מפגשים מיטיבים מהסוג השלישי

עכשיו בטווח יד

מיכאל מ. שרון

מדוע לחפש את הזרות והקסם המיטיב של השונים מאיתנו, בעלי התבונה והאורחות האקזוטיים המפולשים בנתיב אחר וזר?
אך גם אלה שבעצם כה דומים לנו - אותן נקודות חמימות ומוכרות יקרות, המזמינים סולידריות בלתי נמנעת, של התבונה והיופי ללא-גבול בשפע גילוייו ותוצריו, תבונת החיים המופלאים אך הפגיעים והבודדים כל כך ביקום האין-סופי.
החיים החד-פעמיים, הבודדים והחשופים כל כך ביקום על מיליוני שנות האור שלו, בריבוי גווניהם וריצודיהם - כל זמן שהדבר אפשרי, מול הכליון הקר הסובב אותנו בלתי נלאה, וממתין לנו.

וכרגע, בדומה לצילומים הראשונים מהמאדים, או ארמסטרונג על הירח ב- 69 , מגיעים גם הצילומים הראשונים מידידות חדשה ומופלאה (כמאמר המפרי בוגרט ב''קזבלנקה'') - נוכחותו הנהדרת של החמוס מופי Moffy Ferret בד' אמותי.

אנו מבוייתים כדבעי, וכך גם חיות המחמד שלנו. ואילו הטבע והחיים הפראיים עשויים להלך עלינו קסם וחיוניות דווקא בגלל חוסר הביות - שועלים, נמיות, דובים, קרקלים, פומות, וכלבי ערבה צפוניים - אם לדבר על יונקים, שהינם מצויידים גם במערכת רגשות (המערכת הלימבית) ובתפקודים מוחיים עילאיים (האונות הפרונטליות או המצחיות).

אך אחד מאותם טורפי-פרא, קרוב מאד לנמייה ציידת הנחשים ולכלב הערבה הצפוני, הינו החמוס, המבויית במידת מה מזה כ- 2500 שנה.

הוא שייך למשפחת ה-Mustelidae שהינם היונקים הראשונים שהופיעו לאחר העלמות הדיזונאורים.

ככל סיפור מעשה ששטיחתו לראשונה לאחר הניצוץ וקפיצת המדרגה של התווייתו הראשונית במוח עדיפה על פני החזרות המאוחרות עליו, כך גם סוג יונקים זה הינו מפותח, משוכלל ומוצלח במיוחד.

בבית, מדובר ביצור מלא שמחת חיים, הרוקד על רגליו האחוריות, מרבה לשחק ולנתר בגמישות מלאת חן, שעליצותו אינה נעלמת עם הזדקנותו.

מדובר ביצור סקרן להפליא, שאינו חדל לגלות עניין ולחקור את הסובב.

עם חתולי ואיתי הוא משחק במשחקי מלחמה ורדיפה תוך חילופי תפקידים. אין הוא נוהג לתקוף חזיתית, בניגוד מה לחתול, אלא מכרכר בגמישות מופלאה בדומה למתאגרף, תוך נסיונות לאגף מאחור ומהצד. אף שליסתותיו חזקות במיוחד, הרי שבדומה למכה או בעיטה באימוני קרטה, הוא מסמן נשיכה/פגיעה ולא נושך במלוא העוצמה.

לאחרונה רתמתי אותו לאימוני הגופני בריצה, כאשר הוא מנהל אחרי מרדף ממושך בדירה, ואם אני מתרשל, אני סופג נשיכה קלה.

יצור זה אוהב Treats (טיפול מיוחד) כמעשה שגרה - ליטוף מרוכז (זמן איכות) והאכלה באיזה דליקטס כמו נקניק סלמי משובח או בננה.

בדומה לאדם מיניותו אינו מתווכת על ידי מחזור הורמונלי, והם תמיד נכונים למעשה אהבים, אך גם מקימים משפחה במסירות, נאמנות ודאגה אמיתית.

הנקבה יודעת לעמוד על זכויותיה, וראיתי פעם נקבה לאחר מעשה האהבים, כשהזכר התרשל כנראה לספקה, מיהר לסיים מעשהו, השתרע ופיהק לו בנחת. ואילו העלמה לא ויתרה לו, אלא סרטה קלות את חזהו שוב ושוב במחאה ותובענות.

מדוע חתול?

*נכתב ב- 1987 לרגל תצוגת חתולים בתל אביב

בעצם חתול בניגוד לכלב אין צורך להציג. מראהו מדבר בעד עצמו , כאילו מרמז כבר בהתבוננות ראשונה על סגולותיו ויחודיותו; על מה שקיים אבל גם על מה שעתיד לצוץ.

כאן עשוי מעריץ החתולים המושבע להזדקף על רגליו האחוריות: ''הרי מורכבותו של החתול אינה ניתנת למיצוי, והוא - לגמרי ברור - מסוג היצורים שיוקרתם עולה ככל שמיטיבים להכירם. או כפי שניסח זאת המשורר האנגלי ט.ס. אליוט: ''בעוד הכלב הוא, מכל וכל, מה שהיית מכנה 'נשמה פשוטה', הרי שכלב זה כלב אבל- - חתול הוא חתול''.

אבל זה בדיוק העניין: את סגולותיו של כלב המוצג בפנינו ניתן למנות, ורצוי מאוד ללוות את הפירוט בהדגמה באינטונציה מנהמת ונבחנית: ''הנה, תן שלום, ארצה'' וכיוצא בזה. שכן האם אין האינטליגנציה הכלבית, במידה רבה, אוסף המחוות שנרכשו באימון ואילוף? אבל החתול אינו ניתן לאימון, שכן הפעלת תבונתו אינה נפרדת לרגע מאישיותו שכל מהותה - נשמה חופשית.

הוא אינו ניתן למיצוי, אך ניתן להיכרות.

בדיוק בנקודה זאת אמור לנחות הנוק-אאוט על שוחרי החתול מצד המתנגדים: ''אוף, החתול אינו נאמן , יצור בוגדני - - -''.

אך, הכל כמובן בעיני המסתכל, שכאן הסגיר אולי נטייה כמוסה שלו: השלכת (PROJECTION) הצורך האישי בתלות, הרצון שיצור כפוף לך יפגין את צייתנותו העיוורת, כתמורה, לכל קפריזה מזדמנת. אתה אומר ''לא נאמן'', ואילו אני אומר - ''עצמאי''.

שכן החתול, בניגוד לכלב , הינו יצור שבויית רק למחצה, במהלך ההיסטוריה של בריתו עם האדם, ברית שהחלה לפני כ- 6000 שנה בציויליזציה המצרית.
אבל היותו מבויית (DOMESTICATED) רק למחצה הינו גם סוד קסמו, שכן אין הוא משקף אותנו על מיזגנו ש''איבד גובה'' בחיים אורבניים נוחים ומבוייתים מדי. החתול מייבא מקצבים, צלילים וטעמים של הטבע עצמו - באופן חי ונושם - לתוך קוביות-האבן בהם אנו מסתגרים רוב זמננו.
ובכן , שוחרי החתול המושבעים מוקירים עצמם כסוג של יודעי-חן, כעין קבוצה איזוטרית שרק היא, כביכול, מצויידת בכלים ובנטיות לזהות בחתול, מיידית, את מה שיש לו להציע - ואמונה על הידע החשוב ''מה זה חתול''.
אבל האם לא הגיע הזמן לשווק ידע זה החוצה, להעצים את ''המיסיונריות'' בנושא?

יכולתי לכתוב רשימה ארוכה של דברים שאני מעריץ בחתולי FAT CAT . לכתוב למשל על נהנתנותו הנבונה, המתבטאת בכעין חוש שישי מדוייק לאיכות, לדברים שהינם באמת חשובים וטובים.

יכולתי לאמר שתחושת המרחב שלו אינה בנוייה בהכרח רק על פי הגיאומטריה האויקלידית, אלא אולי משקפת אינטואיציות גיאומטריות מורכבות יותר, שהתגלו רק במאה האחרונה: הקו הישר עבורו אינו בהכרח הדרך המועדפת תמיד בין שתי נקודות במרחב. לפרקים החתול יעדיף דווקא להאריך את דרכו ליעד נתון, כשניתן לדלג, למשל על איזה אובייקט מעניין, כלומר לשלב אירועים בעלי משמעות. האם אכן טבועה במוחו תבונה בת עשרות מיליוני שנים, המשלבת גם מבנים מתימטיים המתייחסים למרחב הכולל חלל/זמן?

ראוי לציון אופיו החזק:

גם כשמשתלם לו מאוד להיענות לקריאתי ולבוא מיד, הוא יקיים מעין ''הפרש פאזה'' בזמן, ולא יגרר לפעולה חפוזה, שדומה ומשקפת כורח ואילוצים כפויים. זאת תוך קריצה נסתרת, כביכול, המעידה על בעליה לאמור: בחירה-חופשית הינה, כידוע, שמי השני''.

לעיתים הוא גם יודע, בדרכו המיוחדת, לנחם עצבות אותה הוא קולט, או אף להפיג כאבי-ראש - ליקוק פניי ומצחי זמן ממושך, תוך מה שנראה, יותר מכל דבר אחר, כהפגנת סולידריות - הדבר היה חייב להישנות שוב ושוב כדי שאווכח שאין כאן מיקריות.

אבל לא אכתוב יותר כרגע. שכן FATCAT עוקב בעניין קפדני אחרי העט הרץ על הנייר, ואין ספק שכשילמד לכתוב, יעשה זאת הרבה יותר טוב ממני.

קישורים:
מופי החמוס - Moffy Ferret
יד זכרון לפטקט Fatcat's memorial

הצגת המאמר בלבד

למיכאל שרון: מאמר מקסים- יש להקים מפלגה --

רפי אשכנזי (יום ראשון, 10/11/2002 שעה 18:09)