|
שים לב למה שמכונים ההיסטוריונים החדשים למול, האתוס הלאומי המוכר. היסטוריון כמו ד''ר תום שגב, שמכיר את התנועה הציונית מלפנים ומאחור, מציג תיאוריה שונה לגבי מהות התנועה הציונית, טיב המדיניות, צורת ההנהגה ועוד.
לטענתו, הבריטים למשל, נתנו ליהודים לאחר שקיבלו על עצמם את המנדט, יותר ממה שהיהודים היו צריכים. הגיבוי לתזה הזו ניתנת לאורך כל ספרו, ''ימי הכלניות''.
הצורך לעמוד על תזה, מה עוד שהיא נכתבת על ידי מומחה למלחמת יום העצמאות כמו ד''ר אורי מישלטיין, ראויה לעיון נוסף, כשם שעשית.
אני לוקח בחשבון גם את היריעה הקצרה של הפורום כדי לרדת לעומקם של דברים.
בסופו של דבר, יש את בן גוריון המנהיג המוצלח ויש את בן גוריון העסקן הפוליטי, יש את בן גוריון הדיקטטור ויש את בן גוריון כמנהיג אשר לא עמדכן עמד בהצלחה במבחן התוצאה. תוסיף לזה את הקורטוב של הממד האנושי ותקבל את בן גוריון בפנים שונות.
חוץ מזה...במאמר של ד''ר מישלטיין חסר הרקע הפוליטי, רקע התקופה, רישומים ממצב רוחו, בריאותו של המנהיג והשאלה הגדולה יותר, היכן האחרים? |
עניין של פרספקטיבה פעם 2
