|
''אמינותה ורצינותה של ישראל''... | |||
|
|||
מפליא עד כמה שאנשים אוהבים לפעמים להתאמץ, להתפתל, ולהתפלפל על-מנת לטהר שרץ בק''ן טעמים. אי-התגובה במטווח-המפרץ היתה, הינה ותהיה לנצח ביזיון ואות קלון על ישראל. מתקנים צבאיים מוקמים או לא מוקמים בישראל אך ורק על-פי שיקולים אסטרטגיים, ולא ניתנים כנדבה/מתנה על ''התנהגות טובה''. העניין של ''חזקה על חלשים'' כלל לא קשור לפה, ובוודאי שלא עושה רושם שלילי על הערבים. מה שחשוב לצורך העניין הוא ''חזקה'' - הא ותו לא. עם מדינה ''חזקה'', ויותר מזה, עם מדינה ''מג'נונית'', שעלולה חלילה וחס להשתולל בחמת-זעם על דברים שהם בגדר ''שטויות, אחי, בחייך, עזוב...'' - לא מתעסקים. עוברים לצד השני של הרחוב. וכל עוד אינך מאמין ב''אחוות-עמים'' וב''מזרח תיכון חדש'', זה כל מה שאתה צריך - וגם חייב - בשביל לשרוד. מיד לאחר מטווח-המפרץ, כאשר מדינות ערב ראו עד כמה חשוף ופגיע העורף הישראלי, ועד כמה קל לשתק את ישראל ולסכן את מרכזי העצבים שלה באמצעות טילים פרימיטיביים - גדלה מאות-מונים רכישת הטילים הבאליסטיים במדינות ערב, ואם אז היו מכוונים לעבר ישראל כמה עשרות טילים - היום מכוונים קרוב לאלפיים. אין זה מקרי. לאותן המסקנות בדיוק הגיע שר ההגנה המצרי לשעבר, מי שהיה במוקד הממסד הביטחוני במצרים עד לפרישתו ב- 1993. נכון שבשלבים הראשונים, זכתה ישראל לשיר חביב מהולנד, ול''מחמאות'' מכל מיני זאבים-בעור-כבש, ש''שיבחו'' את ישראל על ''שיקול דעתה'', ''שיקול דעת'' של עליזה בארץ הפרעות. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |