פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
רב אמן
יובל רבינוביץ (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 2:53)




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


כתבה מעולה ואלגנטית של רב אמן
מיכאל מ. שרון (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 5:25) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



מאמר יפה
אריה פרלמן (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 7:28) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כתוב ברוח קלילה - אך לא ליצנית, באופן ששומר על רצינות הנושא.

אני לא שותף, עם זאת, להערכה הנמוכה כלפי בוש. גם אם נצא מתוך הנחה שהוא ''קאובוי טיפש'' (ביטוי שלי, לא של יובל) - גם אז יש לקחת בחשבון שהוא אסף סביבו אנשים טובים ומנוסים.
_new_ הוספת תגובה



מאמר טוב. ההשוואה לשחמט מעניינת. בוש, ככל שניתן
יוסי (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 9:18) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

להתרשם, איננו סוליסט, אלא איש של צוות. אם יש לו יועצים טובים, הם משלימים את החסכים האינטלקטואליים שלו.
אפרופו יועצים - משום מה נדמה לי שאחד מיועציו הקרובים הוא... אריאל שרון.

נדמה לי שבארה''ב בשלה ההכרה, שמעבר להסרת איומי סדאם - הפיכתה של עיראק לפרו מערבית היא צורך אסטרטגי.
_new_ הוספת תגובה



לעניין יועצי בוש
יובל רבינוביץ (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 12:34)
בתשובה ליוסי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מנהיגים בהיסטוריה ניסו להסתמך על יועצים בעניינים שבהם הם אינם מבינים. הבעיה היא שזה לא הולך. אין תחליף לכך שהמנהיג יחליט בעצמו. אצלנו נפתרו שביתות רק בהתערבות ראש הממשלה. כך היה בעבר הן במערכת ההוראה והן במערכת הבריאות.

בענייני ביטחון - מעורבות המנהיג היא קריטית. הרי גם כשהוא מתייעץ במישהו, הוא מגיע להחלטה, ולעתים קרובות מדי ישאל כמה יועצים ויחליט על פי מה שנעים לו לשמוע.

במלחמת יום-כיפור היתה ראש ממשלתנו גולדה מאיר, שאמרה שאינה מבינה דבר בביטחון, ולשם כך קיים משה דיין כשר ביטחון. הקונצפציה הזו לא ממש עזרה לנו ביום פקודה, כשהדבר היחיד שראש הממשלה אמרה להגנתה הוא שהיא אינה מבינה בעסקי ביטחון.

על פי הרוח המנשבת מוועדת אור נראה שגם פרופ. שלמה בן-עמי לא כל כך עסק בענייני פנים כשהיה צורך בשר פנים במשרה מלאה.

אם בוש אינו מחליט בענייני ביטחון, צריך לדעת לפחות מי מחליט: דיק צ'ייני? קונדוליסה רייס? קולין פאואל? נראה שבכל זאת חותמת הכשרות לכל החלטה עוברת דרך המנהיג, וכדאי שידע מה הוא עושה.
_new_ הוספת תגובה



אין אדם שיודע את הכל על הכל
אבנר בן בסט (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 12:47)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש כאלה שיודעים קצת על הרבה, הרבה על קצת ומיעטם שיודעים הרבה על הרבה.

מנהיג לאומי ראוי שיידע קצת על הרבה והרבה על מלאכת העשייה וניהול המדינה. הוא הקובע את המדיניות הלאומית קצרת הטווח וארוכת הטווח (כמנהיג הרוב בכנסת/קונגרס) ומוציא אותה לפועל, בעזרת מנגנון ממשלתי וציבורי תקינים. וגם עושה עליהם בקרת איכות.

יכול להיות שבוש אינו אידיאל של מנהיג מסוג זה, אבל בינתיים הוא מוביל את ארה''ב כקבוצה מלוכדת למטרות המקובלות על הרוב החברתי.

תופעה דומה מתקיימת אצל שרון בנושא המדיני-ביטחוני, כאשר אין אופוזיציה אמיתית ומשמעותית שתמנע ממנו להתמודד מול הטרור הפלסטיני, ובעצם מול מנהיגות החוץ של הפלסטינים. השפעתו של שרון לא מורגשת באותו אופן בצד הכלכלי -חברתי, וכאן לא נראה לציבור שזה בקדימות גבוהה אצלו, וזה יכול לפגוע במהלכי משרד האוצר לייצב את המשק ולנטוע בו תשתית לצמיחה עתידית. ישנם כוחות כלכליים וחברתיים שיכולים לעשות במלאכה, אבל שרון חייב לקורא להם לשרות, לקבוע ביחד את המטרות והדרך ולצאת לעבודה!
_new_ הוספת תגובה



אבנר: בשביל זה יש יועצים נאמנים. או שיבחרו אנשים
מוטקה צביאלי (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 17:41)
בתשובה לאבנר בן בסט
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שיודעים הרבה יותר. לדוגמא, הסנהדרין היה גוף מחוקק ורשות משפטית שחבריה ידעו 70 לשון והם היו בעלי אוריינות גבוהה וידע עצום בכל שטחי החיים כולל כישוף, מעשי האוב והידעונים, וכדו'. הם ידעו, חוץ מאת התורה בעל פה (ראה ספטואגינט=תרגום השבעים שנעשה לפי המסורת, בעל פה, מילה במילה, עם שינויים מתאימים ותואמים לתקופה ולבקשה [לצווי של תלמי המלך] לכל אורך הדרך) כל דבר השייך ליחסי אנוש, גינוני מלכות וכן הלאה.
נכון, ידע חשוב. כמו שרב אחד אמר פעם לתלמידיו, כאן בכיתה שלנו יש תלמיד חכם אחד ענק. לתהיית התלמידים הוא הסביר שכל אחד מהתלמידים יודע משהו על משהו. כשנחבר את כל הידע הזה נקבל תלמיד חכם ענק בעל שיעור קומה.
עוד נדבר. נהניתי מהתגובה שלך.
_new_ הוספת תגובה



נכון, וזה בדיוק משמעותם של הכנסת,
אבנר בן בסט (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 17:46)
בתשובה למוטקה צביאלי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המשרדים הממשלתיים והחברות הציבוריות. לייעץ, לבצע ולפקח. כל אחד בתחומו.
_new_ הוספת תגובה



השאלה מי ייתן את המט בסוף וחלילה שיהיה זה סדאם
ישראל חרג (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 9:26) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

התרגילים של סדאם חוסיין דומים ברמתם לאלו של ערפאת ושאר תרמיות מנהיגי ערב . אין בהם תחכום גאוני או יצירתיות מדהימה . הם מנצלים את משאביהם, יכולת הסחטנות ומניפולציות ערמומיות והעדר כל ערכי מוסר אנושיים בסיסיים. גם הכותב עם כל תשבחותיו ל''משחק השחמט'' כביכול של סדאם אני בטוח מצפה שאת המאט יתנו בסופו של דבר בוש ובלייר.
_new_ הוספת תגובה



ב''מלחמת המפרץ'' אנו איבדנו את ההרתעה שלנו.
נתן גפן (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 9:35) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ב''מלחמת המפרץ'' אנו איבדנו את ההרתעה שלנו.

שמיר עשה נכון שלא התערב תוך כדי מלחמה נגד עיראק, אבל שעות ספורות לאחר שהמלחמה הסתיימה היה חייב להפעיל את עוצמת ישראל במטרות התשתית בעיראק .

הפגיעה במטרות התשתית בעיראק היית צריכה להימשך לפחות יממה אחת, על מנת ללמד את הצד השני שפגיעה בישראל לא יכולה להישאר ללא תגובה.

בשלב זה הנושא של פירוק הקואליציה המלחמתית לא היה חשוב, אבל שיקום של הכושר ההרתעה שלנו היה חשוב ביותר.

נתן גפן

קישורים:
מסמכים וקטעי עיתונות: http://n.jemix.co.il
_new_ הוספת תגובה



עניין פרוק הקואליציה הוא עוד שקר של פוליטיקאינו
ישראל חרג (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 9:51)
בתשובה לנתן גפן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האמת היא שאז הופגן קבל עם ועולם ובעקר העולם הערבי שהמערכת הצבאית והפוליטית שלנו חסרות אונים ושאבדנו לא רק את כושר ההכרעה (זה הוכח לראשונה בקרב ה 8 באוקטובר 1973) , אלא גם את כושר התגובה וההרתעה. כל עניין פרוק הקואליציה הוא שקר שבא להסוות את העובדה שלא יכולנו ולא רצינו להגיב. ומה היה קורה אם סוריה (שלפי כל הדיווחים לא רק שלא השתתפה בלחימה בפועל אלא סייעה לעיראקים) ומצרים שגם לא סייעה לקואליציה בפועל היו פורשות ? כלום !!
ובעקבות המלחמה ההיא נגררנו הרבה נגד רצון המנהיגות אז לוועידת מדריד שהצמיחה את ערפאת מהקבר הפוליטי בו היה שרוי לעמדת מנהיג והשאר ידוע.
ויש לי די בטחון שגם הפעם נספוג חללינו ואבדותינו ולא נגיב .
_new_ הוספת תגובה



את הנעשה ניתן היה להשיב
אבי (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 10:15)
בתשובה לנתן גפן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למרות של הגבנו במלחמה וכירסמנו בשל כך ביכולת ההרתעה שלנו, עמדו לרשותנו 12 שנים כדי להשיב את כושר ההרתעה, ולא ניצלנו אותן (בלשון המעטה).

אני חושש שמלכתחילה לא היתה לישראל אופציה צבאית.
_new_ הוספת תגובה



מסקנותיך לא תואמות למציאות
אבנר בן בסט (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 11:03)
בתשובה לאבי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ישראל ב-‏91' לא הגיבה כי לא היה לה אינטרס אמיתי להגיב. יכולות צבאיות שונות היו לה אז, וכיום הן קרוב לודאי טובות הרבה יותר. אך לא כל קיום יכולת, מותירה את הפעלתה אוטומטית.

תגובה ישראלית בשלבי המלחמה הסופיים, אומנם לא היתה שוברת את ה''קואליציה'' הצבאית, כי למעשה לא היתה קיימת קואליציה צבאית. כמו שנאמר כאן, סוריה ומצרים לא לחמו נגד העיראקים בפועל. הם רק הצטרפו ל''קואליציה המדינית'', לתמיכה כלל עולמית בביטול הכיבוש החד-צדדי של כווית. כיבוש שתיאורטית, סיכן כל אחת ממדינות ערב.

תגובתה האפשרית של ישראל היתה פוגמת במדיניות ההרתעה שלה, כי ישראל היתה נתפסת כ''חזקה על חלשים'', מהלך חסר תוחלת ובלתי יעיל במדידה צבאית שקולה. כבר לא נותרו מטרות רלוונטיות לתקיפה. טיל באמצע המדבר לא היה משיג כלום, זולת ציורה של ישראל כחלשה, מוגת לב ומנופחת (שכמובן שהיא ההיפך מכל זה, למרות דיעותיו של גדעון).

דווקא ההתאפקות המדינית נתנה משקל גבוהה לאמינותה ורצינותה של ישראל וחיזק את מימד ההרתעה. מדינות דמוקרטיות לא מפעילות נשק רב עצימות כלפי איומים זניחים. 34 הטילים העיראקים (או משהו כזה) לא עברו את סף העצימות, ורק הציגו את צדאם באור הנכון, כמטורף הזירתי הרציני ביותר.

התנהגותה של ישראל זיכתה אותה ביוקרה, שרק על רקע זה יכול היה בוש ליזום את שיחות מדריד מצד אחד ומצד שני הוגדל הסיוע הצבאי האמריקאי האיכותי וארה''ב הקימה בישראל מתקני אחסנה של הצבא האמריקאי. למהלך הזה יש משמעות נוספת במשוואת ההרתעה הישראלית.

גם האינתיפאדה הראשונה הלכה ודעכה מיד לאחר המלחמה ודישדשה בעצמה עד גוויעתה בשיחות מדריד.

הרתעתה של ישראל כיום היא גבוהה אל מול מדינות וכוחות קונבנציונלים ובלתי קונבנציונליים. אחרת, מיד היו קמות קואליציות ערביות נגדנו ומצרים לא היתה חוזרת ומעלה את נושא הגרעין הישראלי בועידות האו''ם השונות. ואל תבלבלו את זה עם האינתיפאדה, שלעניין זה איננה מלחמה קונבנציונלית, כי אם מלחמה בעצימות נמוכה (ומול אוכלוסיה אזרחית מגוייסת) וטרור שמולם מפעילים טקטיקות אחרות. כמו ששרון עשה בארבעת החודשים האחרונים, שנה וחצי מאוחר יותר.

אבל גם האינתיפאדה בראיה כוללת, מחזקת את ההרתעה הישראלית, כי היא מצביעה על נחישות החברה הישראלית להילחם נגד כל המאיים על ביטחונה.
_new_ הוספת תגובה



מה זה שייך?
נתן גפן (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 15:01)
בתשובה לאבנר בן בסט
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני חושב שהמושגים כמו ''חזקה על חלשים'', ''מוגת לב'' ''מנופחת'' לא משחקים תפקיד ביחסים בין המדינות, זולת כלי תעמולתי, אותו היריבים השתמשו ומשתמשים גם כשהתופעות לא קיימות.

רוב המטרות של אמריקאים וכוחות הברית היו צבאיות או שלטוניות. עדיין נשארו לא מעט מטרות אותן אפשר היה לתקוף. מטרות כמו מפעלים שונים, תחנות כוח, נמלים, שדות תעופה וכו'. מטרות כלכליות הן מטרות לגיטימיות במלחמה מהסוג שהתרחש.

ההתאפקות אכן סיפקה חיזוק ויוקרה לעמדתה של ישראל, אבל מה זה שייך להרתעה?
כפי שאני מבין, משמעות ההרתעה היא או שהאויב יצפה לתגובה על פעולה נגדנו או שיחשוש לתגובה אם יעמיד אותנו במבחן. במקרה והאויב מחליט להעמיד אותנו במבחן (כך זה היה) ואנו לא מגיבים, אנו מאבדים את ההרתעה ותו לא.

היוקרה שזכתה ישראל לא הפריעה משום מה לבוש (האב) להתייחס בעוינות מופגנת כלפי שמיר (ודרכו גם לישראל), למשוך עם קבלת ערביות אמריקאיות על ההלוואות לצורך קליטת העלייה ההמונית באותם השנים ולהטיל הגבלות בשימוש בה.

אם קיים האינטרס האמריקאי בסיוע הצבאי האיכותי והקמת מתקני אחסנה של הצבא האמריקאי בישראל נובע מההתאפקות שלנו, אזי ההתאפקות אכן הייתה קיימת. איך הדבר היה משתנה, אילו היינו מגיבים מיד עם סיום מלחמת המפרץ?

נתן גפן

קישורים:
מסמכים וקטעי עיתונות: http://n.jemix.co.il
_new_ הוספת תגובה



''חזקה על חלשים'' בדיוק זה מה שהיה פוגע
אבנר בן בסט (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 16:01)
בתשובה לנתן גפן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בהכרת עליונותה הצבאית של ישראל. מילים אלא הן לא תעמולה (בלבד) אלא מציאות שהיתה פוגמת בתפיסת ישראל כבעלת יכולת פעולה צבאית לבדה מול איום דומה בהמשך. ישראל היתה נתפסת כמדינה אשר מפעילה צבא לפעולה מיותרת רק כדי לבצע ענישה קנטרנית.

ובעצם, גם לא נשארו מטרות צבאיות ותעשייתיות משמעותיות לתקיפה, גם לא שדות תעופה, מפעלי תעשיה בעיקר צבאיים וכו'. כי אותן הרסו כבר האמריקאים, הבריטים ואפילו הצרפתים (קצת).

ע''פ שיכלול האינטרסים המדיניים, ישראל התנהגה נכון וכושר הרתעתה לא נפגע. מדיניות בוש האב אומנם היתה מתפרעת קמעא, אך לא השפיעה כלל על הסיוע הביטחוני ובטח לא פגמה במעמדה של ישראל (שחידשה ד''א יחסים דיפלומטיים עם עשרות בודדות של מדינות הגוש המזרחי המתפורר והעולם השלישי).
_new_ הוספת תגובה



''אמינותה ורצינותה של ישראל''...
אריה פרלמן (יום חמישי, 19/09/2002 שעה 1:27)
בתשובה לאבנר בן בסט
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מפליא עד כמה שאנשים אוהבים לפעמים להתאמץ, להתפתל, ולהתפלפל על-מנת לטהר שרץ בק''ן טעמים.

אי-התגובה במטווח-המפרץ היתה, הינה ותהיה לנצח ביזיון ואות קלון על ישראל.

מתקנים צבאיים מוקמים או לא מוקמים בישראל אך ורק על-פי שיקולים אסטרטגיים, ולא ניתנים כנדבה/מתנה על ''התנהגות טובה''.

העניין של ''חזקה על חלשים'' כלל לא קשור לפה, ובוודאי שלא עושה רושם שלילי על הערבים. מה שחשוב לצורך העניין הוא ''חזקה'' - הא ותו לא. עם מדינה ''חזקה'', ויותר מזה, עם מדינה ''מג'נונית'', שעלולה חלילה וחס להשתולל בחמת-זעם על דברים שהם בגדר ''שטויות, אחי, בחייך, עזוב...'' -

לא מתעסקים. עוברים לצד השני של הרחוב. וכל עוד אינך מאמין ב''אחוות-עמים'' וב''מזרח תיכון חדש'', זה כל מה שאתה צריך - וגם חייב - בשביל לשרוד.

מיד לאחר מטווח-המפרץ, כאשר מדינות ערב ראו עד כמה חשוף ופגיע העורף הישראלי, ועד כמה קל לשתק את ישראל ולסכן את מרכזי העצבים שלה באמצעות טילים פרימיטיביים -

גדלה מאות-מונים רכישת הטילים הבאליסטיים במדינות ערב, ואם אז היו מכוונים לעבר ישראל כמה עשרות טילים - היום מכוונים קרוב לאלפיים. אין זה מקרי.
לאותן המסקנות בדיוק הגיע שר ההגנה המצרי לשעבר, מי שהיה במוקד הממסד הביטחוני במצרים עד לפרישתו ב- 1993.

נכון שבשלבים הראשונים, זכתה ישראל לשיר חביב מהולנד, ול''מחמאות'' מכל מיני זאבים-בעור-כבש, ש''שיבחו'' את ישראל על ''שיקול דעתה'', ''שיקול דעת'' של עליזה בארץ הפרעות.
_new_ הוספת תגובה



רב אשמדאי
אבנר בן בסט (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 9:39) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תדמית המטורף הודבקה למיצחו של צדאם חוסין
בידו בלבד והוא ראוי ל'כבוד' שהעניק לעצמו.
צדאם שולט בעמו בשיטת ''הפרד ומשול'' קשוחה וברברית. הוא מוציא להורג אזרחים, חיילים,
גנרלים ועובדי מימשל ללא דין או ע''פ דין.
הדין שהוא נוקב. לעיתים הוא היה עושה את זה
במו אקדחו, כאשר היה מגיע לביקורי שטח ביחידות הלוחמות. הוא היה מתחקר את המפקד המח''ט או מפקד הדיוויזיה לסיבות נסיגתו המבוהלת מפני האיראנים וכשהתשובה היתה מתחמקת או מגמגמת, הוא פשוט היה שולף את אקדחו ויורה במפקד. וכך הוא היה ממשיך בסיור השטח בצבאו המהולל. הוא נוהג לעשות זאת
מתוך הנאה קמאית ותחושת עוצמה בלבדית.

''שיטות לחימה ישראליות'' ?
מה זו הבדיחה הזו? הצבא העיראקי ירש את עקרונות הלחימה מהצבא הבריטי. זה הקשר הישיר והיחידי בין צה''ל לבין הצבא העיראקי. וכמו שצה''ל התפתח במקוריות בדרכו (ואני מקווה שאורי מילשטיין
לא יוריד לי כאפה), כך התדרדר הצבא העיראקי. הפיקוד המקצועי עד ל-‏79' הוחלף והודף חליפות ומינויים מפלגתיים פגמו בבנייתו. תהליך דומה
אך מהפכני וקריטי יותר עבר על הצבא האיראני
עם בוא מהפיכת חומייני, גם ב-‏79'.

פעילותו של המגלומן המטורף מיועדת להציב את
עיראק כממלכת העולם הערבי-מוסלמי. צדאם רואה
עצמו כממשיכו של סרגון הראשון שהקים את ממלכת האכדים, המעצמה הראשונה בתבל (2300 לפנה''ס).
צדאם מוציא מליארדי דולרים על בניית ארמונות
פאר לעצמו ובאתרים היסטוריים קדם-עיראקיים,
אתרים אכדיים, שומריים, אשורים, בבליים .......... וכולם על שמו, כדי להבטיח
את מקומו בדפי ההיסטוריה העיראקית.

צדאם רואה עצמו גם כצאלח א-דין המודרני, ולא
חשוב שהוא היה בעצם כורדי, אותם כןרדים שהוא
נלחם בהם וחיסלם בגזי חרדל וסארין. והוא גם
ממשיכו של בית עבאס המפואר, זה שתחת קורתו
פרחה התרבות החילונית הערבית, זו התרבות שמדוכאת כיום בעיראק. וב''תמיכה'' היסטורית מגלומנית כזו לוחם צדאם את מלחמת המלכתו כ'מלך' הערבים והאסלאם. בפועל, הוא פועל עם מדינות ערביות כנגד אחרון. ההרכבים משתנים ע''פ האיומים והמטרות. הוא מממן, מסייע ומכוון ארגוני טרור אסלאמיים, במטרה
להילחם נגד ה''שטן הדגול'' וה''שטן הקטן'',
המייצגים את הרוע של העולם היודו-נוצרי.

אמריקה היא כמו הענק הנרדם על משמרתו. צריך
היה הטרור לעשות מגה-פיגוע כדי לעורר את האמריקאים מריבצם ולהאיר את דרכם. עד כה נהגו העולם והמדינה להתעלם ולהחרים רודנים, משטרים טוטליטריים וסגורים המייצרים יכולות השמדה המונית וטרור. 911 שינתה את המצב. ארה''ב לא יכולה להמשיך ולחיות על נהרות הדם. היא חייבת להגיב ולפגוע באחראים.

עקרון הטיפול במדינות טוטליטריות אלימות הולך ונבנה בימים אלה לנגד עיננו, והוא יהווה מדיניות קבועה לטיפול עתידי של המדינות הדמוקרטיות כנגד המדינות הטוטליטריות.

הקמת קואליציה

הקשיים בהקמת הקואליציה אינה בעייתו של בוש. בוש נכון לפעול גם לבדו. הקשיים הם תוצר של המצב הגלובלי בו לכאורה עיראק לא עשתה כלום (בניגוד
לכך שב-‏90' היא פלשה לכווית). בוש צריך להוכיח
את הקשר בין צדאם לבין הטרור האסלאמי של 911.
ואת זה הוא עושה מול מנהיגי מדינות המערב, על
בסיס חומר מודיעיני. בינתים הופעתו באו''ם חיזקה
את נחישות האמריקאים לפעול בכל מחיר, ואנחנו
רואים יותר ויותר מנהיגים מערביים מקבלים את
עמדתו של בוש. עומאן כבר משתפת פעולה. סעודיה
כבר עשתה קולות בכיוון הנכון. תורכיה מסכימה
בשקט, האינטרסים שלה מחייבים זאת.

סיבות לפעולת עיראק נגד ישראל

נכון שעיראק פעלה ב-‏91' נגד ישראל במטרה לשבור
את הקואליציה. האם לא יכולות להיות סיבות
נוספות לפעולה כזו גם כיום?
אל תיקח כמובן מאליו שצדאם לא יתקוף. בכל מקרה כוחות הביטחון שלנו חייבים לצאת מתוך הנחה שהוא יפעל, ולהערך לסיכול כוונה זו מבעוד מועד ולטיפול נכון ומהיר בתוצאות תקיפה אפשרית.
לצדאם אין מה להפסיד בשלבי קריסתו האישית והפוליטית ובהחלט הוא יתעודד להחליט לשגר טיל/ים על ה''שטן הקטן'' לפני שהוא יורד מבמת ההיסטוריה. מעמדו בעיני עצמו מחייב זאת.
למזלינו, למיטב הדידיעות, יכולותיו מועטות וזניחות. והסיבות:
א. תקיפת הכור הגרעיני אוסיראק ב-‏81'.
ב. מלחמת המפרץ 91' ופעילות אונסקו''ם עד 98'.
יש להודות כל יום ויום לעושי מלאכת הקודש.

מדיניות עיראק

צדאם וטארק עזיז מתנהגים כמו ליצנים הכלואים בכלוב של עצמם. הם מקשקשים לפני המחנה. כל מה שיגידו, בוש יענה להם שיזהרו ממעשיו (של בוש) ומפיהם (של צדאם וטריק). ראינו בדיוק את שניהם בהתנהגותם לפני מלחמת המפרץ 91'. הם תמיד עשו את הויתור הנדרש בדיוק ב-''דקה ה-‏91''. שאם היו עושים זאת ב-''דקה ה-‏90'' יכול להיות שהיו גוברים פוליטית על בוש האב. אבל הם כשלו בגבהות לב. נראה שגם כיום הם טרם למדו לקח.

ה''תירוץ האמריקאי''

''למה דווקא היום?''
כי ''היום'' זה היום הכי מתאים לתקיפה. כי היום עיראק, ומדינות ערביות נוספות, עברו שלב קריטי במאפייני הפעלת טרור אסלאמי.

''למה דווקא היום?''
כי היום עיראק קרובה ליכולת ייצור פצצה גרעינית או פצצה עם שיורת גרעינית. ויש חשש שאמצעים אלה יוכנסו על ידה לשיח הפוליטי העולמי או שהיא תפעיל אותם בכל דרך, בכל זמן ובכל מקום שתמצא לנכון להפעילם.

ארה''ב תיבחן גם בדרך שהיא תסיים את המלחמה, שסיכויים גדולים לה להתקיים. ארה''ב צריכה לסייע לעם העיראקי שהוא הקורבן הראשון של של צדאם לשקם כלכלית את מצבו. השיקום המדיני והתרבותי יקום כבר מעצמו. אבל גם זה צריך שיבוצע בפיקוח ארה''ב והאו''ם, בו ינתן גם לארגונים עיראקים גולים להתלכד ולהקים ממשלת חירום, בפיקוח אמריקאי.

IT’S NOW OR NEVER
כמאמר השיר.
_new_ הוספת תגובה



על שיטות הלחימה
יובל רבינוביץ (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 9:48)
בתשובה לאבנר בן בסט
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כפי שכתבתי במאמר, לאיראנים היו שיטות לחימה ישראליות. לא לעירקים. תרגולות הצבא האיראני, הן בלוחמה בשטח בנוי, הן בפינוי צירים, הן ישראליות, זכר לרומן הישראלי-איראני בתקופה הקדם-חומיינית.

אני מסכים איתך בכל הנוגע לרמתו המוסרית של סדאם חוסיין, שלא נדונה במאמר. עם זאת - הייתי לוקח בערבון מוגבל את המידע הזה המגיע לידינו לאחר שסונן על ידי העיתונות המערבית.
_new_ הוספת תגובה



שיטות הלחימה האיראניות .... עוד יותר
אבנר בן בסט (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 10:43)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

רחוקות מאשר העיראקיות אל מול שיטות צה''ל ולו רק בשל הבסיס הבריטי המשותף של השניים האחרונים.

המהפיכה האיראנית יצרה שני צבאות.
א. הצבא האיראני הרגיל, שמרבית מפקדיו המקצועיים הודחו או חוסלו.
ב. משמרות המהפיכה, שזהו הצבא החדש של מפלגת המפיכה שהקים לעצמו אפילו ח''א קטן. יחידות הטק''ק סקאד למינהו של היום פועלות במסגרת משמרות המהפיכה. תפקידו של הצבא הזה לשמור על המהפיכה ולהיות אחראי על המדיניות הצבאית הלאומי.

המידע על התנהגותו הנקרופילית של צדאם מתועדת, גם מודיעינית וגם תקשורתית. ישנם אפילו תמונות עיראקיות שפורסמו לאחר מלחמת המפרץ המראות התנהגות זו. גם עריקים עיראקים סיפרו על אותם אירועים, ללא כל תיאום בינהם או ידיעה הדדית על מה כל אחד מהם סיפר. ולכל אירוע כזה יש יותר מ''שתי עדויות'' עצמאיות.
_new_ הוספת תגובה



יובל- הערכת המצב שלך והניתוח שלו נראים על פניהם
רפי גטניו (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 10:11) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נכונים.

השאלה אם ישראל תהיה מחוץ למשחק כפי שאכן צריך להיות תלויה באדם אחד בלבד והוא אריאל שרון.

השאלה היא , האם לשרון יהיו את עצבי הפלדה של שמיר שלא להתערב, או שינהה אחר נהמת ליבו, כעצת מס' גנרלים בתקופה של לפני 11 שנים, וירצה לעשות מעשה.

אם כך חלילה יקרה, צריך לזכור כי במשחק שח, מקריבים את הכלים הפחות חשובים על מנת לשמור על החזקים יותר, ובעיקר על המלך.

בעיני זו סיבה לדאגה עמוקה.

בברכה

רפי
_new_ הוספת תגובה



מי אמר שישראל לא הייתה מעורבת?
רועי בלום (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 10:27)
בתשובה לרפי גטניו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היה שושו גדול מאוד אבל ישראל הייתה מעורבת במלחמת המפרץ במספר מקומות שהשתיקה עדיין יפה להם, דרך אנשים בשטח ועד עוד מספר דברים.

פשוט דאגו שזה לא יצא החוצה יותר מדי.

אני פגשתי אדם שהיה בעירק בזמן מלחמת המפרץ.
טייסים שלנו הצטרפו לטייסים האמריקאים.

או איך נאמר? ברבות הימים הסיפורים המלאים ייצאו החוצה, ואז ניתן יהיה לראות כי ישראל היתה מאוד מעורבת במלחמת המפרץ.
_new_ הוספת תגובה



נדמה לי שאתה מספר לנו על אגדות
אבנר בן בסט (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 10:32)
בתשובה לרועי בלום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ולא על דברים שקרו באמת.
_new_ הוספת תגובה



עובדות בלבד
רועי בלום (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 10:38)
בתשובה לאבנר בן בסט
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



טוב. אז יש לנו על זה ויכוח
אבנר בן בסט (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 11:12)
בתשובה לרועי בלום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



מה סדאם השיג?
בועז ברק (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 11:44) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ההבדל בין משחק השחמט לחיים הוא שבשחמט יש מטרה אוביקטיבית מוגדרת.

עם כל התחכום של סדאם, לא לחלוטין ברור מה הוא השיג. כנראה שסדאם הוא מאוד פיקח במובן שהוא מצליח לחלץ את עצמו (בשן ועין) ממצבים שחכם לא היה נכנס אליהם...
_new_ הוספת תגובה



ליובל - מאמר מעניין אם כי...
אודי (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 14:38) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

...אינו מחדש דבר אולם,כרגיל,המסקנות אינן מדויקות ונובעות מראייה שגויה של המצב העולמי בכלל והאזורי בפרט. רשום לפניך-ישראל תהיה מעורבת,בשלב זה או אחר,במלחמה הכוללת ותוצאותיה לגבינו לא תהיינה כפי שהיו במלחמת המפרץ.
_new_ הוספת תגובה



אל אל יחזקאל
עם הארץ בץ (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 15:22)
בתשובה לאודי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בחורף הבא ירדו גשמים
יהיו רוחות חזקות ועננים.
איך אני בתור נביא
_new_ הוספת תגובה



חברים, מה אתם מודאגים? ''מר בטחון'' שירי וייצמן
ישראל חר"ג (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 16:42) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אמר היום שישראל מוכנה כפי שאי אפשר להיות יותר טוב מוכנים ויש לנו מענים לכל האיומים ובכלל הטילים ייורטו עוד לפני שעם ישראל ידע בכלל שהוטלו לעברו . אז אם שירי וייצמן אמר אני ישן בשקט... מחוץ למדינת ישראל ...
_new_ הוספת תגובה



לד''ר רבינוביץ'- הבעיה שבמזה''ת
רפי אשכנזי (יום רביעי, 18/09/2002 שעה 21:52) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

משחקים שש-בש...
לד''ר רבינוביץ' אכן מאמר סדור ומחכים.
הבעיה שבסביבתנו לא משחקים שח. במזרח התיכון משחקים ע''פ השכל כל עוד שזה טוב ומתאים, ואח''כ עוברים לשש-בש. בכל משבר ולא קשה להיזכר ב 67 ב56 ולפני זה ב47 ואף כיום במשבר בשיחות עם ברק ב2000.
ברגע הקריטי הם עושים צעד משוגע ובלתי צפוי:
ההנהגה הפלשתינאית ב47 , יכלה לקבל התכנית של החלוקה ואנו הינו נובלים [ כן ב- ב'}לה בין הידיים.
נאצר ב 56 למה הלאים את התעלה?
אותו נאצר החכם והכריזמטי ב 67 למה סגר את המיצרים? ללא הסגירה ישראל היתה במצב של ''פט'' אם מדברים על שח.
כנ''ל ב 2000 עם ברק, הם יכלו לקבל מה שהוצע להם, לחכות שבועיים ואח''כ לעשות מלחמה בתנאים מצוינים מבחינתם.
אצל הערבים אם מותר להכליל, ''הערבי'' תמיד מנצח את המנהיג.
יש כל הסיכויים שגם אצל סאדאם זה יקרה, כך שעל שחמט אפשר לדבר רק בהתחלה, לא אחרי שהבלגן מתחיל.
כל זאת אני אומר ללא יומרה של היסטוריון.
_new_ הוספת תגובה



מאמר מקורי, ניתוח מקורי
מנשביק (יום חמישי, 19/09/2002 שעה 12:28) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הבעיה היא רק: כיצד ''כופים דמוקרטיה''? האין זה תרתי דסתרי?
יתרה מזאת: כיוון שדמוקרטיה היא עניין תרבותי יותר מעניין פורמלי, גם אם תוכל ''לכפות דמוקרטיה'', לא תוכל לשמר אותה בתרבות שהיא אנטי-דמוקרטית ביסודה.
_new_ הוספת תגובה



כפיית דמוקרטיה וכפיית אמונה - לא תרתי דסתרי
יובל רבינוביץ (יום שישי, 20/09/2002 שעה 9:10)
בתשובה למנשביק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כפיית דמוקרטיה נעשתה בעבר, ללא שום בעיה. יפן הטרום דמוקרטית, זו שהעולם הכיר במלחמת העולם השניה, היתה ללא כל מסורת דמוקרטית. הציות העיוור של היפנים והכבוד שהם רוחשים למסורת היו יכולים, לכאורה, להיות לרועץ ככל שמדובר בהפיכת יפן למדינה דמוקרטית.

ובכל זאת זה הצליח. זה הצליח היות שהאמריקאים לא ראו ב'כיבוש' דבר רע במהותו, אלא עניין הכרחי.

הערבים ב- 2002 מכירים את העולם הדמוקרטי יותר משהכירו אותו היפנים ב- 1945. לדעתי, הפיכת ארצות ערב לדמוקרטיות תתרחש הרבה יותר בקלות לאחר שיתחיל להתגלגל כדור השלג הדמוקרטי.

הבעיה אינה המנטליות הערבית אלא הרצחנות של המשטרים הערביים. בעיה אחרת היא שלערבים יש גיבוי מהצבועות שבמדינות העולם להותיר את משטריהן ללא שינוי, דבר שלא היה ליפנים. אלה אינן בעיות בלתי פתירות.

כך שניתן לכפות דמוקרטיה. אפשר לכפות אפילו אמונה. לכאורה - המרת דת בכוח אמורה שלא להחזיק מעמד, אבל כבר הוכח שאין זה נכון. צאצאי היהודים האנוסים הם, בדרך כלל, נוצרים אורתודוכסים נאמנים, וכל דרום אמריקה הפכה מפגאנית לנוצרית מסורתית (החוק בארגנטינה, לדוגמא, מונע מלא-נוצרים להיות מועמדים לנשיאות המדינה) כתוצאה מהפעילות המיסיונרית האלימה של הקונקוויסטדורים הספרדים. צאצאי היהודים שאוסלמו בכוח על ידי מוחמד הם כיום מוסלמים קיצונים, הגרועים שבאויבינו.
_new_ הוספת תגובה



כפיית דמוקרטיה וכפיית דת - הנידון והראיה:
נסים ישעיהו (יום שני, 23/09/2002 שעה 1:13)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כפיית הדמוקרטיה ביפן הצליחה כי הסמכות הדתית השלימה עם התנאים שכפו האמריקנים. שם זו הייתה בעיה קטנה כי הסמכות הדתית התגלמה בדמותו של הקיסר-אל.

לכפות דמוקרטיה על מוסלמים - צריכים קודם לשכנע את מוחמד או את נציגיו במסגדים.

ערבים שהתנצרו אינם רצחניים כמוסלמים ונוצרים שהתאסלמו הפנימו מהר את דרישות דתם החדשה.

אם תאסור קיום מסגדים במדינות נוצריות ותאלץ את המוסלמים לבקר בכנסיות - יש סיכוי סביר שתצליח לחסל את המחתרת האיסלמית באותן מדינות בתוך זמן קצר.

בעולם ה'שיחדש' של ימינו אלה חלומות אוטופיים כי רק מעטים מוכנים להודות על האמת ועוד פחות מוכנים לומר בגלוי את אותה אמת.

דמוקרטיה היא צורת שלטון; היא אינה פתרון קסם לבעיות העולם ויתכן שהיא אף מחריפה אותן בכך שרבים מאוהדיה מרחיקים איתה עד לכדי אנרכיה וחורבן כי הכל לגטימי ודין אחד לרוצח ולקורבנו.

כדי לפתור את הבעיה עם האיסלם צריכים דבר אחד בלבד: אמת. טרור הוא טרור גם אם הקריאה לבצעו מושמעת ברמקולים של האימאם במסגד, ובמקרה כזה גם האימאם הוא טרוריסט.

אה, כן. עוד דבר צריכים. להיות מוכנים לטפל בטרור בכלים שהוא עצמו מפעיל רק ביתר יעילות.

אגב, 'חג' זה גם ראשי תיבות, בכל חג לפי עניינו. בחג הסוכות זה 'חרב גאווה'... משהו ששכחנו על קיומו בזמן האחרון וחבל.

מועדים לשמחה.
נסים.
_new_ הוספת תגובה



מט משיגים כשמורידים את המלך וזה לא סדאם.
נסים ישעיהו (יום שני, 23/09/2002 שעה 1:25) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה ערפאת. את זה אני טוען כבר יותר משנה.

ממשיכים לרדוף פיונים, אולי רצים (כמו בן לאדן) ועכשיו מחפשים את הפרש, אשר חוץ מניתורים מפרי שלווה אינו יכול לעשות הרבה, ומדמים כי בכך יפתרו את הבעיה.

השח יושב במוקטעה (נכון לעכשיו). כל כך הרבה דם נשפך בדרך להגיע אליו; כואב הלב. בסוף יגיעו; אבל למה זה לוקח כל כך הרבה זמן???

שנראה רק ימים טובים.
נסים.
_new_ הוספת תגובה



זירת המוקטעה
יובל רבינוביץ (יום רביעי, 25/09/2002 שעה 9:22)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

סדאם חוסין אינו המלך. הוא השחמטאי, ואחד הטובים שבהם.

לנו יש משחק אחר. ערפאת הוא לא רק המלך היריב, אלא גם שחקן. יש מגבלות לאנאלוגיה. ערפאת ושרון שניהם בני 73 לערך, צעירים משמעון פרס, אך כל אלה לא יישארו במשחק הרבה זמן.

לאחר סילוקו של ערפאת מהזירה, עדיין תישאר זירה ויהיה עימות. צפיית האפשרויות שיש ליריב היא אחד מסימני השחמטאי החזק. שלא כמו בשחמט, סילוקו של המלך לא יגרום לאיפוס המשחק, אלא להמלכתו של מישהו אחר.
_new_ הוספת תגובה



כן, אבל אז זה משחק חדש...
נסים ישעיהו (יום ראשון, 29/09/2002 שעה 23:24)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ובמשחק זה כבר ברור כי גם ''הצד החזק'' מתכוון לנצח...
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי