|
המושגים המתקדמים ביותר בתולדות האנושות, כגון שימור איכות הסביבה, שימור משאבים מרכזיים וזיקוקם תוך העדפת השיקול ארוך הטווח על השיקול קצר הטווח; דאגה לבעלי חיים (לא תחסום שור בדישו, ודוגמאות רבות נוספות); יום מנוחה וניתוץ מושג העבדות מסביב לשעון. דחיית הקירבון הקדום; מושג הביקורת החברתית - נביאי ישראל היו הראשונים בהיסטוריה שקראו תגר בפני המלכות וההמון בשם הצדק החברתי והביקורת הערכית; ועוד ועוד - כל אלה הוצבו לראשונה על ידי היהדות.
אחרים לקחו מלוא החופן עד היום, ואילו ליהדות הם מאצילים את שגיאותיהם הם. היהדות איפשרה להם להתעלות ולהתקדם, ואת נחשלותם הקודמת הם מדביקים ליהדות בתהליך דו כיווני בו הנוטל את המיטב מהזולת, מדביק לאותו זולת על דרך הפרוייקציה את משוגותיו הקודמים. כך, מיוחסת ליהדות על ידי ערבים ואנטישמים עמדות קירבון דמים (ראה מאמר אליצור, או התעמולה הפלשתינאית) בעוד היהודים היו דווקא אלה שדחו גישות דמים מקרבנות אלה לראשונה בהיסטוריה.
מנגנוני השימור (והשתכללות) לטווח ארוך היהודים - כגון מנגנון ''מחסום עמלק'' אותו זיהיתי במלוא משמעותו כאן, או מנגנון השמיטה, הופכים בפי המפלגיירים ש''הישאילו'' גישות אלה (כגון חסידי איכות הסביבה והנאורים למיניהם) לביטויי קוצר טווח ברבריים (והרי הם, המפלגיירים הם שנחלצו מהברבריות קצרת הטווח בעלת אימפולסיביות ניצול היתר וקירבון הדם בעזרת היהדות).
עם זאת, אכן במידה מסויימת עשוייה להיות נכונה הביקורת שהיהדות התאבנה במקצת בפורמליזם קר במרוצת הדורות, אך היהדות היתה דווקא הראשונה שביקרה את עצמה והשתכללה - כגון דברי הנביאים (''לגול את ערלת הלב'') או החסידות.
וכמובן, הנוצרים שרדפו את היהדות, דווקא משום שלקחו ממנה כה הרבה, עד שלראשונה, בשנת 2000 קרא האפיפיור ליהדות ''אחותנו הבחירה'' והיכיר בעוול הכבד שנעשה ליהדות. |
היהדות מצוייה בסיטואציית קורבן פלגיאריסטית קלאסית
