשה שטן, מחלצות נאות להעביר דעתם של הבריות.

אחרת יהא כבודו חשוד, חלילה וחס, שהוא יושב במושב רשעים וליצים, ולא התכוון, אלא לקום ולעשות מעשה שחוק והיתול בדעת חכמים והגיונותיהם, לשית דבריהם למשל ושנינה לבורים וחרופים ועם הארץ.
_new_ הוספת תגובה



השגחה אלוקית בהנהגת ישראל
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 18:41)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ה` מנהיג את הבריאה בשני מסלולי השגחה: מסלול קבוע הפועל באמצעות ''חוק נתן ולא יעבור'' - באמצעות חוקי הטבע הפועלים בכל העולם באופן שווה. ומסלול שני שהינו יחודי בהתאם לנסיבות. נקודת המוצא של מסלול זה היא שככל שהבורא מעניק יותר, הוא גם דורש יותר. העם היהודי, שזכה בנשמה גבוהה מאד וקיבל את התורה, נתבע לביצוע המשימות הגדולות ביותר. לכן, כאשר הוא מנסה להתנער מהתחייבותו, להסיר מעליו את מעלותיו ולהיות ככל העמים – מתעורר בו הכוח הרוחני שמייסר אותו על כך ומחזיר אותו למעמדו הראוי.

נציין דוגמה שעם כל חומרתה ונוראותה היא מאפיינת. מהלכים רוחניים קשים התרחשו אצל היהודים בגרמניה לפני השואה. הרצון להתבולל ולקבל זהות גרמנית מבחינה תרבותית והנאמנות הבלתי מתפשרת ללאומניות הגרמנית, הקיפו את כל שדרות הציבור למן העם הפשוט ועד לעילית. בדעה צלולה וללא לחץ הפקירו יהודי גרמניה את ייעודם כעם בחירה, הפקרה שהתבטאה גם בנטישת הציפייה להגיע לארץ אבותינו. בין השאר, הם ערכו תיקונים והוציאו מהסידור את הפיסקה: ''ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים'' (רובם הפסיקו את התפילה מתוך הסידור כליל). הם חפצו לבטל את יעודו של עמנו כמי שמייצג את מוסר האנושות. המושג היהודי: `אור לגויים` הפך ללעג בעיניהם.

התוצאה היתה הפוכה! היהודים סומנו באות קין ונרדפו ע''י שטן בדמותו של היטלר. הם לא חפצו לחיות בגרמניה כיהודים, ולכן נכפתה עליהם הזהות היהודית. מתוך הכאב הנורא צמחה הדרישה הבלתי מתפשרת של היהודים למצוא ארץ מכורה ולחיות בה כלאום ריבוני, לדבר בשפה העברית העתיקה ולחדש את התרבות המקורית.

היה זה מסלול השגחה כואב מאין כמוהו שנבע ממהלך הנקרא: ''מידה כנגד מידה'', העזיבה גורמת למהלך כואב, שבסופו של דבר מחזיר את העם לדרכו העתיקה והמקורית.
_new_ הוספת תגובה



''יקום כבוד מלכותו לעולם ועד''. כבוד פרושו התנשאות?
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 18:40)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



ואהבת לרעך כמוך
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 18:44)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מערכת היחסים שבין אדם לחבירו מלבד חשיבותה העצמית, מהווה גם מפתח למערכת היחסים שבין אדם לקונו. למדנו זאת מדברי הלל הזקן שאמר לגר שביקש ללמוד את כל התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת. תשובת הלל היתה: ''דעלך סני לחברך לא תעביד (מה שעליך שנאוי לחברך לא תעשה) - זוהי כל התורה כולה''. הלל ביקש ללמד את הגר שההתייחסות אל הזולת, מלבד ערכה העצמי, מהווה גם מפתח למיכלול התייחסותו של האדם כלפי בוראו וכלפי עצמו.
יש לך אדם שכל צעד שהוא עושה מונחה רק על ידי מניעים אנוכיים. אותו אדם לא יעשה פעולה כלשהי בטרם ישאל את עצמו מהי התועלת העצמית שתצמח לו מכך. גם כאשר אותו אדם יעסוק במעשי חסד ראוותניים, גם אז התועלת העצמית היא זו שתעמד לנגד עיניו. מעשי הצדקה והחסד משמשים לו כאמצעי להשגת מבוקשו.

לעומתו יש לך אדם שההטבה לבריות נובעת אצלו מתוך רצון טהור. אדם זה אם הוא יבקש את האמת בדרכו בחיים בכל כוחותיו, אין ספק שהוא אמנם יגיע אליה. כאשר אותו אדם יעמוד על דעתו הוא ישאל את עצמו את השאלה הגדולה: מהי חובתו בעולמו ולשם מה הוא נוצר?

שונה תהיה דרכו של מי שנגוע בחיידקי אנוכיות. הוא ימנע מלשאול את עצמו את השאלות הבסיסיות, ולפחות הוא לא ישאל אותן בכנות הראויה. החשש פן שאלות אלו עשויות להגביל אותו או להובילו למסקנות שאינו חפץ בהן, לא יאפשר לו להיות כנה עם עצמו. יראתו מפני פגיעה באנוכיותו תכתיב לו לא להגיע לחקר האמת. כאשר הלל ביקש למצוא מצוה שהיא כלל גדול בתורה, כלומר, מצוה ששאר כל אמיתות התורה נובעות ממנה, הוא מצא את מצות אהבת הריע. מצוה זו היא המפתח לכל הטובות, וכלולה בה הצבת מיגבלות לאנוכיות האדם. לכן, היא היסוד לבנין אישיות מושלמת.
_new_ הוספת תגובה



נאה דורש צריך להיות גם נאה מקיים, לקרוע קריעה על לצון הרשעים שבפ
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 18:52)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יו ושפיכת דם רעהו, ולשוב מדרכו הרעה, שכן ה' ישיב ברחמים גם את בניו האובדים שפשעו בזדון צורר.
_new_ הוספת תגובה



מיכאל, כנראה ואינך יודע לקבל ביקורת
חבר בפורום (יום שני, 14/07/2003 שעה 21:19)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הערותיו של הידען חכמות ונבונות והן נאמרות בלשון נקייה ללא גידופים ונאצות. אם תקרא בין השורות תמצא את מוסר ההשכל שבוודאי מכוון לכולם.
_new_ הוספת תגובה



האם זוהי דרכך להתחמק מדיון ענייני ?
דני נוי (יום שני, 14/07/2003 שעה 16:10)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



הידען אולי ידען, אבל השאלות של מיכאל נותרו ללא מענה.
נסים ישעיהו (יום שני, 14/07/2003 שעה 22:20)
בתשובה לדני נוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלא שאין צורך לכעוס ובטח לא לחשוב שזה מכוון; יתכן ששגגה היא ויתכן שבנקודות אלו דווקא, הידע של הידען חסר משהו.

בין עשר הספירות מנויה ספירת התפארת; זו הספירה השישית כאשר החוכמה היא הראשונה.

הספירות מייצגות כוחות בנפש האדם ולכל אחת, מלבד שמה הקבלי, יש מופע פנימי שהוא ביטוי לאחד מכוחות הנפש. שלוש הספירות הראשונות הן בשכל ('מוחין' בלשון הקבלה); השלוש הבאות הן ברגש, שלוש בטבע (אינסטינקטים) והאחרונה כוללת את כל קודמותיה בבחינת מוציאה לפועל של כולן.

על פי הסבר זה אכן פנימיות התפארת היא מדת הרחמים בנפש.

מצורף קישור לאתר המלמד נושא זה ברמות שונות; הקישור הוא לדף-טבלה המתארת את עשר הספירות כנ''ל: http://www.pnimi.org.il/yesodot/musagim/pnimyut10hsf...

בטבלה מצוין גם ''כתר'' אבל הוא מייצג את העל מודע ואינו נמנה בין הספירות.

בנוגע למונח ''כבוד'', על זה צריכים מאמר שלם ואין זמן כעת; צריכים לכתוב את הרשימה השבועית.

בברכה,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



כהן כת השטן בפורום? שימו לב לקישור הבא
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 23:09)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שסגנונו אינו מותיר ספק מי כתבו (וגם הדוא''ל שלו - מלשון ''מקיאבלי''). שימו לב נא לסיום רשימתו.

אלא שעובדי כת השטן ידועים, על פי ראיונות, מחקרים וכתבות בעיתונות, בשטחיותם הנוראה, עריצותם לנשים, עינויי בעלי חיים למוות, ולעיתים גם בני אנוש - כפי שהיה במקרה הרצח הנורא של צעיר על ידי רועי מכפר סבא - בן טובים ועובד כת השטן (''חשתי ברוע העולה בי, בשנאה ללא סיבה ורצון רצח'').

ואם בשטחיות עיסקנן, הרי יתכנו לימודי קבלה על קצה המזלג, על מנת להרבות לצון וזדות רשעה בלשון חכמים. ואכן, השטחיות של אנשי הקלי קלוטו הרשעים הללו התגלתה כאן באילמות שקפצה לפתע נוכח שאלותי.

ומה מקור פרנסתו של הלה? לפי ידיעות בעיתונות, תכופות רווח המסחר בסמים (שכן עובדי שטן סולדים על פי רוב ממלאכת מאמץ מחשבתי וכל מאמץ אחר)פרנסה קלה שכספה בשפע בשרות סוחרי סמים ערבים-יהודים המקדמים את הלאומנות הערבית ופועלים לפורר את החברה הישראלית בשרות ג'יהד הסמים (הסמים - מלבנון, סיני וסורייה).
_new_ הוספת תגובה



מיכאל, אם אתה צודק זו סיבה מצוינת להתעלם ממנו.
נסים ישעיהו (יום שני, 14/07/2003 שעה 23:35)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למה להתעסק בשלילה?

כל שקרן מתהדר בנוצות 'אמת'. אפשר לפעול לחשיפת השקר אבל רק בתנאי שלא לוקחים ללב את דברי השקרנים.

לשיטתנו, מוטב לחשוף את האמת מאשר להתעסק בשקר וכמאמר חכמים: 'האמת יורה דרכו'.

מה שעשית ברשימותיך לעיל, חשיפת פרצופו האמיתי של עמלק על פי האיזכורים השונים בתנ''ך ועד דורנו, זו דוגמא טובה לכתיבה חיובית ומועילה מאד לעניות דעתי.

להגיב לשקרנים זה לשחק לידיים שלהם כי בכך הם מצליחים לשבש דיון ענייני ולהסיטו לתחום הדיבורים הריקים.

בברכה,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



שימו לב מה קורה למי שמעז לבקר את מיכאל שרון
ביקורת משחררת (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 11:02)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1. הוא יואשם בחברות בכת השטן.

2. הוא יואשם בקבלת כסף או תקבולים עבור ''עבודתו'' בקבלנות משנה לביקורות על דבריו של מר שרון.

3. הוא יואשם בשרלטנות (שפן סופר השררה) ופניו יולבנו ברבים.

4. לעיתים קרובות הוא יזכה לגידופים ולנאצות.

5. במקרים חריגים שירי נאצה וקינות רשעות יחוברו לכבודו. (ע''ע היד המונפת).

6. בעלי תואר אקדמאי (ע''ע דוד סיוון) יזכו ליחס עויין תוך פקפוק בכישוריהם, ביושרם האינטלקטואלי ובטוהר דרגתם האקדמית.

7. מאמרים וכתבים שכתבו באתר יוצפו בהודעות כזב - ספאמינג - תוך הסטת הדיון ויצירת מחלוקות.

8. הוא יואשם בהתחזות, בגניבה וגזל של קניין רוחני.

ועוד....

מסקנה, סכנת נפשות להעביר ביקורת על מר שרון.
_new_ הוספת תגובה



שימו לב מה קורה למי שמעז לבקר את מיכאל שרון
להיות יהודי זה להיות שמאלני (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 11:11)
בתשובה לביקורת משחררת
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כבר חכמינו אמרו על ראש הגנב בוער הכובע
.
_new_ הוספת תגובה



לדון לכף זכות
הידען ההגון (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 11:16)
בתשובה ללהיות יהודי זה להיות שמאלני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

התורה דורשת מכל יהודי, לדון את חבירו לכף זכות, גם כאשר נראה שהלה עבר עבירה.
מן הראוי להתבונן: מדוע חייבים לדון את השני? וכי לא עדיף שכל אחד ידון את עצמו בלבד, ואילו מעשי חבירו יהיו מחוץ לתמונה, מחוץ למערכת השיפוט? מי מינה אותו לשופט של העולם כולו?
דרך זו היא אמנם קלה יותר, יתכן שהיא גם בטוחה יותר, ברם התורה אינה מעודדת גישה זו. היא מעדיפה את הדרך הקשה, היא מבקשת את ההתייחסות, והיא גם ציותה עלינו לדאוג לכך שהתייחסות זו תהיה חיובית במידת האפשר – ולא שלילית.
מדוע בחרה התורה בדרך זו?

האדם חי בתוככי חברה, הוא מושפע ממנה ומשפיע עליה, ברצונו ושלא ברצונו, במישרין ובעקיפין. אין אדם בעולם המסוגל לחיות חיי בדידות, ולנתק את עצמו מסביבתו. כל מה שמתרחש בסביבתו של האדם משפיע עליו. השפעה זו תלויה במידה רבה באופן שבו מתייחסים למתרחש בסביבה.
ננקוט דוגמא: אדם ששכנו נמצא אשם בכך שהונה את לקוחותיו. אירוע זה עלול להשפיע על האדם לרעה; כשמתגלה לעין-כל שמצויים אנשים במעמד שלו, בחברה שלו, שמעשי מרמה הם לחם חוקם, גם הוא עלול ללמוד שלא להתבייש ולהרתע מלרמות לעתים. אם יוודע, חלילה, על מקרים דומים נוספים, תהפוך התופעה לנורמה חברתית, ומסך הבושה יוסר כליל ויעלם.

אולם אם נדון את האנשים ההם לכף זכות, ונשכנע את עצמנו שהם עשו את מעשיהם ללא כוונה רעה, או שפעלו מתוך לחץ שקשה לעמוד בו, הרי בכך שכנענו גם את עצמנו שאין כאן כל שינוי במוסכמות החברתיות, עדיין הבושה להתפס כגנב שרירה וקיימת, ומה שפלוני עשה אין ענינו לחברה כולה. לא מוטל עלינו לקבוע את האמת האובייקטיבית, כאשר אנו באים לדון את הזולת, מטרתנו היא לקבוע את ההתייחסות שלנו, ולכן רשאים אנו לומר: כל עוד שהדבר אפשרי, ברצוננו להתייחס אל המעשה שפלוני עשה באור של ''כף הזכות''. והרווח יהיה כולו שלנו!

הדיון על הזולת אינו קובע אמת-מידה האובייקטיבית. המטרה היא לקבוע את ההתייחסות שלנו למעשיו של הזולת (ולא מבט כללי על מעשי גניבה), ולכן רשאים אנו לומר: כל עוד שהדבר אפשרי, ברצוננו להתייחס אל המעשה שפלוני עשה באור של ''כף הזכות''. הרווח יהיה כולו שלנו.
_new_ הוספת תגובה



עמלק שבלב
להיות יהודי זה להיות שמאלני (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 13:43)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עדין עמלק הוא
_new_ הוספת תגובה



תנאצו, תנאצו.. אם זו פרנסה -
מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 13:50)
בתשובה ללהיות יהודי זה להיות שמאלני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לדעתי מממני ההסתה מבזבזים כספם (הסתה נולדת כך סתם, לגמרי בספונטניות?..), וסביר גם שיהיו לדבר עוד השלכות..
_new_ הוספת תגובה



שמירת הלשון וברכתה
הידען ההגון (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 15:15)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הנחש הקדמוני מהווה סמל לכוחות הרע המנסים להפיל את האדם במכמורות החטא. לכן, מן הראוי להתבונן בתדמיתו. מתיאור התורה נראה שהנחש היה ערום מאוד, טיפוס של ''יודע הכל על הכל''. הנחש היה גם אב- טיפוס של מהלך רכיל וחורץ לשון. עניין אותו לדעת מדוע חוה אינה אוכלת גם מפרי העץ אשר בתוך הגן. הוא גם יודע לבאר שקיימת סיבה לכך שהאלוקים אסר לאכול דוקא מפריו של עץ זה. הנחש ידע לפרוט על נימים סמויים שבלב חוה, וכך הוא דירדר את אדם וחוה אל החטא הראשון בתולדות האנושות.

מעשיו הביאו עליו קללה. אדם וחוה שחטאו נענשו, אולם גם הנחש לא יצא נקי.
מן הראוי להתבונן בפרשת העונש. עונשם של אדם וחוה מובן, הרי הם נצטוו שלא לחטוא ולא שמרו על הציווי, אולם הנחש הרי לא נצטוה במאומה, ומדוע, אם כן, הוא נענש? ולא עוד אלא שעונשו הוא החמור מכולם? לומדים אנו מכאן שגם ללא ציווי מפורש קיימים מעשים שלא ייעשו, ולא יתכן שלא ייענשו עליהם.
עונשו של הנחש היה חמור במיוחד. מלבד מה שנגזר עליו שמאכלו יהיה עפר, הוא התקלל גם בקללה: ''על גחונך תלך''. לפני החטא היו לנחש רגליים, אך אלו נקצצו בגלל עוונו. יש בכך יותר מרמז: את האדם ומעמדו מסמלת זקיפות הקומה. בניגוד לבעלי חיים המהלכים על ארבע כשראשם מושפל לארץ, מהלך האדם על שתים כשראשו זקוף. יש בכך סמל למעמדו החשוב של האדם ביחס לחיים האחרים על פני האדמה. והנה, בעלי החיים מסתובבים, כאמור, כשפניהם אל האדמה, אולם רגליהם מעניקים להם שיעור קומה מסוים. הנחש שניסה להתנשא מעבר לשיעור קומתו האמיתי, איבד ע''י כך את מימד הגובה. הילוכו הוא על גחונו. נמוך בהרבה מכל שאר הנבראים, בכך נחשפה מהותו האמיתית של הנחש. הוא נושף בעקבו של האדם ומטיל בו ארס. נשיכתו מסוגלת לגרום להרעלה המתפשטת בכל הגוף ועלולה להמית, אולם בצורה זו, לפחות דמותו ידועה ומוכרת לשימצה. איש אינו מתיידד עימו, הכל נזהרים מפניו, ובכל הזדמנות מנסה כל אדם לרצוץ את ראשו.

הנסיון מלמד שתהליך דומה עובר על מעמדם של האנשים בעלי הלשון. ידידות אמיתית עימם אינה עשויה להתפתח כלל. האדם הנבון סולד מקרבתם, ביודעו שאי אפשר לסמוך עליהם כלל וכלל. היום הם מטילים שיקוצים בפלוני, ומחר הם עלולים לעשות זאת לידידיהם. מאליו מובן שאין מי שיחפוץ בקירבתם? הגאוה היתירה היא המסגירה את פגמיהם, אולם בסופו של דבר הגאווה תתנקם בם בעצמם.

למדנו שאין כל הגזמה במה שאמרה התורה שמי ש''אוהב ימים לראות טוב'', עליו להזהר מאוד בלשונו ולנצור אותה מכל רע. כך ייטב גם לו וגם לחברה כולה. על ידי ההקפדה על הלשון, עשויה החברה האנושית כולה להתפתח, ואנו נהיה מסוגלים להעשות לממלכת כהנים וגוי קדוש.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי