  
  
  
|
 |
|
||
  יצא המרצע מן השק |
|||
|
|||
יובל רבינוביץ' ידידי הנכבד... בוש ונכלם אנוכי - אבל אינני בקיא באמנות הניקוד עד כדי כך שאוכל לנקד בעצמי ללא שגיאות. בעוונותיי הרבים - על-פי מיטב זכרוני - לא למדתי אמנות זו בבית הספר התיכון. וגם לא מצאתי ספר טוב דיו על-מנת ללמוד דרכו אמנות זו. אם תוכל להמליץ לי על ספר שלא קראתי/קניתי/ניסיתי - אשמח מאוד. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| יצא המרצע מן השק |
|||
|
|||
גִּרְסָה דְיַנְקוּתָא הִיא לִי וְאֵין בִּרְשוּתִי סֵפֶר אוֹ מֵידָע עַל אוֹדוֹת סֵפֶר כָּזֶה. צַר לִי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יצא המרצע מן השק |
|||
|
|||
לק''י עם האדון סובול אין מה לדון הרבה - ברור שמדובר פה בקטע ממגמה כללית לרסק את עם ישראל ולהקים במקומו את העם הישראלי המורכב מנוצרים, מוסלמים, בדואים, צ'רקסים, רוסים, אוקראינים, וגם כאלה שבעבר הרחוק אבות אבותיהם היו פעם ממוצא יהודי (דרך התבטאות החביבה על אלכסנדר מאן) אבל לעצם הענין יש הרבה מה לדון - בינתיים הערה צדדית - אימצנו לעצמנו את הפיסוק האירופי ולא את פיסוק הטעמים שהוא הרבה יותר רגיש ובעל גונים. ואף על פי כן קשה לי להניח שבטכסט רגיל יהיו טעמים אי פעם למרות שכמובן כשם שניתן לנקד כל משפט כך ניתן להטעים אותו. והיתר אולי בתגובה אחרת. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאדון סגל |
|||
|
|||
בניגוד לך - ההשתייכות לגזע אדונים אינה השתייכותי, ודווקא כיהודי יש לי הצדקה מלאה לסלוד מכל אלה המשייכים עצמם או חולמים להשתייך לגזע אדונים; ראינו כבר מה סופן של מדינות שהחליטו לקדש את טוהר הגזע. מה לעשות והמציאות שמתוכה קמה מדינת ישראל היא מציאות המורכבת מיהודים חילוניים (שהם הרוב) יהודים מסורתיים, יהודים דתיים ויהודים בני העדות החרדיות (שאף הן אינן עשויות מיקשה אחת) - אבל, לצערך, גם מענפים אחרים של בני שם (שגם ביניהם יש חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים) וגם מבני חם ובני יפת (שגם ביניהם ישנם חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים), ואני כולי תקווה שבין כל אלה לא מסתתרים יצורים הרואים עצמם כארים טהורים. אבל מאחר שסטית למרחק רב מהנושא של המאמר, וכדי לקצר ולהקל עליך לפחות בקיצוץ זנבה של מיפלצת הגיזענות - אני מציע לך לבקר בחלקות הצה''ליות של בתי הקברות בישובי הדרוזים; מעבר לכך, מאליו יובן שבשל אופי תגובתך, לא אהיה מעוניין עוד להתנצח איתך אפילו במילה אחת, בכל שפה שהיא ובכול סוג כתב שהוא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תורת הנקוד |
|||
|
|||
אני ממליץ על 'דקדוק הפה והאזן' של עזי ארנן. במקביל אפשר להעזר בספר 'דקדוק עברי' של יצחק לבני ומשה כוכבא. אחינו עולי תימן אינם צריכים ללמד נקוד - העברית שבפיהם מדויקת. הם מבחינים בין ההגיה של קמץ ופתח ובין סגול לצירה. כל המזרחים מבחינים בהגיה בין שוא נע לנח ומשמיעים את הדגש החזק. כמו שמשמיעים האיטלקים אותיות כפולות - וזאת אחת הסבות מדוע הציע ז'בוטינסקי לבסס את ההגיה העברית החדשה על דמיון לאיטלקית. דרך הדבור ה'צברית' רחוקה מן העברית ולכן אי אפשר ללמוד נקוד לפיה. היסוד להבנת הנקוד הוא חלוק המלים להברות. הברה פתוחה - המסתימת בתנועה - ולעמתה הברה סגורה המסתימת בעצור. גדול = GA DOL הברה ראשונה פתוחה והשניה סגורה. אבל בדרך הדבור הצברי אומרים GAD DOL כמו תינוק המתחיל לדבר ומתקשה להוציא את המלים מפיו. ולעמת זאת מושמט הדגש החזק בהגיה הצברית. 'סדור' הד' דגושה וההגיה היא SID-DUR אבל בדרך הדבור הצברית נהגית המלה SEE DUR ההשואה של מחבר המאמר עם התרכית מפרכת מעקרה. הלשון התרכית אינה שמית ומכילה עצורים ותנועות שאינם קימים בערבית ולכן האלף בית הערבי שהשתמשו בו לא התאים לשפתם. הכתיב העברי משמר את צורת המלה ומראה בברור את הקשר בין פעל לשם עצם הנגזר ממנו ובצורה זאת מקל על ההבנה. גם מספר האותיות למלה יותר קטן מן המספר בכתיב הלטיני ועוזר לזרוז הקריאה. הלומד לשון חדשה מצרף אות לאות אבל השולט בלשון מזהה את המלים כיחידה אחת וגם לפי ההקשר במשפט ורק במקרים נדירים נשאר מקום לספק ואז נוכל להוסיף נקוד. לעמת זאת באנגלית נשאר פעמים מקום לספק אם מלה מסוימת היא שם עצם או פעל ויש לקרא את המשפט פעם ופעמים להבינו - בעקר כותרות בעתונים. מענין כי השולחים טכסטים באנגלית בטלפונים נידים מבקשים להמעיט במספר האותיות ומאמצים להם שיטת כתיבה של השמטת אמות הקריאה - בצורה המזכירה את הכתיב העברי. לדוגמה IF U CN RD THS U CN WRT SHRTHAND | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי