  
  
  
|
 |
|
||
  על מגילת זכויות האדם |
|||
|
|||
קצת היסטוריה למחשבה היה איזה מתמטיקאי פילוסוף צרפתי, במאה ה- 18 (1785), בשם קונדורסה, שעסק בשאלה של הכרעת הרוב במשטר דמוקרטי. השאלה שעסק בה היא האם הכרעת הרוב, כאשר ניתנת אפשרות להצבעה חוזרת, אכן מייצגת את עמדת ציבור המצביעים. הפתרון המתמטי שלו שהראה שלוגית זו אפשרות אך לא בהכרח האפשרות היחידה. לדוגמה, כאשר יש שלוש הצעות להצבעה, A,B,C. יתכן מצב שהמצביע יעדיף את הצעה A ע''פ B, ואת הצעה C על פני B, אך יעדיף את C על פני A. אפשרות זו נדחית ע''י חוקי הלוגיקה, אך היא קיימת בחברה האנושית. התוצאה הלוגית, במקרה זה אינה התוצאה היחידה. ב- 1948, כלכלן ידוע בשם Arrow, חקר את השפעת ההצבעה של בעלי מניות בחברה ציבורית והגיע לאותה מסקנה. מאחר וחשד שהוא עומד על כתפי ענק ומשם הוא מביט על העולם, חזר להיסטוריה וגילה את המחקר של קונדורסה. המסקנה שהוכחה מתמטית ספקה שלכאורה נוצר מצב שלארגון יש מטרות משלו (האם ארגונים חושבים?) שאינן מייצגות בהכרח את רוב הרצונות של מרכיביו. על מגילת הזכויות של האו''ם מ- 1948 האו''מ נוצר ע''י המנצחים במלחמת העולם, ועל רקע הזוועות שמלחמה זו גרמה, וניסח את המגילה ברוח ההשכלה המערבית. העקרונות כלליים במידה מספקת שכל אדם עם השכלה מערבית יקבל אותה ללא היסוס. הבעיה מתעוררת במשהו טריוויאלי - היישום. המציאות מוכיחה שהיא יודעת להמציא מצבים מאד מאד בלתי חזויים. נקפוץ קצת קדימה, 1975, אמנת הלסינקי לזכויות. הישג מפואר לרוח האדם שאפילו ברה''מ חתמה עליו תמורת חיטה אמריקאית. הבעיה ששתי האמנות האידיאליסטיות האלה הולידה התגלתה בשנות השמונים. הניצנים שלה היו ''הירוקים'' וההמשך שלה ''בתי הדין לפשעי מלחמה''. שוב, רעיונות נהדרים אלא שהם הופיעו בעולם שאינו מוכן להם בהכרח, וזאת בלשון המעטה. החלטות אלו הניחו מוקש מתחת למוסד הריבונות. שאלה היא אם יש מקום לריבונות, ואולי עדיף ממשלה עולמית, אך תסכים אתי שזב לא הזמן ולא המקום לדבר על כך. האם מדינות מוכנות להתפרק מריבונותן בשם אידיאל הצדק המערבי? ניקח לדוגמה את האיחוד האירופי. תהליך מאד ממושך (ששוב לא זה המקום להיכנס לניתוח שלו) גרם לויתורים קטנים, אך משמעותיים על סמלי ריבונות זה התחיל מאיחוד המשפט, שאפילו בריטניה, שנכנסה לשוק ברגלים קרות ונגררות, קבלה את עליונות פסיקת בתי המשפט של האיחוד על פני פסיקת בתי הדין שלה. רק לסבר את האוזן, בית המשפט האנגלי הוא סוברני לגמרי. הוא יכול לשנות אפילו את החלטתו שלו בנושא מסויים שלא לדבר על פסיקות של בתי דין אחרים. זה היה הצעד המשמעותי הראשון של בריטניה שמשמעותו ויתור על אחד מסימני הריבונות. השני אירע לא מזמן. איחוד המטבע. כאשר נעשית עבודת הכנה שכזאת בין קבוצת מדינות, הצעד הבא ברור. ''הקמת בתי משפט לדיון בפשעי מלחמה שבוצעו על פני הגלובוס''. ארה''ב הגדולה וישראל הקטנה שואלות קודם כל כיצד הדברים יפגעו בריבונותם, אח''כ, האם אין הדברים עומדים בסתירה לאינטרסים הלאומיים המוצהרים שלהן, ובסוף האם ההגדרות המשפטיות של בית הדין בהאג לגבי פשעים, עולות בקנה אחד עם ההגדרות המשפטיות שלהן. מניסיוני המקצועי, כאשר מעתיקים שיטת ניהול של מפעל מצליח למפעל זהה לו מכל הבחינות, בלי להתאימה לסביבה הארגונית החדשה, הכישלון מובטח. תשאל למה? הרי במפעל התאום השיטה הניבה ענבים למה כאן היא מניבה ביאושים? פשוט ווטסון. אנשים שונים. עכשיו, לאחר שיש עלי תווית של ''בין... לבין..'' אני מקווה שדברי מובנים יותר. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי