  
  
  
|
 |
|
||
  יצא המרצע מן השק |
|||
|
|||
ראשית כל - ז'בוטינסקי גם ציין - אולי אף באותו המאמר - שהוא חושש לגעת בכתב העברי הנוכחי עקב קדושתו/התקדשותו בעיני הציבור. והוא לא היה מן ה''כנענים'' כדוגמת עוזי ארנן וחבריו. ישנם רבים וטובים במהלך המאה העשרים שהציעו את ליטון הכתב העברי - וביניהם ללא ספק גם ציונים טובים ונאמנים - שכל רצונם היה לפשט את קריאת השפה ולשפר את יכולותיהם של התלמידים. אך מר סובול תוקף את הבעיה כאשר מאחוריו עומד דגל גדול הרבה יותר: חיסול הלאומיות היהודית. ---------------------------------------- אך הבה ונתעלם לרגע מן הויכוח האמיתי ונתמקד ב''מסיכה'' בלבד: הניקוד העברי הנוכחי נחתם סופית בטבריה של המאה העשירית לספירה - לאחר שדורות של משפחת בן-אשר טרחו על פיתוחו ושכלולו בהתאם למבטא העברי שהיה קיים בזמנם. הניקוד העברי יש בו ערך היסטורי, תרבותי, מורשתי ולאומי רב ביותר: הוא משמר דקויות מבטא, צורות הגיה ושורשים עתיקים הרבה יותר מזמננו וגם מזמנם של בני בן-אשר, והוא מאפשר להבין ולחקור תופעות בלשון שאינן מובנות בדרך אחרת. כיצד נבדיל בין ''נכנס'' בהווה לבין ''נכנס'' בעבר - ללא הניקוד? וזו רק דוגמא אחת מני רבות. ----------------------------------------- הזעקה לליטון הכתב העברי נובעת, גם כן, ואולי בעיקר - הן מניתוק תרבותי והן מעצלות חינוכית. במקום ללכת לדרך הקלה - דהיינו להיעלם ולהתבולל - עלינו דווקא לחנך דורות של ילדים על ניקוד נכון, קריאה נכונה, הקפדה ודיוק. את כל ספרי הלימוד - מכיתה אל''ף עד י''ב - אחת היא מה נושאם - יש להדפיס אך ורק מנוקדים. אותו הדבר לגבי מבחר של פרסומי הממשלה. החלטות ממשלה למשל. דברי הכנסת למשל. יש כיום תוכנות שמנקדות ב95% דיוק - ודי בכמה מומחים שיגיהו את הכתוב. כך תתרגל העין ויסתגל הלב. אסור לכפות על העתונות החופשית לנהוג כך - אך יש להשתדל ליסד עיתון - או לפחות כתב עת - שיעסוק באיזה נושא שיעלה על ליבו, מבריאות ועד לגננות - אך שבלב עורכיו תקנן האהבה לעברית המנוקדת - ושכתב העת ישמש מופת וסמל לכל השאר. ------------------------ אומרים לנו שהכתב ה''עברי'' הנוכחי איננו עברי כי אם אשורי או ארמי. אומרים ומגחכים... חה חה... וכי לא ידעתם? וכי כך חשבתם? ובכן - באו לקלל ויצאו מברכים. כיוון שראשית כל אני - לפחות - ידעתי. שנית - אדרבא ואדרבא!!! הבה ונשוב למקורותינו העתיקים ולשורשינו התרבותיים - ונמיר את הכתב האשורי/ארמי חזרה אל הכתב העברי העתיק שלנו. ובבניין ציון ננוחם. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| יצא המרצע מן השק |
|||
|
|||
אַתָּה מֻזְמָן לִשְלוֹחַ מַאֲמָרִים מְנֻקָּדִים לְפָא''צ. אַגַּב, גַּם אֶת הַתְּגוּבָה הַזּוֹ יָכוֹלְתָּ לְנַקֵּד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יצא המרצע מן השק |
|||
|
|||
יובל רבינוביץ' ידידי הנכבד... בוש ונכלם אנוכי - אבל אינני בקיא באמנות הניקוד עד כדי כך שאוכל לנקד בעצמי ללא שגיאות. בעוונותיי הרבים - על-פי מיטב זכרוני - לא למדתי אמנות זו בבית הספר התיכון. וגם לא מצאתי ספר טוב דיו על-מנת ללמוד דרכו אמנות זו. אם תוכל להמליץ לי על ספר שלא קראתי/קניתי/ניסיתי - אשמח מאוד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יצא המרצע מן השק |
|||
|
|||
גִּרְסָה דְיַנְקוּתָא הִיא לִי וְאֵין בִּרְשוּתִי סֵפֶר אוֹ מֵידָע עַל אוֹדוֹת סֵפֶר כָּזֶה. צַר לִי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יצא המרצע מן השק |
|||
|
|||
לק''י עם האדון סובול אין מה לדון הרבה - ברור שמדובר פה בקטע ממגמה כללית לרסק את עם ישראל ולהקים במקומו את העם הישראלי המורכב מנוצרים, מוסלמים, בדואים, צ'רקסים, רוסים, אוקראינים, וגם כאלה שבעבר הרחוק אבות אבותיהם היו פעם ממוצא יהודי (דרך התבטאות החביבה על אלכסנדר מאן) אבל לעצם הענין יש הרבה מה לדון - בינתיים הערה צדדית - אימצנו לעצמנו את הפיסוק האירופי ולא את פיסוק הטעמים שהוא הרבה יותר רגיש ובעל גונים. ואף על פי כן קשה לי להניח שבטכסט רגיל יהיו טעמים אי פעם למרות שכמובן כשם שניתן לנקד כל משפט כך ניתן להטעים אותו. והיתר אולי בתגובה אחרת. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאדון סגל |
|||
|
|||
בניגוד לך - ההשתייכות לגזע אדונים אינה השתייכותי, ודווקא כיהודי יש לי הצדקה מלאה לסלוד מכל אלה המשייכים עצמם או חולמים להשתייך לגזע אדונים; ראינו כבר מה סופן של מדינות שהחליטו לקדש את טוהר הגזע. מה לעשות והמציאות שמתוכה קמה מדינת ישראל היא מציאות המורכבת מיהודים חילוניים (שהם הרוב) יהודים מסורתיים, יהודים דתיים ויהודים בני העדות החרדיות (שאף הן אינן עשויות מיקשה אחת) - אבל, לצערך, גם מענפים אחרים של בני שם (שגם ביניהם יש חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים) וגם מבני חם ובני יפת (שגם ביניהם ישנם חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים), ואני כולי תקווה שבין כל אלה לא מסתתרים יצורים הרואים עצמם כארים טהורים. אבל מאחר שסטית למרחק רב מהנושא של המאמר, וכדי לקצר ולהקל עליך לפחות בקיצוץ זנבה של מיפלצת הגיזענות - אני מציע לך לבקר בחלקות הצה''ליות של בתי הקברות בישובי הדרוזים; מעבר לכך, מאליו יובן שבשל אופי תגובתך, לא אהיה מעוניין עוד להתנצח איתך אפילו במילה אחת, בכל שפה שהיא ובכול סוג כתב שהוא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תורת הנקוד |
|||
|
|||
אני ממליץ על 'דקדוק הפה והאזן' של עזי ארנן. במקביל אפשר להעזר בספר 'דקדוק עברי' של יצחק לבני ומשה כוכבא. אחינו עולי תימן אינם צריכים ללמד נקוד - העברית שבפיהם מדויקת. הם מבחינים בין ההגיה של קמץ ופתח ובין סגול לצירה. כל המזרחים מבחינים בהגיה בין שוא נע לנח ומשמיעים את הדגש החזק. כמו שמשמיעים האיטלקים אותיות כפולות - וזאת אחת הסבות מדוע הציע ז'בוטינסקי לבסס את ההגיה העברית החדשה על דמיון לאיטלקית. דרך הדבור ה'צברית' רחוקה מן העברית ולכן אי אפשר ללמוד נקוד לפיה. היסוד להבנת הנקוד הוא חלוק המלים להברות. הברה פתוחה - המסתימת בתנועה - ולעמתה הברה סגורה המסתימת בעצור. גדול = GA DOL הברה ראשונה פתוחה והשניה סגורה. אבל בדרך הדבור הצברי אומרים GAD DOL כמו תינוק המתחיל לדבר ומתקשה להוציא את המלים מפיו. ולעמת זאת מושמט הדגש החזק בהגיה הצברית. 'סדור' הד' דגושה וההגיה היא SID-DUR אבל בדרך הדבור הצברית נהגית המלה SEE DUR ההשואה של מחבר המאמר עם התרכית מפרכת מעקרה. הלשון התרכית אינה שמית ומכילה עצורים ותנועות שאינם קימים בערבית ולכן האלף בית הערבי שהשתמשו בו לא התאים לשפתם. הכתיב העברי משמר את צורת המלה ומראה בברור את הקשר בין פעל לשם עצם הנגזר ממנו ובצורה זאת מקל על ההבנה. גם מספר האותיות למלה יותר קטן מן המספר בכתיב הלטיני ועוזר לזרוז הקריאה. הלומד לשון חדשה מצרף אות לאות אבל השולט בלשון מזהה את המלים כיחידה אחת וגם לפי ההקשר במשפט ורק במקרים נדירים נשאר מקום לספק ואז נוכל להוסיף נקוד. לעמת זאת באנגלית נשאר פעמים מקום לספק אם מלה מסוימת היא שם עצם או פעל ויש לקרא את המשפט פעם ופעמים להבינו - בעקר כותרות בעתונים. מענין כי השולחים טכסטים באנגלית בטלפונים נידים מבקשים להמעיט במספר האותיות ומאמצים להם שיטת כתיבה של השמטת אמות הקריאה - בצורה המזכירה את הכתיב העברי. לדוגמה IF U CN RD THS U CN WRT SHRTHAND | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי