  
  
  
|
 |
|
||
  קודם כל אומרים ''להרוג תורכי ולנוח'' |
|||
|
|||
המונח ''להרוג תורכי ולנוח'' לא נמצא בארכיון הבריטי ל-War Slang כפי שסברת! יתכן שגיל צודק לגבי המקור! | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| זה לא שולל את אמירתי......... |
|||
|
|||
''הביטוי ממלחמת העולם הראשונה. שם זה נטמע אצל הלוחמים היהודים (כנראה מהבריטים, או מעצמם) שהשתתפו בקרבות גליפולי (כחיל אספקה) ונכנס ליישוב כביטוי של עצלנות ובטלנות.'' נדמה לי שבכל מקרה זה לא מונח שהגיע מרוסיה הצארית.... אשמח אם מישהו ימצא סימוכין ברורים למונח הזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התורכי המקורי |
|||
|
|||
הבדיחה הזו עברה גלגולים רבים. היא לא ממלחמת העולם השניה ואף לא הראשונה, אלא ממלחמת רוסיה-תורכיה שהתנהלה בשנים 1877-1878 (ראה גם: http://en.wikipedia.org/wiki/Russo-Turkish_War%2C_18... ). להלן המקור המוקדם ביותר שמצאתי לעניין זה, ואם מישהו מכיר מוקדם יותר, תבוא עליו הברכה. ב„ספר הבדיחה והחידוד” לדרויאנוב, מקור לא-אכזב להומור יהודי, זוהי בדיחה מספר 2715 (ה„ספר”, למעשה שלושה כרכים, כולל 3170 בדיחות ועוד מאות הערות שגם הן כוללות בדיחות). אביא את הבדיחה כלשונה, היות שהשפה בכרכי ה„ספר” היא חוויה בפני עצמה: בן יחיד היה לה לאלמנה עניה ולקחוהו לעבודת הצבא במלחמת רוסיה ותורכיה. נפלה האם על צווארו ובכתה: עין יחידה אתה לי, ואף אותך נוטלים הימני. לית דין ולית דיין... שבועה אני מטילה עליך, בני, שתחוס עלי ותשמור נפשך במלחמה. אמר לה הבן: אמא, שמא תלמדיני כיצד? החזירה האם: כיצד? הרגת תורכי – דייך, שב והינפש. אמר לה הבן: ועד שאשב ואפוש יבוא עלי תורכי שני ויהרוג אותי. רחפו עצמותיה של האלמנה ואמרה: בני ובר-בטני, מה טענה יש לו, חלילה, עליך? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התורכי המקורי |
|||
|
|||
אכן בדרויאנוב יש את זה. יש לקחת בחשבון שגם הוא קרא את זה באיזה מקום | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התורכי המקורי |
|||
|
|||
ודאי, אלא שבהערות לבדיחות הוא משתדל להביא בדיחות מוקדמות יותר של עמים אחרים באותו סגנון. הבדיחה הזו יתומה מהערות ולכן היא הגירסה המוקדמת ביותר ש*הוא* הכיר. מה גם שמלחמת רוסיה-תורכיה מתאימה יותר לבדיחה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לי עותק משנת 38 |
|||
|
|||
שלשה כרכים, פעם קראתי את כולו, ממש לא יאומן איך היתה לי סבלנות | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מפתח דרויאנוב |
|||
|
|||
דרויאנוב נפטר בשנת 1938. במהדורה שבידי (הוצאת דביר, 1991) כותב דני קרמן בכריכה האחורית: ... ב-45 השנה שחלפו מאז ראה הספר אור לראשונה ... כך שאני נותר מבולבל: מתי באמת יצא הספר לאור? אבל ראו מה מצאתי: יש אצל דרויאנוב הרבה בדיחות הקשורות למקורות ביהדות. היה מישהו שטרח ועשה מפתח: אם אתה נתקל במקור מסויים ורוצה לדבר עליו תוך שילוב בדיחה יהודית, גש לאתר הזה ותראה את מספר הבדיחה הרלוונטית בדרויאנוב. גלוש לאתר http://members.fortunecity.com/aharonf/ ולחץ בפס הניווט הימני על „מפתח דרויאנוב”, או שתיגש ישירות לכתובת http://members.fortunecity.com/aharonf/drokey/drokey... . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לך תסמוך על דני קרמן... |
|||
|
|||
הספר הוא בהוצאת דביר, שלשה כרכים קטנים כאלה עם גב עור. נחטט עכשיו קצת באינדקס | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה דרויאנוב... יובל |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי