  
  
  
|
 |
|
||
  יובל, אתה נחפז לעשות את חשבון הנפש |
|||
|
|||
דוד, אני חייב לציין שהלוגיקה שלך מאוד מעניינת. ''עוד לא היה מצב פוליטי בארץ בו מפלגה מיישמת את כל יעדיה בקדנציה אחת''. לפי קביעה זו - ישנו דין שווה בין מפלגה שמיישמת 80% ממצעה, לבין מפלגה שחותרת בכל הכוח לכיוון ההפוך ממצעה. כמו לומר ששמונה ומינוס שמונה - שניהם קטנים מעשר... * איש מעולם לא היה בא בטענות אל שינוי - אילו היתה מיישמת רק חלק ממצעה - אבל לא הכל. הטענה נובעת מכך שמנהיג שינוי - במקרה הטוב - לא עושה דבר לקידום מצע המפלגה (תחבורה ציבורית בשבת, למשל), ובמקרה הגרוע חותר בגלוי נגד מצע המפלגה (נישואין אזרחיים, תכנית ההתנתקות, למשל). בנוסף לחטאים הרגילים של מנהיג שינוי - הוא עוד מעז לפצות את פיו הגדול על מי שמגנה אותו על קיפול הדגל העיקרי של שינוי (חרדים-חרדים-אוי-ואבוי-חרדים). מזל שיש נתניהו וליברמן בעולם - כי אחרת היה צריך להמציא אותם, ובעיקר את נתניהו. רק בזכותו התגשם חלק ניכר מהמצע הכלכלי-חברתי של שינוי. אבל כאן האשראי מגיע לנתניהו, במידה לא מעטה למאיר שטרית, ובמידה פחותה גם לליברמן ולבנת. הבעיה היא רק שהם לא חברי שינוי. * | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אכן, אריה, הלוגיקה שלך מעניינת |
|||
|
|||
אני מסכים שיש הבדל בין השגת 80% מהיעדים לבין השגת 20% מהיעדים של מפלגה. אבל ההבדל העיקרי ביני לבינך בהערכת מה צריכים לעשות בוחרי שינוי בהתחשב באי ההגשמה, נובע ממה אנחנו חושבים על דרכה של המדינה. אני לא בטוח למשל שתוכנית ההתנתקות לא ראויה ואתה בטוח שאכן אסור ליישמה. לכן יש הבדל במשקל שאנחנו נותנים ליעדים של שינוי. מצד שני על יעדיו של נתניהו ושל שינוי בנושא הכלכלה אני יותר קרוב לעמדתך. לכן אני חושב שלנתניהו מגיע מירב האשראי על ההצלחות (וגם אי-ההצלחות) בשיעור ההגשמה. אבל מאחר ויש לנו ממשלה קואליציונית גם לתמיכה של מפלגות אחרות יש משמעות חשובה (ציינת את תרומתו של ליברמן למשל). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן, אריה, הלוגיקה שלך מעניינת |
|||
|
|||
אנחנו מדברים בקווים מקבילים. אני מדבר על שני מדדים: מהותי וכמותי. מבחינה כמותית - אין מה להתנפל על מפלגה אם היא השיגה חלק בלבד ממטרותיה, אך כל זאת בתנאי שהיא חותרת באופן מהותי למימושן. לעומת זאת - אם מפלגה - באופן מהותי - עושה הפוך ממה שהתחייבה לו - יש לגנות אותה כמוליכת שולל. * השאלה האם אני תומך או לא בתכנית ההתנתקות או במדיניות הכלכלית איננה רלבנטית לעניין זה. השאלה הרלבנטית היא האם שינוי בכלל וטומי לפיד בפרט הם מסכנים שמתנפלים עליהם רק בגלל שלא השיגו 'הכל ומהר' - או שרלטנים ומאחזי-עיניים שכל קשר בין מעשיהם והבטחותיהם מקרי בהחלט - ובדרך כלל שלילי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התשובה שלי לשאלה הרלבנטית |
|||
|
|||
במושגים שהגדרת שינוי היא לא חבורה של שרלטנים. אבל אני חוזר שהתשובה לשאלה הזאת קשורה מאד להשקפת העולם שלך או שלי שקובעת, בעצם, מה עיקרי ומה לא בהתנהלות מפלגה או מפלגות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ויכוח מעניין. אני תומך בעמדתו של פרלמן |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| זכותך, אפריימק'ה, זכותך..... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| התשובה שלי לשאלה הרלבנטית |
|||
|
|||
לצערי הרב, התרבות הפוליטית בארץ מעודדת את האסכולה האופורטוניסטית, לפיה כל מה שתעשה המפלגה הוא נכון. ולמה? יש לכך כל מיני תירוצים: ''רק חמור עקבי'' ''דברים שרואים משם לא רואים מכאן'' ''המנהיג יודע מה טוב לעמו'' ''אלה שם למעלה בעלי מידע מקיף יותר משלי - אז מה אני אגיד'' וגו' וגו'. לפי שיטה זו אפילו התאסלמותו החגיגית של שבתאי צבי לא גרעה ממעמדו בעיני מעריציו. להיפך. הוא התאסלם לא מפני שבגד ביהדות - אלא מפני שנכנס אל האיסלאם כ'מרגל' או משהו כזה... לפי האסכולה האופורטוניסטית, אין למעשה הבדל בין המפלגות, אין ערך למצען ולהתחייבויותיהן. מדוע? כי המפד''ל יכולה לשמש כגלגל חמישי בממשלת עזמי בשארה בתואנה של ''שמירה על שרידי היישוב היהודי'', ואילו שינוי יכולה לשבת בממשלת ר' יוסף שלום אלישיב בתואנה של ''מאבק למען החילוניים''. על פי האסכולה האופרטוניסטית, למעשה אין צורך בבחירות. כי בחירות נועדו לשכנע את הציבור להאציל מסמכותו הבלעדית כריבון לנציגיו בבית הנבחרים. אך ראש מפלגת האופורטוניסטים - במקום שיטען ''לא מעניין אותי מה רוצה הבוחר'' - כי אז אפילו האופורטוניסטים הקנאים יתחילו לזוע באי-נוחות במקומם. במקום זאת הוא פשוט יגיד: ''אני שליח ציבור צנוע וכנוע, ואני ממלא את רצון הבוחר לפי איך שבא לי''. אז - במצב שכזה - אף מפלגה לא תיחשב לעולם כשרלטנית או רמאית או בוגדנית. פרדוקסלי אמנם - אבל כאן מתלכדת מפלגת שינוי באופן מהותי ביותר עם המפלגות החרדיות. בדיוק כשם שהמפלגות החרדיות עושות את רצון האלוהים, ולעולם לא ניתן להפריך את טיעוניהן כי לא ניתן לשאול את פי האלוהים; כך שינוי עושה מה שהיא רוצה בשם ''רצון בוחריה'' - כאשר לעולם לא ניתן לסתור את דבריה. או שניתן... אבל מאוד קשה. אמנם מעשי יותר לעשות משאל בוחרים כל חודש מאשר לבקש מאלוהים לדבר עוד פעם ולהסדיר עניינים... אבל זה רק בתיאוריה. באופן מעשי בשני הדברים מדובר ב''צ'ק פתוח''. * כך זה נהוג לצערי בצמרת הליכוד, כך זה היה נהוג במפלגת האיחוד הלאומי, וכך נוהגת צמרת שינוי. כולי תקווה שמועצת שינוי תפסוק נגד שותפות עם החרדים - על-מנת להציל - ולו במעט ומאוחר - את כבודה של הדמוקרטיה הישראלית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התשובה שלי לשאלה הרלבנטית |
|||
|
|||
בס''ד. יופי אריה, תיאור מדויק מאד לפחות לטעמי. אבל לא זיהיתי שום תשובה, רק תיאור של המציאות העגומה. יש לך אולי רעיון איך להיפטר מהאופורטוניסטים (אוף, איזו מלה ארוכה ומעצבנת.) או לפחות מהאופורטוניזם? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התשובה שלי לשאלה הרלבנטית |
|||
|
|||
הדרך להיפטר מהאופורטוניסטים היא להעניש אותם ביום הדין. בדרך כלל יום הדין הוא הבחירות הכלליות, אבל ישנן הזדמנויות נוספות, כגון בחירות פנימיות. כמו כן יש למחות בתקיפות - כל אחד כלפי ראשי מפלגתו, אם הם מועלים בתפקידם (מועלים - כמובן - רק על-פי ראיה צרה ושמרנית של סתם הדיוט שלא אוהב שעובדים עליו בעיניים, ולא בראיה של איש העולם הגדול שיכול למצוא ''70 פנים'' וק''ן טעמים על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התשובה שלי לשאלה הרלבנטית |
|||
|
|||
בס''ד נו טוב, אני כבר התייאשתי. משום מה ברור לי שהקיר הסמוך ישמע אותי והם לא ישמעו. הדרך היחידה שנראית לי מעשית היא לנצל את היאוש כמנוף לפעולה, להקמת מערכת חדשה על בסיס שונה. אבל אני כנראה די לבד בגישה זו; כולם ממשיכים לחשוב (להאמין) שניתן לשפר את המערכת הקימת. אשרי המאמין. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי