  
  
  
|
 |
|
||
  בעניין סקר הארץ שפורסם אתמול |
|||
|
|||
| _new_ |
 |
|
|
||
| קראו את גרף הטרור המצורף. זה חשוב! |
|||
|
|||
 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רק שרון יביא שלום ובטחון... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| כישלון וליקחו |
|||
|
|||
התגובות מהשמאל על תוצאות הבחירות, מצביעות על דבר אחד: הם שוב מגלים חוסר הבנה בסיסי בראיית המציאות הפוליטית. זה טוב וזה רע. זה טוב, מפני שאם הם ימשיכו ככה מובטח להם מקום של כבוד בכותל המיזרח של האופוזיציה להרבה שנים. זה רע מפני שזה אומר שחלק לא מבוטל מהציבור, במקום לתרום לנסיונות למציאת מוצא מהמשבר, ממשיך לדבוק ברעיונות הבל חסרי כל בסיס במציאות, ולנסות לאכוף אותם על כלל הציבור. להלן דוגמא אחת. בעיתון ניו יורק טיימס מהיום (29 בינואר) מתפרסם מאמר שכותרתו ''התוצאות הגיעו, השלום נחל מפלה'' (The Results are in, Peace Lost). כותב המאמר הוא אחד בשם גדי טאוב, מרצה לתיקשורת באוניברסיטה העברית. את המסר של המאמר ניתן לסכם בשני מישפטים: למיצנע היתה תוכנית שלום (מי מכיר מי יודע?); ושדחייתה של התוכנית ע''י ציבור הבוחרים בישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בניצחונו המוחץ של שרון, היא ''צעד נוסף בהפיכתה של ישראל ללבנון שנייה''. שאלה בפני עצמה היא מי הוא קהל היעד אליו מופנה המסר של מאמר כזה, המופיע מעל דפי הניו יורק טיימס באנגלית. אבל קצת קשה לרדת לסוף דעתו של כותב המאמר. הפיכתה של ישראל ללבנון שנייה היא ללא ספק אחד ה''הישגים'' הבולטים ביותר של מימשל ברק. זה קרה עוד לפני הבחירות הקודמות, לפני ששרון ראה אפילו בחלומות הכי וורודים שלו את מישרד ראש הממשלה מבפנים. אז עכשיו הוא מדבר על ''צעד נוסף בהפיכתה של ישראל ללבנון שנייה''? והוא עוד מצפה שמי שהוא ייקח את דבריו ברצינות? וזה חוזר על עצמו בווריאציות שונות אצל אחרים. רפי גטניו הוא דוגמא מייצגת. קריאת תגובותיו של רפי על תוצאות הבחירות כאן בפורום היא חוויה מתיאטרון האבסורד. הצורה בה מציגים את תוצאות הבחירות היא שכאילו יש כאן פרדוקס שלא ניתן למצוא לו הסבר הגיוני: מחד גיסא רובו של הציבור בישראל ''תומך'' בהפסקת ה''כיבוש'', במסירת שטחי יהודה שומרון ועזה לערבים, ובפינוי היישובים היהודיים שם, ומאידך, בקלפיות, הציבור הזה מצביע בהמוניו עבור שרון המיתנגד לכל הדברים האלה. האמת היא כמובן שאין פה שום פרדוקס, כי הדברים פשוט אינם נכונים. הפרדוקס הוא, אם הוא אכן קיים, שציבור השמאלנים עדיין ממשיך לדבוק בשקרים שהוא פיתח ומנסה להופכם למציאות. רובו של הציבור בישראל איננו תומך לא בהפסקת הכיבוש, לא במסירת שטחי יהודה שומרון ועזה לערבים, ולא בפינוי היישובים היהודיים שם. מה שרובו של הציבור רוצה, ובשביל זה לא צריך לעשות מישאלים (ואפילו לא צריך להיות בארץ . . .), זה לחיות בשלום ובביטחון, ולשם כך הוא מוכן לתת הרבה. לשם כך הוא מוכן למסור חלק או אפילו את כל שטחי יהודה שומרון ועזה, ולשם כך הוא מוכן לפנות חלק או אפילו את כל היישובים היהודיים שם. ''מוכן'' זה לא בדיוק ''תומך'', וודאי שזה רחוק מאוד מ''רוצה''. את מוכנותו הזאת של הציבור, שהיא תוצאה ישירה של שאיפתו הכנה להשגת הסדר סופי של הסיכסוך, הסדר שיאפשר לו לחיות בשלום ובשלווה ובביטחון, מיצנע, ומרץ, ורפי גטניו, כל אחד בדרכו הוא, מסלפים ומנסים לרתום לאג'נדה פוליטית שאין לה כל אחיזה במציאות. בקרב ה''אליטה'' השלטת מקובל להיתייחס לציבור כאל אוסף של מטומטמים שאפשר למכור לו כל לוקש (זאת לא בדיוק אליטה, אבל הפוליטיקאים המנהלים את המדינה רואים את עצמם ככזאת). זה נכון בכל מקום, לא רק בישראל. המציאות היא שהציבור הוא הרבה יותר חכם ממה שנהוג לחשוב אותו, גם אם זה לוקח לו לפעמים קצת זמן עד שהוא תופס שעובדים עליו. וכשמגיע הרגע, זה בא לידי ביטוי בקלפיות, ואין כאן שום פרדוקס. אחרי השנתיים האחרונות, אף אחד אינו יודע אם ואיך שרון יצליח לצאת מו הסבך. אדרבא, סביר להניח שלרוב הציבור יש ספק גדול ביכולתו של שרון להביא את הגאולה. אין ספק לעומת זאת שלרוב הציבור ברור מעבר לכל ספק שמה שהשמאל מציע הוא מתכון בדוק לכישלון, ואת זה הוא לא מוכן לקנות שנית. נכון לרגע זה, היתבטאויותיו של מיצנע ושל מנהיגים אחרים בשמאל, והמשך ההיתחפרות מאחורי קלישאות בנוסח של ''די לכיבוש'' ו/או ''מילחמת שלום ההיתנחלויות'' מצביעות על כך שהם עדיין מסרבים להפנים את הלקח. מצד אחד זה טוב כפי שאמרתי לעיל, כי זה מבטיח להם 40 שנות גלות במידבריות האופוזיציה של הגדה השמאלית, ''עד שיקום דור אשר לא ידע את יוסף'', לא את יוסף שריד ולא את יוסף ביילין. מצד שני זה מצער לראות אנשים מבוגרים, שלא כולם חסרי שכל לחלוטין, ממשיכים להישתטות בצורה כזאת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל, אתה מסרב לשמוע או שבמקום מושבך |
|||
|
|||
אין לך גישה לאינפורמציה החשובה. יוסי שריד התפטר בגלל הכשלון שלו לשכנע אותם לתמוך בדרכו. זוהי הודאה בכישלון חדה וברורה. אתה גם מסרב להבין ולקבל שיש אנשים מבוגרים שחושבים אחרת ממך ושיתכן (רק יתכן) יש היגיון רב בדרכם. מה שהכי לא מובן לי איך אתה לא רואה את הכשלונות של הימין הקיצוני והמתון שמשתמע מתוצאות הבחירות. יש לך בעיה יסודית ומאד בסיסית עם השקפת העולם של אנשים שבשמאל. לכן אתה מחפש כל תרגיל לשכנע, את עצמך, את שומעיך מי/מה לא בסדר בעמדות שמציג השמאל. מצד שני אין לך שום הצעה מבוססת מה צריך לעשות. הגיע הזמן שאדם מבוגר כמוך יגיד מה כן ויפסיק להתעסק במה לא. הציבור הישראלי, כדבריך, הוא מספיק חכם בכדי להחליט מהי הדרך הנכונה עבורו. זוהי הגישה הפוזיטיבית-חיובית שמציג הציבור בישראל שכולל את השמאל. לגופן של התוצאות העם החליט ששרון צריך להמשיך בתפקידו וכך כנראה יהיה (הנה עוד אחד מהשמאל שמכבד את החלטת העם ולא חושב שהעם זה חבורה של מטומטמים כאשר הוא לא תומך בדעותיו/השקפותיו). שרון ימצא מציאות קשה ובגלל התוצאות הבחירות יתקשה להציע פתרונות לבעיות הבוערות שלנו. בעצם לא חשוב כל כך מה יהיה הרכב הקואליציה שיכונן - הפתרונות לא מצויים מאחורי הסיבוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| את האנשים מהשמאל אני מכיר לפני ולפנים |
|||
|
|||
כי גדלתי ביניהם וקיבלתי את החינוך שלהם. אני פחות מכיר אנשים מהימין. יותר קל להתעסק עם מה שאני מכיר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל, מהו הלקח של המנצחים? |
|||
|
|||
ברור מאד ששרון צריך להציע פתרונות שישקפו את נצחונו. אבל כבר ברור שהוא יתקשה לנסח פתרונות כאלו. והקשיים הללו, כרגע הרבה יותר חשובים מאשר מה שאומר מישהו שכבר שנים באופוזיציה. ישראל עומדת בפני שני איומים אסטרטגיים שהיא לא ממש בדרך לסיכולם. זהו האתגר האמיתי של שרון: להציע שינוי משמעותי בנושא הכלכלי ובנושא הפלשתינאי. אני מאד מסופק שהנצחון שלו יספק לו את הכלים לעשות זאת. מבחינה זאת, אני חושש, הנצחון שלו בבחירות לא שינה דבר. זוהי לא הבעיה של השמאל, במיוחד לא עכשיו, שהוא במיעוט ושהעם אמר לו לשבת בבית (באופוזיציה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כששרון נבחר לפני שנתיים |
|||
|
|||
היו לרבים ולי בתוכם ציפיות שהוא יביא את הגאולה. זה לא קרה. קשה מאוד לראות מה הוא יכול לעשות היום יותר טוב גם כשיש לא כנסת נוחה יותר. ההישג העיקרי שלו זה שהוא ניווט בהצלחה יוצאת מן הכלל את מערכת היחסים עם ארה''ב (יש לו מזל לא נורמלי עם הדייר הנוכחי בבית הלבן). הוא גם הראה שהוא למד מן הניסיון בלבנון כמה חשוב להרחיב את בסיס התמיכה מבית, וגם פה הוא תיפקד לגמרי לא רע. מאחר ונראה לי שהקו המרכזי שלו ימשיך להיות הימנעות מעימות עם האמריקאיים, זה יגביל מאוד את חופש הפעולה שלו כלפי הערבים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בזמן נתניהו היה שקט יותר!! |
|||
|
|||
זה אומר שבזמן נתניהו היה שקט יותר!! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גרף מעניין וערכי ביותר שמראה שהפיגועי הטרור גברו |
|||
|
|||
בעקבות הסכם שנקרא הסכם שלום של אוסלו. הלוואי ולא היינו הולכים למנהרה השחורה הזו מלכתחילה ובכך היינו מונעים אלפי פיגועים ומאות הרוגים. זהו לקח חשוב הבא לציין שאי אפשר לעשות שלום עם ארגוני טרור, גם אם רוצים מאוד. רוצים, רוצים אבל מחמיצים. לא יוצא שלום מכישלון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני רוצה, ואתה רוצה, אבל זה לא יוצא! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| שטויות. אחיזת עיניים ודברים בלי הגיון! |
|||
|
|||
תסתכל טוב טוב. מה קרה תחת שילטון נתניהו? מה קרה אצל ברק? שני אלה היו ראשי ממשלה הרבה אחרי ''אוזלו''. המנטרה החדשה של הימין. כדי שיהיה את מי להאשים. שרון הגיע אחר שניהם ובכל זאת - תראה מה קרה בזמן שהם שלטו ומה קרה בזמן שהוא שלט. אין לזה שום קשר לאוסלו. לשרון אין תוכנית מדינית. והוא מת מפחד להקים קואליציה עם הימין הקיצוני ומתחנן לעבודה שתשב איתו בממשלה. זה מוכיח הכל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נראה לי שאני צריך לחפש כובע בשביל לאכול....... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי, בביקורי הבא בארץ אזמין אותך לשתייה |
|||
|
|||
לחגוג את כישלונה של מרץ. יותר מכל דבר אחר זה מסמל את אי נכונות הציבור הישראלי להמשיך לאכול לוקשים. אינני יודע אם שרון יביא את הגאולה (אני מקווה שהוא יצליח אם כי אינני רואה איך), אבל זה שביילין נותר ללא פרנסה, זו אולי הבשורה המשמחת ביותר שהבחירות הזאת הביאה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני יודע שהשמחה לאיד הא השמחה הכי חזקה, ולא אפריע |
|||
|
|||
לכם ביום חגכם. אני רק מקווה שמיצנע לא יתפתה לתעתועי שרון ולפיד, ישאר עם מרצ באופוזיציה, ויתחיל לבנות אלטרנטיבה. כל ממשלת ימין שתקום תתרסק מול סלעי המצאות, ונפגש בבחירות הקרובות שיבואו, לאחר ההתפכחות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שחצן - ראו כיצד דוברי השמאל, לא יוצלחים בהתנהלותם |
|||
|
|||
טוענים להם כי הימין בלעדיהם לא יהיה מסוגל לנהל את עניני המדינה. הזלזול הזה: ''ימין'', ''קיצוני'' ושאר הרגלי ''הענקת'' הלגיטימציה המותזים במחול עוועים קטטוני. והרי שנים רבות תחת הגמוניית השמאל היתה זו מדינת עוני, מדינת ישוב עני עתירת ביורוקרטיה חונקת, עתירת מונופוליזם של כוח שחצני שנישל את רוב האוכלוסיה והציב לפני רבים וטובים קיר בטון. השמאל לא יכול גם להיות מקור לגיטימציה לימין, הרי זה מגוחך, שהרי בפועל אין שם שום בסיס אידאי בר ממשות פרט לרטוריקה ובריונות הגמונית של ''אתה בחרתנו''. אף אם היה זה שמאל בעל אידאות מוצקות כמקובל במערב, ולא גיבובי מלמוליאדה אודות ''שלום משונה'' ושאר הטחות, הרי גם אז, ממתי השמאל הוא מקור הכרה ולגיטימיות לימין? אין דבר כזה במערב. תופעה זאת - מקורה לא היה אידאות עדיפות, אלא שלטון והגמוניה שחצנית, שברצותה הן חסמה והן היתירה. אבל הכוח הזה לא קיים עוד, בעידן אליו פסענו, כפי שהשתקף ביום הזה. נשאר רק ההרגל לשלול. שאלו איש שמאל מהי האידאולוגיה שלו. הדבר מזכיר כשבמלחמת ששת הימים שאלו שבויים מצריים מהי הדוקטרינה הצבאית הסובייטית שיוחסה לתורת הלוחמה שלהם, ואלה אמרו - דורינה? שו הדא? אין שם דבר פרט לשכרון ''ההיסטורי'' של תחושת השליטה על משאבים, על חלקים נרחבים מהתקשורת ומשאבי השפעה ובלימה שרירותיים נוספים. טול את הכוח העירום והשחצני ולא ישאר שם דבר. העם קבע את דברו במהפך החשוב ביותר בתולדות מדינת ישראל: מהפך רצון החיים ודחיית הצפידות החונקת. העם אמר: סורו מדרכנו, אל תפריעו לנו להתפתח ולפתח, לפרוץ ולהתקדם ולגמוע את החיים האמיתיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שחצנות ? להיפך, אני מקבל את התוצאות בהכנעה |
|||
|
|||
ולא רוצה להיות השותף שלך בשלטון. על השמאל להתבדל מכל המשטינים למינהם, שהיום חוגגים עד כלות החושים, ולהתכונן ליום המחר. והמחר יגיע. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המחר יגיע |
|||
|
|||
את זה אמרנו גם שלשום ולפני שלשום, ואכן הוא תמיד הגיע. זו אימרה בנאלית שאי אפשר אף פעם לטעות בה. שכן ואפילו פעם אחת נטעה בה זה יהיה סימן שאין יותר עולם כעולמנו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל אין לי בעיה עם זה שאתה שמח זה בריא לשמוח |
|||
|
|||
רק חבל שאתה צריך לבטא באותה תגובה מחאה על שחצנות (של מי?) על ידי שחצנות. זה לא לכבודך. אני מקוה שהאופטימיות שלך היא סימן חיובי עבור כולנו. לצערי קשה לי לראות שהמצב ישתפר בעקבות ''הנצחון'' עליו אתה מדבר. הרי בפתילים קודמים אמרנו שיש בעיות קרדינליות שהממשל בישראל לא פועל לפתרונן. חוץ מזה נדמה לי שבימים הקרובים יהיו הפתעות לגבי מהות תוצאות הבחירות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לסיוון: תירגע, הכל יהיה בסדר, הממשלה של כולנו. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי מהבחינה שציינת אני מאד רגוע |
|||
|
|||
כמו שאני מכיר את ממשלות ישראל גם הבאה תדאג להזכיר לי את זאת בעיקר בניסוח חוקים לא לטובת העניין אלא לטובת בעל הדעה. כמו במקרה הרפורמה במס שלא כללה חובת דיווח כללית בגלל העדפות של הבכירים במס הכנסה אבל דאגה שהבנקים עם חובת סודיות ללקוח יכינו דיווחים. בכל מקרה לעניין הקודם: שמחת נצחון ורצון להשפיל את המפסיד דומה לעריכת חתונה משפטית בבית הקברות בזמן הלוויה (גם שמחים וגם מתגרים באבלים/מפסידים). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השאלה הנשאלת |
|||
|
|||
היא מעדיף לעם? האם עדיפה לא ממשלה ימנית דתית למשך 4 שנים ששרון הוא השמאל במקרה הטוב בה. או ממשלה שבה שרון עושה את התפקיד שלו שהוא להיות ימין ומהצד השני אין חרדים ויש כלכלה נכונה על פי שינוי ודחיפה שמאלה של העבודה. האם הסיכוי לעשות משהו עכשיו אחרי הבום שנחת על העבודה לא יגדל אם הם יהיו שרים שיבינו כי גם הם חייבים לעשות משהו? מה שהעם בחר ונתן כ36 +- חכים הוא נתן בתמורה גם להפטחת שרון כי העבודה תהיה איתו, זאת אומרת שככל הנראה זה מה שהעם בחר, הוא לא העניק לימין הקיצוני יותר מידי מנדטים, או לפלגות הדתיות יותר מידי, הוא העניק למרכז שאותו מנהל כיום הליכוד יחד אם שינוי והעבודה. הליכוד הוא מרכז יחסית לדעות שהיו בו לפני 10 שנים והוא קיבל את הקולות שהלכו אז לעבודה, שרון אמר שהוא מוכן ללכת לוויתורים כואבים כך שהוא נתן פתח גדול מאוד למפלגת העבודה לעזור לו להציל את המדינה במקום להכנס לוויכוחים קטנוניים. אני לא ממש רואה איך מפלגת העבודה בעוד שנתיים או 4 שנים מחזירה לעצמה אפילו חלק מכוחה על ידי ישיבה באופוזיה, אם הייתה אפשרות כזו מרצ היו עולים בקולות והם ירדו ולא במעט. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רועי - העם אמר את דברו, ויש לכבד זאת. |
|||
|
|||
כשאתה שואל מה עדיף, השאלה הא למי ? ראה את השנאה המתפרצת 2 הודעות מעליך, כדי שתבין איזה גלי שנאה הביאו לתוצאה הזאת. מה הטעם בישיבה ביחד בממשלה ? הנתון של אחוזי ההצבעה הוא נתון מדאיג. הוא מראה כי חלקים רבים בצייבור לא משתתפים כלל במשחק הדמוקרטי. זה נובע בעיקר מזה שבשנתיים האחרונות לא הייתה כאן אופוזציה רצינית. השירות הכי טוב של השמאל יהיה לשבת באופוזיציה, להילחם בממשלה, לנסות להפילה, ולהחזיר את האמון לצבור בשיטה הדמוקרטית, ובדרכו. אין קיצוריי דרך. זחילה לממשלה, תהיה אסון למדינה, שכן לא תותיר אלטרנטיבה לאחר שדרכו של הימין הרך, הקשה והסהרורי תיכשל, והיא תיכשל. מפלגת העבודה יכולה לנהוג כאפוזייציה אחראית, ולהודיע שאם הממשלה תנקוט במדיניות שלום היא תתמוך בה מבחוץ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למי? לעם כמובן |
|||
|
|||
כרגע נראה כי למעלה מ50 מנדטים שייכים לאנשים שרוצים ובחרו באחדות. האנשים הללו שמעו כל הבחירות כי שינוי והליכוד רוצים להקים ממשלה חילונית מאוחדת עם העבודה והצביעו בעד הדעות הללו. הדבר מדבר בעד עצמו ומראה שכמעט חצי מהעם בחר בכך שתהיה אחדות. שאר העם לא התנגד לה, התנגדו לה 18 מנדטים של העבודה כי היא הצהירה זאת וזהו, כל שאר המצביעים לא התנגדו ולא היו בעד אלא בחרו בדברים אחרים, כמובן שניתן להוסיף למתנגדים את הסיעות החרדיות שהן עוד 16 מנדטים, מה שאומר שהמתנגדים לנושא בעם הם היום כ35 מנדטים לעומת מעל ל50 שרוצים. ולכל השאר אין דעה של בעד או נגד , ואו שיש להם אבל הם לא הצהירו על כך לבוחרים שלהם. אין שמאל שיכול להפיל את הממשלה, השמאל היום הוא 25 מנדטים +- , כמות כזו של מנדטים לא יכולה להפיל ממשלה גם במאמץ רב. גם עם הערבים זה 35 גג עדיין נמוך מאוד. למעשה המרכז די שווה לשמאל היום אם ניקח את ה15 של שינוי + עם אחד ים 4 + שרנסקי שהוא ''ימין'' זה עוד שלושה .זה כבר די קרוב למספר של השמאל ועדיין יכול בקושי להזיז לשרון. אכן אחוז ההצבעה הוא נתון מדאיג אבל הוא מראה הרבה, הוא מראה בעיקר כי העם מאס לא רק בעבודה ובמנהיגיה אלא גם בימין עצמו. הוא לא מאמין שהם ינסו לתקן ולעם יש סיבה טובה לכך, הוא חי במדינה הזו. השאלה החשובה היא האם ישאר מה לתקן אחרי ממשלה ימנית קיצונית? ולא מה ישאר מהעבודה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רועי - באמת שאיני מבין את ההתפתלות הזו |
|||
|
|||
העם אמר את דברו. אני במיעוט כזה או אחר. אתה רוצה לגזול ממני את המעט שנותר לי, וזה להתנגד למדיניות הרוב, את זה אני לא מבין. רוב ומיעוט זה לא מצב פרמננטי,זה משתנה עם המציאות. אתה רוצה שהימין יבצע את מדיניותו, עם תעודת הכשר שלי, וזה לא בא בחשבון. כי בסרט הזה כבר היינו. הימין בשלטון כבר משנת 77 עם הפסקות קצרות, ותמיד יש לו אליבי לכשלונותיו. תמיד אוכלים לו שותים לו גונבים לו וחומסים אותו. ראה את יללותיהם התדירות של נציגיו בפורום. יש לתת לימין לבצע את מדיניותו ההזויה ולהתרסק מול המציאות. ואם ההתרסקות תכאב, לעם צריכה להיות אלטרנטיבה, בה יוכל לבחור בפעם הבאה. את השאלה האחרונה ששאלת מה יישאר אחרי ממשלת ימין, אין לך מה להשליך לפתחי. השלך אותה בפני כל מי שהצביע למפלגות הימין. אני מייצג את האלטרנטיבה למה שנבחר כאן אתמול, ואני יודע שהיום אני צריך להיות מחוץ למעגל. אל תגזול ממני את הזכות לא להיות שותף לכשלון המהמדהד הצפוי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בו נתחיל |
|||
|
|||
בזה שאני לא רוצה לגזול ממך כלום. אתה ראשי ויכול להתנגד לכל מה שאתה רוצה וגם להחלטת כמעט 50 אחוזים מהעם כי יש רצון בממשלה הכוללת את השמאל. 52 חכים זה כמעט חצי מהבוחרים שבחרו להצביע. אני לא מבקש ממך תעודה הכשר, אני מבקש ממך לא לראות איך הורסים את הספינה ולשבת בינתיים מהצד. העם החליט כן שהוא לא מאמין בדרך השמאל, אכן זה מה שהעם מאמין בו כיום אם הירידה המשמעותית בשמאל, והוא מעוניין ששרון ואו הליכוד הם שיוליכו את העם קדימה. אולם העם מעוניין לפי ההבטחה של שרון ושל טומי כי יעשו זאת בצורה מסויימת, כולל מפלגת העבודה, זה מה ששוב כמעט חצי מהבוחרים ביקשו בהצבעתם. אם העם היה בוחר ימין הרי שהאיחוד הלאומי הייתה גדולה הרבה יותר וחרות הייתה בפנים ואפילו המפדל הייתה גודלת יותר משהי היום. אולם העם לא הגדיל למפלגות הללו את הכוח, הוא הגדיל בצורה משמעותית לשתי מפלגות בלבד את הכוח, שתי מפלגות שאמרו לו כי הן רוצות דרך שסוטה ימינה אולם מחוזקת על ידי השמאל. הימיןם בשילטון כמו שציינת כיוון שהוא לא רואה דרך לפיתרון שתבוא מהשמאל, למעשה גם אני לא רואה דרך כזו, העם ניסה את הדרך הזו לפני לא הרבה זמן אם ברק וחש כי למרות ניסיונותיו של ברק שהיו ניסיונות השמאל גם אם לא הקיצוני , אין לדרך שבה הולך השמאל יכולת לעשות את העבודה, אז אותם אנשים שהצביעו אז לברק בחרו הפעם להצביע או ליכוד או שינוי. הם לא בחרו ימין ואת זה צריך לראות גם השמאל. זאת כאשר גם הליכוד זז בשנים האחרונות שמאלה וגם טומי בסופו של דבר שמאל לליכוד. כך שהעם די נישאר בדעותיו. אכן יש לתת ליכוד לפעול בדרך שהוא מאמין בה , אולם הדרך שהוא מאמין בה היום ובשנים האחרונות כולל את העבודה יחד איתו, ולא בשביל להאשים את העבודה במחדל אלא כדי לעשות יחד בכיוון שבו הליכוד מעוניין אולם יחד אם הדעות של העבודה. הבעיה של העבודה שגם היא הקצינה שמאלה וכך נוצר מצב שהאנשים שהצביעו לה בעבר בחרו להשאר ככל הנראה באותם עמדות. את השאלה ששאלתי אני לא משאיר למי שבחר ימין, ובדומה לשיר של סנש כמדומני ''רק על עצמי לשמור ידעתי'' גם אם העם מטומטם (והוא לא) יש לשמור גם עליו מידי פעם מעצמו כשם שבטורקיה שומר הצבא על העם גם אם העם בוחר בדרך דתית קיצונית. (לא שאני מציעה לעשות זאת פה) וכמאמר השיר ''אין לי ארץ אחרת'' יש לנו הזדמנות היסטורית כמו שטומי ציין לעשות משהו שלו נעשה בעבר, לעבוד אם כנסת שהיא לא ימין מצד אחד ושמאל מצד שני , אלא ממשלה יציבה סוף סוף ,המחזיקה לא יותר משלוש מפלגות , מה שיקטין את כמות השרים בצורה קיצונית, ויוכל לפעול ללא סחטנות דתית, ואם דעות מרכז כאשר לליכוד יהיו מנדטים כמו לשתי המפלגות שעובדות איתו שיוכלו לרסן אותו כאשר יטה יותר מידי ימינה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לראות איך הורסיים את הספינה ולשבת בצד ? |
|||
|
|||
אני נלחמתי כדי שזה לא יקרה, ולא הצלחתי (בלשון המעטה). למה אתה צריך לשתף אותי בשלטון ? (בהנחה אתה שייך לצד שניצח בבחירות האלה, ואני לצד שהפסיד). הקו שניצח הוא הקו ששונא את השמאל, בין אם זו שנאה אידיאולוגית כמו שנאת הימין הקיצוני, או שנאה אזרחית מצד הימין הרך. לא הבנתי למה הצד המנצח צרייך את מנוצח יחד איתו. היום למנצחיםרוב עצום שלאא היה בשניים האחרונות לאף צד. זה הזמן שלו להגנסות להגשים את מדיניותו במלואה. 38+15=53 , ואם חסרים עוד 8 , אפשר לגרד אותם מבין אלה הקרובים לו בדיעותיו. כך גם תהיה ממשלה הומוגנית שתדבר בקול אחד, והיתרון מבחינתי , שכשלונותיה יהיו כשלונותיה בלבד, ובים בו הדרך הזו תתרסק, יחזוור הציבור להאמין בדרך השמאל, כי באמת אין לנו ארץ אחרת. הקימו ממשלה, ולכו לבקש ערבויות מארה''ב, ותשמעו מה המחיר, אח''כ תשקלו מה עדיף, לקרוס או להתקפל, וקבלו את החלטותיכם באומץ הראוי לזקופי קומה ימניים. בצעו תכנית כלכלית כראות עיניכם, והתמודדו לבדכם עם צייבורים שלמים שאין להם הרבה מה להפסיד, מיצאו להם את ההפתרונות , או שלא, על פי משנתכם. אבל עליכם לדעת, כי כל הצלחה או כישלון יירשמו על שימכם, ושימכם בלבד. זה א' ב' בניהול וקבלת אחריות. אז צאו לדרך, וייהי אלוהים בעזרכם גם אם לא תשתפו את נציגיו עלי אדמות במנעמי השלטון. אני בהחלט אעמוד בצד, אבל לא בשקט, אלא עם הרבה רעש, על מנת לייסר אתכם על טעויותיכם, ובבוא היום כאשר תאבדו את אמון הציבור (במהרה בימינו) , להחליף אתכם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי, נדמה לי שגם אם תהיה ממשלת ימין צרה או |
|||
|
|||
אחרת (בלי מפלגת העבודה ושמאלה) ימצאו תירוצים עוד הרבה זמן. הרי כבר היום קיים אחד ברור הערבים/עראפאת. הרי לעודד שינאה ותיסכול הרבה יותר קל. יריביך הפוליטיים, מצליחים לשכנע את העם כבר הרבה מאד זמן שהכל בגלל הערבים ואם צריך הם מביאים את השמאל לקלחת. כך יותר קל להגיע לפיסגה ולהישאר בה. לכן אני מקווה שגם אם אשאר במיעוט התיזה שהצגתי בפתיל על הבחירות - שבעצם פרס הוא המנצח של הבחירות (ראו קישור מצורף) - תתגשם. יחד עם זאת אני ריאליסט ויודע שהתקווה הזו היא ממש קלושה וכולנו נפסיד. זה נכון גם אם בכנסת לא תהיה שום אופוזיציה. קישורים: ניתוח מקורי ויצירתי: תגובה 24493 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הם מצליחים כאשר מפלגת העבודה נותנת להם מטריה |
|||
|
|||
ושכפץ. לאחר 3 שנות ביבי ללא שכפץ, העם גיילגל אות ואת הליכוד מכל המדרגות. כך ייהיה גם הפעם, אך אני סבור שזה ייקח פחות זמן. צריך לתת להם להסתבך עם עצמם, וכל השאר ייעשה מעצמו. אני לא מודאג בתחום מדיניות החוץ, שכן להערכתי לכל ממשלה שתקום לא יהיו לה את דרגות החופש לעשות ככל העולה על רוחה, ואני רוצה לראות את אלה המדברים כיום גבוהה גבוהה, מגמגמים בבוא היום, מבליי שייהיה להם מישהו ליידם לזרוק את זה עליו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ביבי |
|||
|
|||
לא הפסיד בכזה גדול להזכירך, לא ניתן לומר שהעם זרק אותו מהמדרגות אחרת ככל הנראה ברק היה מסיים 4 שנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עכשיו הבנתי |
|||
|
|||
בעוד שאתה מחלק את המפה הפוליטית לשני חלקים ימין ושמאל, אני מחלק אותה לשלושה. ימין שמאל ומרכז גם מבחינה ביטחונית ובעיקר מבחינה כלכלית שהיום מפריעה לי אף יותר. בבטחוני בחלק הימני של המפה, יש לנו מצד ימין לשמאל את האיחוד הלאומי מפדל+שס שירנסקי וליכוד. בחלק השמאלי של המפה יש לנו את המפלגות הערביות מרצ והעבודה. ובמרכז יש לנו את עם אחד, שינוי ובקצוות המרכז את העבודה והליכוד. לא זוכר את מי שכחתי. בחלק הכלכלי. יש לנו את המפלגות הדתיות בצד אחד , מרצ שדואגת לקיבוצים ביחד או בלי העבודה. פרץ שדואג לחלשים (בעיקר וועדי עובדים כמו חברת חשמל) ומהצד השני יש לנו את שינוי ליכוד ומערך שבאופן יחסי אינן סחיטות. (העבודה פעם הייתה קיבוצניקים היום אני לא בטוח לכן היא מופיע פעמים. עכשיו נשאלת השאלה מה בא קודם הביצה או התרנגולת , ובשפה ברורה יותר האם הכלכלה היא שמשפיע על הביטחון והיכולת שלנו להגיע לאיכות חיים גבוהה יותר מבחיינה בטחונית, או שהביטחון הוא שמשפיע על הכלכלה ואם יותר ביטחון נוכל ליצור כלכלה איכותית יותר. וכמו בכלל הידוע של הביצה, אין פה ראשון אלא שילוב של השניים. אני לא מקבל קיצוניות ביתחונית של אף צד לא של השמאל ולא של הימין כך שאני בהחלא רואה את עצמי בצד שניצח , והוא הצד של המרכז , שינוי עבודה ליכוד, כאשר הדחיפה היא בכיוון הליכוד ששינה את עמדותיו של לפני 10 שנים והיום נימצא איפה שהעמדות של העבודה דאז. (ברמה העקרונית) הקו שניצח לא שונא את השמאל, וגם דעות של כמה אנשים מהפורום אינן דעותיו של רוב הציבור. הקו שניצח הוא קו שקיבל את המדיניות של שרון + טומי =ליכוד + שינוי, כי לא ערפת הוא האדם שיש לעשות איתו הסכם, אולם כן יש להגיע להסכם, הקו הוא שאין לשאת ולתת תוך כדי טרור, אולם יש לשת ולתת ברגע שיתאפשר הדבר וכאשר יהיה פרטנר בצד השני (דבר שאותו אמר גם ברק לא לפני הרבה זמן) הקו שניצח הוא אותו קו שרואה בחוק טל אסון, ובדרך שבה מנוהלת הכלכלה בארץ טרור שככל הנראה שווה בעוצמתו לטרור הבטחוני. אותו קו הוא שכן נתן את הכוח לשינוי ולליכוד וסירב לקבל את דעותיו של מיצנע אולם לא פסל את דרך העבודה כיוון שהעבודה אינה רק מיצנה, העבודה היא גישה שמכילה רוודים רבים יותר. אם קו שכזה יכולה לחיות גם מפלגת העבודה וגם הליכוד, וכם שינוי שלהם העם נתן מנדט להשפיע ב4 השנים הקרובות. כמעט 20 מנדטים זה בהחלט מנדט מהעם. העם רוצה מרכז ולא קיצוניות, וזה מה שהעם בחר. השאלה האם מפלגת העבודה רואה את עצמה שייכת למרכז או לצד הקיצוני השמאלי של המפה, במידה והיא היום שייכת לקיצון אז אכן היא לא צריכה להכנס לממשלה אם שרון אולם אז עליה לשנות את המצא ודרך הפעולה שלה באותו אופן ולקחת ממרצ את שרביט הקיצון השמאלי. לכל מקרה אין מפלגה שלא הייתה בשילטון שלא ביצעה טעויות אילו ואחרות, אולם לא מספיק טעויות כדי לשנות את הדעה של העם, יש אכן להציג אלטרנטיבה והיא לא יכולה לעשות רק בביטחון ובמיני כלכלה (ניכך כסך מהמתנחלים) עליה להראות הרבה יותר ואין היום במפלדת העבודה משהו שעושה זאת או שניראה כי מתכנן לעשות זאת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל אני מברך אותך ומבקש שתזמין גם אותי |
|||
|
|||
למסיבה לראותך בשמחתך אבל לא אשתה אלכוהול. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שלח לי את הדוא''ל שלך |
|||
|
|||
כדי שאוכל להודיע לך מראש. אשמח לפגוש אותך, ועל תדאג אינני מחסידי הטיפה המרה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אשלח גם אשלח אבל אל תשכח שהוא מצוי בכל תגובה שלי |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לבר-ניר: לביילין משכורת של שר ומכונית מהמרכז- - |
|||
|
|||
--לשלום {או משהו כזה}. הוא אמר זאת בראיון בידיעות לפני מס' חודשים, אין לך מה לדאוג לו. החבר'ה האלה תמיד מסתדרים, ראה מילגות המחקר של יולי תמיר ממרכז רבין, וכנ''ל הבונוס שקיבל טרייה לרסן ואישתו ממרכז זה, כחל אחד 50000 דולר. ''השלום'' הוא פרנסה לא רעה כלל וכלל... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מתחיל לחשוב שבחרתי את המיקצוע הלא נכון |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי, גם הליכוד הוא פרנסה לא רעה |
|||
|
|||
ראה מה קרה בבחירות למרכז הליכוד לאחרונה. אדון צחי הנגבי, שגם לו משכורת של שר, אפילו התפאר בכך. ממך דוקא הייתי מצפה לדרוש ניקיון השחיתות באשר היא. אבל כמו חבריך האחרים בפורום אתה מתעסק רק בשחיתות מחוץ לבית. חבל שאתם לא ממש רואים (לפי השתקפותכם בפורום) כי בסופו של דבר כולנו נשלם את החשבון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגטניו: אל תאכל שום כובע, כולנו חברים זה הכי חשוב |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| על חברותו של גטניו אסור לוותר, אבל על הכובע שלו-כן |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי