|
''מודיעים לי, כי הוחלט להפגיז את האנייה בתותח. (תותח זה התפרסם לאחר מכן בכינויו: ''התותח הקדוש''). פגז ראשון לא הרחק מן האנייה, הפגז השני או השלישי פגע באנייה. תותח מיושן, ללא כוונות, עם סיכויים אפסיים לפגוע באנייה שביש – ואיזו פגיעה מדויקת. אפילו הארטילריה המודרנית של צה''ל לא היתה מתביישת היום בהישג שכזה... זו היתה הפגזה כדי לפגוע ולא להטיל פחד בלבבות אנשי האנייה, כפי שניסו להסביר שנים רבות לאחר מעשה. ללא חיסול האנייה לא היתה פרשה זו מסתיימת.
האנייה בוערת. קולות של פיצוצי תחמושת בוקעים ממנה. אנשים קופצים מסיפונה לים. אנשי האצ''ל שעל החוף נתקפים היסטריה, צווחים: ''בגין על האנייה! בגין על האנייה! הצילן את בגין!''
אנשי הפלמ''ח האמינו... אש-תופת, בעוצמה בלתי רגילה, מכל כלי-הנשק, נפתחה לעבר האנייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ''ח וה''הגנה'' כלפי הארגונים ומנהיגם מצאו ביטויים בעוצמת האש. איני יודע אם מנחם בגין נמצא על האנייה. אני יודע שהאנייה בוערת, שהפרשה הזאת מחוסלת ואין צורך בנפגעים נוספים. אני עושה כל מאמץ, יחד עם המפקדים האחרים, להפסיק את האש.'' |
יצחק רבין בספר ''פנקס שרות'' עמ' 568
