|
הנחש הקדמוני מהווה סמל לכוחות הרע המנסים להפיל את האדם במכמורות החטא. לכן, מן הראוי להתבונן בתדמיתו. מתיאור התורה נראה שהנחש היה ערום מאוד, טיפוס של ''יודע הכל על הכל''. הנחש היה גם אב- טיפוס של מהלך רכיל וחורץ לשון. עניין אותו לדעת מדוע חוה אינה אוכלת גם מפרי העץ אשר בתוך הגן. הוא גם יודע לבאר שקיימת סיבה לכך שהאלוקים אסר לאכול דוקא מפריו של עץ זה. הנחש ידע לפרוט על נימים סמויים שבלב חוה, וכך הוא דירדר את אדם וחוה אל החטא הראשון בתולדות האנושות.
מעשיו הביאו עליו קללה. אדם וחוה שחטאו נענשו, אולם גם הנחש לא יצא נקי.
מן הראוי להתבונן בפרשת העונש. עונשם של אדם וחוה מובן, הרי הם נצטוו שלא לחטוא ולא שמרו על הציווי, אולם הנחש הרי לא נצטוה במאומה, ומדוע, אם כן, הוא נענש? ולא עוד אלא שעונשו הוא החמור מכולם? לומדים אנו מכאן שגם ללא ציווי מפורש קיימים מעשים שלא ייעשו, ולא יתכן שלא ייענשו עליהם.
עונשו של הנחש היה חמור במיוחד. מלבד מה שנגזר עליו שמאכלו יהיה עפר, הוא התקלל גם בקללה: ''על גחונך תלך''. לפני החטא היו לנחש רגליים, אך אלו נקצצו בגלל עוונו. יש בכך יותר מרמז: את האדם ומעמדו מסמלת זקיפות הקומה. בניגוד לבעלי חיים המהלכים על ארבע כשראשם מושפל לארץ, מהלך האדם על שתים כשראשו זקוף. יש בכך סמל למעמדו החשוב של האדם ביחס לחיים האחרים על פני האדמה. והנה, בעלי החיים מסתובבים, כאמור, כשפניהם אל האדמה, אולם רגליהם מעניקים להם שיעור קומה מסוים. הנחש שניסה להתנשא מעבר לשיעור קומתו האמיתי, איבד ע''י כך את מימד הגובה. הילוכו הוא על גחונו. נמוך בהרבה מכל שאר הנבראים, בכך נחשפה מהותו האמיתית של הנחש. הוא נושף בעקבו של האדם ומטיל בו ארס. נשיכתו מסוגלת לגרום להרעלה המתפשטת בכל הגוף ועלולה להמית, אולם בצורה זו, לפחות דמותו ידועה ומוכרת לשימצה. איש אינו מתיידד עימו, הכל נזהרים מפניו, ובכל הזדמנות מנסה כל אדם לרצוץ את ראשו.
הנסיון מלמד שתהליך דומה עובר על מעמדם של האנשים בעלי הלשון. ידידות אמיתית עימם אינה עשויה להתפתח כלל. האדם הנבון סולד מקרבתם, ביודעו שאי אפשר לסמוך עליהם כלל וכלל. היום הם מטילים שיקוצים בפלוני, ומחר הם עלולים לעשות זאת לידידיהם. מאליו מובן שאין מי שיחפוץ בקירבתם? הגאוה היתירה היא המסגירה את פגמיהם, אולם בסופו של דבר הגאווה תתנקם בם בעצמם.
למדנו שאין כל הגזמה במה שאמרה התורה שמי ש''אוהב ימים לראות טוב'', עליו להזהר מאוד בלשונו ולנצור אותה מכל רע. כך ייטב גם לו וגם לחברה כולה. על ידי ההקפדה על הלשון, עשויה החברה האנושית כולה להתפתח, ואנו נהיה מסוגלים להעשות לממלכת כהנים וגוי קדוש. |
תנאצו, תנאצו.. אם זו פרנסה -
