  
  
  
|
 |
|
||
  מדובר במסכת סיטואציה - דימיון. ולא במפרטים טכניים. |
|||
|
|||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אלי: כמו ההבדל בין שוחרי פורנוגרפיה מול אירוטיקה |
|||
|
|||
יש האוהבים את העידון והדימיון והרגש, ויש השוחרים פרטים טכניים ותצלומי תקריב של חיכוכי איברים כאלה או אחרים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני חושב שהסיפור היה אפקטיבי יותר |
|||
|
|||
אם במקום לתאר רק מחשבות לא ברורות של דמות שלא ברור מה יוצא מהם אם בכלל , היית מתאר את מעשי הדמות בלי לנסות לפרשן ומשאיר זאת לקורא. אני בעצמי כתבתי לאחרונה מסה ביקורתית על הליך היצירה האמנותית כפי שהוא מתבטא באמנות של יוצרת מעניינת במיוחד משנות השלושים של המאה הקודמת , ולדעתי המסה היא אפקטיבית יותר משום שלא ניסיתי לתאר את הליכי החשיבה של האמנית אלא רק את פעולותיה ותוצאותיהם . ראה : קישורים: מותה המיסתורי של ז'וסטין פראנק: http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.a... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלי, אל נא תחזור כתוכי, על דברי אריסטו, ואחרים |
|||
|
|||
בדבר ההיסק מעלילה והתרחשויות אודות התהליך הפנימי. בעיבוד קל זו אגב בדיוק עמדתי כפי שהצגתי אותה חזור והצג, כלומר גישת מרחב הארועים האובייקטיבי, או האפקטיביות שבאוביקטיביות מתכנסת objective conversion . בלהט העמדה ששומעים אותה מכלי שני לעיתים, לא מיישמים גישה זו כהלכה, כפי שניתן להסיק מדבריך. שכן, גם איפיון סיטואציה בכמה קווים יכול להיות מדוייק להפליא. וגם תאור תהליך הדימיון יכול להיות חד, מדוייק, וכזה המפעיל אצל הקורא ומשנע תנופת תהליכי חשיבה-רגש הכוללים החלה במצבים שונים, בניית פשרים והדמיות נוספים, ואמפטייה וגם גיבוש של תכנים אקלקטיים במסגרת התייצבות ההבנה. זאת במקום לגרום לו לחוש תקוע בביצה עכורה. מסממני ישום לא תקין, ציטוט מכלי שני או שביעי, וחזרה מילולית בלי עיבוד אקטיבי, הם גם המילים שמשתמש ה''מבקר'' שלא שינן תלמודו כהלכה: למשל, ''רופף'' ו''מעורפל''בשעה שמדובר בבהירות וצלילות מירבית וכיוצא בזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נ.ב. תאור תפניות מחשבה-רגש ברצף זמני יכול להורות |
|||
|
|||
בדיוק רב על מבנה של מצב או כלפי שורת מצבים אפשריים בעלי מאפיינים משותפים או מבנה משותף. זאת, מהעבר השני של היסק מתהליך זרימת היצוגים הפנימיים כלפי המציאות - כך שגם כאן יש אפקטיביות אוביקטיבית. נ.ב. תוכל לסווג זאת תחת הכותרת: מה שאריסטו לא ראה... (ראה - במובן של ''זה שם, מתחת לאפך''). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הגישה הארועית-פיזיקליסטית המוקצנת אמנם מאפשרת |
|||
|
|||
להעתיר אלפי עמודים של טקסט, ומפרנסת נפלא גרפומנים למיניהם, בנתנה להם גיבוי אידאי. סופרים גרפומנים שעיתותיהם בידיהם יכולים לתאר בפרטי פרטים איך יענקל לוגם מהמרק. תסריטאים דלי תקציב וכשרון יכולים לצלם באריכות ברז נוטף טיפה אחר טיפה וכיוצא בזה. ברם, מלאכת המחשבת האמיתית היא במספר מילים לאפיין מרחב אובייקטיבי גדול. אבל כשהכשרון זעיר והאמביצייה רבה- -- | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מותר הסופר: הוא האמן היחיד היכול לתאר מחשבות |
|||
|
|||
ותחושות. סופר אינו צייר או צלם. מדבריך עולה ששיקספיר היה סופר גרוע שכן אינו מתאים לדרישתך מסופר: הוא מתאר מחשבות ורגשות של הדמויות הפועלות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לעולם אל תסביר יצירה מיכאל, לעולם |
|||
|
|||
יצירה מרגע שנוצרה היא נחלת הכלל, כל אחד רואה בה את מה שהוא מוצא בתוך עצמו. אם הוא לא רואה כלום, אין לו משלו. זה לא ויכוח פוליטי או פילוסופי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הסופרת הנפלאה מרגריט יורסנר דווקא חרגה מעיקרון |
|||
|
|||
זה. גישתי אינה נוסח ז'דנוב - שיש להסביר ל''המונים'' הכל בלשון פשוטה, אך גישתי גם במובן מה לא רחוקה ממנה וקרובה לגישת יורסנר. לעיתים יש לתת באופן ''חיצוני'' ליצירה מעין נקודות תובנה סביבם מתלכדים פרטים רבים כמו טיפות מים המתעבות לענן. (זוהי אגב הבנה נוספת שלי המרחיבה את גישת יורסנר שהיתה אינטואיטיבית). ניתן לדבר לעיתים על רובד נוסף, שהפרט עשוי ללמוד ממנו משהוא לגבי היחס ''אני הקורא-היצירה'', ולשנותו באופן בונה לפרקים. אני מאמין בשינוי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש המאמינים בשינוי כתוצאה ממפגש הפרט עם נקודות |
|||
|
|||
המחוללות ''התעבות'' תוכן פנימי לאינטגרציה חדשה. ויש המאמינים באכיפה כוחנית ושתילה בכוח של תכנים (כגון מיתוסים בנוסח ''צריך מיתוסים בחיים'') הן מצד השמאל, והן מצד הימין. הנקודה כאן אינה פוליטיקה, אלא, לעיתים, נהמת נפשו של הפרט. אכן, כוח לאנשים מסויימים בעלי גישות אוכפות המשקפות תכופות דלות רמת המורכבות הפנימית ואוריינטציה ''פיזית-קונקרטית'' - כוח כפייה והשפעה לאנשים מסוג זה עשוי להיות מסוכן. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי