| טוענים להם כי הימין בלעדיהם לא יהיה מסוגל לנהל את עניני המדינה. הזלזול הזה: ''ימין'', ''קיצוני'' ושאר הרגלי ''הענקת'' הלגיטימציה המותזים במחול עוועים קטטוני.
והרי שנים רבות תחת הגמוניית השמאל היתה זו מדינת עוני, מדינת ישוב עני עתירת ביורוקרטיה חונקת, עתירת מונופוליזם של כוח שחצני שנישל את רוב האוכלוסיה והציב לפני רבים וטובים קיר בטון.
השמאל לא יכול גם להיות מקור לגיטימציה לימין, הרי זה מגוחך, שהרי בפועל אין שם שום בסיס אידאי בר ממשות פרט לרטוריקה ובריונות הגמונית של ''אתה בחרתנו''. אף אם היה זה שמאל בעל אידאות מוצקות כמקובל במערב, ולא גיבובי מלמוליאדה אודות ''שלום משונה'' ושאר הטחות, הרי גם אז, ממתי השמאל הוא מקור הכרה ולגיטימיות לימין? אין דבר כזה במערב.
תופעה זאת - מקורה לא היה אידאות עדיפות, אלא שלטון והגמוניה שחצנית, שברצותה הן חסמה והן היתירה.
אבל הכוח הזה לא קיים עוד, בעידן אליו פסענו, כפי שהשתקף ביום הזה. נשאר רק ההרגל לשלול.
שאלו איש שמאל מהי האידאולוגיה שלו. הדבר מזכיר כשבמלחמת ששת הימים שאלו שבויים מצריים מהי הדוקטרינה הצבאית הסובייטית שיוחסה לתורת הלוחמה שלהם, ואלה אמרו - דורינה? שו הדא?
אין שם דבר פרט לשכרון ''ההיסטורי'' של תחושת השליטה על משאבים, על חלקים נרחבים מהתקשורת ומשאבי השפעה ובלימה שרירותיים נוספים.
טול את הכוח העירום והשחצני ולא ישאר שם דבר.
העם קבע את דברו במהפך החשוב ביותר בתולדות מדינת ישראל: מהפך רצון החיים ודחיית הצפידות החונקת. העם אמר: סורו מדרכנו, אל תפריעו לנו להתפתח ולפתח, לפרוץ ולהתקדם ולגמוע את החיים האמיתיים. |