  
  
  
|
 |
|
||
  דוגמא לא רק לשכתוב חסר בושה, אלא, |
|||
|
|||
לשקרים נוסח מנגנון התעמולה שעליו העיד כבר גולומב בשעתו - ''מנגנון התעמולה בידינו ואנו נכוון את כותב ההסטוריה''. לבן גוריון ואנשיו היה חשוב דבר אחד בלבד, שליטה ללא מצרים וללא כל אופוזיציה על ה''ישוב'', שאותו ניסו לעצב כצלמם וכדמותם המתועבים, וזה כלל סלקציה של העולים, וזה כלל שיתוף פעולה עם הנאצים. שיתוף הפעולה של בן גוריון וויצמן עם הנאצים לחיסול יהדות אירופה הוכח מעל לכל ספק במשפט קסטנר. משפט קסטנר היה משפט הדיבה שהגישה ממשלת ישראל נגד מלכיאל גרינוואלד, שהאשים את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים. מכיוון שממשלת ישראל, שכל מנהיגיה השתתפו במעשה הטשני הזה, כולל מסירת יואל ברנד לנאצים, היתה שושבינת שיתוף הפעולה הזה, היא ראתה בהאשמת קסטנר, איום על רושם טוהר כפיה, והגישה את התביעה. בסיומו של משפט דרמאטי זה, קבע השופט בנימין הלוי שקסטנר מכר את נשמתו לשטן!!! תגובת הממשל היו התקפות אישיות על שמואל תמיר, סניגורו נגד כל הסיכויים, של מלכיאל גרינוואלד, ואותן סיסמאות ידועות על ''הסתה'', ''השמצות'' ו''סכנה לדמוקרטיה''. אז, לנוכח חיסול יהדות הונגריה, מהו כבר חיסול כמה אנשי אצ''ל על האניה וגם במים? קראו את מאמרי - ''אלטלנה, האמת'', המופיע בכמה אתרים, הכל מתועד. בן גוריון היה דיקטטור, כפילו הזהה של סטאלין. חיים ויצמן היה יהודון שדוגמתו מתועדת פעמים רבות בהסטוריה, ויצור חסר כל ערכים. אותה הנהגה ממש מנהלת את עניינינו גם היום. חובת עם ישראל לדעת, שהאנשים, דוגמת הכותב, זו הסכנה האמיתית לעם היהודי בארץ ישראל ובתפוצות. ואני עדיין מקווה שהאתר הזה יהיה הוגן ויפרסם את מאמרי על האלטלנה. הוא תוצאה תמציתית של עבודת מחקר מעמיקה. בן הכט מסביר את ה''דמוקרטיה'' על פיה נבחר המימסד השליט. הוא נקבע על ידי הבריטים, משום שאנשי הקליקה הזו היו מלקקי אחורי הממשל הזה, והדבר הוכח מעל לכל ספק, כאשר תמכו במדיניות ''הספר הלבן'' בעיצומה של ה''שואה''. העם, בדרך כלל, נוהה אחרי אהובי הפריץ. במקרה של הישוב בארץ ישראל היה גורם נוסף - בכל פעם שהממשל הבחין שסר חינו בעיני העם, המציא איזו עלילת דם להכפיש את מתנגדיו, וכך לזכות שוב בתמיכת העם. מדובר בתמצית השלילה של האנושות. אין עוד עם בעולם שממנו יצאה תרבות של מסירה, הלשנה, רדיפה ושנאה עצמית, כמו מן העם היהודי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| קטע ממאמרי |
|||
|
|||
כשביקש יצחק גרינבוים, למצות כל דרך למניעת פעולה דראסטית, מגיב בן-גוריון כדלהלן (''אלטלנה'', אורי ברנר, ''אלטלנה'', שלמה נקדימון. ''ללא פשרה'', רומן פריסטר, ועוד): ''גרינבוים יקירי, איני יכל להיכנס לצערי עכשו למשא ומתן עם אצ''ל, משני טעמים: 1. יש החלטת הממשלה. 2. זה מאוחר. הודענו כבר לאו''ם (שהיה במקום) שלא אנו הבאנו נשק לארץ – אלא קבוצת פורשים ולא נוכל עכשיו לעשות קנוניות עם האצ''ל על החבאת הנשק...''. וזו, בעיני בן-גוריון, תירוץ מספק לירי ביהודים ולהטבעת הנשק. ואכן, בן-גוריון קיבל צל''ש (''מלחמת העצמאות'', ההיסטוריה של ארץ ישראל): ''ברנאדוט אף הביע סיפוק מן התקיפות שבה נהגה ממשלת ישראל בפרשת ה'אלטלנה'''. לאור הנ''ל סבירה ביותר השערתו של שמואל כץ (יום האש, ע' 408): ''... כבר היתה האניה בדרכה לתל אביב, כשהיא נושאת מטרה שבעיני בן-גוריון היתה חשובה הרבה יותר מכמה אלפי רובים, מכמה מיליוני כדורים 303 וכל השאר. על סיפונה של ''אלטלנה'' היה מנחם בגין, שהובא למצב בו אפשר יהיה לנהוג בו כעם מורד. לאחר שיחוסל בגין (ואם לשם כך צריך יהיה לפוצץ את האניה הרי המחיר שווה) יהיו בלי ספק רעש ודברי ביקורת, ואולי אפילו התמרדות מצד חסידיו של בגין. מה טוב; אפשר יהיה למחצם בהמון. ''אני כותב את הדברים האלה חמש-עשרה שנה לאחר מעשה. אני כותב אותם בלי להט.... נעים היה הרבה יותר אילו יכולתי למצא הסבר, להוכיח שהכל היה בבחינת אי הבנה, שמשהו השתבש בקשר, שטעות בכיוון היא אשר איפשרה לירות על אנשים בלתי מזויינים הנמלטים בשחייה מן האניה הבוערת, שבגלל איזה עיוורון פיזי פתאומי שתקף את כל החיילים בבת אחת לא הבחינו בדגל לבן המתנוסס על האניה, במטפחות לבנות שאנשים שוחים מנפנפים בהן כאחוזי תזזית....''. וכך זה נראה לצופים מן החוף: ''ואני, בתוך כל ההמון הגדול, למטה על שפת הים, עמדתי, ויחד עימהם במו עיני ראיתי.... ראיתי בחורי ישראל קופצים ממכוניות גדולות וכובעי פלדה על ראשיהם, ומקלעים דרוכים בידיהם, והם חמושים מכף רגל ועד ראש, והם שנים שנים, שלושה, עשרות, מאות רבות – רצים לירות ביהודים... ובין הבתים עברתי ועל הגגות והגזוזטראות פלוגות ישראל, ולמטה בים, על תורן האניה ועל סיפונה יהודים עומדים ומניפים דגל לבן וזועקים: אל תירו! שברי גדול כים, והאסון מחריד. כולנו נוצחנו עתה, כולנו הפסדנו, ולא ניטהר אלא במעיינות אהבת ישראל''. כך תיאר עזריאל קרליבך בעיתון ''ידיעות מעריב'' (היום מעריב), כמובא ב ''אלטלנה'' (שלמה נקדימון), את הטבח באלטלנה והטבעת הנשק שהיה חיוני לישוב כאויר לנשימה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפני זמן מה נזדמן לי לראות פרק בסידרת הטלויזיה |
|||
|
|||
''הנאשם מת מזמן''. היה זה משפטו של בן גוריון. התובע עשה מלאכתו רמיה. והעדים שיקרו. שני העדים הראשיים היו מאיר פעיל ויגאל עילם. בן גוריון יצא, כמובן, זכאי, כמצוות הפוליטיקלי קורקטנס. המשפט הזה היה בזיון, לא רק בדרך שבה הובל השופט לשפוט משפט שקר, אלא הרדידות היתה בושה לאינטליגנציה והשארת כוס ריקה לגמרי. המשפט הזה היה דוגמא לוואקום שמזריק מנגנון התעמולה למוחות עם ישראל. בושה וחרפה. מכל מקום, את המאמר שלי על שיתוף הפעולה של המימסד המפא''יי עם הנאצים, אני מתכוונת להתחיל באיזכור המשפט המביש הזה! בכרך ''מלחמת העצמאות'' בסידרה - ההסטוריה של ארץ ישראל - מספר פעיל שספינות נשק הובאו לישראל במשך כל תקופה ההבלגה, רק ה''אלטלנה'' התגלתה, בגלל ''ויכוח'' בין האצ''ל לבן גוריון על ייעוד הנשק. לא היתה שם גם מילה אחת על מרד או משהו דומה לזה. בן גוריון ואנשי צבאו הפרטי ה''הגנה'' עשו הכל, כדי שהאניה תתגלה, אך הקדימו אפילו את האו''ם ב''טיפול'' באנשים שכבר נכנעו וגם היו תקועים על שרטון. מדובר בחלאת המין האנושי. מאז ועד היום! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפני זמן מה נזדמן לי לראות פרק בסידרת הטלויזיה |
|||
|
|||
פרופ' אהוד שפרינצק הבהיר (במאמר ''אלטלנה – הרהורים פוליטיים מקץ שלושים שנה''): ''...בעיני המרכיב הדומיננטי של ההנהגה היישובית – אנשי תנועת העבודה – לא היתה לאצ''ל אף פעם זכות קיום. המושגים 'פרישה' ו'פורשים' קיפלו בתוכם תמיד, גם לפני הכרזת המדינה, עמדה נחרצת של דה-לגיטימציה. מאז סוף שנות השלושים היה הארגון הצבאי הלאומי, שיצא נגד ה'הבלגה', תופעה חורגת וחסרת זכות קיום. הוא היה בנה האופרטיבי של תנועה פשיסטית בלתי-לגיטימית, המאיימת, דרך קבע, על ההגמוניה הצודקת של 'הציונות העובדת'. רק על הרקע הזה אפשר להבין, למשל, את הקלות היחסית שבה נתקבל 'הסזון הגדול'...''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בלה בלה בלה |
|||
|
|||
את מסוגלת לבנות תזה מסודרת? רצף של ארועים בזה אחר זה, תוך ציון מקור לכל אחד הסבר על מה גרר מה התייחסות *עובדתית ועניינית* לטענות שמנגד וכל זאת בלי לחרף? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מן הראוי שתלמדי קצת דרך ארץ |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| התותח הקדוש, חנה. התותח הקדוש!!! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| געגועים לתותח הקדוש..... |
|||
|
|||
קישור נחמד.... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יצחק רבין בספר ''פנקס שרות'' עמ' 568 |
|||
|
|||
''מודיעים לי, כי הוחלט להפגיז את האנייה בתותח. (תותח זה התפרסם לאחר מכן בכינויו: ''התותח הקדוש''). פגז ראשון לא הרחק מן האנייה, הפגז השני או השלישי פגע באנייה. תותח מיושן, ללא כוונות, עם סיכויים אפסיים לפגוע באנייה שביש – ואיזו פגיעה מדויקת. אפילו הארטילריה המודרנית של צה''ל לא היתה מתביישת היום בהישג שכזה... זו היתה הפגזה כדי לפגוע ולא להטיל פחד בלבבות אנשי האנייה, כפי שניסו להסביר שנים רבות לאחר מעשה. ללא חיסול האנייה לא היתה פרשה זו מסתיימת. האנייה בוערת. קולות של פיצוצי תחמושת בוקעים ממנה. אנשים קופצים מסיפונה לים. אנשי האצ''ל שעל החוף נתקפים היסטריה, צווחים: ''בגין על האנייה! בגין על האנייה! הצילן את בגין!'' אנשי הפלמ''ח האמינו... אש-תופת, בעוצמה בלתי רגילה, מכל כלי-הנשק, נפתחה לעבר האנייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ''ח וה''הגנה'' כלפי הארגונים ומנהיגם מצאו ביטויים בעוצמת האש. איני יודע אם מנחם בגין נמצא על האנייה. אני יודע שהאנייה בוערת, שהפרשה הזאת מחוסלת ואין צורך בנפגעים נוספים. אני עושה כל מאמץ, יחד עם המפקדים האחרים, להפסיק את האש.'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הנה סתם אחד , גם אתה יכול להפתיע לטובה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי