לא, אין זו טעות בכותרת. הנושא הפעם איננו פשעים נגד האנושות, אלא פשעים של האנושות.
ב-24 בינואר, 2005, במלאת 60 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ ע''י הצבא האדום, העצרת הכללית של האו''ם קיימה מושב מיוחד שהוקדש לשואה. לאורך כל תקופת קיומו, הארגון הזה שמכל זווית ראיה שהיא, היסודות לקיומו הם אפר הכבשנים של מחנות ההשמדה, לא מצא לנכון להזכיר, ולו פעם אחת לרפואה, את השואה. היו צריכות לעבור ששים שנה של התעלמות מוחלטת לפני שהם עשו לנו את ה''טובה'' והסכימו להעלות את הנושא על סדר היום. במהלך הישיבה המיוחדת של העצרת הושמעו הרבה נאומים מלאי פאתוס, וזלגו הרבה דמעות תנין. הדברים הגיעו לשיא כשבחלל הדהדה השאלה הרטורית מפיו של קופי ענן, מזכ''ל הארגון, ''איך דבר שטני כזה יכול היה להתרחש?'' (
How could such an evil take place?). קצת יותר משלוש שנים קודם לכן, במשך שבוע הראשון של חודש ספטמבר בשנת 2001, אותו קופי ענן נתן את חסותו האישית ל''כינוס עולמי נגד הגזענות'' (World Conference Against Racism) שאורגן ע''י האו''ם. הכינוס הזה, שהתקיים בדורבאן (Durban) בדרום אפריקה, עסק במרבית הזמן בנושא אחד ויחיד, הסכסוך הישראלי ערבי, והפך להיות במה להפצת שנאת היהודים בלבושה המודרני של ''אנטי ציונות''. קופי ענן לא נקף אצבע כדי לנסות ולמתן קצת את האווירה בכינוס, שהזכירה את זאת של כינוסים בגרמניה בשנות השלושים של המאה שעברה, או כדי להביא את משתתפי הכינוס לעסוק בנושא שלשמו הוא כונס. קופי ענן לא יכול היה להסתתר מאחורי התרוץ שזה היה מחטף, או שהוא הופתע, כי לכינוס קדמה וועידה מכינה שהכינה את סדר היום. הוועידה הזאת קיימה את דיוניה בטהראן מה שהבטיח שלא תהיה נוכחות ישראלית רשמית. ארה''ב החרימה את הכינוס בשל האופי האנטישמי שהוא לבש. לקופי ענן זה לא הפריע.
שאלתו של ענן קופי ''איך דבר שטני כזה יכול היה להתרחש?'' נותרה ללא מענה, אבל האמת היא שיש לשאלה הזאת תשובה פשוטה מאוד. מלחמת העולם השניה לא התרחשה על השואה או בגלל השואה. בעלות הברית לא הכריזו מלחמה על גרמניה בגלל השואה. מניעת השואה, עצירתה או אפילו האטת הקצב בו היא בוצעה כלל לא היו על סדר היום של בעלות הברית. יתרה מזאת, לקראת סוף שנת 1944, כשמימדי השואה כבר ידועים לכל, התעוררה אפשרות של הצלת חייהם של מיליון יהודים במסגרת איזו עיסקה מפוקפקת שהגרמנים הציעו לבעלות הברית. עד היום לא ברור אם היתה כוונה רצינית מאחורי ההצעה הזאת, אבל תגובתו של לורד מוין (Moyne), הנציג הבכיר של ממשלת בריטניה בקהיר, היתה ''מה אעשה עם מיליון יהודים?'' (
what should I do with a million Jews?). לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא את התשובה לשאלה ''איך''. על השאלה ''למה'' התקיימו דיונים ונכתבו ספרים אין ספור, וסביר להניח שהשאלה הזאת תמשיך להיות עוד הרבה זמן על סדר היום.
אבל ישנה שאלה אחרת, יותר חשובה, שכלל לא נשאלה באותו כינוס של עצרת האו''ם. היא לא נשאלה אז, וגם היום היא לא נשאלת. השאלה הזאת היא ''האם (ומתי) זה יקרה שוב?'' על זה לא שומעים.
בשנת 1948, כשהזכרונות ממלחמת העולם היו עדיין טריים, בעולם התרבותי שררה תחושת אשמה על כך שלא הצליחו למנוע את השמדת היהודים בידי הגרמנים. כהכרה בכשלון המונומנטלי הזה האו''ם אמץ את ה''אמנה למניעת והענשת הפשע של השמדת עם'' (
Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide). לא רק הפשע של השמדת עם הוא בר ענישה על פי האמנה הזאת, אלא גם ''יוזמה לביצוע הפשע של השמדת עם'' (
conspiracy to commit genocide) וכן ''הוראה והסתה לביצוע את הפשע של השמדת עם'' (
direct and public incitement to genocide). כשהאמנה התקבלה, היו שהתייחסו אליה כאל אמנת ה''לעולם לא יותר'' (the ''Never Again'' convention). כהנא לא המציא את הסיסמא הזאת.
במשך למעלה ממחצית המאה שעברה מתום מלחמת העולם השניה האנושות היתה עדה כבר למספר גדול של מקרים (לפחות חצי תריסר מקרים ''עשו'' כותרות) בהם בוצעה או מתבצעת השמדת עם במקומות שונים על פני כדור הארץ. לא היה מקרה אחד בו האו''ם נקף אצבע למניעת הפשע ובמרבית המקרים הארגון אפילו לא גינה את המעשה. חלק משמעותי מהמקרים כלל לא זכה להגיע לכותרות העיתונים. יותר מכל דבר אחר, ההתעלמות והשתיקה מעידות על מהותו, טיבו ואופיו של האו''ם. כבר למעלה משלוש שנים מתנהל בסודאן פשע של השמדת עם שמתחיל לקבל מימדים שמזכירים את השואה. על סדר היום של האו''ם הנושא הזה כלל לא מופיע. היום, אחרי שהוא פרש מתפקיד המזכ''ל, קולו של קופי ענן נשמע פתאום כשהוא פונה לחברות האו''ם ש''יעשו מה שהוא'' בקשר לטבח בסודאן (לא ברור מה בדיוק וגם לא ברור למי מחברות האו''ם פנייתו מכוונת), אבל איפה הוא היה לפני חצי שנה, ושנה, ושנתיים? ראש ממשלת איראן קורא בגלוי מעל כל במה אפשרית להשמדתה של מדינת ישראל. הוא משמיע את קריאתו זו בפרסית ובאנגלית ובכל שפה אחרת שהוא שולט בה. דבריו מתורגמים גם לשפות בהן הוא לא שולט. הוא לא מסתיר את המאמצים שהוא עושה על מנת לפתח את האמצעים להשגת מטרתו זו. כל זה לא מונע ממנו להתקבל, בבואו לאו''ם, במלוא הכבוד המגיע לראש מדינה, כל זה לא מונע מקופי ענן לחבק אותו וללחוץ את ידו, וכל זה לא מונע ממנו להשמיע את דברו בפני מליאת העצרת. איראן חתמה על אמנת ה''לעולם לא יותר'' ב-1949, ואישררה (ratified) אותה ב-1956.
בשנה האחרונה היו מספר מקרים שהגיעו לכותרות בהם הוגשו תביעות משפטיות טורדניות בארצות שונות נגד קצינים בשרות פעיל ובמילואים של צה''ל. לפני כמה שנים הוגשה תביעה כזאת נגד ראש ממשלת ישראל בבלגיה. המצב הגיע לכך שהיה קשה לקיים פעילות סדירה הכרוכה בנסיעות של אישים ישראליים לחו''ל. כל הגופים הפעילים בתחום הזה מתיימרים לייצג את הצדק והיושר ודגל שמירת זכויות האדם מתנוסס מעל המשרדים שלהם (הם גם מקבלים סיוע מאסיבי לפעילותם מהשמאל הרדיקאלי בישראל). לראש ממשלת איראן אין כל בעיות. הוא מסתובב בעולם באופן חופשי ומתקבל ברוב כבוד והדר ע''י ראשי מדינות ובא''ם. אף אחד לא מאיים עליו בתביעה משפטית. הסתה להשמדת עם איננה נושא שמטריד את אלה שדואגים לזכויות האדם.
ארועי מלחמת העולם השניה הראו שלאמנות ולהסכמים בינלאומיים אין הרבה ערך כשאין מוכנות לקיים אותם. היתה אמנת האג והיתה אמנת ג'נבה, וגרמניה היתה חתומה על שתיהן. לגרמנים היה פרוש משלהם למשמעות של האמנות האלו. הגרמנים ראו באמנות האלו הרשאה ל''טפל'' כרצונם בעמים ואוכלוסיות שלא היו מוגנים על ידיהן. וכך, בעוד ששבויי מלחמה של בעלות הברית המערביות זכו ליחס פחות או יותר תקין מצד הגרמנים, שבויי מלחמה רוסיים נטבחו בהמוניהם, שמשו שפני נסיון בניסויים הראשונים של תאי הגזים והורעבו למוות. כל זה רק בגלל שרוסיה לא היתה חתומה על אמנת ג'נבה. לגבי היהודים, הגרמנים ניצלו את העובדה שהיהודים לא היו צד לוחם. האמנות של אותה תקופה עסקו בעיקר ביחס לשבויי מלחמה ובאיסור השימוש בסוגים מסויימים של כלי נשק (גזים למשל). הנושא של היחס לאוכלוסיה לא לוחמת היה רובו ככולו בחזקת לאקונה. צריך להיות מאוד נאיבי כדי להאמין שבמלחמה עתידית פני הדברים יהיו שונים. אמנת ג'נבה עברה רוויזיה יסודית וגירסת 1949 אמורה היתה לתקן את כל העוולות שהתגלו במהלך המלחמה. אבל כמו שאומרים הנייר סובל את הכל. המציאות היא שגם בימינו אפשר לתכנן ולהסית להשמדת עם, לעשות את זה לאור היום וללא כל נסיון להסוות את הכוונות, והאנושות תעבור על זה בשתיקה. האם תגובת האנושות תהיה שונה אם ו/או כאשר הדברים יגיעו לביצוע? זה לא נראה ככה לפי מה שקורה בסודאן. זה לא נראה ככה לפי הכבוד והמעמד לו זוכה ה''מבשר'' מטהראן.
לקראת סוף מלחמת העולם השניה, כשהתחילו להתגלות המימדים האמיתיים של השואה, צ'רצ'יל דבר על ''פשע ללא שם'' (crime with no name) שבוצע ע''י הגרמנים. את החסר מלא רפאל למקין (Raphael Lemkin), יהודי יליד פולין, שעבד כיועץ לעניינים משפטיים במשרד המלחמה של ארה''ב (אז עוד לא היה ''משרד הגנה''. בדור ההוא אנשים לא התביישו לכנות את הילד בשמו, ולכן זה היה War Department). למקין טבע ב-1944 את המונח ג'נוסייד (genocide) --- השמדת עם, אותו הוא הרכיב משורשים יווניים (genos) ולטיניים (cide). למקין גרס שמדובר בפשע מסוג חדש, שאיננו מכוסה ברשימת הפשעים המוגדרים כ''פשעי מלחמה'' המופיעה באמנת האג. לדעתו מדובר היה בפשע המהווה קטגוריה בפני עצמה, פשע שאיננו עוד ''פשע מלחמה'', אלא פשע נגד האנושות עצמה. ולכן הצורך בהגדרה חדשה.
ההגדרה המקובלת של ג'נוסייד היא ''השמדה מתוכננת של אומה או קבוצה אתנית בשלמותה'' (
the planned extermination of an entire nation or of an entire ethnic group). הפרט הופך להיות קורבן של ג'נוסייד אך ורק בשל השתייכותו לקבוצת המטרה. קיומה של תכנית ביצוע מפורטת שכל כולה מיועדת ליישם את ההשמדה היא תמצית ההגדרה של הפשע החדש, פשע השמדת עם. זה מה שמייחד את הג'נוסייד מפשעי מלחמה אחרים. המושג של ''פשע נגד האנושות'' לעומת זאת איננו חדש. את שורשיו ניתן למצוא כבר במאה ה-18 , בדבריו של מונטסקיה (Montesquieu) ש''הריגתו של אדם אך ורק בשל ה'חטא' שהוא קיים, היא פשע נגד האנושות''.
היום רווחת הנטיה לערבב מושגים ולהתעלם מהשוני, שלעתים הוא מהותי, בין המונחים. וויכוחים פוליטיים הופכים מהר מאוד ל''עליהום'' בהם אנשים שולפים בלא הבחנה מושגים כמו ''פשעי מלחמה'', ''ג'נוסייד'', ''פשעים נגד האנושות'' וכיוצא באלה, בלי לתפוס ששימוש יתר במושגים האלה מוריד מ''ערכם'', שיותר משזה פוגע ביריב זה מוריד מחומרתם. הנוהג הנפוץ בחוגי השמאל הנאור בעולם להשוות את מעשי הגרמנים במלחמת העולם השניה עם ה''כיבוש'' הישראלי, יותר משהוא פוגע בישראל הוא מפחית מחומרת מעשיהם של הגרמנים. כשמדובר בשמאל האירופי, אני בכלל לא בטוח שזאת לא היתה הכוונה מלכתחילה. זה מאפשר לאירופאים, שרבים מהם או הוריהם נושאים קופת שרצים של שתוף פעולה, לרחוץ בניקיון כפיהם ולאמר אנחנו לא הכי גרועים.
לא כל רצח המוני הוא ג'נוסייד. אמירה זו לא באה להקל בחומרת הראשון או להפחית במידה כל שהיא מחומרת המעשה. רצח המוני ימשיך להיות פשע מלחמה, אבל מה שמייחד ג'נוסייד בין שאר פשעי המלחמה, זו הכוונה. הכוונה לחסל אוכלוסיה שלמה, אוכלוסיה המוגדרת על בסיס לאומי, אתני או דתי. מבצעי הג'נוסייד אינם בודדים ובדרך כלל הם גם לא פושעים במובן המקובל של המילה, אם כי בהחלט ייתכן שבין מבצעי הג'נוסייד יהיו גם פושעים. הברבריזם והמפלצתיות הם רק אספקטים משניים בג'נוסייד. המאפיין הראשוני של ג'נוסייד הוא תכנון קר ומפוכח להשגת המטרה הסופית. חנה ארנדט (Hannah Arendt) ניסחה את זה כשכתבה על משפט אייכמן ''המעשים היו מפלצתיים, המבצעים היו אנשים פשוטים, אנשים של יום יום'' (
The deeds were monstrous, but the doer was quite ordinary, commonplace, and neither demonic nor monstrous).
עבור מרבית האנשים שואה וג'נוסייד הם היינו הך, דבר שאיננו מפליא בהתחשב בעובדה שהשואה היתה הגורם העיקרי שהביא למיסוד המונח ג'נוסייד. למרות זאת יש הבדל מהותי בין השניים. ג'נוסייד המתבצע בשל סיבות חומריות, השתלטות על טריטוריה למשל, הוא פשע מחריד, אבל הוא עדיין פשע בעל אופי אנושי, גם אם זאת אנושיות של רישעות. מה שמייחד את השואה זו הסתמיות או חוסר הסיבתיות שלה. השואה היתה רצח שבוצע לשם רצח, רצח ללא סיבה וללא תכלית. מיטיב לתאר זאת פרימו לוי (Primo Levi), סופר יהודי מניצולי אושוויץ, שברגע של יאוש פנה לאחד השומרים בשאלה ''למה'' (Varum) עליה הוא קבל את התשובה ''כאן אין למה'' (Hier ist kein varum). בניגוד לפשע של השמדת עם, ג'נוסייד, השואה איננה מוגדרת כפשע בשום חוק, לאומי או בינלאומי.
התנהגות הקהיליה הבינלאומית בכל מה שקשור לפשעי השמדת עם שבוצעו בעבר, מבוצעים בהווה ומתוכננים לעתיד, מביאה למסקנה הבלתי נמנעת שהלקח שהאנושות הפיקה מהשואה, במקום שיביא לדפוסי חשיבה שימנעו חזרה על התופעה בעתיד, הביא להסרת המעצורים והעכבות שמנעו מהשואה להתרחש במועד מוקדם יותר. במקום להוות תמרור עצור מוסרי, התקדים של השואה הפך להיות ''מראה דרך'' לארועים דומים בעתיד.
פשעי האנושות
האנטישמיות קיימת והיא רחבה ומתפשטת
