|
|
|
אתמול, בהרצאתו של אורי מילשטיין, הקשבתי ברוב קשב לדבריו, כיצד סידרה של בלגנים, טעויות, הזנחות ורפיונות שימת לב - במילה אחת - כאוס, הביאו לתוצאה היסטורית מאז'ורית - כיבוש ירושלים על ידי צה''ל ב- 67 לדיין, איש זהיר, לא היתה כוונה כזאת, מלבד להגן על הר הצופים מפני כיבוש ירדני. המרשל עמאר, חברו של נאצר ושר ההגנה המצרי, הוציא לאחר תקיפת חיל האויר הישראלי, הוראה לצבא המצרי לסגת מסיני. זאת, מספר שעות לאחר שהחלה המערכה, שוב בגלל צרוף מקרים, אקראי, אך המעצב היסטוריה: מטוסו לא יכול היה לנחות במסלול המראה, שניזוק בתקיפת צה''ל, ושוקם אמנם מספר דקות לאחר שמרשל עמאר הגיע להחלטתו. אך השיבוש הזה, בבחינת זעזוע לא צפוי לתחושת המציאות של איש צבא בוטח, הביא להיסט בשווי משקלו והתקף חרדה רגעי, בעטיו הוציא את ההוראה הזו.
לאחר שנודע לירדנים על כך, פינו אף הם את רוב הכוח המשוריין שלהם לעבר-הירדן. הגדה נשארה איפוא חשופה לחלוטין כמעט. אך דיין היו צמוד למסגרת מחשבתית גאופוליטית שהתיצבה מאז הסכם שביתת הנשק ב- 49 . פלישה לגדה והפרת הסטטוס קוו נראה לו אז כהפרת טאבו. כאמור, בגלל שורה של טעויות יצא כמעט באקראי כיבושה של ירושליים מידי הכוחות הירדנים המועטים והצלפים שהיו שם.
הקשבתי לאורי. לא התרשמתי שהיה כאן מעין פיברוק או סלקצייה של ארועים, על מנת לתמוך בגישה מקדמית. עבודתו כהיסטוריון האוסף ידע בעבודה מפרכת הינה רצינית, ובקנה מידה שלא נודע בארץ. גישתו הינה לא שגרתית אך הדבר ברור לי כך:
במאות הקודמות עבר יורש העצר הצרפתי (הדופין) הכשרה נבחרת. גללו בפניו כמקשה אחידה מסכת היסטורית הרואית ונשגבת למדי של צרפת, אך הוסתרו בפניו עובדות צורמות רבות. הכשרתו נועדה להפוך אותו לאיש אמונה טהורה במונרכיה ובאל, הממלא חובה אמיצה ואצילית, מבלי להציג לעצמו ספקות בצדקת הדרך. מה שהחרדים מכנים ''כלי טהור'', בהתכוונותם לתלמיד חכם מהמעלה הראשונה, שתלאות החיים, והספקנות והציניות המתלווה אליהם לא פגמו, ולמעשה אף לא נגעו כלל במעלתו הרוחנית.
כך, הסופר בלזק, המגולל את החיים בתחילת המאה ה- 19 בצרפת, כמו שהם באמת, בכל גווניהם וצרימותיהם, במפעלו הספרותי הענק ''הקומדיה האנושית'', קורא לסוג ההיסטוריוגרפיה הסלקטיבי, המונומנטליסטי והנשגב ''היסטוריה עבור הדופין''.
למותר לציין שבלזק הטיטן, ענק הרוח וגדול הסופרים הצרפתיים, לא זכה להכנס לאקדמייה הצרפתית, שקבלה פחותים ממנו בהרבה לעשרותיהם. הממסד הקפיטליסטי הצומח בתנופה דחה אותו, אף שהיה מלוכני ושמרן, כלומר לא רדיקל מהפכני ''מסוכן''. בלזק חי כל ימיו ''על הסף'' מבחינה כלכלית, תוך נסיון לצוף על המים ממשבר למשבר.
לעיתים החברה אכן נוהגת במידה של חוסר נדיבות כלפי אלה החושפים את האמת היום-יומית מאחורי השגב והמיתוס. כך, אני סבור כי הסופר הנפלא אוסקר ווילד הושלך לכלא רידינג לא משום שבאמת נגע למישהו שהיה הומוסקסואל. רבים היו כאלה במאה ה- 19 בלונדון, ובגלוי. אלא שפשוט לא סלחו לו על שבספרו ''תמונתו של דוריאן גריי'' חשף בדרכו השנונה והקסומה את רפיונם הפריזיטי, רקבונם, וחיי המותרות הבטלים של רבים מבני שדרות האריסטוקרטיה האנגלית, שלמעשה לא עמלו כלל בכל עיסוק בונה, ורדו באלה שחיו בעוני שאת פרי עמלם הם נטלו.
ונחזור לעניננו: מחקריו של אורי קרובים למה שבאמת התרחש יותר מעבודות היסטוריות רבות אחרות.
לגישתו של אורי, בעניין מלחמת ששת הימים, הדברים יותר מתומכים בבעל האמונה בהשגחה אלוהית, הרואה כאן כווניות, בשיבת ציון ושחרור ירושלים וערי מורשתנו העתיקות , כווניות מעשה האל עצמו.
מבחינה תאולוגית, ניתן לקבל את העמדה שטובי המוחות וגדולי הרוח, המודעים למורכבותו המופלאה של הטבע, כגון אינשטיין, ניוטון לייבניץ, האמינו בה מתוך התנסותם ההוויתית ואי נטייתם לדחות, כביכול באומץ של רהב והשטחה מכוונת תוך הונאה עצמית, את הנפרש unfolds לתבונה הצרופה: קיומה של אינטליגנציית-על. אבל החשיבה התאולוגית העמוקה מובילה גם למסקנה שניסתרות דרכי האל, והאינטליגנציה האנושית אינה בנוייה למצוא חוקיות וסדירות במה שגבוה ממנה: אל תתהה במופלא ממך. זאת בעוד מוחינו בנוי להבנת וחקר הטבע ועולם התופעות הניסיוני הגלוי, כמו כפפה ליד.
אבל מה אנו יכולים לאמר על הצטברות עובדות אקראיות המובילות להגשמת כוונה עתיקה שיוחסה לאלוהות, וזאת בניגוד לכוונה האנושית הראשונית של מקבלי ההחלטות ובעלי הכוח?
ניתן להציב כאן מתודה: בתורת הכאוס המטימטית החדישה אנו רואים כיצד תהליכים אקראיים וכאוטיים לחלוטין מתכנסים למבנים סדורים, חלקם מרהיבים להפליא ברמת הסדר והתיחכום.
בדומה, כאשר אנו מוצאים בהיסטוריה במרחב פעולה אנושי מסויים:
1 ) שיבוש חוזר ונשנה של כוונות ראשוניות, והגדלה מעבר למקובל של רמת הכאוס ואי הסדר בכלל המערכת
2) התכנסות האי סדר הזה לקראת תזוזה היסטורית בכוון חדש, מובנה ובעל משמעות ברורה לקראת עיצוב סדר חדש - בניגוד למצב שכיח בו אי סדר יוצר אי סדר נוסף
הרי שניתן לדבר כאן על כוונה של אינטלגינציית-על המממשת עצמה לקראת מטרה או תכלית ברורה מתוך סבך הארועים. אלה נראים ברמת המיקרו המקומי ככאוס, אך ברמת המקרו, דהיינו, בעקבות שינוי סקלה, ניתן לראות פה תנועה לקראת סדר גבוה.
ולבסוף: המלצה על שני ספרים:
1) ספרו של טולסטוי ''מלחמה ושלום'' מציג הבנות מופלאות ברוח זו בהשגותיו על ההיסטוריה, בפרט מלחמות נפוליאון ברוסיה. לאלה שקראו בתיכון, טוב מידי פעם לעיין בו. תרגומה של לאה גולדברג מצויין ורגיש, ובעברית קולחת.
2) ספרו של ד''ר אורי מילשטיין ''תורת הבטחון הכללית -עקרון השרידות'' הוא אחד הספרים הנהדרים שקראתי, ובוודאי שבספקטרום המרהיב - ההיסטורי, האסטרטגי והאנטרופולוגי - שהוא פורש בשפה נפלאה וזורמת לקריאה, הוא נמצא הרבה מעל רוב החוקרים האקדמאים בארצנו.
קראתי את 136 העמודים המרתקים בנשימה אחת, ללא יכולת להתנתק מהספר. הידע שלי הועשר באופן משמעותי ביותר, וכך גם מרחב התובנות שלי. כאמור - ספר מופלא.
חשבתי לעצמי, מי אמר ש''בסט סלר'' הנקרא בנשימה עצורה, חייב להיות דווקא בסגנון רם אורן או עירית לינור?
מדוע שלא יהיו גם מרתקים אינטלקטואליים המעשירים את הרוח, אך הנקראים ללא יכולת להפסיק? אורי מילשטיין אכן היצליח ליצור ספר כזה, גדול ברוחו, שופע ידע ותובנות לא צפויות אך מדוייקות, והנקרא כרומן מתח משובח ביותר ומרתק.
|
|
|
הנס, ההשגחה והטבע
ואני ממליץ על ספר אחר של מילשטין
