  
  
  
|
 |
|
||
  פסק הדין פורסם |
|||
|
|||
פסק הדין התפרסם במלואו, תוך השמטת שמות המעורבים: http://62.90.71.124/Files/05/770/003/a10/05003770.a1... (יש גם גירסת PDF בכתובת http://62.90.71.124/Files/05/770/003/a10/05003770.a1... ). כדאי לקחת נשימה עמוקה. פסק הדין משתרע על 108 עמודים, והוא מפורט מאד. לאחר עיון בפסק הדין ברצוני להדגיש כמה נקודות. 1. בשום שלב לא הוצג בנימוקי שופט כלשהו העניין הדתי. בכרוניקה היבשה צויין שהאם הביולוגית אינה יהודיה, האב הביולוגי הוא יהודי והאם הביולוגית ביקשה שבנה יגדל כיהודי. 2. בניגוד למה שחשבתי קודם, האם הביולוגית לא אמרה שהיא אינה יודעת מי האב, אלא שאינה מסכימה לגלות את זהותו. בעניין יחיד זה הצדק עם מר גדעון ספירו בטור השיטנה השבועי שלו ( דיון 2787 ). 3. נעשו נסיונות חוזרים ונשנים על ידי השירות למען הילד לשכנע את האם הביולוגית לגדל את הילד בעצמה. לצורך זה היא הוזמנה שבועיים לפני הלידה לשיחה, אך לא הגיעה. יומיים לאחר הלידה נפגשה איתה עורכת דין של השירות למען הילד וקבעה לה פגישה עם עובדת סוציאלית של השירות. הפגישה נעשתה 6 ימים לאחר הלידה, אליה הגיעה האם הביולוגית יחד עם אמה, שהתרעמה על הסחבת וביקשה לזרז את העניינים היות שבתה אינה מסוגלת לגדל את הילד. האם הביולוגית עצמה הודיעה לשירות למען הילד שבכוונתה לנסוע לחו''ל. למחרת אותה פגישה זומנה פעם נוספת לשיחה עם פקידת סעד, בה חזרה על עמדתה ולאחר יום נוסף חתמה על מסמכי המסירה לאימוץ. עניין זה עומד בניגוד לטענתו המרושעת של מר ספירו שלקראת הלידה „נציגי משרד הרווחה החתימו אותה על מסמך בו היא מוותרת על תינוקה למען מסירתו לאימוץ”. כמה מאמצים יש, לכל הרוחות, להשקיע כדי לשכנע את האם המופרעת הזו לגדל את תינוקה? כמה אטימות צריך כדי לאמלל את התינוק הזה ולהחזירו למשפחה לא פונקציונלית? אז יפה שהיא התחרטה. נחמד מצד האב הביולוגי להודיע שאם הם יזכו במשפט הוא יסכים להתגורר עם האם לצורך גידול הילד, ואף הגדיל לעשות והודיע שהוא מסכים לגדל את הילד אפילו אצל אמו שלו (של האב הביולוגי), למרות שהוא לא מוכן להודיע להוריו על כך שהסידור הזה עומד על הפרק לפני שיזכה בילד. בשורה התחתונה – על בית המשפט נגזר לבחור בין משפחה מוזרה שהודיעה שהיא מוותרת על הילד, אבל מתחרטת חרטה על תנאי לבין משפחה נורמטיבית. גם לאחר קריאת דעת המיעוט של השופטת איילה פרוקצ'יה (שיש להחזיר את הילד להוריו הביולוגיים), אני מוצא את העניין פשוט משחשבתי, וסבור שנעשה כאן צדק גם עם הילד. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| גם תנין חלצו שד החזיקו גוריהם |
|||
|
|||
עיינתי בפסק הדין הארוך ואני דבק בעמדתי. ''הרצחת וגם ירשת'' - זה מה שקרה כאן. פרק הזמן הארוך שחלף מאז הלידה הפך למכריע. בעקבות פרק הזמן הזה, הפך התינוק ל''בעל צרכים מיוחדים'' , ולכן נדרשו ההורים הבולוגיים ל''מסוגלות הורית'' מעל הממוצע. השופט חשין הביא במקום אחר משפט נמלץ המסכם את דעתי בנושא : ''משפט הטבע הוא, שאם ואב מן הטבע יחזיקו בבנם, יגדלו אותו, יאהבו אותו וידאגו למחסורו עד אם גדל והיה לאיש. זה יצר הקיום וההישרדות שבנו - ''קול הדם'', ערגת-קדומים של אם לילדה - ומשותף הוא לאדם לחיה ולעוף. ''גם תנין (תנים - מ' ח') חלצו שד היניקו גוריהם'' (איכה ד' ג') ... קשר זה חזק הוא מכל-חזק, והוא מעבר לחברה, לדת ולמדינה ... משפט המדינה לא יצר את זכויות ההורים כלפי ילדיהם וכלפי העולם כולו. משפט המדינה בא אל-המוכן, אומר הוא להגן על אינסטינקט מולד שבנו, והופך הוא ''אינטרס'' של הורים ל''זכות'' על-פי דין, לזכויות של הורים להחזיק בילדיהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תפארת המליצה, לקרוא ולהתפעם.... |
|||
|
|||
לא יכולתי להתאפק מלהביא לכם את תפארת מליצתו של השופט חשין. לעניות דעתי מגיע לו פרס ישראל לשירה על פסקי הדין שלו: בפרשת פלונית החליט בית המשפט (בדיון נוסף) כי הָאֵם קיפחה את זכותה לילדהּ, כי ''קול הדם'' - נדם, ובהחליטו כך הורה על ניתוק הילד מאימו ועל אימוצו בידי המשפחה שהחזיקה בו. אכן, קול הדם קול חזק הוא; קול הוא המתגלגל מקצֵה הארץ ועד קצהָ, קול מחריש אוזניים הוא; הוא החזק בקולות. ובאומרנו כי קול הדם - קול מחריש אוזניים הוא, כי החזק בקולות הוא, אין אנו מתכוונים לעוצמת הקול המכה בעור התוף, לעוצמת הדציבלים שמפיק הקול. כוונתנו היא לעוצמתו הפנימית של הקול, לאותה ערגת-קדומים של אם ואב לילדם, למשיכת-הלבבות שאין לה תיכלה, זו ערגה וזו משיכה הממלאות ליבו של אדם עד-כלות. שלא כמותו, קול שאינו נשמע, קול מגומגם, קול שנשתתק - כל אלה אין כוחם כקול דם. וכשם שיש וקול הדם נשמע - ונדם, יש שקול הדם לא נשמע כלל מתחילתו. ''קול הדם'', קרא, אינטרס המבקש לקבל את הגנת המשפט, להיעטף בזכות בת-פועל משפטי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מהות הגישה שלך מעוררת עצבות |
|||
|
|||
מהתגובות שלך בפתיל הזה עולות מסקנות עצובות: 1. למדינה אין זכות או חובה להתערב לטובת הילד המוזנח, הלא רצוי. 2. לכאורה האינסטינקט המולד הוא גם ערגה לטפל בילד אבל זה לא חשוב מספיק מול הצורך הקדום של ההורים. 3. אסור למדינה להתערב בענייני המשפחה, משמע השרות למען הילד הוא מוסד שלא ראוי שיתקיים. 4. משרד הרווחה הוא מיותר - צריך להשאיר את הכל לאינסטינקט המולד ולערגת קדומים..... כאשר זה בא מאדם כמוך, שתומך במדיניות רווחה נרחבת, זה קצת מפתיע.... ומאד עצוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ממש לא נכון |
|||
|
|||
בוודאי שיש למדינה זכות להתערב במקרים חריגים. מה שקרה כאן הוא כדלקמן. ברגע שלאב נודע שהוא אב, הוא לא הסכים לאימוץ. האם התחרטה וטענה שההחלטה לאמץ נבעה מכך שנודע לה שהיא בהריון בחודש השמיני והיתה בלחץ. שלוש ערכאות פסקו כי התינוק יועבר להוריו הביולוגית. פסיכולוגים פסקו כי להורים הביולוגים ''מסוגלות הורית'' לגדל את התינוק. אולם, מכיוון שחלף זמן כה רב , כמעט שנתיים, בהליכים משפטיים, פסק בית המפשט כי התינוק הינו ''בעל צרכים מיוחדים'' ותינוק במצוקה. לכן פסק כי לא יועבר להוריו הביולוגיים. אם היתה התביעה מתבררת לפני שנה וחצי, היה מועבר להוריו. לזאת קראתי ''הרצחת וגם ישרת'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עמדתך כבר נקבעה לפני שקראת את פסק הדין |
|||
|
|||
הבעיה העיקרית שלך נובעת ממה שאתה קורא ''מקרים חריגים''. הרי כבר קודם טענת ''בולשיט טובת הילד''. לאחר שקראת את פסק הדין ''נימוקיך'' רק נעשו יותר ''מתוחכמים''. יש לי גם תחושה שאתה מתנגד למהותו של החוק שעל פיו עובד השירות למען הילד בתהליכי האימוץ. לשם כך הרי גייסת את האינסטיהקט המולד של ההורים רק באופן חלקי. בהרכב המחוזי היתה שופטת שכבר גרמה נזקים לילד בגלל נימוקים דומים לשלך. וגם הפעם טובת ההורים הביולוגיים היתה בראש דאגותיה במקום טובת הילד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין ספק שחשין הוא משורר מחונן |
|||
|
|||
בחסותה של תורה. אבל היכן הוא קבע שבמקרה שלפנינו טובת הילד היא להישאר אצל הוריו הביולוגים? הרי התנה המשורר וכתב: ''יגדלו אותו'' - והאם הרי לא גידלה. ''ידאגו למחסורו'' - והאם הרי לא דאגה. ''ערגת-קדומים של אם לילדה'' - והאם הרי לא ערגה במרבית מהזמן עד שהתחרטה. ''לזכויות של הורים להחזיק בילדיהם'' - אף אחד לא מערער על זכות זו. אלא שבמקרה דנן האם ויתרה ויצרה כבר מציאות חדשה. אז למה לטלטל את הילד? ולא שאני מביע עמדה אישית כי אני לא בטוח מה היה טוב יותר לילד. אבל אני מסיק זאת מהכרעת הדין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טעות בידך חשין קבע שהתינוק ישאר |
|||
|
|||
אצל המאמצים. פשוט מצאה חן בעיני כתיבתו המיוחדת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לכן שאלתי: היכן הוא קבע? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה שאלת? מי אמר שהוא קבע שהתינוק יוחזר להוריו? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מוזר |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי