| חלילה לי מלזלזל בתנועת העבודה.
אני, בתור איש ימין ציוני, לא מעוניין לשפוך את התינוק עם המים. הביקורת שלי על תנועת העבודה והויכוח שלי עם יריביי מהשמאל הציוני - עומדים תמיד על יסוד ההסכמה הלאומית הרחבה שלדעתי חייבת להתבסס מחדש.
כך, למשל, אם תהיה לי הזדמנות להשיג גינוי חריף בעצרת הכללית של האו''ם נגד תנועת העבודה, על כך שראשיה היו אחראים ל''פלישה נפשעת'' נגד מצרים ב- 1956, אוותר על התענוג המפוקפק, כי זוהי דוגמא מובהקת לשפיכת התינוק עם המים. הרי הצד הנפשע היה הצד המצרי.
לעומת זאת, לא אחדל מלהצליף באנשי תנועת העבודה המעיזים להעלות על דל שפתיהם מונח כה אנטי-ציוני וכה אנטי-התיישבותי כגון ''כיבוש'' ביחס לישיבת יהודים ביש''ע. לא אחדל מלהצליף בצבועי העבודה המדברים על ''נישול אדמות ערביות'' על-ידי המתנחלים בעוד הם יושבים על אדמות ערביות לשעבר. זאת לא מכיוון שאני פרו-ערבי הרואה בישיבה זו של קיבוצי השמאל פשע, אלא דווקא להיפך: אני פרו-יהודי הרואה באובדן האדמות על-ידי הערבים עונש ראוי וצודק על רצחנותם הברברית.
אני מביט בצער עמוק על אובדן הערכים של תנועת העבודה, וזאת דווקא כאיש הימין הציוני, ולא ברשעות על התמוטטות הציונות כדוגמת נטורי קרתא, אנשי ''גוש שלום'' או המוני ערב.
אני מקווה שאתה מבין את ההבדל. |