  
  
  
|
 |
|
||
  על משפט ומוסר |
|||
|
|||
למקרא דבריך איני יכול להימנע מהשוואתם עם סגנונו של פרלמן בפורום. שניכם אנשים מאמינים. שניכם משוכנעים, כל אחד לפי דרכו, בצדקת הדרך. ההבדל היחידי בנינכם הוא מקור הסמכות. פרלמן שואב סימוכין מהאלוהים היהודי ואילו אתה מהדת האוניברסאלית הומניסטית, שאינה שונה כהוא זה מכל דת אחרת. תשאל כיצד? הרי אלוהי הוא האדם ההומניסט החי ונושם על פני האדמה ואילו פרלמן תולה יהבו בישות טרנסצנדנטית? ובכן אין כל אפשרות להתווכח לא אתו ולא אתך. עקרונותיך הם כה נעלים שאינם נתונים כלל לויכוח. הרשה נא לי להסתמך (גם לי מותר) על הפילוסוף הסקוטי בן המאה ה- 18 David Hume. כאשר המהפכה המדעית כבר יצאה לדרך, הטיל Hume את הפצצה שלו, שעד היום מנסים לפרק אותה בכל מיני אמצעים. הוא התייחס לשלושת העקרונות שעליהם נבנתה ההשכלה: סיבתיות, חוק הטבע והרכוש הפרטי. לגבי הסיבתיות הוא טען שאינה אלא צורה של הרגלים וציפיות לגבי תופעות החוזרות על עצמן בתדירות זו או אחרת. באשר לצדק הטבעי, אנו מפתחים עקרונות שיענו על הצרכים שלנו. רעיון הצדק אינו מענה לרגש או השבעת הרעב. כמערכת אינטלקטואלית, הצורך בצדק הוא מסדר שני מאחר והוא נגזר מדרישה לסדר חברתי. הצדק מיוצר בדיוק להצדקת המוסדות החברתיים ולייצובם. הוא מבוסס על מוסכמות חברתיות. משום כך אף לא מרכיב אחד של הצדק עומד בפני עצמו; משום שלהיות צודק תלוי בהכללות, בלכידות הסכמתית ובהתאמה לעקרונות מקובלים אחרים. הצדק אינו יותר או פחות מאשר מערכת אינטלקטואלית מספקת, המתוכננת להבטיח את התיאום של מערכת מסוימת של מוסדות. מובן שספקנות מסוג זה, למרות היותה מעוגנת היטב בלוגיקה, נדחתה רגשית גם על ידי כל מי שניכס את Hume כאחד מאבות המדע המודרני, עד תקופתנו אנו. האנתרופולוגיה של המאה ה- 20 סיפקה מספיק הוכחות לצדקת קביעתו של Hume לגבי תלות הצדק בהגדרה של מוסדות חברתיים (שגם אתה נמנה עליהם). ברור לגמרי שאתל ויוליוס רוזנברג לא היו מוצאים היום להורג בארה''ב, גם אם הספקות לגבי ההליך המשפטי היו מתבדים. המושג ''בגידה'' היום שונה לחלוטין מאותו מושג בתחילת שנות החמישים. אם זאת איני משוכנע לגמרי שלו ועננונו היה נשפט היום על עבירה דומה בארה''ב, גזר דינו היה שונה מזה שבית במשפט הישראלי גזר עליו. בשני המקרים, או אולי כדאי יותר להשוות אותו לקלאוס פוקס, מסירת סודות הפצצה לצד השני, או גילוי היכולות, נעשו מטעמים אידיאולוגיים. אז מה? האם התוצאה משתנה בגלל המניעים? נושא דומה לחלוטין הוא נושא הסירוב לשרת בשטחים. איני כופר ברצון ובאמונה של הסרבנים ובשכנוע העצמי שלהם, ממש כפי שאיני מטיל ספק באמונתו או באמונתו של ועננו, או באמונתך בצדק עולמי או אפילו באמונתו של הרב עובדיה יוסף. הבעיה אינה אם אמונתך נכונה או שגויה (לדעתי אין יצור כזה ''אמונה שגויה'') אלא כיצד מגיבים המוסדות. כל עוד הינך חלק מהחברה הישראלית הרי שמעשיך או מחדליך נועדו לשנות או לשמר את ערכיה הנוכחיים, אחרת היית עוזב למקום אחר. השאלה חוזרת למקור הסמכות. אם אתה סבור שמקור הסמכות הוא מצפונך האישי, העומד בסתירה כלפי המצפון המוסדי, עליך להביא בחשבון את המחיר שעליך לשלם עבור הנונקונפורמיזם שלך. אין בכך הטלת ספק בנכונות עמדתך אלא רק הצגת תו המחיר. צדק, מוסר ומשפט הם מוסדות חברתיים - פרי של מוסכמות חברתיות. ליציאה מהתלם יש מחיר. הסוציולוג הצרפתי Durkheim טען שהבעיה העיקרית של ההתייחסות החברה לפשע היא זווית הראייה. לדעתו הפשע אינו סטייה המעידה על מחלה, אלא חלק מובנה של החברה האנושית. לא כולם רואים עין בעין את מה שמקובל על הכלל. התוצאה היא שלא אחת מי שנחשב לפושע בעיני סביבתו, הפך למשנה עולם לאחר ששונו המוסכמות (לא רק גליליאו וקופרניקוס). הרשה נא לי להטיל ספק ''בצדק אוניברסאלי'', בהסכמים בינלאומיים לגבי צדק (בלגיים או נורווגי) העונים על הצרכים המוסדיים של מי שהמציאם. פול סארטר ישב בראש ''בית המשפט לשלום'' שדן את ארה''ב לחובה בשל מעשיה בוייטנאם. אותו סארטר, הפציפיסט לעת מצוא, העריץ את כנופיית באדר מאינהוף כהתגלמות ''הכוח הטהור'' (מסתבר שהיה מי שהאמין במושג הזה) ונפשו יצאה לפלסטינים המדוכאים לחומייני ולפול פוט (כל זה מתועד). זוהי כנראה משמעות האקזיסטנציאליזם. זוהי גם הסיבה שאתה מעורר בי פחד ממש בדומה לפחד שמעורר בי עובדיה יוסף. שניכם יודעים את האמת. אני - לא! | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לא רק עמדה מוסרית |
|||
|
|||
דוד פלד, העניין הוא שלגדעון ספירו לא רק שיש עמדה מוסרית מסוימת, אלה גם כשמנסים להתווכח איתו הוא עובר להתקפות אישיות. אני פעם הגבתי על טענותיו על ''אכזריות הכיבוש'' ע''י הבאת דוגמה מקבילה של כיבוש גרמניה ע''י צבא האדום. תגובתו הייתה, בין היתר, שאני רוצה באופן כיבוש מהסוג הזה. ברור שהדרך הנלוזה של הדבקת תוויות מסיימת התייחסות עניינית לכל נושא. נתן גפן קישורים: מסמכים וקטעי עיתונות: http://n.jemix.co.il | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לספירו אין שום תשובות עינייניות |
|||
|
|||
לכן תשובותיו הן תמיד התקפות והדבקת תוויות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד פלד - ציון נכשל באבחנה פוליטית |
|||
|
|||
קראתי ממש בדאגה את דבריך כי אתה פוחד ממני. זה הכניס אותי ללחץ. שנים שאינני מעורר פחדים אצל אנשים (כשהייתי חייל כיבוש חמוש במזרח ירושלים למחרת כיבוש ירושלים המזרחית ביוני 1967, אז פחדו ממני), אפילו ילדים קטנים מחייכים כשהם רואים אותי, והנה אתה פוחד ממני. ברצוני להסיר חשש מליבך. אל פחד. אני אדם נוח לבריות, לא מהפכן אלא סוציאל דמוקרט מתון שקשור בכל נימי נפשו בכללי הדמוקרטיה הליברלית. רק לפני שבוע התנהל באתר ''אינדימדיה'' ויכוח נוקב ביני לביו אנשי קבוצה טרוצקיסטית שהתאגדו תחת השם ''ברית הפועלים הסוציאליסטית'', והם שפכו עלי טונות של גידופים מבית מדרשם, שאני בורגני וציוני וגזען (נגד ערבים דווקא, משום שסברתי שזכות השיבה לא צריכה להתממש באופן דווקני בכל כפר ושכונה בתחומי הקו הירוק - ממש מצחיק לעומת הגידופים ההפוכים שאני מקבל כאן) ומשרת האימפריאליזם ודבק בדמוקרטיה הבורגנית הרקובה, והכל בגלל התנגדותי לאמונתם העמוקה של אנשי החבורה הטרוצקיסטית, שהגאולה לאנושות תבוא באמצעות הדיקטטורה של הפרולטריון. אני נגד דיקטטורה אמרתי להם, נגד כל דיקטטורה, אין דיקטטורה טובה. וזה כאמור מאד הרגיז אותם, בערך כפי שמתרגזים אנשי הימין כאן כשאני מדבר נגד ההתנחלויות והכיבוש. (דיקטטורה אף היא). מחמאות דומות קיבלתי בשעתו גם מהקומוניסטים בימים שעבדו את האלילות הסובייטית. את כל זאת אני אומר לך, ובלבד שלא תפחד ממני. אני באמת לא מסוכן. כאשר אתה טוען כי אין הבדל בין הדת שמקורה באלוהים לבין השקפתי ההומניסטית אוניברסלית, שאף היא ''כמו כל דת אחרת'', אתה סתם מתחכם. הרי גם אני יכול להחזיר לך באותה מטבע ולומר לך שאתה נימנה עם דת ''הסטטוס קוו'' של רק אל תעשו גלים. מפליא אותי שאינך מבין כי יש הבדל בין התפיסה הדתית ''הרואה בחזיונות העולם גילוי של פעולת כוחות על טבעיים'' לבין התפיסה החילונית שמבטאת ''עמדה רוחנית הרואה את העולם כניתן להסבר רציונלי, שוללת את מגמתה של כל השקפה דתית להיות מוחלטת, סמכותית וטוטלית, כלומר להיות מקיפה ופוסקת הלכה בכל תחומי החיים''. (לקוח מהאינציקלופדיה למדעי החברה, כרך ב'). בניגוד לאמור אצלך, אין לי שום קושאן על האמת המוחלטת, וכאדם חילוני ערכיי ניגזרים לא מסמכויות אלוהיות וצווים דתיים או לאומניים בלתי רציונליים, אלא מהכרעה על פי ערכים שהם הסך הכל המצטבר של התבונה האנושית ההומניסטית. אינני מוותר על סמכות הבחירה וההכרעה שלי. הצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, שהתקבלה באו''ם ב- 1948, מהווה עבורי את התשתית הערכית לאורה אני פועל. אתה צריך לקרוא את 30 סעיפי ההצהרה ולומר לי מה לא מקובל עליך, ואם תשכנע אותי כי ההצהרה שגוייה, כי יש אלטרנטיבה טובה יותר, צודקת יותר, אני פתוח לשינוי. אבל גם אם אקבל את הגדרתך כי השקפתי ההומניסטית בדבר שמירה על זכויות אדם היא דת, אזי אתה טועה לחלוטין בתוספת שלך שהיא ''כמו כל דת אחרת''. מה, אין הבדל בין הדתות? הדת של הקוויקרים, פצפיסטים המתנגדים לכל מעשה אלימות, דומה לזו של הפונדמנטליסטים הנוצרים שמקבלים זיקפה וגומרים כל אימת שהם מדברים על ''ארמגדון'', מלחמת גוג ומגוג? האם איו הבדל בין הדת של החמאס או הג'יהאד האיסלמי לבין הסופים שוחרי השלום והאי אלימות? האם אין הבדל בין דתם של רבנים הפועלים במסגרת הארגון שוחר השלום ''רבנים למען זכויות אדם'' לבין קנאי גוש אמונים ורבני ההתנחלויות שקוראים לגרוש, לרצח, לחיסול, לטרנספר? הכל אצלך מישמש אחד? אדון פלד, לא מתאים לך. אינני מבין מדוע גררת לויכוח את סארטר. הוא מעולם לא היה מורה הלכה שלי. הוא אמר וכתב לא מעט דברים שאינם מקובלים עליי, בצד דברים אחרים שאיתם אני מסכים. כאשר יצא נגד הקולוניאליזם הצרפתי באלג'יר הסכמתי עימו, כשכתב נגד האנטישמיות, אני מניח שאף אתה לא תחלוק עליו. אם נפשו יצאה לחומייני או לפול פוט כפי שאתה טוען (לא זכור לי, אבל אני לא עקבתי אחריו באדיקות רבה) כמובן שזה לא מקובל עליי. אבל דווקא לגבי פול פוט, היה לסארטר (אם אתה צודק כי תמך בו) בן ברית בדמות ממשלת ארה''ב. היתה זו ארה''ב שעשתה לפול פוט הנשמה מלאכותית לאורך שנים לאחר שכבר היה מוכה והתחבא ביערות קמבודיה. הממשל האמריקני התעקש כי נציגו של פול פוט ימשיך לייצג את קמבודיה באו''ם. הידעת זאת? דומני כי באשר לסארטר התנהג נשיא צרפת הגנרל דה גול אחרת ממך. הוא הבין כי החברה זקוקה לאנשים שמבקשים לשפר ולשנות גם אם אינו מסכים איתם. ידועה אימרתו המפורסמת של דה גול בעיצומה של פעילותו הביקורתית של סארטר נגד ממשלו, כאשר הימין הצרפתי ניסה לעשות דה לגיטמיציה לסארטר, כי ''גם סרטר זה צרפת''. מהדברים שאתה כותב מתקבלת תמונה של אל תאבק לשינוי, אל תעשה גלים, ''ליציאה מהזרם יש מחיר'', אתה אומר לסרבני ''יש גבול'' למרדכי ואנונו ומכך משתמעת הגנה על הממשל וסדריו. אבל אם כולם היו כמוך, יושבים בשקט ולא יוצאים מהזרם, אז הכומר מרטין לותר קינג היה עדיין יושב כעברין בבתי הכלא של אלבמה (כמו סרבני ''יש גבול'' כיום) ולא מהווה היום אישיות נערצת שעל שמה יש חג לאומי בארה''ב, ואילמלא מאות אלפי סרבני מלחמת ויטנאם, המלחמה היתה אולי נימשכת עד היום וקלינטון לא היה ניבחר לנשיא, ונלסון מנדלה עדיין היה יושב כטרוריסט ובוגד בבית הסוהר כמו ואנונו, בקיצור, הארץ היתה עומדת מלכת. אבל למזלנו יש תמיד כאלה שמבקשים להאבק בעוולות, ברעב, בעוני, ומבקשים להיטיב את העולם, ואתה, כך אני מתרשם, יושב בצד, נהנה מפרי עמלם אם הם מצליחים ואם לאו, ממשיך לזרום עם מה שיש, וגם קצת מתפלסף. גם זו עיסקה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגדעון: נכשל בהבנת הנקרא |
|||
|
|||
על מסגרת הויכוח בינינו הפעם, לשם שינוי, אתחיל מהסיפא של תגובתך, משום שאינה מתאימה לתוכנה, אך מתאימה יותר לסגנונך הרהוט בפורום. כפי שכתבת: ''כך אני מתרשם, יושב מהצד, נהנה מפרי עמלם אם הם מצליחים ואם לא, ממשיך לזרום עם מה שיש, וגם קצת מתפלסף''. הייתי קורא להתרשמותך התרשמות פסיכודלית. אינך מכיר לא אותי ולא את דעותיי; בוודאי שלא את טבלת במחירים שלי לערכים שאני מאמין בהם. אך כעיתונאי, היה חסר לך הצבע. הוספת אותו. יבושם לך. מאחר ותגובתי הייתה לא על מעשיך ולא על מחדליך (שאינם כלל מענייני), אלא על סגנונך, הרי שמה שהוא ''אני'', אינו ממין העניין. ביוון הקדומה, בה נולדה אומנות הויכוח, מטרת הוויכוח הייתה ביקורתית, להראות לבן השיח שהוא טועה ולא על מנת לנצח בויכוח. הרעיון שרצוי לנצח בעזרת הויכוח נראה לכל כרעיון וולגרי, ואמנות השכנוע בעזרת דיבורים נקרא בשם הגנאי ''דמגוגיה''. אפלטון סיפר לקוראיו על הוגי דעות המלמדים את תלמידיהם את אומניות-הוויכוח-לשם-ניצחון. הוגי דעות אלו היו לדעתו אסון שכן הם מפיצים דמגוגיה זולה, דוגמת הסופיסטים, במקום להפיץ את אהבת האמת. אם מדברים ביוונים, נראה לי שהאלים חננו את הקיקלופים בכוחנות מרובה משום שהייתה להם עין אחת בלבד. בעין אחת כידוע, לא ניתן לראות אלא ראייה דו-ממדית, ללא עומק... אך נעזוב את היוונים ונחזור למקומותינו. על דת רציונליות ועל דתות אחרות בהיסטוריה של הפילוסופיה, הרציונליות הוגבלה מסיבות שונות. בגישות מהזרם שקנט ייצג, המגבלות נבעו מטבעה של החשיבה האנושית, כפועל יוצא של המבנה הפסיכולוגי או הביולוגי של נפש האדם. מגבלות אחרות קושרו למגבלותיהם של החושים; או עם מגבלותיו של המדע שאינו מסוגל לענות על כל השאלות המוצבות לפניו. אחרים הדגישו את המצב הפיזיקלי של הטבע, שאינו תלוי כלל בחשיבתו של האדם, ההופכים את המחקר המדעי לבלתי אפשרי בתחומים מסוימים ; דוגמת הכאוס, מהירות האור, המגבילים את המחקר במידה מסוימת בחלקים כאלה או אחרים של העולם. מגבלות אחרות קושרו לקיומנו ההיסטורי ולאי יכולתנו לחזות את העתיד. בין שאר הסיבות בולטת טענתו של פופר שאין ביכולתנו לחזות את גידולו של הידע האנושי. (הפרכת תיאוריות היסטוריות יכולה להתבצע מתוך התיאוריות עצמן ולא ע''י תצפית חיצונית לתיאוריה). מגבלות הכלכלה נובעות מאינדטרמיניזם וממשוב (Feedback). מגבלות אחרות נובעות מבחירת אופי התיאור. כמו''כ קיימות מגבלות לרציונליות כאלה שנחקרו ע''י פרויד הנובעות מחולשותיו של האדם וממגבלותיו הפיזיות. שתי אסכולות צמחו מההפרכה הלוגית של הרציונליות הספקנות (Skepticism) והאמונה (Fideism). הגם ששתי הגישות עוינות לפילוסופיה, שתיהן מסתתרות מאחורי ארגומנטים פילוסופיים דומים. כדי להביס את שני שומרי הראש האלה של גבולות הרציונליות נדרש להתמודד עם הטענות הפילוסופיות שמציבות שתי גישות אלה ולהפריך את הארגומנט המצוי בבסיס גישתם. הטענה עליה הם מתבססים הא שמנקודת מבט רציונלית הבחירה בין שתי אמונות, עמדות, דרכי חיים, במדע במתמטיקה במוסר בדת, במטפיסיקה או כל תחום אחר היא בחירה שרירותית. הטיעון הוא שלא ניתן בדרך רציונלית לבסס בצורה רציונלית כל בחירה שהיא, אף כי הרציונלית מתימרת לשלול כל בחירה שרירותית. ליבת הטיעון של זרמים אלה היא ניתוח הדרך הרציונלית המקובלת להגן על עמדות או רעיונות. את שיטת ההגנה הזו ניתן לכנות ''ארגומנט הבומרנג''. ניתן להציג את השאלות ''מהיכן אתה יודע?'' ''נמק את עמדתך'' או ''הוכח את עמדתך''. כל תשובה לשאלות אלה תתקל באותה סדרת שאלות ותוביל לרגרסיה אינסופית. כדי לנתק את המעגל יש לעצור בנקודה העומדת מעל לכל שאלה. נקודה זו צריכה להיות סטנדרד, קנה מידה , מטרות שיש לקבלן בצורה אירציונלית על מנת להימנע מהרגרסיה האינסופית הזאת. תהליך מתן תשובות, שהחל בצורה רציונלית, יסתיים תמיד בצורה שרירותית. מאחר ועקרונית אין נקודת עצירה אוניברסלית, התוצאה הבלתי נמנעת של תהליך כזה היא רילטביזם מוחלט. גם אם כל האנושות כולה הייתה עוצרת באותה נקודה סובייקטיבית, עדין תישאל השאלה אם נקודה זו אכן הובילה לטיעון רציונלי אמיתי על העולם. לסקפטיסיזם ולפידאיזם אכן יש טיעון מוחץ. ההבדל בין שתי הגישות הוא המסקנה המוסקת מהבניית טיעון אירציונלי בלבו של כל טיעון רציונלי. בעוד שהסקפטיסיסט ימנע מקביעת עמדה בין שתי עמדות מנוגדות, הפידאיסט יתחייב לאחת מהעמדות בהתלותו אותה בסמכות אירציונלית, שהיא המחליטה עבורו. האמונה שהרציונליות מוגבלת ע''י הצגת התירוץ של מחוייבות אירציונלית מאפשרת לכל אירציונליסט להתחייב בצורה אירציונלית בלי שיאבד את היושרה האינטלקטואלית שלו. עם זאת, כל המשתמש בתירוץ זה אינו יכול לבקר את מי שמחויבותיו שונות משלו. אם הטיעון שהוצג לעיל נכון, אין טעם בכל ויכוח רציונלי. כל ויכוח יסתיים תמיד בהתייחסות לסמכות בה ניתלה כל אחד מהמתווכחים. אם המגבלה על הרציונליות היא ההגבלה לוגית, היא משותפת לכל בני האדם, ואין מי שיוכל להימלט מהתחייבות אירציונלית כלשהי. זוהי למעשה הצדקה רציונלית לקיום האירציונליות. עם זאת, האירציונלי משלם מחיר כבד יותר בשימוש ''בטיעון הבומרנג'' כאשר האדם הרציונלי יפנה אותו כלפי האירציונלי. מאחר ואין בכוונתי להפוך את תשובתי לשיעור בפילוסופיה, נעצור כאן. כל מה שנאמר כאן יש לו מטרה אחת: להראות ש''ההשכלה'' החליפה אל אחד באחר. בעוד שמקור הסמכות שלפני המהפכה המדעית היה האל, הרי שמקור הסמכות הועתק לאל אחר ''הרציונליות'' עם אותן הבעיות. אל תתפלא איפה על מקור ההשוואה. אין זאת ''סתם התחכמות'' כדבריך אל ניסיון של הזרם הרציונלי של ימינו להבין את מגבלותיו, שאתה אינך מודע להן (אל תהיה מודאג. הרציונליות אכן מצאה פתרון לפרדוקס הזה שלא כאן המקום לפרטו). על הבנת הנקרא מאחר שאני כותב כנראה בצורה לא ''עיתונאית'', שלית רק את מה שנראה לך והתעלמת, ביודעין או שלא ביודעין, מכל השאר. להלן תמצית דברי: 1. בכל חברה שהיא, מקור הסמכות הוא מוסדותיה. בחברה דתית: הממסד הדתי, במדינה: מוסדות המדינה וכד'. 2. כל המוסדות החברתיים, ללא יוצא מן הכלל, מתבססים על מוסכמות חברתיות. 3. כל אחד יכול לחלוק על מוסכמות אלו כאשר מקור הסמכות להצדקת עמדותיו יכול להיות הרב עובדיה יוסף, עמדת המפלגה או מצפונו האישי. 4. כאשר יש התנגשות בין עמדת הפרט למוסכמות, שני הצדדים פועלים לפי אותם כללי משחק: המוסדות מגינים על עצמם ע''י כפייה והפרט משלם ע''י אבדן חירותו או חייו. 5. ''הפשע'', אינו מחלה אלא צורה של הבעת מחאה (נגד מוסכמות מוסריות או חומרית) לפי הסוציולוג הצרפתי Durkheim 1912 6. מוסר ומשפט אינם אלא מצרך, ככל מצרך אחר, שיש לו מחיר. אין דבר כזה כמו ''מוסר אוניברסאלי'' שתקפותו זהה ''לחוק טבע'' (1739 David Hume ). המסקנות מהאמור לעיל היא: 1. וענונו שילם עבור מצפונו 18 שנה. גם הוא וגם המדינה נהגו לפי אותם כללי משחק (ראה 4 לעיל). 2. אותם כללים חלים גם על מסרבי שירות. 3. מאחר וכללי המשחק אינם חוקי טבע, אלא מוסכמות חברתיות, אין עדיפות לאחד הצדדים. כל אחד מהם נהג כשורה. סיכום הטענות שלי כלפיך הן לפי המסקנה השלישית. 1. אם אתה טוען, כפי שטענת, שמשפט וענונו היה המשפט מבויים, הרי לא רק שאתה טועה ומטעה אלא אתה רואה בעין קיקלופית אחת. 2. אם אתה מסתמך על מוסדות בינלאומיים בלי להתייחס למניעיהם, הרי שזו כוחנות לשמה הנובעת מראייה דו-ממדית. 3. כל מי שסבור שלא רק שקיימת אמת אוניברסאלית אחת, אלא הוא הוא היודע אותה, נכלל בקטגוריה של המאמינים, מחצר הרבי מלובביץ' מהוותיקאן או מהדת הרציונלית. אין שום הבדל ביניהם (דרך אגב, היסמכות על אנציקלופדיות אינה אלא נקודת התחלה לחיפוש. אינך יכול לתרגם משפה לשפה רק ע''י היסמכות על מילון, מדויק ככל שיהיה. ראה גם הערתי בנושא הגדרת ''טרור'' שלא מצאת מקום להתייחס אליה). זה הראי שהצבתי מול טיעוניך להפעם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תוספת לענין סארטר |
|||
|
|||
לאחר קריאה נוספת של תגובתך נראה לי שכדאי להוסיף עוד מספר מילים בנושא סארטר. לא טענתי שאתה חסיד של סארטר. פשוט הבאתי דוגמה של רציונליסט הומניסט, שיצא מבית מדרשו של קאנט וההומניזם המוסדי שלו (השמאל בצרפת) הביא אותו להמצאת המושג ''כוח טהור'' ששימש לו כהצדקה לטרור. זוהי בדיוק רציונלית מוסדית של חסיד שוטה בשם הערכים האוניברסליים. קבל את סליחתי אם דברי התפרשו כהשוואה בינך לבינו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפלד: אחרי שירדנו מהאולימפוס, מהן דעותיך לדעתך? |
|||
|
|||
אם הבינותי נכון את השיעור הקצר שלך בפילוסופיה, אז כולנו דתיים וכולנו משייטים ומחליפים תפקידים ועוברים את הקווים פעם לכאן ופעם לשם בין הרציונליות לאירציונליות. בסדר, שיהיה. מאחר והתלוננת שאני מייחס לך דעות מבלי שאני מכיר אותך ואת ערכיך, אזי, קודם כל אני מתנצל אם יחסתי לך דעות שאין לך, ושנית אני מאד סקרן לדעת אותן. אז אנא בטובך, אמור נא לי באיזו דת אתה מאמין? ואחר כך אודה לך אם תגלה את אזני באשר לדעותיך. אתה אומר שגם ואנונו נהג כשורה וגם ממשלת ישראל נהגה כשורה וכי משפטו לא היה מבויים. אם כולם נהגו כשורה, האם גיבשת דעה מי צודק? אתה בעד ואנונו או בעד חוטפיו ושופטיו או שמא אתה מהאו''ם? האם אתה חושב שמשפט ואנונו לא היה מבויים בגלל שאתה חושב שבכלל אין משפטים מבויימים, או שמא יש דבר כזה אלא שהמשפט הזה היה ''כשורה''. ואשמח אם גם תסביר. (אנא, קרא את תשובתי ל''מי שזוכר'' בה הסברתי לו מדוע לדעתי המשפט מבויים). באשר לסרבני הכיבוש, האם לדעתך גם הם וגם ממשלת ישראל ששלחה אותם למאסר נהגו כל אחד כשורה, או שיש לך עמדה בכל הקשור לכיבוש? אתה בעד, נגד? האם אתה בעד ההתנחלויות והמתנחלים או בעד המאבק הפלסטיני נגדם או שמא לדעתך שני הצדדים נוהגים כשורה? אני לא מבקש לדעת את מניעיך אלא רק את דעותיך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ספירו, כאשר אתה מטיח האשמה על תיאום עמדות... |
|||
|
|||
בין התביעה לבין השופטים, מן הראוי שהאשמה כה חמורה תהייה מגובה - בצמוד אליה - בעובדות ממשיות. ודוק: השופטים - כדבר שבשגרה - מתאמים עם באי כוח הצדדים עניינים פרוצדוראליים שונים הקשורים לאופן ניהול המשפט במטרה לייעלו וכו'. האשמתך התייחסה, מן הסתם, לתיאום עניינים מהותיים, כגון תיאום תוכנו של פסק הדין. האשמה מעין זו הנזרקת לחלל האוויר בלא משהו ממשי שיתמוך בה - מטיבעה שהיא מתפוגגת כנפיחה יגעה (כלשון השופט אליגון). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליוסי- על משפט מבויים ותאום עמדות |
|||
|
|||
מתברר שלמרדכי ואנונו השפעה מאגית עליך (וגם על דוד פלד) בכך שהוא ממית אצל שניכם את יסוד הספקנות, ואתם אצים רצים להגן על שופטים ותביעה שנהגו כחברי מאפיה הניפגשים בחדר האחרוי של המסבאה. פתאום אתה מגן בצורה כה נחרצת על מערכת המשפט, במשפט שהיה אחד משיאי העיוות המשפטי (ולו בגלל היותו משפט סגור, שהרי במקום שבו עין הציבור הביקורתית לא יכולה לשזוף את המערכת, מתפתחת מדגרה של שחיתות וזוהמה, כפי שאמר שופט בית המשפט העליון של ארה''ב, דומני שזה היה השופט ברנדייס, שאור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. במשפט ואנונו כל המימסד, משפטי ופוליטי פחדו מאור השמש). דומני כ בתשובתי ל''מי שזוכר'' הסברתי היטב למה המשפט היה מבויים, ואם מלה זו מפריעה לך לא אכפת לי להמירה בביטוי משפט מכור. תאום העמדות בין התביעה והשופטים היו לאורך כל המשפט. גם מפגשים שבאופן פורמלי אתה מכנה ''עניינים פרוצדורליים'', אינם תמימים כלל ועיקר. מדובר למעשה בנושאים הקשורים לדרך ניהולו של המשפט שקובעים מה יהיה בו ומה לא. כאשר ההגנה לא יכולה היתה לחקור עדים מסויימים ולהביא אחרים, כאשר התביעה היתה מגישה לשופטים ''חומר חסוי'' שלהגנה אסור לראותו והשופטים מאשרים זאת, הם הופכים לחלק ממאפיית הממשל ומאבדים בכך כל זיקה למערכת משפט דמוקרטית כפי שלומדים אותה בפקולטות למשפטים. התביעה לא היתה צריכה להכתיב פורמלית את פסק הדין לשופטים, כי השופטים, כזרוע מוארכת של התביעה, ידעו היטב את תפקידם בפרטיטורה ''הפטריוטית'', הם הרי באו מאותה סמטה אפלה של ''ההאש האש'' הביטחוני ממנה הגיחה התביעה. אבל נראה שבנושא זה אני מכלה דבריי לשווא כי ההבדלים בין התגובות הפרימיטיביות נוסח סוריא או בן בסט לבינך, האמור להיות מעט יותר מתוחכם, הוא באמת יותר בסגנון, אבל לא כל כך במהות. כולכם בסופו של דבר שפוטים של מערכת מניאקית הנגועה בסינדרום התאבדות והשמדה עצמית, בכל הקשור לנשק אטומי, ביולוגי וכימי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ספירו, כשאתה אומר שאני מגן על מערכת... |
|||
|
|||
המשפט, אני לא יודע אם לבכות או לצחוק. בעצם, אתה יודע מה ? אני דווקא מגן על מערכת המשפט. אני - הקטן - מגן (ואם להיות קצת עניו: מנסה להגן) עליה מפני אלה המנהלים אותה כיום. ואומר לך עוד משהו: אתה - גדעון ספירו - עוד לא יודע כלום על מה שקורה בתוך המערכת הזו. ולעניין וענונו: התיאומים הפרוצדוראליים עליהם דיברתי מתקיימים - חייבים להתקיים - תמיד בנוכחות באי כוח שני הצדדים. שיחה של שופט עם ב''כ צד אחד שלא בנוכחות הצד השני, היא עילה ברורה לפסלותו. שופט - ואפילו אינו חכם במיוחד - לא יפול בפח שכזה. ככל שאני מנסה לדלות מדבריך בדל אפשרות ששופטים תיאמו עמדות עם הפרקליטות - אני מוצא חשדות על דרך הדרש והאלימינציה, אך ''בשר'' של ממש - אין. האמן לי ספירו, המערכת הזו חולה מספיק (מאניאקית אתה אמרת), אבל לא צריך להדביק לה מחלות שאין בה (או שלא ניתן להוכיח את קיומן). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליוסי- שאלת תם |
|||
|
|||
מה בדבר טענתו של גדעון על חומר חסוי שההגנה לא יכולה להתגונן מפניו מהטעם הפשוט שהוא חסוי מעיניה. ומה בדבר טענתו על עדים שלא ניתן להגנה לחקור. אם דברים אלה נכונים, מה הטעם לנהל משפט עם סנגוריה. אפשר לדון במעמד צד אחד ולסגור עניין. לא כן ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי, האם האמנת - אפילו לרגע - שניתן... |
|||
|
|||
במדינת ישראל להרשיע אדם על סמך ראיות שלא הוצגו בפניו ושלא ניתנה לו אפשרות סבירה להתגונן מפניהן? האם האמנת שוענונו הורשע על סמך ראיות מבלי שיראה אותן - עד האחרונה שבהן? אתה יודע מה? אני בטוח שאפילו ספירו לא חושב כך. עכשיו קצת סדר משפטי: ישנן ראיות שלגביהן מוציאים תעודת חיסיון של שר הביטחון. מרגע שראייה מסויימת הופכת חסוייה - ניתן שלא להציגה בפני הנאשם, ואז ה''מחיר'' הוא שגם לא ניתן להציגה בפני בית המשפט. חוק סדר הדין הפלילי קובע בעניין זה: ''לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך''. ההוראה הזו - שהיא מאושיותיו של משטר דמוקרטי - היא קטגורית וחד משמעית שאין כל אפשרות לעקוף אותה. אם סבור ספירו, שוענונו הורשע על סמך ראיות - או עדויות - שהוא לא ראה אותן ושלא ניתנה לו אפשרות להתגונן בפניהן, הדבר אינו מוסיף לו - לספירו - כבוד. אכן, מערכת המשפט חולה וראוייה לביקורת ולניעור רציני - אבל תקיפת המערכת המשפטית דרך המקרה של וענונו, ועוד באמצעות טענות סתמיות, איננה תורמת - בלשון המעטה - להבראת המערכת החולה הזו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסי- אני רק שואל שאלות- ועוד אחת. |
|||
|
|||
אם הראיה היא חסויה, מה הטעם בהצגתה מלכתחילה אם תוצא עליה תעודת חסיון ? וסופה כדבריך שלא תובא לבית המשפט ? אלא אם כן הכוונה היא להביא ראיות חסויוות על מנת ליצור את האווירה המתאימה (כי לראיה על פי דין היא לא תוכל להחשב) ולסמוך על כך שגם השופטים הם בסופו של דבר רק בשר ודם, ולא רובוטים המתוכנתים לשפוט רק על פי מה שמוגדר כראיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי, ראייה חסוייה אינה מוצגת בפני... |
|||
|
|||
גורם כלשהו - כולל לא בפני בית המשפט הדן את הנאשם (כולל לא בדלתיים סגורות). אם הנאשם רוצה להתנגד לחיסיון, ישנו הליך מיוחד של עתירה לגילוי אותה ראייה. העתירה מתבררת - בדלתיים סגורות - בפני שופט של ביהמ''ש העליון, והוא זה שבוחן את הראייה ומחליט אם מוצדק הדבר להמשיך בחיסיון או שיש להסירו ולגלות את הראייה (לנאשם ולביהמ''ש שיושב בעניינו). אם השופט העליון מחליט להסיר החיסיון, פתוחה הדרך לפני התביעה לעשות אחד משני דברים: א. לגלות את הראייה. ב. להחליט שאינה מוכנה לגלות את הראייה, ואז למשוך את כתב האישום ולגרום לזיכוי הנאשם (גם זה כבר קרה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסי-יש לך בעיה בהבנת הניקרא |
|||
|
|||
לא כתבתי שאתה מגן על מערכת המשפט בדרך כלל (אם כי גם זה יתכן, אבל אין לי מספיק מידע באשר לכך), אלא הדגשתי כי משפט ואנונו משתק אצלך את הביקורת (אם היא קיימת) כי אתה, כמו ישראלים רבים, שפוט של המערכת בנושא הגרעיני בכלל ובסוגיית ואנונו בפרט. לשאלתך אם אתה צריך לצחוק או לבכות, עצתי לך שתבכה. אינני יודע מאיפה אתה יודע שאני ''עוד לא יודע כלום על מה שקורה בתוך מערכת המשפט''. יש לי חדשות בשבילך. אני יודע הרבה, אינני יודע אם אני יודע יותר ממך, אבל אני מקווה שתוכל להתרשם לבד על ממדי הידיעה שלי אם יעלה בידי לסיים בקרוב את כתיבת הספר שאני שוקד עליו: ''גזענות, אפלייה ועיוותי דין במערכת המשפט הישראלית''. (צריך למצוא מו''ל אמיץ). מתגובתך אני מבין שאינך מבין את טענותי באשר למשפטים מבויימים ומכורים במערכת המשפט הישראלית, כפי שהיו הדברים במשפט ואנונו וכמעט בכל המשפטים שמתכסים בשמיכת ''ביטחון המדינה''. בכדי שמשפט יהיה מעוות, מכור ובזוי, השופטים לא צריכים לעבור על הכללים הפורמליים. הם יכולים לשמור על כל תג ותג של הפורמליסטיקה ולהוציא מתחת ידם מלאכה של כפיפות והרכנת ראש בפני התביעה, עד כדי אימוץ תמליליה. גם אם הם מוסיפים משלהם, הרי זה מתוך כניעות יתר לשלטון, בבחינת תראו כמה אנחנו נאמנים לביטחון המדינה. כאשר ההגנה במשפט ואנונו ביקשה להעלות את נושא החטיפה, התביעה התנגדה, והשופטים היו יכולים לקבל את בקשת ההגנה וגם לדחותה. בשני המקרים אין חריגה מהמותר הפורמלי. אבל כחבורה של שפוטי המערכת השופטים כמובן קיבלו את עמדת התביעה. אין כל משמעות אם נציג הנאשם נוכח בפגישות שהתביעה יוזמת עם השופט. הוא שם בבחינת נוכח נפקד, מוצג סטטיסטי למען הפרוטוקול, מה שחשוב וקובע זה מה התביעה רוצה, ואת אשר תרצה, כך יקום. בנוסף לאמור, יש אכן גם אין ספור מקרים שבהם השופטים עוברים על הכללים הפורמליים וניפגשים ביחידות עם התובעים, וכאשר הדבר נודע לפרקליטי הנאשם, הם מביעים מחאה, וברמבית המקרים השופטים לא פוסלים עצמם. אני הייתי עד לתופעה זו באחד המשפטים בהם ניתבעתי על ''זילות בית המשפט''. כל העסק הזה של תעודות חסיון משר הביטחון נועד קודם כל להתנכל ליכולת פרקליטי הנאשמים להגן עליהם. לכן זה עסק מסריח ונבזי. בבתי המשפט בכלל ובעתירות בעליון בפרט בנושאי ''ביטחון המדינה'', התאזרח נוהג לפיו המדינה מגישה לשופטים חומר חסוי לעיונם בלבד, כמובן בהסבמה כפוייה של העותרים, כי אם יסרבו, ישדרו מסר שאינם סומכים על בית המשפט, והם הרי מחפשים כל דרך לרצות את השופטים כדי שלא יהיו עויינים. כך נופלים העותרים שוב ושוב למלכודת הפתאים. הצרה היא שכל הנחמדות הזו של העותרים לא עוזרת, כי השופטים מעיינים בחומר ואומרים את שתי מילות המפתח ''נחה דעתנו''... ודוחים את העתירות. עזוב יוסי, העסק מושחת עד היסוד, ואני מתרשם מהדרך בה אתה מגן על השופטים במשפט ואנונו, שאין לך מושג ירוק על ממדי הריקבון, או שיש לך מושג כזה ואתה פשוט משלים עם כך משום שאתה פטריוט גדול, כפי שאפשר להתרשם מהערותיך, המרכין ראשו בפני המנטרה ''ביטחון המדינה''. אני ממלא כאן אחר עקרון הספקנות שדוד פלד דיבר עליו (אבל לא יישם, לא בנושא ואנונו ולא בסוגיית סרבני הכיבוש.). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ספירו, לעניין וענונו: |
|||
|
|||
אם הבנתי נכון את עיקר טענותיך - הן סובבות סביב סירובו של בית המשפט לדון באופן הבאתו ארצה. בוא נניח, שוענונו היה מוכיח בביהמ''ש את כל מה שהוא טען בענייןזה. כיצד היה בכך להשפיע על חומרת האישומים שהואשם בהם ? אכן, מידי פעם עולים במערכת המשפט הירהורים אם לא הגיע הזמן ''לחנך'' (בעצם, בלי מרכאות) את הרשויות ולהפעיל את ''תורת פירות העץ המורעל''. אבל גם אתה - אם אתה רציני - הרי לא תטען שראוי להתחיל ולהפעיל את התורה הזו עם וענונו דווקא. הרי אין מחלוקת על העבירות שעבר וענונו. הוא עצמו הודה בעובדות. גם אם נניח שוענונו נילחם - מבחינתו - למען מטרה צודקת, הרי שחלק אינטגרלי ממאבקו זה היה לבצע אותם מעשים שמדינת ישראל - מה לעשות - רואה בהם עבירות חמורות. כלומר שאין זה המקרה שאדם מודה בגניבה, שהיא - גם לשיטתו של הגנב - מעשה לא ראוי. אצל וענונו, ביצוע המעשים - שישראל רואה בהם עבירה -נחשב למעשה ראוי. אילו וענונו היה טוען שהוא לא ביצע את מה שמיוחס לו והכל שקר וכו' וכו' - גם אם בתוך תוכו הוא יודע שביצע - כי אז כל הסיפור היה מקבל פרספקטיבה שונה. אבל, וענונו הרי לא טוען לחפות. להיפך - הוא מתגאה במה שעשה. האם אתה כופר בסמכותה של המדינה - כל מדינה - לשפוט אדם שלפי חוקיה עבר כלפיה עבירות ? ועוד מילה על פירות העץ המורעל: תורת זו - עניינה, או לפחות עיקר עניינה, הוא איסוף ראיות באופן לא חוקי. אופן הבאתו של וענונו ארצה - חוקי או לא חוקי - איננו, בשום אופן, חלק מתהליך חקירתו או איסוף הראיות כנגדו. ובכלל, אני מתקשה להבין אדם שעבר - בגאון - עבירות חמורות, ואחר כך מנסה להאחז בזיזים פרוצדוראליים בדרכו לבית הסוהר. הרי בכך, מבחינה מסויימת, הוא יורה לעצמו ברגל. הלא כן? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסי - אתה יורד כל הזמן לשולי הכביש, וגם שם מסלף |
|||
|
|||
א) שוב חוזר על ענין פירות העץ המורעל כדי להוכיח שהשופטים היו בסדר, ואני מנסה להסביר לך, וכנראה לא מצליח להגיע אליך, שזה בכלל לא חשוב לי בנושא סוגיית המשפט המבויים או המכור. צריך להיות ברור לך, שאילו היו יושבים במשפט שופטים, אפילו שופט אחד, שרואים בנשק גרעיני אסון שהממשלה מביאה לפתחנו עד כדי סכנת השמדה עצמית, כל המשפט היה נושא אופי אחר. ציוות השופטים בנושאים ביטחוניים נעשה כך, שישבו שם כאלה שהשב''כ נתן להם סיווג ביטחוני הכי גבוה, כלומר אלו שופטים שפוטים שמראש יעקמו כל דבר נגד הנאשם. ואין דבר קל יותר מאשר לקחת את כללי הפרוצדורה ורק על פיהם להוציא להגנה את כל האויר מטעוניה. אני מציע לך להיפגש עם אביגדור פלדמן והוא יספר לך סיפורים מסמרי שיער איך שופטים עוסקים בפרוש שרירותי של עובדות, עד כדי סילוף מוחלט, כדי שיתאימו לדעותיהם הקדומות והגזעניות. זה לא רק לגבי ואנונו. קח את הדוגמא של רצח חגית קיקוס. תפשו את סולימן עביד, בדואי עם מנת משכל מאד מוגבלת, והלבישו עליו תיק והשופטים הלכו עם התביעה על אף כל האבסורדים שבדרך. ולאחר שמצאו את הגופה במקום שונה לחלוטין ממה ששיערו, וכשהיה ברור שהנאשם אינו הרוצח, אבל בוודאי קיים יותר מספק סביר, חזרו והרשיעו אותו עד לעליון. למה? כי גזעני מערכת המשפט אמרו לעצמם בערך כך: ''יכול להיות שהוא לא הרוצח, אבל אולי כן? אז אנחנו השופטים לא ניתן לבדואי (מה עוד שחור - איזה שילוב שאין לו סיכוי בישראל - ג.ס.) להלך חופשי בגלל הספק שרצח נערה יהודייה''. זה לא נאמר כך בפסק הדין. שם, בפסק הדין יש כל הבירבורים המשפטיים המקובלים עליך, נו, אז מה? קח את ענין רצח דני כץ. במשפט החוזר ישבה שופטת שהיא גם תובעת לשעבר גם בוגרת חינוך מפד''ל, ושופט ששרת בעבר בשב''כ והם כתבו בפסק דינם אבסורדים מוחלטים (למשל בענין העינויים, איך הם סגרו את זה? באמירה,''נו אז אולי היו כמה כאפות'', זה לא בסדר אבל בגלל כאפות לא נזכה אותם.). גזענותם של השופטים שעמדה ביסוד החלטתם להרשיע את הנאשמים היתה כה חזקה, עד שהם התגלו כקתולים מהאפיפיור. בעוד השב''כ הגיש חוות דעת, עוד במשפט הראשון בחיפה, כי לא מדובר בארוע לאומני, וכי כל הסימנים מראים שהם לא הרוצחים, החליטו השופטים במשפט החוזר כי כן היה רקע לאומני, ובכך כמובן כיוונו לדעת ההמון המוסת והגזעני בישראל בימים סוערים אלה של אינתיפאדה. כאשר שופטים מחליטים להיות עויינים לנאשם, אז אין כל חשיבות לסעיף זה או אחר בפרוצדורה. הם כבר יעקמו כל דבר כך שנציגות המדינה תהיה מרוצה. אתה טועה לחלוטין כאומרך שואנונו לא כפר באשמה. ועוד איך כפר. הוא טען כי מה שעשה לא היה ריגול ולא היה בגידה; כי מסירה לא מוסמכת של מידע לעיתונות על ידי עובדי מדינה היא עניין של יום יום. איך אתה חושב תתקיים העיתונות במדינה דמוקרטית אם לא תהיינה הדלפות של מיסמכים סודיים או מסירת מידע על ידי מי שלא הוסמך? כיצד אתה חושב ניפנף נתניהו, שעה שכיהן כראש האופוזיציה, במסמך סודי של צה''ל (דומני כי קראו לו מסמך שטאובר) בעניין מו''מ עם הסורים על הגולן? הוא הביך את הממשלה בגילוי מידע סודי, משום שמישהו בצבא שלא היה מוסמך מסר לו. זה בדיוק מה שעשה ואנונו. כל הידיעות שהתפרסמו לפני זמן מה על חולי סרטן אצל עובדי הכור בדימונה נבעו מגילוי מסמכים סודיים. כל החשיפות של כרמלה מנשה ברדיו על מחדלים בצבא מבוססים על הדלפת מידע על ידי מי שלא הוסמך. כלומר, ואנונו טען כי הוא אכן מסר מידע אבל זה היה נחוץ וחשוב במסגרת כללי משטר דמוקרטי וזכות הציבור לדעת, וגם אם עבר עבירה פורמלית כלשהי, אין לה קשר לריגול ובגידה. אני לא מבין את הראש שלך כאשר אתה אומר כי מי שגאה במה שעשה, צריך להינות לשבת בכלא. למה? תסלח לי, כאן אתה כבר מידרדר לאזור הדמדומים שבין הרשעות לכסילות. היועץ המשפטי יושב כבר מספר שנים על המדוכה אם להעמיד אותי לדין על מכתבים חריפים שכתבתי לשופטים כמחאה על פסקי דין. חלק מהשופטים הגישו תלונות נגדי. הצטברו אצל היועץ איזה 100 תלונות. כל תלונה כזו על ''זילות בית המשפט'' וגם ''העלבת עובד ציבור'' (לכשעצמם סעיפים עריצים לפיהם נתנו לחתול לשמור על השמנת) שווה שלוש שנות מאסר, יחד כבר צברתי איזה שלוש מאות שנים. הודעתי ליועץ וכך גם אמרתי בחקירות במשטרה, שאני מאד גאה במכתבים האלה וכי בכתיבתם מילאתי חובה אזרחית. נו, אז אתה חושה שאני אשמח לשבת בבית הסוהר? לא, אני אעשה כל מאמץ להיאבק בבית המשפט (אם יוחלט להגיש נגדי כתב אישום) ואנצל כל חריר פרוצדורלי, כדי לצאת זכאי. נראה שהמשפטן שבך גבר על הדמוקרט שבך. אתה כבר חושב כמו שופט שב''כניק, שסבור כי אם בן אדם גאה על מעשיו, הוא בוודאי ישמח לשבת בבית הסוהר. אני חושב שפשוט התחרפנת. יאללה, תהיה בריא ותגיש מועמדות למשרת שופט. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ספירו, אשיב לך תוך... |
|||
|
|||
מאמץ להתעלם מ''הרעשים האישיים'' שאתה מנמר בהם את תגובתך. בעצם, אתה יודע מה ? אני דווקא מבין אותך: קיימת ביננו אי סימטריה מסויימת, בכך שאני יודע עליך הרבה יותר ממה שאתה יודע עלי. ואת הפער הזה אתה משלים בעזרת פיגומים הבנויים מהתייחסויות אישיות. כך או כך, נדמה לי שאתה יכול כבר לבזוק מלח על הכובע שלך, שאותו תיאלץ - כך אני מקווה - לאכול בשלמותו תוך זמן לא רב. ולעניין: כדי לסלק אי הבנה מעל השולחן, אספר לך שאני חותם על כל מה שאמרת בעניין השופטים, שהם שפוטים של המערכת (בטחונית, משטרתית וכו'). כמעט ואמרתי ש''זה דרכו של עולם''. לדעתי - וככל שאני מכיר את המערכת המשפטית - כל ניסיון להאבק בתופעה הזו, משול פחות או יותר למאבק גיבורו של מיגואל דה סרוונטס. ועכשיו לעניין וענונו: וענונו לא כפר - למיטב ידיעתי - באף לא אחת מהעובדות שיוחסו לו. הוא כפר במשמעותן המשפטית. מרגל, בוגד, גנב, נוטל שוחד וכיוצא באלה תארים הם משמעויות משפטיות של מעשים פיזיים. נדירות תמצא גנב שיגיד ''גנבתי'' הוא יעדיף תמיד לומר ''לקחתי''. האם ציפית שוענונו יודה שהוא בוגד או מרגל ?! מי שמוסמך - עפ''י חוקי מדינה פלונית - להגדיר, משפטית, את מעשיו של עבריין הוא בית המשפט. ושוב, אני לא כופר בכך שלבית המשפט יש אג'נדה בטחונית/משטרתית. אגב, כאשר אתה מפנה אותי אל עו''ד פלדמן, אני מפסיק להיות אובייקטיבי. זאת כיוון שאני אוהב את האיש היקר הזה (בגלל מה שהוא). לקרוא את מה שהוא כותב זו חגיגה אמיתית. השופטים - כולל בעליון - יודעים היטב בתוך תוכם שהם חגבים לעומת עו''ד פלדמן (אגב, אני מקווה - לטובתך - שעינו של עו''ד פלדמן תשזוף את הספר שלך קודם שייצא לאור). ועוד משהו: אל תבקש ממני לאכול מהחרא המצוי בצלחתו של עו''ד פלדמן. יש לי מספיק בצלחת שלי. אלא שהבעייה של השופטים היא לא בכך שיש להם אג'נדה בטחונית/משטרתית (דבר שכאמור לא ניתן למגרו). הבעייה היא בכך שישנם שופטים - לצערי לא מעט, וגם לא באיזו עיר שדה נידחת - שיש להם אג'נדה אישית. אני לא מאחל לך ליפול - חס וחלילה - קורבן בידי שופט עם אג'נדה אישית (ואם נפלת - לא אוכל לנחם אותך). לורד דנינג אמר פעם: ''השופטים אינם כליל השלמות, הם עשויים לשגות ולגרום עוול... שגיאותיהם נובעות מאי ידיעה, מחוסר כישרון, ממשוא פנים ואפילו מתוך יחס של איבה''. ובאשר להצעתך שאגיש מועמדות לשפיטה - אני לא מתאים, כי אני תמיד עם הצודקים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליוסי, אל תדאג, לא אוכל שום כובע |
|||
|
|||
זו כמובן חוכמה קטנה מאד לומר שאתה יודע עלי יותר ממה שאני יודע עליך. בוודאי שזה כך וישאר כך כל עוד אני מופיע בשמי המלא וקורותיי הם כספר הפתוח ואילו אתה מעדיף להישאר באלמוניותך. יחד עם זאת יש בכך גם יתרון. מאחר ואיני מכיר אותך הרי שאני מתייחס אליך על פי מה שרואות עיניי בלבד בטקסט הכתוב. ''הרעשים האישיים'' (ביטוי נחמד שאני מאמץ) מהווים אף הם תוצאה של התרשמותי מהכתוב. אינני חושב שאני עומד לאכול כובעים, כי כל אימת שיתווסף מידע חדש, גם הרעשים האישיים ישונו בהתאם. בתגובתך הנוכחית שופר מצבך בעיניי לאין ערוך לנוכח הדברים החמים שאמרת על אביגדור, הסכמתך עם דבריי על האג'נדה של השופטים וסרובך לקבל מינוי של שופט. בעניין ואנונו נמשיך כנראה להיות חלוקים, כי בנושא זה, כפי שכבר ציינתי, אתה מאמץ אורחות חשיבה של השופט הביטחוני המצוי. לכן אתה מייחס לסרובו של ואנונו להודות בריגול ובבגידה, את אותה משמעות שגנב מייחס למעשהו (''רק לקחתי'') ואני מייחס לכך משמעויות הרבה יותר עקרוניות, כפי שפרטתי בהרחבה בקטעים שכבר פרסמתי, ולא אחזור עליהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגדעון: שוב בעיות בהבנת הנקרא |
|||
|
|||
מכיון שאתה מסתמך על הספקנות שלי כדאי שלא תשמיט את השאר, אחרת אחשוד שלא קראת או שלא הבנת. 1. לעניין וענונו השבתי לך תשובה עקרונית משום שאיני מצוי בפרטים מעבר למה שנכתב בעיתון. וכל מה שכתוב שחור על גבי לבן, במיוחד בעיתון, תמיד מעורר אותי לשאול מי כתב? ולמה בדיוק עכשיו? לא תמיד יש לי תשובות מושכלות וממרומי גילי אני יכול להבטיח לך שהתשובות מגיעות בסופו של דבר, אם כי לא תמיד מה שניחשתי. בתמצית לענין עצמו: זכותו הבסיסית של וענונו לפנות אל מצפונו כאל מקור הסמכות למעשיו. אל יתפלא אם המדינה, שמקור הסמכות שהיא נתלית בו הוא מערכת החוקים שלה, מגוננת על עצמה ושולחת אותו לבית הכלא. הוספתי גם שח''י שנים לא הפתיעו אותי בהשוואה לגזרי דין אחרים שנתנו הן במדינת ישראל והן בארה''ב בעד עבירות דומות. האם עבר על חוקי המדינה? התשובה חיובית, אלא אם אינך מכיר בחוק הישראלי (דוגמת חברי המחתרות בבתי המשפט הבריטיים או מקרים מוכרים אחרים מהאקטואליה של היום). טענה מקדמית כזאת נדחית על הסף, אלא אם השלטון מודיע שאין לו זכות ריבונית על אזור השיפוט. האם המשפט היה הוגן? על כך השבתי לך שאין לי כל מידע. אני רוצה להניח שרמת ההוגנות במשפט לא הייתה שונה מרמת ההוגנות הממוצעת במשפט הישראלי. פה אתה מעלה שאלה נוספת לגבי אותה רמה ממוצעת. כל מה שתגיד - אקבל. זה לא התחום שלי ואין לי כל מקורות מידע זמינים בנושא; זאת בתנאי שהעובדות שהגיעו אליך לא עברו סינון אפילו ברמה של השימוש שלך בטיעוני. תשובתי הקצרה שאני עוסק רק במה שאני יודע ורק במה שאני יכול, קבלה כאן הרחבה. במילים אחרות: אני מצהיר שאני בן אדם מוגבל במיליון שטחים ואפילו מודע לכך. לכן מאמצי מכוונים לפי סדר עדיפות פנימי שלי כאשר תיקון מערכת המשפט בישראל אינו נכלל בהם. 2. נושא הסרבנות על כך קבלת תשובה מאד מפורטת ומנומקת שאין בדעתי לחזור עליה. אתה יכול לטעון שאינך מקבל את טיעוני (ואז אבקש ממך לנמק, אולי טעיתי). אתה יכול לטעון שלא הבנת אותם ואז אנסה להסביר בצורה טובה יותר. אינך יכול להתעלם לחלוטין מהכתוב ולטעון שלא נכתב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לספירו, אני מעדיף לעסוק רק במה שאני יודע, או יכול |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגדעון ספירו - תשובה אישית |
|||
|
|||
אנסה להשיב לך בקצרה הדת שלי היא הספקנות, בראש ובראשונה לגבי דעותיי שלי. נקודת המוצא שלי היא שאני טועה, וכל מסכת חיי היא ניסוי ותהייה אחת מתמשכת. לעתים אני עולה על פתרונות שמניחים את דעתי והרבה פעמים לא. זוהי תוצאה של הצבת דעותיי מול אותו ראי שהצבתי כלפיך. לא הייתי חבר אף לא במפלגה אחת, מה שלא הפריע לי בכלל לנסות להעניש את ממשלת המערך אחרי שבמלחמת יום כיפור מצאתי עצמי מושלך כבשר תותחים בגזרה הסורית. אם לפני המלחמה הצבעתי למפלגות שמאל קטנות (לוקסוס שהרשיתי לעצמי בגלל רגישות כלשהי לצדק חברתי), הרי שאחרי המלחמה הצבעתי לבגין. הרציונל מאחורי ההצבעה היה שכמו שהשלטון הציל את גולדה מסרטן, והפך את טרומן, העסקן האפור בחסות המפיה לאחד הנשיאים הישרים וחשובים של ארה''ב, השלטון יוריד את בגין מהכיכרות ויעשה אותו למנהיג. מכל מקום הצבעתי בעד הדמוקרטיה: בעד החלפה שיטתית של השלטון ונגד השליטים האינסופיים.. הסתבר לי שטעיתי באיש, אך לא בבחירה. אני סבור שהאיש מתאים ביותר לעמוד בראשות הממשלה בשעה זו הוא ביילין. כאשר העמיד עצמו לבחירות מול ברק, תרמתי ככל יכולתי למערכת הארגונית שלו (ההתמחות שלי היא בקרה ניהולית). הפעם עשיתי מה שעשיתי לאחר שבחנתי היטב את האיש ואת פועלו. הרעיון המרכזי מאחורי עמדתי היה שהגיע הזמן שאת המדינה ינהל מישהו שלא צמח במערכת הביטחון. היכולות הארגוניות שלו מוכחות הפועל (השר הראשון שביטל משרד שהועמד בראשו משום שחשב שהוא מיותר; השר שייעל בזמן קצר ביותר את משרד המשפטים; השר שכמעט ייעל את משרד הדתות לאחר שלא בצליח לבטל אותו למרות תמיכתו הבלתי מסוייגת של ברב הראשי באקשי-דורון). בפוליטיקת פנים הצליח ליצור קשב גם אצל המתנגדים הפרלמנטרים הגדולים ביותר שלו (המתנחלים) והגיע אתם להדברות באותה מידה שהגיע להדברות עם הפלסטינים ולהציג תכנית מגובשת למדינה יהודית שאינה שולטת בעם אחר, בעלת רוב יהודי יציב של כ- 75%. טענותיי העיקריות אליו שהוא ברח מהמערכה ובחר סדרי עדיפויות שגם הוא מסכים שאינם נכונים, כפי שאפרט להלן: הבעיה העיקרית של מדינת ישראל היא שאף לא ממשלה אחת, מאז ששת הימים, למעט ממשלת אשכול, לא קבעה את גבולותיה הריבוניים של המדינה. לא שרון עם הויתורים הכואבים שלו, לא העב''מים ביבי ותאומו ברק, לא פרס לא רבין ובוודאי לא ראשי ממשלות הליכוד שלפניהם. לא שאין תפיסת ביטחון לממשלות. לא שאין גבולות התואמים לתפיסה זו. פשוט אין מנהיג. לדידי לא משנה עם שרון היה קובע את הגבולות לפי תפיסתו (לא בהכרח לפי תפיסתי), או אפילו ליברמן. גבולותיה של מדינת ישראל עמומים ממש כמו הנשק הגרעיני שלה. הס מלהזכיר מפאת עין הרע. למה? משום שאת המדינה הזאת מנהיגים הרב כדורי ול''ו צדיקי ההתנחלויות. מול כוח 17 שכזה אין אף מנהיג אחד שיכול לעמוד. בעצם מנהיג היה יכול לעמוד, אך לא כשהוא פועל מאחורי הקלעים של תפוח או אשכולית ז'. ופה אני חוזר לביילין. היחידי שהצליח להגיע אתם להסכמים של Non Paper הוא אותו אחד שהגיע ל- Non-Paper עם אבו-מאזן. אני חושד בו שהוא חושש מכישלון קולוסאלי באקלים הנוכחי ולכן הוא מתחבא. אחד ההישגים הגדולים ביותר בתקופת הממשלה הנוכחית, הוא הקמת ''גדר הביטחון''. שרון לא סתם גרר רגליים. לא משנה איזה שם יקראו לגדר הזאת, היא יוצרת עובדות פוליטיות בשטח שאי אפשר להתעלם מהן. כל הטענות המטומטמות שלא ניתן בשטח להפריד בין יהודים לערבים צוחקות למעלים אותם בפרצוף. ניתן גם ניתן. מישהו צריך להוביל ולעמוד מול ביקורת. לדעתי (וכמו שיכולתי לטעות עד כה אני יכול לטעות גם בנקודה הזאת) לאידיאולוגיה יש ריח חריף של כסף. ''זכרנו את שוק העבדים הפלסטינים'' אולי, כאשר ישוב להם השכל, אחרי שנשבור להם את העצמות, נמשיך להעסיק אותם בחקלאות ובבניין, ואנו נחזור לכלכלה הנכונה. דומני שבנושא המדיני הייתי מספיק ברור. באשר לסרבנות ביילין העלה פעם הצעה בכנסת, עוד בימים הטובים, שקוממה עליו את כל העולם. הוא הציע שהשירות בצה''ל יהיה על בסיס התנדבותי + צבא מקצועי. כלומר: כל מי שאינו רוצה לשרת בצבא, דתי או חילוני, ערבי או יהודי, פשוט יצהיר שאינו רוצה בכך. הביטוח הלאומי שלו לא ייפגע וממילא גם לא זכותו לעבוד. את בלון הניסוי הוא שלח למפלגות החרדיות. התגובה הייתה מהומה גדולה. הממסד הדתי שולט בנתיניו דרך הפטור. לו ניתנה זכות הבחירה לתלמידי הישיבות, הנהרגים באוהלה של תורה, לצאת לשוק האזרחי, בלי ששוט הממסד התורני הייתה מונפת עליהם, פני החברה החרדית (וממילא האזרחית), היו משתנים מיד. אלא מה, הממסד הדתי היה מאבד מאד מכוחו. באשר לביטחוניסטים, נו להם היו ההתבטאויות המתאימות להם. התוצאה הייתה שהחוק לא עבר אפילו לשלב ניסוח. על הסרבנים ישנם דברים המכונים Public goods. כל מיני שירותים לקהילה שעל הפרט לתרום מעט אך כל הקהילה נהנית מהם. לדוגמה: כבישים, אכיפת חוק, צבא. ככל שירבה מספר המשתתפים, כן תקטן התרומה היחסית של כל אחד מהן. התכונה הרציונלית, זו המכתיבה לפרט לדאוג לענייניו בצורה המיטבית, עובדת קשה כאשר אין תכונה המכונה סולידריות. כל פרט חושב שאף אחד לא ירגיש אם הוא לא יתרום את חלקו ''למה שמשה לא יעשה את זה?''. את התוצאה אנחנו מרגישים היום בעומס על אנשי המילואים. מכאן עמדתי לגבי הסרבנות. איני סבור שמי שאינו מוכן להתאבד, מוכן לוותר על ההגנה שמעניק הצבא. אין זה מצב שאם הסרבן ישכנע את כולם לנהוג כמותו, הוא עצמו יהיה מוכן לחיות במדינה שמצב מלחמה ללא צבא. מישהו יצטרך לעשות את העבודה ''הבזויה''. ''שמשה יתגייס!''. חברה שאינה רוצה להתאבד תכניס את הסרבן הזה לכלא לתקופה העולה לפחות פי כמה על תקופת המילואים אותה אמור היה הסרבן לשרת. היא תמשיך לקרוא לו למילואים מיד לאחר צאתו מהכלא והוא יחזור או לשטחים או לכלא. הכל לפי צו מצפונו ותג המחיר של המצפון. עד מתי? עד שישונה החוק, עד שישראל תצא מהשטחים, עד שיבוא המשיח. אין מי שיכריח את הסרבן המצפוני לעשות יותר מאשר להציל את חייו ואת חיי האנשים שהוא אחראי עליהם, בדרך שאומן לכך. החלופה: תמצא חברה שמתאימה לך בחו''ל. תשאל למה הוא ולא גאוני התורה? פשוט משום ששכחת שהרב כדורי הוא זה שמנהל ממרומי מאה שנותיו את מהמדינה. שרון, או מי שיחליפו, רק קבל ממנו אישור. אלה הן דעותיי, אותן ניסיתי לנסח בקיצור נמרץ, הגם שאיני חושב שהן רלוונטיות. אני מצהיר קבל עם ועדה שיכול להיות שאני טועה בכל אחת מהמילים שנכתבו על ידי. גם כך אין זה משנה. אם מישהו ישכנע אותי שאמרתי שטויות הדבר היחידי שיקרה הוא שהבנתי שלי את העולם סביבי תשתנה. אך לא יותר מכך. נו באמת, מה זה חשוב מה אני חושב חוץ מאשר לי עצמי ולראי? למרות מה שאמרתי, לעולם לא אקבל שיש מישהו שיודע פחות ממני יטען שהוא יודע מה טוב בשבילי משום שהתגלתה לו השכינה או סמכות ''רציונלית'' כלשהי שאינה מתבססת על טיעונים רציונליים (דרך אגב, יש לי מומחיות אקדמית בנושא, כשם שאני מנסה ללמוד ממומחים את הנושאים האחרים שמעניינם אותי ובונים את ההשקפות שהבעתי לעיל). כאן כנראה ההבדל הקטן בינינו. אני מתנצל מראש לפני מי מהפורום שעשוי היה להיפגע מדברי. הם נועדו בראש ובראשונה למי ששאל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר פלד, לאור תמיכתך ביילין, ועל רקע העובדה... |
|||
|
|||
שהינך מתמחה בבקרה ניהולית היה מעניין לדעת מה דעתך על שיטות הבקרה של ביילין עצמו שעה שהוא כיהן כשר המשפטים. במילים אחרות, מה דעתך על כך שביילין - השר - התחפש כדי לסייר ברחבי ממלכתו ? אולי ארחיב קצת: כשביילין נכנס לתפקידו כשר המשפטים תליתי - כמו גם רבים אחרים - תקוות שהנה בא אאוט סיידר שיראה את הדברים מזווית קצת אחרת ואולי רחבה יותר. העובדה שביילין ביטל בזמנו את המשרד שהוא עצמו עמד בראשו - משרד הכלכלה - דיברה כמובן לזכותו כמי שחושב בצורה רעננה, רואה דברים בראייה ממלכתית וכו' וכו'. כניסתו של ביילין למשרד המשפטים לוותה על ידי - ועל ידי רבים אחרים - באותה תקווה, שאולי הוא ישחט שם כמה פרות קדושות, והעיקר - יאלץ את פקידי משרד המשפטים לחשוב. העובדה שהנה בא אדם שלא מתכופף מול נשיא בית המשפט העליון - היתה חשובה כשלעצמה. עד שהגיע הרגע המטופש ההוא של ההתחפשות. במשרד המשפטים לא היו צריכים ליותר מזה. האיש חלב בסבלנות את הפרה וכשהתמלא הדלי הוא בעט בו ברגע של חוסר שפיות. אין הסבר אחר. תמיכתך בביילין מחייבת - כך נראה לי - התייחסות למעשהו חסר התקדים הזה ולתבונה המונחת בבסיסו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ביילין במשרד המשפטים |
|||
|
|||
רקע 1. כפי שאולי ידוע לך משרד המשפטים הינו מוסד מקצועי עם מסורת רבת שנים לטוב ולרע. הוא גם מתנהג כמוסד ממשלתי. התוצאה התבטאה בכפל תפקידים בנושאים שונים ובהוצאות תפעוליות העולות בהרבה עשרות אחוזים על תפעול של משרד עו''ד פרטיים בהיקף דומה. 2. כל מי שעמד בראשות המשרד הגיע ממערכת המשפט, ובמידה לא מעטה של צדק, משום שזה משרד מקצועי פר אקסלאנס. טבעי הוא, כך בני אדם עובדים, שמערכת השיפוט נוהלה למעשה ע''י נשיא בית המשפט העליון, שהוא שופט מעולה אך גם מנהל שהבקרה רק תועיל לו. שיטה השלב הראשון לפני שניגשים לשנות מערכת הוא לימוד תפקודה. הנחת המוצא היא שכל מערכת ממוצעת, במגזר הפרטי או הממשלתי, פעלה לפני שהגיע מנהל חדש ותפעל גם הרבה אחריו. שלב זה הוא, שלב איסוף המידע לגבי האפיונים של המערכת הספציפית ודרכי עבודתה הוא קריטי לצורך לימוד הפונקציונליות שלה. רק כדי לסבר את האוזן, מנהל במגזר הפרטי עובד לפי יעדים ואילו מנהל במגזר הציבורים עובד לפי מגבלות (בכך ניתן להרחיב אך אני מעדיף לדחות זאת אם יהיה צורך). מאחר והגורם המוביל הוא מגבלות שמקורן בנהלי העבודה הקבועים של הארגון, בתקנות בחוקים במסורות ארגוניות, ובמיוחד במשרד מסוגו של משרד המשפטים, תהליך איסוף העובדות ממקור ראשון הוא יותר מאשר חיוני למי שעומד לקבל החלטות לגבי האג'נדה שלו, ואשר הגיע מחוץ למערכת; אחרת, הכישלון מובטח מראש. תוצאות 1. אגפים של המשרד אוחדו ולבעלי התפקידים הכפולים נתנה אפשרות לסיים את תפקידם בלי שיתמנה להם מחליף. מהפכה שעברה בשקט ומתוך הסכמה. 2. יחסי העבודה בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון עברו תהפוכות רבות מאבקי כוח, כתוצאה מהבדלי גישות שהסתיימו בהכרה במגבלות הכוח של כל אחד מהם, מה ששימש כצעד הראשון לקראת יעול מערכת המשפט. להזכירך, עד ביילין לא היה שר משפטים אחד שהטיל ספק במעמדו של אלוהים, קרי אלוהים הוא סגנו של השופט. התחילה להיתנסח שיטה שונה למיון ובחירת שופטים ששטרית מנסה להחילה בדרכו. עבודת החריש נעשתה ע''י ביילין. תשובה לשאלתך האם גם אתה סבור שביילין תיאם את ביקורו בבית המשפט עם עו''ד עקיבא נוף? האם גם אתה סבור שתגובת השופט הנכבד לביקור לא הצדיקה את הביקור בדיעבד? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר פלד, התחפשויותיו של ביילין... |
|||
|
|||
לא הצטמצמו לארוע בודד. חשובה לי דעתך - כתומך ביילין - לדרך איסוף אינפורמציה בתחפושת, וזאת טרם שנברר את טיבה ואיכותה של אותה אינפורמציה. אגב, מה עניין עקיבא נוף לכאן? אנא עדכן אותי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליוסי - התחפשות ועקיבא נוף |
|||
|
|||
צר לי שאתה מתייחס לעניין הטכני ולא למהות. עקרונית, כאשר מפקד בצבא מודיע על בואו לביקורת, הצבא מפעיל את נהלי שגרת ביקור מפקד: ''כל מה שזז - תצדיע לו וכל מה שאינו זז, סייד אותו''. נוכחות של בעל תפקיד משנה את ההתנהגות השגרתית ומקנה נופך שונה לאירוע. למידע, שהוא תמיד מוטה בעיני המתבונן, נוספים רעשים נוספים. אני מוכן להסכים אתך שהטכניקה של הרון אל ראשיד (אותה חיקה ידינו הירדני ללא הצלחה) אינה הטכניקה היחידה. אם אינה לטעמך, אני מקבל את דעתך. אך האם לא השיגה את מטרתה? התחפושת נחשפה בדיון לפני השופט, ששמו זרח מפרחוני כרגע, כאשר עקיבא נוף שטח את טיעוניו. השופט הנכבד פסק לרעת מי שנוף ייצג, ובהנמקה לפסק הדין טען שעורך הדין עשה קנוניה עם שר המשפטים ותיאם עימו את ביקור האינקוגניטו מראש. הנושא, למיטב ידיעתי עדין בדיון לפני בית המשפט העליון כאשר עילת הפנייה הייתה הענשת הלקוח על מה שנראה לשופט התנהגות בלתי נאותה של עורך דינו, בלי שהשופט ינהג לפי סדר הדין ויברר אם להרגשתו יש על מה לסמוך. כאמור, איני מעודכן אם נתנה פסיקה בעניין. לפי צורת התבטאותך, אני מניח שאתה בא מהתחום. אתה מודע היטב ''למזג השיפוטי'' השונה של השופטים שנובע לא אחת ממידת קרבתם לאלוהי המשפט. המקרה הזה, לדעתי, הוא אחד מהחריגים, שעו''ד מן השורה נתקל הבן לא אחת בהופעותיו, ומשר משפטים, מטבע הדברים, נחסך ההיבט של ''שירות ללקוח'' שעל בית הדין לספק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר פלד, שמו של השופט... |
|||
|
|||
למיטב זכרוני הוא טל שחר. אני מתקשה לראות את התחפשותו של ביילין כעניין טכני. ראשית, ביילין סיפר בריאיון שהוא נהג כך לא פעם אחת, אלא כמה פעמים אך בשאר הפעמים הוא לא נחשף. דבר שני, המדובר למיטב ידיעתי בהתנהלות חסרת תקדים של שר. דבר שלישי וזה החשוב, האם השר התעלם מהאפשרות שבמעשהו זה הוא מעמיד עצמו באור מגוחך כלפי הכפופים לו וכלפי כולי עלמא? מה שמדאיג כאן הוא שיקול דעתו המוטעה של השר כשהחליט לבצע - אישית - את מעשה הקונדס המביך הזה. מזל שביילין לא היה שר החקלאות. שכן אז הוא היה יורד לסיור בשוק הסיטונאי כשהוא מחופש ל...מלפפון. אגב, ביילין היה גם שר הדתות. ניתן, אם כן, להניח שהוא סייר בבתי הדין הרבניים כשהוא מחופש ל...קונילמל. אתה יודע מה ? תוך כדי כתיבת הדברים אני מגיע למסקנה שביילין הוא קצת אינפנטיל. קשה למצוא הסבר אחר למעשה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליוסי: תודה על העדכון |
|||
|
|||
לצורך הענין אני מוכן לקבל את טיעונך (וכבר קיבלתי אותו בתשובתי הקודמת) שיש פן מגוחך בהתחפשות. וודאי שיש שיטות אחרות מכובדות יותר. אך האם אתה מקבל את התנהגותו של השופט טל-שחר כתואמת את האתיקה? כאן כבר הסיפור אינו מעורר גיחוך. המילים אחרות - שקלול. האם הישגיו המוכחים במשרד, והעלאת עדיפות הטיפול בנושא שירות הלקוח לא עושים את בילין למלפפון ירוק יעיל וחכם? לטעמי, פרצוף הלפלפ הביליני, המסתיר כמות של יושרה שאינה מצויה בפוליטיקה, עדיף על שמירת הפסון של הטל-שחרים. אך זה עניין של טעם. אולי אחזור למקור ממנו התחיל הדיאלוג בינינו. אין לי כל כוונה לשכנע אותך שאני צודק. יתכן שראייתי מוטעית והעדפה שלי לפוליטיקאי שמעשיו גלויים עמדותיו בהירות בצורה מספקת שניתן לחלוק עליו, מאפילים על מסכותיו הגלויות. אצל האחרים המסיכה היא הן על המעשים והן על העמדות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר פלד, לגבי עקיבא נוף... |
|||
|
|||
אם יספרו לי עליו סיפור פנטסטי, אהסס אם לדחות אותו על הסף. ומעשה שהיה כך היה: לפני כשנה ישבתי בספריה של בית אריאלה וחיפשתי בעיתונים סיפור מסויים משנות השבעים - כלומר מלפני כעשרים וחמש שנים. תוך כדי עילעול בעיתונים נפלו עיני על כתבה גדולה העוסקת בעקיבא נוף עם תמונת שער וכו'. מתוך סקרנות התחלתי לעיין בכתבה (למרות שחיפשתי דבר מה אחר לחלוטין). וכך, בעוד אני מעיין בכתבה (שהיא כאמור מלפני כעשרים וחמש שנים), נפתחת הדלת ונכנס...עקיבא נוף. באותו רגע הבנתי איך הלוטו עובד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליוסי על עקיבא נוף |
|||
|
|||
הוא הרבה יותר ציורי מהפיס או מהלוטו, כפי שבוודאי הסתבר לך מאותה כתבה. אני מעדיף את הפיס, ששם לפחות ניתן לך סיכוי להרויח, גם אם אחד לעשרה מיליארד. חוץ מזה, אני יכול לספר לך סיפורים דומים, של פגישות בלתי אפשריות ובלתי מוסברות שתמיד מחזירות אותי לפתיח של ''פגישה בסמארקאנד'' של סומרסט מוהאם. הסופר מספר ששלח את משרתו לשוק לקניות.לאחר שעה קלה המשרת חזר מבוהל וחיוור וביקש ממנו את הסוס הכי מהיר שיש לו. הסופר מסר את הסוס ושאל את המשרת לסיבת הבהילות שקפצה עליו. השיב המשרת'' ''פגשתי את מלאך המוות בשוק ועלי לברוח ממנו כמה שיותר רחוק - עד סמארקאנד''. ירד הסופר לשוק, פגש את מלאך המוות ושאל אותו מדוע הבהיל את משרתו? ''מאד הופתעתי לפגוש אותו כאן'', השיב המלאך, ''הרי יש ליפגישה אתו היום בסמארקאנד!''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ביילין במשרד המשפטים - כמו חתול ששומר על החלב |
|||
|
|||
שהרי הוא עצמו מתגאה כיצד הפר את החוק ''הלא דמוקרטי'' האוסר מפגשים עם אש''ף. ויש גם כמה הפרות חוק אחרות שבהן אינו מודה, כמו למשל, האשמתו בספטמבר 1979 על ידי רבין במעורבות ב''ווטרגייט נוסח ישראל'' (לדברי רבין). ומעשה שהיה כך היה: ביילין כעס על שידור קטעים מיומנו של משה שרת בקול ישראל, המגנים את שמעון פרס קשות. הוא התקשר ל''קול ישראל'', ולחץ על השדרן (בניגוד לתקנות רשות השידור) לחפש בארכיון קטע מיומנו של שרת המכוון נגד רבין ולהשמיעו ברדיו. השדרן אמנם מצא קטע כזה אך ביקש לא לשדרו כדי שלא להפר את התקנות. ביילין, בעצת הפרסומאי דוד פוגל, שהועסק במשך שנים על ידי מפלגת העבודה, שלח את הקטע למערכות ''דבר'' ו''הארץ'', ואז קבע רבין כי הקטע מזויף ומסולף והאשים את ביילין ש''בישל'' את הפרשה. ביילין הכחיש כל מעורבות בה. ומי שרוצה עדות כתובה לפרשה זו יעיין נא בספרו של העיתונאי הוותיק משה מייזלס ''מבן-גוריון עד פרס''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למנשביק: אתה מתכוון אולי לשומר החלב הנגבי? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד פלד, חן חן על התשובה |
|||
|
|||
עתה קווי המיתאר של המחלוקת (וגם ההסכמה) בינינו הרבה יותר ברורים, קודם כל משום שהם גלויים, אם כי אני חייב לציין שהפרוט שלך תאם פחות או יותר את אשר שיערתי. רוצה לומר, מי שנטוע במרחב הלאומי חילוני ליברלי שמתנייד בין בגין לביילין. אני שותף לך ביסוד הספקנות, (דת גם היא?), וכפי שכתבתי לך, אם תשכנע אותי שההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם היא מסמך שגוי, ויש להמירו בקודקס אחר (הרי אנשים דתיים אנחנו) אשנה את דעתי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על מגילת זכויות האדם |
|||
|
|||
קצת היסטוריה למחשבה היה איזה מתמטיקאי פילוסוף צרפתי, במאה ה- 18 (1785), בשם קונדורסה, שעסק בשאלה של הכרעת הרוב במשטר דמוקרטי. השאלה שעסק בה היא האם הכרעת הרוב, כאשר ניתנת אפשרות להצבעה חוזרת, אכן מייצגת את עמדת ציבור המצביעים. הפתרון המתמטי שלו שהראה שלוגית זו אפשרות אך לא בהכרח האפשרות היחידה. לדוגמה, כאשר יש שלוש הצעות להצבעה, A,B,C. יתכן מצב שהמצביע יעדיף את הצעה A ע''פ B, ואת הצעה C על פני B, אך יעדיף את C על פני A. אפשרות זו נדחית ע''י חוקי הלוגיקה, אך היא קיימת בחברה האנושית. התוצאה הלוגית, במקרה זה אינה התוצאה היחידה. ב- 1948, כלכלן ידוע בשם Arrow, חקר את השפעת ההצבעה של בעלי מניות בחברה ציבורית והגיע לאותה מסקנה. מאחר וחשד שהוא עומד על כתפי ענק ומשם הוא מביט על העולם, חזר להיסטוריה וגילה את המחקר של קונדורסה. המסקנה שהוכחה מתמטית ספקה שלכאורה נוצר מצב שלארגון יש מטרות משלו (האם ארגונים חושבים?) שאינן מייצגות בהכרח את רוב הרצונות של מרכיביו. על מגילת הזכויות של האו''ם מ- 1948 האו''מ נוצר ע''י המנצחים במלחמת העולם, ועל רקע הזוועות שמלחמה זו גרמה, וניסח את המגילה ברוח ההשכלה המערבית. העקרונות כלליים במידה מספקת שכל אדם עם השכלה מערבית יקבל אותה ללא היסוס. הבעיה מתעוררת במשהו טריוויאלי - היישום. המציאות מוכיחה שהיא יודעת להמציא מצבים מאד מאד בלתי חזויים. נקפוץ קצת קדימה, 1975, אמנת הלסינקי לזכויות. הישג מפואר לרוח האדם שאפילו ברה''מ חתמה עליו תמורת חיטה אמריקאית. הבעיה ששתי האמנות האידיאליסטיות האלה הולידה התגלתה בשנות השמונים. הניצנים שלה היו ''הירוקים'' וההמשך שלה ''בתי הדין לפשעי מלחמה''. שוב, רעיונות נהדרים אלא שהם הופיעו בעולם שאינו מוכן להם בהכרח, וזאת בלשון המעטה. החלטות אלו הניחו מוקש מתחת למוסד הריבונות. שאלה היא אם יש מקום לריבונות, ואולי עדיף ממשלה עולמית, אך תסכים אתי שזב לא הזמן ולא המקום לדבר על כך. האם מדינות מוכנות להתפרק מריבונותן בשם אידיאל הצדק המערבי? ניקח לדוגמה את האיחוד האירופי. תהליך מאד ממושך (ששוב לא זה המקום להיכנס לניתוח שלו) גרם לויתורים קטנים, אך משמעותיים על סמלי ריבונות זה התחיל מאיחוד המשפט, שאפילו בריטניה, שנכנסה לשוק ברגלים קרות ונגררות, קבלה את עליונות פסיקת בתי המשפט של האיחוד על פני פסיקת בתי הדין שלה. רק לסבר את האוזן, בית המשפט האנגלי הוא סוברני לגמרי. הוא יכול לשנות אפילו את החלטתו שלו בנושא מסויים שלא לדבר על פסיקות של בתי דין אחרים. זה היה הצעד המשמעותי הראשון של בריטניה שמשמעותו ויתור על אחד מסימני הריבונות. השני אירע לא מזמן. איחוד המטבע. כאשר נעשית עבודת הכנה שכזאת בין קבוצת מדינות, הצעד הבא ברור. ''הקמת בתי משפט לדיון בפשעי מלחמה שבוצעו על פני הגלובוס''. ארה''ב הגדולה וישראל הקטנה שואלות קודם כל כיצד הדברים יפגעו בריבונותם, אח''כ, האם אין הדברים עומדים בסתירה לאינטרסים הלאומיים המוצהרים שלהן, ובסוף האם ההגדרות המשפטיות של בית הדין בהאג לגבי פשעים, עולות בקנה אחד עם ההגדרות המשפטיות שלהן. מניסיוני המקצועי, כאשר מעתיקים שיטת ניהול של מפעל מצליח למפעל זהה לו מכל הבחינות, בלי להתאימה לסביבה הארגונית החדשה, הכישלון מובטח. תשאל למה? הרי במפעל התאום השיטה הניבה ענבים למה כאן היא מניבה ביאושים? פשוט ווטסון. אנשים שונים. עכשיו, לאחר שיש עלי תווית של ''בין... לבין..'' אני מקווה שדברי מובנים יותר. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי