שערוריה רפואית-משפטית

ניצול פרצות בחוק, שימוש בלאקונות, פרשנות יצירתית של סעיפים בחוק המאפשרת ליישם אותם לנושאים שלא להם היתה הכוונה, כל אלה הם דברים אותם אנחנו רגילים לקבל מפוליטיקאים, או מעורכי דין המגינים על נוכלים. בחוגים אלה זה חלק מ''הגדרת התפקיד''. אנחנו משאירים לבתי המשפט ולרשויות המשפטיות שידעו להתמודד עם התופעה.

המקום האחרון ממנו היינו מצפים להתנהגות כזאת הוא מוסד היועץ המשפטי לממשלה. המצב הפוליטי בעקבות מצבו הבריאותי של ראש הממשלה יצר מצב חדש שמדינת ישראל לא התנסתה בו בעבר. יש ראש ממשלה שאיננו מסוגל לתפקד, אבל הוא עדיין בחיים. מאחר ויש בין חברי הממשלה מי שמראש הוגדר כ''ממלא מקום ראש הממשלה'', הוא ממלא בינתיים את התפקיד. לכאורה הכל תקין. אבל האם זה באמת כך? יש הגדרות ברורות בחוק הקובעות מה קורה אם אי יכולתו של ראש הממשלה לתפקד היא זמנית (זה כולל גם מקרים בהם הוא נמצא בשליחות המדינה בחו''ל), או אם היא מוחלטת (במקרה של פטירה, למשל). במקרה הראשון התפקיד עובר באופן אוטומטי לשר שהוגדר מראש כממלא מקום. במקרה השני על נשיא המדינה להטיל את התפקיד על חבר כנסת אחר ממפלגתו של ראש הממשלה, לא כל צורך להתייחס למי שהוגדר כממלא מקום. מצב ביניים בו בריאותו של ראש הממשלה איננה מאפשרת לו לתפקד, אבל הוא בחיים, לא קרה עד היום. דיווחים המתפרסמים בימים אלה על אשכול, גולדה ובגין, מלמדים שלמרות שהאמת הוסתרה מהציבור, מצבם הבריאותי לא היה כשורה. למרות שאף אחד מהם לא איבד את כושרו לתפקד באופן מוחלט, יש רגליים לסברה שלמצבם הבריאותי היתה השפעה לא קטנה על קבלת החלטות שבדיעבד התגלו כשגויות. זה לא המצב עם שרון.

ה''חריקה'' הראשונה היתה כבר בעת ההתקף הראשון, שבמבט לאחור כנראה שלא היה ''אירוע פשוט'' כפי שניסו למכור לציבור. כבר אז עלתה השאלה מי בעצם הוא זה שמחליט מתי ראש הממשלה איננו מסוגל לתפקד. השכל הישר אומר שכאשר מדובר בענייני בריאות, מי שקובע הם הרופאים. לא אצלנו. היום ברור שכל ההחלטות בעת המשבר הקודם התקבלו ע''י ''צוות החווה'' ובני משפחתו של שרון. את ההודעות לעיתונות הקריאו הרופאים, אבל בזה תפקידם הסתיים. זה גם מתייחס להחלטה (שבדיעבד התבררה כטעות רפואית ממדרגה ראשונה) לשחרר את שרון מבית החולים בטרם זמן ולאפשר לו לחזור לפעילות מלאה. אינני יודע איזה ''אמצעי שכנוע'' הופעלו כדי להביא את הרופאים להתנהג כך, אבל אם היה מדובר בחולה רגיל, הרופאים שחתמו על מסמכי השחרור היו מסתכנים בתביעה על רשלנות רפואית.

עכשיו כבר לא ניתן לחזור על התרגיל הזה, כי ראש הממשלה נמצא בתרדמת ממנה לא ברור מתי (אם בכלל) הוא ייצא. עכשיו השאלה היא לא אם ראש הממשלה מסוגל לתפקד (על זה כבר אין וויכוח), עכשיו מנסים למכור לציבור את הלוקש שהשאלה היא האם אי יכולת התפקוד של ראש הממשלה היא ''זמנית'' או '' מוחלטת''. שוב, זו שאלה רפואית טהורה, ואין לי כמעט ספק מה היתה ההחלטה לו הדבר היה בידי הרופאים, אבל לא אצלנו. אצלנו יש יועץ משפטי שפתאום מתגלה כמבין בעניינים רפואיים. וכך אנו שומעים על ''נבצרות ממושכת זמנית'' של ראש הממשלה. אי אפשר שלא להתפעל מאמנות הניסוח של מזוז (מעניין לדעת אם בפקולטות למשפטים של האוניברסיטאות השונות יש קורס מיוחד בו משפטני העתיד לומדים ''איך לזבל את השכל'').

השאלה המרכזית, כמובן, היא מה פתאום החליט מזוז להתעטף בחלוק לבן ולפסוק הלכה בענייני רפואה. מדוע לא להשאיר את ההחלטה בידי הרופאים וליישם את החוק על פי מה שהם יפסקו? ובכן הדברים אינם כל כך פשוטים. הרופאים מבינים אולי ברפואה, אבל הבנה בפוליטיקה איננה בהכרח הצד החזק שלהם. את מזוז לא עשו באצבע, וכמו כל עורך דין ממולח הוא מודע למוקשים הקיימים בפרשנויות של חקיקה למצבים שאין להם תקדים. מזוז מבין טוב את הבעיה החוקתית הנובעת מהקביעה בחוק לפיה במקרה שאי יכולת התפקוד של ראש הממשלה היא מוחלטת ולא זמנית, תפקיד ראש הממשלה יוטל ע''י הנשיא על חבר כנסת אחר ממפלגתו של ראש הממשלה. שרון נבחר לכנסת במסגרת הליכוד. תפקיד ראש הממשלה הוטל על שרון ע''י הנשיא בתוקף היותו חבר במפלגת הליכוד. הליכוד הוא ''מפלגתו של ראש הממשלה'' מכל זווית שלא תסתכל על זה. זה ששרון החליט לפרוש מהליכוד ולהקים מפלגה חדשה, ''קדימה'', איננו משנה את המצב החוקי הזה. גם העובדה שחלק לא מבוטל מחברי הכנסת של הליכוד הצטרף אליו איננה משנה את המצב החוקי הזה. ברור שהנושא כלל לא היה עומד לוויכוח אם מספר חברי הליכוד שעבר ל''קדימה'' היה קטן יותר מהמספר הנוכחי.

מזוז מבין שברגע שייקבע חד משמעית ששרון חדל לתפקד באופן מוחלט, השאלה מי היא ''מפלגתו של ראש הממשלה'' היא מוקש זמן, ושזה כלל לא בטוח שבתי המשפט יכירו ב''קדימה'' כבעלת הזכות לתואר הזה. במקרה כזה אולמרט יסיים את הקריירה לפני שיספיק לחמם את הכיסא, וזה גם יהיה דינם של כל המינויים שלו. כך נולד הממזר הלשוני שזכה לשם ''נבצרות ממושכת זמנית''. מזוז יודע שהוא איננו נוטל על עצמו סיכון גדול, למרות שבחוק יש תיקרה של 100 ימים על ה''זמניות'' של הנִבצרות (איזה משחק מלים יפה – זמניות, נִבצרות). לפני שיעברו 100 הימים הקצובים בחוק תתקיימנה הבחירות והבעיה תיפטר מאליה. קיים עדיין הסיכון ששרון ימות לפני הבחירות ואז גם למזוז לא תהיה דרך לעקוף את ההתמודדות עם השאלה מי או מה היא ''מפלגתו של ראש הממשלה''. אבל בשביל זה יש אלוהים בשמיים (לפחות זה מה שכמה מהמשתתפים בפורום כאן מאמינים), ואליו כולם מתפללים שזה לא יקרה.

אני נמנה עם אלה שמראש וויתרו על חלקם בעולם הבא כי אינני מאמין שהוא קיים. לדעתי למרבית הדברים שקורים בעולם הזה ישנן סיבות הנובעות ממעשי אדם ולא מאיזה שהם כוחות עליונים. לא אתפלא, לכן, אם במקרה ששרון יקרא לישיבה של מעלה במהלך השבועות הקרובים, הדבר יוסתר מהציבור עד לאחר מועד הבחירות. אותם כוחות הפועלים מאחורי הקלעים שהחליטו בזמנו שיש להסתיר מהציבור את האמת על מצבם הבריאותי של ראשי ממשלה קודמים, לא יהססו לעשות זאת גם הפעם אם הדבר יראה להם כתואם את ''טובת הציבור''. במדינה שבה אמצעי התקשורת נשלטים באופן מוחלט ע''י מספר קטן של אנשים שכולם בעלי אג'נדה פוליטית ברורה זה קל מאוד לביצוע.

---