על פרשת אדם ורטר

תלמידה, ספיר סבח, מבית ספר של רשת אורט בטבעון כתבה לשר החינוך מכתב תלונה על המורה אדם ורטה. ב-‏13 לינואר המכתב פורסם בדף הפייסבוק של חה''כ מיכאל בן ארי. בעקבות הפרסומים התארגנה רשת אורט לערוך שימוע למר ורטה.

במשדר עם עודד בן עמי (18:00, 20.1.2014) אמרה ספיר סבח דברים מהם עולה שאם היה המורה, ורטה, מביע עמדה ימנית היא לא היתה כותבת את המכתב. במהלך הראיון שאל אותה עודד בן עמי האם היית כותבת את המכתב אם ורטה היה אומר שצריך להקים 250 התנחלויות בתוך שבוע ולבנות 45,000 יחידות דיור, ותשובתה היתה: לא אשקר, אני לא חושבת שהייתי כותבת לשר החינוך, זה לא היה מפריע לי... מסתבר שהדעה הפוליטית שהיא יחסה לו היתה סיבה עיקרית לתלונתה.

---

בהמשך נערך לאדם ורטה שימוע והוא נדרש להתפטר. למזלי מצאתי הקלטות מהשימוע הנזכר ב-מאמר והן מוצגות כאן כדי שכל אחד יוכל לשמוע באוזניו את אשר התרחש ולהסיק מסקנות משלו:

• עיקרי הדברים,
• השימוע המלא.

---

בפרסומי התקשורת עיקר הטענות נגד המורה היו בעלות גוון פוליטי וסביב הטענה שלמורה אסור להביע דעתו הפוליטית בשיעורים. מאחר וידוע לי שמר ורטר מלמד באורט אזרחות עלתה בפני השאלה איך מנהלים שיעורים על ערכי מדינת ישראל ללא הבעת דעה פוליטית. מעיון בחוק הסתבר לי שזה לא כל כך פשוט ואולי בלתי אפשרי. להלן קטע מאתגר ממטרות החוק:

להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים...

סעיף 2, חוק חינוך ממלכתי, תשי''ג - 1953

לדעתי, אין אפשרות לעסוק בעקרונות הכרזת העצמאות מבלי להביע דעה פוליטית. עשיתי צעד נוסף כמו למשל עיון בחוזרי מנכ''ל שמוציא משרד החינוך. להלן מה שמצאתי:

... מטרות אלה עולות מסעיף 2 לחוק החינוך הממלכתי, התשי''ג–1953, סעיפים קטנים (1), (2), (7) ו-(9).
…
עובדי ההוראה נדרשים להסביר ולהבהיר לתלמידים את השקפות העולם ואת נקודות המבט השונות הקיימות במערכת הפוליטית, ועליהם לעשות זאת ביושר אינטלקטואלי, בהגינות ובאופן מאוזן. התפיסה החינוכית סביב חינוך לתודעה אזרחית-פוליטית גורסת כי המורה צריך להעביר את תלמידיו תהליך שבמסגרתו ייחשפו למציאות הקיימת ויוכלו לגבש את עמדתם באופן מנומק.

על עובד ההוראה להסביר לתלמידיו ולחשוף אותם להשקפות המנוגדות באופן שווה, בשפה ראויה ונקייה, בלי לעודד ולהעדיף השקפה אחת על רעותה; עליו לעודד את תלמידיו לחשיבה עצמאית,... אך בד בבד לעודד סובלנות וכבוד הדדי, לברר את השקפות העולם השונות שלהם ושל נבחרי הציבור בדו-שיח רציני ותרבותי ולנהל ויכוח לגיטימי בצורה מכובדת ותרבותית, ללא ''אלימות פוליטית'' ותוך שמירה על זכותו של הפרט להביע דעה פרטית ולחיות את חייו על פי אמונתו.

תפיסה פדגוגית זו מעוגנת בהמלצות של דוח קרמניצר (התשנ''ו–1996): ''לא ניתן לחנך חינוך ממשי לאזרחות ללא עיסוק אינטנסיבי שוטף באקטואלי ובשנוי במחלוקת. ראוי להבהיר כי מותר למורה לנקוט עמדה בנושא שנוי במחלוקת, ובלבד שאין הוא מקנה לעמדתו מעמד של עמדה מחייבת... המתודה החינוכית צריכה להתאפיין בגיוון הדרכים והשיטות, שתכליתן להפעיל את הלומד ולסייע בידיו לעצב את עצמו כאזרח פעיל, ליצור מרחב של אופציות שונות לבחירה של התלמיד ולעודד יזמה ויצירתיות של הלומדים... המתודה החינוכית צריכה להיות הולמת את תפיסת העולם הדמוקרטית ולממש אותה...''

חוזר מנכ''ל, בתוקף מ-‏1 לאפריל, 2009

גם כאן מסקנתי היא שאין מנוס מכך שמורים יביעו את עמדתם, במיוחד כאשר ערכי המדינה הם הנושא של השיעור. זה הרי מה שנעשה בשיעורי אזרחות כאשר צריך המורה להעלות את נושא מדינת ישראל כמדינה יהודית, מהי דמוקרטיה ועוד - בעיקר כאשר עוסקים בנושאים שמוזכרים בציטוט מחוק חינוך ממלכתי.

יחד עם זאת, מורה צריך לפעול ברוח הדברים שכתובים בחוזר מנכ''ל המצוטט כאן. השורה התחתונה היא: ראוי להבהיר כי מותר למורה לנקוט עמדה בנושא שנוי במחלוקת, ובלבד שאין הוא מקנה לעמדתו מעמד של עמדה מחייבת...

---