ירון זליכההשינויים הרבים, שאך מקצתם פרסתי בפניכם, ניערו את הפעילות הכספית בממשלה באופן שהחריד מרבצן חיות פרה-היסטוריות אימתניות שבמשך שנים הקיזו במחשכים את דמה של המדינה. קואליציית הנהנים שלא בדין מקופת המדינה הכריזה מלחמה שערה נגדנו ואליהם חברו גורמים רבי עוצמה... את התוצאות של מאמצינו אנו רואים מידי יום בדמות חסכונות עתק של מיליארדים רבים מכספי משלם המסים ושיפור דרמטי בשקיפות קבלת ההחלטות, הלחצים והתהליכים הפסולים.
את המינוי של ד''ר זליכה למשרת החשב הכללי, בשנת 2003, אפשר לרשום על שמו של בנימין נתניהו. מי שהכיר את העובדות החשובות בהקשר הזה ודאי לא היה צריך להיות מופתע כאשר נתניהו החזיר את זליכה לשרות המדינה עת התפנתה המשרה באוקטובר 2003. הרי כבר בשנת 1996 נתניהו גייס אותו לעמוד בראש התחום הכלכלי במשרד ראש הממשלה. אחר כך רכש ד''ר זליכה נסיון במשרות בכירות בשוק הפרטי כאשר האחרונה שבהן היתה משרת סמנכ''ל כספים (
קורות חיים).
החשב הכללי באוצר הוא בעצם הגזבר של המדינה. הוא והאגף שהוא עומד בראשו אמורים לעסוק בגיוס כסף עבור המדינה, לחתום בשמה על צ'קים ועל הזמנות. תוך כדי כך עליו לודא שהפעולות הכספיות הללו הן כשרות וחוקיות. לכן ד''ר ירון זליכה הוא בהחלט אדם מוכשר, בעל נסיון ומתאים ביותר למשרה. ובכל זאת ראש הממשלה ושר האוצר ועוד כמה, 'חיות פרה-היסטוריות אימתניות', ''רוצים'' להיפטר ממנו. מדוע? האם הוא מעל בתפקידו?
פרופסור מילטון פרידמן ז''ל לימד אותנו שהפעילות הממשלתית-ציבורית סובלת מבעיית
היד הנעלמה ההפוכה. בתחומי הפעילות הממשלתית, כתב פרידמן, ''אדם המתכוון אך ורק לשרת את האינטרס הציבורי באמצעות טיפוח של התערבות ממשלתית מונהג באמצעות יד נעלמה לקידומו של אינטרס פרטי שאין לו דבר וחצי דבר עם כוונתו המקורית'' (
החופש לבחור, 1980, עמ' 25). הדרך לפתרון הבעיה מוליכה לצמצום והפרטה של השרות הציבורי במידת האפשר. עד שזה יתגשם יש למצוא דרכים ראויות למנוע את קידומו של אותו אינטרס שלא קשור לכוונה המקורית, למנוע ניגודי עניינים ושחיתות.
כבר בתחילת דרכו בתפקיד הבהיר לנו ד''ר זליכה שכוונתו מיזעור השפעתה של
היד הנעלמה ההפוכה. הוא ביטא זאת באמצעות נאומים ומעשים שהוא רוצה להנהיג התנהלות שקופה נקיה וברורה, כך שלכל השחקנים במגזר העסקי, והציבורי, תהיה ודאות גבוהה בכל ההתקשרויות עם המדינה (
לא לפטר). עם הזמן התחלנו לראות עובדות בשטח. זה התחיל בעמידה על כך שהתחייבויות צריך לקיים ושאין לשנות תנאי מכרזים אחרי הזכייה. אם נחוץ אז ראוי לחלט ערבויות שנתנו אנשי העסקים שזכו במכרז (תחנת כוח ברמת חובב, מפעל התפלה). הוא גם טרח לרענן נהלים ולהקפיד על ביצועם בכל הקשור לנסיעות עובדי ציבור לחו''ל. כבר לפני יותר משנתיים הופעלו נגדו איומים באמצעות מכתב לאימו שעבדה אז בבנק לאומי. זה לא הרתיע אותו מלהמשיך בדרכו.
הנאום בשבוע שעבר הבהיר לי כמה חלקית היתה התרשמותי החיובית מפועלו של זליכה. מי לא הכיר יזמים ובעלי עסקים שנאלצו להמתין בלי סוף לתשלום עבור שירותים שנתנו לממשלה. אחת הפעולות הראשונות שהשלים האגף בראשותו של ד''ר זליכה היה חיסול תופעת הפיגורים. כבר מראשית 2004 אין פיגורים בתשלומי הממשלה. תרבות המכרזים הממשלתיים שונתה מן היסוד והוחזרה ההרתעה והאכיפה של דיני החוזים. נסרקו אלפי חוזים שלא עמדו למכרז יותר משלוש שנים ובהתאם נוהלו מכרזים רבים ביחס להתקשרויות שכבר שנים רבות מתנהלות ללא מכרז. אחד מן המקרים הללו התברר שכבר שנים המדינה רוכשת שירותי בנקאות לעובדיה מבנק יהב ללא מכרז. לכן הוכן מכרז להפרטת שרותי הבנקאות לעובדי המדינה ואגף החשב הכללי ביקש לצאת לדרך. כן עיכב האגף הקצאת אשראי לרשויות מקומיות. כל זה כדי להוציא מכרז לבחירת הגוף הפיננסי דרכו ראוי להעביר את הקצאת האשראי הזאת. בצורה דומה טופלו עוד נושאים רבים.
שתי הפרשות האחרונות הן שממש העירו את החיות הפרה-היסטוריות מרבצן. אלא שהמהומה שהן יצרו חשפה את הנושאים לאור השמש – המטהר הטוב ביותר (השופט לואיס ברנדייס). די קל להבין מדוע הוצאת המכרז לרכישת שרותי הבנקאות עבור עובדי המדינה פעלה בצורה הזאת. הרי ההסתדרות מחזיקה ב-25% ממניות בנק יהב ומיכאל צולר, מקורבו של שר האוצר הירשזון, הוא היו''ר. אף אחד מאלו, כולל אלפי עובדי המדינה, לא היה מעוניין בחיסכון (30 עד 40 מיליון ש''ח בשנה) לקופת המדינה שיתקבל כתוצאה מן המכרז.
גם נושא האשראי ל-20 המועצות המקומיות פגע בעצביהן של אותן חיות. מדובר בהקצאת אשראי לאותן רשויות דרך בנק אוצר השלטון המקומי. מכרז ראוי היה יכול לחסוך למדינת ישראל כ-50 מיליון ש''ח באופן חד פעמי. אין לזה כל קשר לבעיית השכר של עובדי הרשויות שכבר ממילא נפתרה. גם כאן רוב הנוגעים בדבר יודעים את האמת ובכל זאת מצאו לנכון להזיז את החשב הכללי כדי להקצות את ההטבה הזאת.
הלנת השכר של העובדים היא אמצעי לחץ על הממשלה לממן את תוצאות הניהול הגירעוני הכושל של הרשויות המקומיות. ברור למדי שהדרך לקיצוץ בגירעונות עוברת דרך תוכניות הבראה שבהן יש סעיף שייאלץ את הרשויות להקטין את מצבת העובדים ובהקשר הזה האינטרס של העובדים ברור. עובדי הרשויות המקומיות רוצים לשמור על מקור פרנסתם ולא ממש מעניין אותם המצב הכספי של הרשות.
על סמך הנסיון אנחנו יודעים כי רובם של ראשי הרשויות הללו לא ממש מעוניינים בפתרון ארוך טווח. ראשי הרשויות מאד רוצים את מלוא הסמכות לנהל את הרשויות אבל לא ממש רוצים את כל האחריות (למימון הפעולות שלהם) הנובעת מכך. נוח להם להתחלק באחריות עם הממשלה ולהפיל לפתחה את זעקתם של עובדיהם. החלוקה הזאת של האחריות היא מקור הבעיה המתמשכת ברשויות המקומיות. גם בהקשר הזה ישנה התלכדות אינטרסים של העובדים, ראשי רשויות, יו''ר ההסתדרות ושר האוצר. השנים האחרונים מעוניינים יותר בשקט מאשר בפתרון ארוך טווח של הבעיה.
בשני המקרים, בנק יהב והרשויות המקומיות, העלות הנוספת המשולמת בכספי המדינה, הציבור, היא מדד טוב של נזקי
היד הנעלמה ההפוכה. העובדות כעת הן שבמקרה של האשראי לרשויות המקומיות החיות הפרה-היסטוריות הצליחו לעקוף את ד''ר זליכה. במקרה של בנק יהב התנועה לאיכות השלטון הגישה בג''ץ (
הירשזון מסייע לבנק יהב ע''ח האינטרס הציבורי).
כל מי שעיניו בראשו יודע שדרכו של ד''ר זליכה היא הנכונה; שראוי לשמור על תוצאות מעשיו בדמות חסכון של מיליארדי שקלים בשנה. אבל שאר המעורבים מעדיפים קומבינות לא ראויות ולא מוכנים לשלם את המחיר הדרוש לשם כך. הם מעדיפים להזיז את זליכה ולהימנע מטיפול בחוסר השקיפות והשחיתות. שתי שאלות המשיכו לנקר:
מדוע אתה, ד''ר ירון זליכה, מתעקש להישאר ולהילחם על טוהר המידות של המערכת?
ד''ר זליכה: אי אפשר לנטוש ולהשאיר רבים שמאמינים בי ובמה במה שאנחנו עושים כאן. מנהיג לא בורח באמצע הקדנציה.
מדוע איננו שומעים את האיש שמינה אותך לתפקיד, בנימין נתניהו, בהקשר הזה?
ד''ר זליכה: לא רצוי ולא טוב שהמאבק שלי על כשרות וחוקיות יראה כמאבק פוליטי.
ירון זליכה – נאום המפלצות
