  
  
  
|
 |
|
||
  הרי על זה בכה וקונן הנביא |
|||
|
|||
מצע הוא רעיון ומחוייביות. ולכן תמיד אפשר לבצע אותו ולומר שניסינו ועמדנו במשימה במגבלות הזמן, ולבוא לבוחר במועד הבחירות הבא לחידוש המנדט. זה העקרון. ומאחר שהדרך לא מוגדרת במדוייק דווקא המצע נותן מרחב פעולה ליישום עקרונותיו, ובלבד שהכיוון הרעיוני נשמר. לכן אני מדבר גם על ''רוח'', כי זו היתה כוונת המצע ולא היו תוכניות מדוייקות (שאינן נמצאות במצע). ומאחר שלא היו תוכניות כל ויכוח על תנאי השלום היו לגיטימיים ובמקום. שמיר יכול ללכת לועידת מדריד מתוך כוונה להפגין רצון טוב מצד אחד ומצד שני להחליט מההתחלה שאין לו כל כוונה ליפול למלכודת אש''פ. בשום מקום בועידה לא סוכם על הכנסת אש''פ לשיחות או על הקמת מדינה פלסטינים. שמיר שמר על עמדת הליכוד לכל אורך הועידה וסלל דרך להידברות דו צדדית עם מדינות ערביות (שחלקן גם התחילו ביחסים דיפלומטיים גלויים או חשאיים עם ישראל) ורב-צדדית לענייני הפלסטינים. אוסלו השמיטה את ההישגים האלה והביאה שחקנים חדשים לתוך השטחים. את התוצאות אנחנו רואים מידי יום עד היום בטלוויה ובתקשורת בכלל. שמיר עמד במטרותיו , על אף שספג ביקורת של בוש האב ושר חוצנו ג'יימס בייקר. הימין נפל בגלל פרישת רשימות הימין ועד היום גאולה כהן מצטערת. אתה צודק שאוסלו של רבין היה עונש כבד על הימין ועל כל ישראל. הימין הבין את זה כבר אז. אבל האם השמאל מבין את זה היום? השיעורים שאתה מביא רק מראים שהעבודה קידמה את ישראל למשברים צבאיים ופוליטיים עם הפלסטינים. פרץ, איפה אתה? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הרי על זה בכה וקונן הנביא |
|||
|
|||
ככל שהמצע כללי יותר,ניתן להקיף בו יותר בכל המובנים.ואם זה לא מספיק,אז מוסיפים לו את ה''רוח'' והכל בא על מקומו בשלום. שמיר הלך למדריד כי לא היתה לו ברירה.הוא לא נפל למלכודת אש''פ ,כי לא היתה מלכודת.הוא נשא ונתן ישירות עם נציגי אש''פ.זה היה תקדים רציני וסלל את הדרך,גם הרעיונית וגם המעשית להמשך הדיונים עם אש''פ בכל מיני מסגרות,כולל אוסלו. אוסלו היתה קפיצת דרך רצינית לעומת מדריד,אך האור הירוק נדלק שם(במדריד).הימין פרש בגלל שהאמין ששמיר ''סטה''יותר מדי שמאלה(מנקודת ראותה של גאולה כהן וחבריה). שמיר,נתניהו ושרון הם עדויות חיות לאיוולתם הפוליטית של אנשי הימין הקיצוני . אגב,אני אישית מאוד מעריך את פועלו האישי של יצחק שמיר למען מדינת ישראל והעם היהודי בכלל. אם היתה אישיות שיכלה לתרגם את הרעיונות של הימין לשפת המעשה והביצוע זה היה רק יצחק שמיר. עדיין כנראה לא קם החוקר או הביוגרף הרציני שינתח ויעריך את פועלו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הרי על זה בכה וקונן הנביא |
|||
|
|||
שמיר התמודד עם המציאות ויכל לה. בודאי שאנשים המזוהים עם אש''פ נכללו בשיחות כי לכאורה כל מנהיג פלסטיני אז היה מחובר לאש''פ. אבל לא נעשה שום מהלך פורמלי של הכרה באש''פ כפרטנר לשלום. וזה נפרץ אח''כ ע''י אוסלו. כלומר, מהלך אוסלו לא היה דווקא מהלך הכרחי וטיבעי של מדריד. שוליית עוזרים לא פורמלית של פרס הפילה את ממשלת רבין בפח וגררה אחריה את כל ישראל. במתאר הגיוני של חורשי שלום אפשר היה לעצב דרך נורמלית יותר לחיפוש השלום. לכן אין אוסלו הוא המשכו ההכרחי של מדריד, אלא דווקא פיספוס המצב החדש שנוצר. כמובן שאפשר להיתווכח על איוולת פוליטית מהי. אך מאחר שרק הצבעת באצבע מאשימה כללית על שמיר, נתניהו ושרון (וכנראה ששמרת 3 אצבעות המופנות חזרה לחזה השמאל) ולא אמרת דבר, אינני יכול להשיב לך זולת גם כן באמירה כללית שבינתיים השמאל לא הביא שום שלום על ישראל. השלום היחידי שהושג זה על ידי בגין. ירדן כבר כמעט 40 שנה בשלום מעשי עם כל ממשלות ישראל ורק נפילתנו בפח אוסלו איפשרה לחוסיין להפוך את מערכת היחסית לפורמלית ובכך לתגמל את ממשלת רבין בפרס חתימה על שלום יחסית עיק יומין. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי