  
  
  
|
 |
|
||
  פרספקטיבה זה הכל! |
|||
|
|||
ד''ר אורי מישלטיין מכיר את החומר היטב, בדיוק כשם שזהבה אוסטפלד מכירה. הכיצד אם כן, שניהם הגיעו למסקנות הפוכות? לדעתי, הכל תלוי בפרספקטיבה של ההיסטוריון. דוד בן גוריון, למרות גדולתו, לא עמד על הצורה שעל הישוב להתמודד. הלא זה היה הויכוח הגדול בינו לבין ז'בוטינסקי. הוא לא יכול היה אחרת. בן גוריון, ראה עצמו חלק מהממסד הבריטי; בתפילת כל נדרי ביום הכיפורים השתתף בישיבה של הועדה הבריטית לענייני א''י. חוסר המעש של המנהיג הזה, הן בגזל הבריטי הראשון - עבר הירדן המזרחי, צמצום העליה היהודית בטיעון המגוחך של אי יכולת קליטה למרות הנאציזם ורדיפת היהודים, עידוד הגירה מאסיבי של ערבים ממזרח לא''י, תמיכה בחלוקת הארץ בשנית לפי דו''ח הבריטים ועוד. מישלטיין צודק כאשר נוכח אלו וביתר שאת, הישוב אשר מלכתחילה היה נתון למלחמה בלתי פוסקת, לא עמד מוכן למלחמה, לא אורגן כראוי, לא הוכנו תכניות מלחמה, לא גויסו נשקים, חיילים מקצועיים. תשתית צבאית נחותה ופוליטית בעיקרה, היא מחדל מנהיגותי. התייעצויות שונות עם דרגים מקצועיים, לא יכולים לשמש כיסוי למחדל של בן גוריון. רק בימות ההפוגה החל למעשה לבנות את הצבא הישראלי. האם יש בזה חוכמה? באמצע מלחמה? לצורך העניין השוואה - אולי לא במקומה - אבל חשובה היא עד מאוד. יאסר ערפאת בנה את צבאו בשומרון ויהודה, לפני שפתח במלחמה רצחנית, תחת השם אינתיפאדה. למעלה מ-30 אלף חייל, מאומנים, מחומשים, נאמנים מאוד. מאורגנים, בעלי תכניות לביצוע מתקפות מתוכננות עד כדי כאב. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| המקורות והפרספקטיבה של ההיסטוריון |
|||
|
|||
. אני לא היסטוריון מומחה והמאמר שלי לא מציג את מומחיותי אלא מבקר את המאמר של מילשטיין כפי שהופיע בפורום. עבודת מחקר היא, בעיני, עבודה טובה אם המסקנות אליהן היא מובילה נשענות על מגוון רחב של מקורות אמינים. מחקר היסטורי, כמו זה שהציג מילשטיין צריך להישען על בסיס עובדות רחב ככל האפשר. במקרה שלנו הפרספקטיבה עליה אתה מדבר היא לא מספיק מבוססת. כעת לגופו של עניין: 1. בקשר לזהבה אוסטפלד אורי מילשטיין הוציא את הדברים מהקשרם. אם היית קורא את הפרק ממנו הוא ציטט היית יודע שהיא בעצם לא מבקרת את בן גוריון. היא פשוט מעלה שאלה רלוונטית ובהמשך הפרק מביאה לכך תשובה. אבל מילשטיין מציג זאת כביקורת שלה על בן-גוריון. 2. מהאינפורמציה שבידי בן-גוריון כבר בשנת 1945 משנה את האוריינטציה, מבריטית לאמריקאית, ונוסע לארה''ב לעסוק בגיוס ציוד ונשק למלחמה הקרבה. 3. ממה שאורי מילשטיין הביא במאמר שלו אין תמיכה בכך שלא הוכנו תכניות מלחמה. אני מצאתי דברים שונים ושהיו הכנות למלחמה עם הערבים. זה כלל הצטיידות, גיוס חיילים יותר מקצועיים (שעברו הכשרה בצבא הבריטי וצבאות אחרים), ועוד. 4. גם בנושא השואה בן-גוריון ראה קדימה כאשר חזה את המלחמה והתגייס לפעולות הצלה. לאחר ביקור בגרמניה בשנת 1934. על הנושא הזה כדאי לך לקרוא את ספרו של טוביה פרילינג, תשובה לעמית פוסט ציוני (אותו הזכרתי במקום אחר בפתיל). יש גם ספר טוב של אמנון רובינשטיין (אותו הביא לתשומת ליבי אריה פרלמן), מהרצל עד רבין והלאה. אבל ודאי יש לא מעט ספרים נוספים שמציגים תשובות לשאלות בקשר לשואה. 5. הביקורת שלך על בן-גוריון, כך משתמע, מתעלמת מהמציאות בה הבריטים העוינים שלטו בארץ בזמן שהיה צריך להתכונן למלחמה עם הערבים. אתה גם מתעלם בדבריך מכך שבן-גוריון לא פעל בחלל ריק, מבחינת הזירה היהודית ושהאופוזיציה (פנימית וחיצונית) למנהיגותו לא הפסיקה לרגע לאתגר אותו. 6. הויכוח של בן-גוריון עם זבוטינסקי לא שייך באופן ישיר לדברים שאני אומר על המאמר של מילשטיין. 7. ההשוואה לערפאת היא אכן לא במקומה. אני מאמין שמילשטיין אכן מכיר את המקורות על בן-גוריון היטב. לכן הוא ודאי יודע שיש הרבה דעות על מעשיו ויכולותיו של בן-גוריון כולל כאלו (כמו שאני הבאתי) שחולקים עליו וחושבים שבן-גוריון הנהיג את העם נכון בשנים 1945-1949. מאד מפליא שמילשטיין אפילו לא טרח להזכיר אחד מהם ואולי להפריך את עמדותיו כמו שצריך לעשות חוקר/היסטוריון. לגבי ההיסטוריון המבחן האמיתי של מנהיג הוא אם ההחלטות והמעשים שלו היו ''נכונים'' לאור העובדות והנתונים על המציאות שעמדו לפניו בעת האירועים הנבחנים. המסמך של מילשטיין והתגובה שלך לא מראים שההחלטות והמעשים של בן-גוריון היו שגויים או לא נכונים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עניין של פרספקטיבה פעם 2 |
|||
|
|||
שים לב למה שמכונים ההיסטוריונים החדשים למול, האתוס הלאומי המוכר. היסטוריון כמו ד''ר תום שגב, שמכיר את התנועה הציונית מלפנים ומאחור, מציג תיאוריה שונה לגבי מהות התנועה הציונית, טיב המדיניות, צורת ההנהגה ועוד. לטענתו, הבריטים למשל, נתנו ליהודים לאחר שקיבלו על עצמם את המנדט, יותר ממה שהיהודים היו צריכים. הגיבוי לתזה הזו ניתנת לאורך כל ספרו, ''ימי הכלניות''. הצורך לעמוד על תזה, מה עוד שהיא נכתבת על ידי מומחה למלחמת יום העצמאות כמו ד''ר אורי מישלטיין, ראויה לעיון נוסף, כשם שעשית. אני לוקח בחשבון גם את היריעה הקצרה של הפורום כדי לרדת לעומקם של דברים. בסופו של דבר, יש את בן גוריון המנהיג המוצלח ויש את בן גוריון העסקן הפוליטי, יש את בן גוריון הדיקטטור ויש את בן גוריון כמנהיג אשר לא עמדכן עמד בהצלחה במבחן התוצאה. תוסיף לזה את הקורטוב של הממד האנושי ותקבל את בן גוריון בפנים שונות. חוץ מזה...במאמר של ד''ר מישלטיין חסר הרקע הפוליטי, רקע התקופה, רישומים ממצב רוחו, בריאותו של המנהיג והשאלה הגדולה יותר, היכן האחרים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יניב, על ההיסטוריונים החדשים |
|||
|
|||
. שמתי לב, הרי הספר של פרילינג שהזכרתי נקרא תשובה לעמית פוסט ציוני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מתודולוגיה היסטורית-מדינית - ''נכונות'' מאיזו בחינה? |
|||
|
|||
1) ''נכונות'' מבחינת השרדות אישית כמנהיג? 2) ''נכונות'' מבחינת הנצחת הגמוניה של מפלגה מסויימת וחיסול אלטרנטיבה דמוקרטית (תוך דלגיטימציה נרחבת של האופוזיציה המדינית, למשל)? 3) ''נכונות'' מבחינת האצת התפתחות כלכלית-חברתית וטיפוח חוסן מדיני המבוסס על מסד תעשייתי-מישקי נירחב? 4) ''נכונות'' מבחינת הצבת סולם עדיפויות הולם? למשל כזה המעמיד במקום ראשון את מאמצי הצלת יהדות אירופה מהשואה - כשמטרת יסוד של הציונות המדינית היתה בעיקרה הגנה פיזית על חיי יהודים בפני אנטישמיות''? שהרי לא מספיק לומר (כפי שהיצביעו על כך כאן רשימה או שתיים) שבן גוריון ''גם'' ''טיפל'' ב''נושא'' השואה, וראו גם ראו, היו כמה מינויים והיערכויות מוסדיות בנושא. מה שחשוב כאן הוא *סולם ה*עדיפויות* - מה בעדיפות גבוהה על סדר היום האופרטיבי-תפעולי. ומהי למשל פרופורציית המשאבים המוקצים לדבר מסך המשאבים המוקצבים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליניב ומיכאל |
|||
|
|||
. הערה: אינני מכיר את ספרו של טום שגב חוץ מעיון בריפרוף על מהותו. הנושא הוא ''מחדלי בן-גוריון בנושא הביטחוני.'' לכן ''נכונות'' מתייחסת בעיקר לנושא הזה. אבל בגלל המציאות הפוליטית יש גם משמעות להישרדות הפוליטית. במסגרת זאת אפשר לדבר על האופוזיציה כפי שכתבתי בתשובתי הקודמת ליניב. במאמרי אני מצביע על סיכוי שאכן החטלותיו של בן גוריון היו נכונות. לא התיימרתי ליותר מזה. הסיבה האמיתית שכתבתי את המאמר היתה ההתעלמות, המעשית, של מילשטיין מהשאלות שלי (הוא התייחס אבל בצורה מאד חלקית) בפתיל הדיון שלו. כמו במאמר שלי אני מוכן, במידת האפשר (גם בעזרת מאמרים של אחרים), לבחון בלי משוא פנים (בצורה אובייקטיבית אם אפשר) כל עמדה. תגובותי בפורום יכולות להעיד לטובתי במיוחד כאשר מדובר על המאמרים שאני כותב. לכן אם יביא לי מישהו אחר עובדות ''חדשות מבחינתי,'' אצרף אותן לסל העובדות שלי לניתוח מחודש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שינוי האורינטציה המדינית-גלובאלית: וועידת בלטימור 1946 |
|||
|
|||
והדחת חיים וויצמן מראשות התנועה הציונית. מה פרוש הניסוח ''מהאינפורמציה שבידי''? לזה אתה קורא ''הסתמכות על בסיס מקורות נירחב''? רימוז בנוסח ''ביננו, אינפורמציה ממקורות יודעי דבר שנימסרה לי בחשאיות הולמת''?... שכן אתה כותב ברשימתך: 2. מהאינפורמציה שבידי בן-גוריון כבר בשנת 1945 משנה את האוריינטציה, מבריטית לאמריקאית, ונוסע לארה''ב לעסוק בגיוס ציוד ונשק למלחמה הקרבה. הרי מדובר באירוע המוכר - וועידת בולטימור ב-1946 בה היה בן גוריון הרוח החייה תוך הצבת סדר יום חדש ולוחמני: שינוי האוריינטציה מ''הסתמכות על בריטניה הגדולה'' של חיים וייצמן, לאקטיביזם מחודש בעקבות זוועת השואה והכורח ש''כולם'' בעולם ראו אותו עכשו בברור, להקמת מדינה יהודית באופן מיידי. חיים וייצמן הודח בפועל מהנהגת התנועה הציונית, בעקבות וועידת בולטימור. יש להבהיר כי חיים וייצמן פעל בשלב זה מתוך אינרצייה, אף שרבים הישגיו, כולל הצהרת בלפור עצמה, והכרת חבר הלאומים בבית לאומי יהודי (במקורו: משני עברי הירדן). גישת בריטניה לא היתה עוד ידידותית (בלשון המעטה) לנושא הבית הלאומי הציוני - ראה עליית הלייבור של קלמנט אטלי לשילטון, ומדיניות שר החוץ של אטלי, בווין. על כן מהלך בולטימור היה מהלך טיבעי ביותר בבחינת ''צו השעה'' הבולט לעין כל - מהלך המשתמע ישירות הן ממדיניות בריטניה והן בעקבות שואת יהדות אירופה. ראוי להדגיש כי אצ''ל של בגין וגישת הימין הציוני חרגה זה מכבר מהאינרציה של חיים וייצמן, של הסתמכות על מסלול מקביל בין הציונות ומדיניות בריטניה. בכך, אימץ בן גוריון, כצו השעה למעשה את עמדת הימין, דבר המתבטא למשל בהערכות ''ליל הגשרים'', 46. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תיקון טעות: וועידת בלטימור היתה ב-1942 . |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ואם כבר מתקנים |
|||
|
|||
אז ''בילטמור'', על שם המלון בניו-יורק בו התקיימה הוועידה ולא ''בלטימור''. ראה: http://www.president.gov.il/chapters/chap_3/file_3_3... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל הציניות שלך לא במקום |
|||
|
|||
אל תרמוז ואל תקפוץ. כאשר כתבתי מהאינפורמציה שבידי הסתמכתי על המאמר שבראש הפתיל. גש לשם וראה את המקורות שלי. אני מודה לך על ההרחבה בהקשר הזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מקורות (References ) למאמרי ''מחשבות בפילוסופיה מדינית'' |
|||
|
|||
מאמר זה צמח מתוך ביקורתי על גישתו של פרופ' עודד בלבן מאוניברסיטת חיפה בספרו ''פוליטיקה ואידאולוגיה'' מקורות 1) Balaban O., Politics and Ideology 2) מקור 2 ביחס אליו פיתחתי את גישתי: ברברה טוכמן, מצעד האיוולתhttp://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/185972... ___________________ Note a: see my note below http://www.haayal.co.il/thread.php3? ________________ Tuchman, B. W. The March of Folly - from Troy to Vietnam 3) דיקסון, נ. הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא. ''מערכות'', משרד הביטחון, 1979http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/034530... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מקורות (References ) למאמרי ''מחשבות בפילוסופיה מדינית'' |
|||
|
|||
ראה גם דיון והערותי להבהרה: גישתו של בלבן סמוכה לגישת מורו פרופ' מיכה שטראוס, שגישתו הינה תכופות ברוח הפנומנולוגיה של הוסרל: מהותו של נושא כלשהו ניתנת לחשיפה במתודת ה''התאפקות'' הפנומנולוגית, ואז, הצורה הנחשפת, הינה בבחינת נתון בסיסי ש''הצדקתו'' נובעת מתוך מהותו, כלומר אינה כפופה כלל לדיון, או להוכחת תקפות והצדקה. לוגיקה זאת מכיל בלבן כלפי המושג החלטה a של פוליטיקאי X . מהרגע שצצה emerge החלטה זאת, הרי שתקפותה הינה רפלקסיבית, כלומר מעוגנת בה עצמה, בעצם קיומה. האונטולוגיה (הקיום, או ההגחה לקראת קיום) הינה מקור התקפות. יש להבין שמכאן נובעת ההנחה המעגלית ש''פוליטיקאים אינם עשויים לטעות'' שכן אם במישור כלשהו החלטה a נראית כטעות, הרי שמישור זה מוצג כהכרח כמישור הלא רלוונטי. כך, אם פוליטיקאי גרם נזק כבד לכלכלה הלאומית, הרי אין זאת טעות, על פי גישה זאת, שכן פעל באורח הגיוני ומוצדק ונכון ביחס למישור אחר, למשל הבטחת התמדת הקב' הפוליטית שבראשה הוא עומד. יוצא, שכל החלטה הינה מוצדקת, שכן ''נכונותה'' ניתנת צידוק במישור כלשהו. גישה זאת עשוייה תכופות להביא גם לפלפול ובניית ''הסברים'' מסורבלים, ולכן אינה עומדת במבחן ה''חסכונות ההסברית'' של תער אוקאם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''נכונותה'' של החלטה |
|||
|
|||
. במאמר אמרתי שהשאלה החשובה בקשר לתפקודו של בן-גוריון ''היא האם פעל בצורה נבונה-מיטבית לאור העובדות שהיו ידועות בעת קבלת ההחלטות.....בצמתי החלטה חשובים, ההחלטות שלו היו ''נכונות'' לאור העובדות והנתונים על המציאות שעמדו לפניו.'' ההחלטות בהקשר הזה כוללות גם יעדים ולכן אין כאן, כך אני מבין, גישה מעגלית. לכן לא מדובר על ''צידוק במישור כלשהו'' כפי שאתה כותב אלא משהו מאד ברור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן, מאמרך מתייחס ליעדים לאומיים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מקורות (References ) למאמרי ''מחשבות בפילוסופיה מדינית'' |
|||
|
|||
ראה גם דיון והערותי להבהרה: גישתו של בלבן סמוכה לגישת מורו פרופ' מיכה שטראוס, שגישתו הינה תכופות ברוח הפנומנולוגיה של הוסרל: מהותו של נושא כלשהו ניתנת לחשיפה במתודת ה''התאפקות'' הפנומנולוגית, ואז, הצורה הנחשפת, הינה בבחינת נתון בסיסי ש''הצדקתו'' נובעת מתוך מהותו, כלומר אינה כפופה כלל לדיון, או להוכחת תקפות והצדקה. לוגיקה זאת מכיל בלבן כלפי המושג החלטה a של פוליטיקאי X . מהרגע שצצה emerge החלטה זאת, הרי שתקפותה הינה רפלקסיבית, כלומר מעוגנת בה עצמה, בעצם קיומה. האונטולוגיה (הקיום, או ההגחה לקראת קיום) הינה מקור התקפות. יש להבין שמכאן נובעת ההנחה המעגלית ש''פוליטיקאים אינם עשויים לטעות'' שכן אם במישור כלשהו החלטה a נראית כטעות, הרי שמישור זה מוצג בהכרח כמישור הלא רלוונטי. אם כן, הרפלקסיביות (החזריות עצמית) של התקפות או העיגון העצמי של התקפות, מחוללת באופן רטרואקטיבי ו- post hoc קבוצת מישורים ומימדים רלוונטיים, וגם את קבוצת האובייקטים הלא רלוונטיים. על כן, הנחת התקפות האוטומטית של ''החלטת פוליטיקאי'' הינה מסוג שאכנה retroactively generating relevance constituting מחוללת רלוונטיות שבדיעבד. כך, אם פוליטיקאי גרם נזק כבד לכלכלה הלאומית, הרי אין זאת טעות, על פי גישה זאת, שכן פעל באורח הגיוני ומוצדק ונכון ביחס למישור אחר - למשל הבטחת התמדת הקבוצה הפוליטית שבראשה הוא עומד. יוצא, שכל החלטה הינה מוצדקת, שכן ''נכונותה'' ניתנת לצידוק במישור כלשהו. גישה זאת עשוייה תכופות להביא גם לפלפול ובניית ''הסברים'' מסורבלים, ולכן אינה עומדת במבחן ה''חסכונות ההסברית'' של תער אוקאם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האינפורמציה שבידי |
|||
|
|||
. אל תקפוץ ואל תרמוז כלום. ההביטוי הרי מתייחס למאמר שבראש הפתיל. גש חזרה למאמר וראה בדיוק מי/מה המקור שלי. תודה על ההרחבה בנושא האוריינטציה (למרות שאתה לא מציין שום מקור למה שאתה כותב..........). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מאמר שניתקלתי בו כרגע |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אפשר שידי רעדו. מדובר למעשה באחד ממחדלי הזוועה הגדולים של המאה |
|||
|
|||
ה-20 . איון ודחיית האפשרות להצלת חצי מיליון יהודי גרמניה וללחץ אפקטיבי לפתיחת שערי הארץ להגירה, משום שמדובר בהון פרטי, באובדן ההכוונה הקולקטיביסטית ובחוסר הכשרה מרקסיסטית. והדאגה ''איך להצטייר חרף זאת בסדר בעיני ההיסטוריה''. נכון, מדובר בדיוןהנוכחי בנושא הכשרת הישוב למלחמה בערבים. אך השיקול הצר, האידאולוגי, היעדר ראייה גלובלית של הבעיות הממשיות, הן ערב הכרזת המדינה. וערב השואה: ההתקוטטות עם ההסתדרות הציונות החדשה והרויזיוניסטים, שבעטייה נעזבים יהודי אירופה למעשה לגורלם. אין מילים ומדובר בעבר, כן, אבל פשוט לא ידעתי מה לעשות. לא ידעתי מה לעשות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הלא יאומן היה כאן . חומר שאולי |
|||
|
|||
אחרים חשו שלאמר מילה כלשהי מעבר למופיע במסמכים, לצעוק את גודל הזוועה - זוועה העשוייה לזעזע את כל העולם היהודי, העולם בכלל - לאמר זאת, לקרוא לדברים בשמם, הרי זה חבית אבק שריפה לידם ממש, כשהגפרור בידם. ולכן - הביאו את הדברים כלשונם, תוך הערות מינוריות. הרי מדובר בבן גוריון, האיש שהפך לאגדה, שכל העולם מציין את שמו ברטט, איש ''התקומה היהודית במולדת ההיסטורית''. אני מדבר, כל מילה היא כאן בנאלית. אולי אתעשת, אנסה להתרכז, הרי אני אמון על חשיבה רציונאלית, מפוקחת, קרירה לעיתים - כך אני אומר לעצמי - שהאיש הזה, שראשי הישוב, חוששים מהישמטות המפעל הציוני מידיהם ויד רעיהם, ולכן מנסים למנוע בכל מחיר את ההצלה. בן גוריון אומר זאת במפורש: אצלנו מדובר בכמה עשרות אלפי פונטים, וכאן במיליונים רבים. קבוצת האוכלוסיה המתקדמת והתרבותית ובעלת העוצמה האינטלקטואלית הגבוהה ביותר בעולם - חתני פרס נובל, טובי המוחות, טובי ההגות העולמית, עתירי הון ופיננסים -כאן אצלנו - ומה יהיה עם ההגמוניה של חברינו, אווירת העיירה הנעימה של אנשינו? אולי אמרו גם לתרץ - אותה הקרקע הבתולה של הקמת חברה ללא בורגנות ושילטון ההון? תחושה קיומית פשוטה - ניצחון ליליפוט בארץ הזאת. חרדת אובדן השליטה והשילטון - שהביאה לחסימת ההצלה. ולאי הפעלת לחץ על בריטניה, שנכנעה ללחץ של מלכי ערב וסגרה את השערים לכדי חרך דק. לא רק יהודי גרמניה אם כן. 6 או חמשה וחצי מיליון. אילו היו במקום כלשהו שערים פתוחים לרווחה ליהודים - ול---התרחשות הבלתי קביל כמעט עד כלות. וכי לחץ של מעצמות אירופיות כגרמניה הנאצית (כן, ממש כשר הפנים הרוסי האנטישמי פלהווה, מחולל פוגרום קישינב שהרצל התדיין עימו) ומדינות אחרות כפולין שרצו להפטר מיהודיהם לא היה גובר על הלחץ של כמה מדינות ערביות ניכשלות ומביא לפתיחת השערים לרווחה? שאלה היפתטית? לאו דווקא. יש דברים שסבירותם הגבוהה ניראית לעין כל, ולשכל הישר של כל אדם סביר? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מה אתה רוצה מיכאל? |
|||
|
|||
. תגיד מה שאתה חושב שצריך להגיד. כמוך גם אחרים יכולים להגיד/לכתוב את שעולה על רוחם. חופש הדבור מקנה לכם את הזכות הזאת ואם זה תלוי אמשיך לתמוך בכך בכל דרך אפשרית. אבל מאחר שלא למדתי את הדברים מספיק בכדי להתייחס ברצינות לטענותיך או טענות של מישהו אחר לגבי ''בן-גוריון והשואה,'' אני לא מתייחס. יש לכך סיבה טובה מאד. הרבה חוקרים בחנו ובדקו את העובדות ויש תומכים לכאן, יש תומכים לעמדה האחרת ויש אחרים. והכי חשוב להדגיש שגם למומחים קשה להכריע בין הטענות. צר לי אבל מה שאני יודע לא מספיק בשבילי לתמוך בעמדה שלך (או בכל עמדה אחרת) - נקודה. המקסימום שאתה יכול לעשות זה להגיד שיש חורים בהשכלה שלי בנושא. אין בכך שום חדש, למי אין חורים כאלה? סימנתי את האתר שהצעת אבל לא הספקתי לקרוא שם מילה. העובדה שאתה מציין מקור על נושא שחשוב בעיניך לא מזכה אותך לדרוש תגובה מלומדת ובטח לא באופן מידי. אני בכל אופן לא מתכוון לנהוג לפי דרישתך זו. האם הייתי מספיק ברור? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התייחסת לידע שלי עוד מלימודי התיכון |
|||
|
|||
כשמורי להיסטוריה בשנים 65-68 היו מיכאל הרסגור (כיום -פרופסור) ומתיתיהו מינץ (כיום -פרופסור לתולדות הציונות) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הרסגור ומינץ |
|||
|
|||
. עם מורים כמו הרסגור ומינץ אפשר להאמין שלמדת והפנמת לא מעט. שניהם מרצים מעולים ומעוררי עניין בנושא עליו הם מדברים. אכן היית/אתה בר-מזל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לימודי ההיסטוריה בתיכון אכן עיצבו בהרבה את תודעתי |
|||
|
|||
אף שלמדתי במגמה ריאלית - מורי למתימטיקה הינו מי שנחשב לגדול מורי המתימטיקה בארץ (בטקס הפרישה לא מזמן, אמר בהומור האופייני לו כי אם כך, מן הסתם, הוא המורה למתימטיקה ה הגדול ביותר במזרח התיכון), בנו של יהודה גוטהלף עורך ''דבר'' אורי גוטהלף. גם המורה לביולוגיה נחשב לאישיות חינוכית מהדרגה הראשונה, והישפיע מאד על גישתי. אכן, הייתי הרבה יותר מבר-מזל, ואני חייב הרבה למורי מהתיכון. ואני גם זוכר את האימה כשחפרנו שוחות ליד צהלה, במאי 67 ערב מלחמת ששת הימים, וזאב ברזילי, גינג'י גבוה (לימים סגן מנכ''ל IBM העולמית) העיר לבחורה בשם רותי, שהתגודדנו סביבה בפנים רציניות, שאמרה כי יתכן שנשקפת שואה, ורוצים לשלוח אותה לחו''ל - העיר לה בחיוך ''יא, כמה שאת נשמעת מבוגרת'' (היינו בני 17, בשביעית). ואפילו בנו של השחקן גדעון זינגר, יואל (לימים עו''ד יואל זינגר, מנסח הסכמי אוסלו) שנהג להרצות בשיעורי חברה על סרטי הגל החדש הצרפתי (אנטוניוני, אלן רנה וכד') ועל אינגמר ברגמן, וששלח את כולנו להקרנותיהם ב''בית לסין'' אפילו הוא לא מצא משפט חכם לאמר. דווקא יצאו מכיתתנו מבחירי הפיזיקאים והמטימטיקאים בארץ (פרופ' אבי ויינרב מהטכניון, פרופ' אבישי מנדלבאום) וגם מנצח אחד על תזמורת פילהרמונית (דורון סלומון) ואפילו שמעון אקהאוז ראש ועד העובדים של התעשיה האוירית (אם איני טועה). והרי עוד מאמר המראה בתחילתו שעד שילהי המלחמה כמעט לא ידעו בישוב על השואה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| והרהור ''קונספירטיבי'' :) אולי השתתפנו כולנו בניסוי |
|||
|
|||
שלא היינו מודעים לו, לקחת בני טובים בעלי נתונים אישיים מובחרים, לתת להם את טובי המורים, ולראות מה יצא מהעניין?.. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הניסוי נכשל |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| איני אחראי לטעויותיך... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לימודי ההיסטוריה בתיכון אכן עיצבו בהרבה את תודעתי |
|||
|
|||
הזדמן לי במקרה לעיין בכתבה. להלן כמה עדכונים: מעולם לא הייתי פעיל באף וועד עובדים ומכאן שלא כיהנתי בתפקיד ראש וועד העובדים של התעשיה האווירית. ההקשר הנכון הוא שעד יוני 2005 כיהנתי כמשנה למנכ''ל התעשיה האווירית לשיווק ופיתוח עסקים ומאז הנני מנכ''ל חברת לוויני הצילום-אימג'סאט. אני אכן גאה בבני כתתי ואת חלק מהנזכרים (אבי וינרב,זאב ברזילי ועוד) אני ממשיך לפגוש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טעות: ההסתמכתי על הידע [ולא: התייחסת] |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי