  
  
  
|
 |
|
||
  קטע ממאמרי |
|||
|
|||
כשביקש יצחק גרינבוים, למצות כל דרך למניעת פעולה דראסטית, מגיב בן-גוריון כדלהלן (''אלטלנה'', אורי ברנר, ''אלטלנה'', שלמה נקדימון. ''ללא פשרה'', רומן פריסטר, ועוד): ''גרינבוים יקירי, איני יכל להיכנס לצערי עכשו למשא ומתן עם אצ''ל, משני טעמים: 1. יש החלטת הממשלה. 2. זה מאוחר. הודענו כבר לאו''ם (שהיה במקום) שלא אנו הבאנו נשק לארץ – אלא קבוצת פורשים ולא נוכל עכשיו לעשות קנוניות עם האצ''ל על החבאת הנשק...''. וזו, בעיני בן-גוריון, תירוץ מספק לירי ביהודים ולהטבעת הנשק. ואכן, בן-גוריון קיבל צל''ש (''מלחמת העצמאות'', ההיסטוריה של ארץ ישראל): ''ברנאדוט אף הביע סיפוק מן התקיפות שבה נהגה ממשלת ישראל בפרשת ה'אלטלנה'''. לאור הנ''ל סבירה ביותר השערתו של שמואל כץ (יום האש, ע' 408): ''... כבר היתה האניה בדרכה לתל אביב, כשהיא נושאת מטרה שבעיני בן-גוריון היתה חשובה הרבה יותר מכמה אלפי רובים, מכמה מיליוני כדורים 303 וכל השאר. על סיפונה של ''אלטלנה'' היה מנחם בגין, שהובא למצב בו אפשר יהיה לנהוג בו כעם מורד. לאחר שיחוסל בגין (ואם לשם כך צריך יהיה לפוצץ את האניה הרי המחיר שווה) יהיו בלי ספק רעש ודברי ביקורת, ואולי אפילו התמרדות מצד חסידיו של בגין. מה טוב; אפשר יהיה למחצם בהמון. ''אני כותב את הדברים האלה חמש-עשרה שנה לאחר מעשה. אני כותב אותם בלי להט.... נעים היה הרבה יותר אילו יכולתי למצא הסבר, להוכיח שהכל היה בבחינת אי הבנה, שמשהו השתבש בקשר, שטעות בכיוון היא אשר איפשרה לירות על אנשים בלתי מזויינים הנמלטים בשחייה מן האניה הבוערת, שבגלל איזה עיוורון פיזי פתאומי שתקף את כל החיילים בבת אחת לא הבחינו בדגל לבן המתנוסס על האניה, במטפחות לבנות שאנשים שוחים מנפנפים בהן כאחוזי תזזית....''. וכך זה נראה לצופים מן החוף: ''ואני, בתוך כל ההמון הגדול, למטה על שפת הים, עמדתי, ויחד עימהם במו עיני ראיתי.... ראיתי בחורי ישראל קופצים ממכוניות גדולות וכובעי פלדה על ראשיהם, ומקלעים דרוכים בידיהם, והם חמושים מכף רגל ועד ראש, והם שנים שנים, שלושה, עשרות, מאות רבות – רצים לירות ביהודים... ובין הבתים עברתי ועל הגגות והגזוזטראות פלוגות ישראל, ולמטה בים, על תורן האניה ועל סיפונה יהודים עומדים ומניפים דגל לבן וזועקים: אל תירו! שברי גדול כים, והאסון מחריד. כולנו נוצחנו עתה, כולנו הפסדנו, ולא ניטהר אלא במעיינות אהבת ישראל''. כך תיאר עזריאל קרליבך בעיתון ''ידיעות מעריב'' (היום מעריב), כמובא ב ''אלטלנה'' (שלמה נקדימון), את הטבח באלטלנה והטבעת הנשק שהיה חיוני לישוב כאויר לנשימה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לפני זמן מה נזדמן לי לראות פרק בסידרת הטלויזיה |
|||
|
|||
''הנאשם מת מזמן''. היה זה משפטו של בן גוריון. התובע עשה מלאכתו רמיה. והעדים שיקרו. שני העדים הראשיים היו מאיר פעיל ויגאל עילם. בן גוריון יצא, כמובן, זכאי, כמצוות הפוליטיקלי קורקטנס. המשפט הזה היה בזיון, לא רק בדרך שבה הובל השופט לשפוט משפט שקר, אלא הרדידות היתה בושה לאינטליגנציה והשארת כוס ריקה לגמרי. המשפט הזה היה דוגמא לוואקום שמזריק מנגנון התעמולה למוחות עם ישראל. בושה וחרפה. מכל מקום, את המאמר שלי על שיתוף הפעולה של המימסד המפא''יי עם הנאצים, אני מתכוונת להתחיל באיזכור המשפט המביש הזה! בכרך ''מלחמת העצמאות'' בסידרה - ההסטוריה של ארץ ישראל - מספר פעיל שספינות נשק הובאו לישראל במשך כל תקופה ההבלגה, רק ה''אלטלנה'' התגלתה, בגלל ''ויכוח'' בין האצ''ל לבן גוריון על ייעוד הנשק. לא היתה שם גם מילה אחת על מרד או משהו דומה לזה. בן גוריון ואנשי צבאו הפרטי ה''הגנה'' עשו הכל, כדי שהאניה תתגלה, אך הקדימו אפילו את האו''ם ב''טיפול'' באנשים שכבר נכנעו וגם היו תקועים על שרטון. מדובר בחלאת המין האנושי. מאז ועד היום! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפני זמן מה נזדמן לי לראות פרק בסידרת הטלויזיה |
|||
|
|||
פרופ' אהוד שפרינצק הבהיר (במאמר ''אלטלנה – הרהורים פוליטיים מקץ שלושים שנה''): ''...בעיני המרכיב הדומיננטי של ההנהגה היישובית – אנשי תנועת העבודה – לא היתה לאצ''ל אף פעם זכות קיום. המושגים 'פרישה' ו'פורשים' קיפלו בתוכם תמיד, גם לפני הכרזת המדינה, עמדה נחרצת של דה-לגיטימציה. מאז סוף שנות השלושים היה הארגון הצבאי הלאומי, שיצא נגד ה'הבלגה', תופעה חורגת וחסרת זכות קיום. הוא היה בנה האופרטיבי של תנועה פשיסטית בלתי-לגיטימית, המאיימת, דרך קבע, על ההגמוניה הצודקת של 'הציונות העובדת'. רק על הרקע הזה אפשר להבין, למשל, את הקלות היחסית שבה נתקבל 'הסזון הגדול'...''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בלה בלה בלה |
|||
|
|||
את מסוגלת לבנות תזה מסודרת? רצף של ארועים בזה אחר זה, תוך ציון מקור לכל אחד הסבר על מה גרר מה התייחסות *עובדתית ועניינית* לטענות שמנגד וכל זאת בלי לחרף? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי